תנוחת נהיגה יעילה

[חן ג.]

אחרי שכתבתי שורת שרשורים על נושאים שקשורים בהתנהלות בתנועה ואף בשליטה ברכב, הגיע הזמן לכתוב קטע קצר על נושא בסיסי יותר הקשור לחיבור בין הנהג לרכב. הנושא הזה הוא תנוחת הישיבה במכונית. נשמע טיפשי? תתפלאו לשמוע אבל זה אחד הנושאים החשובים ביותר. ברור שאפשר לנהוג טוב, להשתלב בתנועה ולהיות זהיר גם בתנוחת נהיגה שאינה אופטימלית, אבל תנוחת נהיגה יעילה מאוד עוזרת במספר מובנים:

 

תנוחת נהיגה נכונה מאפשרת קודם כל שליטה טובה ברכב ושדה ראיה ברור יותר סביב לרכב. היא גם בטוחה יותר מבחינה פסיבית, כך שהיא יכולה להציל את חייכם אם בכל זאת נקלעתם להתנגשות. היא גם אמורה להיות ארגונומית יותר וכך להיות יותר נוחה ולאפשר ריכוז בלי כאבים ובעיות אורתופדיות. מדובר בהשפעה משמעותית על בעיות בריאות ועל עירנות הנהג בנהיגה.

 

הערה: כדי להימנע מאריכות דברים, לא פירטתי למה צריך לבצע כל דבר כפי שציינתי. אם למישהו יש תהיות, שיינצל את השרשור כדי לשאול.

 

הישיבה: יש לדחוף את הישבן לתוך המושב בחוזקה ולהצמיד את הגב למשענת. את הרגליים יש להניח בפיסוק רחב יחסית כדי לאפשר תמיכה טובה בגוף. רוב הנהגים מסוגלים להשעין את הברכיים בנוחות על הקונסולה המרכזית ועל הדלת בצד השני.

 

כיוון המושב למרחק: יש להניע את הרכב וללחוץ על דוושת הבלם מספר פעמים כדי לבנות לחץ. עכשיו לחצו על דוושת הבלם עד הסוף כשהעקב על הרצפה (יש ללחוץ על הדוושה על ידי הפרק שמתחת לאצבעות כף הרגל) ולוודא שהברכיים נותרות כפופות בזוית של 140 מעלות לערך.

 

כיוון זוית הגב: יש לכוון את משענת המושב לזווית זקופה יחסית ולא כשהוא שעון אחורה. בעצם אנו מנסים לקרב את הכתפיים להגה ולהקביל ככל הניתן את זוית הגב לזוית ההגה.

 

כיוון ההגה: ברוב המכוניות ניתן כיום לכוון את ההגה לגובה בזוית, ולעתים גם למרחק. יש להשתמש בכך כדי לקרב את ההגה אלינו וליצור זוית מקבילה ככל הניתן בין זוית הגב לבין ההגה, מבלי שההגה יהיה נמוך או גבוה מדי. כמו כן יש לוודא כי בין טבור ההגה לבין עצם החזה נשארים 25 ס"מ.

 

כיוון גובה המושב: יש לכוון את גובה המושב לתנוחת ישיבה גבוהה, במרחק של ארבע-חמש אצבעות בין הראש לתקרה. ברכב עם תקרה גבוהה יש לכוון תנוחת נהיגה שתציב את החצי או השליש העליון של השמשה בקו אחד עם העיניים שלכם. בכל מקרה יש לוודא, גם על ידי כיוונון נוסף של ההגה, שניתן לראות בבירור את לוח השעונים. רצוי גם שגובה הידיים האוחזות בהגה יהיה נמוך מעט מגובה הכתפיים בכ-5 ס"מ אך זה תלוי באפשרויות הכוונון ומידות הגוף ולעתים יש להתפשר על כך.

 

זוית המושב: אם ניתן לכוון, יש להטות את בסיס המושב לאחור כך שניתן ללחוץ על דוושת הבלמים עד הסוף כשהירך נוגעת במושב, אך לא נלחצת נגדו, כך שאפשר לדחוף מתחתיה את אצבעות כף היד.

