רוני אהרנוביץ

נו טוב, בעל המאה שמינה את עצמו ל"עורך אחראי" לא חייב לדעת עברית. לא להבדיל בין פטור לפתור? זכותו, הרי זה העיתון שלו והוא זה שיקבע מה כתוב (או כמה כוכבים תקבל כל מכונית, כפי שהעיד פורת). עכשיו, זכרונם של הקוראים קצר הוא, ולפעמים הם גם לא טרחו לפשפש בעובדות. אז הנה ציטוט פסק הבוררות ובו גם הפטור שקיבל המו"ל פרומצ'נקו מאתיקה עיתונאית - וגם המניע היחיד והאמיתי שלו לצינזור העיתון, הנימוק בו הודה אז ולא זה אותו הוא ממציא היום: "טענת אהרנוביץ בדבר הפרת כללי האתיקה העיתונאית, מושתתת על ההחלטה לבטל את דירוג הכוכבים למכוניות בעיתון, זאת תוך התחשבות באינטרסים של המפרסמים... מאחר והתחשבות באינטרס של המפרסמים היתה המניע לדרישה זו, דבר אשר גם פרומצ'נקו במידה רבה של הגינות הודה בכך, יוחס לה על-ידי אהרנוביץ אופי של עבירה אתית בלתי נסבלת. שמירת כללי האתיקה העיתונאית... הוטלה כחובה חד-צדדית על אהרנוביץ, לא על פרומצ'נקו... כללי האתיקה... אינם מתקבלים על דעתי... ביטול צורה מסויימת של הערכת מכוניות... אפילו דבק בה פגם של אתיקה מקצועית בשל התחשבות באינטרס לקבל מודעות, היה רחוק מלהצדיק - מבחינת חומרתו - את תגובת אהרנוביץ" (התפטרות מעריכת העיתון - ר'א' ).

