sip

תודה לכל העונים... הבעיה בגדול היא כמובן החשש שלו (לא בטוח שלא חשש מוצדק) שהרבה יותר פשוט ומהיר לעקוף קוד דיגטלי מאשר מפתח פיזי... זו הסיבה שהוא נעול על כניסה והנעה במודל הישן. מהתשובות אני מבין שאין באמת אלטרנטיבות מתאימות והוא יצטרך להתפשר על אחד מהשניים... או suv גדול מפנק וגם גניב... או עגלה עם מפתח. (הפורסטר דווקא היתה אופציה אבל גם שם אם רוצים את הדגם החזק הוא מגיע ללא מפתח) תודה על העזרה (המציאות לא תמיד מסתדרת לפי מה שמעדיפים)

אני מחפש רכב לאבא שלי. נסע שנים על רכב משפחתי מאובק ועכשיו רוצה לנסות רכב פנאי שיושב גבוה מעל הכביש ועם מנוע חזק. לא אכפת לו מצריכת הדלק (הוא גם כך לא נוסע הרבה). הוא לא מחפש פינוקים מיוחדים אבל לא מוכן בשום אופן לרכוש רכב שההנעה שלו היא באמצעות כפתור. יש לו פחד גדול מכל נושא הגנבות התחלתי לגשש עם דגמים מהשנתיים שלוש האחרונות שהתאימו לו כמו הראב4 או cx5 , פורסטר, בלייזר... לכולם בלי יוצא מהכלל יש רק מפתח חכם כלומר keyless ... לא מוצא שום suv חזק וחדש יחסית עם התנעת מפתח רגילה מהסוג הישן הקלאסי. יכול להיות שאין?

אז אני מבין שאתה רומז לא לדפוק על הדלת באפריל 2028 עם משאבת הדלק או המגדש ביד... בכל מקרה ההמלצות נופלות על אוזניים מאוד קשובות. הרבה תודה לעוזרים כאן. החכמתי מאוד. הסיכויים של הפיקאסו צנחו משמעותית אבל מצד שני האורלנדו חזרה לרגע למשחק... הסוכן בUMI לא מרפה ומציע כרגע מחירים נמוכים יותר מהאאוטלנדר. שאלת מוסך אמין של שברולט באיזורנו גם נבחנת כרגע. החלטה תיפול בשבוע הבא.

אזור מודיעין והסביבה (המבחר בכללי לא משהו באיזור הזה)

נסועה מצומצמת מדי

לא..... לחלוטין ל15 שנה ואם היה אפשר אז מבחינתי גם ל30 (פרוצדורת החלפת רכב שקולה בעיני למעבר דירה ללא מובילים, תוך כדי שיפוץ ועם מיגרנה.... או במילים אחרות - כיף מאוד מפוקפק). כל מה שאני צריך זה רכב שתמיד יתניע כשיבקשו ממנו, יסע בנוחות, לא ישתעל בעליות ויחזור עם ערב בשקט למלונתו בלי רעשי מירמור מיותרים. לא מחפש נוחות יוצאת דופן, לא רכב שודים ולא ספויילרים מזנב כריש מנומר. הנחת המוצא שלך כרגיל מדוייקת וכל השיקולים שציינת אכן נלקחו בחשבון זו הסיבה שאנחנו עוברים ממיניוואן נורמאלי לקטגורית הצפופמיניוואנים. ההנחה היא שאכן תוך 5-6 שנים הוא יתפקד בעיקר כרכב 5 (עם תא מטען מרווח) ורק מדי פעם כרכב עתיר נוסעים. ועדיין נשמור אותו כבן משפחה ולא נזנח אותו לטובת קורולה מזדמנת

