Jump to content
  • הצטרפו למשפחה

    היי, היי אתה (או את) שם!

    אנחנו יודעים, נחמד להיות אנונימי, ולמי בכלל יש כוח להירשם, הרי אפשר להגיב גם בלי, וממש לא בא לנו להיות עכשיו "החדשים האלה".

    אבל בתור חברי פורום רשומים תוכלו להנות ממערכת הודעות פרטיות, לנהל מעקב אחרי כל הנושאים בהם הייתם פעילים, ובכלל, להיות חלק מקהילת הרכב הכי גדולה, הכי מגניבה, וכן - גם הכי שרוטה, באינטרנט הישראלי. 

    אז קדימה, למה אתם מחכים? בואו והצטרפו ותהיו חלק מהמשפחה הקצת דפוקה שלנו.
     

oryo

התחדשתי בתינוקת (ביקורת משתמש מפי אחד שלא רצה ילדים)

Recommended Posts

לפני 44 דקות, yohai71 כתב:

בניגוד לאור, לא הייתה לי שום התאהבות ברך הנולד, שהגיע כשכמעט מלאו לי 45 שנים. להפך, אחת התחושות הראשונות שלי היו "איזו טעות עשיתי". אבל משם, שינסתי מותניים ולדעתי, ביצעתי את השינוי הגדול ביותר שיכולתי - בעצמי, בגיל שאתה כבר לא מצפה להשתנות בו. לא נתתי לילד להרגיש כלום מהחששות האלו, והכרחתי את עצמי להיות איתו כמה שאפשר. זה שהיה מדובר בילד נוח (כמו התינוקת של אור), עזר כמובן, אבל בעיקר- הוא דומה לי שתי טיפות מים. זה פשוט מדהים:

 

מזדהה. אמנם אצלי התוספת הגיעה בגיל 31 אחרי 11 שנים בזוגיות נטול פלוס מישהו, אבל כן, הראשון "אכל" את הצורך להתרגל לשינוי סטטוס.

מודה שלקח לי 9-10 חודשים לעכל את היצור הזה. כמובן, זה לא הוא, זה אני. הוא היה בסדר גמור.

עם השני והשלישית זה כבר הגיע על ההתחלה.

כמוכם, אני סולד מהתבניות שמנסים להכניס הורים ומשפחות, את כל משפטי המחץ, את כל הניסיון להכניס אדם לחרא של השני.

מה הבעיה פשוט להיות הורים ולגדל בסבבה ולפי ראות עינינו? מה הבעיה של אחרים פשוט לא לדחוף לנו את האף לתחתונים?

  • תודה 1

עברנו את פתח תקווה, נעבור גם את זה.

שתף הודעה זו


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

מזל טוב :)

 

וואלה אני מבין מה שאתה אומר על הקרבה תו"כ ההריון, אבל כמה שהייתי בטוח שהחיבור הרגשי יבוא- זה לקח טיפה זמן. 

הייתה לידה לא פשוטה (5 ימים במחלקת נשים מתייבשים שיקראו לנו לחדר לידה, וכמעט 24 שעות בחדר לידה עם זירוז), והוא יצא כולו שעיר ופצפון. ברגע הראשון כשהאחות שמה אותו מתחת למתקן שווארמה הזה שמחמם אותם, לא הצלחתי להרגיש את זה כי כאילו "החזקתי" לו את הסבל שעבר כרגע על האדם שאני הכי אוהב בעולם- ובנוסף הוא פשוט נראה כמו זוג כנפי עוף מרוב שהיה קטן ושעיר.

רק יום-יומיםי אחרי זה כשקצת נרגענו מהטררם, מצאתי את עצמי יושב איתו ליד אשתי כשהוא נרדם לי על היד-ואז הקליק היה.

 

היום התחושה היא בדיוק כמו שאמרת שזה כמו קראק, למרות הקשיים שזה מביא איתו, זה באמת אושר צרוף. במיוחד כשהם מתחילים לגדול ולהגיב אליך ושאתה מבין כמה אתה משמעותי בשבילם (לחזור מהעבודה וכשהוא רואה אותך במעון ורץ אליך עם חיוך ענק-לא משנה כמה היה קשה אותו יום זה מעביר הכל). 