לפני 8 ימים הגבתי בפורום נטקאר לשאלת קורא תמים, שהתפתה להאמין לבדותא שנכתבה עלי כאן. הסברתי לו את השיטה של פרומצ'נקו ושות' ועניתי לו עניינית. עכשיו אני רואה שהשיטה נמשכת, ובמקום לענות לגופו של עניין טוענים לגופו של מדבר. אנחנו מושחתים? תסתכלו איזה מושחת אהרנוביץ. פלא שפרומצ'נקו לא פיטר אותי בשנים הארוכות בהם שלט בעיתון שערכתי. כפי שציינתי בהזדמנות קודמת, אין לי אחות - או אפשרות להביא עובדות בטענות רכיל נוסח "הוא-אמר-לי". הושמעו נגדי 3 טענות במישור האתיקה העיתונאית - ועליהן אגיב כאן בקיצור המתבקש. א. "שותף יבואן רכב" - כבר התייחסתי לכך בהודעתי הראשונה, זו שפתחה את הדיון הזה. אתם מוזמנים לקרוא: http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?t=88993&page=1&pp=15 ב. ייעוץ ללובינסקי בעת שערכתי את נטקאר.קיבלתם כבר הפנייה לתגובה - והנה שוב הכתובת: http://www.netcar.co.il/forum/la.asp?ix=81319 כבר אמרתי קודם: מי שלא מהסס לשקר בבית-המשפט "כדי לא להפליל את עצמי" אין לו בעיה לשקר לכם כאן. ג. יבואן רובר גרם לפיטריי מידיעות אחרונות, ואני בתגובה, קטלתי לו מכוניות (אחרי 5 שנים...). עבודתי היתה עריכת 'אוטו'. בידיעות כתבתי טור קטן (למיטב זכרוני לא בתשלום אלא בתמורה לקרדיט למגזין 'אוטו'), תשובות לשאלות קוראים. בתגובה לייעוץ שנתתי בנושא אוסטין מונטגו ("כלבים, שוטים ואנגלים"), פנה יבואן אוסטין-רובר, שלמה עיני, ל"בירור" אצל עורך המדור, הידוע היום כסופר רבי-המכר רם אורן. אורן דחה את טענותיו של עיני על הסף, הסביר לו את מקור שם הכתבה ונפנף אותו מהמשרד. (חודשים ארוכים לאחר מכן גרם טור אחר שלי, "מלכודת לפראיירים", לפשיטת רגל של יבואן דאצ'יה, רמי אילין. אילין היה חבר שלי, אבל גם חבר של נוני מוזס...) הסיפור על דרך התנהלותו של יבואן אולדסמוביל-אוסטין-רובר מול עיתונות הרכב פורסם באחד הטורים שלי בנטקאר, "סיפורו של סוף ידוע מראש": http://www.netcar.co.il/magazin/ed/oldsmobil.asp הבדותות המקוריות המומצאות עכשיו כתירוץ מאוחר להצדקת הצינזור של 'אוטו' ניתנות להפרכה ללא קושי - על-ידי ציטוט המדריך ועדויות פורת ו...פרומצ'נקו. ראשית, עדות פרומצ'נקו: "היבואנים, שייחסם אלינו מקודם לא היה מהטובים, כעסו עוד יותר. ...חלק מהמפרסמים כעסו, אז זה גרם רק נזק, זה לא הפך לתועלת... לא למפרסמים ולא לאף אחד! " עדות אברהם פורת בנושא: "בחודש נובמבר 1993 הקדשנו, רוני ואני, זמן רב לעדכון המדריך לרכישת מכוניות חדשות, הנקרא 'איזה אוטו? ' . היה זה אחרי כמה שיחות בנושא, בהן שותפו אנשי ההנהלה וכתבים אחרים: הדעה הכללית היתה, שצריך לבצע שינוי בחלק החשוב הזה של העיתון, ולעשותו אטרקטיבי יותר. במסגרת עדכון זה החלטנו לרענן את המדריך על-ידי הוספת דירוג בשיטת הכוכבים. כריכת המדריך בנפרד מגוף העיתון הבטיחה שהשינויים יורגשו על-ידי ציבור הקוראים. ימים מספר לאחר הופעת גליון נובמבר, סיפרה לי מנהלת מחלקת המודעות, שבתגובה לדירוג הכוכבים ביטל היבואן של מכוניות רובר פרסום מודעה שהוזמנה לגליון הבא. היא לקחה את זה די קשה כי היבואן של רובר החרים את 'אוטו' מיום היווסדו ומעולם לא פירסם בו מודעות (למעט נסיון בודד בקטלוג השנתי). אבל התברר שפרומצ'נקו לקח את ביטול המודעה קשה אפילו יותר. הוא הודיע לנו, לרוני ולי, שיש שתי אפשרויות: או שיבוטל דירוג הכוכבים - או שהוא, המנהל, יקבע מה יהיה הדירוג של כל מכונית. זו היתה הפעם הראשונה מאז הוקם העיתון שמישהו מהנהלת העיתון מנסה להכתיב לאנשי המערכת מה לכתוב או לא לכתוב בעיתון. מבחינתי, פגיעה זו בעצמאות המערכת היתה חצייה של הקווים האדומים." אני מניח, שאתם מבינים מה המשמעות שבעל העיתון - שעד אותו יום לא כתב בו ולא ערך אותו - ולא המערכת יהיה זה ש"מדרג בעצמו" את כל המכוניות. המדריך שצונזר, אגב, מספר שהיו גם 2 דגמים של רובר שקיבלו 4 כוכבים (רכבי השטח). אבל המדריך כלל גם הסברים, לא רק כוכבים. הנה מה שכתבנו אז (סוף 1993), פורת ואני, על דגמי רובר, שהיו מבוססים על דגמים קודמים של הונדה. קראו ותשפטו. רובר 216/416 בעד: ביצועים. נגד: תמורה, גיל. סיכום: קח הונדה. רובר 827 בעד: הונדה המציאו אותה. נגד: ומאז החליפו אותה. סיכום: פג תוקפה.

תודה. כשאתה יודע שיש לך קוראים אינטליגנטיים אתה מתאמץ יותר... כפי שהתרשמת נכון, לא הרצון לפמפם הודעות יחצ"נים הוא שהביא אותי למקצוע העיתונאות. לפי ההסטוריה המוטורית שלך אני רואה שהיתה לי גם קצת השפעה מעשית, וזה משמח אותי לא פחות.

משה רז, בשוגג ייחסתי את דבריך לעיל כאילו נאמרו עלי ואני כמובן חוזר בי מההערה, שבמקרה שלך נראית לי מיותרת.

בדיוק על אנשים מבינים ומתחשבים כמוך בונים בפרסומון, על מי שבעיניו יושרה ואתיקה עיתונאית הם דברים "לא הגיוניים בעולם פרסומי". תתפלא, אבל כך בדיוק - בלי שום "צנזורה מתבקשת ואף הגיונית" התנהלו ומתנהלים הדברים בכל עיתון, מגזין ואתר שאני עורך. יש לך דוגמה הפוכה? הבה נראה. בינתיים תוכל לקרוא את המבחן הזה ותלמד, שאפשר לשמור על אתיקה עיתונאית גם ב"עולם פרסומי". עובדה. עיתונאי השומר על כללי האתיקה אינו "שה תמים" אלא עיתונאי ישר. ואיך מכנים מו"ל שמצנזר עיתון בעבור חופן מודעות? אני חושב שהוא מושחת, משה רז סבור שהוא "הגיוני". אתם תחליטו לפי עולמכם המוסרי.

