היי.
לא מזמן עברתי לגור בחיפה בדירה חשוכת-אל קומה רביעית עם נוף לרכבת, שמצד אחד זאת עיר הפקקים הלאומית מצד שני שירותי תחבורה הציבורית הם מהטובים בעולם. כבר חצי שנה שאני נוסע במטרונית בכיף חסר דאגות, מביט בחיוך מתנשא מגובה הכיסא על פרצופים כעוסים של נהגים ישראלים בפקקים. לפעמים אני נחרד מהמראה של פולסווגן פסאט וסקודה סופרב ברמזור אדום.
עם זאת, בזמן האחרון אני מרגיש שאני חייב לקרב לעצמי את כל גורמי הלחץ האפשריים, קניית רכב, השכרת בית, קניית כלה, בייחוד לאור העובדה שאחרי 22 שנות עבדות בבית שמתוחזק על ידי נגד משמעת בתותחנים וגננת בגן של ילדים תימנים דתיים.
השימוש שלי ברכב הוא כמעט ולא קיים כרגע, אני תמיד אעדיף את האפשרות של האוטובוס. כן יש לי ניסיון של 5 שנות נהיגה בבלנו 2017, קנגו מסחרית, גטז 1.3, כולם ידניים, אבל התאהבתי בהם אוטומטית. הבלנו במיוחד.
אך עם זאת, אני צריך רכב לפעמים כדי לחסוך לעצמי בזמן ולקנות לעצמי שקט זמני.
ועכשיו לעניין:
אני מחפש רכב בסביבות השמונה-עשר אלף.
לגבי דרישות: שהרכב ישאף לאפס תקלות, בייחוד לאור העובדה שאני בנאדם שנוהג נהיגה זהירה ומטופחת. אני אבדוק לו שמן ומים כל יום, אשים לב לשעונים, אזין אותו בדלק, אבל שלא יתחיל לבכות לי רק כי הוא אתיופי.
מוסך לא מדבר אליי, למרות שמוסכניקים סקסיים בטירוף וזה בא מבחור שהוא סטרייט. [האקסית שלי בגדה בי עם מוסכניק, הבנתי אותה]
אני בחור דיי נמוך (1.72). אז אין לי כל כך הרבה דרישות של נוחות על הרכב. אני לא הולך לעשות בו סלפי עם הכיסא בהשענה לאחור.
צריכת דלק נמוכה, כן אני יודע דלק זה החמצן של הגוף, אבל הרכב שלי לא יהיה ספורטיבי אז לא כל כך אכפת לי מהחמצן.
כפי שהבנתם, מראה לא משנה. כמו שאמא שלי הליברלית אומרת: מי שיפה הכל יפה לו.
בטיחות מבחנתי זה הדבר הכי חשוב, כי מה זה שווה אם אתה פול ווקר אם אתה מעוך כמו מיונז עם טונה על השמשה בגלל תקלה בברקסים בירידות של צפת?
תודה לכולם!
