בימר

גם אני בעד שיהיו עוד אופנועים, אבל שואל את עצמי למה? והסיבה - בעיקר, כמו כל חיה חברתית, אני רוצה לחלוק עם חברי את ההנאה - ולשפר גם להם את החיים. בהמשך נוספו סיבות שוליות נוספות - שנוגעות לתרבות הנהיגה, לבעיות התנועה בישראל, ולמצב האופנוענות בישראל (העדר המודעות לקיומנו... על הכביש... ובכלל...). בכל מקרה - אני מוכן להעלות מחשבות על גלי האינטרנט, ולהציף נקודות למחשבה לציבור הקורא. באופן עקרוני, אני מוכן, וחושב שזה יהיה נכון, להציף את הנקודת האלה ל"ציבוריות הישראלית" בכל אמצעי, על מנת שמי שמחליט איך להתנייד - יעשה את זה עם מידע אמיתי על יתרונות וחסרונות הדו"ג, ועל פי נתונים אמיתיים של סיכון, וללא דעות קדומות. סקוטרמן רואה בזה הטפה. סקוטרמן חושש ממצב בו חו"ח יאלץ לקחת אחריות על שכנוע את אחר לעבור לדו"ג. ואני לא רואה בזה הטפה אלא העלאת אפשרויות למחשבה, ואני בטוח שאף אחד לא יעבור לדו"ג מבלי לחשוב על זה קודם, בגלל ש"זה היה כתוב באינטרנט...". בקיצור - האחריות על הקורא, ואני בטוח בזה. אבל עדיין, עצם העלאת המילה "אופנוע" מעלה למרבית האנשים את המילה "מתאבד", ולא "חופש", ולדעתי זו טעות תפיסתית ותדמיתית. ולדעתי - למרות שאני סבור כמוך - שיש להמנע ממסיונריות, אני סבור שרב המרחק בינינו לבין סכנה שכזו. וד"ש לחבר שלך (אם זה זיו)... ...

מסכים עם הכל. ואם ילדי ירצו לעלות על אופנוע - אני אסכים ובלבד שזה יהיה בגיל בו אני עליתי על אופנוע - 35 ...

סקוטרמן, איך עשית את הבדיקה רק לגבי נהגים, הרי נתוני הלמ"ס מבדילים בין נהגים לנוסעים בכלי רכב אבל לא בין רוכב ומורכב בדו"ג... או שהנחת שכולם היו רוכבים? וגם - אתה יכול לפרט את החישוב לפיו הגעת ל- פי 6.6 לפי נתוני 2002? ....

זה מה שנקרא - אל תבלבל אותי עם העובדות. הסיכוי הוא פי שתיים. אלא אם תוכיח אחרת, ויש לך את אתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - ממנו לקחתי אני את העובדות. אם אמונות ודעות קדומות קצת קשה יותר להתמודד... .....

זה לא פי 2.5 אלא רק פי 1.83333. ואל תשכח את נושא דריסת הולכי רגל ורוכבי אופניים, שאם נהג מכונית מעורב בהם - גם אז חייו אינם מאושרים כפי שהיו... ושוב - לא אמרתי שאופנוענות אינה מסוכנת. התרעמתי כנגד ההגדרה "אופנוען=מתאבד", שמאבדת מתוקפה כשרואים את המספרים האמיתיים. ולגבי נפגעים שאינם הרוגים - לא בדקתי (עדיין), אבל גם לי אינטואיטיבית נראה ששם יהיה פער גדול יותר. אבל יש הבדל בין גבס למוות, הלא כן? בגלל זה בדקתי את המוות. ...

