mags

לדעתי- לא. אם השריטה בתוך הסגסוגת, המקסימום שהם יצליחו לעשות- זה להוציא את השחור מתוכה, החספוס ישאר. הם משתמשים בחומרים יעודיים של יצרן שמתמחה בדיטיילינג (stoner), חלקם פועלים בצורה מעוררת השתאות, חלקם פחות. חלק מהמשימות הם מבצעים באמצעות 3-4 חומרים שונים בעלי הגדרת יעוד קרובה, עד לקבלת תוצאה מיטבית. ניתן לרכוש אצלם את כל הליין של החברה הנ"ל, וגם מס' מוצרים של חברות אחרות. בדקתי באינטרנט- המחיר לא משהו, אבל זה זמין ומידי.

קודם מעיפים בעזרת אויר דחוס את החול, העלים והאבק המיותר, לאחר מכן מתיזים חומר יעודי שממיס את הלכלוך הספציפי בתא המנוע, מצפים את המקומות הרגישים בניילון ושוטפים בסילון מים. חוזרים על התהליך במידת הצורך, בליווי מברשת וסמרטוט. לאחר מכן מתיזים במקומות הרלוונטיים חומר שמבריק את צנרת הגומי והפלסטיקים.

תודה, Laurence. בינתיים כבר למדתי זאת מהפורומים בחו"ל ומשיחות עם אנשים בארץ. כאמור, כבר היה לי מכתב מוכן לאיגוד המוסכים, היתה לי "עדות" והסבר מפורט של החשמלאי אשר הסביר למה ומדוע זה קרה רק כאשר זה קרה ולא לפני, וכו'. ההתנהגות שלהם היתה מחפירה, נעדרת תום לב, מתנשאת, יהירה ונצלנית. העניין הוא שאין לי מישהו אחר זולתם, אני לא מחליף בינתיים את המותג ויש עוד כמה דגמים של קמור שאני רוצה לרכוש בעתיד. חרם צרכנים? תלונה למינכן שיחליפו את הזכיין או יאפשרו תחרות בין מס' דילרים? אנחנו פאטתיים... מה עושים? יבואן לעולם לא ישפר את תודעת השירות שלו, אם הוא פועל בואקום וללא תחרות (על אותו מותג). מועדון בעלי מכוניות שיפעיל לחץ על החלונות הגבוהים? פרסום של תחלואי הדילר המקומי בפורומים בחו"ל, עד שמישהו מהקודקודים יביא זאת לידיאת ההנהלה האזורית?

לא, בכלל לא ראיתי בארץ ידניות כאלה.

הניקוי כלל: 4 שלבי עבודה על הצבע החיצוני והפנסים ניקוי המושבים, השטיחים, הדשבורד וההגה, הדלתות והתקרה+ קונדישנר לעור ומטהר אויר על השטיחים תא מטען, לרבות הוצאת הגלגל הרזרבי, מירוקו, וניקוי השוקת שלו חישוקים, צמיגים, פלסטיקים וגומיות המנוע נעשה שימוש בלפחות 10 סוגי חומרים מיוחדים, מכונת רחיצה/שאיבה ומכונת ליטוש. התהליך ארך בדיוק 6 שעות.

לאחר טיפול מקיף, כולל הח' יזומה של רצועות, מותחנים, כל הפילטרים האפשריים, רפידות, צמיגים , כיוון ציר קדמי ואחורי + כוונון, ומס' פעמים רצוף של איזוני גלגלים, הגיע הזמן להוריד קצת ג'יפה. בעקבות התגובות בשרשור הזה, גם אני באתי לשם, אך לצערי לא הצלחתי לתעד פוטוגרפית את תהליך המטמורפוזה שהמכונית עברה שם במשך 6 שעות רצופות. אני יודע מה זה להשקיע 4-5-6 שעות על אוטו, ועשיתי זאת בעצמי שנים רבות על כל היפיפיות שלי בכל סופשבוע, במשך שנים רבות, אך כזה דבר טרם ראיתי. אם כי התמונות יצאו לא משהו...

