גמגום [אצל ילדה בת 3]

[locomotive]

פתאום ביום בהיר היא החלה לגמגם,

אני מוצא עצמי עומד מולה מתוסכל כשהיא נאבקת

עם המילים ונתקעת לשניות ארוכות.

אני לא יודע מה לעשות.

 

היא בת 3.

[michaelbe6]

תנשום עמוק

תרגע

זה יעבור

היא רק בת 3.

המשך יום מקסים

[locomotive]

אם לא יעבור, מתי לשקול טיפול?

[Apple]

http://www.doctors.co.il/ar/4034/%D7%9C%D7%90+%D7%99%D7%95%D7%A6%D7%90%D7%95%D7%AA+%D7%9C%D7%99+%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9D++-+%D7%A2%D7%9C+%D7%92%D7%9E%D7%92%D7%95%D7%9D+%D7%90%D7%A6%D7%9C+%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D

 

אולי זה יכול לעזור?

יש שם 10-15 טיפים בסוף אולי הם יעזרו(אין לי מושג אם האתר אמין).

 

לוקו יהיה טוב היא בת 3.

[locomotive]

תודה.

עכשיו אני יותר עצוב. פעלתי הפוך מכמה דברים שרשומים שם.

[Apple]

תודה.

עכשיו אני יותר עצוב. פעלתי הפוך מכמה דברים שרשומים שם.

 

לא צריך להיות עצוב אלא לשנות ולפעול כמו שצריך,העצב שלך לא יעזור להתפתחות בתך.

תהיה נודניק ותתקשר לרופא-להזיק זה לא יכול.

[natco]

לא מסכים עם החברים שאמרו להרגע ולחכות.

להרגע בטח שכן. גם נפוליון גמגם וגם לאהוד ברק יש פגם דיבור בולט והוא היה רמטכ"ל.

וחוץ מזה שזה פתיר . מנסיון.

 

גם לבני בן ה-4 היתה בעית דיבור (אחרת- אנפוף).

לקחנו אותו לקלינאית תקשורת (פרטית,בהתחלה. האישורים בקופ"ח לוקחים יובלות) לראשונה בגיל 3.

השיפור היה ניכר מאד ומהיר. היום (שנה אחרי) הפגם קיים, אבל צריך ממש להתרכז כדי "לקלוט" אותו.

 

הדברים האלו לא עוברים מעצמם.

אבל עם בעל מקצוע טוב הם גם לא נסחבים לתקופות שזה יפגע , חו"ח , בביטחון עצמי, חברתי, או בלימודים.

 

גש לאבחון ראשוני אצל מישהי אמינה ומקצועית (אם היית באיזור שלי הייתי ממליץ לך)

היא תאמר אם זה מוקדם/מוגזם או תגיד לך שאתה סתם היסטרי ותשלח אותך לשתות כוס מים ולהרגע.

העלות? כ-350 ש' באיזור המרכז.

[michaelbe6]

גם בקופות החולים מעודדים בדיקה אצל קלינאי תקשורת אבל מגיל 5 שכן ההנחה היא שליקויי דיבור נפתרים בד"כ עד הגיל הזה, גם אצלך יש סיכוי סביר שהילד היה פותר את העניין בעצמו אבל פעלת לפי הרגש שלך וזה בסדר.

גמגום בגיל 3 הוא נורמלי לחלוטין, לילדים בגיל הזה יש השהיה בין מה שהם חושבים ליכולת הדיבור ולכן נוצר הגמגום, עם הזמן הוא נפתר מאליו.

אני לא רואה סיבה להילחץ ולהתחיל בדיאגנוסטיקה בגיל כזה, בעתיד הלא רחוק (שנה שנה וחצי) אם הנושא לא ייפתר מאליו, בהחלט להתחיל ולגשת לייעוץ וטיפול מקצועי שכן קבלת זימון לאבחון דרך הקופה לוקח מס' חודשים.

[locomotive]

תודה על התשובות.

החלטנו להמתין עם פנייה לגורם מקצועי, אנחנו יושבים איתה עם

ספרים וכדומה, האטנו את קצב הדיבור שלנו בבית.

העובדה שיש לה קושי הסתגלות למסגרת החדשה שלה(גן רשות )

אינה תורמת לנושא. לדבריי הגננת היא מגדירה את ילדתי

כאחרונת הילדים שטרם הסתגלו.

אני מקווה מאוד שהמצב יסתדר.

 

אני מאוד מאמין שיש לי יד בנושא, לא מזמן הרמתי את קולי בקיצוניות

עליה. כנראה שגרמתי לה לטראומה.

[ניקו פ.]

אל תלקה את עצמך סתם. אתה לא יודע מה הסיבה לכך, וזה קורה להמון ילדים. עדיף שתתמקד בניסיונות ל"תיקון" הבעיה. זה קורה להמון ילדים ועובר תוך כמה שנים. מה שכן עוזר חוץ מקריאה, זו שירה. תנסו לתת לה מעט לשיר שירים ותראו אם הגמגום בא לידי ביטוי גם בשירה. הרבה פעמים כשמקריאים משהו קבוע הגמגום נעלם, כי אין צורך לחשוב מהר כמו בדיבור. תרגול של שירים ולאחר מכן חמשירים יכול לעזור. רק לא לוותר אחרי כמה כשלונות בודדים.

