חם – מתקרר – קר – קראוול

[tinoki]

מועדים לשמחה חברים.

זה הולך להיות פוסט על בירוקרטיה בלתי אפשרית, כסף, ופיל בחדר.

 

הילד הנכה שלנו, שתיכף חוגג 7 בעזרת השם, נוסע מידי יום ללימודים במוסד מותאם בירושלים. אין ביישוב שלנו ובסביבתו כיתה המתאימה לצרכיו המורכבים, והוא קיבל אישור מהוועדה המיוחדת בעירייה לצאת ללימודים מחוץ לתחומי העיר.

האישור כולל מימון (מטעם משרד החינוך, דרך העירייה) להסעה יומיומית מונגשת בכיסא גלגלים הלוך וחזור.

התחלנו עם הסידור הזה, בשעה טובה, ב-1 לספטמבר לפני שנה וקצת: המלווה מטלפן, אנחנו מוציאים את הילד לרכב ההסעות, הוא מפליג לדרכו, ונהג אחר מחזיר אותו אחה"צ. רק בעיקרון, כי ברוב הימים אני לוקח אותו מהגן לפיזיותרפיה פרטית ומשם הביתה.

 

מכאן מתחילה סאגה של תקלות וחששות מצידנו: נהגים שמתחלפים על בסיס יומיומי, נהגים עם רכבים פגומים (דלת נסגרת עם חוט מלופף? כאילו דה?) אם הרכב הוא קאדי ודומיו אזי הילד יושב מאחור בכלל כמו חבילה בלי שהמלווה יכול להציץ עליו בנסיעה. נראה גם כי הילד סובל מחרדות בקפיצות מעל לפסי האטה ובבלימות פתאום, ואלו לא חסרים במסלול.

חשוב להבין כי המדובר בילד שאינו מתקשר כלל ואנחנו לא יכולים לדעת מה אירע, ממה או ממי הוא מפחד, וחשוב אצלו שנותני השירות שלו יהיו קבועים ויכירו את הצרכים המיוחדים שלו, ולא פחות חשוב – שיהיו אכפתיים אליו.

 

תחילת המלחמה הפכה בכלל את כל סדרי העדיפויות בחיים וכמו"כ הגן היה סגור לתקופה קצרה בגללה. כשחזר הגן לפעול אשתי הנחיתה את הפצצה: אנחנו לא משתמשים יותר בשירותי ההסעות. נמאס לי לדאוג ולחשוש כל העת. מסכן הילד. אנחנו נסחב ונדאג לו כמו שצריך.

ביקשתי אישור מהעירייה שאני אקח אותו ואני אקבל עליו את התקציב של ההסעה. נכון, זה יגזול ממני זמן רב ואצטרך להוסיף כ"א יחסי בעסק אך זה יהיה פתרון סביר מבחינתי. אפילו הצלחתי למצוא חברת ביטוח שתבטח את הנ"ל (הסעה בשכר ברכב פרטי לנוסע נקוב בשם בלבד). העירייה סירבה: מסתבר שבעבר הסידור הזה פעל והיה פתח לקומבינות, ומאז יצא חוזר של משרד החינוך האוסר זאת.

 

אז הסידור עובד ככה: פעמיים בשבוע הבנות שלי לוקחות אותו הלוך באוטובוס, כשאני או אשתי מסייעות לסחוב אותו למושב, וכסא הגלגלים לכנס לתא מטען, 3 פעמים בשבוע לוקחת אותו, עם סיוע כנ"ל, מתנדבת צדיקה העובדת במוסד הלימודים שלו וגרה בסמיכות אלינו. חזור: אני 3 פעמים לפיזיותרפיה והבנות פעמיים. יום שישי ויתרנו מראש.

הסידור נהיה בלתי אפשרי, הילד כבד מבני גילו, ואין מה לדבר עם אשתי על לחזור להסעה. אני מנסה לתקוף מזווית אחרת:

 

בוא נהפוך את הרכב לאוטובוס, ואעבוד בחברת ההסעות הזכיינית של העירייה. יש לי רשיון נהיגה לאוטובוס, אך ברור לי שזה מסלול מכשולים שלא ניתן לחצות אותו:

-         הרכב נרכש בהלוואה עומדת מביטוח לאומי וללא מיסים. ביטוח לאומי לא יסכימו בחיים לשנות את רישום הרכב.

