דיון פתוח על זוגיות פתוחה

[locomotive]

פרומו שראיתי בהוט גרם לי לחשוב (למרות ההפצרות הנשנות ממקורבי שחשיבה אינה פעילות מומלצת עבורי) :

 

זה באמת עובד?

האם הם גילו משהו שנשגב מבינתי?

האם בחלק מהמיקרים מעבר לזוגיות פתוחה אכן תמנע גירושים?

האם באותם מיקרים היא תגרום לגירושים?

 

קשה למוחי הקטן לקבל את הקונספט הזה, אשמח לשמוע דעתכם.

[Romek]

לא מקבל את זה.

בני אדם מיסודם קנאים לרכושם.

בן/בת זוג נופלים לאותה קטגוריה.

נראה לי מופרך שאדם שחש אהבה לבת זוגתו, ירגיש נוח שהוא מקיימת יחסים עם אדם אחר, גם אם זה מתיר לו חופש דומה.

[Fazer]

מכיר הרבה אנשים שחיו/חיים בפורמט הזה - הוא בהחלט אפשרי, אבל הוא מאוד לא פשוט. לחלקם זו דרך חיים מתאימה שפתחה עולם נפלא, ולחלקם זה לא התאים והם סגרו את הזוגיות.

 

אישית? לא יודע אם הייתי חי טוב בפורמט הזה.

[Derish]

במקרה אני שייך לזרם הזה, או לפחות הייתי שייך תקופה מסויימת כשגרתי באירופה. יש סיבה טובה שבגינה אינני מרבה לדבר על החלק הזה של חיי, אפילו עם המשפחה והחברים. אנשים פשוט לא מעכלים זאת היטב.

 

אומר בקצרה שלתחושתי זה אכן יכול לעבוד, אבל רק אם שני בני הזוג מגיעים לרעיון הזה באופן עצמאי ולא מחליטים לנסות כי זה נראה להם מעניין או הרפתקני. מגירושין אני בספק אם זה יציל, אבל אימוץ הגישה הזאת יכול להטיב מאד עם זוגיות שדעכה עם השנים - ברגע שמשאירים את הנישואין כברית חברית המשרתת אינטרסים משותפים ומוציאים את הרכושנות והאלמנט המיני, זה יכול להצליח. כמובן שלדעת אנשים מסויימים נישואין ללא מין ואהבה זה לא נישואין, אבל כידוע במציאות לא הכל שחור ולבן.

 

הקונספט עובד היטב בעיקר במדינות שבהן מקובל לחיות בזוג מבלי להינשא ולפעמים אפילו בלי ילדים. בישראל זה קשה יותר אבל גם עובד לפעמים. אין לי הרבה נסיון בתחום הזה בארץ וגם המעטים שכביכול נמשכים לרעיון בד״כ מתקפלים כשמדברים איתם על כך ישירות, בדומה לבחורה ההיא שהסרטונים שלה הופצו בוואטסאפ (ומיד לאחר מכן נהייתה צנועה וחסודה).

 

מקרה אחד שעשוי אולי להסביר את הפואנטה שלי: בתקופה שביקרתי באופן סדיר במטווח הכרתי בחורה בשנות השלושים לחייה עם אקדח ברשיון, שלושה ילדים ובעל אוהב. התחברנו כידידים ולכן נחשפתי להיבטים רבים של חייה כולל הזוגיות וחיי המשפחה. זו הייתה משפחה די מאושרת ויציבה כלכלית, עם שני בני זוג חכמים וליברליים שאחד מהם גם אימץ באופן סדיר פרטנרים מזדמנים לסקס, חד פעמי או לתקופה קצרה. בן הזוג השני לא ידע על כך כביכול (למעשה אני מהמר שכן, גם אם לא חשף את הקלפים), אבל הטענה שנשמעה היא שלהם הייתה זו הדרך היחידה לשמור על שפיות בתוך התא המשפחתי. במילים אחרות: יש מי שהולך לפאב עם חברים, יש מי שיוצא לטיול נהיגה בשבת בבוקר ויש מי שמזיין מהצד ולא רואה בכך בעיה. גם אני לא ראיתי בכך בעיה גדולה, למרות שלדעתי זה לא בריא שהעניין אינו בתיאום בין שני הצדדים, אבל אם שחרור הקיטור הזה הוא שגורם לזוגיות שלהם לעבוד ולילדים לגדול מאושרים - מי אני שאשפוט?

 

אין טעם לדוש בזה יותר מדי או לשכנע מישהו, בשורה התחתונה העניין באמת לא מתאים לכל אחד. מי שכן מגיע לזה בסופו של דבר בד״כ עושה זאת בשלב של חייו שבו כבר ניסה ולא נהנה בשיטות קונבנציונליות, לכן החיפוש מבחוץ אחרי הגיון או רציונל בעניינים כאלה מועד לכשלון.

[haimy]

מה שמחזיק נישואין עשרות שנים זה החברות.

בפתוחה לא נראה לי שיש כזאת שתעמוד במבחן בזמנים קשים.

[yulianx]

לי קשה לקבל את זה,רק המחשבה שמישהו אחר היה שוכב עם אישתי-no way.

[nitch]

ומה אם זו מישהי?

[ExoduS]

לא יודע מה יהיה ברגע האמת, אבל איך שהוא "מישהי" מסתדר לי לא רע.

[Ahbarony]

אני מכיר מישהו שאישתו עזה אותו בשביל אישה אחרת.

הוא אמר שזה פחות פוגע מאשר אם היה לה גבר מהצד.

לעניין נישואים פתוחים - יכול לעבוד רק בזוגות שאין ולא הייתה בינהם אהבה מלכתחילה.