הצטרפת לפורום זה, בשם בדוי, אך ורק כדי לפרסם הודעות בנושא זה. איני נוהג להשיב לאנשים הנוקטים בשיטות פחדניות כאלו. ואולם, כבר זרקת את האבן לבאר וישנם מי שקראו (לא שאני מבין מה לספורי רכילות אלו ולגופו של עניין). א. בתום סדרת פגישות ארוכה במסגרת הליך הפשרה, ולאחר שפוצצתי את המו"מ כי נעשה שם דבר שלא היה מוסכם, הציעה לי עו"ד של פרומצ'נקו להיפגש איתו בלי נוכחותה ולסגור את העניין. וכך עשינו. את הפשרה עצמה יזמה השופטת, לא אני ולא פרומצ'נקו - והיא פנתה לשנינו במשותף, לא לאף צד ספיציפי. אגב, אני מנוע משפטית מלדווח מה נאמר ונעשה במסגרת המו"מ להסכם הפשרה. ב. אתה גם רוצה לדעת כמה הציע פעם איתן ורטהיימר לפרומצ'נקו עבור העיתון? אם יש כאן עוד מישהו שקרא את הסיפור המלא ומאמין, שאני הייתי מוכן לשרת כעורך תחת "העורך האחראי" פרומצ'נקו - אין בידי לסייע לו. אתה רשאי כמובן לחיות מפי פרומצ'נקו, הרי לאיש יש עבר ללא דופי בתחום ההפללה העצמית.

כמובן שלא חשוב אם העיתון צונזר או לא צונזר - חשובים רק הסיפורים שממציא היום פרומצ'נקו כדי לתרץ (גם) את הפרשיה הזאת. אין בדעתי להתחיל להגיב דווקא עכשיו לאבחנות פסיכולוגיות - תחום בו מתמחים, כך נראה, ה"ה פ"פ (פרומצ'נקו-את-פלרמן) - או לדברי רכיל בנוסח הוא-אמר-לי אז אני-אמרתי-לו. שנתיים התנהלה בוררות, בעיקר סביב נושא אחד: היתה או לא היתה צנזורה ב'אוטו' - ומדוע. אני מביא בפרק הראשון בכתבה שלי בנטקאר 4 עדויות בפרשה, באף אחת מהן אין ההסבר המאוחר - והבדוי - שמגייס פרומצ'נקו היום. לאחר שמיעת העדויות פוסק הבורר: "טענת אהרנוביץ בדבר הפרת כללי האתיקה העיתונאית, מושתתת על ההחלטה לבטל את דירוג הכוכבים למכוניות בעיתון, זאת תוך התחשבות באינטרסים של המפרסמים... מאחר והתחשבות באינטרס של המפרסמים היתה המניע לדרישה זו, דבר אשר גם פרומצ'נקו במידה רבה של הגינות הודה בכך, יוחס לה על-ידי אהרנוביץ אופי של עבירה אתית בלתי נסבלת." ועכשיו ממציאים לנו סיפורים. ומי ממציא? האיש שבחר בזכות השתיקה במהלך עדותו: "אני מסרב לענות על השאלה, היא עלולה להפליל אותי". לא, זה לא גלעד שרון במשטרה. זה דני פרומצ'נקו, עורך-ראשי ומו"ל של המגזין 'אוטו' בחקירה נגדית. "מה אמרתי בבית-משפט... אני מסרב להתייחס לזה; זה עלול להפליל אותי". להפליל באיזו עבירה? עדות שקר, כמובן. מישהו מאוד מזלזל באינטליגנציה שלכם - בדיוק כפי שהוא מזלזל בזו של קהל רוכשי הפרסומון שלו.

אני מניח שלא קראת את הכתבה המלאה באתר שלי, כי הכל מוסבר שם ואתה עושה סלט בין 2 פרשיות משפטיות שונות, ש-5 שנים הפרידו ביניהן. אם קראת - קרא שוב. לא יצאתי בשום "התנצלות". היה הסכם פשרה, בו אני אמרתי מה לא קבע בית-המשפט (בכוונה לא נאמר מה כן קבע בית-המשפט...) - ופרומצ'נקו חזר בו מתביעה חסרת שחר שהיתה אמורה לייגע אותי במשך תריסר שנים.