-         המכס וודאי לא יסכים.

-         ביטוח לאומי אוסר להשתמש ברכב הנכה לתוספת הכנסות צדדיות וכדו'.

-         לא ברור אם ניתן להפוך את הרכב לאוטובוס, מבחינת מרכב הרכב.

-         עלות התאמות לאוטובוס בעלות גבוהה – מעל 10K ₪.

 

התחלתי ממכתב נרגש לביטוח לאומי: אני צריך לשנות את הרישום של הרכב ואני לא מבצע שינו מהותי, בואו לקראתי. ידעתי כי יענו בשלילה אבל לנסות - צריך. קיבלתי לאחר כשבועיים תשובה גנרית כי הפנייה הועברה לטיפול המחלקה הרלוונטית.

הלכתי למכס, בניין גבוה ומסודר בבית הדפוס, ירושלים, בו מרוכזים המכס, מס הכנסה ומע"מ. יש מענה טלפוני למע"מ ומס הכנסה, לא למכס. יש מערכת הזמנת תורים למ"ה ומע"מ, לא למכס. ולא, אנחנו לא יודעים איך מזמינים תור לקבלת קהל של המכס.

טוב, אבוא עם הילד בבוקר, בדרך לגן, ונקווה שיקבלו אותי בלי תור. פטור מתור וכאלה, אתם יודעים.

מגיע לחניון של הבניין. בתשלום. "הלו שומריקו, נכה" "בתשלום רגיל" "אבל החוק" "לא יודע זה בתשלום רגיל ואתה מפריע – יש רכב מאחריך".

חניתי איכשהו בחוץ, לא ניתן להגיע עם כסא הגלגלים לכניסה לבניין בגלל העבודות בכביש (יא קמצן עשיר, אני חושב לעצמי, את מי אתה מנסה לחנך? תסבול). סוחב את הילד לסיבוב ארוך ארוך ללא מדרגות ואבנים + רכישת רוגלך טריים על הדרך, ונכנס לבניין.

"סגור" אומר לי המאבטח בחוץ. "פתוח אני למכס, לא למע"מ". בדקתי כבר וידעתי שאלו השעות של המכס. אחרי מיקוח קצר הוא נכנס לבדוק אצל המאבטח הבכיר יותר (או איך שתקראו לזה LOL), בפנים נפולות הוא מודה לי כי יש. בוא היכנס. הבכיר מודד אותי מכף רגל עד ראש, וודאי חשב "מי יודע על איזה מכס צריך האבא עם הילד הזה להצהיר?", הפקדת נשק וכניסה.

משרד ריק וחשוך. "מישהו כאן?" מגיעה מישהי, נראה שהפרעתי לה באמצע הסנדוויץ', לא נעים. "את האחראית כאן"? "כן, בשביל מה באת?" "אני צריך לשנות רישום ומרכב ברכב להלוואה עומדת וצריך אישור מכס". "מי שלח אותך אלינו?" "ממשרד הרישוי סניף X" (כאן שיניתי מהאמת. הם לא שלחו אותי, אבל ידעתי שזה מה שיבקשו, כי ישנה הגבלת מכס, ורציתי לחסוך את ה'צלך צבוא' ולבוא מוכן למשרד הרישוי). "מי שלחה אותך אלי?" "אני לא זוכר את שמה (מגלגל עיניים) אבל זו האחראית שם, נו". "אני יודעת מה אתה רוצה, אתה רוצה להוריד את ההגבלת מכס ברישיון. שכח מזה. לא יקרה. רכב נכה נשאר עם ההגבלה" (כך במקור). "גיברת (הטעות במקור), אני לא צריך להוריד את ההגבלת מכס, ברור לי כי הרכב יישאר עם הגבלת מכס, אבל אני צריך אישור לשנות לו את הרישום. אני לא מוכר אותו, רק צריך לקחת את הילד שלי בתור ההסעה ובשביל זה לשנות לו את הרישוי לאוטובוס". "תגיד, מי שלחה אותך אלי, X, Y? "לא, לא זוכר את שמה". יצאתי משם בפחי נפש, הנשק חזר אלי בתוך 120 שניות בערך, אבל, כמו פולני טוב, ואני לא, הוצאתי מהפקידה הזו למי במשרד הרישוי צריך לפנות....

