נעשה סדר ב"בילבול" במושג "בשעתו"
בעניין: טיול לזכרון יעקב שאורגן על ידי "תותח" במהירות פגז
וואו, סיפורו של OLDCAR בהודעה מס' 37 מרגש, הבחירות מתקרבות
בחירות - בסיפור מגן שולה נזכרתי. שניאור הגיע בבוקר לגן שולה, ובירך את שולה והמסייעת בברכת בוקר טוב, כשנכנס לחדר המשחקים פגש ילד חדש בגן, כרמיאלי שמו. באותה העת, כרמיאלי שיחק עם התותח, ושניהם תכננו תוכניות לעתיד. שניאור הגיב בחמת זעם וביקש את התותח לעצמו בטענה שזהו התותח שלו. שניאור צעק, צרח, על כרמיאלי (הילד החדש) "זה התותח שלי", זרק עצמו על הרצפה ודרש את התותח לעצמו.
שולה גננת בכירה הסבירה לשניאור שעכשיו כרמיאלי משחק עם התותח. כל אחד בתורו.
"זה התותח שלי", לא נתתי רשות לכרמיאלי לשחק עם התותח שלי. תשחקו יחד עם התותח ביקשה שולה הגננת. "זה התותח שלי", "זה התותח שלי", צעק שניאור, אני רוצה את התותח בחזרה.
אני מביא את ההורים שלי מחר איים שניאור על שולה.
למחרת בבוקר הגיעה כל משפחתו של שניאור לגן שולה. משפחה עם יוחסין מוניטין ולוגו, ודרשו את התותח. התותח שייך רק לבננו שניאור, אין לתת לילד החדש, כרמיאלי, לשחק עם התותח. אחרי מו"מ מיגע של המשפחה עם יוחסין ומוניטין, הוסכם שהתותח יישאר על מדף גבוה רחוק מכל הילדים בגן.
והתותח מסתכל על שני הילדים ואומר, כשתהיו שניכם חברים טובים, ...........................
כל החברים והמשפחה של שניאור מוזמנים, את החגיגה של כרמיאלי לא מפסידים, ועוגה כולם מקבלים.
ומה הוסכם בגן שולה: