בשביל השטח

אתה צודק, סוף סוף אפשר להתהדר בתעודה מהאוניברסיטה. הקורס מתקיים מטעם קמפוס "שיאים" באוניברסיטת ת"א. ולכן ההתיחסות היא בהתאם: ע"פ תוכנית מפורטת ומסודרת (סילבוס). זה הקורס המורכב, המקצועי והמקיף ביותר, התוכנית מועברת ע"י מיטב אנשי המקצוע בתחום,באופן מובנה ושיטתי. נלמדים הרבה ערכים מוספים שקשורים לשטח באופן ישיר ועקיף (צילום, ביטוחים, שמירת טבע ועוד). וכמובן החוויה - לאורך תקופה של 18 מפגשים שמתוחם 2 מפגשים בני יומיים בשטח. זה הדבר הטוב ביותר שיכול ג'יפאי/ג'יפאית להעניק לעצמם.

תודה על הקישור למקור הביטוי. לכך בדיוק התכוונתי, על מנת להיות מקצועיים וטובים יותר - רק ע"י הכשרות והשתלמויות כך ניקח את הדברים הטובים מכל אחד ובסוף נהיה טובים מהם. השאיפה של כל מחנך ומדריך שחניכיו יהיו טובים מימנו וימשיכו את דרכו.

חבל להוציא את הדיון מפרופורציות עם כל החוקים החדשים, התקנות, המיסים והשד יודע מה יבוא עוד בהמשך, רק זה חסר לנו שנהיה חייבים לעבור קורס 4X4. נכון שאפשר ללמוד מחברים, בטיולים ובאופן כללי מנסיון של אחרים. לכל אחד ואחד יש נסיון ולו במעט ואסור לזלזל בו. השאלה שצריכה להשאל האם זו הדרך הנכונה ללמוד? האם לאותו חבר יקר יש את הזמן והיכולת ללמד אותנו? האם העובדה שלא "נתקענו" בשטח 20 שנה מקנה לנו את היכולת ללמד אחרים? לעניות דעתי כאשר לומדים בקורס מסודר, ההתייחסות היא אחרת: 1. ישנם מדריכים בעלי נסיון ויכולת הדרכה 2. יש תוכנית, מערכי שיעור ותכנים מסודרים 3. מתודיקת ההדרכה לא פחות חשובה ליכולת הצלחת הלימוד והעברת הידע 4. חשיפה לידע רב 5. אינטרקציה חיובית עם חניכים נוספים 6. ההדרכה מועברת תוך כדי דגש רב על ביטחון ובטיחות 7. החוויה עצמה בהשתתפות בקורס 8. הערכים המוספים והתועלת שנפיק 9. מגוון הנושאים שמועברים תוך כיסוי כל התכנים הרלוונטים בתחום עכשיו נשאלת השאלה האם נוכל ללמוד את כל זה מחבר? כמו בכל מקצוע מי שרוצה להיות טוב, הולך להשתלמויות והכשרות שונות בתחום עיסוקו על מנת ללמוד עוד ועוד דברים חדשים. זה נכון גם לתחביבים שלנו. גם אם נקבל בקורס/השתלמות רק 20% ידע חדש, התנסות חדשה - התועלת יכולה להיות מאוד גבוהה ולתרום לנו רבות. כמו בכל מסע/הרפתקעה בארץ ובעולם - כל משתתף בוחר לו תיק... כל אחד בוחר את הגודל לפי ראות עיניו.. לוקחים את כל הכבוד ואת כל האגו, מאחסנים אותם בתיק וזורקים את התיק לתא המטען - בסוף אפשר לאסוף הכל בחזרה. מי שאמר את המשפט: "מכל מלמדי השכלתי..." - פשוט צדק. בהצלחה לכולם

תחום רכבי השטח 4X4 התפתח מאוד בעשור האחרון. אנו ערים לתרבות פנאי שהולכת ותופסת תאוצה, לצאת ולהכיר את הטבע, לגלות מקומות חדשים בארץ ובחו"ל לאתגר את עצמנו ולגלות את יכולתנו בשטח. אדם אשר מקבל הסמכה ממשרד התחבורה לאחר מס' שעורי נהיגה לנהוג ברכב במדינת ישראל, בבואו לרכוש רכב 4X4 , ובהנחה ורכש רכב חדש, במקרה הטוב הוא מקבל הדרכה קצרה מהחברה – על-מנת להכיר את מערכות הרכב ו"לרגש" אותו בנהיגה להכרת יכולות הרכב החדש. האם אותו אדם כשיר לרדת עם רכב השטח מחוץ לתחומי האספלט? האם ההכשרה שקיבל ממורה הנהיגה, מכינה אותו להתמודד עם האתגרים ותפיסת הנהיגה בדרכים לא סלולות? האם אותו אדם יוכל להימנע מסכנות לגוף ולרכוש כאשר איננו מודע להן? האם ניסיוננו בנהיגת שטח, מסתכם בנסיעה על הקורקינט או הבאגי שבנינו ונסענו בו בשדות? או ברנו 4 הצבאית? ופתיחת הצירים שעשינו ה"מומחים" שביננו בגזרת הבטחון, בהאמר או בגפ"ס, מכשירים אותנו לצאת לשטח בקבוצה ברכבי 4X4, למסעות בארץ ובעולם בביטחה? האם אנו מודעים וערוכים לכל מצב ואתגר, שיכול לעמוד בפנינו ונוכל להתמודד עימו בביטחון ובהצלחה? 80% מהיכולת בשטח זה הנהג - ה- 20% הנותרים זה יכולת הרכב לפעמים בשטח מחיר הטעות הוא בלתי נסלח, ככל שנקבל כלים טובים יותר להתמודד עם מצבים כאלה, כך נהיה חכמים יותר לא להכנס אליה. ואם כבר נכנסנו - נדע כיצד להתמודד עימם. בהצלחה לכולם