אבל.... האמינות די קריטית בקשר ארוך טווח. בפרט שכולם מסביב אומרים "אבל גרסת הדיזל בסדר" ואני בכלל מכוון למנוע בנזין. אז בארבע שנים הראשונות יהיה סביר; תקלה פה, תקלה שם, מוסכים מורשים של לובינסקי שכולם משמיצים... אבל הכל בקטנה. מה קורה אחרי חמש, שש, שבע שנים? מה קורה אחרי תשע? כל אוטו יצטרך החלפות חלקים, תיקונים גדולים, השאלה רק באיזו תדירות ובאיזה מחירים. אם אלו רק היו טוקבקים סטראוטיפים אפשר היה לרפרף אבל כשאומר לך עובד במוסך מורשה שלהם: "בשביל מה לך להסתבך? פשוט תמכור אחרי 4 שנים" אז אפשר להבין את החשש הגדול. הרכב, כמו שכתבתי, מנצח כמעט בכל הפרמטרים. השאלה אם הוא מתאים לקשר רב שנים.

אני זכרתי את אמרסון (העתיק יותר) https://due.com/blog/ralph-waldo-emerson-forging-your-own-path/ אבל אין על פרוסט

אמרסון כמדומני (...לא סגור) אבל המשמעות המקורית שלו הפוכה לגמרי.... הוא היה ממליץ ללכת על הסיטרואן דווקא בגלל זה. למרבה הצער אכן מדובר בבנזין מסכים איתך לגמרי. השאלה המרכזית שעומדת כרגע לפני ההחלטה היא באמת שאלת המוסך. אמנם חוויתי רק שני רכבים רציניים (בשתי תקופות ארוכות) אבל בשניהם המוסכים המורשים כשלו לחלוטין ברגע שהתעוררה הבעיה הראשונה ודווקא מוסכים עצמאיים נתנו לי את הטיפול הכי מדוייק ומוצלח. מוסך מיצובשי יש מספיק. מוסך אמין לרכבי סיטרואן קצת קשה יותר למצוא. לא אשקר אם אומר שהפתרון הזה מבקר אצלי מדי פעם. אבל אנחנו עוד לא שם

עדכון - ההתלבטות הצטמצמה לשניים האאוטלנדר והגרנד-פיקסו. האורלנדו ירדה מאחר והיא מתומחרת (בהצעות שקבלנו) בדיוק כמו ההאוטלנדר ונותנת פחות כמעט בכל פרמטר חשוב. גם הורסו נפסלה סופית למרות שבאמת ניסינו לדחוס אותה פנימה. הרכב זול יחסית (יחסית זו המילה הנכונה) עם מוניטין ואבזור מתאים והוא עונה כמעט לכל הצרכים שלנו חוץ מהמטרה העיקרית והזניחה שהיא "הובלה מרובת נוסעים". שורה שניה היא סבבה אבל עם כל המאמץ, השורה השלישית לא מתאימה לנסיעה מעבר לשלוש דקות אלא אם אתה בגודל של עובר. באמת שניסינו את כל מצבי סידור המושבים. היינו עם מטיבציה גבוהה שזה יצליח אבל..... זה לא רכב לשבעה (שוב, ילדים ממש ממש קטנים ומאוד מאוד צייתנים ישרדו את הנסיעה. אני לא רוצה לפסול אותו לאחרים, מדובר ברכב מאוד חביב, הוא פשוט לא מתאים לצרכים שלנו). כרגע נשארנו עם האאוטלנדר שמציף את הכבישים ומולו הגרנד פיקסו שהוא בלי שום ספק הצפופמיניוואן הכי מרווח שיש כרגע בקטגוריה. הוא מרשים מאוד, נוח מאוד, מכיל 7 בוגרים בלי יותר מדי תלונות, מאובזר יפה, מתומחר נוח (כמו הטויטה אפילו קצת פחות) הכל נפלא חוץ מהעובדה שמדובר בסיטרואן והאצבע על פנקס הצ'קים רועדת. להיקשר לסיטרואן ליותר מעשור זה משעול בו איש לא דרך. ממשיכים להתלבט.