 

בסיבוב הארוך חזור לרכב, תוך כדי ספירת מלאי הרוגלך, הרהרתי בפליאה איך משרד ממשלתי נחשב ומרכזי כל כך נופל בכל כך הרבה נקודות מהותיות: עובר על חוק חניה לנכים, ברגל גסה. לא דואג לנגישות לנכים בכניסה אליו (נכון, עבודה של העירייה. לא מקבל את התירוץ. הם אמורים לדאוג שתהיה נגישות ולהעיר לעירייה על הפרת החוק). מידע סותר באינטרנט בנוגע לקבלת קהל ותורים. מידע לא נכון לנציגי האבטחה, יחס מזלזל, משפיל ופחדן מנציגי השירות. בקיצור: אם אתה לא מאכר – אל תבוא.

פניתי ל X ממשרד הרישוי דרך המייל שלה שהשגתי, תודה לאל, והצגתי את המקרה. לא כתבתי לה מה היה במכס. כן, אין שום בעיה – תמצא הוראת רישום, תבצע את ההתקנות הנדרשות ואחליף לך את הרישום לאוטובוס. ובריאות לילד. ממש חוויה מתקנת של השירות הציבורי. חששתי כי כשאגיע לאחר ההתקנות וההשקעה הנ"ל אזי המחשב לא ייתן לה לשנות את הרישום, והחלטתי להסתכן. אם לא יאשרו לי אחרי ההתקנות – אפנה ללשכת השר או לתקשורת, אולי מהם יבוא עזרי.

 

המשכתי בבירור דרך הזכיין של ההסעות: כן, אין להם בעיה להעסיק אותי בהסעה של הבן ואפילו יכולים לתת לי קווים נוספים (לא, אבל תודה) וכיוונו אותי לחפש "הוראת רישום" לרכב.

צרה חדשה: הוראת רישום זה (מקווה שאני מגדיר נכון) פירוט מאושר של מה הדגם הספציפי צריך לשנות בכדי להפוך אותו לאוטובוס ציבורי. נשמע משהו פשוט כמו איזו רשימה מאתר משרד התחבורה – אבל לא, לכל דגם יש את בית ההתקנות הראשון ש"השקיע" בייצור הרשימה הזו לדגם זה ורק לו יש את הוראת הרישום, ואין לו עניין להביא לך את הוראת הרישום – אלא אם תבצע אצלו את העבודה.

המידע, בנוסף, איננו מונגש ואינך יכול לדעת האם ולמי יש את הוראת הרישום. פתח גוגל ותתחיל לעבור אחד אחד.

באזור המרכז רבתי לא מצאתי מי שיש לו הוראת רישום כזו – וגם לא ידעו לכוון אותי. הוראת רישום חדשה תעלה עוד 10 אלף בכיף, ועוד עושים לך טובה, ואל תבוא בחודשיים הקרובים כי אנחנו עסוקים.

ציפור חשובה (ממשרד ההסעות) מצאה לי איזה חור בצפון, קרוב יותר לנסראללה (דאז) מאשר לסינוואר (דאז, דאז). כן, יש לנו ותבוא שבוע הבא ונסדר לך אחי הכל.

 

עוד לא צלחתי את המהמורה של ביטוח לאומי. לא ענו לי על הפנייה למרות שחלפו כשלושה חודשים מהפנייה הראשונה, ותזכרתי אותם.

נסעתי צפונה ליום התקנות, פירקו והחליפו והחזירו ונוספו לרכב: מערכת למניעת שכחת ילדים, מעצבנת אך יעילה וחשובה, פנסים מהבהבים מגניבים להסעת תלמידים, זמזם נסיעה לאחור שמעיר את כל השכונה, מראה צידית שלישית שהתקפלה מהרוח בנסיעה הראשונה ונשארה כך, מדבקות שונות בפנים ובחוץ, (איך אני נוהג? אני? אל תתלוננו, בבקשה) וזוג פטישים לפיצוץ החלון שהסרתי מיד – עם הילדים שלי זה יגיע לשימוש מהר מאוד חחח.