אגב ההפחדות פה-היה חשש לקראת הלידה האחרונה לפני חודשיים, במיוחד שהחברים מסביב וזה אמרו ששני ילדים זה הבדל עצום מאחד (גם פה ראתי כל מיני שאמרו מעת לעת) אבל וואלה בחודשיים האחרונים עם הקטנה החדשה- למעט החודש הראשון שהוא בעיקר איפוס העסק מתחיל להסתדר לאט לאט, כן אסייג שזה כנראה תלוי אופי של תינוקות (אישית הספרים של "הלוחשת לתינוקות" מאוד עזרו לנו עם שני הילדים, בעיקר בהקניית שגרה אבל הם נורא נוחים..).

 

אגב עכשיו אני מבין גם כמה ילדים זה מראה לעבודה עצמית, עכשיו כשהוא בן שנתיים ופתאום מתחיל לחקות את ההתנהלויות שלי זה ממש משקף לי את ההתנהלות וההתנהגות שלי, ואם אתה לא רוצה שהילדים שלך יהיו כאלה אתה חייב להשתנות בעצמך. זו תובנה שלי עושה שכל להרבה אספקטים בחיים כרגע, ולדעתי זה פידבק שנורא קשה לקבל אותו לפעמים בצורה אחרת (בטח לא באופן כה מזוקק), אבל זה חלק מהאושר שבגידול ילדים. 

 

חוץ מזה מת על הכתיבה שלך,  גם כשאתה מתאר תחושות כאלו שדי נפוצות (להבדיל נניח מנהיגה על למבו) עדיין כיף לקרוא את זה.

 

לפני 7 שעות, dj_dani כתב:

כמישהו שלא צופה בעתידו הקרוב או בעתידו בכלל להעמיד צאצאים, יש לי תהייה עבורכם...

מה שאני מוצא הכי מטריד בכל עניין הילדים זה העובדה שמביאים אותם לעולם, אבל מעוניינים לשהות במחיצתם כמה שפחות זמן, ראה משבר קורונה או חופש גדול, נחשבים כסבל להורים,  סוג של "איך לעזאזל מתמודדים עם הילד שהבאתי לעולם במשרה מלאה? הבטיחו לנו שבבוקר הוא בגן בצהריים בצהרון ובערב אצל הסבתא" 

 

 

 

וואלה תשמע הבן הגדול שלנו היה עם אשתי בבית עד גיל שנה וחצי בערך (היא עובדת בערבים), בשלב מסויים רשמנו אותו למעון-כי לו זה כבר לא היה טוב להיות בבית. 

ילדים מלאי אנרגיות הם צריכים מסגרת שמותאמת להם שיוכלו לפרוק אותה בצורה כזו או אחרת, הם צריכים את החברים שלהם את הפעילויות שלהם. 

כשאתה שם אותם בבית עם ההורים בתקופת לחץ שכזו, כשלרבים נפגעת הפרנסה, ואי אפשר לצאת איתם לשום מקום, זה יוצר סיר לחץ. 

לא סיטואציה כזו זה המדד לשאלה שלך לעיל. 

מאידך גיסא כן קיימים הורים בשגרה שלצערי לא מקדישים מספיק לילדים שלהם מכל מיני סיבות, אבל בראשן שזה פשוט בחירה שלהם בדיוק כמו שאותם אנשים יכולים להיות מתוסכלים מהעבודה שלהם, ועדיין לא יבחנו אפשרויות אחרות וימשיכו להיות מתוסכלים. 

זה לא הילדים, כמו שזה הבחירה של אנשים איך לפעול. 

 

 

 

 

  • מעניין 1

שתף הודעה זו


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

זאת היתה הפעם הראשונה שהחזקת אותו, או שגם לפני זה?
אומרים שלמגע הראשוני יש השפעה על החיבור, לשני הכיוונים.
כשהוא יצא מלא דם וסגול חשבתי איזה דבר יפה עשינו. אחרי חודש הסתכלתי בתמונות מאותו יום, נראה לי כמו מאחורי הקלעים של הנוסע השמיני.

  • מצחיק 1

.Volvo 740. It's hip to be square

שתף הודעה זו


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

מכיר מישהו שלא רצה ילדים וקיבל זוג תאומים בנים.
אחרי שנתיים הוא עדיין לא רצה ילדים ואפילו לא תיכנן וקיבל עוד זוג תאומים בנים.
הוא עכשיו תקוע בבידוד עם 4 בנים בני שנתיים ומטה.

אז תתעודדו כולם.

מזל טוב אור.

