טויוטה פריוס פלאג אין במבחן: סקוט פריוס נגד העולם

גרסת הפלאג אין של טויוטה פריוס, או מכוניות פלאג אין באופן כללי, הן פתרון מאוד חכם. אבל האם יש סיבה אחרת לקנות אותה? חוץ מאשר "כי זה חכם"?

לפני שאנחנו נכנסים לקרביים של המבחן, עם דיבורים על נוחות, פרקטיות, חישובים ממיסי מוח של צריכת דלק וכדאיות פיננסית, בואו נטפל בעניין אחד. מכונית פלאג-אין הייבריד, לא משנה של איזה יצרן היא, היא הפתרון התחבורתי האולטימטיבי. היא משלבת את כל יתרונות החסכון של מכונית חשמלית, את כל הנוחות וחופש התנועה של מכונית עם מנוע בעירה פנימי, ועל פניו לא אמורה לסבול מהחסרונות של אף אחת מהשיטות.

עכשיו, כשאיבדתי את כל החברים חובבי הרכב שלי שקראו את זה, אני יכול גם להסביר למה לדעתי טויוטה פריוס פלאג-אין (או פריוס PHV, או פריוס פריים במדינות אחרות), לא אמורה להיות ברירת המחדל שלכם אם אתם מחפשים את המכונית האולטימטיבית, וגם – למה היא כן צריכה להיות ברירת המחדל שלכם אם אתם מחפשים את המכונית האולטימטיבית. די ברור ופשוט בסך הכל.

 

הקדמה

נתחיל מזה שפריוס פלאג-אין סובלת מחסרון מהותי עוד לפני שהמבחן התחיל. היא מכונית לא צעירה. דגם הפלאג אין של הפריוס הרביעית (דור שני בלבד לפלאג-אין) הוצג בעולם במרץ 2016, ארבעה חודשים אחרי הפריוס הרגילה עליה הוא מבוסס ואילו הוא מגיע לישראל כמעט 4 שנים מאוחר יותר, אחרי שכבר הספיר לעבור מתיחת פנים קלה.

לכן, מצד אחד קצת לא הוגן להשוות אותו למכוניות חדשות יותר כמו קיה נירו. מצד שני, זו המתחרה היחידה שלה במחירים של מתחת ל-200 אלף שקלים, וגם היא לא בדיוק הושקה אתמול. אז לא משנה איך תסובבו את זה – במקרה הכי גרוע היא טוענת לכתר.

בפן הפרקטי, להשוות את הפריוס פלאג-אין לנירו לא יהיה טוב עבור הטויוטה כי היא מפסידה בשני פרמטרים מאוד חשובים – מחיר (167,000 ₪ מול 160,000 ₪) ושימושיות, אבל בזה ניגע מאוחר יותר.

אז למה כן אפשר להשוות אותה? ודרך איזו פריזמה לבחון אותה או להסתכל עליה?

 

נגד הבנזין – כי עיצוב וחסכון

כשבוחנים את הפריוס פלאג אין מול מכונית בנזין, כל מכונית בנזין ולא משנה אם היא היברידית או לא. כולן נראות כמו כלי חרס מחפירות ארכאולוגיות. למרות שהעיצוב שלה רץ כבר אלוהים יודע כמה שנים, ולמרות שכבר יצאו... איך לומר, הומאז'ים... בעיצוב דומה, הפריוס, במיוחד הפלאג אין נראית עתידנית נורא.

בין אם אלו הפנסים הקדמיים הצרים שמורכבים כל אחד מארבעה ריבועים כמעט נפרדים, הגג-חלון-אחורי-דלת-תא-מטען המשתפלים עם הספוילר שבמרכזו שקע שמתעל את האוויר, וגם מבפנים – עם לוח המחוונים הממורכז, ההגה שאין מאחוריו כלום והקונסולה המרכזית האוורירית ונטולת בקרי השליטה. כולם גורמים לפריוס פלאג אין להיראות שונה מאוד מכל דבר אחר. לדעתי היא נראית נהדר ויש בה אפילו – ואני לא מאמין שאני כותב את זה – משהו מקלארן-י בעיצוב. חוץ, כמובן, מהגלגלים שקטנים באופן קריקטורי ממש.

זהו. עכשיו גם אתם בטח רוצים להפסיק להיות חברים שלי.

אבל עיצוב עתידני זו לא הסיבה שמעדיפים פריוס, בטח שפלאג-אין, על פני מכונית בנזין. הסיבה היא חסכון בדלק. וגם פה היא משאירה כל דבר אחר שבור ובוכה. בתחילת המבחן קיבלתי את המכונית עם סוללה טעונה במלואה (כמובן) ומיכל דלק מלא. בסופו, כ-420 ק"מ מאוחר יותר, מד הדלק סימן שיש עוד חצי מיכל וצריכת הדלק עמדה על 25 ק"מ לליטר. אופי הנסיעה היה מודע אבל לא חסכוני במיוחד, וכלל פרקי זמן ארוכים (כשלוש שעות בסך הכל) של עמידה מבלי לכבות אותה.

