"רק הגיעו וכבר קיבלו מיצובישים חדשים"

[Buki]

בואו נזכר רגע בתופעה קצת משעשעת, אחרים יגידו מעצבנת, אבל בגדול לדעתי תופעה חיובית מלפני 30 שנה. 

 

אחרי שלאורך כל שנות ה 80 מספר העולים לארץ היה נמוך, סדר גודל של 10-15 אלף בשנה, בשנת 1990 המצב הזה השתנה באופן קיצוני. 

בעקבות מהלכים פוליטיים של ראש ממשלת ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב, שלבסוף הובילו להתפרקות המדינה וכפועל יוצא מאותם המהלכים, יהודי ברית המועצות קיבלו אפשרות יחסית קלה לברוח מכאוס של מדינה מתפרקת ולעלות לארץ במסגרת חוק השבות, עם סיכוי גבוה לשפר את רמת החיים. 

 

ו… אפוס… ב 1990 מגיעם 200 אלף עולים. ב 1991 מגיעים 180 אלף, זאת אומרת בשנתיים האלו מגיעים כמעט 400 אלף עולים, זאת כאשר אוכלוסיית ישראל היא כ 4.6 מיליון איש. כמעט עשירית מכלל האוכלוסיה! 

 

בשנים הבאות זרם העליה נחלש ועמד על סדר גודל של 50 אלף בשנה עד תחילת שנות ה 2000 ואז נחלש עוד יותר, לרמה שהייתה בשנות ה 80.

 

המאסה הגדולה ביותר הגיעה כאמור ב 1990-1991. 

 

"כל יהודי שעולה במסגרת חוק השבות רשאי לייבא רכב הנמצא ברשותו ולרשום אותו בארץ עם פטור מתשלום מסים או לרכוש רכב חדש בארץ עם פטור ממסים". 

 

מטרת החוק היא לעודד עליה. החוק הזה קוצץ וקובץ עם השנים והיום לא נשאר ממנו כמעט כלום אבל אז הוא פעל כלשנו באופן מלא. 

התנאי היחדי - רישיון נהיגה בתוקף מארץ המקור, שאגב היה מוסב ללא התניות לרשיון נהיגה ישראלי. 

גם החוק הזה שונה בהמשך. 

 

לחלק מהעולים היו מכוניות בארץ המקור, הם היו נהגים מנוסים ולא הייתה כל בעיה איתם, הבעיה הייתה עם החלק האחר שהוציאו רישיון לקראת העליה בדרך חוקית או חוקית פחות, בדיוק בשביל לממש את הזכות לרכישת רכב ללא מסים בארץ. ולמעשה היה להם 0 ניסיון בנהיגה. עקב כך בשלב מסויים הפסיקו לבצע המרת רישיון באופן אוטומטי אלא חייבו סוג של מבחן שליטה. 

 

אבל, בתחילת שנות ה 90 עדיין שום דבר כזה לא נדרש. 

 

תוקף הפטור ממס היה 3 שנים מיום הכניסה לארץ. כל משפחה או יחיד רשאים לשחרר רכב אחד בלבד פעם אחת בלבד. 

ברישון הרכב נרשמו הגבולות: 

 

הגבלת מכס לצורך העברת בעלות.

ינהג בעל הרכב או בן זוגו בלבד.

 

לגבי ההגבלה הראשונה - במהלך 5 השנים אחרי הקניה אפשר היה למכור את הרכב בשתי דרכים - או להחזיר למדינה את החלק היחסי של המסים או למכור לעולה אחר בעל זכות, שבכך מממש את הזכות שלו.

בעיתונות הרוסית הופיעו מודעות "למכירה מפספורט לפספורט", אם כי זה לא היה מאוד נפוץ. רוב המכוניות האלו נשארו אצל הבעלים המקורי 5 שנים וגם לפעמים הרבה יותר. 

 

לאחר 5 שנים אפשר היה להסיר את ההגבלה מהרישיון על ידי פניה למכס, ולמכור בנוהל הרגיל. 

