הרהורים של פרידה

[omricn]

זה הולך להיות ארוך, אני חושב, או שלא..

 

הודעה אחת, הודעה אחת בווטסאפ גרמה לי להתעורר הבוקר בלי חשק, להתעורר הבוקר עם הילד שלי לידי, שחגג בדיוק 3 שלשום, מחבק אותי ורוצה עוד כמה דקות של חום מתחת לשמיכה עם אבא. אני והוא, אבא ובן, בלי אמא.

"אני מקווה שיצליח לך יותר טוב ממה שהיה איתי" היא כתבה. ולא באמת התכוונה מן הסתם. ואני, קראתי את המילים האלה ולא יכלתי להביא בכתב את מה שרציתי לענות, למרות שידעתי בדיוק מה אני רוצה לומר. שזה אף פעם לא יהיה אותו הדבר, שלא תחשוב לרגע שאני "מחליף" אותה, כמו רכב יד שניה, באיזה משהו חדש ונוצץ שבטוח יהיה יותר טוב, למרות שכולנו יודעים שכל דבר חדש סותם חור אחד בלב אבל משאיר עוד כמה פתוחים.

כבר המשכנו הלאה, לפני יותר משנה כבר ידענו שזהו, אנחנו מחליטים להיות לבד, לא אחד עם השני יותר, כי זה פשוט הפך ל.. סתם, סתם יום ועוד יום ועוד אחד שהפכו לחודש ועוד אחד ושנה ועוד אחת, כבר לא היתה הבחנה בין השנה הקודמת לזו שלאחריה כי הכל נראה אותו הדבר, חוץ מהילד המדהים שלנו, שעד היום מקשר בינינו, הכל היה רגיל, אפור, שלום שלום, בוקר טוב, לילה טוב ולעיתים (קרובות) אפילו זה לא. קיווינו להיות לבד, בבית, באוטו, בחיים, ולא אחד עם השניה, לא חיכינו לצאת מהעבודה, לא חיכינו לסופ"ש, לא חיכינו ללילות, אוי הלילות.. שנים, כל לילה, "שאגע בה?, אולי מחר.." מתרחקים מרחק קילומטרים במיטה הזוגית הכי גדולה שקיימת בעולם, לא נוגעים, חוששים לנשום חזק מידי.

אז החלטנו, וקיימנו, והלכתי, כבר חצי שנה, על פניו - כיף, רווקים, עושים מה שרוצים, יש חופש סוף סוף, הילד מהר התרגל וגם לו אפילו כיף כבר.

והחדשה שולחת לי בוקר טוב עם לב ואני גם לה עם לב, אבל למרות שההודעה נראית כמו copy paste עדיין היא שונה, כי משהו בי שונה הבוקר.

לא שיש לי מחשבות, לחזור, כי מניסיון, הכל יחזור להיות אותו הדבר, מן הסתם, למה שלא?

היא מבולבלת, ככה אומרת, הקודמת, אבל יעבור לה. אני רוצה שיעבור לה?? לי כבר עבר ממזמן, טוב לי, כיף לי, אז למה התעוררתי ככה הבוקר לעזאזל?? אולי כי היא מיוחדת, אולי כי הכל היה באשמתי! לא התייחסתי, לא נגעתי, לא אמרתי "מאמי" בזמן שהיא עדיין כן, הייתי מרוכז בעצמי, כרגיל! והיא, מה היא עשתה רע?? היתה מדהימה, וחכמה, ומלומדת, ומבינה את ההומור שלי שכבר הפך להיות שלנו, ועכשיו.. אין הומור כזה יותר, לא מבינים אותי, לא אוהבים מה שאני אוהב עוד מהתקופה ההיא, אני מרגיש שאני מסתפק במועט יותר כי אין עליה ולא תהיה.

ומה היא מבולבלת עכשיו? היא זאת שרצתה את זה יותר ממני, או לפחות לה היה את האומץ להגיד את זה לפני, ומה שהיא רצתה קרה, הלכתי, והיא נשארה, ואמור להיות מושלם עכשיו לא?! אז מה זה??!!

אהבה? הרגל? אהבה?? אשמה. זהו, אני מרגיש אשמה, וזאת לא סיבה לתקן דברים, כי אשמה לא מחזיקה זוגיות, אהבה כן, וזה מה שנעלם לנו, האהבה. נעלמה, ונשארו רגשות האשם. זה לא יחזיק כלום.

