הקדמה:
ניצני "טיול החלומות" נזרעו אי שם לפני 3 שנים כשאני ואשתי טסנו לוינה לחופשה שכללה גם השכרת רכב ונסיעה להאלשטאט ללילה. איפשהו בחצי הדרך נחשפתי לנופים העוצמתיים של הרי האלפים. הבטחתי לעצמי - לפה אני אחזור אבל הפעם זה לא יהיה עם פיגו 2008.
בחצי שנה האחרונה אני, גוגל מפות וגוגל earth חברים מאוד טובים. חקרתי את אזור האלפים דרך המפות וסימנתי נקודות ציון. בסופו של דבר האזורים התרחבו גם לתוך הדולומיטים.
החלטתי שעכשיו זה הזמן.
הזמנתי ב.מ.וו 430 גרנד קופה מסיקסט (הרכב הכי חזק שמוצע ללא הגבלת קילומטרים) וטיסה למינכן ל-5 ימים. שרשור האלפינסטים הרשמי שפתחתי פה בפורום עזר לי להתגבש וההחלטה הכי טובה שיצאה ממנו זה לוותר על סגירת מלון אחד שממנו אני יעשה טיולי כוכב. בניתי לי מסלול מעגלי של 1000 ק"מ ולא סגרתי אף מלון (זה ממש לא הסתיים ב-1000 ק"מ).
נוחת במינכן, מגיע לעמדה של סיקסט. היי, יש לי הזמנה ב.מ.וו 430, ביטוח מלא, וקרוס בורדינג. - כן אדוני, אני רואה את ההזמנה. תרצה לשדרג לב.מ.וו M440i ב250 אירו? - אדוני הנכבד, עם כל הכבוד ההזמנה עלתה לי קצת יותר מ 500 אירו, שדרוג ב250? לא הפעם, נראה, אולי שנה הבאה. אם אתה בכיוון של 100 אירו יש על מה לדבר. – אבדוק עם הבוס ונראה - כעבור דקה – תרצה שדרוג בעלות של 125 אירו? - איפה חותמים?!?!?!
יום 1 - נוסעים לדולומיטים.
מגיע לקחת את הM440i, לא מאמין שזה קורה. צריך לצבוט את עצמי. זה באמת קורה???
מניע - ורוווווםםםםם. יש מנוע רבותיי. יוצא מהחניון בחרדת קודש, יורד 5 קומות עם כמעט 400 כ"ס מתחת לרגל ימין. נוסע לאט לאט לאט, מנסה להתרגל, מנסה להבין אם זה באמת קורה.
מגיע לאוטובאן, נותן גז לבדוק מה קורה שם - בום!!!!! פאק, מה קרה פה הרגע??? מנסה להרגע. מגיע לקטע בלי הגבלת מהירות. וזה קורה. וזה לגמרי קורה. המנוע נותן נהמת בס עמוקה, מאיץ כמו יוסיין בולט, יניקת אוויר חזקה מהטורבו נוכחת, עובר הילוך עם בקפייר, משחרר את הגז וגרגור עמוק משתחרר מהאגזוז - ואני לא זוכר שארזתי נמר. Well done bmw, well done. אני לא אשקר, היו שם צרחות של אושר.
יורד מהאוטובאן ועושה מסלול דרך שני אגמים tegernsee ו achen lake. הדרכים הכפריות מדהימות, הרי האלפים נכנסים ברקע ומה שאני רואה עכשיו זה רק קצה המזלג.
קונה מדבקה לכביש המהיר באוסטריה (לא באמת סגור אם הייתי צריך, אבל 13 יורו, נתמודד) וממשיך מאוסטריה לאיטליה בנסיעה מנהלתית. הרבה עבודות בכביש יש בכביש המהיר באיטליה, כל כמה מאות מטרים המהירות המותרת משתנה 130, 120, 100, 80, 60, 40....אין לזה סוף.
לב.מ.וו יש תצוגה עילית עם גרפיקה מדהימה שגם מציגה את המהירות בכביש. זה מסונכרן עם הוייז וגם לפי זיהוי תמרורים – מאוד עוזר במצבים האלה.