 

לגבי ההגבלה השניה, היא יצרה מצב מאוד לא נוח - ילדים מתבגרים של אותה משפחת עולים לא רשאים לנהוג ברכב של ההורים. 

 

לזה נמצא פתרון בירוקרטי - אפשר היה לפנות למכס ולקבל מהם אישור רשמי שאומר: 

 

אין לנו התנגדות לכך שהילדים של בעל הרכב ינהגו ברכב כל עוד הם סטודנטים או חיילים, מתגוררים עם בעל הרכב באותו בית ואין להם הכנסה. משהו כזה… לא סגור על הניסוח המדויק.

 

עם האישור הזה אפשר היה לנהוג באופן חוקי. 

 

אז כמה זה עלה? נניח סובארו לאונה 1.6  בשנת 1993 עלתה כ 60 אלף שקל, עולה עם הפטור היה רוכש אותה באיזור 35 אלף שקל.

זה עדיין היה הרבה מאוד כסף לאנשים שרובם המכריע הגיעו לארץ ללא כסף בכלל, אלא רק עם חפצים אישיים ותכולת הבית. 

 

אבל עדיין, כמעט כולם מימשו את הזכות, לרוב בשנה השניה או השלישית בארץ אחרי שהצליחו לחסוך. 

 

היה נדיר שעולה קנה אוטו משומש. למה? זה פשוט, ב 35 אלף שקל מהדוגמה הקודמת אפשר היה לקנות מכונית משומשת מאוד 6-7 שנים על הכביש. אבל גם מכוניות יותר ישנות, 10 שנים על הכביש "לא התחרו" בזכות. 

 

מה לא תארגן עוד 5000-7000 שקל כשההבדל הוא אוטו חדש מול ענתיקה עם 150.000 ק"מ ו 10 שנים על הכביש? ואם לא תארגן, לא תקנה סובארו ג'אסטי חדשה במקום סובארו לאונה או רכב קטן וזול אחר, אבל חדש?

 

עקב סיבות אלו, מכוניות משומשות כמעט ולא נרכשו על ידי עולים, אלא אם כן הם הגיעו ללא רישיון נהיגה ולא היו זכאים לפטור. 

 

זה לא סוד שעולים בשלבים הראשונים היו לוקחים את כל העבודות ה"לא סימפטיות" - עובדי ניקון, שמירה, עובדים כללים, וזה שהם היו מגיעים לעבודות אלו במכוניות חדשות "עם הניילונים" היה מנקר עיניים ומעצבן לא מעט אנשים. (כותרת) 

 

אבל כאמור, הכללים למימוש הזכות הפכו רכישה של רכב משומש לחסרת כדאיות לחלוטין, וגם ויתור על רכישת רכב בכלל  היה סוג של פספוס. 

 

דגמום מבוקשים: בערך אותם דגמים שהיו מבוקשים בשוק הכללי - מיצובישי לנסר, דייהטסו אפלאוז, סובארו לאונה, פיאט טמפרה. היבואנים חוגגים. בהרבה אולמות מכירה יש נציגים דוברי רוסית. 

אגב היה נדיר ביותר שרכשו מכוניות גדולות ויקרות. 

 

בעיקר בני הדור המבוגר יותר שהיה להם רכב בעברם, התייחסות למכוניות האלו בכפפות משי, נהגו רגוע מאוד ותחזקו אותן הייטב, גם 15 שנה מאוחר יותר אפשר היה לקנות רכב "מזקן רוסי" במצב כמעט חדש. 

 

כאמור, את זכות אפשר היה לממש גם בשביל יבוא רכב. זה לא היה נפוץ אבל עדיין יובאו כמה מאות לאדות וכמה יחידות בודדות של מותגים סובייטים אחרים. אלו האחרונים נעלמו מהר מאוד. הלאדות החזיקו יותר. 

 

היו גם אנשים שייבאו אופנועים. חלק מהם בחרו לעולם לא לעלות את האופנוע לכביש, מכיוון שזה היה שורף להם את הזכות החד פעמית, אותה הם העדיפו לנצל לרכישת רכב.