כמובן שלא תשמע. באשר לטענת ההתיישנות, אין בדיחה טובה ממנה. פרשיות מאזדה והפרסומת הסמויה בטלוויזיה מפריכות את אליבי החד-פעמיות. מדובר בשיטה, בה דבק פרומצ'נקו באדיקות. ומה מספרים לנו הנחתומים? שפרומצ'נקו חזר פתאום בתשובה. נחתום אחר, עורך ערוץ הרכב של YNET , ידע לספר דברים אחרים על פרומצ'נקו - 6 שנים אחרי שאני נטשתי את העיתון: "ערכתי את 'אוטו' במשך שנה וממנו נפרדתי בין היתר מסיבות דומות לאלה של רוני אהרנוביץ." גם לאמירה הזאת בוחרים הנחתומים לא להתייחס - וסיבותיהם עימם.

איגור, לאט לך. אנחנו לא חיים בברית-המועצות וחופש הדיבור הוא בעל ערך חוקתי בישראל. נקיטת עמדה אינה זכות, היא חובה אזרחית. ממה שהבנתי, תומר כבר לא עובד בסמל"ת, אבל גם אם היה עובד שם - יש היום חוק המגן על חושפי שחיתות במקום עבודתם. לצערי, לא היה חוק כזה כשאני ויתרתי על מקום עבודתי - מקום אותו אני עצמי יצרתי בעמל רב - המגזין המנוח 'אוטו', נקטתי עמדה וחשפתי את השחיתות בו. זה נורא פשוט, איגור, כסף או יושרה.

מעניין איזה סמל יש על הדגל של "מחנה פרומצ'נקו"... מספריים? צבע שחור? איספלנית? ואולי פשוט $$$

תומר, אתה לא רק שפן. אתה גם חרא של אזרח. אנשים כמוך, שאינם רואים מעבר לקצה האף הפרטי שלהם ואינם נוקטים עמדה, הורסים את החברה, את המדינה. חוץ מזה, הרעיון שסמל"ת יתבעו אותך על דברים (נכונים) שתכתוב כאן, נובע מאחת משתי סיבות אפשריות: א. פראנויה; ב. שגעון גדלות.

עד היום התייחסתי לקארזפורום - אתר רכב שכולו פורום - כאל מגרש נייטראלי. לא עוד. התנהלות הפורום בפרשת 'אוטו' עוזרת לי להתחבר לערבי שבי; אני מרגיש כאן כמו שחקן בני סכנין שעולה על המגרש בטדי. זה ש-23 מתוך 85 ההודעות בשרשור זה נכתבו על-ידי אנשים הקשורים ב'אוטו' - זה בסדר; מן הסתם משהו מאוד מציק להם (ולא, אני לא נאיבי כמו Tazio - לא היתה לי שום ציפיה שמישהו מהם יגיב עניינית ולו גם לעובדה אחת בכתבה שלי). אבל בואו נראה מה נמחק על-ידי ה"מנהלים": שאלה של קורא תמים, שכתב שלפי התלהמות המגיב אפשר לחשוב שהוא עובד אצל פרומצ'נקו. הודעה שלי, שכללה את הביטוי הקשה מנשוא "פודל" - ביטוי שהפך זה מכבר לחלק אינטגראלי מהשיח הפוליטי. ובואו נראה מה לא נמחק: חולני (בערך 40 פעם, בהקשרים שונים) אובססיבי הוזה נאורוטי נהג צעצוע בזוי מתגולל צרחן מייצר קולות חלולים גן מלכה אינפנטיל מטנף צבוע נודף צחנת רקב (רשימה חלקית של מחמאות מהודעתו האלמותית של יואל פלרמן).

תגיד, נאיבי. ממי אתה מצפה לתשובה עניינית? מפרומצ'נקו? ממשת"פיו? נוצר מצב בו פרומצ'נקו כבר לא נדרש לצנזר; העבדים יודעים מה בדיוק מצופה מהם: לק-לק.

