כרמל - הדוכסית שלי

[cb750]

נורת לחץ השמן תקינה, אם כי היא לא עובדת, עדיין.

הנורה עבדה, ומכאן אני מסיק שגם היוניט תקין.

סביר כי באחת מהפעמים, באחת מההתקנות של דבר זה או אחר, ניתקנו בטעות, או שלא בטעות, את אחד החוטים הלא נכונים, דבר אשר גרם לכך שנורת לחץ השמן לא נדלקת עוד.

 

אני חושב שגם מד הטמפרטורה עבד וכעת הוא אינו עובד.

 

מד הדלק לא עובד ואילו הספידומטר נותן מושג מסויים על המהירות בה נוסעים.

 

במידה ואכן הדוכסית תעלה לירושלים בקרוב, זה יהיה לאחר שתהיה לי איזו שהיא בקרה מסויימת על חום המנוע ולחץ השמן. כך אני מקוה לפחות.

בכל מקרה, זה יהיה בליווי צמוד של עוד רכב אחד לפחות...

 

דבר אחד משותף לכל התקלות והוא אדמה... (ולא שקית חול).

בדוק קיום אדמה תקינה, לכל צרכני האנרגיה.

[y9853]

דבר אחד משותף לכל התקלות והוא אדמה... (ולא שקית חול).

בדוק קיום אדמה תקינה, לכל צרכני האנרגיה.

 

כמו שאתה בטח יודע, רענן מומחה בלשים גברים באדמה.....

גם נשים....

 

אם הוא לא הצליח עד היום, הוא יצליח בהמשך (או חשמלאי), אבל מה שנותר כעת זה באמת פיצ'פקעס....

[השושנים]

יאללה מברוק מתנדב לסייע במסע לי-ם. - רן

[y9853]

זמן עובר מהר כשנהנים.

כאשר הולכים ברגל בחום ובלחות של חדרה, הוא עובר הרבה הרבה יותר לאט..... =/

 

שוב השכמה בשעה לא ברורה ולא חוקית בעליל.

שוב נסיעה ביפנית בקרירות של הבוקר, תוך האזנה לרוח הנעימה, עד בואך שער הגיא, אז הלחות מתחילה להתגלות.

שוב אני נזכר כמה טוב לגור בירושלים...

שוב להגיע אל הדוכסית בשעת בוקר מוקדמת. אושר אמיתי!!!!!!!

 

לפני שהחום יהפך לבלתי נסבל, החלטתי לסדר מעט את הריפוד בגג של הדוכסית. ברבות השנים, הריפוד התייבש לו ונקרע, כך שהוא הסתיר חלק נכבד מהחלון האחורי.

היות וכך לא תהיה אפשרות לעבור טסט, והיות ואת שלב הרפד אני רוצה לדחות לאחר הצבע והפחחות (אם אפשר לקרוא לתיקוני פיבר "פחחות"), לא נותרה לי ברירה, אלא לעשות משהו פרוביזורי.

חתכתי כאן, חתכתי שם, ובאמצעות דבק מגע, הדבקתי קלות ובאופן זמני את הריפוד אל גג ואל דפנות הדוכסית.

עוד לפני שהתחלתי לטפטף זיעה (זה מונע מהדבק להידבק כראוי), סיימתי לעשות זאת (אבל לא צילמתי...), והתחלתי לנקות את הדוכסית מבפנים. מסתבר שלא מעט לכלוך, טינופת, זוהמה וחיות אחרות (במלוא מובן המילה) מצאו את מקומם בתוך הדוכסית, ולכן נעשה רק ניקיון ראשוני שלה מבפנים.

נקיון יסודי ייעשה את ייצאו המושבים אצל הרפד.

 

לאחר מכן, עברתי לשקם את המנעול והמנגנון של מנעול הבגאז'.

לאחר פירוק המנגנון, ניקוי שלו וצביעתו בשחור (מנגנון כל כך פשוט וכל כך יעיל), פירקתי את המנעול, אשר כבר לא יכול לפעול יותר.