בהצלחה.

[locomotive]

דווקא בשירה אין כל נוכחות של גמגום.

צר לי שאני מתחבט כך, אני פשוט מתוסכל.

[omar87]

טוב, אני קלינאי תקשורת במקצועי. למרות שהיום אני עובד ומתמחה בשמיעה, אך עבדתי וטיפלתי בבעיות שפה ובגמגום בפרט בעבר. א. עד היום לא ידוע ב 100% מהיא הסיבה האמיתית לגמגום. חלק מהמחקרים אמרו שזה גנטי (בצדק יש משהו בזה) וחלק אמרו יש משהו סביבתי/ התנהגותי/פסיכולוגי. עכשיו אם אין לכם מישהו מגמגם במשפחה, אז אנחנו הולכים על הסיבה השניה. לפי מה שראיתי בשטח, זה יכול לנוע מלחץ של ההורים על הילד, (דוגמה: ילד ממוצא ארגנטינאי , שתמיד היה הולך לשוק עם אבא שלו כשהיה בן חמש, והוא היה מדבר וקונה במקום האבא שלא דיבר את השפה המקומית, מרוב לחץ ומטלות קשות הילד התחיל לגמגם..) ועד לפרץ לקסיקלי ובעיות בארגון המשפטים עקב הפער בין הבנה להבעה. בנוסף גמגום יכול לנבוע מבעיות פסיכולוגיות כגון חרגה, פחד, לחץ, עצב ועוד.. וזה יכול גם להחמיר..או להשתפר..

 

עכשיו במקרה הספציפי הזה, אני לא בטוח אם זה חוסר שטף או גמגום. יש הבדל גדול בין שניהם, (אתה צריך לתת דוגמאות מדויקות למשפטים של הילדה). חוסר שטף משהו יותר נפוץ ופחות מדאיג והוא כולל חזרות על מילים ומשפטחם, מילוי הפסקות ,אמממ, אההה, הפסקות בדיבור.. ויש גם את הגמגום שהוא יותר "נקודתי" חזרה על אותיות במילים וכדו'...

 

בגילאים אלה יש מה שנקרא "פרץ לקסיקלי" (כמובן אם שללנו את הצד הגנטי והבעיות הפסיכולוגיות ??) לפעמים לפני קצת, אבל בערך. אם הילדה רכשה הרבה מילים ועדיין קשה לה לארגן את כל המשפט והיא נתקעת בין המילים BETWEEN WORDS, זה עדיין בסדר, כדאי לתת לה את הזמן לדבר, לא להידחף לתור שלה ולדבר איתה ממש באיטיות ובמשפטים ברורים..

אם ההיתקעויות הן בראשי מילים כגון: אאאני ררוצה ששוקו, זה יותר קשה ומצריך טיפול יותר מקצועי כי צריך לעבוד על פתיחה רכה, נשימה ארוכה ועוד מיני תרגולים באופן אינטנסיבי ועם התערבות של המשפחה בבית..

 

אגב יש לי מדריך מאוד טוב להורים במצב שלך, אני אחפש לך בקרוב ואשלח לך..

[nitch]

אני מאוד מאמין שיש לי יד בנושא, לא מזמן הרמתי את קולי בקיצוניות

 

זה בסדר, אמא שלי האשימה את עצמה במשך תקופה בכל דפקט אצלי בגלל סטירה יחידה שהיא העיפה לי כשהייתי בן שלוש (ושכנראה הייתה במקום). מתישהו אמרתי לה שאני די בטוח שזה לא העניין, ושתאשים את עצמה על הגנים הדפוקים שנתנה לי שבגללם אני ככה.

 

ובקיצור, אתה קצת מחמיר עם עצמך לטעמי.

[[פנדוב]

ניטש,

סטירה אחת מנערת, זה טוב

אך מוציאה מאיזון, זה רע

אתה בטח מבין מה הפתרון

לניעור נוסף ואיזון.

 

ערן, יש דברים שנעלמים מוקדם, יש שבמאוחר

ליתר ביטחון, ברר. אצל יותר מגורם אחד.

יהיה בסדר, אקונה מטאטה.

[locomotive]

ניטש, פנדוב ועומר, תודה על התשובות.

אין כל רקע של גמגום במשפחה. יש הרבה שינויים שהילדה הזו חוותה בשנה האחרונה.

היא נתקעת לרוב בתחילת מילה, לעיתים יש גם מילוי הפסקות כפי שתיארת.

דוגמה למשפט שהיא אומרת:

"אבא, ההאאווטו ששלי מקוקל. אני רוסה לתתתתק.. קן אותו"

 

לעיתים היא נתקעת בצורה מפחידה, רואים את המאמץ הניכר שהיא משקיעה ונותרת ללא אוויר.