סיאט טראקו - נהיגה ראשונה

סיאט טראקו מגיח לאוויר העולם ונסענו לפגוש אותו ולנהוג בו לראשונה. האם הוא שומר על ערכי המותג, או מנסה לכבוש טריטוריות חדשות?

אם אין לכם 10-15 דקות לשבת עכשיו ולקרוא את כל הכתבה אבל אתם עדיין רוצים להבין מה סיפור של הטראקו, הנה הוא במשפט אחד - סיאט אטקה קצת יותר נוחה, עם מערכת מולטימדיה יותר משוכללת, ומקום ליותר (שבעה) אנשים. שאר הדברים הם דקויות שרוב הסיכויים שלא תשימו לב אליהן ביומיום. דבר נוסף שכן חשוב לציין - הטראקו רכב לא קל - קצת פחות משני טון לפני בני אדם, לכן כדי לקבל ביצועים שמקבילים פחות או יותר לאלו של מנוע ה-1.4 באטקה (0-100 ב-8.6 שניות) קחו את ה-2.0 ליטר (8 שניות).

ועכשיו בואו נכנס לעומק הדברים. סיאט טראקו הוא למעשה אח שלישי שעושה שימוש בפלטפורמת ה-SUV בגודל בינוני של קבוצת פולקסווגן, האחרים הם סקודה קודיאק ופולקסווגן טיגואן (חמישה מושבים בלבד). והטראקו הולך, בשונה מדגמי המותג האחרים, פחות או יותר באותו כיוון כמו אחיו לפלטפורמה ולא אחיו לסמל. בניגוד לדגמים אחרים של סיאט כמו האיביזה, שקשיחה יותר ומתנהגת יותר מהפולו, כנ"ל לאון מול גולף, ובניגוד לאוקטביה, המרווחת ושימושית יותר מ-A3 סדאן, הטראקו לא מסווה את המקור והיעוד שלו. הוא לא "רכב דינמי כיאה לבן למשפחה הספרדית הלוהטת", הוא לא רכב דינמי נקודה. הוא מרווח, הוא איכותי (בפער משמעותי מהארונה ובפער קצת פחות משמעותי אבל עדיין מוחשי מהאטקה), לפחות כך היו הרכבים בהשקה - גרסאות סטייל ואקסלנס - כאשר אלה האחרונות קיבלו חומרים רכים בשפע ואפילו דיפוני עץ.

המרווח בטראקו מצויין - שורת המושבים האמצעית זזה על מסילה וכשהיא במצב הכי אחורי שלה "זה סופרב" כפי שציין שותפי לנסיעה כשהובלתי אותו במושב האחורי כאילו היה עדר פרות. לרווחת היושבים מאחור יש גם מגשי פלסטיק מתקפלים שמרגישים חסונים למדי ואני מאמין שיהיה די עמידים להתעללות של עוללים. המושבים האחוריים סבירים, אפשר להושיב בהם מבוגרים אבל ממש לא תרצו לעשות את זה. כלומר, לא תרצו לשבת שם, לעשות את זה למישהו אחר או לא זה כבר עניין של מה המצפון שלכם מאפשר לכם.

הרכבים בהם נסענו היו 1.5 ליטר 150 כ"ס, הנעה קדמית, ידני, סטייל; ו-2.0 ליטר 190 כ"ס, אוטומטי כפול מצמדים, הנעה כפולה, אקסלנס. שניהם, באופן מפתיע, היו לא מספיק שקטים לטעמנו - הן מבחינת בידוד רעשי רוח וכביש, והן מבחינת בידוד רעשי מנוע, שהגדול שבהם אפילו נשמע קצת כמו דיזל וגרם לנו לשלוח יד אל רשיון הרכב. מאידך, שניהם היו נוחים, וחסרים (וטוב מאוד שכך) את הקשיחות הסיאטית האופיינית. מאידך, אם אין לו את הקשיחות הסיאטית האופיינית שמחזירה דיבידנדים בהתנהגות דינמית (יחסית, היא עדיין לא טייפ R), קצת קשה לחשוב על הייחוד שלו.