יורד מהכביש המהיר, מתחיל את העליות המפותלות לאורטיזיי אחרי 7 שעות מהנחיתה. מנסה את מזלי לראשונה בנהיגה דינאמית. מעביר את הרכב למצב ספורט וגם את הגיר. כל הרכב מתחדד - המנוע הופך נוכח בתא נוסעים, הגיר משאיר את המנוע בטווח היעיל, המתלים מתהדקים, ההגה קצת יותר בשרני ואתה מרגיש את הדלק זורם בדוושה. לאט ובזהירות אני לומד את הרכב ונותן פוש כמה שאפשר עם מרווחי ביטחון סבירים +++. מאחורי נהג איטלקי עם אוקטביה סטיישן, לפחות בת 5, אפילו לא vrs, יושב לי על הזנב!!! איזה פאדיחות... הוא עם מאה ומשהו סוסים עושה את מה שאני לא עושה עם כמעט 400. וזה משהו שלמדתי על האיטלקים באזור הזה, הם לא רואים ממטר בנהיגה שלהם (המשך יבוא..), הם חיים את הכבישים המפותלים ושום דבר ואף אחד לא יפריע להם והם יראו לך מאיפה משתין הדג.
מגיע למלון באזור אורטיזיי ומחכה בקוצר רוח ליום הבא.
יום 2 - דולומיטים - גרוסגלוקנר.
קם ב- 4 וחצי לפנות בוקר, ברכב כבר ב-5 - זה פק"ל. יש כבר אור בשעות האלה והכבישים ריקים יותר ממה שהם בכלל בעונה הזאת.
מתחיל את הירידות מהמלון לעומק הרי דולומיטים דרך כביש צר, פתאום ברקע אני קולט מיני קופר s עולה בטירוף לכיווני, אני עוצר בצד ימין ליד תהום ומהבהב באורות - זה לא עזר. המיני ממשיכה בכל הכוח לכיווני ועוברת אותי במיליון קמ"ש ממש סנטימטרים ספורים מהב.מ.וו!!! במיני הייתה איטלקיה, כנראה מהג'וב האיטלקי. מה לעזאזל יהיה עם האיטלקים האלה?
המנה העיקרית בדרך - סשן ארוך מאוד בדולומיטים, מתוכנן באזור ה300 ק"מ. אורטיזיי-קורברה-סלה-פורדוי-קורטינה-ארונזו-דנטה-קמפטילו-סאן קנדידו.
הנוף בדולומיטים מרהיב ודרמטי בו זמנית - סלעי ענק מושלגים מתנוססים ברקע. הנוף המושלם לסשן נהיגה, כאילו מעולם אחר. מתחיל את הסשן, לומד את הM440i ומעלה את הקצב. הב.מ.וו הזאת היא לא פחות מאשר מכונת מלחמה. המנוע 6 בטור טורבו דוחף בקצב פסיכי, האחיזה אבסולוטית (x drive), הסאונד מטורף (עשיתי את הסשן עם חלונות פתוחים וזה מעצים), הבלמים עושים עבודה פנטסטית ושומרים על הנשיכה ולאורך זמן. היא פשוט טורפת את המסלול, לא פחות. והסאונד של היניקה, הבקפיירים, הגרגורים, פצפוצים, נהמת הבס של המנוע. פשוט וואו. מעבר לזה היא מאוד סלחנית ונשלטת וזה מצויין לפעם הראשונה. בסיבובים חדים היא לא תשחרר את כל הכוח עד שלא יהיה יישור מסויים של ההגה. ומי שרוצה לנתק בקרות מוזמן (אני לא ניתקתי אותם בשום שלב). מחוץ לדולומיטים על כביש רטוב היא יצאה לסחיפת הפתעה באחד הסיבובים, לא צפיתי את זה אבל גם לא נלחצתי, זה היה מאוד נשלט.
אבל לא הכל מושלם ויש כמה נקודות לביקורת.
1. ההגה אמנם מדויק ומהיר אך עם זאת הוא יחסית אלסטי, לא תחושתי, לא מתקשר וחסר קצת משקל לטעמי.
2. היא מגיעה אצל סיקסט עם צמיגים במידת ליסינג 225/50/17 שמתחילים להשמיע אוושה לקראת המגבלות. חוץ מזה שהמידה פוגעת במראה הקופה היפיפה (נעזוב לרגע את הגריל השנוי במחלוקת, עניין של טעם – לומדים לאהוב), הצמיגים לא ממלאים מספיק את בתי הגלגלים, צריכה לפחות עוד מידה למעלה.