לא, שלי ממש לא למכירה. עשיתי לה טיפול לפני שבועיים, החלפתי כל מה שנדרש, והיום הייתי בקלין קאר אוטו דיטיילינג, להשלמת הפינוק (לי ולה). קיבלתי תיאבון אחרי שראיתי את תמונות הקופה השחורה של שלומי, בהמשך אעלה תמונות מהדיטיילינג של היום.

מנועי השישה צילינדרים המעולים אינם רחוקים ביכולת, אך מוזילים את האחזקה באופן משמעותי. החרטום הכבד יותר מרגיש לעיטים כבד מדי, אם כי הצליל והמומנט (מעל 44 קג"מ ב-3600 סל"ד) מהווים פיצוי מסוים בתמורה ל"אגרה". לדעתי ניתן להסתפק במנוע הקטן ולהנות מעלויות אחזקה פחותות משמעותית. עם זאת, יש לזכור שכוחות הפיזיקה אינם בלוף, ונעים לדעת שכאשר תזדקק להם, הדחף החביב והיללה המבודדת והמרוחקת אשר מתלווה אליו - תמיד מצליחים להעפיל על מחשבות הכפירה בנוגע לנחיצות ה-V8.

(540I, 2002', (E39

דווקא פניתי למנהל השירות הארצי, אשר גילה אמפטיה ואמר:"זה נשמע חמור מאוד", אח"כ הוא פשוט התעלם ממני יותר מחצי שנה. אם לא היו שואלים אותי במסגרת הסקר אם אני מרוצה מהביקור האחרון במוסך, ולא היתי זועק שאני מחכה להתייחסות כבר מעל חצי שנה, לא היו חוזרים אלי. התחושה שלי היתה בערך כמו לקבל גימלים במרפאה צבאית, כאילו קיימת הנחיה מפורשת לסרב כל אימת שהלקוח מבקש משהו, לא חשוב מה. אני מניח שהם לא מעוניינים ליצור תקדים של התקפלות. מצד שני, כאשר הסבלנות פקעה (כעבור 7 חודשים)- מיד קיבלתי את מבוקשי. עכשיו לעולם לא אדע אם זה בגלל הרמת הקול, חילופי הגברי, או ניצחון השכל הישר. אגב, המכתב לאיגוד המוסכים כבר היה מוכן ורק המתין לשליחה.(חבל, מכתב יפה)

