TheHunter88

חיימש טיייוים?

כאן אני משנה את נושא הדיון, אני עצמי אנוכי ננעלים בנתיים על הפאסאט ומנסים לברר עליה הכול. מדובר בפאסאט TDI ווריאנט שנתון 2001-2002. אילו מחלות ידועות יש לרכב? האם האמינות ירודה או טובה יותר מאשר הבורה של אותו שנתון? מהי צריכת הדלק? דברים שחשוב להסתכל עליהם בזמן שבודקים את הרכב? תודה מראש, מישה.

את האמת עם יצחק לווי אי אפשר לדעת. קנינו את הבורה בתחילה בגלל שאמרנו שהיא תשמור על המחיר, אבל היום הסתבר שאם היינו קונים אוקטביה, היינו אפילו מרווחים...

איך הפאסאט שומרת על הערך שלה? אנחנו לא רוצים שוב פעם להתקע במצב שאיבדנו 25 אלף שקל בכזאת קלות על כלום.

לי לא איכפת בכלל מהבננה שנתנו לנו, ממש לא דואג לה. הבעיה היא שלא נעים להכנס לאוטו אחרי שהוא עמד כמה שעות בשמש.. במיוחד לא בבאר שבע, ובמיוחד לא עם המזגן האסמתי של הגטס. אגב, שרשור בייעוץ כבר נפתח, אתם מוזמנים להצטרף בהמוניכם! ידעתי כבר מהרגע הראשון שגנבו לנו את האוטו שאני לא הולך לנהוג מלא מלא מלא זמן.. אין עליי ביטוח לבננה וזה היה ברור וגם אני מעדיף כבר לא לקבל את האוטו.. אחרי 24 שעות... יהיה מזל אם נשארה שלדה בכלל. הטורבינה החמודה שלי בטח כבר מותקנת ברכב של שמוק אחר...

הבורה בשבילנו הייתה מאוד מרווחת מאחור דווקא, ואני עוד בן אדם גדול (לא לגודל, לרוחב), ולא סבלתי כלל וכלל מאחור, כך שאני לא מאמין שהסקודה יכולה להיות גרועה יותר, למרות שיש אחת כזו במושב שלי, והיא נראת לי קטנה יותר מהבורה. נכון לעכשיו - אני מאוד מאוד מתלהב מהפאסאט, אומנם אותו שנתון כמו הבורה, אבל האיבזור והכוח והפינוק קורצים מאוד.

עקב גניבת הרכב, אני מעמיד למכירה את הפאנל והמסגרת החיצונית של ה-Pioneer DEH-P460MP לשעבר שלי. יימכר לכל המרבה במחיר. שוב אני מדגיש, זוהי מכירה אך ורק של הפאנל והמסגרת החיצונית שלו, טוב לכל מי שיש לו דגם דומה ואיבד את הפאנל. תמונה של הפאנל עצמו למכירה יועלו בסוף השבוע או יישלחו לקונה שיתעניין. יחד עם הפאנל תימסר לקונה הקופסא והספרות המקורית בהחלט של המכשיר כולו. נא להשאיר פרטים בהודעה פרטית.

באמת? @_@ פףף אינעל אבוק... איפה יש ליד הגולדן טוליפ חניה מקורה נורמאלית ושמורה?

אורן, כרגיל, תודה רבה על העזרה וההבהרות. האם יש לך אתה עצמך ניסיון עם אוטו דיל? לאבא שלי (וגם לא לי) אין רצון לקנות מדילרים, בעיקר אחרי כל סיפורי הזוועה שרצים בפורום.

הטיל שחטפתי בעבודה דיי העיר אותי, גם אלה שעוברים מעל הבית מפריעים לישון, ואלה שנופלים לפני הבית גם לא הכי מועילים. היציאות גם כן מרעידות קצת... לא כיף ככה.