 

ולמה אני חושב שהזכות הזו בצורתה המתוארת היא דבר חיובי: היא שיחררה את העולום בשנים הראשונות והקשות ביותר מהתעסוקת עם שוק הרכב המשומש הסוער, הפתלתל, ההפכפך והלא מוכר להם לחלוטין.

 

[shellcase]

אבא קנה ניסאן אלמרה ב98' בדיוק כך, ודוד שלי קנה דייהו רייסר ב94'.

[discoTD5]

אני מקווה שזה לא הדוד הכי 'שועל' במשפחה.

[shellcase]

זה שהיה (ז"ל) הכי 'שועל' התחיל מגולף MK2 שלושדלתות ירוקה ו'השתדרג' ל205 ואז ל309 ואז לשיט משעמם מקוריאה עד שהלך והתקלקל לאיביזה סטיישן (אבל אולי זה בגלל הסרטן, אל תעשנו).

שמח לציין בגאווה גדולה שלאף אחד במשפחה שלי לא הייתה סוזוקי ליאנה!

[sperial]

זה התחיל הרבה קודם.

 

זוכרים "כחול ולבן זה צבע שלי" - שיר שנחשב בשנות ה-70 להימנון של הסרובניקים בברה"מ (איני יודע מה האמת מאחורי זה). אבל בארץ תורגם ל"וולבו כחול עם מספר לבן*"

 

ולמען הסדר וההומור הטוב חובה לעבור לחנוך

 

https://soundcloud.com/merocha-nimmo/i7w5hgzyazyq

 

*מספר לבן - עד שנות ה-70 או ה-80 היה נהוג למסגר את מספרי הרישוי של כמה קבוצות רכב - מסגרת לבנה ציינה רכב שנרכש בפטור ממסים. זה היה מכונה "מספר לבן" למרות שלוחית הזיהוי עצמה היתה כתומה. ווולבו היה סמל סטטוס מובהק, שרי הממשלה נסעו בדגמים אלה.

 

 

עריכה אחרונה ב-29 ליולי, 2021 על ידי sperial

[yulianx]

גם אנחנו רכשנו לנסר 1990 כחולה, אני זוכר שאחד הצבעים הפופולרים בנוסף לכחול היה חום עם מגן פגוש אחורי.

[Night Driver]

לאף סובייטי כאן איד אף קרוב שרכש לאדה או סוקדה פיבוריט?

[yulianx]

אתלנו במשפחה היה מישהו עם סקודה כזאת, וגם לאדה.

[sperial]

לי היתה סקודה כזו, למרות העדר כל קשר לברה"מ לשעבר. זו היתה האלטו של 1992, עלתה חצי מהבאה מבחינת מחיר.

 

הזכרון העקרי שלי הוא שבגיל שנה וחצי התחיל ריח בנזין, התברר שנקרעה צינורית הדלק מעל המנוע.

עריכה אחרונה ב-29 ליולי, 2021 על ידי sperial

[igor8s]

אפרופו לאדות, בתחילת 92 הפטור הגורף מתשלום מכס ברכישת רכב חדש בוטל לתקופה קצרה  והושאר רק בתנאי של ייבוא רכב מארץ המוצא (תקנה שהורחבה גם לרכישת רכב כזה שיובא לארץ ע"י יבואן מורשה ,לאו דווקא ייבוא אישי). כמובן שזה גרם לזינוק ברכישת לאדות ע"י העולים ובהכנסות של היבואן. לא זוכר בדיוק, אבל יכול להיות שפרט ללאדות הפטור ניתן גם ברכישת רכבי סקודה שאז התחיל הייבוא שלהם לארץ.

בכל מקרה, לאחר זמן מה (אולי אחרי הבחירות שהיו ביוני 92) בוטלה ההגבלה והעולים שוב יכלו לחזור ולרכוש את שלל הגדמים/היצרנים ללא מכס.   