בתחילת נובמבר 2007 מכוניתי הוכנסה למוסך היבואן "קמור רכב" , לאחר שמיאנה להתניע. באותה העת, היא החלה לסבול משינויים אקראיים במהירות מאורר המזגן בתא הנוסעים, אך אז טרם לא קישרתי בין הדברים. בשלב הדיאגנוסטיקה, אשר התרחש בהמתנה בתור לכניסה למוסך באותו בוקר, אחד המכונאים הצעירים שעזרו ליועצי השירות האמונים על קבלת המכוניות ומילוי הטפסים, העלה סברה כי יתכן ו"נגד המהירויות" של המזגן תקול ויוצר זליגת זרם, אשר מרוקנת את המצבר. השערה זו לא שיכנעה את היועצים הוותיקים (וגם לא אותי, לצערי בדיעבד), והם פסקו שמדובר באלטרנטור. לאחר שהוסבר לי שמדובר באלטרנטור מקורר מים גדול ויקר, המתאים למנועי 8 צילינדרים, שמחירו כ-11000 שקלים, הובטח לי שיעשה מאמץ לעשות לי הנחה, "למרות שלא קיים אחד כזה משופץ". לאחר מכן, בהמשך היום הגיעה הודעה משמחת על מחיר נמוך בכמעט 50% של האלטרנטור, וזה כבר הקל עלי משמעותית את בליעת הצפרדע. אספתי את המכונית בשלבי סגירת המוסך, הודיתי ( כולל טיפ נאה) ליועץ השירות הבאמת חביב, ונסעתי לי לדרכי, קליל בכמעט שישיה ומהבהב לי בחדווה בנורית בקרת האחיזה. בבית, משהו כמו חוש שישי, או החשש מעין הרע לחשו לי לא להוציא את הכבלים מתא המטען, למרות שהם פוגעים לי בסדר של התא, והנבואה כמובן התגשמה: בבוקר הם ביצעו את המוטל עליהם ועזרו לי להתניע בעזרת מכוניתה של אשתי. ניסיתי להיות אופטימי ו"לתת למצבר להתמלא", ונסעתי באופן שאמור "לתת לאלטרנטור למלא את המצבר", אבל זה לא עזר, בבוקר התרגולת של הכבלים והאוטו של אישתי חזרה על עצמה. התרגולת הזו חזרה על עצמה עוד הרבה מאוד פעמים, האלטרנטור הוחלף פעמיים, אני הצטיידתי בוולטמטר ולמדתי מה היא קריאה תקינה של זרם מהמצבר, עם/בלי מנוע מותנע, באחת מהפעמים נוסף לדלת הנהג שלי קימור חדש, ללא ידיעת וולפגאנג ריצלה, ורק ערנותי ופירורי צבע טרי ומקולף על הקמט עזרו לי לשכנע את מנהל המוסך, אשר בחוסר רצון הפליט :"נו, אז מה אתה רוצה עכשיו?". תלאותי עם כבלי ההתנעה והוולטמטר הסתיימו רק לאחר שב"קמור" החליטו למצוא את התקלה האמיתית, והחליפו לבסוף את נגד מהירויות המזגן, ידידי משכבר, שעלותו היא כ-700 שקלים. החשמלאי של "קמור" הסביר לי ממושכות על חוקי הפיזיקה, התפשטות והתכווצות של חומרים, לרבות מגעים מקצרים, עונות השנה, טמפרטורה חיצונית והשפעתה על הצורך להשתמש במזגן , ואיך כל הנ"ל גורם לזליגת זרם דרך נגד המהירויות. הפעם, הוולטמטר שלי סוף-סוף הראה את הספרות הנכונות, וידעתי שהפעם זה כבר בסדר, אפילו הוצאתי את הכבלים מהבגאז'. בשלב הזה פניתי למנהל המוסך שכבר היה מעורב בפרשה והזכרתי לו את השתלשלות תלאותי, לרבות ההשגות שלי על נהלי בדיקת המכוניות במוסך לפני שחרור וחיוב, שטחתי בפניו את הסתייגותי מהדיאגנוסטיקה ה-לא-מלוטשת במקרה שלי ורמזתי שאני מצפה לכל הפחות להחזר התשלום עבור האלטרנטור המיותר. הוא מצידו היה נחוש בפסיקתו כי לדעתו לא היה רבב בהתנהלות המוסך, והאלטרנטור שלי הוחלף בצדק. הצעתי לו שנחזיר לי את האלטרנטור המקורי שלי, ונראה מה קורה. הוא ענה שהאלטרנטור שלי כבר לא ברשותו לצערו, אבל הוא יוכל לשלוח לבדיקה את האלטרנטור הראשון מתוך השניים שהם הרכיבו לי במקומו, ואם ימצא שהוא לא תקין- ניתן יהיה להסיק מכך שהאלטרנטור המקורי שלי גם לא היה תקין, וכך תוכח חפותו של המוסך. הדבר נראה לי משולל הגיון, אבל הסכמתי להבטחתו להודיע לי על ממצאי הבדיקה בסוף חודש נובמבר 2007, אך טרם נעניתי עד עצם היום הזה. לאחר מספר ימים פנתה אלי טלפונית עלמה חביבה, והתעניינה בשם "קמור" אודות שביעות רצוני מהשירות במוסך. קפצתי בעוז על העגלה וביקשתי באמצעותה עזרה מהנהלת מח' השירות. למחרת התקשר אלי מנהל השירות, שמע את סיפורי, צקצק בלשונו תוך חזרה על :"זה נשמע חמור" ו" אני אבדוק את זה ואחזור אליך". גם הוא לא חזר אלי, אבל אני חזרתי אליו, ונתבקשתי על ידו לכתוב הכל באופן ברור ולשלוח אליו בדוא"ל. שלחתי כמובן, גם בדואר רשום ב-20 לינואר 2007 . מאז, פעם בחודש שלחתי לו מיילים עם תזכורת שאני עדיין ממתין לתשובה, אבל מעולם לא נעניתי. עד שהכנסתי את המכונית לטיפול שגרתי בשבוע שעבר, ושוב קיבלתי טלפון ממחלקת השירות בזכות "סקר שביעות רצון". אמרתי שאני נורא מרוצה מהטיפול ומהמקצועיות וכו', אבל למה מנהל השירות הארצי של קמור מתעלם ממני כבר יותר מחצי שנה? למחרת התקשר אלי מנהל השירות החדש, שמע שוב את הסיפור, התנצל על ההמתנה וביקש לקבל פעם נוספת את המכתב המקורי שנכתב למנהל השירות הקודם, הבטיח לחזור אלי תוך מספר ימים ובאמת חזר אלי: אני ומנהל המוסך החדש החלטנו שהחברה תשתתף איתך בעלות האלטרנטור בגלל שאנו חשים שאולי קצת נפגעת מכל הסיפור הזה, למרות שלאחר בדיקה(?), אנו בדיעה שהאלטרנטור שלך אכן היה מקולקל. בשלב הזה הרגשתי את חומת סבלנותי נסדקת, ומבעד לבקיעים נפלטו לי משפטים שכללו את המילים :פרינציפ, מינכן, מרצדס, שירות, לקסוס ועוד, אשר נאמרו בטון בלתי סבלני בעליל, בפעם הראשונה בסיפור הזה, יש לציין. להפתעתי, האיש מעברו השני של הקו ויתר מיד(!) והסכים שאני אקבל את מלוא הסכום ששולם על ידי עבור האלטרנטור, הדלת המקומטת שלי תטופל, הדגיש באוזני שאני חשוב להם והם מצרים על מסכת התלאות שעברתי באדיבותם, "אני מוציא מיד מכתב על כך". זה היה היום, ומיד נזכרתי בדבריו של אחד הנהגים במוסך, אשר אמר לי עוד בתחילת הפרשה לפני 7 חודשים: "לך תצעק אצל המנהלים, תדפוק על השולחן ותקבל מה ש'תה רוצה, זה ברור שזו פדיחה של המוסך". ואני תוהה, אני אוהב את המכונית שלי, וכנראה שגם המכונית הבאה שלי תהיה מאותה חברה, אבל למה הם מרשים לעצמם להתנהג כך? הם לא מעוניינים בלקוחות, יש להם עודף קונים?