עריכה אחרונה על ידי farkash7

HU-Panasonic CQC5401W, Comp- Hertz enenrgy, Sub- IDQ, AMP- Kicker ZX700.5

שתף הודעה זו


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
לפני 15 דקות, farkash7 כתב:

אחרי שנתיים הוא עדיין לא רצה ילדים ואפילו לא תיכנן וקיבל עוד זוג תאומים בנים.

fool me once, shame on you; fool me twice, shame on me

  • עצה טובה! 1

עם השאלה הזו אתה צריך לפנות לפורום מתאבדים, הבעיה ששם לא תקבל עצות מאנשים עם ניסיון.

זה כל כך תמים שאני על סף לעניין אותך באופציות למסחר בפורקס.

שתף הודעה זו


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

מזל טוב אור.

אני גם חייב להסכים שעם שני הראשונים סבבה אחרי שמתרגלים, השלישית כבר שוברת את כל המומנטום. נולדו לנו תאומים, ואחרי כשנה וחצי השלישית. היא לחלוטין הפכה לנו את העולם.

 

Sent from my SM-G950F using Tapatalk

 

 

 

 

שתף הודעה זו


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
לפני כשעה, farkash7 כתב:

הוא עכשיו תקוע בבידוד עם 4 בנים בני שנתיים ומטה

וייזמיר. זה כמו רביעייה. ועוד בנים.

אללה ירחמו, איזו כאפה.


אוכל את הכובע שהגיש לי avergel ומודה קבל עם ועדה שלפעמים מחשבים של אסוס מחזיקים מעמד אפילו מעל לשנה שלמה - אם נזכרים לעדכן את ה-bios.

שתף הודעה זו


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

אור, מזל טוב, או יותר נכון welcome to the club.

 

אצלי זאת הייתה התאהבות עוד מהבטן, לשלושתם , איך שהם יצאו , התאהבות שאי אפשר להסביר, אולי כי הייתי מוכן נפשית לילדים.

לא היה לי זמן לקרוא את כל השרשור ואולי כבר רשמו את מה שאני ארשום אבל בכל זאת...

תקשיבו לעצות של הורים מנוסים ממכם אבל.... תקשיבו גם טוב טוב לאינטואיציות שלכם, מבטיח לך שלרוב לא תטעו.

נ.ב

תמונה משגעת.

 

בהצלחה.

שתף הודעה זו


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

קודם כל הרבה מזל טוב  למרות שאתה שונא אותי 😆

 

בתאריך 27.3.2020 בשעה 03:26, oryo כתב:

לאף אחד לא נפער חור גדול בלב ולא הרגשנו שהזוגיות שלנו צריכה איזשהו חיזוק ע״מ ״להשתדרג״ לשלב הבא.

 

מתצפית על אחרים נראה שזה המקום הכי טוב להגיע ממנו לילדים, כי אחרת הם מוצאים את עצמם בערך ככה:

בתאריך 27.3.2020 בשעה 03:26, oryo כתב:

מי שנמצא בזוגיות ״גבולית״ וחושב שילד יסייע, באמא שלך, תשקול צעדיך היטב...

 

בתאריך 27.3.2020 בשעה 03:26, oryo כתב:

כעת הילדה כמעט בת חצי שנה, אני מאמין שזה עדיין השלב קל יחסית - ומנגד מבין שלכל שלב יש את האתגרים שלו. בינתיים החוויה הרבה יותר חיובית וקלה מששיערתי, ואני מקווה מאוד שזה ימשיך כך. נחיה ונראה.

 

זה כל כך תלוי, אצלי החצי שנה הראשונה הייתה סיוט, בין קפיצות גדילה לגזים היא לא ישנה יותר משעתיים-שלוש רצוף.

כמובן שזה תמונת מראה, כשהיא כל כך קטנה ונראית שבירה וסובלת כל כך, אתה גם סובל, ואז בנוסף לזה אתם לא ישנים, כולם אוכלים את הסבל של כולם וסובלים פי כמה.

 

בתאריך 27.3.2020 בשעה 17:13, SlowRide כתב:

כי פה בארץ הקודש היה לנו חתיכת שיט שואו.

 

תספר, מעניין אותי אם זה יותר או פחות שיט שואו משלנו.

 

בתאריך 27.3.2020 בשעה 17:35, Liviur כתב:

בארץ זה היה אחות בלחץ , עשו מה שבא להם (בהחלטות כמו ואקום , חתך חיץ , מתי לתת זירוז) והיו מאוד לוחצים.

החוויה של אחרי (3 בחדר , ביקורים מתי שבא להם , אוכל כשר לפסח וחיפוש בתיקים ועוד מליון חוויות שליליות) גם לא משהו.