בחזור מהיום המתיש בצפון (לא היו אזעקות, זה מהסטרס, וגם עקיצה קטנה במחיר) אני מקבל מייל מהביטוח לאומי. חושש לפתוח: אתם עוקבים אחרי?😶 ידעתם שביצעתי היום את ההתקנות? 3 חודשים לא עניתם והיום נזכרתם? דוחה את פתיחת המייל ללילה, אחרי העבודה. למה חשוב איך ניסחו את התשובה שלהם?

"במענה לפנייתך הוחלט כי אין התנגדות של המוסד לביטוח לאומי לשינוי ייעוד ומבנה ברכב כל עוד הגבלת מכס עומדת בעינה"

יעני: מה הלכת ל'קלפטה' הזו במכס? אנחנו המחליטים ולא היא. חוויה מתקנת כבר אמרנו?

 

מכאן הדרך קצרה למשרד הרישוי, אישור קצין בטיחות, אישור בלמים, טסט של אוטובוס - בדיוק הגיע הזמן, תשלום הפרשי רישוי – אין הנחת נכה באגרת רישוי לאוטובוס ויש לשלם טסט רגיל, ביטוח חדש – הצעות נעו בין 17-22 אלף שח, סגרתי על ה"זול".

אוף, כעת הגיע החופש הגדול. אבל, בראשון לספטמבר לקחתי את הילד כמו מלך, בהסעה פרטית הלוך וחזור, באוטובוס הציבורי הפרטי שלנו, והחיוך שלו הודיע לי כי עשינו את המעשה הנכון.

 

בתהליך הארוך הזה למדתי כי אל לי להפעיל דיסוננס קוגניטיבי, וודאי שלא בשירות הציבורי. בכל מקום יש טובים וטובים יותר.

ותודה לבורא עולם על כל התהליך, ובפרט על הסיום הטוב.

עריכה אחרונה ב-20 לאוקטובר, 2024 על ידי tinoki

[Dudo]

רק כדי ללמוד ממך על דבקות במטרה ולא להתייאש מבירוקרטיה שווה לקרוא את השרשור

[tinoki]

ותודה ל @avargel על הקישור לחגורה - ווסט. בהחלט מסייע. לא משתמש תמיד. עדיין מחפש משהו אחר.

[tan tan]

נראה לי פספתי משהו

יש לי חבר שיש לו בת בחינוך מיוחד והוא לוקח אותה כל יום ברכבו הפרטי ומקבל על זה תשלום מעיריית ירושלים

אמנם זה סכום נמוך יותר ממה שמקבלים הזכיינים של האוטובוסים

אבל זה לא היה שווה לך לחסוך את כל הבלאגן?

אני מבין שאסור לעשות נסיעות בשכר אבל לא נראה לי שמישהו באמת יעשה משהו אם הוא ישמע שזה סה״כ לצורך כיסוי ההוצאות של הנסיעה 

[tinoki]

הוא מקבל כנראה את דמי הליווי של הנסיעה, לא תשלום על ההסעה.

[yahaga]

מצדיע לך. נתת לנו שיעור מאלף. תודה על השיתוף. 

[avargel]

לא הבנתי כמה עלה לך כל התהליך, בכמה תתייקר האחזקה מעתה ואילך (טסט וביטוח), והאם התמורה שווה את זה?

[tinoki]

הוצאות ישירות ח”פ כ 13 אלף, לחלק לשנתיים שאני מתכנן עוד להחזיק את הרכב.

ביטוח וטסט תוספת של עוד כ 12 אלף לשנה

הפחתת ערך עתידית - נניח 20 אלף לחלק לשנתיים.

סה”כ תוספת של כ 2500 לחודש.

מקבל כמו מונית בערך, לא משתלם כעבודה אבל במילא אני לוקח אותו חלק מהימים ואין לנו כ’’כ אופציה אחרת אז מחזירים את כל ההוצאה העודפת הנ”ל + דלק וכנראה עוד רווח מסוים (לא חישבתי כי אין לזה נפקא מינה)

[race driver]

וואו ! כל הכבוד !

אתה עולה לי-ם פעמיים כל יום הלוך ושוב ?

ועוד באוטובאן של 446 ?

[עומדים להקים שם עמדות עזרה ראשונה למקרי התייבשות לאחר שעות המתנה....]

