ecomicra

מחפש חישוקי ברזל או מגנזיום מקוריים בלבד.

שלום לכולם. לאחר דין ודברים עם ההנהלה, הם מבקשים ממני כן להשאר. שאלה לי אליכם, אחרי כל מה שנאמר בשרשור, אפשר עדיין להשאר ולשנות את המציאות? אני יוכל לפתוח דף חדש? כן לתקן את היחסים ולהיות עובד שכן משתלב בחברה? איך לבנות את עצמי מחדש? תודה!

שלום לכולם. אם לומר את האמת, כחלק מהצעדים שאני מאמץ לעצמי זה גם לא להתייחס. אני מבין שבכל עבודה יהיו את הטיפוסים שמלכלכים, מרכלים, מדברים. אני מבין שלפעמים צריך פשוט לא להתייחס, איך אני יאמץ את זה אני עדיין בהתחלה, אבל זה הכיוון. בסופו של דבר כפי שאמרתם יש אשה, ילדה קטנה, הם העולם שלי ולא ׳החברים׳ בעבודה. ועוד חידוש, ידעתי שיהיו כמה במצבי, אבל לא ידעתי עד כמה. תודה לכולם!

היי לכולם. רציתי רק לעדכן כמה דברים. לצערי לא הצלחתי לעמוד בלחצים, והתפטרתי ממקום עבודתי. ההתעלמות, החרם, הנידוי, המציאות הזאת שמתוך 14 איש רק 2 אומרים לי בוקר טוב ניצחה אותי. זה נורא קשה לי, נורא קשה להקליד עכשיו מהבית, תוך כדי משחק עם בתי הקטנה בידיעה שבעוד מ'ס שבועות אהיה מובטל. אני מאמין בעצמי מבחינה מקצועית, הידע שלי כן יפתח לי דלת חדשה, אבל מבחינה חברתית? אין בי שום תקווה. כן מצאתי לנכון לעדכן זאת בפורום, קיבלתי פה לא מעט ביקורת בונה וטיפים, שוב תודה לכם!

שבוע טוב לכולם. אני מקבל ונעזר כמובן בכל תגובה שלכם, ואני רואה שהשרשור הולך לכיוון של טיפים ומין דעות שלכם לאיך לשנות את המצב, איך כן להתחבר, איך כן להשתלב, ומנגד מה גורם לכם כל אחד לעצמו לגרום לריחוק ולחוסר השתלבות. זה בעיניי מאוד עוזר, ומאוד יכול לעזור לי. המלצתם פה על מפגשים וקבוצות משותפות, נתתם טיפים כגון חיוך, אופטימיות, הבאתם את דעתכם בנושא דחיה משום ריח רע. זה מאוד עוזר לי. תודה לכולם!

הבעיה היא כללית. גם בעדה שלי ובעדות אחרות, בכל מצב הלי קשר לעדה או מוצא. אני קצת מסתכל על הדברים אחרת בידיעה שיש עוד במצב שלי. כנראה שהבעיה שלי לא כזאת נדירה. אני חייב לשתף אתכם שהגישה שאני שוקל לאמץ היא פשוט להתנתק. להגיע לעבודה, לעשות את שלי, וללכת הביתה. כן, זה נובע מאי התמודדות, פחד, חוסר בטחון, אבל אני חושב לעצמי שהדרך הזאת היא תביא לי שקט נפשי.

אני עןבד במקום עבודה שלא בקשר ישיר עם ההנהלה. זאת אומרת שאני רואה את המנהל רק פעם בחודש לכמה דקות, אין לי ממש את האפשרות ״ללקק״ וכו׳. לא לי ולא לאף אחד. העבודה במתכונת ידועה וקבועה מראש. זה שאני מצטיין ואהוד מתבטא בשכר שלי, שע״י ההישגים נקבע. הכבוד שאני זוכה מהם זה על סמך ההישגים שלי ומתבטא בתלוש. ואציין שכל הכבוד שלך. הלוואי יכלתי להשתלב כמוך בחברה בכל מצב.

אתה אומר בדבריך באמת את העזרה שאני מחפש. אנשים שלא מכירים אותי יוכלו לעזור, לתת עצה, דעה, על המצב. אני מאמין שהרבה נתקלו בבעיה כשלי, לאו דווקא אישית, גם מרחוק.

