chen2305

דב היום נסעתי ללימודים בדרום ובצומת עד הלום חשבתי עליך לא יודע אם אני מחדש לך או לא אבל טיפונת דרומית לקניון עד הלום (בכניסה הדרומית לאשדוד) יש איזה מגרש גרוטאות למשאיות מהדרך קלטתי איזה 3 -4 משאיות שהתפגרו עם כל מיני קבינות וחלפים אולי שווה לבדוק חן

ניר..הנה לך משפט מעניין : גבר מתבגר עד גיל 6 . אח"כ הוא רק גדל.....

גיורא היקר. אני מצטער. תסלח לי. באמת...לא יודע מה עבר עליי כשכתבתי את השורות האלה. מקווה שלא קראת אותם. אני כלום בלעדיך. אנחנו ביחד יותר מחמש שנים ובכל הזמן הזה לא דרשת כמעט כלום. נכון, פעם אחת כמעט הרגת אותי כשנסענו בבן יהודה וקרעת את כבל הגז בלי להתריע אבל אני כבר מזמן סלחתי. הכרת מקרוב את כל האקסיות שלי וקרעתי לך את האמ אמא בתוך תל אביב ומחוצה לה ולא צייצת (כבר פעמיים החלפתי בך צופר ועכשיו צריך שוב) ישי צודק. אתה נחשב. נכון , את ג'סטין אהבתי יותר , אבל אתה עדין נחשב. באבואבואה נחשב. סליחה. חן

כן, כמו שחשבתי. אנשים קרועים ומאאגניבים. כמוני. רק ש..חכם יש את הבייבי שלכם ואת שלי מכרתי... זאת פעם ראשונה שלי שאני נרשם לפורום בכלל ולפורום הזה בפרט ומה שעצוב הוא ...שאין לי בייבי להתגאות בה. את ג'סטין מכרתי (הג'סטי היחידה בארץ שעשתה את כל הדרך עד שארם אל שייח!) ונשארתי רק עם גיורא הדיוק והוא לא כ"כ נחשב... היי..אבל מה שחשוב זה קודם כל הבפנים נכון? אז למועדון החמש אני לא יכול להצטרף כי אין לי עם מה אבל בכל זאת יש חיוך בלב. בכל אופן..עכשיו חמש בבוקר ואני עדיין לא נרדם וכל העבודה שלי מתחרבשת לי... תודה למברכים וברוכים הנמצאים! חן

שלום לחברי הפורום היקרים. הרשו לי לקחת כמה דקות מזמנכם ולספר לכם מעט על עצמי ועל מה שהביא אותי הלום אני חן, בן 36 ומאז שאני זוכר את עצמי הייתי מחובר למכוניות ישנות. האהבה הזאת הגיעה מאבא...שהוא סרט בפני עצמו. לדיוק שלי קוראים גיורא ולג'סטי שלאחרונה נפרדתי ממנה (בכאב גדול!) קוראים ג'סטין. J אני חושב שיש משהו משותף באנשים כמונו, הנקשרים למכוניותינו. יש לנו רגשות אהבה שאף אחד לא יבין... את שנות נעוריי (החל מגיל המינימלי של רשיון הנהיגה) העברתי עם פרינץ 4 (אנ.אס.יו) 69, לאחר מכן עם חיפושית צהובה 72 וממשפחת הדו גלגליים נהגתי על יאווה ישנה ומופלאה. עם שני הרכבים האלו העברתי בחיי שנים נפלאות ! בהמשך חיי למדתי הוראת נהיגה הן על רכבים פרטיים ועל אופנועים ולאחר מספר שנים של עבודה בתחום הוראת הנהיגה - הסבתי את עבודתי ללימודים ועיסוק בתחום יצירתי יותר. וכאן חברים יקרים החלטתי לכתוב לכם. כבר כמה לילות שאני לא ישן. הרצתי בראשי זכרונות נפלאים שלי עם החיפושית הצהובה שלי, (היא נסעה שלוש פעמים בשבוע במשך ארבע שנים מאשקלון לת"א ובחזרה והמוסכניק שלה היה מוכן להצהיר בפני כולם שהוא לא נתקל בפלא מכני שכזה! ) כשראיתי את התמונה של החיפושית של אבי דגן ז"ל....משהו עמוק נחרט לי בלב וכבר כמה ימים שהראש לא מפסיק לקדוח... מזדהה עם כאבכם. חן