האם גם אתם מרגישים שהמצב הנפשי שלכם על הפנים?

[Gorpi]

על כל פוסט כמו של פותח השרשור אפשר לכתוב פוסט על מישהו שסובל מנסיעות בפקקים (40-70 דקות ביום) וזה פוגע בבריאותו הנפשית כי הוא בא מרוסק הביתה ולא רואה את הילדים.

 

הפתרון הוא לטפל בבעיה בבית ולא לנסות להחזיר את המשרד לחיינו.

רוצה חברה של אנשים? יש חברים מהבית.

רוצה ספורט וכו'? ניתן לעשות את זה בבית/חדר כושר.

רוצה שגרה של לצאת לאנשהו? תחפש ספריה/קפה/shared workspace לעבוד בו.

 

לכל דבר יש פתרון בלי כפייה על אנשים אחרים. אל תנסו לכפות על שאר העובדים את המשרד כמו בימי טרום קורונה בגלל בעיה שלכם עם עבודה מהבית.

 

המשרד גורם סבל נוראי לאנשים רבים... מי ששכח מה היה לפני הקורונה, שיראה את הוידאו הזה:

 

עריכה אחרונה ב-7 ליוני, 2021 על ידי Gorpi

[sperial]

פות"ש, לפני מספר שבועות פתחת שרשור "מחשבות על גירושין". יש לי איזה נטיה לקשר לשרשור הנוכחי. ועם ההצטברות הזו נראה לי שמדובר בעניין לבעלי מקצוע, לא לפורום אנונימי.

 

שיהיה בהצלחה, ותרגיש טוב.

[ALÞћÃ]

לפני 8 שעות, Electron כתב:

היי,

אני יכול לתת לך טיפ אישי שתמיד מרים אותי מהברכיים, תפנה לך שעה ביום לספורט ( ריצה, חדר כושר, שחייה, אופניים - מה שעושה לך טוב) זה לא רק מחזק את הגוף, גם את הנפש!

 

טיפ שאני שומע עוד מהיום בו הכרתי את זוגתי (שנה וטיפה ביחד, רק אלוהים יודע איך) - מבחינתי מדובר במעגל כשלים או נבואה שמגשימה את עצמה.
אני עדיין תקוע בשלב שרואה בהשקעה בגוף כסוג של עונש (מה, לקום ולזוז עכשיו? למי פאקינג יש כח) ; אני מסיים יום עבודה גמור ובקושי יש לי חשק אפילו אליה, let alone לעלות במדרגות לדירה שלי בקומה הרביעית. עליתי במשקל, אני מרגיש כבד, גמור וכל זה עדיין לא עושה לי חשק ל change up. מוזמנים להתחיל להמר על תאריך לצנתור ראשון, או לקבורת סנהדרין (כי אין כסף לקבורת אדמה וזה).

עריכה אחרונה ב-7 ליוני, 2021 על ידי ALÞћÃ

[Potato]

ספורט זה חרא,אין דרך אחרת להגיד את זה.

לאמץ את הגוף,לצאת מהאיזור הנוח.

מה שכיף זה לראות התקדמות,ברגע שתתחיל התקדמות אתה תהנה ממנה.

 

אבל זה לוקח זמן.

[ALÞћÃ]

אמת™

תודה, פוטאטו.

[RBRB]

לפני 7 שעות, raiden כתב:

אני יושב עם איש מקצוע. כבר תקופה דיי ארוכה. אומנם לא על הנושא הזה, על בכללי על נושא של לחץ בחיים. אנסה למקד אותו יותר לכיוון הזה.

 

איש מקצוע זה פסיכולוג או משהו אחר כגון "מאמן אישי" וכדומה?

פסיכולוגיה יכולה לעשות פלאים.

[DareDevil]

המצב הנפשי שלי בדרך כלל מתדרדר עם מעבר חד לאסונות, בדרך כלל סבבי לחימה משפיעים עליי.

אני עדיין מנסה לחזור לשגרה\רוטינה של החיים מהסבב האחרון. יכול להיות שזו הסיבה לתחושות שעלו פה.. 

[ezuf]

אה מגניב ובניו,שרשור לפרוק מעט.

 

אני עובד לוגיסטי במפעל (מחסנאי),בכלל לא "יודע" מה זה קורונה כי אנחנו חיוניים,לכן עבדנו נונסטופ מהתחלת התרכישים אי שם במרץ שנה שעברה,עד לפני כמה חודשים לחזרה מלאה לשגרה השנה,כולל חוה"מ,משמרות כמובן.

 

כמה שאני מקנא באנשים שעבדו\עובדים מהבית,נראה ונשמע כמו משהו נחמד,אם כי בלתי אפשרי במצבי (אפשר בזום להזיז מלגזה?)

