אני שונא חתונות.

[.tommy g]

את האנשים שאשכרה נהנים באירועים כאלה אני משתדל להרחיק מחיי באופן מיידי עם היוודע הדבר. קל לזהות אותם לפי התמונות בפייסבוק, זו תמיד אותה התנהגות - קפיצות לקול המוזיקה במעגל של גברים עם חולצות פתוחות למחצה, במעין ריקוד הומו אירוטי שבטי ומוזר שתכליתו כמאמר המשורר פה למעלה "לעשות שמח". למחרת הם בד"כ יחזרו לא לדבר איש עם רעהו, לקרוא זה לזה בשמות גנאי מאחורי הגב ובגדול להיות זרים זה לזה. אבל ברגע שנכנסו בשערי האולם - אחים הם, וכל מי שמעז לשבת בצד בשקט ולא לחלוק איתם את האחווה המזורגגת שלהם הוא האויב. (="לא זורם")

 

 

וזה שאתה חושב שאתה האויב שלהם, זה הכל בראש שלך. לצערי.

[vadim6385]

זה אולי ישמע לך מוזר, אבל לי זה נשמע כאילו אנשים סה"כ מנסים להתחבר (to socialize) איתך.

 

או שרואים מישהו שלא שיכור מטומטם כמוהם (="לא זורם"), ומנסים להפוך אותך לאחד מהם. לשמחתי אין פה עדיין תרבות שבה הצלחת החתונה נמדדת במניין פצועים והרוגים.

 

במדינה שאני במקור בא ממנה יש משפט:

 

"אם הוא לא שותה - או שהוא חולה, או שהוא מניאק גדול"

 

נ.ב. ג'יימס, המסעדה אכן לא כשרה

[SlowRide]

SlowRide - על איזה צחוק בדיוק אתה מדבר? לצערי זה נשמע שדיברת מהלב.

זה אכן מה שאני מרגיש, אבל לא באמת היתי מוריד מכנסיים מול הצלם וזורק בקבוקי בירה על הרב בחופה ובטח שלא צועק "יא בן ז@נה" על סתם אחד שקורא לי לריקודים. אלה מבין הקטעים שנאמרו בהומור. ההרגשה אמיתית לחלוטין.

תבין, לא כולם נהנים מהדברים האלה, יש אנשים שבשבילם ארועים חברתיים רועשים הומי אדם הם מעיקים ומטרידים. אני אחד כזה.

בילוי מהנה בשבילי זה עם 3-4 חברים טובים ולא יותר.

לא רוצה להתחבר לאף אחד ולא רוצה שיתחברו אלי.

תקרא לי אנטיפט אבל זה אני וזה מה יש.

מרגיז אותי שאנשים לא מוכנים לקבל את זה שאני לא נהנה מאותן שטויות שהם מוצאים כ"כ כיפיות ו"זורמות", כמו שדריש היטיב לתאר.

[sperial]

כשיוצאים, אז זה ברחוב שמוביל לכניסה לגנים הבהאיים מלמטה (אני לא מכיר את חיפה)

 

בקיצור - שד' בן גוריון, המושבה הגרמנית. שדרה שכולה מסעדות.

אולי תנסה לזהות אותה ב-street view.

[Derish]

Derish - מה רע בלזרום? יותר טוב להיות בדיכי באירוע?

 

הפואנטה היא שאני לא חייב לך כלום, אז מה אתה* נדחף לי לפנים ומתעקש שאני ״אזרום״ איתך?

אני לא מכבה את המוזיקה ודורש שכולם ישבו בשקט, אז למה אתה מתעקש לקבוע לי איך לחגוג?

מי בכלל קבע שכולם חייבים להנות בדיוק באותה צורה כמו עדר מטומטם של ברברים לבנטינים?

בתנאים מסויימים כל העסק הזה מרגיש פחות כמו ארוע משמח ויותר כמו טקס חניכה בגבעתי.

 

* לא אתה ספציפית, אני מדבר על הטיפוס באופן כללי.

 

להערתך השניה, אכן כמה מידידיי הטובים לשעבר שוחררו מתפקידם בסיטואציה כזאת בדיוק.

מבחינתי זה מעיד על העדר אופי ואישיות, כניעה ללחץ חברתי ושאר דברים שאינני צריך בסביבתי.

אין לי בעיה עם אנשים שחוגגים, אך תמיד אפשר למצוא דרך אלגנטית לעשות זאת, בשקט או ברעש.

