להלן אנקדוטה קצרה:
כמדומני היה זה ערב חצי קיצי, רוח קרירה החלה לנשב לקראת ערב, נפגשנו בתל אביב, ראיתי אותו עם ה-SBR בין רגליו (כמובן שאז עוד לא ידעתי מה זה CBR), עומד, מחכה לי, היא הייתה כל כך יפה, לאחר שהחלפנו כמה מילות ברכה, העיף בי מבט הבחור ושאל: "לא יהיה לך קר?" לבשתי את המעיל הקטן והורוד שלי (שהיה כרוך סביב מותניי הדקיקות , שחס וחלילה לא אתקרר) על גופיה קטנטנה וצמודה ,בעודו מביט בי הסיט את ידו לאחור לדבר שנראה כמו קסדה והגיש לי אותה, חבשתי את הדבר הענק הזה על ראשי, (שיכול היה להכיל עוד ראש איתי ביחד) זוכרת שחשבתי לעצמי " מרווח בקסדה טוב לעור הפנים", עליתי על האופנוע הכבד הראשון שלי בפעם הראשונה בחיי ויצאנו לדרך...
הערב היה נחמד, בילינו פה ושם, כולי מוקסמת ממוסיקת המנוע המתנגנת לה ברקע, עד אשר מצאנו עצמנו רוכבים לאיטנו בכבישי תל אביב ללא מטרה, לפתע שאל הבחור: "בא לך קצת לנסוע באיילון?" השבתי בחיוב (מה כבר יש לעשות באיילון, תהיתי), משהתקרבנו לכיוון היציאה הראשונה , שלח הבחור את יידיו אל יידיי (שהחזיקו בזנב האחורי כל הזמן הזה) וליפף אותם סביב מותניו, דבר שהביא אותי לשבת בתנוחה הנכונה מסתבר, ואף גרם לי לאי נוחות קלה מהמתקרב לבוא, ואז...ממש בהרף עין, הרגשתי איך הקסדה נידבקת לי לפרצוף, חשתי ביידיים שרירים שלא הייתי מודעת לקיומם, רגליי נצמדות בחזקה לכל פיסת ברזל, ואני דבוקה אליו כמו גור שימפנזה המסרב לעזוב את בטן אמו....אנחנו טסים בין מה שנראה היה כמו מכוניות, משאיות, נתיבים, כבר לא יודעת, היה לי קשה לזהות עצמים במהירות הזאת, חשתי שאנו קרובים למהירות האור, הרוח פגעה בקסדה, שגדולה ממני בשבעת אלפים מידות לפחות, בעצמה כה חזקה עד אשר עוד רגע היא עפה לי מהראש, הגוף שלי מפוצץ באנדרנלין, מיימיי לא יצא לי לראות איך נראית מכונית ממתחת (זה היה בהשכבות), כמו טיל שזה עתה שוגר לעבר מטרתו, שלושתנו טסים בחלל, אני, הוא והיפיופה שבין אזור חלצינו.
-"220 !"
-"מה?"
-"220!!" הוא צועק לי , ותוך כדי מצביע על הספידומטר....זו הפעם הראשונה במהלך כל הנסיעה הזאת שהעזתי להסיט את ראשי החוצה (מהפחד שאני יקבל עיוות בפנים מהרוח)...
-"רוצה ווילי"? הוא צעק
-"מה?" צעקתי, ותוך כדי חושבת לעצמי ,מה זה "ווילי" לעזאזל?
-"תחזיקי חזק!" הוא שוב צעק , שוב חזרתי לתנוחת השימפנזה המתבייתת וראיתי איך שהנוף הולך ומשתנה...קצת חוטי חשמל, שמיים, ציפורים...ווילי, זה ווילי...ואני עוד חשבתי שידעתי ריגושים מהם...
זו הייתה החוויה הראשונה שלי, ופה ה-ת-א-ה-בת-י.ישנו המשך לסיפור הזה, אך לא אלאה אתכם בפרטים, רק אומר שמאז זרמו קצת מים בנהר;סטופים, וילים, ברנד-אואוטים, עמידת ישו, הפוך, ישר, בעמידה, בשכיבה וכל מה שרק עולה על הדעת, יש לציין שכל הקרדיט להשראה מגיע מהסרטים המדהימים:
Las vegas extremes 1/2/3
Gudgmentday
סרטים מומלצים ביותר לכל חובבי הפעלולים, שניתן להוריד מהקזה.
ועכשו, לכל המתעניינים, לא, אני לא בת שבע עשרה, ואני רוצה ללמוד לעשות ווילים כמו אוויר לנשימה, זאת האהבה שלי, ולא מפחדת מכלום,
ואני מתגעגעת....