יצא קצת שעטנז: Gran Turismo Iniezione - באיטלקית Grand Touring Injection - באנגלית

נחזור לכיוון המקורי של הדיון: המכוניות בישראל נראות לדעתי האישית פחות טוב מהמכוניות באירופה או ארה"ב. בכל פעם אני מתפלא מחדש, שבאירופה אין על המכוניות את ים הקמטים הקטנים (והגדולים) מפתיחת דלתות, ורוב עבודות הפחחות והצבע מתבצעות ברמה אחרת. הדפנות בחו"ל ישרות יותר. איך לתרץ את ההזנחה הפושעת של המכוניות בארץ ? הרי לא כולם לארג'ים כאלה שלא איכפת להם מהאוטו שלהם (ושל השכן), כולם מדקלמים את המנטרה :"יאללה, חתיכת פח!". בנעורי נהגתי לבלות לפחות 4-5 שעות בניקיון ומירוק הבייבי שלי מדי סופ"ש, אני עדיין מעיר למתדלקים שנשענים על הכנף האחורית או על הדלת, וכשאני רואה את בעל/ת האוטו שחונה לידי פותח/ת את הדלת ביעף עד שהיא משאירה צלקת מכוערת עם חותמת הצבע שלה על הדלת שלי, אני מנסה לתרגל נשימות הרגעה. חלק ניכר מבעלי המכוניות המככבות בחלומות מוטוריים רטובים רבים, מתעללים בגאדג'טים הבוואריים שלהם, ואח"כ אנחנו שואלים כאן : "למה אי אפשר לייצר וילון חשמלי שלא נשבר?", או: "איך זה שמרצדס (!) מתפרקת כל כך?". יש גם צבא שלם של מתקינים למיניהם שלא חסים על חלקי הדיפון או הדשבורד בבואם להתקין קודן או טוויטר. אבל הגרוע מכולם, הוא הזן הנפוץ, שמוטב היה, לו שטף ידיו בתדירות גבוהה יותר והפגין עדינות רבה יותר בלפיתת המנופים והפקדים במכונית, בלי להזכיר את יראת הכבוד כלפי קדושת מרווחי הטיפולים.