שאלתי את רענן היכן יש מנעולן אי שם בחדרה.

הפעם אהבתי ממש את ההסבר שלו... "אתה יודע איפה אלוף השווארמה? (ברור שאני יודע, אחרי הכל, מדובר כאן על שווארמה), בדיוק מולו, יש זלוטניק מנעולים".

"זלוטניק" אני שואל, "אתה מתכוון לקובי?"

"מאיפה אתה יודע?", מקשה רענן

"מזתומרת, הרי יש לו גולדווינג אספנות!"

 

וכך, יצאתי לדרך. רגלית.

החום עדיין לא מעיק יותר מידי, ולאחר 7 דקות הליכה, אני מגיע למזגן של קובי.

 

פגישה חמה (למרות המזגן), והנה אנו עוברים לדבר על הדבר לשמו באתי אליו.

מסתבר שיש לקובי, בנוסף לגולדווינג, עוד כמה רכבי אספנות, כולל אופנוע מיוחד ומרהיב ביופיו.

אה, כן... מנעול לבאגז'...

בודקים, מודדים, מתאימים, והנה אני עוזב את המזגן בחנות, וצועד עשר דקות חזרה אל הדוכסית.

המנעול יושב בול במקום. אבל....

בגלל שבחלק האחורי של המנעול יש קפיץ המחזיר את המנעול למקומו לאחר הפתיחה, הבורג המחזיק את המנעול, לא יכול להכנס (הוא קצר מידי). חיפוש במחסן מעלה חרס (ולא, זה לא מתאים לעבודה עם המנעול).

12 דקות הליכה אל קובי, אשר בסיומן הוא אומר לי שאני צריך לבוא גם עם המנעול...

רבע שעה חזרה אל הדוכסית, פירוק המנעול ממנה, ועוד 17 דקות של חזרה אליו.

החלפת מנעול, התאמות שונות, ולאחר עשרים דקות אני שוב בדוכסית, מרכיב את המנעול החדש.

בסה"כ, כשעה וחצי של הליכה.... סיוט...

 

הכל עובד, תא המטען נפתח, וגם נסגר כראוי, אבל אז מתגלה בעיה אחרת....

 

עליה אספר בהמשך הערב...

[יניב רז]

נו,מה בערב אני במתח.

[דני יונגר]

כבר לילה !

 

קורא מספר שמונה ....

[השושנים]

כבר שבע ורבע... בבוקר! קורא מס' שמונה ושני שליש....

[y9853]

אני מתנצל בפני ששת קוראיי על האיחור, אם אוכל לתרץ זאת בכך שאצל אחד מאלו שהעירו לי, עדיין ערב...

 

לאחר פתיחה וסגירה של תא המטען פעמים רבות, ע"מ לבדוק כי הכל משומן ועובד כראוי, לפתע תא המטען לא נפתח עוד. אומנם עושה רושם כי המפתח עושה את פעולתו כראוי, אך תא המטען לא נפתח.

בודקים מדוע ולמה, מושכים מעלה את מכסה תא המטען בכח סביר, והנה נקרעים הברגים המחברים את התפס למכסה תא המטען. מבט על התפס מגלה כי הוא חלוד לחלוטין ואינו בר שימוש.

התפס עובר לנקיון מחלודה, בעוד שכעת יש לחשוב איך מחברים אותו חזרה למקומו.

הגדלת הקדחים המחברים, הברזה שלהם מחדש והכנסת ברגים, פתרה את הבעיה הזאת...

 

מרימים טלפון למוסך של קובי, לראות אם יש ליפט פנוי, בשביל לסיים את ההכנות ולקבל אישור מוסך מורשה.

ההכנות כוללות החלפת תושבות גיר, החלפת משאבת קלאץ' תחתונה וסיום צביעת השילדה.

אין ליפט פנוי... בעסוש... =/

 

אין ברירה... עדיין ישנם מספר דברים לעשות ע"מ שהדוכסית תיראה כמו רכב שיכול לנסוע בכבישי ארצנו.

מתחילים לשפשף.. כלמיני פיצוצים בצבע נעלמים להם בזה אחר זה, כך שהדוכסית אומנם לא צבועה יפה, אך כעת היא רק עם פיצוצי צבע מעטים בלבד, ויפה מאז ומעולם (מבחינתי, העולם שלה התחיל מז שהיא עברה לידי).

 

מנסים להעביר את הזמן בפתרון של בעיות חשמל. אין ספק שבעיות חשמל מעבירות את הזמן....

מתחילים בבדיקה של הוינקר השמאלי הקידמי, שאינו מתפקד כראוי. חשמל מגיע אליו, המינוס עובד כשורה אף הוא, אם כך, ככל הנראה הבעיה בנורה (נורת שני חוטים).

פותחים את הבקליט של הפנס, ובודקים את הנורה. מנסים להוציא את הנורה, אבל היא בשלה. חושבת שהיא חברת כנסת, ונאחזת בכסא שלה בכל הכח. פשוט לא מוכנה לוותר או לזוז.

עושים עם המנורה את מה שאי אפשר לעשות עם הכנסת. שוברים הכל ובונים מחדש.

ניפוץ המנורה עובר בשלום יחסי, כאשר רסיסים ניתזים לכל עבר. הוצאה של המנורה מהבית שלה באמצעות מברג, שפיץ פלאייר וכח פיזי מתון מגלה כי כל בית המנורה חלוד.

מייד נשלף בית מנורה אחר מהמחסן.

בטרם מחליפים אותו, רענן אומר לי, "תביא רגע את החומצה".

עם מברשת, מורחים בעדינות את החומצה על בית המנורה, והנה החלודה נאכלת. פשוטו כמשמעו.

שטיפה במים והתזת ספריי אבץ משיגים תוצאה של כמעט חדש.

הכנסת נורה חדשה, והנה הוינקר עובד כראוי.

 

את אותו הדבר (רק בלי לנפץ) עושים גם בבית המנורה השני, בודקים כי הכל עובד כשורה, ושמחים וטובי לב מרכיבים הכל בחזרה.

 

לאחר ההרכבה, שוב בדיקת תקינות.

כלום לא עובד... =/

אין שום וינקר. פשוט כלום...

לא ימינה, לא שמאלה, ואפילו לא ישר. פשוט הוינקרים לא עובדים.

כוסמו עם החשמל.. כמה זמן מבזבזים עליו. לך תדע איפה התקלה... האם האוטומט הלך, האם יש איזה קצר במקום מסויים, מה לעזאזל קורה כאן.

מתחילים לעבור על הכל, החל מהסוויץ', דרך הידית, וכלה בכלמיני חוטים שונים, מוזרים וכאלו שאפילו שובינסקי לא ידע על קיומם.

בסוף מתגלה שבאורח פלא, הפיוז של הוינקרים זז ממקומו. החזרתו למקום פותרת את הבעיה, והכל עובד כשורה.

 

כעת נותר לחכות שיתפנה ליפט במוסך של קובי..

זה כבר יקרה ביום אחר שאגיע לחדרה.

 

מנצלים את הזמן להחלפת מספר אחורי למספר עם הכיתוב "רכב אספנות", ניקוי סביב, עוד מבט על הדוכסית, וואלה... בעיני רוחי אני כבר יכול לראות אותה נוסעת ברחבי ישראל...

 

השעה 5, ואני אומר לעצמי שהנה יש סיכוי שאחזור באור לירושלים.

מסדרים, מארגנים, מחזירים הכל למקום.

רענן שואל אותי אם אני נוסע דרך כביש 6.

בשעות האלו, הדרך הזאת מהירה משמעותית מאשר כל דרך אחרת, אז אני אומר שכן, ושואל אותו אם הוא רוצה שאקפיץ משהו למקום כזה או אחר.