עריכה אחרונה ב-29 ליולי, 2021 על ידי igor8s

[GOLF]

האוטו הראשון שלנו היה לנסר 91.

אבא שלי חסך שקל שקל והגיע ל-25K, שהספיקו ללנסר 1.3 עירומה. כשהגיע להזמין צחקו עליו שהוא הולך לקנות מכונית ללא מזגן, ובאקלים הישראלי זה לא רעיון טוב. חזר הביתה, חסך עוד כ-2K ש"ח וחזר לעשות הזמנה. בסופו של דבר, נקנתה לנסר 1.3 עם מזגן ב-27K ש"ח אחרי הנחה לעולה חדש. בלי חלונות חשמל, בלי הגה כח, ואפילו בלי רדיו. עם הזמן הותקנו רדיו טייפ של פיוניר ואזעקה. נמכרה ב-1997 ב-32K ש"ח. 

[ALX]

בשנת 88', שנתיים אחרי העליה שלנו, ההורים שלי היו מראשוני רוכשי מיצובישי בישראל. הרכב שנרכש היה גלאנט 1.6 ידנית עם מזגן מקורי! הגה כוח! נעילה מרכזית! צבע מטאלי! וזהו (תוספות שלא היו נפוצות בשנים האלו במכוניות עממיות ועממיות יחסית).

מחיר הרכישה עם זכויות לעולים חדשים היה קצת פחות מ-20,000 ש"ח לעומת מחיר מחירון של כ-39,000 ש"ח. 

לפני העליה אבא שלי, שהיה היחיד במשפחה שהיה לו רישיון נהיגה, הכריח את כל בני המשפחה המבוגרים (אמא שלי, דוד שלי וסבא וסבתא שלי) להוציא רישיונות נהיגה ברומניה. לאחר העליה סבא וסבתא קנו סובארו DL והדוד שלי קנה רנו 5.

המיצובישי נמכרה לאחר תום 5 שנים כשעה לאחר שנתלה עליה שלט "למכירה" (לא היה אז יד 2 או אינטרנט בכלל בבתים של רוב האוכלוסיה) והוחלפה ביונדאי לנטרה. את המיצובישי עוד ראיתי נוסעת ברחבי ראשון הרבה שנים לאחר שנמכרה. 

[vadim6385]

איך שכחו פה את חביבת המגזר, סוזוקי בלנו?

 

באמצע שנות ה90 זה היה הרכב הדיפולטיבי במשפחה רוסית.

הבנתי שהנחת עולה זה היה משהו דיפרנציאלי, ועל הבלנו היה את ההנחה הכי גדולה.

 

אגב, מכוניות סופר מיני לא היו פופולאריות, בגלל הסטיגמה שגדול יותר זה טוב יותר, שהגיעה מהתקופה הסובייטית. הרבה העדיפו לקנות משפחתית 1.3 ידנית לא מאובזרת, מאשר רכב כמו קליאו/פונטו/שרייד.

[דניאל1983]

כול מי שהזכיר את הנושא של "רכב שמור מרוסי זקן"

חבר של סבא שלי רכש ב1991 פיאט אונו 60, הוא שמר אליה בצורה קיצונית 15 שנה עד שמכר:

אחרי הקניה הוא כיסה בסדינים את כול השטיחים ברכב וכול שבוע הוא היה מכבס אותם ומחזיר חזרה.

כמובן כיסוי למושבים, להגה, מגבת למדף האחורי של הבגאג' וכיסוי לדשבורד.

שטיפה ידנית כול שבוע.

וכמובן הרכב היה תמיד עם כיסוי אפילו לחניות קצרות כמו נסיעה לסופר או לים...

לפני המכירה אחרי שהוא הוריד את כול "ההגנות" הרכב היה נראה כאילו יצא עכשיו מהסוכנות, הקונה היה מאושר!

 

[avngas]

הורים שלי קנו באמצע שנות ה 70 את פורד ברנדה, תוצרת ישראל, וחברים שלנו ייבאו ארצה את וולגה.