ציטוט: תרבות מוטורית? גם אם היתה, מי שקונה בימר בכלל, ו-X5 בפרט - אלו אנשים בלי תרבות בכלל. לפחות באיזור בו אני גר. הרו"ח והעו"ד (ועבדתי בתחומי עם כמה מהם) נוסעים בוולבו, הונדה לג'נד וכו'. ומי שאתרע מזלו והוא לא עו"ד ולא רו"ח, ולא נוסע בוולבו ולא בלג'נד, וקנה בימר רחמנא לצלן, מה יהה עליו המסכן, מאותגר התרבות? יהיה קורבן של ההכללה הזאת?

לא היו רמזים גזעניים בשום אופן, אנסה שוב: ודאי שאפשר לצאת מתוך S 500 בכפכפים ומכנסיים קצרים . אין ויכוח שאדם לא לובש חליפה 365 יום בשנה, אבל דיברנו על למה דווקא טופ אופ דה ליין? מה שהתכוונתי לומר, הוא שיש אנשים שמשקיעים לא רק בסממני סטאטוס חיצוניים, אלא קונים את הטוב ביותר בכל קשת הרכישות, גם דברים שלא רואים מ-100 מ'. האנשים האלה לובשים גם את התחתונים הטובים ביותר ובאופן כללי מפנקים את עצמם בכל מה שאפשר, כי הם כאלה באמת, זה הסגנון שלהם, נקודה. לעומתם יש כאלה שמשקיעים רק במה שהשכנים רואים, וקונים סמל סטאטוס כי:הם יכולים/ המעמד מחייב/מחק את המיותר. במקרים כאלה אין מנוס מקלישאות, והביטוי "נזם זהב באף חזיר" צף ועולה. נכון שמותר לכל אחד לעשות בכספו כראות עיניו, אך לעיתים יש מקרים שמאתגרים כמעה את ההגיון של המתבונן ההדיוט, והוא סח לעצמו: מוזר שהנהג האנין של ה-750I המבהיקה, עונד שעון מזויף/ נועל נעליים בלויות ממקור מפוקפק/ לובש מכנסיים משוק הכרמל. מובן שיתכן ומדובר בלוקסיסט שמתעניין רק בעור קונולי(נאזקה), קשה לו נפשית בלי V -8, הוא חייב סיוע וואקום לנעילת הדלתות וזיגוג כפול בחלונות ואת כל העידון הכללי האפשרי, אבל זוטות כמו ביגוד והנעלה לא מזיזים לו, וודאי שלא ענייני הוט קוטור או הורולוגיה עילית, נכון, זכותו. נ"ב ואח"כ אנחנו שואלים את עצמנו: איך לעזאזל הגרמניה הזו הצליחה להתפרק ככה תוך שנתיים? וילונות, מחזיקי כוסות, ספי דלתות, ריפודים, חורים של סיגריות, כיסוח כללי, מדרכות, העור סדוק וקרוע וכו'.