 

בדיקת תנוחת הנהיגה: לאחר ביצוע הכיוונים, יש לבדוק שתפעול הדוושות לא נפגע ולבדוק את המיקום ביחס להגה בשיטה הבאה - יש לשלוח קדימה את אחת הידיים קדימה כשהיא ישרה ולהניח את פרק כף היד על חלקו העליון של ההגה. יש לבדוק שניתן לכופף קלות את פרק כף היד על גבי ההגה, ולוודא שניתן לעשות זאת ללא מאמץ ובלי להשעין קדימה את השכמות.

 

אם התנוחה לא לגמרי מכוונת נכון, יש להשתמש בכיוון מרחק ההגה ואם זה לא מועיל אז לשנות גם את זוית הגב ואם גם זה לא עובד אז יש לקרב את המושב עצמו לפנים. לאחר שהשגנו תנוחה טובה, אפשר לשנות אותה קצת בהתאם לסוג הנסיעה. בנסיעה ארוכה בכביש הפתוח, אפשר לקחת את המושב "שלב" אחד אחורה (כל עוד עדיין אפשר ללחוץ על הדוושות עד הסוף בברך כפופה) ולהנמיך מעט את גובה ההגה. בנסיעה "ספורטיבית" רצוי דווקא לקרב את המושב "שלב" אחד קדימה ולהנמיך מעט את גובה המושב.

 

כיוונים נוספים: תמיכה לגב התחתון ולצדדים, אם ניתן לכוונה, יש לכוון כך שהלחץ לכל אורך הגב יהיה אחיד וכך שתנוחת הרגליים בין הדוושות תהיה נוחה ולא מוגבלת. במקרה של בעיות בגב התחתון במושב ללא תמיכה מספקת, ניתן להיעזר בכרית קטנה או מגבת מגולגלת.

 

חגורת הבטיחות: החלק התחתון של החגורה צריך לשבת על האגן, לא על הבטן! בנוסף, יש להדק אותו כך שלא יהיה אפשר "לאסוף" את החגורה בצביטה. את גובה החגורה יש לכוון כך שהרצועה תעבור ישירות על מרכז הכתף ("שקע" הכתף) ולא על עצם הבריח או על הצוואר. יש לוודא שהחגורה עוברת ישר על הכתף ולא תלויה מעליה ברפיון.

 

משענת הראש: היא אביזר בטיחותי נוסף וחשוב ביותר. יש לכוון אותה לגובה כך שתהיה בגובה בין גובה הגבות לבין גובה קצה הראש. אם ניתן לכוון את משענת הראש למרחק, יש לוודא שהמשענת נמצאת במרחק קטן מ-6 ס"מ מהראש בגובה הגבות. אם אי אפשר לכוון את המשענת למרחק או שזה לא יוצא מספיק טוב - אז משנים את הזוית של כל משענת הגב לזוית זקופה יותר כדי להשיג את התוצאה הרצויה.

 

אחיזת ההגה: את ההגה יש לאחוז בשעות 9 ו-3 כלומר באחיזה מאוזנת כשהיידים רחוקות זו מזו ככל הניתן. כפות הידיים צריכות לאחוז בהגה מחלקו החיצוני ולא על פני ההגה, ויש לכרוך סביבו את האצבעות להכניס את האגודלים לתוכו (בנסיעה על אספלט). בחלק מההגאים יש לאחוז בהגה מעט נמוך או גבוה מכך כדי שהאחיזה תהיה טובה. יש לוודא שהאחיזה בהגה אינה חזקה: זה סתם מעייף ומקטין את הרגישות לתנועות ההגה. הכתפיים והמרפקים צריכים להיות שמוטים והאחיזה צריכה להיות הרכה ביותר שבה עדיין אפשר לשלוט בהגה. יש להקפיד על כך גם בזמן סיבוב ההגה.

 

מיקום הרגליים: את רגל ימין יש למקם כשהעקב מונח בערך מול דוושת הבלם, כך שעל מנת ללחוץ על דוושת הגז יש לסובב את הרגל הצדה וללחוץ על הדוושה בחלקה התחתון. בכל מקרה לא לוחצים על הדוושות עם האצבעות אלא עם כרית הרגל. את רגל שמאל יש להניח על המדרס ובזמן סיבובים יש ללחוץ בפועל על המדרס כאילו היה דוושה כדי לתמוך בגוף.

