כולנו עבדים כאילו

[ישה]

בוא נתחיל ונגיד יש לנו מדינה נפלאה.

 

יש לנו ממשל זבל.

 

אבל הוא מגיע לנו כמו כפפה ליד.

 

אילו הראש היהודי היה מגיע למסקנה שיש צורך פה בממשל תקין , קרי 2-3 מפלגות, 30 ערים במקסימום במקום כ 300, אז החיסכון היה אדיר דיינו

 

אילו היה כאן שלום והוצאות הבטחון היו יורדות לחצי דיינו.

 

אילו כל מי שלא עובד ( תורתו אמנותו )היה אוכל ח.ה דיינו.

 

אילו היו כולם משלמים מיסי אמת דיינו

 

אילו היו יורדים המיסים על המכוניות דיינו אבל אם לא היו מסדרים את הכבישים , בלאוו הכי נעמוד כולנו בפקקים.

 

והרשימה עוד ארוכה.

 

מי שרוצה לראות איך היינו לפני 60 שנה ואיך אנו נראים כיום, בוודאי היה משתאה. אין לכך אח ורע . תארו לכם שכל האימים לא היו קיימים, היה פה גן עדן עלי אדמות.

 

אכן קשה מאוד לחיות כאן , כולם מרמים את כולם, כולם תוקפניים לכולם , אין חמלה לחלש, יש רחמים לפושעים.

 

ויש מה לעשות.

 

העם הזה נקעה נפשו מכך. הבעיה חוסר במנהיגות אמיתית . כל פעם מנסים , פעם זה ד"ש פעם זה אחורה.

 

אה, כל מי שרוצה לחפש את עתידו במקום אחר , הייתי היום בנתב"ג , אפשר לטוס חופשי.

[איציק נ.]

הכל עניין של רמת החיים אליה אתה מצפה, שלומי, כי בנוסף לכל מה שאמרת הישראלים הם עם מאוד בזבזן עם סדר עדיפויות שברוב המקרים מוביל אותם לאבדון באיזור האופדראפט הקרוב לאיזור מגוריך. בעידן שבו המותרות הפכו למצרך "בסיס" אפילו ההורים כבר לא מסוגלים להפריד בין מה שבאמת צריך למה שבאת רוצים עבור ילדיהם או ביתם. חבר טוב שלי, שהיה מסורתי בעבר והתחרד עם השנים (וכן, הוא מפרנס את המשפחה בעצמו - לא מהמדינה), מגדל היום 2 בנות קטנות ומחזיק דירת 3 חדרים פשוטה - והכל ממשכורת אחת (!) שלא עוברת את ה 10K (יש לו רכב מהעבודה, נכון, אבל זה לא הכל בחיים). אומנם רמת החיים שלו ממש לא גבוה אבל אני יכול לספר לך שבבית לא חסר כלום, גם לא לבנות הקטנות (אחת כבר בגן והשניה עדיין בבית עם אמא).

אנחנו גדלנו בדור אחר. דור של משחקי חברה, עשיה משותפת, הנאה מהדברים הפשוטים בחיים. היום אנחנו נמצאים בדור אחר לגמרי, דור שמכתיב לנו (כהורים לעתיד) דברים שונים לחלוטין ממה שזכור לנו בילדותנו. כל זה עולה כסף - אך למרות זאת נמצא, בחלקו, בידיים שלנו (חינוך !).

 

רוב האנשים חיים הרבה מעל היכולת הכלכלית שלהם - ומשם מתחילות הבעיות העיקריות.

נכון, מדינה חרא. נכון, מיסים בלי סוף. נכון, כל יום גזירה חדשה. אבל בין זה לבין ההתנהלות של האנשים במדינה יש הרבה (מאוד) מרחק בין ההיגיון למה שנעשה בפועל.

אני מסכים עם כל מה שאמרת - אבל כמו בכל דבר בחיים, צריך לדעת להסתכל גם על הצד השני של המטבע. לא חייבים להתחתן ולקנות מייד דירת 4-5 חדרים עם משכנתא של מיליון שקל (במקרה הטוב). אפשר להתחיל צנוע יותר ואז להתקדם אם האפשרות קיימת. שכל אחד ילמד לחיות בגובה שלו מבלי לקפוץ מעל הפופיק.