[אליהו שבת]

כאחד שקרוב מאוד מאוד לתחום שנים רבות, מבין אותך, דומע ומצדיע לך!

אתה ההורה ההכי טוב שאלוקים יכל לתת לילד.

ולכל מי ששואל (ואין מי ששואל) כשמניעים הם הילד ולא כלכלי המטרה  תושג ללא משוואה כלכלית טהורה.

 

[falou]

בתאריך 20.10.2024 בשעה 22:50, tinoki כתב:

מועדים לשמחה חברים.

זה הולך להיות פוסט על בירוקרטיה בלתי אפשרית, כסף, ופיל בחדר.

 

הילד הנכה שלנו, שתיכף חוגג 7 בעזרת השם, נוסע מידי יום ללימודים במוסד מותאם בירושלים. אין ביישוב שלנו ובסביבתו כיתה המתאימה לצרכיו המורכבים, והוא קיבל אישור מהוועדה המיוחדת בעירייה לצאת ללימודים מחוץ לתחומי העיר.

האישור כולל מימון (מטעם משרד החינוך, דרך העירייה) להסעה יומיומית מונגשת בכיסא גלגלים הלוך וחזור.

התחלנו עם הסידור הזה, בשעה טובה, ב-1 לספטמבר לפני שנה וקצת: המלווה מטלפן, אנחנו מוציאים את הילד לרכב ההסעות, הוא מפליג לדרכו, ונהג אחר מחזיר אותו אחה"צ. רק בעיקרון, כי ברוב הימים אני לוקח אותו מהגן לפיזיותרפיה פרטית ומשם הביתה.

 

מכאן מתחילה סאגה של תקלות וחששות מצידנו: נהגים שמתחלפים על בסיס יומיומי, נהגים עם רכבים פגומים (דלת נסגרת עם חוט מלופף? כאילו דה?) אם הרכב הוא קאדי ודומיו אזי הילד יושב מאחור בכלל כמו חבילה בלי שהמלווה יכול להציץ עליו בנסיעה. נראה גם כי הילד סובל מחרדות בקפיצות מעל לפסי האטה ובבלימות פתאום, ואלו לא חסרים במסלול.

חשוב להבין כי המדובר בילד שאינו מתקשר כלל ואנחנו לא יכולים לדעת מה אירע, ממה או ממי הוא מפחד, וחשוב אצלו שנותני השירות שלו יהיו קבועים ויכירו את הצרכים המיוחדים שלו, ולא פחות חשוב – שיהיו אכפתיים אליו.

 

תחילת המלחמה הפכה בכלל את כל סדרי העדיפויות בחיים וכמו"כ הגן היה סגור לתקופה קצרה בגללה. כשחזר הגן לפעול אשתי הנחיתה את הפצצה: אנחנו לא משתמשים יותר בשירותי ההסעות. נמאס לי לדאוג ולחשוש כל העת. מסכן הילד. אנחנו נסחב ונדאג לו כמו שצריך.

ביקשתי אישור מהעירייה שאני אקח אותו ואני אקבל עליו את התקציב של ההסעה. נכון, זה יגזול ממני זמן רב ואצטרך להוסיף כ"א יחסי בעסק אך זה יהיה פתרון סביר מבחינתי. אפילו הצלחתי למצוא חברת ביטוח שתבטח את הנ"ל (הסעה בשכר ברכב פרטי לנוסע נקוב בשם בלבד). העירייה סירבה: מסתבר שבעבר הסידור הזה פעל והיה פתח לקומבינות, ומאז יצא חוזר של משרד החינוך האוסר זאת.

 

אז הסידור עובד ככה: פעמיים בשבוע הבנות שלי לוקחות אותו הלוך באוטובוס, כשאני או אשתי מסייעות לסחוב אותו למושב, וכסא הגלגלים לכנס לתא מטען, 3 פעמים בשבוע לוקחת אותו, עם סיוע כנ"ל, מתנדבת צדיקה העובדת במוסד הלימודים שלו וגרה בסמיכות אלינו. חזור: אני 3 פעמים לפיזיותרפיה והבנות פעמיים. יום שישי ויתרנו מראש.