אציין כמה נקודות חשובות. אני כן עושה את אותם המאמצים, אבל נתקל במחסום. הבאתי דוגמא מהילדות שלי, תקופת בית הספר, הבגרות, שגם שמה מצאתי את עצמי לרוב לבד. אני כן מקבל שיש בי בעיה, כן מקבל שכנראה משהו אצלי לא בסדר. וזה בדיוק מה שאני רוצה לגלות בעצמי. אני מצידי כן עושה את המאמץ, מתערבב עם החברה, מנסה להתחבר, אבל הקרירות וחוסר החשק גורם לי לפחד לנסות שוב ושוב. המציאות שאתה מתאר היא די טובה לטעמי, אם לא מקבלים אותי, לפחות שלא אקבל את היחס השלילי. כל אדם יכול להתחבר למישהו כן ולאחר לא, אבל שרובם ככולם לא מקבלים זה כבר אחרת. אני מבין את מה שאתה אומר, אבל לא מוצר בעצמי את זה. אין לי ריח בפה, לא בגוף, אני אדם מאוד נקי ומטופח, מסודר ומאורגן, אם למצוא כיוון לבעיה הייתי בוחר בבעיה פנימית מאשר חיצונית. בקשר לחברה שלא מתאמצת, שים לב שהכוונה היא לקבל אותי. אני זה שעושה את הצעדים, מנסה להתחבר ולהתגבש, אבל החברה נמנעת ממני. היא לא צריכה להתאמץ, את המאמץ אני זה שעושה היא פשוט לא מקבלת. מישהו הזכיר פה אירוע חברה, אז כן היה דווקא בתחילת השבוע חתונה של בחור מהעבודה, הוזמנתי והלכתי, אבל חוץ משלום מצאתי את עצמי לבד בשולחן, לא קמתי לרקוד, לא הרגשתי שייכות, לא יחס, עד שהלכתי לביתי. אני מבין את הערותכם לגבי העזרה המקצועית, אבל איך לומר, האנונימיות שבפורום, היכולת לרשום את מה שאני מרגיש מסלי להסתכל לאדם בעיניים, זה ממש מקל. אני אפילו עכול להתוודות ולומר דברים שאני לא יוכל לעשות זאת במציאות, ולא להתבייש.

הכרנו עוד בצעירותנו, היינו שכנים, היא עברה דירה ונפגשנו אחרי מס שנים בחנות. בין לבין מהדיבורים התקרבנו ולפני כ6 שנים התחתנו. אין לי חברים. המציאות היא בית ומשפחה.

אני מהמרכז. היחסים עם האשה הם אחרים לחלוטין מהסיבה שהיא כן מכירה אותי. לטוב ולרע. עם החסרונות ועם היתרונות. ומקבלת אותי כפי שאני. החברה לא מתאמצת בכלל להכיר אותי, להתקרב אליי, להיות בקרבי, לדבר, לשתף, לצחוק, פשוט אין. נאמר פה שאני מסתכל על הסביבה, וכן, אני רואה איך כולם מתערבבים, מתחברים, ואני מקנא. כי מה שאני לא יעשה לא הולך לי פשוט.

שלום לכולם ותודה על העזרה. כפי שאמרתי עזרה מקצועית ניסיתי, אפילו אצל שני אנשי מקצוע אבל זה לא הגיע רחוק לצערי. אז חשבתי ועודני חושב שדעתכם כן יכולה לעזור, בין לבין התגובות שנכתבות פה כן אני לוקח לתשומת ליבי, בתגובות הראשונות נאמר שזה טוב ומכובד שאדם רוצה להשתנות ומודה על בעיה שיש בו ונחמד לשמוע את זה.