"כן," הוא עונה לי, "אני צריך שתקפיץ איתי חומוס לפה ליד מחנה שמונים"....

 

נו, אני יכול להגיד לא לאוכל?

 

אחותו של רענן מצטרפת אלינו לא.ערב נעימה וטעימה, שבסיומה אני חושב שיש מקום לשנות את השם של הבסיס הזה ל"מחנה שמנים". או לפחות לקרוא כך למסעדה במקום.

 

ממש רואים את הסוף...

אה, כן... ששת קוראיי גם יכולים לראות תמונות...

[y9853]

ועוד קצת תמונות (עד שזכרתי לצלם, שמישהו גם יראה אותן)

[y9853]

המטרה הוצבה, סומנה, ואליה חתרנו במהלך היום.

במידה והמטרה הזאת תושג, אנו יכולים לראות באופק את המטרה הבאה, לסמן אותה, ולחתור אליה במלוא העוז.

ההרים הם רק קשיים למי שמסיר את העיניים שלו מהמטרה.

 

המטרה הראשונה - לעבור טסט.

המטרה השניה (במידה והמטרה הראשונה אכן תושג) - להעלות את הדוכסית לירושלים. ולא, לא על גרר, כי אם בכוחות עצמה, בנסיעה, ללא כל תמיכה או עזרה של כלי רכב אחר.

 

לפיכך, כבר ביום חמישי ניגשתי למשרד הרישוי בירושלים, להוציא אישור נסיעה ל- 48 שעות.

לרגע לא חשבתי שזה הזמן שייקח לי לעמוד בתור...

כאשר הגיע תורי, הפקידה הפתיעה אותי, ושאלה אותי באדיבות ממתי אני רוצה את זה. אמרתי לה שמיום ראשון בבוקר.

תוך שניות הופק עבורי רישון זמני, ונאמר לי שעליי לשלם אותו בדואר. חיש מהר שולם המס הזה, והכל היה מותכנן להתקיים ביום ראשון.

 

קרה מה שקרה (ולא אלאה כאן בפרטים), ורק היום הסתייע לי להגיע לחדרה בבוקר.

 

השכם בבוקר קמי ויצאתי את ביתי ביפנית (שבכלל יוצרה בבריטניה) הנאמנה, ושמתי פעמיי אל חדרה.

 

בהגיעי, ניצלתי את השעה הקרירה (יחסית) לטובת פתרון בעית אור הברקס.

הורד כבל ישירות מהסוויץ' אל הקופסה הנמצאת על הדוושה, לחיצה קלה על דוושת הבלם, והנה נדלק אור באחוריי הדוכסית.

באופן מפתיע, זה קרה ממש מהר...

 

האם זה סימן על המשך היום???

אז זהו....

 

בשביל זה כדאי להמשיך לקרוא (טוב, נו, לא ממש כדאי, אבל אפשר להמשיך לקרוא).

 

השעון מראה על השעה 8 בבוקר.

רענן מרים טלפון לקובי ושואל אותו אם הוא יכול לעשות בדיקת רכב מיושן.

קובי אומר לו: "בוודאי", אני מייד קופץ למושב הנהג ואז קובי מוסיף ואומר "בעוד שעה וחצי".

 

זה אמר שיש שעה וחצי שצריך להעביר בנקיון של הדוכסית, ע"מ שהיא תקבל את הזכות החוקית לנוע בכבישי ישראל.

 

מתחיל WAX ON, WAX OFF רק שבמקום עם וקס, עם אקונומיקה וסקוטש.

דווקא ממש יפה לראות את הרחבה מתמלאת בצבע לבן של האקונומיקה. קצת פחות יפה לראות את הבגדים מתמלאים להם לאיטם באותו הגוון בדיוק.

