הלקוח הישראלי היום קונה רכב עם המחשבה איך הוא ימכור אותו ולא כמה הוא יהנה איתו...
אני לא יודע אם זה הדבר החכם לעשות.
דוגמא אישית הפוכה:
לפני שנתיים רכשתי C5 יד 1 פרטי, רכב שמור יפה ומטופל.
כל מי שייעץ לי הזהיר אותי: "אין לה שוק", "מלא תקלות", "לא תצליח למכור" , "ישלמו לך חצי מחיר" , "כל היום תהיה במוסכים".
בפועל, נהניתי מאוד מהרכב, ולא הייתי כל היום במוסכים... סה"כ טיפול שגרתי ועוד 3 פעמים על תקלות שונות שנראה לי נורמלי לרכב לא חדש (בולמים, מצוף דלק וקליפרים שנתפסו).
אבל מה קורה עכשיו כשאתה רוצה למכור, בקושי יש טלפון 1 כן כן 1... לשבוע וגם זה בקושי, וגם אותו טלפון שואל כמה אתה מוריד?!?!
לצורך ההמחשה הרכב הוא (כפי שמישהו פה ציטט מ-יד 2)
סיטרואן C5, יד 2 פרטי, עם 118,000 ק"מ חבילת PK. ועוד דרשתי 1700 ש"ח פחות מהמחירון (שזה יוצא 26,000).
אני בטוח שקורולה 2003 עם 160,000 ק"מ ב40 אלף ש"ח הייתה נמכרת הרבה יותר מהר...
אז מצד אחד אני מבין את השיקול הישראלי של לקנות לפי השוק של הרכב, מצד שני לא הייתי מחליף את ההנאה שלי מהרכב בעובדה שהייתי מוכר קצת יותר מהר, במקרה הכי גרוע נשארים עם הרכב עוד קצת עד שיבוא "המכסה של הסיר".
אז לפותח השרשור, לך עם הלב.