השני גרוש שלי בתור אחד שמראיין מדי פעם וגם מתראיין מדי פעם בכל מני קונסטלציות, היא שראיון הוא כלי סינון ולא כלי ניבוי. למשל שאלה - האם התפוצצת אי פעם עם הבוס הישיר היא שאלה יותר מועילה מחידות הגיון כאלה ואחרות. שוב, בלי להכיר את המקרה שלך, החברה שלך, התפקיד וכו'.
אני כן רוצה להוסיף שהכוח הפסיכולוגי בראיונות של מראיין על מרואיין הוא עצום, גם כשמדובר בסניורים, ושהרבה פעמים זה יכול להיהפך לאיזה מאבק גלוי/סמוי ששני הצדדים רק מפסידים ממנו. בגלל זה אני תמיד מעדיף את המונח שיחה ולא ראיון, שיש לו קונוטציות מבחניות. אנשים סוחבים טראומות מראיונות כאלה (שכמו כל דבר במדינה עושים בחפל'פ, בלי הכנה מוקדמת או הכשרה ומאלתרים, גם מהצד של המראיין) שנים רבות.