 

כיוון הראי הפנימי: יש לכוון את הראי הפנימי כדי שיהיה ניתן לראות בו את כל החלון האחורי. אין סיבה להשתמש בראי פנורמי כמו שלא רצוי להשתמש בשום תוספת מיותרת לסביבת הנהג כמו כיסוי למושב או להגה.

 

כיוון הראי השמאלי: הראי בצד הנהג בדרך כלל גדול יותר ולכן, כדי להשיג כיוון נכון, יש להטות את הראי החוצה עד שלא רואים את גוף הרכב בראי כלל, ועוד קצת החוצה. הראש צריך להיות מוטה מעט לכיוון הראי.

 

כיוון הראי הימני: ברכבים בהם הראי הימני קטן יותר מהשמאלי, יש לפתוח אותו יותר החוצה. יש לוודא שעדיין נשארת חפיפה בין מה שרואים בצד ימין של הראי הפנימי לבין מה שרואים בצדה הפנימי (השמאלי) של המראה הימנית. ברוב המכוניות, פתיחה נכונה של הראי הימני תאפשר לראות את צד הרכב במכונית רק אם נסובב את הראש עד הסוף לצד ימין. השיטה הזו מצמצמת את השטח המת.

[Fixesss]

אני לא מסכים עם חלק מהכתוב כאן. הראי השמאלי צריך להיות מכווון כך שאני לא אראה את הרכב כלל? אז מה יתן לי פרופורציות?

אני משאיר טיפה שאני רואה אותו והכל טוב. לגבי הזוויות, כל אדם שונה בגודלו אז זה לא כזה משפיע.

[shayBB]

כתוב יפה, מסכים עם הרוב, אבל דבר אחד לא מובן לי - איך אני אמור להחנות ברוורס אם אני לא רואה את פינות הרכב במראות? מה שכתוב על כיוון הראי נראה לי תמוה.

[green]

כל הכבוד! הסבר מפורט ומקצועי.

 

למגיבים מעליי, לא צריכים לראות את דופן הרכב שלך בנסיעה קדימה אלא את הרכבים והמכשולים ליד הרכב שלך. ברגע שהם יהיו קרובים לרכב שלך אתה תדע זאת.

 

קצת מוזר להתרגל לכך שלא רואים את דופן הרכב שלך אבל כך שדה הראייה הוא הטוב והמלא ביותר. בנסיעה אחורה ניתן לכוון את המראות כך שיראו את דופן הרכב.

 

כמו כן במרבית הרכבים כדאי להגיע לתנוחת נהיגה נכונה צריך לשבת עם משענת זקופה וקרוב להגה הרבה יותר מתנוחת הנהיגה של הרוב המכריע של הנהגים וגם לכך צריך להתרגל.

 

מי שראה פעם את תנוחת הישיבה של נהגי ראלי יבין מהי תנוחת נהיגה נכונה ואין קשר דווקא לנהיגה ספורטיבית, אלא מדובר בתנוחת נהיגה שמאפשרת את השליטה הטובה ביותר ברכב.

[Don't Shoot]

כיוון המראות הוא לנהיגה בלבד ובה אין צורך לראות את הרכב עצמו.

 

בחנייה ניתן להזיז מעט את הראש לכיוון המראה ואז רואים את דופן הרכב מבלי לגעת בכיוון המראות - בשביל זה המציאו לנו צוואר ושרירים די חזקים כדי גם להניע אותו מצד לצד.

[sperial]

הסבר ממצה. ההשגה היחידה שלי היא שאותי לימדו לכוון את מראות הצד כך שבצדן הפנימי תראה ה"פינה" של הרכב, כך שלא יהיה שטח מת צמוד אליו. ממילא כיוון המראות הוא כללי שכן הנהג נע במושבו במהלך הנהיגה ולכן שדה הראיה במראה משתנה במקצת משך הנהיגה. לפא פעם ולא פעמיים אני מוצא עצמי מכוון מראות - בעיקר את הפנימית - במהלך נסיעה - והדבר נובע מכך שגם הישבן זז במושב קצת ושדה הראיה במראה משתנה בהתאם.