3. מרגיש שחסר לה עוד טיפה פלפל ושובבות, איזה משהו חמקמק שיהפוך את הצעקה לצרחה אבל מצד שני - ממש לא היה לי את האומץ לנתק בקרות ככה שאולי התשובה נמצאת שם. מצד שלישי, לאחותה הגדולה קוראים M4 וזאת כבר חיה אחרת לגמרי.
הדולומיטים מאופיינים בכבישים עם איכות סלילה טובה, אבל לא מצויינת כמו באוסטריה. נהגתי שם באזור ה300 ק"מ במגוון גדול של מסלולים שלכל אחד יש את הקטע שלו, רק אומר שהכבישים שם מאוד טכניים, עתירי אופי ובלתי נשכחים. יצא לי גם לעשות שם סשן עם M2 ו- C63 AMG (לא האמיתית עם הV8, אבל לא המזויפת עם ה4 צילנדרים, זאת שבניהם), היה אדיר.
סה"כ אם צריך לסכם את הדולומיטים בשילוב הM440i - חווייה חוץ גופית.
מגיע לגרוסגלוקנר מהצד הדרומי ומתחיל לטפס, השלג מתקרב יותר ויותר והקור מתחיל להיות נוכח. רואה את ה M2 ו- C63 AMG מהסשן ברקע, עד שסיימתי לשלם על הכניסה הם נעלמו אל האופק. מטפס אל קייזר פרנץ יוסף - הנקודה הגבוהה ביותר לרכב בגובה 2369 מטר. הכבישים סלולים, מתוכננים ומתוחזקים ברמה הגבוהה ביותר, הנוף הופך ללבן עד רמת הסינוור, אי אפשר לנהוג בלי משקפי שמש, הקור כבר מקפיא ושלג קל מתחיל לרדת. הפיתולים תפורים לGT כמו לM440i - ארוכים ורחבים. הכבישים ריקים, הקצב יכול להיות מאוד גבוה למנוסים.
עובר דרך מנהרה פתוחה למחצה, נותן מכת גז והסאונד פשוט מדהים כשהאקוסטיקה נשלטת על ידי הפתחים בין העמודים. היו הרבה מנהרות בטיול, גם פתוחות למחצה וגם סגורות - כל אחת חוויה.
מגיע לקצה והקור כבר חודר עצמות. הנוף עוצמתי.
הנסיעה לכיוון זל אם סי מאוד מפותלת, מעניינת, מגוונת ומאפשרת. יש הרבה נקודות עצירה בדרך. לא מדובר בכביש טכני מאוד שמחייב ריכוז אדיר ושינויי כיוון פתאומיים כמו בדולומיטים. זה כביש רחב וזורם. חבל שלא יצא לי לנהוג לכיוון השני, כי רוב הדרך הייתה בירידות מדרום לצפון. מעדיף עליות. הב.מ.וו עשתה שם עבודה פנטסטית, מכונת מלחמה כבר אמרנו?
יום 3 - צפון טירול – פוראלברג - אוטובאן - באדן באדן.
יוצא מקיצביל לכנסיית/מלון/מנזר סנט גרולד במערב אוסטריה דרך רינן. רוב הנסיעה באוסטריה שלא דרך האוטוסטראדות הם בכבישים בין כפרים. הנוף עוצר נשימה. אבל אי אפשר לפתח קצב נסיעה נורמלי. נכנס לכפר, יוצא מכפר, נכנס, יוצא, נכנס, יוצא... בכפרים צריך למתן את המהירות, גם שם ממוקמות רוב המצלמות (גם באיטליה).