ישנם אנשים הרגילים לצרוך רמה מסויימת של מוצרים, גם הנעליים שלהם איכותיות ויקרות לא פרופורציונלית,טי-שירט שהם ירכשו, הג'ינס וכו'. הרשימה כוללת מן הסתם גם נייר טואלט, ואם פלוני רגיל לבחור תמיד ב-טופ אוף דה ליין והוא נאמן לעצמו- זה כמובן יכול להתפרש כהצהרה, אבל אני חושב שזה יותר עניין של אופי. במקרים כאלה, לא רק הדברים ה"נראים" יהיו "מנקרי עיניים", אלא גם דברים נסתרים יותר. המהדרין ירכשו תמיד את השופרא דשופרא, גם דברים שאיש לא יראה ולפיכך לא יוכל להעריך. ראיתי הרבה ישראלים יוצאים מ-S500 בנעליים מתחנה מרכזית, חולצה מקומטת (5 ב-100)וג'ינס ליוויס מזוייף, החושף את ה"קופה", וכל המיליונים שלהם לא יצליחו להסוות את האופי האמיתי שלהם. נדיר יהיה לראות אנלוגיה דומה באירופה, כנראה עניין של תרבות (או העדרה).

לקסוס עדיין לא יודעת להתנועע כהלכה, כישורי הריקוד שלה עציים. כשהיא תפגין הלכות מחול מרנינות את הדעת ועדיין תהיה אמינה כמו מקרר, עם רמת שירות עילאית, נשקול להחליף את הכובע הירוק עם הנוצה בטי-שירט של מחוז אאיצ'י.

עדכון: דובר כאן בעבר על בעיית הגומי סביב השמשה הקדמית ב-E39, הנוטה להסדק ולהתפורר. הגומי הסדוק שלי הציק לי, אבל דחיתי את החלפתו מחשש שאאלץ למכור את הבית. חיפשתי בפורומים בחו"ל, למדתי וירטואלית איך להחליף את הגומי בעצמי, שקלתי לייבא אותו מחו"ל והתכוננתי למהלומה כלכלית בסד"ג של 3-4K, אם אחליט לעשות זאת בקמור, כי מישהו אמר לי שבקליפורניה הוא שילם בסוכנות מקומית כ-700$. לאחר שמקטעים שלמים מהגומי שלי התפוררו ועפו, קיבלתי תזכורת יומיומית על כך בדמות שריקה מפחידה שהיתה מתחילה באזור ה-120 קמ"ש והיתה הופכת ליללה מקפיאת דם ככל שהמחט זזה ימינה. אתמול, לקראת יום הכיפורים, החלטתי לסלק את החוב הזה ביני לבינה ונסעתי לקמור. נראה שהקב"ה החליט לצ'פר אותי על מסירותי למכונית בעלת מום הגומי והתערב בתג המחיר של "כיסוי גומי לשמשה קדמית", קשה להסביר אחרת את הספרות "293" מול מחיר החלק ואת הצמד "80" בסעיף של העבודה. הגדיל לעשות יועץ השירות שהעניק לי הנחה של 20% על החלק ונתן לי לדרך גם שובר לשטיפת מכוניות. וכך אעמוד מעט זקוף יותר ביום הדין (היום), בגלל שתי סיבות: כיסי הוקל ב -363 שקלים, ולכף הזכות שלי נוספה מצווה גדולה. גמר חתימה טובה!

זה נחמד, ויש אפילו פינוקים נוספים, אבל: מה שהכי כיף באוטו הזה, זו התחושה שאתה כאילו עוטה חליפה מחוייטת, שהופכת לטרנינג (איכותי) מיד כשאתה רומז שזהו רצונך.