[.tommy g]

חן צודק. הכיוון הנכון של המראות הוא להסיטן עד כדי כך שדופן רכבך לא תראה במראה, אלא תשיק לשוליה. בכך אתה יודע בדיוק היכן נמצא רכבך (בדיוק מילימטר מעבר לגבול המראה), וגם מקבל עוד שדה ראיה חיוני.

[Talgaz]

אין סיבה אמיתית לראות את קצה הרכב במראות הצד. אתה מאבד ככה שדה ראיה יקר וחיוני בצדדים.

כיוונתי את המראות ברכב בעזרת קונוסים, כך שנוצרת חפיפה מינימלית בין המראה המרכזית לכל אחת ממראות הצד, ולמעט זמן הסתגלות קצר מאוד, אין לזה שום חסרון, ובהחלט יש יתרונות. בחניה מזיזים את הראש, או את המראות לעצלנים שבינינו.

 

חן, נקודה אחת שלא הבנתי. ההמלצה שלך היא להתמקם כך שמרכז ההגה נמצא 25 ס"מ מבית החזה? זה קרוב עד כדי בלתי אפשרי לאחיזה, שלא לדבר על מה שזה עושה למרחק מהדוושות (גם עם הגה מתכוונן למרחק).

[sperial]

במרחק 25 ס"מ הכוונה היא למרחק מינימום, והסיבה היא כרית האויר - אם תשב קרוב יותר להגה הסכנה לפציעה אם היא תפתח גוברת מאוד.

 

לגבי כיוון המראה - השאלה היא איפה אתה מעדיף שטח מת - צמוד לרכב או בריחוק ממנו. ככל מקה מדובר בהפרשים קטנים מאוד (אני מדבר על ראיית קצה הרכב ממש בשוליים הפנימיים של המראה). ושינוי קל במקום הישיבה או אפילו הסטה קלה של הראש יגרמו הבדל יותר גדול בשדה הראיה משינוי של מעלה בכיוון המראה.

[חן ג.]

הסבר ממצה. ההשגה היחידה שלי היא שאותי לימדו לכוון את מראות הצד כך שבצדן הפנימי תראה ה"פינה" של הרכב, כך שלא יהיה שטח מת צמוד אליו.

 

זה לא נכון, כי השטח המת שנוצר בצמוד לדופן הרכב אינו "אפקטיבי." זאת מפני שהוא בגודל של סנטימטרים בודדים, ובשום אופן לא יכול להסתיר שום עצם: לא אדם, לא אופנוע ובטח שלא מכונית. הבעיה היחידה היא בחניה, אך בחניה בכל מקרה נדרש כיוון מראות שונה לחלוטין שהוא לא רק מכונס יותר אלא גם מכוון יותר מטה, לכיוון המדרכה.

 

לשם כך בדיוק יש בחלק מהרכבים מראות שמתכווננות מחדש בשילוב לרוורס או בעלות "זכרון" למספר מצבים. כמו כן, ניתן להיעזר במראת עזר על ראי הצד או להזיז קצת את הראש בזמן ההסתכלות במראה. חשוב לזכור שכמות הזמן שבו אנו נוסעים רוורס והסיכון הכרוך בכך - אפסיים ביחס לסיכון שבמעברי נתיבים.

 

ההמלצה שלך היא להתמקם כך שמרכז ההגה נמצא 25 ס"מ מבית החזה? זה קרוב עד כדי בלתי אפשרי לאחיזה, שלא לדבר על מה שזה עושה למרחק מהדוושות (גם עם הגה מתכוונן למרחק).

 

זה באמת מאוד קרוב, אבל כפי שכבר נאמר כאן - הכוונה היא למרחק מינימלי, שרלוונטי בעיקר לאנשים נמוכים או בעלי זרועות קצרות - 99% מאנשים לא ייתקלו בבעיה הזאת. ישיבה קרובה מכך כרוכה בסיכון בכל הקשור להפעלת כרית האויר.

[Tom_22]

כתיבה יפה חן!