הסידור נהיה בלתי אפשרי, הילד כבד מבני גילו, ואין מה לדבר עם אשתי על לחזור להסעה. אני מנסה לתקוף מזווית אחרת:

 

בוא נהפוך את הרכב לאוטובוס, ואעבוד בחברת ההסעות הזכיינית של העירייה. יש לי רשיון נהיגה לאוטובוס, אך ברור לי שזה מסלול מכשולים שלא ניתן לחצות אותו:

-         הרכב נרכש בהלוואה עומדת מביטוח לאומי וללא מיסים. ביטוח לאומי לא יסכימו בחיים לשנות את רישום הרכב.

-         המכס וודאי לא יסכים.

-         ביטוח לאומי אוסר להשתמש ברכב הנכה לתוספת הכנסות צדדיות וכדו'.

-         לא ברור אם ניתן להפוך את הרכב לאוטובוס, מבחינת מרכב הרכב.

-         עלות התאמות לאוטובוס בעלות גבוהה – מעל 10K ₪.

 

התחלתי ממכתב נרגש לביטוח לאומי: אני צריך לשנות את הרישום של הרכב ואני לא מבצע שינו מהותי, בואו לקראתי. ידעתי כי יענו בשלילה אבל לנסות - צריך. קיבלתי לאחר כשבועיים תשובה גנרית כי הפנייה הועברה לטיפול המחלקה הרלוונטית.

הלכתי למכס, בניין גבוה ומסודר בבית הדפוס, ירושלים, בו מרוכזים המכס, מס הכנסה ומע"מ. יש מענה טלפוני למע"מ ומס הכנסה, לא למכס. יש מערכת הזמנת תורים למ"ה ומע"מ, לא למכס. ולא, אנחנו לא יודעים איך מזמינים תור לקבלת קהל של המכס.

טוב, אבוא עם הילד בבוקר, בדרך לגן, ונקווה שיקבלו אותי בלי תור. פטור מתור וכאלה, אתם יודעים.

מגיע לחניון של הבניין. בתשלום. "הלו שומריקו, נכה" "בתשלום רגיל" "אבל החוק" "לא יודע זה בתשלום רגיל ואתה מפריע – יש רכב מאחריך".

חניתי איכשהו בחוץ, לא ניתן להגיע עם כסא הגלגלים לכניסה לבניין בגלל העבודות בכביש (יא קמצן עשיר, אני חושב לעצמי, את מי אתה מנסה לחנך? תסבול). סוחב את הילד לסיבוב ארוך ארוך ללא מדרגות ואבנים + רכישת רוגלך טריים על הדרך, ונכנס לבניין.

"סגור" אומר לי המאבטח בחוץ. "פתוח אני למכס, לא למע"מ". בדקתי כבר וידעתי שאלו השעות של המכס. אחרי מיקוח קצר הוא נכנס לבדוק אצל המאבטח הבכיר יותר (או איך שתקראו לזה LOL), בפנים נפולות הוא מודה לי כי יש. בוא היכנס. הבכיר מודד אותי מכף רגל עד ראש, וודאי חשב "מי יודע על איזה מכס צריך האבא עם הילד הזה להצהיר?", הפקדת נשק וכניסה.

משרד ריק וחשוך. "מישהו כאן?" מגיעה מישהי, נראה שהפרעתי לה באמצע הסנדוויץ', לא נעים. "את האחראית כאן"? "כן, בשביל מה באת?" "אני צריך לשנות רישום ומרכב ברכב להלוואה עומדת וצריך אישור מכס". "מי שלח אותך אלינו?" "ממשרד הרישוי סניף X" (כאן שיניתי מהאמת. הם לא שלחו אותי, אבל ידעתי שזה מה שיבקשו, כי ישנה הגבלת מכס, ורציתי לחסוך את ה'צלך צבוא' ולבוא מוכן למשרד הרישוי). "מי שלחה אותך אלי?" "אני לא זוכר את שמה (מגלגל עיניים) אבל זו האחראית שם, נו". "אני יודעת מה אתה רוצה, אתה רוצה להוריד את ההגבלת מכס ברישיון. שכח מזה. לא יקרה. רכב נכה נשאר עם ההגבלה" (כך במקור). "גיברת (הטעות במקור), אני לא צריך להוריד את ההגבלת מכס, ברור לי כי הרכב יישאר עם הגבלת מכס, אבל אני צריך אישור לשנות לו את הרישום. אני לא מוכר אותו, רק צריך לקחת את הילד שלי בתור ההסעה ובשביל זה לשנות לו את הרישוי לאוטובוס". "תגיד, מי שלחה אותך אלי, X, Y? "לא, לא זוכר את שמה". יצאתי משם בפחי נפש, הנשק חזר אלי בתוך 120 שניות בערך, אבל, כמו פולני טוב, ואני לא, הוצאתי מהפקידה הזו למי במשרד הרישוי צריך לפנות....