 

כאשר אני מסיים מותש, אני מרגיש שאני כבר יודע מספיק קארטה, אך הדוכסית חושבת אחרת, ומזכירה לי שיש לה גם חלונות שצריכים לעבור נקיון, שלא לדבר על החלק הפנימי שלה.

 

משונה... רכב שלא ניקו אותו למעלה מ- 15 שנה, אשר היה חשוף לפגעי מזג האויר - מדבר.

 

 

עם תום הנקיונות יש בי רצון עז לממש את מעט הזמן החוקי בו מותר לי לנוע עם האוטו, ולכן אני שם את פעמיי אל המוסך של קובי, מצוייד בשתי תושבות הגיר, אשר אותן ניתן להחליף רק על הליפט.

 

רגע... מערכת הפליטה...

לאחר זמן כה ממושך, סביר כי מערכת הפליטה לא ממש תקינה, וכדאי כי מישהו מקצועי יעבור עליה, יחווה את דעתו ובמידת הצורך גם יתקן את הדרוש תיקון.

 

בעוד רענן מתאם עם האגזוזן, אני עושה סיבוב אחרון על האורות, לוודא שאין לנו עוד הפתעה.

כל האורות עובדים כשורה.

קדימה!!

יוצאים לדרך!

 

הנסיעה עד לאגזוזן עוברת בשלום. הדוכסית לא מתחממת יתר על המידה, הכל עובד כשורה, דווקא נחמד.

בעיה אחת מפריעה לי...

כאשר אני לוחץ על דוושת התאוצה, היא לא חוזרת עד הסוף, אלא רק את הרוב המוחלט של המהלך, כך שנוצר מצב כי האוטו כל הזמן עובד על טורים גבוהים יחסית לסיבובי סרק.

התייעצות קלילה עם רענן, ואנו מחליטים להמשיך בתוכנית המקורית.

 

מכוונים אותי אל הליפט.

אחרי כל כך הרבה שנים שהדוכסית לא ראתה ליפט, אפילו ברנטגן, היא נהנית מתשומת הלב המרובה לה היא זוכה, ומבקשת להצטלם לרגל המאורע החגיגי.

הפלא' נשלף, ומספר מצומצם של תמונות מוגש כאן לעיונכם.

 

לאחר שבוצעה הלחמה באגזוז (שהיה סדוק במקום אחד), הדוכסית יורדת מהליפט, ואנו ממשיכים אל המוסך של קובי, שם אנו ממתינים עד שייתפנה ליפט.

התמכרה לזה, הדוכסית...

התחילה להנות מהליפט זאת.... אני רק מקוה שהיא לא תתרגל ועוד יותר מקוה שהיא לא תרצה שוב.

מה שהיא כן רוצה זה להצטלם שוב. הפעם ניתן גם לראות תמונות מעט טובות יותר של הנעשה מתחת לדוכסית, כך שאנו יכולים לתהות על מה שנעשה שם.

תושבות הגיר מוחלפות בחדשות במוסך של קובי, ורענן מצטרף אליי.

מתבצעת שטיפה של החלק התחתון של הדוכסית, בדיקה אחרונה לוודא שהכל בסדר, הטפסים נחתמים והנה אני נוסע אחרי רענן, בכבישים יפהפיים בדרך אל מכון הטסטים.

מגיעים לרמזור אדום. אני שולף את הפלא' שלי ע"מ לצלם את רענן עם סבטלנה, והנה הוא עושה בדיוק את אותו הדבר ומצלם אותי (לי יצאה תמונה יותר יפה, תוכלו לראות בעצמכם).

 

ממשיכים אל מכון הטסטים. רענן חונה את סבטלנה בחוץ, ואילו אני נכנס עם הדוכסית למסלול.

מפלס הלחץ וההתרגשות מתחיל לעלות.

הפלא' מצלצל....

על הקו חבר הנמצא בעירית ירושלים, מבקשים בעירית ירושלים לסגור איתי תאריך להשקה של הדוכסית.

איזו השקה? מה השקה? תן לי לעבור את הטסט דבר ראשון...