ואז הגעתי לאחד מכבישי הנהיגה המשובחים שפגשתי באוסטריה בין rinnen ל stanzach – הפתעה מוחלטת, לא ידעתי עליו מראש. כביש נדיר ביותר שמוכר לחובבי הז'אנר לפי איכות הרכבים והאופנועים (שעשו השכבות בסיבובים) שראיתי שם. כביש רחב ברובו, מפותל בקטע מאוד מעניין, רואים רחוק, נוף מגוון. חוויה נדירה, התאהבתי ועוד אחזור אליו. החסרון – קשה לעקוף בבטחה. בהמשך הדרך עקב טעות שלי בהכוונת הוייז, לא שמתי לב שפספסתי מקטע שתכננתי בדרך למנזר סנט גרולד לכן הגעתי מוקדם מהצפוי כי הוייז לוקח אוטומטית מהאוטוסטראדות, אבל זה היה לטובה, גם יצא לי סשן ארוך עם אופנוע ספורט.
נזכר שהיה בשרשור האלפיניסטים המלצה על היער השחור - אני הולך על זה.
3 וחצי שעות בוייז לבאדן באדן, כמעט כולו דרך האוטובאן.
האוטובאן - מה אגיד ומה אומר. נשגב מבינתי איך מכל העמים בעולם, דווקא הגרמנים היקים מאפשרים לזה לקרות. ברור לי שמבחינה הנדסית הם הטובים ביותר, אבל מהלך כזה שהכביש ללא הגבלת מהירות יותר מצופה מהאיטלקים והספרדים. בכל מקרה האוטובאן הוא מופת ומקור גאווה ללאומיות הגרמנית. מאוד מסודר, מאוד בטוח, מאוד מהיר.
הב.מ.וו מאיצה כאילו אין מחר עד קצה הסקאלה. היא עמדה בשורה אחת עם כל מה שראיתי שם - M, AMG, RS, פורשות ואסטון מרטין db12 ירוקה. נכון, היא לא הכי חזקה, אבל אף אחת לא נעלמה לי. הייתי צמוד לאסטון עד שנפרדנו באחד המחלפים.
רק באוטובאן אתה יכול להתעצבן מאידיוט שמתנחל על השמאלי ב-180. רק באוטובאן אתה יכול להגיד - רד ל-200 ותהנה מהנוף.
מגיע לבאדן באדן הקסומה וסוגר את היום.
יום 4 - היער השחור - ימת קונסטנט – פוראלברג - צפון טירול - רינן
היער השחור - האמת לא ידעתי למה לצפות. ההגעה לשם הייתה ספונטנית, לא בדקתי וחקרתי את המקום. אבל כן רציתי לגוון ולא להישאר רק באוסטריה ואם אני מקבל את האוטובאן על הדרך זה בונוס רציני. היער השחור זה בדיוק מה שהייתי צריך. כבישים סופר איכותיים, טכניים, מפותלים, מהירים, ארוכים. אפשר לעשות סשן ארוך מאוווווד בין כפר לכפר – כיף לא נורמלי. הנוף אולי לא שומט לסתות כמו באוסטריה אבל מדהים בפני עצמו כשאתה מוקף ביער השחור. הכבישים האלה אידיאלים לכל סוגי הרכבים. הm440i זרחה שם - מי שעולה להגה ב5 בבוקר זוכה לסשן מהאגדות. חציתי את כל היער מהצפון לדרום כמעט עד גבול שוויץ.
חוזר לאוסטריה דרך ימת קונסטנט המהממת ברקע.
משם ממשיך לסשן האבוד בין מנזר סנט גרולד לwarth דרך rehmen. הנופים מהיפים באוסטריה, אבל הכבישים צרים מדי ועמוסים ברוכבי אופניים, מקטע איטי למדי.
חוזר להתמקם בrinnen ועושה שוב את הקטע הנדיר בין stanzach לrinnen. פתאום מגיחה מאחורי 911 טורבו כסופה 2001, לדעתי ה911 הכי יפה עד היום ששברו שם את הצורה של הפנס העגול והוסיפו לה דמעה. בתור ילד היה לי פטיש רציני אליה.
אני נכנס לאקסטזה, אני במציאות או בחלום? לראות את ה911 הזאת במראה? יושבת לי על הזנב? מ-ט-ו-ר-ף. אני מחליט לתת את כל מה שיש לי ונותן נהיגה סופר אגרסיבית בקצב מעולה והוא פשוט יושב לי על הזנב. רגע שאי אפשר לתאר במילים!!! אלה היו רגעים של אושר טהור. זה כמעט כמו לראות את איירטון סנה במראה. בחצי הדרך אני מסמן לו לעקוף ומנסה את מזלי, הפעם אני מאחוריו. היה שם נהג מקצוען אמיתי כמו שה-911 הזאת ראויה לו, הוא פתח עליי פער, הרבה זמן הצלחתי לשמור אותו בטווח ראייה, אבל בסוף הוא נעלם, לא היה לי סיכוי.