היא אכן היתה יכולה להיות מועמדת אם קיה היו מעוניינים למכור אותה לציבור. הבעיה שהדגם הנ"ל הועלם מכל אולמות התצוגה הרלוונטים שלהם. (אני מניח שזה בגלל שיש כבר דגם חדש באופק)

בכל מקרה תודה לכל המגיבים ההתלבטות אמנם נותרה כשהיתה (ואף גדלה לנוכח הצטרפות הסוניק והוורסו למשוואה... יבדקו בהמשך) אבל אני מרגיש הרבה יותר חכם. תגובות נוספות יתקבלו כמובן באהבה

מה שנחמד זה שגם כשרכשתי את הרכב הנוכחי לפני כ15 שנה המליצו לי לקחת משהו זמני כי: "עוד חמש שנים יהיו פה רק רכבים חשמליים". אני אקח את הסיכון

אם אני מבין נכון מה שאתה אומר זה שעבור פרופיל הנסיעות שלנו גם האורלנדו וגם הפיקסו יהיו פחות אמינות לאורך זמן בגלל מנוע הטורבו?

בדיוק הדגם החדש הוא נטול השטות הרובוטית. לזה בדיוק אני מתכוון.

זה אכן הפרופיל המדויק אבל תוכל להסביר מדוע הטורבו מהווה חיסרון במקרה הזה?

בעיקרון הכיוון הוא רכב חדש (מאחר והסחירות לא מהווה שיקול - גם אופציית האפס ק"מ קיימת). אני אמנם לא פוסל רכב בן שנתיים/שלוש אבל אז הפיקאסו יורדת לחלוטין מהרשימה בגלל הגיר הרובוטי שטרם הצלחת להבין את סיבת קיומו. בהשוואה של שלל דגמי 2017 הפיקאסו לעניות דעתי עדיפה בכל פרמטר כמעט בקטגוריה אבל נושא האמינות שב ועולה בכל דיון עם אנשי מקצוע, ובכל מפגש עם מוסכניקים או ירקנים. החשש במקרה הזה גדול מאוד. האאוטלנדר קוסמת לי רק בגלל האמינות והסבירות שהרכב יגיע בקלות לגיל גיוס בלי שיצטרך לממן בדרך וילה למוסכניק. הוא יותר צפוף משני הרכבים האחרים אבל אפשר לסבול (כל הז'אנר הזה הוא לא באמת הובלת נוסעים מהנה ומלבבת). מה שאני בעצם מחפש זה מישהו שיגיד לי "סיטרואן זה הטויוטא החדשה.... אל תדאג, מספיק טיפול שנתי אחד ואתה מסודר לשני עשורים לפחות" (... או משפט דומה אבל יותר ריאלי).

מתלבטים לקראת רכישה. כיום נוסעים על מיניוואן גדול שעומד לפרוש לגמלאות וצריך להכין יורש. המשפחה בת 7 נפשות. אלא שהילדים מתבגרים והנסיעות בתפוסה מלאה הופכות לנדירות יותר. אנחנו עדיין רוצים לשמר את האופציה ולכן מתעתדים לעבור לאחד מהמיניוואנים הבינוניים. הצרכים: נוחות נסיעה, עלות טיפולים ואחזקה ובעיקר אמינות. הרכב לא יסע הרבה (9,000 ק"מ לשנה - גג) אבל הוא אמור להשאר בחיק המשפחה עד שיאסף אל אבותיו בשיבה טובה (אנחנו נקשרים לשנים ארוכות מאוד). ממה שעברנו ובדקנו... הפיקאסו הכי נוח מבחינת תא הנוסעים וגם הטיפולים והביטוחים לא עושים רושם כיקרים יותר ממתחריו השונים אבל בכל פינה שעולה שמו אנחנו נתקלים מיד בהנד ראש עגום שאומר "תברחו מהר... רכב לא אמין שלא יחזיק אפילו שבע שנים ואם כן זה יהיה במחירים מטורפים של תיקונים וטיפולים והחלפה כללית". האם כצעקתה? כל כך לא אמין לשימוש ארוך טווח? ואם כן אז מי עדיף מהשניים האחרים? מי יתן תמורה יותר טובה ל15 שנים של קשר? אולי יש בכלל אופציה אחרת שפספסנו (גם הוורסו מצאה חן בעיננו למרות הצפיפות שהדיחה אותה משלישיית הגמר). בכל מקרה, תודה מראש לעוזרים.