הבעיה הנוספת של הישראלים היא שהם רואים את הטוב שיש עכשיו, מבלי להתכונן לשום הפתעות. בגלל זה אתה מוצא משפחות שחיו ברמת חיים גבוהה בטירוף - ומספיק שהבעל או האישה פוטרו, הכל ירד לטימיון בצ'יק. הבית נמכר, האוטו הלך - ובסוף גרים בדירת 3 חדרים בת 40 ברמלה. ואני שואל - למה לא להתחיל בקטן ? למה לא לקנות דירה ממוצעת שמתאימה לצרכים של ה 10 שנים הקרובות - מקסימום לקחת משכנתא וסגרת אותה תוך כמה שנים. הכל סבבה ? תמשיך הלאה. תמכור את הקטנה ותקנה גדולה יותר. צעד-צעד.

 

איציק

[tzahico]

תגיד לי, מה זה 4 שנים מול חיים מלאים?

המטרה הייתה להדגיש את ההבדלים בין מדיניות ההגירה של ישראל לאלו של מדינות רציונליות יותר.

 

נקודה קטנה, לא מכיר אותך אישית אבל יתכן מאוד שאחרי מספר שנים רצופות בחו"ל הראיה שלך לגבי

הארץ תשתנה. אני אישית מבין היום ש 'ארץ ישראל נקנית ביסורים' - אז גם אם מסריח, זה עדיין הבית,

ושכל אחד יעשה את שיקולו האישי אם הוא מוכן לשלם את המחיר בשביל לחיות בו.

[שלומי]

איציק, אני מסכים איתך לגמרי אבל זה דיון אחר.

אני ממזמן "הורדתי" את רמת החיים שלי, אין לי כבלים, המסעדות היחידות שאני הולך אליהן זה חומוס, רוב הזמן אני נוסע באופניים ועוד המון דברים שכביכול ויתרתי עליהם.

אבל מעצבן אותי לחשוב שאנחנו צריכים להצטמצם כלכך בעוד שהממשלה שלנו מתנהגת כאילו היא משפחת קרינגטון עם הכסף שהם מושכים מאיתנו. וזה לא רק הממשלה, זה גם הכנסת שחבריה עובדים 100 ימים בשנה, זה הסקטור הציבורי הנצלן ש50% ממנו מיותר ועוד כהנא וכהנא.

[איציק נ.]

איציק, אני מסכים איתך לגמרי אבל זה דיון אחר.

אני ממזמן "הורדתי" את רמת החיים שלי, אין לי כבלים, המסעדות היחידות שאני הולך אליהן זה חומוס, רוב הזמן אני נוסע באופניים ועוד המון דברים שכביכול ויתרתי עליהם.

אבל מעצבן אותי לחשוב שאנחנו צריכים להצטמצם כלכך בעוד שהממשלה שלנו מתנהגת כאילו היא משפחת קרינגטון עם הכסף שהם מושכים מאיתנו. וזה לא רק הממשלה, זה גם הכנסת שחבריה עובדים 100 ימים בשנה, זה הסקטור הציבורי הנצלן ש50% ממנו מיותר ועוד כהנא וכהנא.

אתה זוכר את התקופה "שלנו", פעם, לפני כמה שנים ? בתקופה ההיא היו מעט מפלגות שהיו עושות קדנציה אחרי קדנציה במשך כמה שנים. פעם גם היה אמון, פעם מנהיגים היו מנהיגים (כאלה שידעו מה זה צבא ומה זה להגן על המדינה בגופם), פעם היתה פחות או יותר גם דרך שהניעה את כולם. נדמה לי שפעם קראו לזה ציונות.

 

היום זה לא קיים.

 

הציבור איבד את הנאמנות והאמון שהיה לו פעם במנהיגים, לכן כל 3-4 שנים אנחנו מוצאים את עצמנו עם מנהיג בעל אג'נדה חדשה שמתחיל את הכל "מהתחלה" כמו שבזין שלו... אני, אתה וכל יתר העם משלמים על זה ושותקים.

זאת בדיוק התוצאה. הציבור אוכל את החרא שהוא בעצמו בחר.

