לצערי לפני שבוע קרה לי את אחד המקרים הפחות נעימים שיכולים לקרות,
ביום שלישי (11.12.2006) בערב בהיותי בבסיס, קיבלתי הודעה על מותו של חברי לבסיס שנהרג בתאונת דרכים על כביש 44 סמוך למחנה צריפין שהפוגע ברח מזירת האירוע. (לכתבה בYNET)
מכל השמועות באותם הימים הבנתי שבעצם זה היה רכב שחור שפגע בו וברח ישר מן המקום, ושלאור הנסיבות הבן עוולה שעשה את זה לא ייתפס בחיים ויהיה קשה לעלות על עקבותיו.
היום (18.12.2006) התבשרתי לדעת (למרות פקפוקי במשטרת ישראל) שתפסו אותו והבחור הוא לא אחר מאשר תושב לוד הנמצאת כ5 דק' מן האזור.
אני לא בא להגיד כאן כל כך הרבה, בשבילכם זאת אולי עוד תאונה רגילה ששומעים עליה בתקשורת אבל בשבילי זה אבן דרך בשירות הצבאי שלי שנתנה לי צורת הסתכלות שונה על החיים.
הרבה מאיתנו עושים שטויות על הכביש ולא רואים את ההשלכות של זה, נכון שהתאונה הזאת לא נובעת ממהירות גבוהה או דבר דומה, אבל היא הראתה לי שבכל שנייה בחיים הכל יכול להתהפך ב180 מעלות.
לראות את חבר שלי מובא בארון אל חלקה צבאית שינה לי את החיים בצורה משמעותית,
אם זה לנהוג ברכב או בכלל ביום יום.
חשבתי שאולי כמה מילים בזמן שכזה שיש כל כך הרבה תאונות דרכים יוכל לעשות כאן משהו לכמה אנשים.