עקב גניבת הבורה (ז"ל), אני מתחיל לחפש בטרם עת את הכלה הבאה שלנו. הדרישות: דיזל, עדיפות לטורבו, אוטומטי, מרווחת (שתכיל 4 נפשות שמנות, משמע סטיישן או מיני וואן), חסכונית (לא פחות מ-1:14), שנתון 2003 ומעלה, עד 85 אלף ש"ח. האפשרויות היחידות שאני יודע שיש לנו הן: - פולקסווגן בורה כמו שהייתה לנו, אך משנתון גבוהה יותר (2003). עד כמה שאני הבנתי, הווריאנט (סטיישן) הופסקה לייצור בשנת 2002, וגם שם יוצר דגם מיוחד עם 110 כוחות סוס שעולה דיי הרבה, ואני מאמין שקשה למציאה. - סקודה אוקטביה - מישהו יכול לפרט על הדגמים והשמות השונים של האוקטביות? אני מתסבך איתן קצת. מה השם המקביל של הדגם המפואר לפולקסווגנים? (בפולקסווגן קומפורטליין הוא הדגם המאובזר ביותר, מהו בסקודה?) - רנו סניק - הייתה לנו אחת כזו, אנחנו מכירים אותה, אהבנו יחסית.. למרות צרות האמינות שלה. הלכה בתאונת טוטל לוס לאחר חצי שנה של צרות. אנחנו יודעים שהגיר שלה בעייתי ודורש שיפוצים מדי פעם, אבל אנחנו גם יודעים כמה היא מפנקת ונוחה לנהיגה. האם יש כאן עוד אופציות שחמקו מעייני? האם יש לכם מה להוסיף על הדגמים הנ"ל? תודה מראש, מישה.

אמת, אני גם אומר תמיד שיכול להיות יותר גרוע. קצת עצבים, קצת באסה, קצת כאבי ראש.. אבל בסה"כ כולם בחיים, קצת פצועים קצת בחיים.. זה הכי חשוב באמת. תודה לכולם על גילויי ההזדהות. קיבלנו היום רכב חלופי ל-23 יום מהביטוח, יונדאי גטס בצבע בננה חמודה.. רעשנית, אבל פסדר.. ממש חמודה תכל'ס. מחר אנחנו נוסעים ליומיים במלון גולדן טוליפ בבאר שבע, בחינם. הספקנו להרשם יחד עם עוד 600 משפחות מהצפון שקיבלו חדרים חינם. בנוסף לזה בדרך לשם אני עוצר אצל הפדיקוריסט הרפואי שלי בתל אביב, הוא ידאג טוב טוב לבוהן שלי, ולא יוריד את כול הציפורן כמו הכירוגים הסדיסטים במיון. את הכסף מהביטוח נראה תוך 30 ימי עבודה, ועוד לא החלטנו מתי לקנות את הרכב, ואיזה... זה נעשה כשנקבל את הכסף אני מניח. על הטסט נקבל את רוב האגרה, אבל עדיין.. היה 500 שקל תיקונים שהלכו לפח. לפחות קימי לקח היום מקום שלישי, ואתמול סיים בפול... זה היה הדבר הטוב היחיד שקרה בזמן האחרון. ושומכר צמצם ת'פער, מתחיל להיות מעניין...

