אשתף בשתי מקרים שהיו לי באופן אישי שסותרים את מה שנכתב למעלה:
1. רכב של חבר (מאזדה MPV משנת 99' לפני הספירה) שעשתה הרבה בעיות, יצאנו איתה לנסיעת בדיקה בשביל די תלול בלילה, ובאמצע אחד הסיבובים הרכב פשוט נדם, כאילו מישהו הוריד את השלטר. פתחנו מכסה מנוע (כאילו יש מה לראות...) ואז מתוך תחושת בטן התעסקתי עם הקטבים של המצבר, והופ האורות נדלקו והרכב הניע ונסע כאילו לא קרה כלום.
כלומר, הכיבוי של הרכב היה בגלל שהמצבר התנתק, בשעה שהאלטרנטור היה תקין לגמרי (נבדק).
2. הייתי צריך להזיז רכב שלא נסע מעל שנה, ולא היה לי מצבר חליפי תקין בשבילו. נתתי צ'אנס למצבר הישן, והנעתי (עם עזרה של דאורדורנט בכונס אויר, לא יודע אם זה בטיחותי, אבל עזר...).
תכלס אחרי שניתקתי את הכבלים מהרכב והכנסתי D, האוטו התחיל לגמגם עד שנכבה, ואז שמתי לב שהוא מחזיק בנסיעה רק אם הוא מעל 2000 - 3000 סל"ד בערך.
בגלל שלא היה לי ברירה והייתי צריך לפנות את האוטו, מה שעשיתי זה ליסוע בירידות בN ושתי רגליים, אחת על הגז ואחת על הברקס, ובעליות להשתמש באופציה של +-בידית הילוכים כדי להחזיק את האוטו בהילוך ראשון ככה שהוא יהיה בטור גבוה.
תכלס במחשבה לאחור היה די מסוכן ליסוע ככה, אבל הצלחתי ליסוע איתו איזה 1.5 קילומטר בערך של נסיעה עירונית, כולל לתת לאיזה ילדה לעבור את הכביש... ואז לדפוק את הגיר עם להכניס D עם 3000 סיבובים לדקה... הגלגלים צרחו...
אבל לפי מה שכתבו פה למעלה שהאלטרנטור מספק את הזרם, לא הייתי צריך בכלל את כל הדבר הזה, כי המצבר אמנם לא מחזיק טעינה, ולכן לא הייתי יכול להניע איתו, אבל למה גם ליסוע לא יכלתי?? (לא היו באוטו בעיות נוספות חוץ מחום מנוע שלכן הוא הושבת, אבל לא היה לו משהו שיכבה בגללו).
אשמח להסברים.
תודה וחג שמח.