[eitanuch]

כן, לפעמים אני מרגיש עומס יתר ויש לכך השלכות לאיך שאני רואה את הסביבה. אבל אז אני נזכר בדבר הבא - כשהתשחררתי מהצבא לפני שנים, אמרתי לעצמי: "אם אני עסוק במה שכיוונתי אליו, סימן שהכל בסדר. אם לא הייתי בסדר, כנראה שלא היה לי מה לעשות".

עריכה אחרונה ב-7 ליוני, 2021 על ידי eitanuch

[vadim6385]

לפני שעה, ezuf כתב:

(אפשר בזום להזיז מלגזה?)

 

עם קצת השקעה, האפשרות קיימת

[yossy]

מצטער קראתי רק את התגובות הראשונות.

 

אני מאז תחילת משבר הקורונה נמצא גם במצב נפשי לא פשוט בכלל ונעזר מפסיכולוג וגם מאמנת אישית. בנוסף אני מתמודד עם שכול של הבן, תחושת ניכור משפחתי, ועוד עיניין משפטי קשה (מאד) שקורע אותי לגזרים. אני שוקל לכתוב פוסט בנושא שיעמדו לי הכוחות.

 

בזמנו בצעירותי שעברתי מצב קשה של פרידה פשוט ארזתי תיק ונסעתי לטיול בנפאל 6 שבועות. אם יש אפשרות מבחינת קורונה להגיע לשם לדעתי זה יכול מאד לסייע לתת מנוחה ומזור לנפש, וגם לקבל פרופורציות על החיים בכלל.

 

[SlowRide]

אין ספק שהשנה וחצי האחרונות לא היו תקופה פשוטה לרובנו. 

התחלנו עם ווירוס מעליאקספרס שהפך למגיפה בקנה מידה עולמי, חוסר וודאות תמידי כי לאף אחד אין מושג אם ומתי זה יגמר. מי שיש לו ילדים אכל אותה קשה במיוחד כי אין בתי ספר וגנים אז בלתי אפשרי לעבוד, וזה עוד אם יש לך מזל ואתה נחשב לחיוני. לא רוצה לדעת מה עשו אנשים עם ילדים שאיבדו את העבודה בקורונה.

אחרי זה קיבלנו מיני אינתיפאדה עם לינצ'ים והפצצות ארטילריה, אבל בתכלס העדפתי את זה על הקורונה כי זה צרות מהסוג המוכר והטוב. הכי עצבן אותי שהייתי צריך לעשות לנסוע לירכא לעשות טסט לאוטו בתקופה הזו ואשתי לא הסכימה לי לנסוע.

לפחות יהיו סיפורים לספר לילדים.

[Jack457]

לא יודע איפה אתה גר, אבל חצי שעה ביום עם איזה חיבור לטבע -- ים, פארק סימפטי, בשעה שנעים בחוץ, יכול מאוד לעזור. אפילו בלילה כשלא חם. אני עברתי דירה באמצע התקופה וגר היום קרוב לשדות חקלאיים וסתם יוצא לשבילים כשאני יכול, סתם שבילי עפר בין שדות חרושים ודי מאובקים אבל עדיין שווה. 

אישית שונא לעבוד מהבית אבל זה לא בשליטתי כרגע. בימים כתיקונם הנסיעה לעבודה די נעימה לי, שומע מוזיקה, פודקאסט, חושב, אבל מודה שזו פריבילגיה כי אני כמעט אף פעם לא בפקקים, אחרת הייתי מת מזה (יתרונות הפריפריה).

יתכן שהגוף שלך משדר מצוקה, הוא רוצה לזוז ולהתחבר לעולם ואתה לא נותן לו. הוא גם לא יודע איך לישון כמו שצריך כשלא משתמשים בו מספיק.

[אסטון מרטין]

השנקל שלי, אתגר מנטלי מוציא לך את הדיכאון.

יש לי הרבה לחץ על הראש אבל כשאני שם לעצמי אתגר, "אני יעשה משהו שבחיים לא חשבתי שאצליח", לוקח פרוייקטים אישיים שגדולים עליי בכמה מידות, שם דד-ליין ועומד בו,

(אני משתדל ש)כל זמן שאני לא עסוק במשהו חיוני(עבודה משפחה סידורים וכו') הראש עסוק בפרוייקט

פעם זה היה שיפוץ של אופנועי אספנות, אחר"כ עבר להוציא את המקסימום מהרכב, לפעמים זה להשיג סכום X נזיל בשביל מטרה מסויימת והיום זה תכנות.

כל פעם אני דואג שזה יהיה משהו שאשכרה אכפת לי ממנו והכי חשוב עם נקודות סיפוק קטנות על ציר הזמן של הפרוייקט.

 

ועוד דבר קטן, אתה נשוי, בנישואים טובים לפי השקפתי אין אדם בעולם שמכיר אותך יותר טוב מאשתך וכמו שרובנו יודעים נשים אוהבות לדבר,

תנצל את זה, זוכר שפעם שהיית רווק היית שוקע בשיחות עם שותפות פוטנציאליות לחיים עד לאמצע הלילה? (מדבר על עצמי לא יודע אם זה כך גם אצלך)

אז למה לא עם השותפה הנוכחית?