הכול התחיל ביום ההולדת שלי, ה-24 לחודש. עקב המלחמה, לא יכלתי לחגוג ולא לראות שום חברים ופרצופים ידידותיים, ולהוסיף לבאסה הזאתי עבדתי, ונתנו לי עבודה מבאסת מאוד (לשאוב אבק מכיסאות... לא ככה תיכננתי את יום הולדת 18). היום הולדת בא אחרי שבועיים כבר של שגרת סבתא-עבודה-סבתא-לישון. לפעמים קצת חוזרים הביתה לצפון, אבל הרוב סבתא. ביום ההולדת רציתי לשבור את השגרה הזאת, לצאת עם ההורים איפה שהוא לנתניה להנות קצת לראות אנשים לנשום אוויר, להרגע, אבל לא.. סבתא דפקה הכול והכינה סעודת יום הולדת בהפתעה... דרעק. שונא הפתעות. טוב.. ניחא. אבל.. אחרי היום הולדת חברים החלו להתגייס אחד אחרי השני.. וכולם לקרבי, ואף אחד מהם לא יכלתי לראות. באסה. טוב.. ניחא. סבלתי, נשכתי ת'שפתיים, מה כבר יש לעשות? וכאן אנחנו מתחברים לאתמול, יום שבת, ה-29 לחודש השביעי שנת 2006 (להלן: היום הגרוע ביותר בחיי YET). את סוף השבוע החלטנו להעביר אצל סבתא, לבקר קצת את אחי הקטן שנמצא שם מאז תחילת המלחמה. קמנו בבוקר, ובאזור השעה 10 בבוקר החלטנו לשנות את תוכניותנו, ובמקום לסוע לים, לנצל את ההנחה לצפוניים בפארק המים שפיים שנמצא 10 דקות נסיעה מנתניה. לכאורה, אחלה של דבר. שמחים ומרוצים אנו, נכנסים לרכב, אך אבוי.. שכנו את הפאנל של הרדיו דיסק. "לעלות או לא? טוב נו, כולה 10 דקות.. קצת שקט לא יזיק לנו". מגיעים לפארק המים, נכנסים לחניה הע-נ-ק-י-ת, מחנים, מחליפים נעליים, מורידים את האנטנה האחורית של הבורה ושמים בבאגז', והופ, הולכים לנו שמחים וטובי לב לקופה לקנות כרטיסים. אחרי עמידה קלה בתור, ושטיפת העיניים בשלל בנות ישראל היפיפיות שהגיעו לפארק באותו יום, נכנסים. מוצאים מקום, מתמקמים, לוקחים איתנו את הדברים החשובים בתיק צד (אימא החליטה שהיא לא מרחצת היום, שיהיה), שמים את תיק הצד על אימא והופ, הולכים להנות, אבא, אחי הקטן וכמובן אני, שלא נהנתי ביום הולדת, ורציתי לפצות עצמי. אחרי כשעה וחצי של הנאה, החלטנו שהגיע הזמן לנסות את מגלשות המים של הפארק. טוב הולכים לכיוון התור של "הר המגלשות", עומדים כ-5 דקות בתור, כאשר מאחורינו חבורת ערסווטים בני 10 מעצבנים ביותר, שכמעט חטפו ממני מכות. מגיעים לקראת סוף התור (או שזה ההתחלה? איך שבא לכם). מי שמכיר את המקום, לפני הכניסה למגלשה, ישנו מתקן שבו שוטפים ומנקים את הרגליים, המתקן המתועב הזה עשוי מכמה חתיכות ברזל (או אלומניום? אנערף), ובניהם רווחים. כאשר הכנסתי את רגל שמאל למתקן, היא החליקה טיפה, הבוהן חטפה מכה מהברזל, נכנסה לרווח בין שתי ברזלים ונתקעה.. כאשר שלפתי אותה החוצה, הנזק הסתכם בציפורן שבורה וקצת דם.. טיפה כאבים, אבל לא משהו בלתי סביל. טוב, הולכים לחובש של הפארק, הוא מסתכל, אומר שצריך ללכת למיון, וכל מה שהוא יכול זה לחבוש.. נו ברור, אתה חובש. מה אתה כבר עוד יכול לעשות? טוב, כאן נהרס לי קצת היום, אבל לא עד הסוף.. עדין נהנתי לפניי, וגם עם רגל מושבתת יכלתי לשמוח טיפה, להשתזף ולהסתכל על בנות ישראל היפיפיות והחשופות. באמצע הדרך למקום שבו התמקמנו ובו היו החפצים שלנו, איבדנו את אחי הקטן... טוב, הוא נמצא לאחר 5 דקות בקלות רבה, הוא פשוט עלה על סוכת המציל באזור של בריכות הילדים וחיפש אותנו בעצמו. גאון הקטנצ'יק הא? טוב.. אני ואבא יושבים קצת ומשתזפים, נהנים לנו.. נרגעים. מגיעה השעה 16:30, הולכים לכיוון היציאה, יוצאים, הולכים לכיוון החניה, אני מזהה את הקולט-ערס שהחנתה בתחילת התור שלנו, ושלחתי את הורי אחר הבורה סטיישן TDI האהובה שלנו. חולפת דקה, ועוד דקה, פתאום 5 דקות, אח"כ 10, כאשר אבא חוזר עצבני "דפקו לנו ת'אוטו". "גנבו?" "גנבו..." אני, שלא יכול להאמין, הולך, עם הרגל המושבתת שלי לחפש.. אולי מצאתי? לא... לא מצאנו. טוב הולכים להנהלה, מדווחים, הם ממליצים לנו להשאר לחכות שכולם יסעו , אולי הרכב יימצא. חבר'ה, לא היינו שיכורים.. אנחנו יודעים איפה החננו ועשינו 5 הקפות. טוב נו, נשארנו. כמובן, האוטו לא נמצא. מרימים טלפון למשטרה, אלה לא רוצים להגיע כרגיל, טוב... ניחא. לוקחים מונית לתחנת המשטרה בנתניה, להגיש תלונה ולקבל את הטופס המחורבן שיאפשר לנו להפעיל את הביטוח. אבל... ישנו רק חוקר אחד לכל נתניה בשבת. והוא עכשיו "עסוק". 4 שעות היה עסוק, 4 שעות חיכינו עד שהוא התפנה להעתיק כמה דברים מהטופס שמילאנו, לתת את החתימה שלו ולשחרר אותנו... יא ראבק. הנזק ביום אחד: רגל משובתת, רגעים של חרדה כאשר איבדנו את אחי, אוטו הלך, ובתוכו 4 זוגות נעליים.. ביניהן הטובות ביותר שלי ושהיו לי אי פעם. כיף הא? ועכשיו, מכיוון שזה פורום מוטוריו נתמקד בבורה (ז"ל). Volkswagen Bora Variant TDI Comportline, 110BHP, Automatic. הלכה לעולמה אחרי 3 ידיים (אנחנו יד שלישית), עם הגבהה ומגן קרטר מאלומיניום 6 מ"מ, ולאחר שעברה אך ורק 180 אלף קילומטרים, וטסט ביום שישי האחרון אפילו לא הספקתי אני עצמי להנות מכיוון ההגה החדש... אין לי הרבה מה להגיד, עצוב, באסה, מעצבן... ואחרי שראיתי את ירידת הערך הדרסטית שלה, אני פשוט לא מאמין איך זה קרה..איבדנו כ-25 אלף שקל בשנתיים. אימא של לווי יצחק ...... (ימשיך כבודו). רכב מסוג ישראלי שמספרו 9793818 הוא רכב גנוב זהו, נגמר.. תודה על ההקשבה, אם נהנתם - תחנקו, אם לא נהנתם.. תודה :\