אז אני עונה לה - "מה שהיה לנו אף פעם לא יהיה, אין מה להשוות לדברים חדשים, אני לא משווה שום מערכת יחסים עם מה שהיה בינינו" והיא מתחילה לעשות ההיפך ממה שרציתי אבל בדיוק מה שרמזתי. מבולבלת. רוצה שאבוא הערב שנדבר. מה יצא מזה?? מה היא באמת רוצה?? מה אני רוצה?? לחזור זאת לא אופציה, יש לי כבר חיים חדשים, דירה, ריהוט, חברה, מורכבות. מה כבר יהיה?

כבר הבנו שאנחנו לא, לפני המון זמן, נפגשים, מדברים, לא נוגעים. חוץ מבמסיבת יום ההולדת של הקטן, ביום שישי, בגן. מחזיקים ידיים כי ככה הוא רצה, שנרקוד שלושתינו יחד, במעגל, של משפחה, וזה צבט לה את הלב, את החיים. ועכשיו היא רוצה לדבר. היא חושבת מהראש? מהלב? על מה היא חושבת בכלל? ללכת? להגיד לה שלא כדאי ולעשות לה יותר רע? איך פתאום אני זה שצריך להיות הבוגר? אולי היא מתכננת לעשות משהו שלא כדאי כבר בשלב הזה? משהו שהדרך החוצה ממנו צרופה רק בכאבים? כי אנחנו לא נחזור, לפחות לא בעשור הזה. רגע, זה אומר שאני חושב על זה? כי אני לא, אני לא רואה את זה קורה בכלל, ולא כזה רוצה את זה בכלל, טוב לי ככה.

ללכת? להגיד שלא כדאי? לשאול אם כדאי לדעתה? פתאום היא אומרת ש"כנראה שאתה כבר השלמת עם זה", ברור שהשלמתי! באותו היום שיצאתי מהבית השלמתי עם זה! כשמחליטים משהו, זהו, צריכים להשלים איתו, את זאת שצריכה להיות הבוגרת יותר, זאת עם האומץ לעשות שינויים בחיים, את זאת שעשית הכל לבד במו ידייך מגיל 17 כשבאת למדינה הזאת לבדך, ועשית 2 תארים, ועבדת ב3 עבודות, והיום את בכירה, ואני? אני זה שצריך לחשוב בצורה ריאלית עכשיו? זה התפקיד שלך!

אני אלך הערב, כי אין לי ברירה. כי מגיע לה כל מה שהיא מבקשת. ואני בחיים לא אגיד לה לא. כי היא לא ביקשה ממני כלום כשהלכתי, לא כסף, לא חומריות, לא מזונות, לא חשבונות. רק שמחה שאני התעקשתי להיות איתו חצי מהזמן בדיוק, להיות בחייו בדיוק כפי שהיא בהם, ושמחה שאני עומד בזה.

אז אני חייב לה את זה, כי אני לא יכול להגיד לה לא, כי היא לא ביקשה ממני כלום מעולם, רק אהבה. זה מה שהיא הולכת לבקש גם היום?..

[ישה]

מורכבים החיים

 

לא מקנא בך

 

שב עם עצמך ותראה מה טוב לך, לבן שלכם

 

את האגו תשים בצד

 

תחשוב עם הלב ( פרדוקס ) ולא רק עם הראש

 

בהצלחה

[michaelbe6]

ואוו.

מה שהילד עם ניסון החיים מעלי רשם, הכי נכון לדעתי.

[Kreios]

ממש לא פשוט, ועצם זה שטרחת ופתחת שרשור על זה מראה שעדיין יש שבב של אי וודאות.

בן כמה אתה אם יורשה לי?

[eyali23]

למה התגרשת\נפרדתם?

[omricn]

תודה על ההתייחסות וההתחשבות חברים..

 

ממש לא פשוט, ועצם זה שטרחת ופתחת שרשור על זה מראה שעדיין יש שבב של אי וודאות.

בן כמה אתה אם יורשה לי?

 

אני בן 34, היינו יחד כ8 שנים, נשואים 4

 

למה התגרשת\נפרדתם?

 

שאלת השאלות, כי נעלמה האהבה, והוחלפה בשגרה מהסוג הרע. מעבר לאהבה אנחנו מסתדרים מדהים, לא רבנו, לא לפני ולא אחרי. היא אומרת שאני סגור, לא מראה מה אני מרגיש, לטוב ולרע. כמה שניסינו, וניסינו, בסוף חזרנו לאותו המקום בדיוק, שלום שלום וכל הנ"ל.. ולמען האמת, אני לא רואה איך פתאום הכל יכול להיות וורוד, לכן אני לא ממש חושב, וגם לא חשבתי, בכיוון של לחזור. כי זה פשוט תמיד יגיע לאותו המקום, זאת מתמתיקה פשוטה.