 

בסיבוב הארוך חזור לרכב, תוך כדי ספירת מלאי הרוגלך, הרהרתי בפליאה איך משרד ממשלתי נחשב ומרכזי כל כך נופל בכל כך הרבה נקודות מהותיות: עובר על חוק חניה לנכים, ברגל גסה. לא דואג לנגישות לנכים בכניסה אליו (נכון, עבודה של העירייה. לא מקבל את התירוץ. הם אמורים לדאוג שתהיה נגישות ולהעיר לעירייה על הפרת החוק). מידע סותר באינטרנט בנוגע לקבלת קהל ותורים. מידע לא נכון לנציגי האבטחה, יחס מזלזל, משפיל ופחדן מנציגי השירות. בקיצור: אם אתה לא מאכר – אל תבוא.

פניתי ל X ממשרד הרישוי דרך המייל שלה שהשגתי, תודה לאל, והצגתי את המקרה. לא כתבתי לה מה היה במכס. כן, אין שום בעיה – תמצא הוראת רישום, תבצע את ההתקנות הנדרשות ואחליף לך את הרישום לאוטובוס. ובריאות לילד. ממש חוויה מתקנת של השירות הציבורי. חששתי כי כשאגיע לאחר ההתקנות וההשקעה הנ"ל אזי המחשב לא ייתן לה לשנות את הרישום, והחלטתי להסתכן. אם לא יאשרו לי אחרי ההתקנות – אפנה ללשכת השר או לתקשורת, אולי מהם יבוא עזרי.

 

המשכתי בבירור דרך הזכיין של ההסעות: כן, אין להם בעיה להעסיק אותי בהסעה של הבן ואפילו יכולים לתת לי קווים נוספים (לא, אבל תודה) וכיוונו אותי לחפש "הוראת רישום" לרכב.

צרה חדשה: הוראת רישום זה (מקווה שאני מגדיר נכון) פירוט מאושר של מה הדגם הספציפי צריך לשנות בכדי להפוך אותו לאוטובוס ציבורי. נשמע משהו פשוט כמו איזו רשימה מאתר משרד התחבורה – אבל לא, לכל דגם יש את בית ההתקנות הראשון ש"השקיע" בייצור הרשימה הזו לדגם זה ורק לו יש את הוראת הרישום, ואין לו עניין להביא לך את הוראת הרישום – אלא אם תבצע אצלו את העבודה.

המידע, בנוסף, איננו מונגש ואינך יכול לדעת האם ולמי יש את הוראת הרישום. פתח גוגל ותתחיל לעבור אחד אחד.

באזור המרכז רבתי לא מצאתי מי שיש לו הוראת רישום כזו – וגם לא ידעו לכוון אותי. הוראת רישום חדשה תעלה עוד 10 אלף בכיף, ועוד עושים לך טובה, ואל תבוא בחודשיים הקרובים כי אנחנו עסוקים.

ציפור חשובה (ממשרד ההסעות) מצאה לי איזה חור בצפון, קרוב יותר לנסראללה (דאז) מאשר לסינוואר (דאז, דאז). כן, יש לנו ותבוא שבוע הבא ונסדר לך אחי הכל.

 

עוד לא צלחתי את המהמורה של ביטוח לאומי. לא ענו לי על הפנייה למרות שחלפו כשלושה חודשים מהפנייה הראשונה, ותזכרתי אותם.