מבחינת הגרסאות שאנחנו צפויים לראות בישראל, גרסת ההנעה הכפולה תגיע כמו שפגשנו בה כאן, ואילו מנוע ה-1.5 ליטר כמובן שלא יגיע כשהוא משודך לתיבה ידנית. הבעיה היא כרגע שהמילה "יגיע" לא כל כך ברורה ובטוחה, ואם אכן יגיע, לא ברור מתי, שכן בתוכנית העבודה של סיאט בכלל לא קיימת כרגע גרסה כזאת, או בכלל גרסה אוטומטית עם הנעה קדמית. סיאט ישראל ככל הנראה לא תשמח להשיק רק גרסאות הנעה כפולה שתהיינה יקרות, מה שאומר שהשקתו של הטראקו בישראל עלולה להידחות אפילו לתוך 2020. 

בכל מקרה, הביצועים בשתי הגרסאות היו טובים, אבל לא יותר מכך. הייתי מאוד שמח להרחיב ולספר לכם יותר, אבל אין כל כך מה. הרכב מאיץ, עקיפות מתבצעות בקלות, הילוכים עוברים בזריזות ובלי חבטות או מכות, והתחושה היא באופן כללי שהרכב תוכנן עם המחשבה כי יחידת ההנעה הזו תהיה זו שתשנע אותו. 

מנוע 1.5 הליטר הרגיש מעט חלש יותר (כמובן), אבל גם מעט מהוסס, אולי זה בגלל ההילוכים הארוכים יותר של התיבה הידנית, ואולי הוא פשוט לא מספיק כדי להזיז את המאסה (כ-1700 ק"ג) של הטראקו בצורה משכנעת. אל תטעו, אפשר לפתח איתו קצב סביר לחלוטין וצריך לקחת בחשבון שמדובר ברכבים חדשים לחלוטין עם מנועים שעדיין לא "נפתחו", אבל הרושם שלי ממנו היה משמעותית פחות טוב מזה שהותיר המנוע הגדול יותר.

רשימת האבזור בשני הרכבים הייתה ארוכה למדי, עם דברים כמו לוח שעונים דיגיטליף מושבים חשמליים, חישוקי 20 אינץ', דלתות תא מטען חשמליות (בשניהם) ובקרת אקלים תלת אזורית - אבל קצת מיותר להתייחס לדברים הללו לפני שנדע סופית אילו גרסאות תגענה לישראל ובה הן תאובזרנה.

  

 

בסופו של יותר הסיאט טראקו - כמוצר - הוא רכב טוב, טוב מאוד אפילו. שזה לא ממש מפתיע בהתחשב בעובדה שגם שני הרכבים האחרים שמבוססים על הפלטפורמה הזו ובגדול גם שאר רכבי הקבוצה הם מוצרים טובים. הבעיה שלו היא שהוא קצת טובע בנחשול רכבי השבעה מושבים שיוצאים תחת ידי אותה קבוצה בדיוק בשנים האחרונות - פולקסווגן אטלס, אאודי Q7, ואפילו "סתם" קרוסאוברים גדולים אחרים כמו הטוארג, הקאיין, הבנטייגה ואפילו האורוס. נכון שכל הרשימה הארוכה הזו מתבססת על פלטפורמה אחרת עם בסיס גלגלים ארוך משמעותית (כ-20 ס"מ - 279 לעומת 299), אבל האדם מהישוב כנראה לא יכנס לדקויות האלה, למרות שחשיבות אינה מוטלת בספק. זה קרוסאובר שבעה מושבים, ההוא קרוסאובר שבעה מושבים, זה גדול, ההוא גדול. זהו.

לכן, הבעיה הכי גדולה של הטראקו היא חוסר הייחוד שלו, דבר שגרם לסיאט להיכשל עם כל מכונית שגדולה יותר ממשפחתית האצ'בק שהיא אי פעם ניסתה להשיק. החל מהאקסאו, כפילת ה-A4, וכלה באלהמברה שממש לא עפה מהמדפים ועתידה לוט בערפל.

יחד עם זאת - הקלף של סיאט, לפחות בישראל, הוא תמחור אטרקטיבי. ולכן, אם הטראקו יחל להימכר בישראל הוא יוכל להציע סט איכויות ויכולות שלא נופל מזה של הקודיאק, ויוכל לעשות זאת במחיר נמוך יותר או לחלופין עם אבזור נדיב יותר (כמו למשל לוח המחוונים הדיגיטלי המגיע כסטנדרט), צפויה לו הצלחה מסחררת. כי אתה לא תמיד צריך להיות ייחודי, לפעמים פשוט מספיק להיות טוב.