לחברי הפורום שלום,
תיאור המקרה:החניתי את הרכב בירושלים בתוך שטח חניה, ליד כלוב בקבוקים ופח שירות ירוקים (ראו תמונות) כש:
*הקפדתי להיות במרווח מכל הפחים כך שתתאפשר גישה נוחה ומרווחת.
*אין בקרבת המקום שום תמרור שמורה לא לחנות (וזה בתוך איזור חניה).
*לא חסמתי/הפרעתי לכניסה או יציאה מאזור החניה או לתנועה בתוכו.
ביום המחרת חזרתי לאותו מקום ושוב החניתי את הרכב מהצד השני של הפחים (ראו תמונות). לצערי רק בסוף היום השני ראיתי שקיבלתי שני דוחות- אחד על היום הראשון ואחד על היום השני כשסעיף העבירה זהה:
"העמדת/החנית את רכבך הנ"ל במקום כניסה לשטח המיועד לכלי רכב שלא להעלאת נוסעים או הורדתם. בניגוד לסעיף 5א לחוק העזר לירושלים העמדת רכב וחנייתו התשכ"א- 1960. ותקנה 72א4 לקנות התעבורה התשכ"א- 1961."
דחיית ערעור על הדוחות: ערערתי על הדוחות וקיבלתי את התשובה הבאה:
"מרישומי הפקח וצילום הרכב עולה כי הרכב הוחנה תוך חסימת מכולות אשפה ומכולה למחזור בקבוקים בניגוד לסעיף 72(א)(4) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 ובכך חסם אפשרות של רכב פינוי לפנות אותן. המדובר בעבירה של אחריות קפידה, המשמעות הינה שעל הפונה להוכיח כי עשה כל שניתן על מנת להימנע מביצוע העבירה, מה שלא נעשה במקרה זה. משאלו פני הדברים, הדוחות ניתנו כדין ואין עילה לבטלם."
2 שאלות בהקשר הזה:
(1) נושא חסימת הפחים לא מצוין בשום מקום מפורשות בתקנות התעבורה ו/או בחוקי העזר העירוניים. האם זה רלוונטי ומוצדק לבקש להישפט בנסיבות האלה?
(2) אם חסימת הפח היא אכן בעייתית, אז ביום השני החניתי את הרכב מאחורי הפחים (ראו תמונות) ולבטח לא חסמתי פינוי אשפה ו/או הפרעתי לתנועה. האם מוצדק לבקש להישפט תחת הטענה הזאת?
בברכה ותודה לעונים,
YEL