שלום לכולם. ראשית אני רוצה להודות לrazmel שעזר לי לפתוח את השרשור למרות שאני לא חבר באוף טופיק. אתן קצת רקע על עצמי. אני בן 29, נשוי. בילדות שלי סבלתי מירידות, צחוקים, הפליה עדתית (יוצא ברהמ), מחסום מכולם. לעיתים זה היה גובל בממש השפלה, בחור או בחורה היו מגיעים, אומרים שלום לכולם וממני מתעלמים. אתן עוד דוגמא, היינו בכיתה, וילד מקובל אומר משהו לא מצחיק וכולם על הרצפה, אם אני הייתי אומר היו צוחקים עליי. כמה פעמים כאלה וכמעט ולא הייתי מדבר יותר. הקושי שלי הוא כיום בעיקר, אני עובד עם צוות של כ20 חברה. אני די בוחט בעבודה, מהעובדים הכי מצטיינים, אהוד ומכובד על ההנהלה, אבל החברה שלצידי לא סובלים אותי. אני לא יורד על מישהו, לא פוגע, לא מעליב, בסך הכל רוצה להיות כמו כולם. ומה שהכי מעליב ופוגע, שיש את החברה שלא עובדים, לא אכפת להם, רק מחפשים לסכסך, למרמר, להציק, ופלא ופלא הם המקובלים והאהודים! ההתנהגות והיחס שלי כלפי אחרים הוא בעיקרו ״יוזם״. זאת אומרת את הבוקר טוב אני זה שאומר מול החבר לעבודה שממולי, אם אני צריך משהו אני מבקש ומקבל עזרה במין ״טובה״ שעושים לי, ותמיד יש את ההרגשה שאני נותן ולא מקבל. בימים האחרונים התחלתי לאמץ מין התנהלות של ריחוק מכולם. בוקר טוב. להתראות. וזהו. ענייני מקצוע בלבד. נאמר פה עזרה מקצועית, זה נכון, וזאת אופציה שבדקתי וניסיתי. הפתיחות שלי פה בפורום זה כלפי אנשים כמוני, שעובדים בצוות, בגילאים שלי, כל אחד יכול להיות פה במקום שלי, ובגלל זה אני חושב שפה אולי אמצע חיזוק והכוונה, איש המקצוע שממולי לא חי את היום יום שאני חי, שהרבה מאיתנו חיים, ולכן זה לא הצליח כל כך. ואני לא רוצה להטעות, אני לא רוצה להשמע בגישה של אני ואני, המצוקה הזאת שלי היא מהרצון לשנות את במצב, כן להיות חבר בחברה, וכן להיות אחד כמו כולם. לא פחות ולא יותר. סוף סוף אחרי לא מעט שנים.

שלום רב לכם. ראשית אציין לטובה את כלל הפורום וחבריו, מלבד פורום בנושא עולם הרכב, צצו פה לא מעט מקרים של עניינים אישיים, בעיות בחיים למיניהם,במשפחה, ומגוון נושאים שקיבלו התייחסות ועזרה אישית בחברה הזאת פה בפורום, זאת באמת הזדמנות בשבילי לקבל עזרה וירטואלית בגלל הנושא שקצת מבייש לספר אותו במציאות. יש בי/לי בעיה מזה זמן, אולי אומר שכל חיי, והיא שאני לא מקובל בחברה. זה התחיל מבית הספר, ממש מעט הסכימו לחבור אליי, העברתי את כל השנים בלי חברים וידידים, וככה התרגלתי. שלא רוצים בי, לא רוצים בקרבי, בחברה שלי. זה המשיך בתקופת הצבא, גם שמה אותו הדבר, אחרי הצבא התחלתי עבודה, שגם שמה אותו הדבר. אם לתאר את היחס אתאר אותו כך: קרירות, חוסר רגש, חוסר רצון. כאילו עשיתי למישהו משהו רע, פגעתי בו, העלבתי אותו, היחס שאני מקבל הוא לעיתים כאילו אני עשיתי משהו רע למישהו. בעבודה הנוכחית שלי כן הצלחתי להתחבר לכמה אנשים, וכן יש לי יחסים טובים, אבל גם פה יש ימים שאף אחד כמעט לא מדבר איתי, וכאילו אני לא קיים. אני רוצה לומר כמה מהמחשבות שלי בנושא: אם כל השנים וכל המקרים הללו קורים, אולי סימן שאני לא בסדר במשהו. אולי הבעיה היא בי. אבל זה קורה גם עם אנשים שאני כלל לא מכיר. אולי יש בי משהו שמשדר ריחוק, אני לא מבין מה. אולי אני ״מחזיק״ מעצמי ונעלב שלא מתייחסים אליי, ובכלל, אם לא בא למישהו לדבר איתי ועם מישהו אחר כן אז זכותו. אשמח לשמוע את דעתכם בנושא, הנושא שלי די ידוע במדינה שלנו, אשמח לשמוע עצתכם, לקהל עזרתכם, כי פה באמת אוכל לקבל עזרה. אין לי בעיה גם לקבל ביקורת, הכל על מנת לשנות את המצב.