 

אגב, אנחנו עדיין פרודים, לא גרושים. למרות שאצלנו זה ממש פשוט עקב היותה "לא יהודיה" כביכול.. חתימה פשוטה בבית דין.

[eyali23]

נשמע כאילו הקשר בניכם מוצא ,מגיעים ל dead end.

זוגיות היא עולם שלם של פשרות.

נשמע שאתם די השלמתם עם הפרידה , לך יש בת זוג , אולי גם לגברת.

[NirLevi]

שאלת השאלות, כי נעלמה האהבה, והוחלפה בשגרה מהסוג הרע. מעבר לאהבה אנחנו מסתדרים מדהים, לא רבנו, לא לפני ולא אחרי. היא אומרת שאני סגור, לא מראה מה אני מרגיש, לטוב ולרע. כמה שניסינו, וניסינו, בסוף חזרנו לאותו המקום בדיוק, שלום שלום וכל הנ"ל.. ולמען האמת, אני לא רואה איך פתאום הכל יכול להיות וורוד, לכן אני לא ממש חושב, וגם לא חשבתי, בכיוון של לחזור. כי זה פשוט תמיד יגיע לאותו המקום, זאת מתמתיקה פשוטה.

 

אגב, אנחנו עדיין פרודים, לא גרושים. למרות שאצלנו זה ממש פשוט עקב היותה "לא יהודיה" כביכול.. חתימה פשוטה בבית דין.

 

השגרה היא הרוצחת מספר 1 של הנישואים.

 

קשה לתחזק זוגיות מרובת שנים ועוד יותר קשה להחיות אותה בכל פעם מחדש, במיוחד אחרי מריבות ולחצים יום יומיים.

 

אני מבין ללבך, וחוץ מלהגיד לך תנסה לשמר ולהחיות מחדש את הנישואים (אם יש סיכוי) לא נראה לי שאיש יכול לתת את התשובות, חוץ ממך.

 

המלצתי - קח לך סופ"ש חופש (עדיף בחו"ל), תנתק את הטלפון, עצות של חברים ומיילים, ותחליט את ההחלטה הנכונה עבורך, כי אתה תחיה עם זה לטוב וגם לרע.

 

האמת? אני לא מקנא בך.

 

החלטה קשה מאין כמוה, במיוחד שיש ילדים.

[leon1.8]

לימדו אותי שאנחנו תמיד יודעים את התשובה האמיתית בפנים אבל מתייעצים כדי לקבל חיזוקים.. שחור או לבן? כן או לא? אם תפשט את הכל יהיה לך קל יותר.

אקדים ואומר גם שתמיד ניתן לפשט מצב, מסובך ככל שיהיה.

אגיד לך מנסיוני שהעתיד יכול להיות שונה מהעבר כל עוד לא תלך באותו מסלול, גם אם מטאפורית אתה נוהג באותו הרכב...

תהיה חזק מול האמת הפנימית שלך, לכאן או לכאן.

[Giri Giri]

החלטה ודילמה קשה מאד.

אמרת שהייתם ביחד 8 שנים. יש האומרים שאהבה כאהבה חיה 8 שנים. אחרי זה כדי להמשיך עם אותו בן/בת זוג צריך שיהיה משהו משותף "שמחזיק" אותכם, למשל הילד המשותף. לפי דעתי זה תקף אם התחושות הן "פרווה". אם התחושות הפכו לשליליות והאדם למעיק, זה כבר מסבך את העניין עוד יותר. בכל אופן, אני מאמין שיש אמת בדבר, כי תראו כמה אנשים יש שנשואים בפעם השלישית או הרביעית, צריך איזשהו מכנה משותף. ניר לוי נתן עצה טובה, תטוס לחופשה, תעשה חושבים, תהפוך בעניין ותחליט. אחרי הכל, רק אתה יודע מה אתה מרגיש.

זה אולי לא יפה, אבל אם כבר העלת את העניין הכלכלי, שהיא לא דרשה כלום, אז אולי בגלל שעוד לא נפרדתם באופן רשמי? יכול להיות שהיא רצתה פשוט "לנוח" ממך ועכשיו החליטה שטוב לה איתך והיא רוצה לחזור?

[itaysamurai]

וואלה חבר, קראתי עם גוש בגרון. ממש לא קל, במיוחד עם ילד במשוואה.

הייתי אומר לך לנסות להבין אם המחשבה שאתה מקצה לזה באה כי יש בך רצון לחזור או מכורח ההרגל, או מהרצון המובן לתת לילד חיים "רגילים".