 

מה שכתבתי זה מה שעזר ועוזר לי ביומיום, מוזמן לנסות.

[Super_T]

בתור אחד שעבד אקסטרא קשה בקורונה, כולל בזמן שחליתי (בריא ומחוסן כרגע..), 

אני יכול לומר שמה שנראה כברכה בהתחלה, כרגע נראה כקללה, ואחרי מחשבה ושיחות עם בת הזוג, מצאנו דרך לפתור את הנושא.
 

בזמן הקורונה, חשבתי שזה שאני עובד חיוני (מאוד) ונמצא בעבודה ברצף, כל יום, 12 שעות וחצי, זה נהדר,

כי אנשים מפוטרים ויוצאים לחל"ת-ים, תקועים בבית עם הילדים, נוגסים בחסכונות, סוגרים עסקים,
ואני?
עובד שעות נוספות ומקבל אקסטרא כסף, חוסך למה שאני רוצה, קונה פה ושם דברים ששנים רציתי ומגשים דברים קטנים ב-Bucket List החומרי שלי.
במקביל,

בת הזוג שלי עבדה שנה מהבית, טיפסה על הקירות מזה, נכנסה לסוג של דיכאון מזה, והזוגיות שלנו היתה במבחן,

לא כי חשבנו להיפרד, אלא כי היתה עננה של דיכאון בבית והיו לנו לא מעט שיחות כמעט מדי ערב (לא פשוט עם השעות שעבדתי).
 

עבדנו המון על היחסים שלנו, השיחות היו ארוכות וממצות ודאגנו לשגרות חדשות של שיחה קבועה על "היום שלנו",

למדנו להיות שקטים יחד, לרקוד יחד בסלון, לדבר יחד עם מה שנעים יותר ופחות ובכלל עבדנו על לשפר את התקשורת ביננו שגם ככה, היא מהגבוהות שאנחנו מכירים בין כל החברים שלנו.

כיום,

אחרי שהרסן בחברה במדינה קצת השתחרר, סבב פרעות מקומם ושאר דברים שעברנו,

בת זוגתי (שבינתיים חזרה לעבודה במשרד) ואני יודעים לומר שדווקא העבודה נון-סטופ הזו, עם כל ההטבות שהיא הביאה,

היתה רעה לנו,

כי לא היה חופש, לא היה כיצד לעצור הכל ולהתנתק, לא היה כיצד לקחת זמן לעצמנו - שהוא לא בכוח ולא במסגרת ה"מצב הרעוע הכללי".

קצת מסביב עלינו:

אני רוכב אופניים ונמצא פעם/פעמיים בשבוע ביער ברכיבה של 30+ ק"מ (כולל בין הסגרים בקורונה)

מעבר לזה, אני משחק כדורסל במסגרת חוג פרטי עם חברים באולם עוד פעם בשבוע (לא קרה בקורונה)

כזוג - אנחנו טסים לחו"ל בממוצע פעמיים בשנה לפחות, אנחנו ללא ילדים (ולא מתוכננים כאלה).

 

אז כדי לעשות STOP לעבודה ולרצף שנוצר, החלטנו (בניגוד למה שאנחנו עושים בדרך כלל) לצאת ליומיים בבית מלון בוטיק בצפון,

כך נוכל להינות מסביבה נטולת עבודה ומתחים וננקה קצת את הראש (יש לי יומולדת 40 מחר כך שזה מסתדר בול 🙃),

בסופו של יום, לא עצרנו לעשות חושבים ולא יצרנו לעצמינו את ההפרדה בין השגרה השוחקת למה שהיינו רגילים אליו,

בעיני פה הבעיה, שנזרקנו לשגרות חדשות (חלקנו, פות"ש בינהם) ולא עצרנו להבין האם זה טוב לנו עד שלא שוחרר הרסן,
ועכשיו, חלק מהאנשים נמצאים במציאות חדשה שהם לאו דווקא רוצים ולאו דווקא בחרו, אלא זה סוג של ה"דבר החדש" - תעבדו מהבית וכו' וזה לא ממש מתאים לכל אחד.
אז כן,
הרכיבה זו עבורי ה-תרפיה וספורט בכללי הוא תרפיה לחלק מהאנשים,

לשבת עם אוזניות גדולות לסשן של האזנה למוסיקה טובה לאיזו שעה עם כוס קפה תופס מבחינתי גם כאחלה תרפיה,
חבר שלי יורד ועובד על הרכב שלו כתרפיה,

חבר אחר משחק בסוני שלו מול אנשים מכל העולם ומדבר איתם שעה בלילה בשביל תרפיה,

לא משנה מה שובר את השגרה - 

לא משנה מה מוציא אותך לבועה שהיא שלך בלבד - לך על זה
ותדבר עם האשה שלך (כמו רשמו לפני) - תדברו הרבה, על הכל, זה יעשה פלאים, לשניכם.