רוצים להיות ברברים? לכו לבלות עם שאר העדר. זה בסה״כ סימן מקדים לדברים אחרים שעתידים לבוא.

[.tommy g]

אז אולי נארגן לכם איזה דייט יחד, מה אתם אומרים?

[Kernel]

לא הייתם באירוע של גרוזינים?

 

 

ובהקשר אחר - איפה פואד ועצמאותה?

[אנלוגי]

לדייט לא אצטרף, אבל לחוסר החיבה לאירועים המוניים והופה הופה אני בהחלט מצטרף.

כבר מזמן עשיתי לי כלל ללכת רק לחתונות של:

1. חברים טובים

2. משפחה קרובה (ללב, לאו דווקא בקרבה הביולוגית)

3. מי שמבטיח רווקות צעירות ו/או אסאדו.

 

לא מרגיש מחוייב אף פעם, מי שבוחר להיעלב שלא הגעתי לחתונתו זו בעיה שלו. אם הוא הזמין אותי כנראה שהוא רוצה בטובתי, ואם טובתי חשובה לו הוא צריך להבין שהיא מגיעה רק כשאני עושה מה שאני רוצה. בכל מקרה אם לא אגיע אדאג לברך לפני או אחרי החתונה, ומכל הלב.

 

סיפור: אחד שבילדות היה החבר הכי טוב שלי, גדלנו 50 מ' אחד מהשני במקום קטן, הזמין אותי לחתונתו לפני כמה שנים. מאז שהתגייסנו הקשר נותק, וממש שמחתי על ההזדמנות לחדש את הקשר. רצה הגורל וממש באותו ערב חבר טוב ממעגל אחר נזרק ע"י זוגתו איתה היה כמה שנים טובות יחד. הוא היה שבור. ניצלתי את היותי לבוש לחתונה וגררתי אותו לשתות ולשפוך את הלב. היה ערב קשה.

התקשרתי לאותו מחותן טרי כמה ימים אח"כ להתנצל והסברתי לו את העניין. הוא עשה קולות של מבין, אבל יש לי הרגשה שעד היום הוא לא ממש סולח לי. הקשר עדיין די בנתק. חבל. החבר השני התחתן בינתיים. הייתי בחתונתו כמובן. די סבלתי למרות הבר המוצלח מאוד. היום הוא סובל, אבל אנחנו עדיין חברים טובים. אני מטיל על Locomotive למצוא מוסר השכל.

[אנלוגי]

יש לי עוד עניין, הפעם מזוית שונה אז זה מצריך פוסט נפרד:

 

בעוונותי חילטרתי פעם כעוזר צלמים/צלם שני בחתונות. לצערי לא היו אלה צלמים מהשורה הראשונה, ובהתאם לכך היו הזוגות. חוויתי את רוב העדות, ברוב הסיטואציות. זה לא עשה לי טראומה, אבל הכניס בי ציניות (וזה ממש לא קשה אצלי) אדירה לכל העניין. כמעט כל העובדים בענף מזלזלים בזוג, יורדים על אם הכלה, מגחגכים על האורחים ובכללי עושים שכונה. לראות את התהליך קורם עור וגידים החל מסלון הכלה, המזדה 323 (זה היה מזמן) המקושטת, צילומי ה"קוקו מאחורי העץ", כניסה לאולם גני הפרדס/חצר המלך/מלונת הצבי עם זיקוקים/יונים/בלונים/ארנבות (בחיי!), עוד סלואו של פיל קולינס, עוד אוכל תעשייתי מזעזע ואלכוהול תוצרת הארץ, עוד מחרוזת מזרחית, ההתבהמות ההולכת וגוברת של האורחים והמשפחה עם עליית מפלס האלכוהול, הידיעה שכל זה עלה להם הון חסר פרופורציות לתמורה, כל זה עשה אותי עצוב. בלי ציניות.