0.049 אחוז זה חמש מאיות אחוז ולא חצי מאית, ותכפיל את זה ב50 שנות רכיבה שלך לאורך החיים ותקבל אחוז ורבע של סיכוי שתמות על האופנוע במהלך החיים. אבל לא הבנת את המסר. אם הסיכון הממוצע שלי להיהרג על דו"ג הוא 0.044% והסיכון הממוצע של נהג להיהרג הוא 0.0245% אז אם אני מתאבד - הוא חצי מתאבד (לאורך 50 שנה: 2.2% לעומת 1.2% במכוניות). מה רוצה לומר?? - שיש תפיסה מעוותת של הסיכון, שבפועל אינו הרבה יותר גבוה מהסיכון במכוניות. זה אומר שכשאדם שומע אופנוע הוא אומר כאינסטינקט "מסוכן" - הוא מושפע מתדמית. תקנו אותי בבקשה... ...

יודעים שאופנועים קיימים. יודעים שזה מסוכן ביותר. יודעים שחלק סבורים שזה יותר כיף. מה שכתבתי נועד להביע דעה, ותו לא. גם אני לאחר שאני מעלה לחברי את האופציה של דו"ג במקום שעות בפקקים, והם אומרים לי שזה מסוכן - אני לא ממשיך לנסות. ורק בשבוע שעבר דיברתי עם 2 מחברי, שניהם טייסים קרביים בחיל האויר, ואמרתי להם שאני על דו"ג - אמרו לי "זה מסוכן", "זה לא בשבילי"... (אם חיפשתם הוכחה שחיל האויר זה לא מה שהיה ) אבל כמה זה באמת מסוכן? - על זה רציתי לדבר איתכם. לדוגמא: נתוני 2002, (מאתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה): ס"כ מכוניות: 1496878, ס"כ הרוגים במכוניות: 278 (נהגים ונוסעים), סיכוי להיהרג: 0.019%. ס"כ אופנועים: 78931, ס"כ הרוגים באופנועים: 39, סיכוי להיהרג: 0.049%. זאת אומרת: סיכון פי 2.5. ב- 2001: סיכון פי 1.9, וסיכון ממוצע בשנים 1990-2002: פי 1.9. זה אומר שאנחנו מתאבדים? לדעתי - רק קצת יותר מכלך אחד שעולה על הכביש. וגם קחו בחשבון שלנהגים יש סיכוי טוב יותר לדרוס הולכי רגל ורוכבי אופניים (עוד 208 הרוגים בשנת 2002). וראו את הסיכוי עצמו (0.049% ב- 2002): קצת פחות מחצי מאית האחוז? זה אומר מתאבדים? המשך יבוא... .......

אני מניח שזה בגלל שאתה מתייחס לאופנוענות כמסוכנת. האם היא באמת כל כך מסוכנת שאסור לי להמליץ לחבר??????? .

אתם צודקים ואני טעיתי. מעתה לעולם לא אומר לאף אחד כמה שאופנוע זה טוב. אני לא יכול לקחת את האחריות שגם הוא יעשה את הטעות הזו, הידועה כפטאלית לרוב אוכלוסייית הדו"גיסטים. אתם חבורת יפי נפש, אני אוהב אתכם (-;

אכן... גם אני, ואהבתי במיוחד את חתימתו ולנוחיות הקוראים, ציטוט: "מוקדם בבוקר יוצא מהמיטה שוטף פנים ורץ לעבודה המכונית, שוב , היא לא סוחבת וכרגיל עוד, עוד פקק תנועה המנהל בפתח מביט אל השעון מר עכבר עייף ורק רוצה לישון הטלפון צועק, הוא כמו פטיש דופק העניבה חונקת והמזכירה שוב לא עונה לאט לאט הוא משתגע, מזיע וצועק האדון בתוך מלכודת והוא רוצה לצאת"

ציפיתי שתבוא לפורום YNET להעלות הצעות למועדון. שם מצויים הרבה יותר חברי מועדון מאשר בתפוז וכאן ביחד. אגב, אני לוקח את זה אישית. שנית - התנצלות מהנשיא - צודק. טעיתי.

הנה אחת: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=8&msgid=31079800 אם אתה רוצה לומר משהו למועדון - אנא התכבד ובוא לביתו. לו נושכים שם... ואל תשכח - אני זה לא המועדון, וזה שראיתי את זה, ואולי שלמה יראה את זה - זה לא מספיק.