בהודעתי המקורית כאן כתבתי: לכן איני נכנס כאן לשום ויכוח, מעבר לתיקונים עובדתיים הכרחיים. צמד עושי דברו-של-פרומצ'נקו סבור, שאם יחזרו על שקר מספיק פעמים הוא יהפוך לאמת. עושה דברו א': זה אהרנוביץ אמר, לא בית-המשפט העליון... אז הנה מה שקבע העליון: "אחרי שאחת מסוכנויות יבוא הרכב הביעה מורת רוח על פרסום דירוג המכוניות המשווקות בישראל, הורה דני פרומצ'נקו להפסיק את פרסום הדירוג." ולמי שבוחר שלא להבין מדוע הורה, מבהיר פסק-הדין בערכאה הראשונה: "התחשבות באינטרס של המפרסמים היתה המניע לדרישה זו." עושה דברו ב' (שמתלונן על שנשלל ממנו חופש הדיבור בפורום נטקאר, אבל לפורום פתוח זה הוא טרח להירשם רק אתמול - לצורך נושא זה אד-הוק - אבל "אין לו קשר עם אוטו"): א. בבוררות, שהסתיימה לפני 9 שנים ואין לה קשר למתרחש עכשיו, לא הפסדתי ולא נעליים; אני קיבלתי מפרומצ'נקו כסף, פרומצ'נקו קיבל מהבורר פטור מאתיקה עיתונאית: "טענת אהרנוביץ בדבר הפרת כללי האתיקה העיתונאית, מושתתת על ההחלטה לבטל את דירוג הכוכבים למכוניות בעיתון, זאת תוך התחשבות באינטרסים של המפרסמים... מאחר והתחשבות באינטרס של המפרסמים היתה המניע לדרישה זו, דבר אשר גם פרומצ'נקו במידה רבה של הגינות הודה בכך, יוחס לה על-ידי אהרנוביץ אופי של עבירה אתית בלתי נסבלת. שמירת כללי האתיקה העיתונאית... הוטלה כחובה חד-צדדית על אהרנוביץ, לא על פרומצ'נקו... " ב. "הבעת הצער" , בדיוק כמו ביטול התביעה ממול, היתה פשרה מוסכמת ללא אילוץ וללא לחץ ואין בה שום "הודאה" כביכול. הדברים מובהרים היטב בהודעה בנטקאר אליה אני מפנה מהודעתי המקורית כאן (http://www.netcar.co.il/forum/la.asp?ix=81046&lb=81174) וכן בפרק הראשון בכתבה. ואולם, איני חושד שהדברים נכתבו מאחר שעושה דברו ב' סובל מבעיות בהבנת הנקרא.

טל יקירי בדימוס, שנדייק? א. בשום מקום ב"הבעת הצער" לא כתוב שפירסמתי שקרים על 'אוטו'. הרקע להודעה מוסבר בהמשך, ורק בתגובה להודעת פרומצ'נקו, תחת הכותרת, "מודה? הבהרה (וגם הסיפור המלא)". שום שקרים ושום "הודאה", רק בעיית ניסוח - והכל מובהר ומפורט ומוסבר ומודגם כראוי בפרקים א-ג של הכתבה. ב. שום "במקביל" אלא בהמשך. שעה-ועשר דקות לאחר פרסום הודעתי, פירסם פרומצ'נקו את הודעתו "מודה" בפורום נטקאר. במקביל הוא פירסם גם מאמר מערכת בנושא - לא פחות... - באתר שלכם. התגובה שלי פורסמה למעלה משעה לאחר מכן - ורק אז עלתה כתבת ההסבר. גם ההפנייה מהדף הראשי בנטקאר פורסמה רק שלושה ימים לאחר ההפנייה להודעה בפורום. ג. אני לא קבעתי את תזמון החייאת פרשת השוחד ב'אוטו' (כן, שוחד - יש גם שוחד שאינו פלילי, כידוע לך), אלא הסכם הפשרה. מי שבחר לעשות חגיגה מהודעת הפשרה היה פרומצ'נקו ("דברים שייחס לי לא היו ולא נבראו"). הכתבה שלי, שפורסמה בתגובה, מעמידה דברים על דיוקם - לטובת הקוראים. ד. צר לי על ששוב הנכם מסיטים את הדיון מהנושא האמיתי לפרטים שוליים, בבחינת הכל יתערבב לו באותו אבק. במחשבה שניה, וכי יש לכם ברירה?

איציק, תתפלא, אבל הודעתו של פרומצ'נקו מפורסמת בפורום נטקאר מזה 10 ימים. הפרופוגנדה החלודה, לפיה דעות שונות משלי אינן מפורסמות בפורום נטקאר אינה מחזיקה מים. די בקריאה שטחית כדי להפריך אותה. נכון, פורום נטקאר מפעיל מדיניות עריכה, בדומה לנהוג בעיתונות המודפסת. פורום נטקאר אינו ארגז בהייד-פארק, אינו צ'אט ואינו סחבקייה. אנשים מגיעים אליו כדי לקבל חוות-דעת מקצועית או לנהל דיון ענייני, לא כדי לדעת על איזה אוטו תיצפת משה בדרך לבית-הספר או לקרוא שאין כמו האוטו הפרטי של מחבר התשובה (אני מניח שרובכם מכיר את שורץ הפורומים הסדרתי אופל-אסטרה אופל-אסטרה; בפעם הראשונה מסבירים לו, בשניה כבר מוחקים אותו - כדי שלא יטעה קוראים תמימים). מעניין, שאף אחד מאותם מליני מחקו-לי שתו-לי לא מציין איזו "דעה" שלו לא זכתה להתפרסם בפורום נטקאר. פורום נטקאר היה הראשון - ולאורך זמן גם היחיד - שהנהיג מדיניות עריכה. לכן הוא גם היחיד שמחזיק כבר 9 שנים ללא שינוי. אם אינני טועה, קארזפורום הוקם על הריסות אחד הפורומים ה"ליברליים". הערת אגב (ואולי לא): מרתקת תגובתם האמוציונלית של מי שהודעתם לא נמצאה ראויה לפרסום בפורום נטקאר (ע"ע yuvali); הם הופכים לשונאים-אוטומטית. אחד האבות המייסדים של העיתונות המודרנית אמר פעם, שעיתונאי חייב לבחור באחת מן השתיים: אהדה - או יושרה; לי נדמה, שעצם הבחירה במקצוע הזה כבר מחייבת גם את מהות הבחירה השניה.

