lior golomb

עוד קצת תמונות.

יומן מסע, אמצע היום השני, חלק אחד מתוך שניים כי אפשר להעלות רק 30 תמונות וצריך להשאיר אותכם במתח. אז קמתי בבוקר לצלילי מנועים שהשתלבו מעולה עם הציפורים המצייצות, כאילו יצאו מתוך חלום. ירדנו למטה, אכלנו ארוחת בוקר של אלופים ומיד לאחר מכן יצאנו להפלגה מדהימה באגם הפסטורלי. היעד? רייפניץ! מרכז העניינים של היום המרכזי! כשהתקרבנו למפרץ שמענו צלילי מנועים כלכך בשריים שאפשר היה לחשוב שנסי המפלצת מלוך נס מגיחה אלינו ברגעים אלו. ירדנו מהסירה, והגענו לגן עדן מסוג אחר. הדבר הראשון שעובר לי בראש הוא- אני לא מאמין. אני פשוט לא מאמין. שמיהו יצבוט אותי! שיט בעצם שלא יצבטו, רק שלא ייגמר! ברקע רכבי השקה חדשים של פולקסווגן, מבחני רכב לג׳יפים חדשים, ושיא השיאים, המקום שעליו כולם מדברים, המקום שבו מאות אלפי חולים מתנקזים אליו באופן טבעי. וורטרסי, הגענו! סיבוב קטן ברחבה המרכזית של פולקסווגן, חשיפה של שני כלים משוגעים! קונספט של פולקסווגן לרכב ספורט פתוח שיוצר במיוחד למשחק מחשב, וגרסת האר 400, שנראית פשוט קרבית... ואיפה אני בסיפור? אני באגף האח״מים, וי איי פי לכל דבר, בדיוק בצמוד לדלת שממנה נחשפות לראשונה האגדות הללו! אין לתאר את האנדרנלין ברגעים שכאלה, פולקסווגן לא מפסיקים להפתיע ברמת התכנון והביצוע באירוע בסדר גודל עצום שכזה. מיד כשזה נגמר, התפנינו לעיסוק האמיתי, סיבוב במתחם האגדי. מוקף בחולי נפש ומצויד בחולצת קוראדו שלי ומוצץ עם סמל גיטיאיי, חברתי לאיגור וסימה, שכבר היו מספר פעמים באירוע והובילו אותי למקומות החמים... מה גיליתי? עולם אגיד ואופורי, מאות אלפי אנשים חולים לא פחות ממני, תרבות מוטורית שאין להסביר במילים, כל מה שאנחנו חולמים- שם מתגשם. ואני שם כדי להבין כמה חשוב לדחוף את התרבות הזו גם בארץ. המשכתי לשאר המקומות באיזור שמנקזים את הנהר המוטורי שנוצר בעיירה, תחנת הדלק האגדית שלא אכזבה, ״פאקרסי״ שהציגה מספר אגדות מוטוריות שגרמו לי לשפשף את העיניים ועוד. מסקנה עד עכשיו? פולקסווגן היתתה בדם שלי, היום אני כבר בטוח שפולקסווגן תהיה חלק מחיי לנצח. התמונות בעדכון הזה הם עשירית מהחומר המצולם שיש, בקרוב יעלו עוד תמונות וסרטונים, ובסוף המסע כל החומר שנאגר במצלמת הגו פרו שלי ייחשף, אני מבטיח לכם, דבר שכזה לא רבים ממכם זכו לראות. אני מלא הערכה והוקרת תודה (בפעם המיליון אך המתבקש) לקארס פורום ופולקסווגן ישראל על ההזדמנות האדירה הזו, ואני מודה לכל החברים בקהילה המוטורית שמפרגנים, מבטיח להמשיך ולתת בתמורה כמה שרק אוכל! מה שכן, קרדיט לעמי ושלומי, זוג הקשישים שמצליחים באופן יחסי לעמוד בקצב שלי! עדכון הבא בקרוב!

יומן מסע, חלק שלישי- סוף היום הראשון/תחילת היום השני- האמת, אני מתחיל להיות מודאג מעצמי. יום אחד עם שני גברים בטיול הזה ריגש אותי יותר מאשר כל טיול שעשיתי עם בת זוג בחיי. אז בפוסט הזה יש לכם דוגמאות לכל המתנות שהרעיפו עלינו, החדר במלון מזכיר אולי סוויטה נשיאותית, הכל נשלט במסכים דיגיטליים קטנים שמפוזרים בחדר, מרגיש כאילו יש מצב שהנסיעה ב250 קמש (בכל זאת, הרכב מוגבל אלקטרונית) בגולף אר אולי זרקה אותנו כמה שנים טובות קדימה בזמן... קיבלנו כמה שעות פנויות להסתובב בעיירה, התחלתי בהליכה ברגל של שעתיים, כן! אני! הולך ברגל.... אני יודע שזה לא אמין, אבל פשוט ככ יפה כאן שזה משוגע. חזרתי למלון אחרי סשן נהיגה קצר בגולף אר קבריו, אומנם היא לא חדה ומעניינת כמו האר שנהגנו בה בדרך לכאן, אבל בהחלט אוטו שהייתי נותן לאישתי או לספר שלה. חזרתי למלון עם חיוך של ילד מוזר שמחייך בממזריות כאילו הוא מתכנן להשתלט על העולם והלכנו לנוח. אחכ ירדנו מהחדר לקבלת פנים רשמית, לא לקחנו סיכון, מתוקתקים ומצוחצחים כאילו מינימום האפיפיור זה שמקבל אותנו כאן, הכל ממשיך להיות ברמה הגבוהה ביותר שראיתי- הנימוס, האירוח, הכבוד, פשוט מדהים. פולקסווגן דאגו כאן להכל והשתלטו על העיירה. התיישבנו בשולחן יחד עם היפנים וכל מה שעובר לי בראש זה עד כמה שהחוויה הזו מטורפת, מתי עוד היה יוצא לי לשתות בירה עם יפנים ולדבר על מכוניות כל היום?!? חברים, גן עדן זה פה. יצאתי לטיול רגלי נוסף לתוך הלילה אחרי לא מעט בירות, גיליתי שזה פשוט מפגש של מיליון אנשים כמוני, כמו בארץ, מלא חולי נפש חיוביים! רק שכאן אתה לא מרגיש עבריין, כאן, כאן אתה כוכב כשאתה בא עם עגלה ישנה משופרת. אם רק הייתם יודעים כמה מגרד לי בגוף שאני לא עם רכב שלי כאן.... יום יבוא, ונעשה לאוסטרים בית ספר, נגיע עם רכב ישראלי ודגל ישראל ונראה להם מאיפה משתין הגפילטע פיש! או במקרה שלי החריימה. היום יהיה היום המעניין ביותר, חשיפות של כלים מיוחדים ועוד, אז שוב, אוהב את כולם ואסיר תודה עדיין על הכל!