בתור לקוח לשעבר אני כל כך מבין אותך ידידי. ועוד לא נכנסת למוסכים שלהם, עוד לא נזקקת לשירות מהם. מדוע אנחנו הלקוחות צריכים לקבל יחס משפיל? מזלזל? חוסר מקצועי? זאת פשוט השפלה. הייתי בעל ניסאן עד לפני כמה שנים, כל כניסה למוסך הייתה מלווה בחוסר שרותיות ואנושיות ובעיקר מקצועיות. אני לפני קניית ניסאן מיקרה, שלולא הנתונים והמחיר שלה, והקרבה המשפחתית, לא הייתי רוכש אותה. לא אותה ולא שום רכב מהיבואן הזה. וכמובן שאת הטיפולים לא אעשה אצלהם. תבחר רכב אחר. מגיע לך שירות ברמה הגבוהה ביותר על המחיר שאתה משלם!

לא בדיוק מתחת לגשר או המצלמה אלא קצת לפני. לא ברור באיזו נקודה בדיוק בהמצלמה מצלמת, אבל בבירור לא מתחת לגשר או קרוב לו.

שלום רב. אני מחפש המלצה על מערכת מולטימדיה עם בקשה אחת - שתעבוד. לא משנה לי מה ה יכולות, רק אמינות מקסימלית. תודה.

כנקרה שאקנה את הרכב. אבל, כמה מילים לגבי תיבת ההילוכים והאמינות אם אפשר מכם.

לא בדיוק נסעתי, אלא נכנסתי לנתיב לאחר בלימה של הרכב מלפניי. זה היה ביום שישי בשעה09:30 בערך. הדוח עוד לא הגיע, אחרי כמה זמן אמור להגיע אם בכלל?

שלום רב. האם המצלמות עובדות גם בימי שישי שבת? האם הן מצלמות בשעות שהן פעילות בימים אחה גם שאין עומס? תודה.

הרכב מוצי לי ב34 אלף. עקב קרבה משפחתית. עד כמה הפשטות מורגשת? ומה בנוגע לאמינות? צריכת דלק? תודה לעונים.

ואפשר לטפל בזה? שאתם אומרים איכות חומרים נמוכה זאת אומרת שבעתיד הקרוב יש אפשרות שהפלסטיקה פשוט תתפרק? יש לי אפשרות לקנות את הניסאן במצב חדש ובעלות מפוחתת בגלל זה אני מעוניין לדעת.

מתעלק על השרשור. עד כמה מורגשת הפשטות ברכב הנל? האם באמת כל נסיעה מלווה בקרקושים ורעשים מכל כיוון? אשמח לעוד תגובות.

שלום לך, מה בסוף? הסתדר?

שלום. יש באפשרותי לרכוש ניסאן מיקרה, בציר 2015, ידנית, יד ראשונה שנסעה סך הכל 8K. הרכב נסע פעמיים בשבוע בנסיעה בינעירונית. הרכב שמור, ללא תאונות, שריטות, בוצעו שני טיפולים, כחדש. אבל, קראתי ושמעתי תגובות בפורום על נוחות, איכות, קרקושים, במה זה מתבטע? האם הדבר עד כדי כך נורא. השאלה הכי חשובה שלי, קראתי שיש תלונות מתיבת ההילוכים הידנית, האם יש בעיות איתם? אני מחפש אמינות, חסכון בהוצאות. אני כן מעדיף שלא יהיו רעשים וקרקושים, רעשי רוח ומנוע פחות מעניינים. קראתי שיש לרכב רעשים מהבגז? אשמח לקבל מידע בנושא. אני לא מחפש רכבים אחרים בגלל המחיר שהניסאן עולה, מקרוב משפחה, ב17 אלף פחות מהמחירון עקב קניית טויוטה CHR. תודה רבה לעונים.