לשתף זה מעולה, לדעתי הכרחי. אבל התשובה נמצאת אצלך.

 

בהצלחה.

[idan10]

לתחזק זוגיות וחיי משפחה זו העבודה הכי קשה שנולדנו לעבוד אותה.

שאני מתכוון בלתחזק הכוונה זה להפריח,לחדש העיקר לא להיכנע לשגרה.

צריך להקריב, צריך לשתף, צריך לוותר, צריך להבין ובעולם לחוץ כמו שלנו זה מאוד קשה וברוב המקרים בזממנו היום הכי פשוט להרים ידיים ולהיפרד, אין לאנשים היום כוח רצון או סיבולת להתאמץ בשביל זה.

איני אומר שזה המקרה שלך, כמו שאמרו מעליי שב, תחשוב, רק אתה תדע את התשובה.

האם אתה חושב שתוכל להפריח, לאהוב ולתרום לקשר/זוגיות עם פרודתך וגם ששניכם תהנו מזה?

 

הצלחה מרובה

[omricn]

נשמע כאילו הקשר בניכם מוצא ,מגיעים ל dead end.

זוגיות היא עולם שלם של פשרות.

נשמע שאתם די השלמתם עם הפרידה , לך יש בת זוג , אולי גם לגברת.

 

כך בדיוק הרגשתי גם אני, עד לרגע בו היא החלה להראות אחרת מאז הסופ"ש האחרון. זה לא שינה את ההרגשה שלי, אבל קשה להתמודד עם מצב כזה, בו לא משנה איך אתנהג סביר שהתוצאה תהיה לפגוע בה.

[omricn]

השגרה היא הרוצחת מספר 1 של הנישואים.

 

קשה לתחזק זוגיות מרובת שנים ועוד יותר קשה להחיות אותה בכל פעם מחדש, במיוחד אחרי מריבות ולחצים יום יומיים.

 

אני מבין ללבך, וחוץ מלהגיד לך תנסה לשמר ולהחיות מחדש את הנישואים (אם יש סיכוי) לא נראה לי שאיש יכול לתת את התשובות, חוץ ממך.

 

המלצתי - קח לך סופ"ש חופש (עדיף בחו"ל), תנתק את הטלפון, עצות של חברים ומיילים, ותחליט את ההחלטה הנכונה עבורך, כי אתה תחיה עם זה לטוב וגם לרע.

 

האמת? אני לא מקנא בך.

 

החלטה קשה מאין כמוה, במיוחד שיש ילדים.

 

תודה לך ניר, אכן לתחזק זוגיות זו לא משימה קלה, אך עם זאת אם רוצים אין זו אגדה, אני מניח שאם הגענו לאותו המקום לאחר מספר נסיונות, אנחנו פשוט לא רוצים, או יותר נכון, וזה די פרדוקס כי ההחלטה הגיעה מהצד שלה, אני זה שלא רצה..

אנו מתנחמים בעובדה שהילד "גדל אל תוך" המצב הזה, ועל פניו, לאחר משברון ממש קטן, נראה שהוא קיבל את השינוי באופן שלא השפיע עליו לרעה.

[omricn]

לימדו אותי שאנחנו תמיד יודעים את התשובה האמיתית בפנים אבל מתייעצים כדי לקבל חיזוקים.. שחור או לבן? כן או לא? אם תפשט את הכל יהיה לך קל יותר.

אקדים ואומר גם שתמיד ניתן לפשט מצב, מסובך ככל שיהיה.

אגיד לך מנסיוני שהעתיד יכול להיות שונה מהעבר כל עוד לא תלך באותו מסלול, גם אם מטאפורית אתה נוהג באותו הרכב...

תהיה חזק מול האמת הפנימית שלך, לכאן או לכאן.

יפה אמרת, זוהי תורה שאני חי לפיה כל חיי, לפשט מצבים. לומר פשוטו כמשמעו - רוצים להיות ביחד או לא רוצים להיות ביחד, לדמיין לרגע מה יותר טוב לנו. בגדול, התשובה שלי לעצמי היא - לא, טוב לי עכשיו, ככה, ואני לא רוצה לעבור ולהעביר עוד 2 נפשות טובות שוב סבב של מצב משפחתי לא תקין. מבחינתי, המצב העכשווי טוב בהרבה עבור הילד, וגם עבורנו. אך לפעמים, ובמיוחד מהיבט של אשה, נוטים להתרפק על זכרונות עבר חיוביים ועל נסיונות לתיקון מאשר להשלים עם המצב (לא שזוהי חולשה חלילה).