מסכמים - 5 שנים ו-90 אלף קילומטר עם קיה סורנטו

רוני מסכם 5 שנים עם קיה סורנטו, מסתכל לאחור, ולא מוצא על מה להתלונן. מאוד לא אופייני לנו

כאשר עלה הצורך ברכב שמסוגל לשנע יותר מ-5 אנשים כיוונתי ליונדאי סנטה פה. בחרתי בגרסת דיזל בצבע כחול עם פנים בצבע אפור בהיר והלכתי עם זוגתי לסוכנות הקרובה לביתי כדי לבצע הזמנה. שם הנסיון טורפד על ידי זוגתי, שתזכה לימים טובים וארוכים, עקב כניסה בעייתית לשורה השלישית - שהייתה הסיבה בגללה רצינו את הרכב.

כך מצאתי את עצמי בסוכנות קיה, כדי לראות את הסורנטו. היה זה סוף היום וכנראה שהבעלים של הסוכנות היה להוט לסגור יומית, אחרת קשה לי להסביר את ההצעה שקיבלתי - הצעה שלא היה ניתן לסרב לה, ושבעקבותיה שלפתי את פנקס הצ'קים. כך, ערב פסח 2014, יצאתי מהסוכנות עם קיה סורנטו אורבן. במעמד הקניה הוזמנה מערכת מולטימדיה עם ווייז מובנה (מה שהיה מאוד חדשני בזמנו), מדרגות צד, שהתבררו כצעד נבון וחכם בהגנה על דלתות מפתיחת דלתות של רכבים אחרים ועוד אבזור. לאחר הקניה התקנתי מוביל איי. אנשים אשכרה מסרבים להאמין ששילמתי מכספי 3500 שקל על זה, ולבסוף הותקן ציפוי PPF וציפוי מיוחד נגד קרינת UV לכל השמשות, מה שמאוד מקל בנסיעות ארוכות בקיץ.

הרכב החליף טויוטה קאמרי פרימיום בצי המשפחתי ובהתחלה הוא הרגיש לי ממש סביר וקטן. 4.7 מטר אורך מול 4.86 של הקאמרי היו מאוד משמעותיים בהתניידות גוש דנית טיפוסית. סוף סוף יכלתי לרדת לחניון התת קרקעי של קניון ארנה או גן העיר בתמרון אחד. את זה אי אפשר להגיד על הדור הנוכחי שגדל חיצונית אפילו מעבר לגודל של הקאמרי. ההבדל המשמעותי בין הדור הקודם של קיה סורנטו לזה הנוכחי, פרט לעיצוב, הוא במימדים ובכיול המתלים. הנוכחי הרבה יותר רך והרבה יותר גדול מבחינת מימדים. חטיבת ההינע נשארה זהה. אצלי מדובר בדגם הבנזין לו מנוע בנפח 2.4 ליטר וגיר אוטומטי פלנטרי 6 הילוכים שמעביר 192 כ"ס לצמד הגלגלים הקדמיים בלבד.

 

חווית שימוש

בגדול זה רכב שלא אמור לרגש אותך, הוא אמור לבצע את העבודה שלו בצורה מאוד משכנעת בלי דרמה ובלי כאב ראש. האנלוגיה הכי טובה מבחינתי זה נעלי בית. משהו פשוט, לא מתגנדר אבל מאוד נוח ונעים. ככה בדיוק אני מרגיש עם הסורנטו. הוא לא גורם לליבי להאיץ את הדופק כשאני רואה אותו או מתיישב מאחורי ההגה, אבל אין לי מילה רעה להגיד עליו. הוא שימש אותי נאמנה כאשר הייתי צריך לקחת דברים גדולים מנקודה A לנקודה B לצורך העבודה. הוא לקח את משפחתי לשדות ושבילים בכל רחבי הארץ או סתם לחופשה משפחתית בהרכב מלא עם סבא וסבתא. כמובן שאין מה לדבר על יכולות שטח, אבל הוא מסוגל בלי שום בעיה לקחת אותך לתוך היער כדי לראות את פריחת הכלניות או בשבילי המדבר על עבר נקודות תצפית. כמובן שלא עלה בדעתי לעבור בכל מיני מעלות ומכשולים כי זה לא מעניין ולא הקטע של הרכב, אבל לתצורת המרכב והמתלים בהחלט היה משקל בבחירת הנתיבים שעברנו ביחד.  