את חמישים הקילומטרים (בערך) הראשונים אפשר לעבור על חשמל בלבד, ע"י בחירה של אחד משני מצבים חשמליים לחלוטין שהפריוס מציעה – EV רגיל ו-EV עירוני. שניהם מצבים חשמליים מלאים, ובשניהם אפשר לנסוע על חשמל בלבד עד מהירות של כ-130 קמ"ש. ההבדל העיקרי הוא מתי יופעל המנוע החשמלי, כאשר המצב העירוני מחמיר הרבה יותר וימשיך לעבוד על חשמל בלבד אלא אם כן לא תישאר לו שום ברירה (סוללה ריקה או לחיצה מאוד חזקה על דוושת התאוצה).

100 ק"מ לתוך המבחן צריכת הדלק עמדה על 50 ק"מ לליטר, משם המשיכה לטפס בעקביות עד אותם 25 ק"מ לליטר בסוף המבחן. מספרים כאלה לא תוכלו לקבל בשום מכונית אחרת. לרגע כתיבת שורות אלה. בעירבון מוגבל. ט.ל.ח. לכאורה.

הפריוס פלאג-אין היא גם המכונית הנטענת הראשונה שנמכרת בישראל עם כבל שמתחבר ישירות לשקע רגיל. זה אמנם חוסך את ההתעסקות עם התקנה של שקע תעשייתי או "בנייה עצמית" של מתאם, אבל לא משנה את אופי הפעולה או זמן הטעינה – שעומד על כשעתיים (תלוי בתשתית החשמל של הבית/דירה שלכם).

 

נגד משפחתיות אחרות – כי נוחות ומרווח

ואם, נגיד, אתם לא באמת בקטע של חסכון קיצוני בדלק או נוסעים 100-200 קילומטר ביום? איך הפריוס מול "סתם" מכוניות? בדברים כאלה של "סתם"?

בסך הכל, להוציא שתי נקודות, הפריוס מציעה חבילה די טובה. המרווח לנוסעים מעולה, ולאחר מתיחת הפנים היא גם סופסוף יכולה להושיב חמישה (כנראה אחת הסיבות שהיא לא יובאה לפני כן), האבזור מצוין עם חבילת בטיחות אקטיבית מלאה, תאורת לד-מטריקס, תצוגה עילית ושאר דברים שאתם יכולים לקרוא במפרט.

גם הנוחות טובה מאוד, הרבה יותר טובה משציפיתי לקבל ממכונית כבדה (1530 ק"ג) שמכתיבה בולמים קשיחים יחסית. בכל מה שנוגע לבידוד הרעשים, זה קצת יותר מורכב. בידוד רעשי הרוח פשוט מעולה, אבל במכונית ש"אווירודינמיות" נמצאת קרוב מאוד לראש סדר העדיפויות, זה לא אמור להפתיע אף אחד. רעשי הכביש וה...צד, אם אפשר לקרוא להם כך, מבודדים פחות טוב, ויש תחושה כאילו כדי לחסוך במשקל איפה שאפשר, חסכו גם בחומרי בידוד ברצפת הרכב ובדלתות.

תנוחת הישיבה בפריוס לא רעה – שדה הראיה טוב והמושבים רכים ונעימים. אבל היא גם קצת מוזרה, הישיבה די נמוכה וההגה לא יוצא הרבה החוצה. יתרה מזו, המושב מוסט מעט ימינה ולא ממורכז מול ההגה והדוושות. מסתבר שלפריוס לא רק שיש נשמה, יש לה נשמה של איטלקיה.

את כמויות הכוח והאחיזה של הפריוס אפשר לסכם בשתי מילים: בסדר גמור. לא חסר לה כוח בשום שלב, והאחיזה מספיק גבוהה כדי להתחמק ממכשולים במקרי חירום. הזנב הכבד ואופי המטוטלת שהיה נפוץ בשלוש הדורות הראשונים של הפריוס נפתר בדור הרביעי, וגם הפלאג-אין מציגה התנהגות נייטרלית ולא מפתיעה.

 

נגד הזרם – שתי נפילות קשות

עכשיו מגיעים לשתי הנקודות העיקריות – שלא לומר היחידות – בהן הפריוס פלאג-אין נופלת.