 

אני כבר מזמן טוען שעם הממשלה הזו הכל ילך רק בכח. צריך לחסום את המדינה, פשוט להרים מכוניות לירושלים ולחסום את הגישה לכנסת ולשתק את יתר המדינה איפה שרק אפשר. תאמין לי שאין מספיק שוטרים או גוררים בשבי להזיז מאות אלפי רכבים.

כשהממשלה תתחיל להבין שהציבור מוחה ולא טוב לו, אולי היא תתחיל לחשוב אחרת. אבל לפחות צריך להראות מחאה.

הגענו למצב ש 50% מהבנזין שאנחנו שמים במכוניות שלנו הולך למיסים, זה נראה לך הגיוני ? לי לא !

אבל ישראלי כמנהגו נוהג - וקול מחאה לא נשמע.

 

איציק

[Mosho]

צריך מישהו שינהיג מחאה כזו, ואין... בינתיים המשפחה שלי מתגוררת ונהנת מאיכות חיים גבוהה יותר בקנדה. אמא שלי לפני חודש קמה בבוקר והחליטה לקנות רכב, חיפשה באינטרנט ושאלה קצת, הלכה, וקנתה. ואף אחד לא מתרגש...

[mayrun]

אנחנו יכולים להמשיך את הדיון הזה עוד עשרות עמודים,

בסופו של דבר אם לא יקום הבן אדם\הארגון שיקח על עצמו את המחאה שום דבר לא ישתנה.

[kiki666]

זה מה שקורה כשכמה משפחות בודדות מחזיקות בכלכלה של הארץ ומכתיבות את התנאים שלהן לממשלה ולכולם. השיטה ניקראת "יד רוחצת יד", קומבינות שונות בין שרים בכירים ומיליונרים שמי שנפגע וסובל כמובן - האזרח.

[Derish]

מרבית התופעות שתוארו כאן עד כה הן תוצאות, ולא סיבות. נכון להיום, הבעיה העיקרית בארץ היא אובדן הערכים והתבהמות של החברה. אנשים נהיו עויינים, פראנואידים, מחפשים איפה רוצים לדפוק אותם. עם ישראל כבר לא ערבים זה לזה.

 

המחשבה על יציאה לרחוב היא רעיון אצילי ואידיאליסטי, אבל אני מבטיח לכם שהוא יקרוס אחרי יומיים, כפי שקרסו שביתות הסטודנטים ושאר מאבקי העקרונות בארץ בעשור האחרון. אחרי שקודקודי המהפכה יקבלו ג'ובים נחמדים בחסות הממסד הרקוב, פתאום כבר לא ישאר מי שיוביל את ההמון הזועם. מנהיגות כבר אין במדינה הזאת, וערבות הדדית חלפה עם הרוח. הציניות שולטת, והממסד מזלזל באזרחים. הממשלה מורכבת ב-80% מדינוזאורים שמתבוססים בביצה הזאת כבר 20-30 שנה, ושום כח לא יזיז אותם משם. אני לא מבין היכן הדור הבא, מדוע הצעירים הם המיעוט בפרלמנט? האם זה נראה לכם טבעי? ולמה בדיוק אנו צריכים 120 איש שמייצגים בערך 4 מיליון תושבים (כי את ערביי ישראל אף אחד לא באמת מייצג שם הרי...)

 

לבסוף, אני מזכיר לכם את הצבא הנהדר שלנו, דוגמא ומופת לחוסר יעילות משווע, בשם הבטחון ואי-אלו הבטחות שווא נוספות.

בשורה התחתונה, הכל מסתכם בערכים, או במקרה הזה, בהעדרם.

[arik34]

כפי שאמרתי בהתחלה-הכל נכון ומאוד יפה אבל, עדיין לא נמצא העכבר האמיץ שיתלה את הפעמון על צוואר החתול השמן..

[אמיר שליט]

הפתרון לא אמור להתחיל במלחמה בממשלה אלא קודם כל בצרכנות נבונה.

מרד צרכנים זה לא דבר שיחזיק בארץ ואת זה יודעים גם העסקים שעושקים אותנו, לכן הם מרשים לעצמם להעלות מחירים עקב בצד אגודל.