לא מחפש להתנגח, אבל התפרצתם לדלת פתוחה... מבלי לבדוק... שלא לדבר על הנשיא, ששמי כנראה זר לו, והוא סבור שבטעות נקלעתי לכאן... ואני מנסה לשכנע את המשוכנעים.... בכל מקרה - לידיעתכם, פורסם ב- 3 פורומי רכב וב- 3 פורומי אופנועים, בינתיים, וזאת, כאמור בהודעתי למעלה, בפרומו ליום "רוכבים לעבודה". יש הצעות קונסטרוקטיביות?

אם הייתם מבררים - הייתם רואים שזה פורסם גם בפורומי הרכב העיקריים ברשת. כרובי - למה להתחכם?? אם אני מצפה ממך ליותר - אני טועה?? אז למה לפרסם גם לאופנוענים? כי אני חושב שזה חשוב, וגם כי זה קדימון למסע "רוכבים לעבודה" שיבוא בקרוב וידרבן אופנועים לרכב על אופנועיהם... ויעלה את המודעות לאופנועים בכלל... ועכשיו - להתייחסויות רציניות, אם יש (-;

איש איש במכוניתו אני לא יודע מה אתכם, אבל כל פעם שאני נכנס לתל – אביב בשעות הבוקר, אני מופתע / מאוכזב / נדהם / משתאה לנוכח טורי המכוניות הארוכים המשתרכים מצומת ירקון (שם אני משתלב עם הכביש) ועד לכניסה לאיילון דרום, ומשם – לאורך כל הדרך עד לאחרונת היציאות לכיוון תל – אביב. יש הרבה אנשים שרוצים להיכנס לעיר בבוקר, ורובם עושים את זה במכוניתם הפרטית. מה ש"יפה" לראות במיוחד הוא שבכל מכונית יושב אדם אחד, הנוהג עצמו העירה. חמישה מקומות ישיבה במכונית ממוצעת, ממנה בשימוש – מקום אחד בלבד, ולמרות שהמכונית מסוגלת לנוע במהירות רבה, כעת היא עומדת על הכביש המהיר ומשחררת אדי פיח ורעלים אחרים לאוויר הבוקר הקריר, בעוד נהגנו, ספון בפנים, חלונותיו סגורים והוא מגדיל את רווחי החברות הסלולריות (חשוב), ומתעצבן מדוע התנועה אינה זורמת. הוא עומד, כמו כולם, אבל לידו, לעיתים חולף כלי רכב אחר. האדם שנוהג בכלי הרכב שחולף חושב אחרת ממנו: • האדם הזה אינו מעוניין לעמוד. הוא מעוניין להגיע במהירות האפשרית למחוז חפצו. שאיפתו היא לשהות זמן מינימאלי על הכביש. מבחינתו, להיות תקוע בפקק – זה בזבוז זמן, אפילו אם ניתן לדבר בסלולארי. הוא סבור שהחיים קצרים מדי מכדי להעביר שעתיים ביום בתוך מכונית, ולא משנה כמה היא מפוארת ונוחה. • הוא גם חס על כיסו שכן ממוצע צריכת הדלק בעמידה בפקק הוא גבוה. ואף ללא קשר לתנועה במהירות איטית, הדו"ג שלו צורך בממוצע מחצית הדלק מהמכונית הממוצעת, אם לא פחות מכך. • הוא גם מוטרד מבעיות החניה הצפויות לו תל – אביב, ומעוניין לחסוך כמה מאות שקלים ויותר לחודש, ולחנות סמוך לפתח הכניסה למקום עבודתו, וגם לא לשלם על זה. • הוא גם חס על כעסו ומצב רוחו, ומעוניין להגיע רגוע ושליו ליעדו, והאצה ל- 20 קמ"ש ובלימה ל- 0, אינה, כידוע, מתכון לרגיעה ולשקט נפשי. • הוא גם חס על סביבתו, ופליטת גזים רעילים ופיח לאוויר העולם אינה מתאימה לשאיפתו שילדיו עוד יספיקו ליהנות מתנאי חיים סבירים בעולם זה, שהוא כידוע – עולמינו היחיד לעת עתה (ולא – תופעת אל-ניניו אינה כלולה במונח "תנאי חיים סבירים"). זה הוא הדו"גיסט. זה שרוכב על דו"ג, שהוא כידוע – דו גלגלי. זה הוא האופנוען / קטנוען, החולף בשולי הכביש הרחבים מעיף מבט לא מבין באנשים היושבים (סגורים) במכוניותיהם ומסתכלים עליו בעיניים עצבניות: למה רק אתה מתקדם אתה רוכב כמו משוגע אבל הוא לא נוסע מהר. הוא נוסע פחות ממהירות המותרת, אבל עדיין, הרבה יותר מהיר מהתנועה שלידו – זו המתקדמת במהירות 20 קמ"ש בממוצע. בגלל פער המהירויות בין הדו"ג שנע לבין המכונית הנייחת, נראה כאילו הדו"גיסט טס, אבל למעשה, הוא נזהר, ונוסע פחות מהמהירות המותרת, שכן כל רגע עלול אחד מנהגי המכוניות העומדות למצות את סבלנותו ולשבור ימינה לשוליים. במצבים אחרים עלול המנוע של אחת המכוניות להגיע לטמפרטורת רתיחה (זה קורה כשעומדים) ולפנות לשוליים. בדיוק ממצבים אלה נזהר הדו"גיסט המנוסה. הדו"גיסט מתפלא שכל כך הרבה מחבריו לדרך לתל – אביב מעדיפים לסגור עצמם בתוך מכונית, אבל לעצמו הוא מסביר את הסיבה בהסברה לקויה ודעות קדומות, ושמח בחלקו. הוא הרי מכיר מכוניות, ומעדיף את הדו"ג על פניהם. לא כך המצב אצל רוב הנהגים, שאינם מכירים את הדו"ג, ונשארים במכונית כברירת מחדל עיוורת ליתרונות הדו"ג.