מעלה נשכחות מקורס נהיגה "מתקדם"

 

בכל מקרה לגבי הדיון שנפתח פה לגבי המראות, הנה גם הסבר בוידאו ע"י ראם סמואל:

http://www.youtube.com/watch?v=NwD4bekL7Ac דרך יוטיוב

 

אני לגמרי מסכים עם השיטה שתיאר חן (וגם מתואר בסרטון). בתור נהג עליך להכיר בגבולות הרכב הפיזיים, והמראות שם כדי לפצות על כל מה שאתה לא רואה. כשאני עוקב אחרי השיטה הזו לכוון מראות ברכב בו אני נוהג, אני יכול לראות כל רכב שעובר אותי כשהוא עוד רחוק ממני. ברוב הרכבים אני מגיע למצב שכשהוא מתחיל להעלם לי מהמראה הצידית, אני מתחיל לראות אותו כבר בזוית העין.

 

אגב, כדי להוסיף על זה, אבא שלי שנים היה נוהג כמו חלק מהחברים כאן, כך שרואים את קצה האוטו במראות הצד. אחרי שהדגמתי לו את השיטה הנכונה/עדיפה, הוא מברך באופן רנדומלי על זה ומודה שזה עוזר לו להתמצא במרחב שמסביב לרכב.

 

לגבי חניה, ברכבים בהם אין ירידה אוטומטית של המראות במעבר להילוך אחורי, מצאתי את עצמי במקומות צפופים פשוט מכוון את המראה כלפי מטה באופן ידני (מראה חשמלית).

[green]

כתיבה יפה חן!

מעלה נשכחות מקורס נהיגה "מתקדם"

 

בכל מקרה לגבי הדיון שנפתח פה לגבי המראות, הנה גם הסבר בוידאו ע"י ראם סמואל:

http://www.youtube.com/watch?v=NwD4bekL7Ac דרך יוטיוב

 

אני לגמרי מסכים עם השיטה שתיאר חן (וגם מתואר בסרטון). בתור נהג עליך להכיר בגבולות הרכב הפיזיים, והמראות שם כדי לפצות על כל מה שאתה לא רואה. כשאני עוקב אחרי השיטה הזו לכוון מראות ברכב בו אני נוהג, אני יכול לראות כל רכב שעובר אותי כשהוא עוד רחוק ממני. ברוב הרכבים אני מגיע למצב שכשהוא מתחיל להעלם לי מהמראה הצידית, אני מתחיל לראות אותו כבר בזוית העין.

 

אגב, כדי להוסיף על זה, אבא שלי שנים היה נוהג כמו חלק מהחברים כאן, כך שרואים את קצה האוטו במראות הצד. אחרי שהדגמתי לו את השיטה הנכונה/עדיפה, הוא מברך באופן רנדומלי על זה ומודה שזה עוזר לו להתמצא במרחב שמסביב לרכב.

 

לגבי חניה, ברכבים בהם אין ירידה אוטומטית של המראות במעבר להילוך אחורי, מצאתי את עצמי במקומות צפופים פשוט מכוון את המראה כלפי מטה באופן ידני (מראה חשמלית).

 

הקישור לא עובד, אבל אכן מההסברים של ראם סמואל אני זוכר את ההנחיה הזו לגבי כיוון המראות ולגבי תנוחת הישיבה הנכונה. הייתה לו איזו פינה בתוכנית רכב ישראלית ומדי פעם שידרו קטעים מהפינה שלו גם בערוץ אגו. אני כבר לא מנוי על הערוץ אז אני לא יודע עם עדיין משדרים אותם.

[green]

אחרי שכתבתי שורת שרשורים על נושאים שקשורים בהתנהלות בתנועה ואף בשליטה ברכב.

 

אודה לך אם תכתוב לינקים לשרשורים הנ״ל

[Tom_22]

הקישור לא עובד

מוזר, אצלי הכל תקין.

הנה הלינק ביוטיוב:

והנה עוד אחד: http://flix.tapuz.co.il/v/watch-3599316-%D7%9E%D7%A1%D7%9C%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D___%D7%9B%D7%99%D7%95%D7%95%D7%9F_%D7%9E%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%AA.html

[sperial]

אחרי שכיוונתי לעצמי את המראות הבוקר ושמתי לב מה קורה תוך נהיגה - אני מתקן את מה שכתבתי. אני רואה את שולי הרכב ב-1-2 מ"מ הפנימיים של המראה רק כאשר אני מצודד את הראש לכיוונה. במבט רגיל במראה אכן היא מכוונת יותר כלפי חוץ וקצה הרכב אינו נראה.