Free for all בחברה הישראלית

[roee]

ההכרה במס על מטפלת הוציאה כמה שדים רציניים מהארון הקולקטיבי של עם ישראל. זה כבר לא רק "עשירים" (משלמי מיסים) נגד "עניים" (כאלה שנהנים מהם), או עמישראל נגד משפחת עופר. עכשיו זה גם אמהות נשואות נגד חד הוריות, עובדות נגד מובטלות, גברים נגד נשים, וכמובן התמהיל הרגיל של ה"עניים" וה"עשירים".

 

אין לי ילדים או כוונה להביא כאלו בעתיד הקרוב, אני רק צופה, קצת משועשע - ובעיקר מזועזע. אני חושב שאנחנו חוזים בשיאה של תרבות ה"מגיע לי" מצד השכבות הנמוכות. אבל לפני שאני משתלח, בואו נחזור רגע אחורה, לקצת רקע: לפי פקודת מס הכנסה, המס יכול להיות מקוזז כנגד הוצאות ששימשו ליצירת הכנסה. לזה יש מספר חריגים, כראות עיני פקיד השומה ומשרד האוצר. דוגמא לחריג כזה הוא השימוש ברכב לצורך הגעה לעבודה (שבאופן פלאי, לא נחשב להכרח לצורך יצירת הכנסה... לך תבין. אבל אני סוטה מהנושא). כל עצמאי מכיר את ההתייעצות ברואה החשבון לגבי איזו הוצאה מס הכנסה יקבל ואיזה לא. באה עורכת דין אחת רצתה לפרש את החוק כלשונו, וטענה כי הורדת נטל הטיפול בילדים חיונית לצורך פרנסתה. פקיד השומה, כמובן, אמר "לא", היא אמרה "כן", בית המשפט (מחוזי ועליון) חשב שהיא צודקת ובסך הכל ממלאת את החוק כלשונו.

 

עכשיו, למס הכנסה נפתחה תיבת פנדורה בגודל פתח-תקווה, שעדיין לא ברור איך תסגר. זה כנראה רק בישר על המגמה - אנשים יתחילו להלחם על קיזוז הוצאות איפה שהם ימצאו לנכון (ובצדק), מעבר ל"נזק" הישיר של החלטת בית המשפט.

 

מבט ארוך ומיואש בתגובות בYNET (ללא ספק, האינדיקטור הטוב ביותר להלך הרוח הלאומי) מראה חלוקה ברורה לשתי אסכולות: הגוזלים (כגוזל הפוצה פיו וצורח שידחפו פנימה אוכל), והנגזלים (אלה שצריכים להביא לגוזל את האוכל). טענות רבות מועלות כנגד ההחלטה הזו, כמו הגדלת הפערים, היות החוק לא-חברתי וכן הלאה. אז דבר ראשון, מדובר בסך הכל בקיום החוק הקיים, ולא מדיניות חדשה כלשהי. דבר שני, אף אחד לא נותן ל"עשירים", אלא בסך הכל לוקח מהם פחות. דבר שלישי, לא מדובר בהקלה לפי מספר הילדים או כל עיוות אחר, אלא בסך הכל קיזוז במיסים למי שבאמת משתכר ומלכתחילה משלם סכום מיסים לא מבוטל.

 

החלק העצוב הוא שמקבלי הקצבאות והבטחות ההכנסה, בעידוד גורמים קומוניסטיים כמו "מרכז אדוה", משולהבים כנגד מעמד הביניים משלם המיסים. זו לא באמת מלחמת מעמדות, מקסימום קנאה בשכן. כמה חוצפה צריכה להיות לאם חד-הורית עם שני ילדים - שמקבלת סכום נאה על חשבון משלמי המיסים מדי חודש - בשביל לכתוב טוקבק בגנות הפסיקה הזו, מאחר והיא "מגדילה את הפערים"? אנשים יצאו מאיפוס לחלוטין?

 

אז שונאים את אנשי ההיי-טק, ואת האמהות שמשלמות מיסים (ועכשיו ישלמו פחות), ואת הטייקונים, ואת העצמאים. היחידים שנגלית כלפיהם סימפטיה חוזרת ונשנית הם עובדי חברת חשמל - שהרי "להם יש ועד חזק שנלחם בחזירים".