איש איש במכוניתו אני לא יודע מה אתכם, אבל כל פעם שאני נכנס לתל – אביב בשעות הבוקר, אני מופתע / מאוכזב / נדהם / משתאה לנוכח טורי המכוניות הארוכים המשתרכים מצומת ירקון (שם אני משתלב עם הכביש) ועד לכניסה לאיילון דרום, ומשם – לאורך כל הדרך עד לאחרונת היציאות לכיוון תל – אביב. יש הרבה אנשים שרוצים להיכנס לעיר בבוקר, ורובם עושים את זה במכוניתם הפרטית. מה ש"יפה" לראות במיוחד הוא שבכל מכונית יושב אדם אחד, הנוהג עצמו העירה. חמישה מקומות ישיבה במכונית ממוצעת, ממנה בשימוש – מקום אחד בלבד, ולמרות שהמכונית מסוגלת לנוע במהירות רבה, כעת היא עומדת על הכביש המהיר ומשחררת אדי פיח ורעלים אחרים לאוויר הבוקר הקריר, בעוד נהגנו, ספון בפנים, חלונותיו סגורים והוא מגדיל את רווחי החברות הסלולריות (חשוב), ומתעצבן מדוע התנועה אינה זורמת. הוא עומד, כמו כולם, אבל לידו, לעיתים חולף כלי רכב אחר. האדם שנוהג בכלי הרכב שחולף חושב אחרת ממנו: • האדם הזה אינו מעוניין לעמוד. הוא מעוניין להגיע במהירות האפשרית למחוז חפצו. שאיפתו היא לשהות זמן מינימאלי על הכביש. מבחינתו, להיות תקוע בפקק – זה בזבוז זמן, אפילו אם ניתן לדבר בסלולארי. הוא סבור שהחיים קצרים מדי מכדי להעביר שעתיים ביום בתוך מכונית, ולא משנה כמה היא מפוארת ונוחה. • הוא גם חס על כיסו שכן ממוצע צריכת הדלק בעמידה בפקק הוא גבוה. ואף ללא קשר לתנועה במהירות איטית, הדו"ג שלו צורך בממוצע מחצית הדלק מהמכונית הממוצעת, אם לא פחות מכך. • הוא גם מוטרד מבעיות החניה הצפויות לו תל – אביב, ומעוניין לחסוך כמה מאות שקלים ויותר לחודש, ולחנות סמוך לפתח הכניסה למקום עבודתו, וגם לא לשלם על זה. • הוא גם חס על כעסו ומצב רוחו, ומעוניין להגיע רגוע ושליו ליעדו, והאצה ל- 20 קמ"ש ובלימה ל- 0, אינה, כידוע, מתכון לרגיעה ולשקט נפשי. • הוא גם חס על סביבתו, ופליטת גזים רעילים ופיח לאוויר העולם אינה מתאימה לשאיפתו שילדיו עוד יספיקו ליהנות מתנאי חיים סבירים בעולם זה, שהוא כידוע – עולמינו היחיד לעת עתה (ולא – תופעת אל-ניניו אינה כלולה במונח "תנאי חיים סבירים"). זה הוא הדו"גיסט. זה שרוכב על דו"ג, שהוא כידוע – דו גלגלי. זה הוא האופנוען / קטנוען, החולף בשולי הכביש הרחבים מעיף מבט לא מבין באנשים היושבים (סגורים) במכוניותיהם ומסתכלים עליו בעיניים עצבניות: למה רק אתה מתקדם אתה רוכב כמו משוגע אבל הוא לא נוסע מהר. הוא נוסע פחות ממהירות המותרת, אבל עדיין, הרבה יותר מהיר מהתנועה שלידו – זו המתקדמת במהירות 20 קמ"ש בממוצע. בגלל פער המהירויות בין הדו"ג שנע לבין המכונית הנייחת, נראה כאילו הדו"גיסט טס, אבל למעשה, הוא נזהר, ונוסע פחות מהמהירות המותרת, שכן כל רגע עלול אחד מנהגי המכוניות העומדות למצות את סבלנותו ולשבור ימינה לשוליים. במצבים אחרים עלול המנוע של אחת המכוניות להגיע לטמפרטורת רתיחה (זה קורה כשעומדים) ולפנות לשוליים. בדיוק ממצבים אלה נזהר הדו"גיסט המנוסה. הדו"גיסט מתפלא שכל כך הרבה מחבריו לדרך לתל – אביב מעדיפים לסגור עצמם בתוך מכונית, אבל לעצמו הוא מסביר את הסיבה בהסברה לקויה ודעות קדומות, ושמח בחלקו. הוא הרי מכיר מכוניות, ומעדיף את הדו"ג על פניהם. לא כך המצב אצל רוב הנהגים, שאינם מכירים את הדו"ג, ונשארים במכונית כברירת מחדל עיוורת ליתרונות הדו"ג.