הראשונה היא מערכת המולטימדיה, איזור שמעולם לא היה חזק אצל טויוטה. ובפתח העשור השלישי של המאה ה-21, החולשה הזו מורגשת עוד יותר. המערכת המקורית אמנם תומכת בעברית, אבל היא לא מציעה שיקוף (נורמלי) לטלפון אלא רק דרך מערכת מירורלינק מיושנת שגרמה לי לתלוש שיער מהראש בקורולה, אז הפעם אפילו לא ניסיתי. בנוסף למערכת המקורית מותקנת מערכת "רכב מקושר" של היבואנית, שעיקר התועלת שלה הוא בהצגת ווייז על המסך המקורי ומתן שירות ללקוחות טויוטה ע"י קביעת תור למוסך, הודעות על מבצעים ושאר דברים שאנחנו רואים צצים בשנתיים-שלוש האחרונות אצל מספר יבואנים. הבעיה של טויוטה היא שהחומרה של המערכת לא תומכת במולטי טאץ', מה שמבטל את האפשרות לעשות זום בווייז, והחומרה של המערכת כל כך חלשה, שאת זמני התגובה שלה אפשר למדוד ע"י תזוזת לוחות טקטוניים. זה כשהיא לא קורסת או קופאת ודורשת כיבוי והפעלה מחדש – של הרכב.

לא, אני לא צוחק.

הנקודה השניה, והחמורה יותר, היא תא המטען. אני לא חושב שאי פעם השתמשתי במילה הזו, ובאמת שניסיתי לחשוב על ניסוח יותר מתון, אבל לא מצאתי שום מילה אחרת לתאר את תא המטען של הפריוס פלאג-אין. הוא מחפיר.

במפרט של הפריוס מופיע נפח של 359 ליטר. לא מדהים, אבל לא נורא – קצת קטן יותר משל משפחתית רגילה. אבל אז רואים שכתוב גם: "עד גובה הגג". בדרך כלל הנפח המצוין במפרט הוא עד גובה המדף (במכוניות האצ'בק כמו הפריוס), שמחלק את תא המטען בערך לחצי. מה שאומר שבפועל, כאן תקבלו פחות מחצי מהנפח שתקבלו במכונית האצ'בק אחרת. אם תתעקשו לסגור את המדף, תתקשו להכניס פנימה אפילו 4-5 שקיות של קניות.

אבל זה אפילו לא נגמר שם. מישהו בטויוטה החליטה להרכיב לפריוס פלאג-אין את הפגוש האחורי העמוק ביותר בתולדות הרכב המשפחתי כך שלמרות שתא המטען קטן עד כדי גיחוך, כדי להגיע לחלק הפנימי שלו תצטרכו להתמתח או למרוח את המכנסיים על כל הג'יפה שמתאספת על הפגוש.

 

נגד הזמן – הפריוס החדשה

טויוטה פריוס, המכונית שהביאה את ההייבריד להמונים, שיצרה עדת מעריצים מושבעת, ושהפכה למעשה לשם נרדף למכונית חסכונית וירוקה, עומדת עכשיו מול שוק שונה לחלוטין. לכל יצרן יש מלוא החופן דגמים היברידיים, חלקם דומים לפריוס בעיצוב, אחרים חולקים איתה שם משפחה.המכונית שהייתה אייקון, הפכה עם היצף השוק באין ספור דגמים היברידיים אחרות לפחות ופחות רלוונטית.

קצת כמו אוזי אוזבורן, הפריוס היא כוכב רוק (אבל בדיוק להיפך) מזדקן שלפני כמה עשורים היה הדבר הכי חם. מגניב, שונה, מרתק, ומושך אליו המוני אנשים. היום הוא מתחרה בדברים הרבה יותר עדכניים ורלוונטיים והוא עדיין מנסה להישאר באור הזרקורים, אבל הוא כבר לא כל כך רלוונטי.

ובדיוק למקום הזה משתחלת הפריוס פלאג אין. היא עדיין נותנת המון ייחוד. העיצוב שלה שונה משל הדגם הרגיל (מהלך חכם באופן יוצא דופן) וצריכת דלק טובה עוד יותר. חוץ מתא המטען הבאמת מצחיק היא לא דורשת פשרות ביחס למכוניות אחרות; היא לא יקרה באופן מוגזם, לא ביחס לנירו ולא ביחס לפריוס הרגילה. היא גם זולה אפילו יותר מכל דגמי הפלאג-אין האחרים.

מבחינה כספית הפלאג-אין לא עושה הרבה שכל. אני אחסוך לכם את החישובים הארוכים והמייגעים, הם מראים שאת העלות הנוספת מעל קורולה היברידית היא תחזיר רק אחרי כ-3.5 שנים (בהינתן נסועה ממוצעת), נתון די מקובל אצל לא מעט מכוניות חסכוניות-אך-יקרות.

הפריוס הרגילה, האייקון, איבדה את הייחוד שלה. ואל המקום שלה נכנסת באופן די טבעי גרסת הפלאג-אין. היא זו שעכשיו מציעה ייחוד, עיצוב, ויותר מהכל - אמירה. הפריוס פלאג-אין היא-היא הפריוס החדשה, ובאופן קצת אירוני היא זוכה במקום הזה דווקא לא בגלל הרציונל, אלא בגלל הרגש.

תודה רבה ל"יוגנד פוטו-וידאו" על ציוד התאורה שעזר בצילום התמונות.