נסעתי צפונה ליום התקנות, פירקו והחליפו והחזירו ונוספו לרכב: מערכת למניעת שכחת ילדים, מעצבנת אך יעילה וחשובה, פנסים מהבהבים מגניבים להסעת תלמידים, זמזם נסיעה לאחור שמעיר את כל השכונה, מראה צידית שלישית שהתקפלה מהרוח בנסיעה הראשונה ונשארה כך, מדבקות שונות בפנים ובחוץ, (איך אני נוהג? אני? אל תתלוננו, בבקשה) וזוג פטישים לפיצוץ החלון שהסרתי מיד – עם הילדים שלי זה יגיע לשימוש מהר מאוד חחח.

בחזור מהיום המתיש בצפון (לא היו אזעקות, זה מהסטרס, וגם עקיצה קטנה במחיר) אני מקבל מייל מהביטוח לאומי. חושש לפתוח: אתם עוקבים אחרי?😶 ידעתם שביצעתי היום את ההתקנות? 3 חודשים לא עניתם והיום נזכרתם? דוחה את פתיחת המייל ללילה, אחרי העבודה. למה חשוב איך ניסחו את התשובה שלהם?

"במענה לפנייתך הוחלט כי אין התנגדות של המוסד לביטוח לאומי לשינוי ייעוד ומבנה ברכב כל עוד הגבלת מכס עומדת בעינה"

יעני: מה הלכת ל'קלפטה' הזו במכס? אנחנו המחליטים ולא היא. חוויה מתקנת כבר אמרנו?

 

מכאן הדרך קצרה למשרד הרישוי, אישור קצין בטיחות, אישור בלמים, טסט של אוטובוס - בדיוק הגיע הזמן, תשלום הפרשי רישוי – אין הנחת נכה באגרת רישוי לאוטובוס ויש לשלם טסט רגיל, ביטוח חדש – הצעות נעו בין 17-22 אלף שח, סגרתי על ה"זול".

אוף, כעת הגיע החופש הגדול. אבל, בראשון לספטמבר לקחתי את הילד כמו מלך, בהסעה פרטית הלוך וחזור, באוטובוס הציבורי הפרטי שלנו, והחיוך שלו הודיע לי כי עשינו את המעשה הנכון.

 

בתהליך הארוך הזה למדתי כי אל לי להפעיל דיסוננס קוגניטיבי, וודאי שלא בשירות הציבורי. בכל מקום יש טובים וטובים יותר.

ותודה לבורא עולם על כל התהליך, ובפרט על הסיום הטוב.

 

בתור מי שרק רואה תור של יותר מ-3 אנשים ועושה אחורה פנה מהייאוש, אני מעריץ גם את ההתמדה וגם את המקוריות בחשיבה של להפוך את הרכב שלך לרכב הסעות.

לימדת את כולנו שיעור לחיים 

[hans]

איזו נחישות, איזו התמדה, יישר כוח.

אני נשברתי עוד בפסקה השנייה...

 

בירוקרטיה אני מעביר בד"כ לאשתי, לא שהיא מומחית לזה (בטח לא ברמות-העל שהגעת אליהן) אבל איך שהוא הטרחנות, הדפיקה על הדלתות והאיסוף האינסופי של לך-תוכיח-שאין-לך-אחת לא גורמים לה לאיבוד השפיות. לא יודע איך אתם עושים את זה.

[Froyne]

פשוט מדהים!

בתור אחד שמכיר את מערך ההסעות של ילדים עם צרכים מיוחדים, אני מזדהה לחלוטין עם מה שעשית.

הנסיעות האלו קשוחות מאוד לילדים (לפעמים על-גבול-המזעזע).

 

[SlowRide]

איזה אבא אלוף. 

חבל מאד שהמדינה מערימה קשיים לא הגיוניים על אנשים נורמטיביים כדי להילחם בכמה ערסים וקומבינטורים. הם יודעים שההסעות האלה שוות לתחת ושההורים יעדיפו להסיע בעצמם.

[GREEN.]

זכה הילד בכאלו הורים מדהימים

כל הכבוד

לקרוא לבכות ולהתרגש

 

נ.ב. תחום הסעות חינוך מיוחד מגלגל הרבה מאוד כסף,  זה נותן יציבות להמון חברות ע"י שיש להם נסיעות קבועות ולפעמים גם מוציאים סוואנה במאות שקלים כל יום רק בשביל ילד אחד, כנראה שלכן נלחמים לא לתת להורים את התקציב.