אני לא חושב שניתן לעשות הקבלה בין דוגמת השעונים מעלה, לבין עולם המכוניות. מכונית מורכבת מכמות "רכיבים" רבה יותר, בעלי השלכות רבות יותר על אופי התוצר הסופי, וניתן להצביע בצורה ברורה יותר על הבדלים רבים יותר בין המכוניות. יחד עם זאת, אם בענייני מיתוג עסקינן, דוגמא מצוינת היא- ביגוד. בגדים דומים באיכותם נמכרים בהפרשי מחיר ניכרים של מאות %. אולי פעם היה הבדל ממשי וקיצוני בין ג'ינס של SIGAL FASHION לג'ינס של ליוייס, אולם היום- למעט הבדל באיכות הבדים, שמעטים יחסית יוכלו לזהות, אין הבדל ממשי בין ג'ינס של פוקס, קסטרו ו- (רחמנא לצלן) ארמאני. אבל אנשים מוכנים לשלם עד פי 10 בגלל ה... מיתוג? האם מישהו רוצה לקרוא תגר על חוקי השוק? נ"ב "הועלתה טענה שברייטלינג משקיעים יותר בפיניש.." ובכן, זו טענה ברת הוכחה.

בשני השעונים פועם מנגנון מתוצרת ETA השויצרית, אשר מייצרת את רוב המנגנונים בעולם, עבור החלק הארי של יצרני השעונים, פרט ליוקרתיים ביותר. במקרה הספציפי הזה, ההבדל הוא בגימור שחברה מסוימת מעדיפה לבצע במנגנון הסטנדרטי של ETA, במונחים של מודיפיקציה או קישוט, לדוגמא: חברת ברייטלינג, מכיילת את המנגנונים לרמה גבוהה מאוד של דיוק (מושג יחסי מאוד במנגנונים מכאניים) ושולחת אותם לבדיקה ואימות ב-"Contrôle Officiel Suisse des Chronomètres", אשר בוחן כל מנגנון בתנוחות שונות ומודד את ההבדלים בתזמון, הנובעים משינויי חיכוך בגלל כוח המשיכה. התקנים המחמירים של ה-COSC מאפשרים טולרנס מועט בלבד, כל מנגנון מקבל תעודה חתומה עם הערכים שנמדדו וחותמת רשמית של המכון וכמובן מספר סידורי וכו'. ברייטלינג, אשר מבוגרת מסרטינה ב-4 שנים בלבד וקיימת משנת 1884, רשמה בדפי ההסטוריה יותר פטנטים בתחום ההורולוגיה (שענות), יצרה יותר דגמים בעלי השפעה על תעשיית השעונים מחברת סרטינה, ועשתה הרבה יותר מהלכים שיווקיים חכמים, אשר היטיבו עם תדמיתה, כגון ציוד טייסי קרב של מדינות רבות בשעונים מתוצרתה, מהלך אשר הגביר את נחשקות המותג. בנוסף, לוחות השעון והמחוגים של ברייטלינג מבוצעים ברמה ואיכות גבוהים יותר משל סרטינה למשל, גוף השעונים חרוט ומגומר ברמה גבוהה יותר, אשר מתבטאת מן הסתם בזמן עבודה רב יותר. ברייטלינג מטפחת תדמית במשך שנים רבות, ומשקיעה הון עתק בפרסום ובחסויות שונות על אירועים שהיא מעדיפה להיות מזוהה עמם. ברייטלינג חתמה על עסקה עם בנטלי, ומייצרת את השעון האנלוגי במכונית. בתמורה- היא משתמשת בשם BENTLEY בחלק מדגמיה. בגלל שסרטינה עדיין לא הגיעה ליחסי ציבור ברמה הזאת, ברייטלינג מרשה לעצמה לגבות מחירים גבוהים יותר, ונחשבת ליוקרתית יותר.

אני לתומי סבור שאין ממש בחוות דעת של אדם שלא ניסה ובחן לעומק, ולא חשוב על מה מדובר, טוסטר או טלויזיה. הב.מ.וו. המדוברת, סדרה 5 הקודמת E-39 , היא מכונית מאוד איכותית בכל פרמטר, כל רכיב וכמובן בסך כל החלקים. אני חוזר: ניכר בכל פרט, שחשבו עליו והשקיעו בו. החומרים, המנופים והפקדים, האבזור, הבידוד והריפוד, רמת ואיכות הגימור, הרהיטות, והמנוע...הו, המנוע! בשנה שהיא הופיעה, היא קבעה אמות מידה חדשות (כהרגלה) למכונית סלון משובחת. רבים מעדיפים דווקא את ה-5 הקודמת על פני הנוכחית, בגלל ניהוג "קריספי" יותר. המכונית הזאת מציעה רמה אחרת של פינוק והדר, בשילוב עם התנהגות ספורטיבית עם לא מעט חוש הומור, כעת במחירים שפוים ונגישים הרבה יותר מפעם, הודות לאיבוד ערך קטסטרופלי יחסית. אז הגומיה של השמשה הקדמית נסדקת, בסדר. גם החלק הדיגיטלי של התצוגה בלוח המחוונים מהבהב, יופי. אבל המכונית הזאת כל כך טובה, שזה ממש, אבל ממש נסלח.