רז, לא ירדת לסוף דעתי; כוונתי היתה, שאני לא הייתי הראשון להעלות את הנושא בפורום זה. פרומצ'נקו, בנוסף לטורו באתר שלו, הלך גם לנטקאר, גם לתפוז וגם לכאן כדי להכריז, "טוהרתי". ההודעה שלי פורסמה כאן כתגובה.

א. לא אני קבעתי את התזמון; הכתבה פורסמה בתגובה לטענה שפורסמה לפני מספר ימים, כאילו מדובר בשקרים שהופצו כביכול על 'אוטו'. אני מניח שמי שטרח לקרוא יודע מה האמת ומי מנסה לטייח. ב. התגובה שלי פורסמה אך ורק בנטקאר. לא אני העליתי כאן את הנושא. ואולם, לאחר שקארזפורום גוייס לקמפיין הטיהור העצמי של פרומצ'נקו/אוטו, חשבתי שמחובתי להגיב - בעיקר כדי שאתם תדעו גם את העובדות.

בבקשה. קרא את הסיפור המלא (ראה קישור בהודעתי המקורית). לדעתי, כבר אחרי פרק א' לא תהיינה לך שאלות נוספות לגבי הרקע לנטישתי את 'אוטו', המגזין שהקמתי.

לפני מספר ימים פורסמה כאן הודעה של מו"ל 'אוטו' דני פרומצ'נקו. תגובתי הקצרה והעניינית נמחקה לאלתר; מישהו מהעורכים כאן סבר שזה "בוץ". אתמול פורסמה כאן הודעתו של יואל פלרמן, אקס-עורך 'אוטו' באותו נושא, הודעה שאינה אלא אוסף מרשים של קללות ואבחנות פסיכולוגיסטיות. מאוד ממליץ לכם לקרוא אותה במלואה. אני מניח, שידוע לכם הכלל הראשון בתורת הוויכוח: הטוען לגופו של דובר ולא לגופו של דבר – הפסיד. אין בדעתי להגיב לדבר הזה, שפירסם כאן פלרמן. האמת, גם אין לי כישורים מקצועיים לכך; אני מסוגל להתמודד עם עובדות אך לא עם קביעות מתחום רפואת הנפש. אבל מי שבאמת מעוניין לדעת את נסיבות מותה של עיתונות הרכב המודפסת בישראל - עובדות בלבד, לא קללות נוסח פלרמן - מוזמן לקרוא את הסיפור המלא, ב-5 פרקים, המתפרסם עכשיו בנטקאר: שוחד: איך הפך 'אוטו' מעיתון לפרסומון פרסים ליבואנים: בחירת 'אוטו השנה' פרסומת סמויה: תכנית הטלוויזיה 'אוטו בראש' פרסומת גלויה: סיפור אהבה עם מאזדה המשת"פים: יואל פלרמן, הלל פוסק, טל שביט http://www.netcar.co.il/magazin/ed/editors.asp 3 הערות עובדתיות: א. מעולם לא כתבתי שקרים על 'אוטו' ("הבעת צער" אינה התנצלות; היא נועדה לתקן ניסוח, ובהליך פשרה ממוקמת בין "הבהרה" ל"התנצלות"). ב. מעולם לא הפסדתי במשפט נגד 'אוטו' (אני קיבלתי כסף, פרומצ'נקו קיבל פטור מאתיקה עיתונאית). פרטים נוספים על הרקע ל"הבעת הצער" תוכלו למצוא בפורום נטקאר. אין בדעתי להגיב לכל מיני "הוא אמר ש..." ; המאמר שלי כולל עובדות נטו. ג. איזי רוזוב, ממייסדי 'אוטו', רכש את סוכנות ב-מ-וו שנה לאחר הקמת העיתון, התפטר מניהול העיתון ומכר את מניותיו לפרומצ'נקו, מיורשי "עלית", שהיה לו הממון הנדרש לרכישה. הנסיון לשרבב את רוזוב – פרשה שאם היה בה שמץ של אמת היתה בומרנג שפועל באותה מידה נגד פרומצ'נקו (אופס! לו הרי יש פטור מאתיקה עיתונאית) – הועלה כבר בעבר, בדיון משפטי. הגיב על כך רוזוב בעדותו בשבועה: "כשרוני כתב על מכוניות ב-מ-וו הוא לא חסך ביקורת – להיפך. כשהיתה לי מכונית שלא היתה מאוד מוצלחת, 316 עם 75 כ"ס, אני דאגתי בסוכנות שלא תהיה לו הזדמנות לנהוג בה." "ריב אישי לא מעניין" . לפני שנמחק כאן הדיון הקודם בנושא, נחלקו התגובות לשני סוגים: ענייניות - ו"לא מעניין אותי הריב האישי הזה". מאבק של עורך נגד מו"ל על אתיקה מקצועית אינו "ריב אישי". זהו מאבק על מהותו של עיתון, על חייו. עיתון שהופך לפרסומון אינו עיתון. אבל ישנם חובבי מכוניות הצורכים את הפרסומון כי הוא היה הראשון והכי גדול ונוצרו לו מוניטין וכו' - והדבר האחרון שהם רוצים לדעת היום הוא, ששיטו בהם שנים ארוכות. שהכרומון בכלל לא שם עליהם, לא ספר אותם. הם מעדיפים לא לדעת, לעצום עיניים, להתרחק מ"ריב אישי" - ולהמשיך להיות משוטים. זה "לא מעניין" אותם כי הם זה כן היה מעניין אותם - הם היו יוצאים פראיירים. ואין דבר שישראלי שונא יותר מאשר לצאת פראייר. אין בדעתי לשוב ולעסוק בנושא זה או להגיב לדברים נוסח פלרמן. ואולם, אם יש לכם שאלות הבהרה בקשר לעובדות – אני לרשותכם כאן ו/או בפורום נטקאר. קריאה מעניינת ושנה טובה, רוני אהרנוביץ