 

בשיבא לא היה שום דבר מזה.

מה שהתבטא בסופו של דבר בזירוז אחרי כמעט 48 שעות מירידת המים (לקחו את הפרוטוקול של 48 שעות והורידו שעה).

לפני זה הציעו כל דבר אפשרי כולל מסאג' רגליים מיוחד לזירוז (שלא עבד).

חדר הלידה היה פרטי וחדש יחסית (האגף יולדות החדש בשיבא היה בדיוק בבנייה) ולאחר מכן העבירו אותנו לחדר לידה ישן יותר בגלל בעיות חשמל באגף החדש.

במחלקת היולדות היו 2 בחדר. לא בדקתי לגבי אוכל כשר לפסח כי היא נולדה יומיים אחרי יום העצמאות.

 

רוצה לומר - בשנים האחרונות יש המון תחרות בנושא בארץ (בתי החולים מקבלים הרבה כסף על כל לידה) ושיפור משמעותי.

זה בא לידי ביטוי בהרבה מישורים, מכוח האדם ועד לבניית אגפים חדשים שלמים.

 

בתאריך 27.3.2020 בשעה 18:42, oryo כתב:

הסיפור הרגיש קצר לאללה (הגענו לביה״ח סביב 0900, היא נולדה סביב 1700, בחיי שזה עף הרבה יותר מהר מיום עבודה).

 

הרבה הרבה מזל, אצלנו לקח בערך 64 שעות.

 

בתאריך 27.3.2020 בשעה 18:42, oryo כתב:

נשארתי בביה״ח עם הבנות במהלך כל הסיפור, לא הייתי צריך לחזור הביתה לנוח כי היה לי מספיק מקום לנוח שם, זה היה נהדר וסייע לשנינו להתמודד עם המצב החדש.

 

אני הייתי חייב לחזור הביתה כי בבית היו שני כלבים שצריכים שיוציאו אותם פעמיים-שלוש ביום.

 

בתאריך 27.3.2020 בשעה 18:42, oryo כתב:

אלוהים יצר את הרכב עם שלושה מושבים מאחור, מי אתה שתחליט אחרת???

 

@outlander

@ceyal

שני אלה תכף יחטפו שבץ מהמשפט הזה, מה עם איזה מודל X?

 

בתאריך 29.3.2020 בשעה 11:18, dj_dani כתב:

מה שאני מוצא הכי מטריד בכל עניין הילדים זה העובדה שמביאים אותם לעולם, אבל מעוניינים לשהות במחיצתם כמה שפחות זמן, ראה משבר קורונה או חופש גדול, נחשבים כסבל להורים,  סוג של "איך לעזאזל מתמודדים עם הילד שהבאתי לעולם במשרה מלאה? הבטיחו לנו שבבוקר הוא בגן בצהריים בצהרון ובערב אצל הסבתא" 

 

זה כל כך לא מייצג, אבל מאוד מדגיש את עניין הקשר בין ההורים לילדים.

ילדים צריכים הרבה גירויים, וכשהם סגורים בבתים מצד אחד, ומגבילים להם זמן מסכים (בצדק) מצד שני, הם מקבלים הרבה פחות גירויים, וזה הופך את הילד למתוסכל ומכאן המרחק להפוך את ההורה למתוסכל קצר מאוד.


ליאור

מאזדה 3 2.0 "ספיריט" 2020

שתף הודעה זו


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
לפני 3 שעות, m3x7r3m3 כתב:

רוצה לומר - בשנים האחרונות יש המון תחרות בנושא בארץ (בתי החולים מקבלים הרבה כסף על כל לידה) ושיפור משמעותי.

זה בא לידי ביטוי בהרבה מישורים, מכוח האדם ועד לבניית אגפים חדשים שלמים.

רק עלי אני יודע לספר ממקור ראשון.

יחד עם זאת - ומכיוון שעשינו סיבובים בכמה מקומות - החדר לידה שלנו היה יותר גדול מהחדר המשותף / הקונסטלציה הכי מפנקת במלונית שיש , וכנ״ל החדר הפרטי אח״כ.

כמות הכח אדם והציוד היא בסטרטוספירה אחרת לגמרי.

 

אני מכיר קצת את התחום מרופאים שאני מכיר שהם גניקולוגים ומילדים.

והבית חולים שבחרנו בסופו של דבר היה בגלל הצוות + העובדה שהרופא שלנו יכל להגיע ולטפל במקרה של סיבוך.

