אבא שלי בנה את הבית בשנות השישים, בתור ניצול שואה שהגיע לבדו לארץ והיה חלק מהקמת הקיבוץ, הוא למד בקיבוץ מקצוע (נגרות) והחליט להקים בית ומשפחה בעיר.
הוא השקיע את כל שעות הפנאי בגינון ובגינה מרשימה, ברחוב הוא היה בעל הרכב היחיד סוסיתא והעדיף עוד שטח לשתילת עצים מאשר להכניס את הרכב - גם לא היה צורך. השכנים העריכו אותו ותמיד ידעו שהחניה הראשונה בבית הפינתי שמורה לו, גם בלי שהיה מאיים. סתם כבוד של פעם. השכונה נצבעה בכחול לבן לפני שלוש שנים בערך.