יזמה נאה וברוכה, אבל... "המירוץ הראשון" לא היה הראשון אלא השני. הראשון היתווה את דרכם של כל המירוצים הרשמיים (במסגרת אליפות) שנערכו מאז בישראל. הראשון נערך בעפולה באוקטובר 1982, לרגל יום ההולדת הראשון של המגזין "טורבו". מבחני הסינון החשאיים נערכו בעין-שמר והשתתפו בהם 200 נהגים, במכוניותיהם הפרטיות, שחולקו ל-5 קטגוריות. שתי אנקדוטות: א. ברשיון המשטרה למירוץ: "המכוניות לא יסעו במהירות העולה על המותר בחוק." ב. את המירוץ - כולל מבחני הסינון - ארגנו שלושה אנשים בלבד, כולל הח"מ, בהתנדבות (השניים האחרים היו רמי גלבוע ואלי דורטרוט); זה פרוייקט הרבה יותר קטן ממה שמקובל חשוב. 15 נהגים העפילו למירוץ עצמו, שנערך במתכונת ראליקרוס, בעפולה, במכוניות טלבו סמבה שכורות. במירוץ הפומבי, לעיני קהל של 15 אלף איש והטלוויזיה הישראלית (אז היה רק ערוץ 1), ניצח אלון קידר, חייל אלמוני אך מוכשר; בהמשך, עם ייסוד המועדון (שהמשיך בהמלצתי במתכונת הראליקרוס), לקח קידר גם את אליפות ישראל. לסיבה שבשנים האחרונות אין ספורט מוטורי בישראל אין שום קשר לחוק זה או אחר. במשך שנים ארוכות התנהלו כאן אליפויות ללא חוק. הסיבה היחידה היא (היעדר) תרבות מוטורית. בימים ההם, ספורט מוטורי תפס נתח מכובד בכל גליון של "טורבו" ואחריו "אוטו". כשהסוחרים השתלטו על העיתונות, נפל הספורט (לא משתלם) לטובת יח"צנות ו"תוכן שיווקי".