דבר שני - זה יהיה "אחרי החגים". יאללה ביי.

 

עולים אל המסלול. אני רואה את האורות הירוקים מבצבים במסכים...

בדיקת אורות פלוס וינקרים, עוברת בשלום. כך גם אור הברקס.

בדיקת בלמים מראה על סביב 90%. אני נושם לרווחה.

מגיעים אל הבור....

מרווח הגלגלים של הדוכסית מעט צר מאשר ברכב רגיל, והנה המכוון נלחץ כאשר הוא רואה אותי מתקדם במהירות אל עבר הבור (מישהו אמר טורים גבוהים?).

"שחק בהגה!" פוקד הרמקול, ואני משחק הגה של הדוכסית כילד בגן חובה הנמצא בתוך אוטו מהעשוי מברזל.

"מספיק" פוקד הרמקול בשנית.

 

מתקדם לאיטי אל עבר בדיקת עוצמת האורות... רואים כבר את הסוף

פנס שמאל - "תחליף אורות", נשמעת ההוראה, והנה מסך המחשב מראה אור ירוק.

עוד פנס וסיימנו

פנס ימין - "תדליק אורות"

"תדליק?" אני שואל את עצמי, הם דולקים.

"הם דולקים" אני אומר מהחלון, וזפטה של הבוחן בפנס מבהירה לי שיש כאן משהו שאינו תקין.

נורה ימין נשרפה.

 

אני אומר לבוחן - לא נורא, ממילא אני לא נוסע בלילה, והוא מעיף בי מבט חמור סבר ופוקד - לך להחליף נורה! אחרת אין מעבר טסט.

 

סיימתי את המסלול ופניתי לחניה.

כיביתי את הדוכסית וניגשתי לשמוע רג'קטים עליה.

"אתה צריך להצמיד את המספר גם לחלק הקידמי של האוטו ולהחליף נורה.

במקרה יש לנו כאן נורות כאלו בדיוק במחיר מופקע, למה לא תקנה לך כמה?"

"בסדר, בסדר" אני עונה, "איפה מחליפים כאן נורות?"

"במסלול ב'", עונה הקול

 

חוזר לדוכסית ובא לפנות אל מסלול ב'.

היא ממאנת להתניע. עוד לחיצה קלה על הגז, עוד סיבוב של המפתח, והנה... כלום.. פשוט כלום...

מעט נסיונות נוספים, והדוכסית שהיתה מניעה בנגיעה, הופכת להיות קשה התנעה, אך לבסוף משתפת פעולה ומתניעה.

 

נכנס למסלול ב'.

הבחור מפרק את הנורה השרופה והולך להביא אחת חדשה. לאחר דקות ספורות הוא חוזר ואומר "אין כאלו, יש רק הלוגן".

"תרכיב" אני אומר לו, מת כבר לעוף משם.

"אתה יודע שאם אתה שם הלוגן, אזי אתה צריך להחליף את שתי הנורות?"

"תחליף... תחליף, העיקר שנגמר כבר עם זה"

 

הבחור מחליף את הנורות, והנה אנחנו בודקים אותם. פנס שמאל עובר חלק, ופנס ימין מסרב לעבור את הבדיקה. לפני החלפת הנורה הוא עבר, ולאחריה לא... נפלאות דרכי הדוכסית.

משחקים עם האורות שוב ושוב, עד שהכל בא על מקומו בשלום.

 

לפתע אני מבין, שהנה... זהו... אני עובר טסט ראשון!!! מייד אני מתמלא אנרגיות כמו בחור בן 17 שעבר זה עתה טסט ראשון. לאור העובדה הזאת, הדוכסית, שהנה היא כבר בת 39 שואלת את עצמה, "רגע, אם אני בת 39 והוא בן 17, מה לעזאזל אני עושה איתו?"

וזהו... לא מוכנה להידלק כלל וכלל.

כל נסיונות השכנוע, כל הדיבורים על ליבה, ואין שומדבר. היא פשוט לא מוכנה להתניע.