(אם אתה תוהה לניאדו - ולכן כל הסיוט של פסח היה קטסטרופה)


If living is for learning

Then dying is forgetting

שתף הודעה זו


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

את הסיבובים אנחנו עשינו לפני כמעט 3 שנים, יש טובים יותר ויש טובים פחות, יש כאלה שיהיו טובים בעוד כמה שנים ויש כאלה שטובים היום.

 

לגבי החדר לידה - הישן יותר היה גדול מאוד, החדש יותר קצת יותר קטן אבל שניהם מספיק גדולים ליולדת + סטנד לפיטוצין + בעל + אמא של יולדת + תיקים וציוד.

כמובן שאין מה לומר בנושא פינוק, הייתה כורסא שנפתחת למיטה, זהו בערך.

ציוד תודה לאל לא היינו צריכים, אז לא יודע מה המצב בגזרה הזו.

 

לגבי כמות כוח האדם - אין תלונות, ובגלל משך הזמן עברנו 3 מיילדות ואלוהים יודע כמה אחיות.

 

אגב אנחנו בחרנו בשיבא למרות שגרנו בפתח תקווה במרחק יריקה מבלינסון, הבדיחה במשפחה הייתה שאני יכול לשים את אשתי על עגלת משא (כזו עם 2 גלגלים וידיות) ולדחוף אותה לבלינסון

אנחנו גם לקחנו את המלונית מה שהתברר כהחלטה הכי טובה בעולם בערך.

החדר נחמד, המיטה כמובן עדיפה על מחלקת יולדות וגם הפרטיות, אבל הדיל מייקר האמיתי (בדיעבד) הוא התינוקיה במלונית (נפרדת עם צוות נפרד).

 

לניאדו וכל מה שקשור לכשרות זה יקום אחר לחלוטין, אני גם מבין באור אחר את מה שכתבת על הכשרות בפסח.

תשמע זה אשכרה בית חולים חרדי.

אנחנו פסלנו אחד כזה (מעייני הישועה) למרות שהיה קרוב יותר לבית שגרנו אז ונחשב למצוין.

כי בכל זאת אם זה בית חולים סקטוריאלי ואתה לא מהסקטור אתה לעולם לא תרגיש הכי בנוח.

עריכה אחרונה על ידי m3x7r3m3

ליאור

מאזדה 3 2.0 "ספיריט" 2020

שתף הודעה זו


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

@oryo

כנראה שיש הבדל משמעותי בין לעשות ילדים בגיל צעיר ולבין גיל מבוגר יותר, בד''כ אני מתחבר למה שאתה כותב הפעם לא ממש ...

הגדולה שלי נולדה כשהייתי שנה 3 בטכניון 

היינו זוג נשוי טרי , האהבה פרחה , חשבון הבנק היה בקרשים, ולא היה לנו שקל על התחת, ובכל זאת בהחלטה פזיזה, חסרת אחריות ואימפולסיבית (כמו שרק בני 20 וקצת יודעים לעשות) החלטנו להביא ילד.

לא ממש ידענו למה נכנסים, לא עשינו קורס הכנה ללידה, או סיבוב בתי חולים, או קנינו ציוד באלפי שקלים, פשוט כי לא היה ביכולתנו - אולי דווקא זה מה שהפך את כל התהליך לקל\משעשע וזורם.

 

לידה ברמבם: תענוג, חדר גדול עם נוף לים, צוות מעולה, כמה לחיצות והופ - אני אבא.

 

דיברת על אהבה ממבט ראשון, אצלי זה לא קרה, המחשבה הראשונה שלי כשראיתי את ביתי זה שהיא ממש דומה ל"סמיגל" משר הטבעות, גם אהבה ממבט שני לא הייתה, לקחו לי בערך 6 חודשים להתחיל להתחבר ליצור הקטן הזה.

 

עכשיו כשאני מסתכל על זה לאחור, מוזר ככל שישמע - ההחלטה הטובה בחיי !

 

אהה, והמון מזל טוב !!!

 

עריכה אחרונה על ידי Emanuel5

שתף הודעה זו


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
לפני 19 דקות, Emanuel5 כתב:

@oryo

... בד''כ אני מתחבר למה שאתה כותב הפעם לא ממש ...

 

א. שמח לשמוע

 

ב. לא הבנתי באיזו רמה אתה לא מתחבר למה שכתבתי - כאילו, כמובן שהחוויה שלך שונה, הכוונה שלי היא האם אתה לא מתחבר ברמת הביקורת (ואם כן, מהי?)