אליטה זו אליטה. ופשוטי העם - לא יבינו ...

מה הקטע עם הציטוט. משתמשים בזה כי זה קיים או יש סיבה אחרת? ולא שאני מנסה לשנות את הנושא ... אתה יודע מה - אני מנסה השתלטה לי השטות הזו על ההודעה אי אפשר להעביר לשרשור חדש?

ב. בינתיים - "אני מוציא" את העניין, ולא המועדון. ג. הסיבה - לקבל את התוצאה הטובה ביותר. ד. היחצון - יבוא ובגדול (אני מקווה) אח"כ. ה. המבצע - לטובת האופנוענים וכמובן, כבדרך אגב, גם לטובת המועדון. ו. ואזכיר - טובת המועדון - היא טובת האופנוענים. ז. מה לא??

פניה למקצוענים (רוכבים וצלמים כאחד) להפיק תמונה בה 2 רוכבים הרוכבים זה מול זה בכבישי הארץ מברכים זה את זה בשלום. יש מצב ש- 3 מתנדבים על 2 אופנועים עם מצלמה אחת יכולים לעשות את העבודה? לתמונה הנבחרת מובטח פרסום , וזה במסגרת מבצע שמעלה מועדון האופנועים בקרוב. בהצלחה!!

כן ירבו :smilecol: