א.ג

בפסק הדין שאתה מדבר עליו, לא פורש המונח נהיגה, המונח נהיגה לא פורש עד היום....פסק הדין עוסק בעבירת פלאפון, בה מופיע הביטוי "בתנועה", ולכן פורש המונח "תנועה" בהקשר של עבירות תעבורה.... אם דבריך נכונים אזי רכב שלא משנה את מיקומו ולא נמצא בתנועה לא יראו ביושב ברכב כ"נוהג". עד היום "נהיגה" לא פורשה, ולא מופיע כל פירוש למונח בהגדרות/פסיקה.

נ.ב. - לא היה קושי ראייתי בגלל שהנהג עצמו הודה שישן במושב הנהג....יש לבית המשפט סמכות לקבוע מהי נהיגה. כאשר החוק שותק, בית משפט יכול וצריך להשלים את החסר...העניין הוא שהשלמת החסר לדעתי נעשית בלי הבחנה....לא דיברתי על קושי ראייתי, אני מדבר על קושי הגיוני, קושי תפיסתי, נהג שמבקש לעצור כדי למנוע סיכון משלים את התכלית של "לא לנהוג בשכרות" אבל באותה מידה מקבל עונש חמור ושווה לעונש שקיבל אדם שנתפס נוהג ממש

אתה טועה, סורי....כשבית המשפט העליון קובע הלכה מאוד רלווונטי אם זה לעניין אזרחי או פלילי, בפסק הדין המדובר פורש המונח נהיגה לעניין פיצויים של נפגעי תאונות דרכים, שם המונח נהיגה פורש בחוק, בשונה מפקודת התעבורה. מאוד רלוונטי האם הפרשנות מגיעה מדיני חוזים או עונשין, אזרחי או פלילי. הלכה בעניין האזרחי נקבעה כדי להרחיב את המונח נהיגה כאשר אנו דנים במבקשים פיצוי שהם נפגעים בתאונות דרכים. המונח הורחב כדי לאפשר פיצויים גם לכאלה שיוצאים נניח מאוטובוס ונופלים במדרגות.... הדבר שונה ולא דומה לפרשנות המונח נהיגה בעבירות תעבורה שחל עליהן הדין הפלילי. לצערנו המונח "נהיגה" בדין הפלילי נותר אפרורי ולא חד משמעי. בנוסף, לא צריך כוונה לנהיגה, זו לא עבירה שמצריכה כוונה, גם לזה שנרדם לא היתה כוונה לנהוג, גם למישהו שנתפס בשכרות על כמות גבולית לא היתה כוונה....אין שאלה של כוונה, כאשר מדובר בנהיגה בשכרות, מספיק שנהגת ונמצא שיש בגופך אלכוהול מעל לרמה המותרת ואתה חשוד בנהיגה בשכרות. גם מישהו שישן לא יכול לתפעל רכב, כוונתי היא שיש סכנה שילד ער יגע בידית ההילוכים וכו', שלא כמו מישהו שעצר כדי לישון....אלא אם כן הוא חולם על המילטון

לא, אתה צריך לשבת במושב הנהג...אם ישבת לצידו לא יראו בך כנהג...אבל...אם עברת למושב הנהג אפילו בשביל להוציא משהו שנפל לך מתחת לכיסא - נהגת...

אתה צודק בעניין שאם קיימת הלכה, בית המשפט לתעבורה לא מוסמך לתת פסק דין הנוגד לה. אבל העניין שהגיע לעליון היה בפרשה אזרחית בעניין תאונת דרכים ופיצויים, מה יחשב כנהיגה ומה לא, לעניין זכאות לפיצויים. נקבע שם, כי אחד המבחנים הראשיים הוא בחינת מטרת העצירה - האם העצירה הוא לצורך המשך נהיגה, עצירה לתדלוק = נהיגה, עצירה להוריד נוסעים = נהיגה...וכד'. בגלל שמדובר בפסיקה אזרחית, בית המשפט לתעבורה מוסמך להחליט באופן הנוגד לה, ואין הפסיקה מהווה הלכה לעניין הפועל נהיגה בעניין שכרות או תיקים תעבורתיים. הקטע הוא, שהמונח "נהיגה" לא פורש בפקודת התעבורה ולא בפסיקה, הרשעות בשכרות על ישיבה במושב הנהג התבססו על מקבץ פסיקות שחוברו יחדיו.... לטעמי, יש הבדל בין להניע רכב ולשבת ברכב מונע כאשר מדובר בילד בן 12, לבין שיכור כלוט אותו מוצאים בצד הדרך ישן. הראשון הוא למטרת נהיגה ומסוכן, ואילו השני הוא כדי להפסיק נהיגה ולשמור על שאר המשתמשים בדרך.....

אני יודע שלא הבאת דעה אישית או פרשנות לעניין, אני הוספתי דעה ופרשנות....אין תדהמה בפסק דין הנוכחי...אחד הראשונים בעניין בעבירות השכרות הוא פסק דין משנת 2005. ודעה אישית נוספת, אני חושב שאכן אין תדהמה אבל קושי יש גם יש....מה התכלית בלהעניש אדם שהפסיק לנהוג כי חש שיכור מדי?

במקרה שנהג יזרוק את הכיסא אחורה וירדם פלאים השוטר יעיד בבית המשפט כי ראה אותך נוהג, מה עוד שבדרך כלל שוטרים עובדים בצוות, כך שיש עדות של 2 שוטרים אל מול עדות שלך. ב-99% מהמקרים יקבלו את עדות השוטרים, וזאת בנוסף לעובדה שכלי רכב לא נוחתים מהירח. אין שום דבר נוסף בסיפור הזה (פ"ל 1653/08, פורסם במאגרים משפטיים). אגב, השופט אף פעם לא יודע בוודאות את מה שקרה, באף תיק ובאף מקרה, הוא מקבל לידיו עובדות שמצריכות הוכחה וקובע האם העובדות הוכחו ואם לאו. הבחור כאן, לא נראה נוהג אלא שנצפה ישן, והזמינו למקום מד"א כי חשבו שהוא בר-מינן.... הוא הודה ששתה, הודה שישב ברכב והודה שהרכב היה מונע בשביל מזגן...וזהו... אגב, הרכב היה במקביל למדרכה, לא בחניה מושלמת, ליד מקומות בילוי ומקומות לקניית אלכוהול....

התוצאה היא לא שפיטה בהיעדר עו"ד. במקרה הנדון הנאשם היה מיוצג על ידי עו"ד דוד גולן. בשל הבעייתיות שבמקרה התביעה אף הציעה הסדר מקל מאוד, אולם הנאשם לא רצה לשמוע מילה וחצי מילה על הסדר מכיוון שלדעתו מטרת כניסתו לרכב היתה למנוע את המשך נהיגתו. נכון ויש פסיקות דומות בעניין שכרות החל מהעשור הקודם, האם זה אומר שנעשה צדק? פסיקה נכונה לא נמדדת על פי סקר שוק, ואם הפסיקה הראשונה שגויה ומוטעית וכל אלו שבאו לאחריה מסתמכים עליה, נגזר עלינו להסתמך עליה לעולמים? מלבד זאת, דעתי כדעתם של האחרים לעיל, אין כל היגיון בהטלת שנתיים פסילה לאדם שישן ברכב כדי למנוע סיכון בכביש, הנאשם קיבל עונש דומה לנהג שנתפס שיכור בכביש מהיר, האם הדברים דומים? כגורם שמכיר את התיק, הנאשם עצמו העיד כי יצא אל מחוץ לרכב, שתה בקבוק וודקה, חזר לרכבו לישון עד ששוטר העיר אותו בעזרת אנשי מד"א. אם היה נוהג אולי לא היה נתפס ומגיע לביתו, זה המסקנה מהפסיקה הזו? ליצור סיכון במקום למנוע סיכון....ואולי נהגים שיכורים עד הירדמות על ההגה ירצו להגיע לביתם כדי שלא יתפסו ישנים בשכרות, אולי יתפסו ואולי יהרגו אחרים...או את עצמם.... נקודה למחשבה....