ואני מתגעגע לאפורקה הסוסה שגררה את העגלה עמוסת חבילות חציר.
כן נהגנו בסוסה בשדות הכפר אמנם היה לה רק כח סוס אחד אבל כמה שאהבה
אותנו ילדי הכפר וכמה שמחה בבקר כשבאנו לאורווה להוציאה ליום עבודה.
מאף מכונית הטובה ביותר לא נקבל יחס כזה.
ובליל סער גשום עמדנו בוכים סביבה באורוותה עת החזירה נישמתה לבוראה
ניפרדנו ממנה ומעידן התמימות גם זו וגם זה לא ישובו עוד.
עצוב