 

הכוח הצרכני שלנו יכול להיות הרבה יותר חזק כדי לשנות משהו בתחום הצרכני מאשר לשנות משהו בממשלה.

תארו לעצמכם שמחר מבקשים 200.000 בתי אב להתנתק מהכבלים ומ-YES. אם החברות לא מבינות את הרמז, שבוע אח"כ מתנתקים עוד 200,000. ברור לחלוטין שהחברות האלה ימצאו עצמן לפני קריסה או שמהר מאוד הבעלים יבינו שחבילה בסיסית צריכה לעלות באזור ה-100 שקל ושהבעלים יסתפק ברווחים של כמה מאות אלפים במקום כמה עשרות מיליונים.

 

את אותו הדבר אפשר לעשות לחברות הסלולר שגם אם נשלם חצי מהמחיר, עדיין בעליהן ירוויחו יפה מאוד.

 

את מחירה הגבוהה של במבה קובעים רשתות השייוק ולא אוסם, ומשם נגזר גם המחיר לקמעונאים. אם מחר יהיה חרם צרכנים על במבה ודומיה בכל רשתות השיווק, מהר מאוד נגלה שהמחיר נחתך בחצי ואולי יותר.

 

כשחברות יבינו שנגמרה החגיגה על גב הצרכנים, המחירים יהיו שפויים ולא נצלניים.

המהלך הזה ישפיע גם על שיקולי ממשלות בראותן את הכוח העממי המאוגד למטרות מסויימות.

.

[vadim6385]

לדעתי צריך להתחיל ממוצרי מותרות היקרים והפחות נחוצים באמת. מה יקרה לכם, אם לא תחליפו עכשיו את הפורד פוקוס שלכם במזדה 3 החדשה? וגם לא תקנו טלוויזיית full HD במקום טושיבה בומבה בסלון? ולא תחליפו N95 באייפון?

 

לא יקלטו את הרמז - אפשר להתחיל באמצעים היותר דראסטיים. כמו להתחיל להתנתק מהוט, יס וכד', להוזיל חבילות אצל ספקיות אינטרנט וסלולאר, להביא לעבודה אוכל מהבית, לקחת אתכם לדרך בקבוק מים עם סירופ פטל (במקום לקנות קוקה-קולה בתחנת דלק), לטייל עם הילדים בפארק ציבורי במקום מרכז קניות, לשבת עם החברים/חברות בים בערב שישי במקום ללכת לאיזה מ�עדון או פאב, כשמתחתנים לעשות חתונה צנועה עם משפחה וחברים קרובים (במקום אירוע מפואר ל700 איש).

 

לא משנה מה תשיגו בזה, אבל כך בסוף תראו שיש חיים מעבר לאוברדראפט.

 

נ.ב. אני את החרם צרכנים האישי שלי כבר התחלתי.

[bagira]

אלפי משפחות ממעמד הביניים (כולל עבדך הנאמן) חיות ככה כבר שנתיים(מאז פרוץ המשבר), זה משהוא חדש וצריך להתרגל אליו אבל זה בהחלט תהליך שכובש את כל מעמד הביניים.

 

אם אני יכול לקנות בחנות פשוטה בעיר 10 טי-שירט במחיר של טי-שירט בודדת שהייתי קונה פעם בטימבר-לנד (שכבר שכחתי איך החנויות שלהם נראות), אז אני עושה את זה.

 

אם אני יכול לאכול 6-8 פעמים במסעדות סבירות במחיר ארוחה אחת במול-ים/ אורקה (ז"ל), אז מי בכלל חושב ללכת לאורקה (וזאת גם הסיבה שהיא כבר לא איתנו).

 

דווקא במעמדות היותר נמוכים, אתה רואה עדיין את ההתמכרות למותגים. אולי דווקא שם, קיים הצורך להוכיח את הצלחתך ע"י מותגים מוכרים.

 

על אותו משקל של "צרכנות נבונה" אני חושב שצריך להנהיג גם "צרכנות תומכת".

 

מה יש לכם ללכת לרשתות ענק (במיוחד אם מדובר ברשתות זרות) בזמן שבשכונה שלכם יש בעלי עסקים פרטיים שבקושי רב מצליחים להחזיק את העסק פתוח?

אני באופן עקרוני, כל עוד זה לא פוגע בי בצורה קשה, מעדיף לשלם עוד כמה שקלים על מוצר ולדעת שתמכתי בשכן מאשר לתרום לרשת שהבעלים שלה יושבים במיאמי או וונקובר.

 

הפסקתי ללכת לארומה, את הקפה אני קונה בבית קפה שכונתי.

הפסקתי לקנות ירקות/ פירות בסופר, אני קונה אצל הירקן השכונתי.

הפסקתי ללכת לטימברלנד/זרה/וכו', אני מחפש בגדים בחנויות פרטיות.

קניתי תנור בישול, הצעה הכי זולה קיבלתי בשקם אלקטריק. חנות פרטית שמצאתי הצליח ללחוץ את עצמו למינימום של 180 ש"ח מעל השקם. קניתי אצלו.

[Philip R]

ולא לשכוח שחצי מנבחרי הציבור בחקירה משטרתית כזו או אחרת

[יוסי פרנקוס]

האמת היא שזה מאוד קשור לדפוסי הצריכה של הישראלים, כמו שהרבה פה אמרו.

 

כיום אנשים מבזבזים על דברים שפעם לא היו צריכים בכלל ואפילו לא היו קיימים.

נסיעות לחו"ל? חייבים לנסוע כדי להרגיש שהיינו בחופש.

 

לשלם 200 ש"ח לחודש על מכון כושר וקאנטרי קלאב זה פשוט חובה, כי בלי זה אין חיים.

האוטו חייב להיות חדש כי אם לא אז אנשים יחשבו שאנחנו עניים.

הג'ינס לא יכול להיות ג'ינס ב100 ש"ח בהנחה, אלא חייב להיות ב600 ש"ח והסמל של המותג חייב להיות פרוס גדול, כדי שיראו כמה בזבזנו.

 

חוץ מכל הדברים האלו, יש לישראלים עוד המון דברים שהם עושים וקונים, ואפילו לא משתמשים בהם.

 

תחשבו כמה דברים ממש שטותיים יש להמון אנשים בבית שעלו כסף.

נרתיק לDISC ON KEY.

נרתיק לפלאפון.

סרגלים ועטים (ביררתי עם כמה חברים, להרבה מהם יש סרגלים ועטים שלא משתמשים בהם אף פעם)

סט כוסות וצלחות "לאורחים" (כלומר שפשוט לא משתמשים בהם אבל הם יותר יקרים מהרגילים)

מזוודות שעולות 3000 ש"ח (מה קרה למזוודות פשוטות?)

CROCS (ראבק! למה אנחנו לא זורקים אותם פשוט?)

מארגן שלטים של טלוויזיה, המערכת, הDVD ועוד. אף אחד לא מחזיר את השלטים לתוך המארגן... הם תמיד זרוקים על השולחן.

 

הרשימה של דברים דביליים שעולים כסף נמשכת ונמשכת בלי סוף.

 

בן אדם שלא קונה כל הזמן כמו דגנראט ואין לו בכל רגע נתון חוב של 10000 לחברת האשראי, יכול לחיות טוב מאוד עם קצת יותר משכר מינימום.

 

אנחנו דופקים את עצמנו כל הזמן ככה.

 

לי, אגב, יש תקציב מאוד מוגבל כל חודש (פחות משכר מינימום כי חצי מהתקציב הולך לחסכונות). 1400 ש"ח הולכים על דלק, 500 על אוכל (באוניברסיטה), 180 על פלאפון ואני גם משלם במקביל על הלפטופ שלי, ההרד דיסק של 2 TB שלי, המחשב הנייח החדש ועוד כל מני דברים.

ובכל מקרה, אני לא במינוס!

 

עם ניהול נכון, רוב האנשים יכולים להישאר בלי מינוס.

אם רק אנשים יחליטו שהם מעדיפים להישאר עם הטלוויזיה הישנה שלהם (שעובדת מעולה!) ועם 8000 ש"ח בבנק במקום לקנות אותה ב24 תשלומים, הם ייצאו אולי מהמינוס.

במדינה כמו ישראל, שסטטיסטית 75% מבתי האב הם בעלי רכב, אין סיבה שכולם יהיו במינוס.