 

ג. ילדה בשנה 3 בטכניון, מתוך החלטה? וואלאק אתה... ביצי שור בפיתה! (מישהו מכיר את השיר הזה?). נשמע מפחיד / מאתגר מאוד. שמח לשמוע שהכל הסתדר אצלכם ושאתם מבסוטים - כי זה הכי חשוב.

ותודה ששיתפת את התחושות לאחר הלידה (ותודה גם לכל השאר שעשו זאת), אני חושב שזה מאוד חשוב בשביל הורים לעתיד ואפילו הורים בעבר. לצורך העניין לאשתי היו בעיות עם ההנקה, והיא אכלה על זה סרטים שמשהו דפוק בה וכו׳ - וכל הזמן אמרתי לה שזה קשקוש ושהמון עוברות את זה, ואכן ככל שהיא התחילה לפתוח את הנושא עם חברות היא גילתה עוד ועוד מקרים... קיצר תמיכה היקפית זה עניין חשוב, במיוחד בזמנים רגישים.


יבגניפ כתב:
אני בוודאי הייתי שמח אם אנשים טובים (או אפילו בינוניים כמו אור) היו נשארים כאן.

306XR --> Bravo TJet --> Giulietta QV --> MX-5 ND RF --> Tesla Model 3 Stealth

Ninja 300 --> Harley Davidson Iron 883

שתף הודעה זו


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

קודם כל אם לשור היו ביצים הוא היה פר.

 

לגבי הנקה גם לאשתי היה קשה.

 

כשהגענו עם הגדולה הביתה היא לא הפסיקה לבכות והיינו ממש חסרי אונים. דרך פורום תפוז יצרנו קשר טלפוני עם יועצת המקה שאמרה שיכול להיות שהיא רעבה ולתת לה בקבוק. רצתי לסופרפארם, חבילה מטרנה ובקבוק ואחרי שחיסלה בקבוק (הילדה. לא אשתי) היא נרגעה ונרדמה. מאז שילבנו הנקה ובקבוק ולא קרה שום אסון.

שתף הודעה זו


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
לפני 5 שעות, m3x7r3m3 כתב:

תספר, מעניין אותי אם זה יותר או פחות שיט שואו משלנו.

 

כתבתי כבר כמה הודעות למעלה.
בגדול הצוות עצמו מקצוענים תותחים, אבל אין מספיק מהם ואין מספיק מקום לכל היולדות, ברמה שהפכו חדרי אשפוז רגילים למחלקות ליולדות. 
אמנם יש מחלקה מפוארת עם חדר פרטי ומיטה נפתחת לבן זוג, שזה מה שמראים לך בקורס הכנה ללידה, אבל בפועל יש כזה עומס שהסיכוי שתיכנסו לשם נמוך מאד.
הבעיה הכי גדולה זה כשבאים משפחות לבקר את היולדות. בחדר אישפוז אין מקום לקבל כמות גדולה של אנשים. כשיש 3 נשים עם תינוקות ובאות 2 משפחות לבקר זה נעשה צפוף מדי, וכידוע משפחות של ישראלים אוהבות לעשות שמייח ולהגיע בהמוניהן, כשהיולדות האחרות כאילו לא באמת שם וזה בעצם חדר פרטי.
לנו היה מזל כי אחת הנשים בחדר התחילה להתחרפן ולבכות ודרשה שיעבירו אותה למחלקה טובה יותר, והרי ידוע שכמו בצבא - מי שעושה בעיות מקבל מה שהוא רוצה, אז לפחות התפנה קצת מקום בחדר כשהעבירו אותה ויכלתי לישון שם ליד אישתי על כיסא למבקרים. בפעם הבאה אנחנו 100% משלמים את המחיר של המלונית, שעולה קצת יותר מחופשת שבוע ביוון. כל הסטרס הזה לאישה שלפני שעה ילדה, בטוח לא בריא.
חדר הלידה עצמו היה בסדר גמור, מרווח נח ונקי מאד, אבל ברגע שנגמרת הלידה מעיפים אתכם כדי להכניס יולדת אחרת. אני לקחתי את התינוק משם לתינוקיה לבדיקות, וחיכיתי שם לידו 10 שעות עד שהרופאה בדקה אותו ושחררה אותו. אין מספיק רופאים.


.Volvo 740. It's hip to be square

שתף הודעה זו


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

×
×
  • Create New...