החץ והמטרה. הערת מבוא: רק אדם נאיבי, שאינו בקי בהסטוריה, יחשוב שהביקורת של sronis היא על התחקיר שלי או שנעשתה בתום לב. ועכשיו לעובדות. עד היום, כלומר עד התחקיר שלי, היה ידוע שיצרן יכול לממן אך ורק מקצה שיפורים (דוגמת האקורד). בשום מקום באתר ובפרסומי ENCAP לא נאמר אחרת - ההיפך הוא הנכון (ע"ע סעיף 18 במדור FAQ שלהם). אם משהו אחר נאמר פעם באיזשהו פרסום עלום של ממשלת קטלוניה, אין לכך כל משמעות; זה הועלם מהציבור הרחב. תגובות דוברי היצרנים מדברות בעד עצמן ("לא יעלה על הדעת... הרי זה גוף עצמאי ובלתי תלוי"). הלקוח, המעודכן והתבוני יחסית, שמצאו ערוץ 10 באולם התצוגה של רנו, הוא המבחן - ולא מסע דיג של sronis בגוגל. אגב, כתבתב הרכב של 'מעריב', בפרשנות שלו לקדימון התחקיר, היה משוכנע עד אמש שרק ניסויי מועד ב' ממומנים. ואולם, גם אחרי מסעותיו בגוגל לא יכול sronis לדעת - וגם לא אני - מי שילם בעד הניסוי ומי לא. אם זה לא בעייתי, מדוע החשאיות? אם זה "בסדר", מדוע לא שקיפות וגילוי נאות, כמקובל בגופים ציבוריים. מדוע, כשאני מראיין את מזכ"ל ENCAP, הוא משיב לי Perhaps I should also point out that we have no Freedom of Information legislation in Europe. אחד הראשונים שקרא את עיקרי התחקיר הוא עיתונאי רכב אירופאי מ-א-ו-ד נחשב, שכותב עבר תריסר המגזינים הכי פופולאריים בעולם, איתו אני נמצא בקשרי עבודה מזה 25 שנה. וזה מה שהוא אומר: The facts that you are listing are not known to me and I believe to most (if not all) of my colleagues. What you expose is very interesting and puts ENCAP under a new light. הבעיה השניה היא בחינת מכוניות שעדיין אינן בשוק. תהליך בחירת המכונית בעייתי ותלוי ברצון טוב וביושרה - ערכים שחובת הוכחתם עדיין מוטלת על אנשי ENCAP המתגוננים מאחורי החוק היבש. השקר הבוטה של רנו מדבר בעד עצמו: משקרים כאשר יש מניע. לא היתה שום בעיה אילו היצרנים היו מקימים קרן משותפת למימון ניסויים, אבל הדרך הנעשית היום - ושנחשפה לראשונה בתחקיר שלי - פסולה. עמנואל רוזן אינו חבר שלי. ההחלטה לשדר את התחקיר התקבלה על סמך הערך העיתונאי שלו (תכנית מובילה בערוץ 2 לא הסכימה לשדר, למרות שהעורך שלה היה בעד; טוב, אצלה יש יותר פרסומות של יבואני רכב). מה הקשר למבחני דרכים ולהשקות? כל היצרנים מממנים השקות (למיטב ידיעתי, אני העיתונאי היחיד בהסטוריה שהגיע להשקה על חשבונו, אבל זה קוריוז). והתוצאה? אלו שהגיעו למקצוע הזה כדי להגיע לדיוטי בשלום www.netcar.co.il/forum/la.asp?ix=69918 - ישלמו בכתבה; אלו שעיתונות היא מבחינתם שליחות, לא סופרים את האירוח. הכתבה שלי על פיג'ו 407 www.netcar.co.il/magazin/focus/focus.asp מדברת בעד עצמה (וכתגובה ציונית הולמת, לא הוזמנתי להשקת C4). אגב, זה שעיתונות הרכב הכתובה נראית כפי שהיא נראית, לא נובע מהשקות-תענוגות אלא משלמוני הפרסומות. מה שהפך את המגזין 'אוטו' מעיתון לפרסומון, אינו הביזנס-קלאס: www.netcar.co.il/forum/la.asp?ix=69335. עיתונות יכולה - חייבת - להיות אובייקטיבית. זה שהמושחתים המקומיים הרגילו אתכם שאפשר גם אחרת, על זה אני מצר. והערה למנהל הפורום: אתה יכול להשאיר את ההודעה בשלמותה או למחוק אותה בשלמותה; אסור לך למחוק משפט/ים בודד/ים.

הערב בשעה 9 , בתכנית 'זה הזמן עם עמנואל רוזן' בערוץ 10 , ישודר תחקיר שלי על מבחני הריסוק של NCAP באירופה. התחקיר הבלעדי כולל גילויים ראשוניים ומימצאים מאלפים, אשר מעמידים בספק רב את תוצאות מבחני הריסוק - ומגלה לבסוף את 'האקדח המעשן' (נחשו אצל מי). התחקיר המלא יפורסם במקביל בנטקאר, החל בשעה 21:15 , ותוכלו למצוא אותו בטור העורך : http://www.netcar.co.il/magazin/ed/editors.asp צפייה מהנה וקריאה מעניינת, רוני אהרנוביץ