אין ברירה, נדחוף אותה בירידה מהמסלול.

 

אני יושב בכסא הנהג (נו, מה?), משלב לשני, ושלושה חסונים מתחילים לרוץ, אני משחרר קלאץ', לוחץ מעט על דוושת הגז, קול יריה אימתני נשמע ברחבי מכון הטסטים, שלושה חסונים מחפשים מחסה.

לאחר שהובהר כי קול הנפץ אינו אלא "בק פייר", שלושת החסונים עדיין מתנשפים, שואלים זה את זה, הכיצד זה קרה?

רענן מסביר להם כי הדוכסית מעכו - שם לא שואלים שאלות, שם ישר יורים.

 

 

חוזרים למשרד סיום הטסט.

ניירת... עוד קצת ניירת.... כרטיס אשראי... עוד ניירת, והנה הרישיון חתום!!!

מטרה ראשונה הושגה במלואה! עוד פיבר חזרה לכבישי הארץ לאחר לפחות 15 שנה בה לא היה לה רישיון בתוקף!!!!

 

כעת יש לחתור אל המטרה השניה, אך בטרם נעשה זאת, נשוב למחסן, לסגור פינות אחרונות.

שוב אני נוסע אחרי רענן בכבישים יפים, בחבל ארץ שאני לא ממש מכיר, עד שאנחנו מגיעים למחסן.

זה שדוושת התאוצה אינה חוזרת עד הסוף ממשיך להציק לי, אבל זה לא מאוד נוראי...

 

נכנסים למחסן.

 

צוחקים וצוהלים על השגת המטרה הראשונה.

אני מכבה את הדוכסית, וכאשר אנו מנסים להתניעה שוב, רואים שאין עם מי לדבר.

כנראה שהיא פשוט לא רוצה לעזוב את רענן. האמת, אני יכול להבין אותה.

מחברים אותה למטען, ואני מתחיל לארוז את כל הדברים מהמדך שלי, המדף אשר שירת אותי נאמנה בכל תקופת השיפוץ.

הדברים עוברים ישירות למחסן הכללי, לטובת הבא שישפץ סוסיתא.

סדר וניקיון בעוד המטען מטעין את המצבר של הדוכסית.

עוד כוס קפה, עוד שיחה על דא ועל הא (בעיקר על אירוע סוף הקיץ).

כיוונים אחרונים של הגז, ונסיון נוסף להתניע.

שומדבר..

עוד נסיון, ועוד אחד וכלום...

הדוכסית לא רוצה לנסוע מרענן, אלא רוצה להישאר אצלו עוד ועוד.

 

בסופו של דבר ענן אומר לי: "תכנס לאוטו, תשלב לרוורס, אני אדחוף אותכם החוצה, ואתה אפילו אל תעצור, פשוט תיסע לך מכאן, ותנסה להשיג את המטרה השניה".

 

ואז...

למרות שהדוכסית ביקשה להישאר אצל רענן, הוא פשוט דחף אותה החוצה, התנעתי אותה, ויצאתי לכיוון ירושלים.

 

האם הגענו ביחד בריאים ושלמים לירושלים, האם חזרנו חזרה לחדרה ע"מ למלא את רצונה של הדוכסית?

כל זאת ועוד - מחר.

[y9853]

ועוד תמונות....

=]

[און יעקבסון]

יופי של סיפור, יוני! עם סוף טוב, מה שלא יהיה. גם אם לא הגעת לירושלים...

ו... כמובן - מזל טוב! עוד פיברית חזרה לכביש. ונשאלת השאלה: האם בסוף השבוע הבא, הדוכסית תעשה את כל הדרך בחזרה מירושלים לאירוע בחדרה?

[הארי 007]

:mm_yeah:

[עדן אלימלך]

יוני מזל טוב על הטסט :-P:-P

[עדן אלימלך]

אני מת להתחיל את שלנו