נקח לדוגמה משפחות מלוכה ששם כמובן אין שום קשר בין אהבה לנישואים, למרות שינוי מגמה בעשורים אחרונים.

לכל אחד מבני זוג היו חיים משלהם. הם גרו במעונות נפרדים וקיימו יחסים רק לצורך המשך השושלת.

שם זה עבד במשך מאות שנים.

[Derish]

לעניין נישואים פתוחים - יכול לעבוד רק בזוגות שאין ולא הייתה בינהם אהבה מלכתחילה.

 

אני מבין שלשיטתך אהבה תמיד קשורה בזכויות קניין, לדעתי ראיית המצב הזאת קצת שטחית. לפעמים דווקא כשאוהבים מישהו וסומכים עליו לחלוטין, קל לשחרר אותו ל"חלטורות" מזדמנות כי יודעים שהבית הוא עדיין חוף המבטחים שלו ולשם הוא יחזור בכל פעם. מה גם שמוסד הנישואין כפי שהוא נהוג היום (ומושתת כביכול על אהבת אמת) מציג הישגים פושרים למדי עם עשרות אחוזי גירושין. אם הוא היה עסק, הפורמט הזה כבר מזמן היה פושט את הרגל.

[falou]

אני מבין שלשיטתך אהבה תמיד קשורה בזכויות קניין

 

כשאוהבים מישהו וסומכים עליו לחלוטין, קל לשחרר אותו ל"חלטורות" מזדמנות

 

בעצם זה שאתה תוחם את הפעילות מחוץ למסגרת כ-"חלטורות" אתה כבר מגדיר את גבולות זכויות הקניין שלך. אתה פשוט שם אותם במקום אחר.

 

בסופו של דבר, כל מערכת זוגית שיתופית (עם מחוייבויות משותפות לטווח ארוך, רגשיות, כלכליות, משפחתיות וכו') מחייבת איזשוהי מסגרת של זכויות וחובות מוסכמים (גם אם לא מוגדרים), כי ללא מחוייבות אין בסיס לשותפות וכל מערכת היחסים מתבססת על "מה שבא לי עכשיו".

[nitch]

מסכים עם נתח בשר הציד שמעלי.

לכל אחד יש את הגבולות שלו. חלק לא מוכנים שבן הזוג ידבר עם בני המין השני, יש כאלה שצריכים דיווח על כל מה שקורה, יש כאלה שלא מציקים אבל לא רוצים מערכות יחסים חבריות עם המין השני וכו' וכו' וכו'.

 

אגב, משהו שאני מכיר ועובד אצל זוגות שבטוחים בעצמם אבל לא רוצים לשבור את הבלעדיות זה דיג ספורטיבי. כמו שאתה דג דג וזורק אותו חזרה לים כי אתה לא דג בשביל לאכול, יש אנשים שמרשים לפלרטט באירועים חברתיים, כל עוד זה לא מתממש.

[Shay_u]

ברגע שמוציאים את המיניות והקנאות מהמערכת הזוגית, מדובר בידידות לכל דבר.

אם אנשים רוצים להיות ידידים נשואים, שיעשו את זה בכיף.

אבל שלא יקראו לעצמם בני זוג, אלא אם הקטע הזה מדליק אותם ומשפר את חיי המיטה שלהם, שזה כבר משהו שצריך לעבוד עליו עם פסיכולוג.

אשתי או חברה שלי בחיים, בחיים, לא ישתפו נוזלי גוף שהם לא שלי או של התינוק שלי.

זה גם די מתקשר לשרשור בגידות שפתחתי כאן ממזמן ופיתח כאן דיון מעורר, אני מניח שאני פשוט מאד שמרן, אבל ככה אני.

אני קנאי וחרמן על חברה שלי, ושני הדברים האלו בנוסף לאהבה מחזיקים זוגיות בריאה.

[falou]

ברגע שמוציאים את המיניות והקנאות מהמערכת הזוגית, מדובר בידידות לכל דבר.

 

1. אתה עוד צעיר ועוד לא חווית מה הזמן עושה למערכות יחסים, כמו גם מהי מערכת יחסים שהיא מעבר ל-"אני חרמן עלייך ובא לי להיות איתך עכשיו". במילים אחרות, אין לך קלומטראז' או ניסיון רלוונטי בשותפויות לטווח ארוך.

 

2. הקביעה הזו אולי נכונה לך כרגע, היא לא נכונה בהכרח לאחרים (ואולי גם לא לך בעתיד).

 

אני חושב שבדיונים כאלו, על מנת שיהיו משכילים, צריך להמנע מלהכליל את האישי על הכללי, מתוך הנחה "שכולם כמוני".

[Shay_u]

אני מניח שאתה צודק, לכן אתקן את עצמי ואגיד שזה מה שאני מרגיש וחושב.

אני עדיין לא מצליח להבין איך אפשר להחזיק זוגיות פתוחה.

אגב אני בזוגיות 3 שנים ואני בהחלט מבין מה הזמן עושה לזוגיות, ואני יודע שזה לא כמו שזה היה בחודש הראשון אבל האש עדיין נשארת וככה אני מוכן להחזיק את הזוגיות שלי. ברגע שזה ייעלם, תהיה בעיה, ואם לא נצליח להתגבר עליה אני לא רואה את עצמי נשאר במערכת יחסים שבה אין לי עניין בבת הזוג, עם כל הקשר הרגשי למשפחות ולבעלי החיים אחד של השני ולמה שעברנו ביחד. אני גם כן מניח שזה שאין לנו ילדים או רכוש משותף תורם לעניין, אבל זה איך שאני רואה את העניין מכאן.