הגימור הפנימי, למרות היותו על טהרת השחור אינו מרגיש מיושן. יש בו גימור פלסטיק מבריק שמאוד מזכיר לי את זה שהיה לי בבמוו סדרה 7, מה שתמיד הצחיק אותי. כיול המתלים קולע בדיוק לטעמי ומצליח לשלב יכולת לבלוע שיבושים ולשמור על מרכב מרוסן הן בפניות מהירות ובשבילי יערות קק"ל. הוא לא מתרסק על כביש גלי ואפילו מסוגל לתת קצב בכבישי רמת הגולן כאשר נוסעים לראות את הזריחה בהר בנטל, אבל הוא גם מגהץ חופשי שיבושים בשבילים ובכבישים שבורים בלי להתרגש.

לחיוב רב אציין את מערכת המיזוג המפוצלת עם פתחי אוורור בקורות B ומזגן נפרד לשורה שלישית. בזמנו לא פגשתי שום דבר דומה באף רכב במחיר וגודל דומים. נקודה מעניינת היא מרווח הטיפולים - כל 30 אלף קילומטר. אומנם היבואן דורש ביקורת כל 15 אלף, וזה נכון בעיניי, אבל החלפת שמנים מתבצעת פעם ב-30 אלף קילומטר, ובניגוד ליצרנים אחרים, כאן זה עובד בלי שהמנועים יתפרקו אחרי 70 אלף קילומטר.

לשלילה יצויין חוסר מקום למטען כאשר כל 7 המושבים בשימוש. פתרתי את זה על ידי רכישת קורות רוחב ותא חפצים בנפח 450 ליטר.

 

קצת מספרים

כיום, ביטוח לכל נהג מעל גיל 30 עומד על 3500 שקל. ביטוח חובה עולה 970 שקל בגלל המובילאיי. הפרש של כ-400 שקלים מול רכב ללא המערכת.

טיפול שרות מבוצע כאמור פעם בשנתיים או 30 אלף קילומטר ועולה כמו כל טיפול גדול - בסביבות 1000 שקלים. החלפת רפידות בלמים עולה כ-1200 שקלים, החלפת סט בלימה מלא כולל דיסקים עלה כ-3000 שקל.

מבחינת תקלות - לא היו. למעשה, ביחס לשאר הרכבים שלי, כאן בקושי זכרתי איך המנוע נראה בכלל. פעם בכמה חודשים הייתי בודק מפלס נוזלים וזהו. בשנה החמישית ואחרי 85 אלף קילומטר עשיתי שיפוץ למסרק ההגה, לא בגלל תקלה אלא בלאי, אם כי לטעמי קצת מוקדם. יש מצב שנסיעות בשדות ושבילים לא סלולים בטבע האיצו את הבלאי. לא יודע. הצמיגים המקוריים של נקסן היו מדהימים מבחינת אחיזה ואורך החיים. החלפתי סט רק בגלל שהתייבשו ולא עברו טסט. מבחינת בשר, אחיזה ותחושה יכלו לתת עוד המון עבודה. רביעיית צמיגים איכותיים תוצרת גודייר בתצורת AT (All terrain) או בשפה רגילה כביש-שטח, עלה קצת מעל 3400 שקלים.

 

תצרוכת הדלק

כאמור, הסורנטו החליף אצלי טויוטה קאמרי 6V שהייתה בעלת שתי בוכנות נוספות ו-1100 סמ"ק עודפים. אבל למרות הירידה בנפח המנוע, לא קיבלתי שיפור בתצרוכת הדלק שעומדת על 7 ק"מ לליטר במשולב ו-9 ק"מ לליטר בכביש בינעירוני.

 לסיכום: היו לי הרבה מאוד רכבים במהלך חיי. מחלקם נפרדתי מהר מאוד, עם אחרים ביליתי שנים. חלק ריגשו אותי, חלק היו שיממון מוחלט, אבל היו כמה שאני אזכור פשוט בזכות העובדה שאין לי מילה או זכרון רע מהם.

קיה סורנטו נכנס בקלות לקטגוריה האחרונה. אין מילה רעה.

יש לכם שאלות לרוני? רוצים לספר לנו מה אתה חושבים על קיה סורנטו? גם אתם בעלים של אחד כזה ורוצים לשתף איתנו את חוויית האחזקה שלו? הצטרפו לדיון בפורום.