ע"פי התיאור שנמסר, כנראה שזו אחת מאלה, אם כי מכסה המנוע של ה -CSI אמנם נפתח "הפוך", אולם הוא בתצורת פתח עליון ולא כמו אחיו - גולש אל הכנפיים. איני חושב שמדובר ביורשת של 1800-2000, סדרה 5 הראשונה, משום שהיא כבר בעלת דמיון גניאלוגי ל-5 לדורותיה וקלה לזיהוי. הלבנה היא 1800 שהוצגה ב-,1963 הסבתא הרוחנית של סדרה 5 האדומה היא 1602 שהוצגה ב-1966 --------//--------- 3 הבורדו היא 2000, שנמכרה בין 1966-1972 ----//------ 5 הכחולה היא( E-24 (635CSI שהוצגה ב-1976 ----//---- 6 היפיפיה על הליפט הנה ה-3.0 CSL, קודמתה של ה-E 24, בעלת מוניטין במירוצים.

כבעליה של E-39 2002, אני מסכים רק עם בעיית הגומי סביב השמשה, שמתייבש ונסדק באופן מביש. פרט לכך, המכונית חסונה ברמה מעוררת השתאות, הכל מהודק ומחובר למשעי, היא חפה לחלוטין מרשרושים וצקצוקים. לגבי הנדסה: כמעט כל חלק ואביזר מהונדסים ברמה אחת לפחות מעל הסטנדרט ה"מקובל", ניכר שהשקיעו בתכנון וחומרים, לפחות ע"פי המדד שהיה מקובל אז. לגבי אבזור, כבר נאמר מעלה, שהכל עניין של כסף. במהלך החיפושים אחר המכונית הנוכחית, פגשתי אקזמפלרים שסבלו מהזנחה פושעת, והחומרים האיכותיים נראו זוועה, נתקלתי גם ברמות אבזור שכללו זיגוג כפול, סיוע וואקום לסגירת הדלתות, כיוון של גובה המתלה האחורי, צגי TVמקוריים וכו'. התכונות הדינמיות אכן נמצאות שם ועוד איך, ולעיתים קשה להאמין כמה רגש ופידבק חבויים בתוך לוייתן כה כבד חרטום (V- 8 ). אני מתכנן להחליף את הגומיות היבשות והסדוקות סביב השמשה הקדמית והאחורית ביום מן הימים, אך למען האמת, אני כל כך אוהב את המכונית הזאת בגלל מה שהיא מתחת לגומיות, בגלל האקסטרא הענקית שהיא יותר מסך כל החלקים שלה, בגלל שאני מכבד אותה ובגלל שזה מגיע לה, שאני איכשהו "סולח" לה על צריכה אלכוהוליסטית של אוקטן 98/99, על הגומיות היבשות ועל ההתרסקות במחירון שלה, לדעתי אני מקבל תמורה מדהימה למרות הכל. נ"ב מי שחי באשליה שמרצדס מורכבת טוב, מוזמן לבקש סיבוב באוטו-דיל ולנתץ את האשליה. מילא ההרכבה המרושלת של ה A קלאס והפיאסקו של ה-M הקודמת, אבל E ו-S שמתפרקות?! כנראה שההרכבות (והפירוקים) המקומיות, והתחזוקה (או העדרה) מעפילות על התכנון הגרמני.