arbub

אני ממשיך לקחת טרמפיסטים כי גם אני הייתי טרמפיסט פעם, החיים בצפון לא משאירים אפשרויות, ומתוך מאות טרמפיסטים בשנה יש גם גועל נפש כמו בכל קבוצה של מאות אנשים. אחרי כל היתקלות אני שואל את עצמי שוב למה לעזאזל והתשובה שלי היא תמיד "כן" כשאני רואה מישהו עומד בשמש או בגשם ומבט של יאוש על הפנים שלו כי יש כל כך הרבה גועל שאף אחד כבר לא עוצר וכנראה בצדק. אני חושב שחלק גדול מהאדישות שלי לגבי מצב הרכב הוא שאני מקיבוץ והרכב לא "שלי", אפילו שאני דואג להחזיר רכב נקי ומסודר ואחרי המנוולת שפיצחה גרעינים ניקיתי את האוטו וכן זו עבודה כפויית טובה אבל לא נעים לי לקבל אוטו מלוכלך אז לא נעים לי להחזיר אחד, לעומת זאת אין לי את הקשר הצפוף עם האוטו שכנראה היה נוצר אם היה מדובר ברכב שרכשתי ושאני אחראי למצבו התפעולי. זה עדיין לא תירוץ להתנהגות הבהמית שנתקלתי בה, רק הסבר למה זה לא הפך לאלימות יותר מצעקות וכמעט מכות לבחור שברח אחרי שניסה לגנוב את הטלפון.

חדש בפורום והגעתי מנושא אחר אבל ראיתי את השרשור הזה והרגשתי צורך להוסיף כמה מהחוויות ה"אהובות" עלי בנסיעה עם נוסעים. כסטודנט בתל-חי שהגיע עם רכב בגלל שאני גר בישוב מבודד ונטול תח"צ יצא לי לקחת כמעט כל יום אנשים, כך שעל הדרך צברתי המון חוויות מרנינות, אלה הזוכים בפרס הנוסע\ת הדוחה. מישהי שאיך שהיא נכנסה לאוטו הדליקה סיגריה בלי לשאול ובלי שהיא בכלל מכירה אותי ועוד התווכחה איתי כמה דקות אם היא מעיפה את הסיגריה או עפה בעצמה וכשהיא והבחור שעלה איתה ירדו החוצפן אמר לי שאני "מגזים" מישהי שהתחילה לפצח גרעינים ולירוק את הקליפות חלק על הרצפה. מישהו שעלה לאוטו ואכל את הסנדוויץ' שלי שהיה מונח על הכיסא ליד הנהג וכששאלתי אותו "מה?!" הוא ענה לי "הייתי רעב". מישהו שבגלל שלא הסכמתי לעצור על הכביש הבינעירוני והיה צריך ללכת כמה דקות והתחיל לקלל אותי. אחד שתיאמנו את הנסיעה לתל אביב מהמכללה דרך קבוצת טרמפים "עם השתתפות" וכשהגענו לתל אביב אמר "אבל כבר הגענו" במקום להעביר את 30 השקלים, אני לא מתווכח על כסף, בטח לא שלושים שקלים אבל כשכתבתי בקבוצה שהוא עשה את זה כדי להזהיר אחרים מחקו את ההודעה שלי ושלחו לי הודעות פרטיות שאיימו שיעיפו אותי מהקבוצה, הטרחתי את עצמי לצאת ממנה. המנצח היה נוסע שהטריד מינית טרמפיסטית אחרת, כשבאתי לעקוף רכב שנסע לאט והסתכלתי במראות ראיתי את היד שלו מונחת לה על החזה, אז במקום לעקוף עצרתי בצד והעפתי אותו מהאוטו, פעם ראשונה בחיים שלי שאני מעיף מישהו מהאוטו ואחר כך הצטערתי שלא לקחתי אותו למשטרה, כשסיפרתי על זה לטרמפיסטית אחרת באותו שבוע היא אמרה לי שגם לה זה קרה, חשבתי לצלם אותו ולקחת למשטרה אבל לא ראיתי אותו שוב. רוב הטרמפיסטים בתל חי ממש בסדר, אבל כשכל שבוע אתה פוגש 10-30 אנשים בצורה הזו חלקם יהיו גועל נפש וזה מצטבר, אבל התופעה הכי מעוררת סלידה בעיני בעיקר בגלל התסכול וחוסר האונים היא גניבה מהרכב, גנבו לי נגן מוזיקה וניסו לגנוב לי את הטלפון אבל תפסתי לבחור את היד והוא רק שרט לי את המסך למזלו זה היה בתחנה שלו אז הוא התנער ממני וברח. לאבא שלי גנבו את הטלפון, יש לי חבר שגנבו לו מחשב וחבר אחר שגנבו לו ארגז כלים של חשמלאי מתא המטען. זה פשוט גורם לי לא לאפשר לאנשים לפתוח את תא המטען ולשבת עם התיקים שלהם עליהם אבל אני לא מוכן לקחת את הסיכון הזה כי האופציה האחרת היא פשוט לא לאסוף אנשים. חפרתי ואני רוצה להוסיף הערה לגבי הדשבורד, אנשים ששמים עליו רגליים או תיקים לוקחים את החיים בידיים שלהם, תאונה יכולה לקרות גם אם אני הנהג הכי זהיר (ואני לא) וטוב (שאני בטח לא) בעולם, כי יש עוד רכבים בכביש ויש גורמים שלא תמיד בשליטה שלנו. ובתאונה עם כריות אויר, תיק או רגל על הדש יכולה לגרום לנכות קשה ואפילו מוות, לכן אני לעולם לא מאפשר לאנשים לשים משהו בינם לבין כריות האויר אצלי באוטו.