קנס גבוהה מאוד ואי אפשרות להוצאת רישיון עד גיל 21/24.

מוכר, גם אני שומע את זה. למדתי לחיות עם זה. אני זוכר מקרה בכיתה ו', שעמדתי מחוץ לבניין, ויכלתי לשמוע את הרעש הזה ולפי כך ידעתי שהטלוויזיה פועלת שם. בכל מקרה, יש אנשים שאפילו אם הטלוויזיה לא פועלת, או כל מכשיר חשמלי אחר שמקבל עכשיו זרם חשמלי, הם עדין שומעים את הרעש הזה ולא מסוגלים לישון. הם מנתקים את כל המפסקים בבית בשביל להרדם... טירוף.

תעבור לפיירפוקס.

הרחוב נראה מוכר, אני אבוא לעשות שריטת מזל טוב

לא כיף לחיות פה.. :\ אני אומנם (בנתיים) לא בטווח הקטיושות והתקיפות, אך יש לי המון חברים שגרים בזרעית ושתולה, וזה מאוד מפחיד. חבר שלי משרת רוב הזמן בבירנית, המוצב שנמצא ליד זרעית, והיה אמור להיות שם היום, אך לבסוף שלחו אותו לירושלים. לא יכלתי לעבוד היום מרוב לחץ ודאגה, ועכשיו אני פשוט מרגיש בחילה קשה... קולות המסוקים שחגים מעל האזור ממש לא מועילים, והדיווחים על התארגנות כוחות לכניסה לתוך לבנון (מלחמה במילים אחרות) ממש לא מועילה. לעזעזל, מה יש לראש הממשלה המצועצע הזה? הוא נורמאלי? בשעה 9 הייתה התקיפה, ואתה מודיע לנו שאתה תכנס ישיבת חרום רק בערב?! WTF? you can't be bothered to take care of your god damn country?! בושה וחרפה איך אנחנו נותנים להם להכתיב לנו, ונמצאים תמיד במצב של מגננה.

מדהים, מה הבעיה בכפרים ערביים? או שאולי הערבים בצפון זה לא הערבים של המרכז?

מה הבעיה עם קצת כפרים ערביים?

אני עושה דברים יותר מטונפים.

אתה מוזמן מחר לבוא להחליף אותי בעבודה ולהזדהות איתם.

אני אומר שמר נועל.

להחזיק RPG ברכב, להוריד את כל נהגי המשאיות בארץ.

עקב טיפשותו של אור, הנה התמונה: