הדיבורית שזיכתה את הנהג מאשמה
12/6/2013 9:03
מאת: ניר בן-טובים וואלה!
בית המשפט זיכה נהג מאשמת שימוש בתצוגה ממושב הנהג, לאחר שהבהיר כי הקרנת מקשי נייד על מסך רב תכליתי אינה שונה מדיבורית. "חובה עלינו לתת פרשנות הגיונית לכוונת המחוקק"
מי קובע איזה מסך חוקי לשימוש? (אילוסטרציה: Shutterstock)
עו"ד גיל אלגום (צילום: יחצ)
סעיף 28 א' לתקנות התעבורה תשכ"א 1961, קובע כי ניתן להעמיד לדין נהג בגין עבירת "שימוש בתצוגה הנראית ממושב הנהג". מדובר בעבירה שנכללת בסעיפים של הסחות דעת, ועל כן המחוקק התיר - באופן די מעורפל יש לציין, שימוש במסך ברכב רק עבור מערכות ניווט מסוג GPS. אולם, פסק דין שהתקבל לאחרונה בבית המשפט לעניני תעבורה בתל-אביב, עשוי לשנות את המצב כפי שהוא נהוג כיום ושופך אור על נסיבות המקרה. מנגד, פסק דין זה עלול להציב בעיה בפני כלי רכב בהם מותקנים מסכי מגע רב שימושיים.
במקרה דנן, נסע הנאשם בשעות הלילה המאוחרות בבת ים ו"נתפס" על ידי מתנדב של המשטרה, שהבחין כי ברכב מוקרנת תצוגה של מקשי טלפון נייד הנראית ממושב הנהג. על פי פסק הדין, העד, להלן השוטר, הורה לנהג לעצור את הרכב בגין תקנה 28 א', ורשם מפיו את הדברים הבאים: "אני לא מכיר כזה חוק. לא חותם על שום דבר. אני דיברתי עם בחור אחד והוא אמר לי שמותר לשים ברכב כל דבר שאני רוצה".
המחלוקת בבית המשפט, בפני כבוד השופטת שרית קריספין אברהם, נבעה מאי הבחנה בין עבירה אחת לאחרת, בהגדרת מסך כהסחת דעת. התביעה טענה, כי התקיימו יסודות העבירה משום שהמסך היה גלוי לעיני הנהג והרכב היה בתנועה. עוד הוסיפה, כי עד ההגנה מטעם הנאשם, העיד כי בתצוגה לא היו בכלל מקשי נייד, אלא רשימת השירים להם האזינו.
מצד ההגנה, שהובאה בפני בית המשפט על ידי עו"ד גיל אלגום, הרי שמדובר במתקן שהינו דיבורית לכל דבר ועניין, וכי החוק מורה על הדבר ההפוך - שימוש בדיבורית בזמן נהיגה הוא חובה. עו"ד אלגום הפנה את תשומת בית המשפט למקרה דומה בבית המשפט לתעבורה בחיפה (תיק מס' 2752-06-10), לפיו פסק כבוד השופט וסגן הנשיא סלמה, כי "בנסיבות בהן התצוגה הנה של מקשי טלפון ומשמשת כדיבורית - אין המדובר בתצוגה אסורה אליה התכוון המחוקק בסעיף 28 א'".
בשלב ההכרעה, פסקה השופטת קריספין כי היא מקבלת לחלוטין את פסיקתו של השופט סלמה, שכן עד התביעה אמר בעצמו כי ראה "מקשי טלפון נייד" ובנסיבות אלה, אין שום הבדל בין תצוגה של מקשי טלפון על גבי מסך רב תכליתי, לבין מקשי טלפון על גבי טלפון קבוע ברכב או התקן דיבורית אחר. עוד הוסיפה השופטת בפסיקתה, כי יש לגשת לחוק בפרשנות שתוביל ליסודות העבירה: "חובה עלינו לתת פרשנות הגיונית וסבירה לכוונת המחוקק...שכן אז היה צורך לאסור כליל על שימוש בטלפונים ניידים בזמן נהיגה, בין אם בטלפונים הקבועים ברכב ובין אם באמצעות דיבורית".
לדברי עו"ד גיל אלגום, בית המשפט יוצק תוכן לתקנות על סמך פרשנות הגיונית, ויש לבחון כל מקרה לגופו האם נחשב כהסחת דעת מסוכנת, קרי לזמן ממושך - כמו למשל במסכי די-וי-די וצפייה בסרטים שהנה אסורה על פי חוק, לבין שימוש במסך לצורך בקרת הרכב, שכן באותה מידה מותר להתבונן על לוח המחוונים כאשר נדלקת נורה ואין יסוד להאשים את הנהג בעבירה זו. "הרציונאל מאחרי פסק הדין הוא ששימוש במסך כדיבורית, אינו גורם להסחת דעת של הנהג".
עם זאת, פסק הדין שניתן בעניין זה עלול להעמיד בסכנה את כלי הרכב שברכבם מותקן מסך תצוגה, גם אם זה מקורי. שכן בית המשפט קבע כי אין כלל בעיה עם התצוגה של מקשי הטלפון תחת תפקוד דיבירות, אך כן הדגיש שתצוגה שונה עלולה לפגוע בתשומת הלב של הנהג ולפי כך, כן נכללת בתקנה האוסרת שימוש במסך ברכב - כפי שניסה השוטר לטעון בבית המשפט, כי ראה תצוגה של רשימת שירים במסך. האם הדבר יפתח פתח מסוכן כנגד מסכי התצוגה הרב שימושיים ברכב? אלה המסוגלים להקרין כמובן את רשימת השירים במערכת השמע, את פעולות הרכב השונות (לרבות מחשב דרך), תפעול בקרת האקלים ועוד. מעמדן של אלה טרם הוברר. יש לציין כי חלק גדול מכלי הרכב החדשים, בטח אלה היוקרתיים, מגיעים עם מסכי תצוגה מקוריים המציעים שלל אפשרויות תפעול.