נטע הגלעדי

שלום, שם הבחורה (!)... שיצרה את טרקטור הזכוכית הוא נועה הגלעדי, בוגרת המחלקה לעיצוב זכוכית וקרמיקה בבצלאל 2006. זה היה לה בהחלט אתגר טכני גדול. העבודה היא למעשה לזכרו של אבי, אמיר הגלעדי, חוקר במכון וולקני שנפטר לפני חצי שנה והוא בן 67 במותו, בוגר "כדורי" וחקלאי בנשמתו, שטיפח במו ידיו במושב רמות מאיר את מטע המנגו שלנו ובעבר הרחוק גם חממה לצמחי בית. על הטרקטור היינו יוצאות איתו כילדות לריסוסים (למעשה בזמנו זה היה על הטרקטור הקודם, עם גג). העלים על המדפים הלבנים בתערוכה הן יציקות מזכוכית של עלי המנגו. למעוניינים צירפתי לינק לאתר של מכון וולקני - מעט על אבי בלינק הזה: http://www.agri.gov.il/Units/Spokesperson/Heritage/Heritage.asp?content=person&id=263 כמובן שהעבודה היא לא רק על אבי, אלא על השתנות עולם החקלאות והארץ, האידאולוגיה של היישוב הישן וכו'. לצערי קשה לשים לב כשעוברים בתערוכה לטקסט הקשור לעבודה המודבק על העמוד הסמוך לה, לכן אני מצרפת אותו: "...סיימנו בשעה טובה את עונת המנגו. לפני שבוע יצא משלוח אחרון. פרי היה בשפע, אפילו מעט יותר מאשר בשנה שעברה. אבל המחירים על הפנים. אני עזרתי בעיקר במיון. זאת אומרת, פעם או פעמיים קטפתי אבל זה בהחלט לא לגב שלי. גם המיון לא כל כך מיטיב עימו, בגלל העמידה, אבל עצם העבודה השבלונית הזאת מרגיעה אותי. אבא לקח פעם אחת פועלים תאילנדים מראובן, אבל חוץ מזה עשה הכל לבד. אני ממש הרגשתי איום שהוא צריך לעשות הכל לבד. נטע התמרדה ולא הייתה מוכנה לרדת לעזור בקטיף. מידי פעם רק מיון. פעם או פעמיים, קטפה מעט. אבא אמר שלא איכפת לו. אבל היית צריכה לראות אותו עם כח הרצון שלו. שעות על שעות, מזיע, קוטף ולא נכנע. אבא לא נכנע. בשום שטח. והוא עושה מרוצים נגד הזמן. בעבודתו במחלקה וגם בבית. זה ממש נוגע ללב וכשאת חושבת על מצבו, זה בעצם מובן." מכתב מאימי, 3.11.00