במצטבר עשיתי את המקטע הזה 8 פעמים (4 הלוך, 4 חזור) והגעתי לקצב מצויין.
יום 5 – הדרך ל-kuthai - היום שבו פגשתי את אלוהים.
ביום האחרון תכננתי לעשות עצירה באינסברוק ומינכן, אבל חיפשתי להוסיף מקטע נהיגה לפני ההגעה לאינסברוק, לא רציתי לעלות על האוטוסטראדה. ראיתי על המפה כביש דרומית לאינסברוק בין oetz ל- kematen שנושקת לאינסברוק דרך kuthai. זה היה קפיצה ספונטנית, לא ידעתי למה לצפות, אבל זה היה מאותם רגעים נדירים בחיים שאתה יודע שזה זה. היה כאן חיבור מושלם של אדם-טבע-מכונה, התעלות שמיימית, רגע טהור במלוא מובן המילה. המקטע הראשון עד kuthai היה מאוד טכני דרך יער סבוך שמאפשר נהיגה בקצב גבוה ועקיפות בטוחות. המקטע השני היה מ-kuthai לכיוון אינסברוק עם נוף אלוהי שלא ניתן לתאר במילים. החלטתי שאני מוותר על אינסברוק ועושה את המקטע הזה עוד פעמיים.
לאחר מכן נסעתי למינכן לראות את העיר כמה שעות לפני הטיסה, חניתי בחניון במרכז העיר, כמות האקזוטיות שהיו שם מכאיבות לעיניים -M AMG RS בנטלי פורשה למבורגיני פרארי אסטון – YOU NAME IT.
חודש לפני הטיול הצעתי לחבר טוב להצטרף בתור טרמפיסט (פעם בכמה חודשים אנחנו עושים טיולים ארוכים מאוד בשבתות)- לדעתי הצעה כזאת יותר טובה מעסקת המאה של טראמפ, כל הוצאות הרכב עלי (וביליתי בתחנות דלק כמו קלאקרסון עם ה-GT40) ולא שילמתי על אף מלון יותר מ-100 יורו ללילה. מדובר על בנאדם שלא עושה חשבון לאף אחד ולא מפחד משום דבר (גם לא מסשנים משובחים) אבל הוא התחיל עבודה חדשה שבוע לפני הטיסה וזה הוכרע לטובת העבודה. ביום האחרון של הטיול הוא דיבר איתי ורצה לדעת מה קורה. כשהוא ראה את התמונות הוא אמר לי – שמע, אני בן 35 ובחיים שלי לא התחרטתי על משהו בחיי כמו על זה שלא הצטרפתי לטיול, אתה נמצא בגן עדן, אני עם דמעות בעיניים עכשיו. סגרנו את מאי 2026.
לפני הטיסה קיבלתי פרסומות ממומנות לטיולים דומים – 5 ימים, 1300 ק"מ, רכבים ברמת ה-M, על בסיס 2 אנשים ברכב, 2 אנשים בחדר החל מ-14,000 שקל לאדם, נסיעה בשיירה של 5 רכבים. אם אסכם את העלויות שלי – 400 דולר טיסות ישירות, 350 אירו מלונות (4 לילות ב-4 מלונות שונים ומצוינים שנסגרו באותו הרגע), 640 אירו רכב (ביטוח מלא וקרוס בורדינג), 700 אירו דלק (2500 ק"מ)– סה"כ איזור ה-8000 שקל (לפני אוכל ושתייה). היה שווה כל אגורה.
החזרתי את ה-M440i לסיקסט עם עוד 2500 ק"מ על השעון (9000>6500). ספק שמח, ספק עצוב, מבולבל, ברגשות מעורבים. התייחסתי לרכב הזה בחרדת קודש. הטיול הזה היה ללא ספק הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי בחיים האלה.
ולסיום, כדברי המשורר -
DON’T DREAM IT, BE IT.