 

זכורה לי כלה אחת חמודה לאללה, פגשתי אותה בסלון הכלות לפני תחילת תהליך הטיח. עישנו סיגריה בחוץ וקשקשנו. היא הייתה קצת לחוצה אבל סה"כ די שמחה. לאורך כל תהליך השפכטל פנים היא הדגישה באוזני המאפרת ומעצב השיער "עדין, בטעם, לא מוגזם". היא יצאה טייפקאסט של כלה ממוצעת מאשדודקלון. התחילה לבכות. בחיי שריחמתי עליה. זרקתי לה בשקט ברגע אחד מנותק מההמולה "בואי נברח מכאן עכשיו, את עוד יכולה להתחרט". כמובן שהיא לא נענתה, אבל העיניים שלה הסגירו זיק של מחשבה אמיתית בכיוון. כבר נבהלתי מעצמי. למזלי ולמזלה אחרי צילומי ה"קוקו בנמל מאחורי התורן" היא הסירה האיפור, התאפרה מחדש ופרמה את תסרוקת המארג' סימפסון. לחופה הגיעה נינוחה ושמחה, עוד לא יודעת מה מצפה לה באלבום התמונות. שונא צלמים רעים ומאפרות חסרות לב.

[SlowRide]

אז אולי נארגן לכם איזה דייט יחד, מה אתם אומרים?

אני אומר שלקפץ לצלילי איל גולן ודרבוקות מחובק עם גברים אחרים מיוזעים אחרי כמה כוסות של וודקה סוג ז' עם XL זה מאד

אירוע שלי בחיים לא יראה ככה.

 

בד"כ כדי לא להעליב את המזמינים אני מגיע יחסית מוקדם ללחוץ להם את היד, שם את המעטפה בכספת, לוקח איזה משהו מהמזנון ומתחפף משם עוד לפני שהתקליטן ב2 ש"ח פותח את הפה שלו.

השיא היה בבת מצווה של מישהו מהעבודה. הביאו לשם רקדניות ועשו עשן וזיקוקים כאילו זו איזו הפקה על מלחמת וויאטנם. פאקינג בת מצווה! אולם אירועים! WTF?!

ביקשתי מהמלצר שיראה לי איפה כניסת העובדים וברחתי משם, כי בעלי השמחה עוד עמדו ליד הדלת.

גועל נפש.

[Nightstalker]

כמה שאני אוהב את הפורום הזה לפעמים!

איזה כיף לשמוע שיש עוד אנשים עם בעיה כמו שלי!

 

כל שנה בערך בתקופה הזאת של מאי אני נכנס לכוננות ספיגה.

כל מיני הזמנות לחתונות של אנשים שבמקרה החיובי דיברתי איתם לפני חצי שנה.

 

פעם באמת הייתי הולך לכל חתונה סובל בשקט (מה אני יעשה אני קצת מיזנטרופ).

ורק מתפלל שיהיה בר משקאות נורמלי.

 

לאחרונה אימצתי לעצמי מנהג אם אני מקבל הזמנה מאדם שלא דיברתי איתו פעמיים בחודש האחרון אני לא הולך.

 

גם חסכתי כסף, גם חסכתי עצבים.

[locomotive]

אנלוגי, הרי לך פאנצ',

אף אחד לא שונא חתונות יותר מחמי - הוא לא הגיע לחתונה של ביתו.

להבדיל מהחתונות שתיארת אנחנו נכנסו לחופה עם gnr. ורקדנו סלואו לצלילי יו2 ,

למרות שגם זוהר ארגוב נכנס יפה בקומבינה בשבירת הכוס.

[vadim6385]

איזה כיף לשמוע שיש עוד אנשים עם בעיה כמו שלי!

 

לי או לך אין בעיה.

 

בעיה יש למזוכיסטים שנהנים מהדברים האלה

[sperial]

השיא שלי היה שהבאתי את אשתי לחתונה (מרחק של איזה 45 דקות מבית), הורדתי אותה בכניסה, המתנתי במקום ואחרי 20 דקות היא היתה לידי, בדרלך הביתה. בחתונות קצת יותר קרובות אנחנו מתפצלים מההמון במעבר מהחופה לארוחה. רק בחתונות של אנשים קרובים מאוד אנחנו נשארים לארוחה.

מעבר לכך - כאשר לא מדובר במישהו קרוב רק המוזמן הראשי הולך, למזלי ב-95% זו אשתי (יש לה משפחה גדולה ובמקום העבודה שלה נהוג להזמין לשמחות, בעוד שלי משפחה קטנה מאד ובמקום העבודה שלי לכל היותר מביאים עוגה ובקבוק משקה.

[elibaba]

להבדיל מהחתונות שתיארת אנחנו נכנסו לחופה עם gnr. ורקדנו סלואו לצלילי יו2 ,

 

ישמרנו האל, אצלי כנ״ל.

וחכו שתגיעו לסבב השני של חתונות*... מוהאהא

 

 

* דהיינו, החתונה השנייה של חבר מסויים.