 

אני פחות ופחות מאשים את האוצר במדיניות העושק והגזל כלפי מי שמנסה להרים את הראש כמה ס"מ מעל המים, ויותר מבין שזה תוצר של מבנה דמוגרפי חסר סיכוי, שבו קבוצת אנשים מוכשרים ומוצלחים בכל קנה מידה מוצאת את עצמה משלמת מזונות למיליוני בטלנים חסרי אחריות ואחוזי אמוק שרק רוצים יותר. ואני אפילו עוד לא מדבר על החרדים\ערבים ויתר הפיראטים של ביטוח לאומי. מדינה מטורפת.

[Liviur]

אין מה להגיד חוץ מזה שאני מסכים עם כל מילה.

 

ליביו

[Wiking]

אני פחות ופחות מאשים את האוצר במדיניות העושק והגזל כלפי מי שמנסה להרים את הראש כמה ס"מ מעל המים, ויותר מבין שזה תוצר של מבנה דמוגרפי חסר סיכוי, שבו קבוצת אנשים מוכשרים ומוצלחים בכל קנה מידה מוצאת את עצמה משלמת מזונות למיליוני בטלנים חסרי אחריות ואחוזי אמוק שרק רוצים יותר. ואני אפילו עוד לא מדבר על החרדים\ערבים ויתר הפיראטים של ביטוח לאומי. מדינה מטורפת.

רק עכשיו הבנת את זה ?

זאת מציאות יומיומית.

[אייל]

אני פחות ופחות מאשים את האוצר במדיניות העושק והגזל כלפי מי שמנסה להרים את הראש כמה ס"מ מעל המים, ויותר מבין שזה תוצר של מבנה דמוגרפי חסר סיכוי, שבו קבוצת אנשים מוכשרים ומוצלחים בכל קנה מידה מוצאת את עצמה משלמת מזונות למיליוני בטלנים חסרי אחריות ואחוזי אמוק שרק רוצים יותר. ואני אפילו עוד לא מדבר על החרדים\ערבים ויתר הפיראטים של ביטוח לאומי. מדינה מטורפת.

 

מסכים בהחלט.

אני לא חושב שהייתי מנסח את זה יותר טוב.

[Discover]

Welcome to Israel..

[Yaroki]

זאת ראיית המציאות שלך, ושל עוד מספר אנשים (גדול\קטן).

יש עוד, זאת לא המציאות היחידה.

 

ומה מבדיל אותך (להלן "הנגזל") מאותם אימהות חד\דו\תלת הוריות (להלן "גוזלות") שבוכות שמגיע להן מה שאתה חושב שלא?

תבכה גם אתה.

 

תתנחם, אתה בצד של החזקים שעל פיהם ישק דבר.

אתה מוצלח, עצמאי שדואג לפרנסתך, יותר טוב מאותם נחשלים המקנאים בהצלחותך. עם זה, אתה דג רקק שלעולם הממשלה לא תביט כל לכיוון שלך. יודע מה, יותר מזה, מבחינת מ.האוצר אתה בנישה של הגוזלים, התעסקות מרובה עם כל אותם עצמאים קטנים.

מנגד יש את הטיקונים. לא יודע מה איתך, אבל אני רואה את המציאות באור אחר, קצת ביקורתי.

במציאות שלי, יש הכוונה של תשומת הלב אל שכבות מסויימות שעליהן קל לרכב ולהוציא את העצבים ותסכולים, אך לאותם שכבות אין את הכוח (אינטלקטואלי\כלכלי\תקשורתי) בשיח הציבורי כדי להתגונן או להראות את העיוות.

אז כולם קופצים עליהם, וזה סבבה. אבל צריך להיות ער למתרחש.

[roee]

זהו, שטוב לי שהממשלה לא תסתכל בכיווני. לא ביקשתי מעולם שקל, אבל אני גם לא שמח לראות את הכסף שלי נשתה על ידי מגזרים "חלשים" לכאורה. אני לא יודע למי אתה מתכוון בטיעון הזה:

 

במציאות שלי, יש הכוונה של תשומת הלב אל שכבות מסויימות שעליהן קל לרכב ולהוציא את העצבים ותסכולים, אך לאותם שכבות אין את הכוח (אינטלקטואלי\כלכלי\תקשורתי) בשיח הציבורי כדי להתגונן או להראות את העיוות.

אבל אם הכוונה היא לא אל אנשים כמוני, אלא אל "החלשים", אתה טועה לגמרי. הרי הם מהווים חלק ניכר - אם לא רוב - בעם, הם גדלים כקבוצה בצורה לא פרופורציונלית (שיעור ילודה), ויש שפע של אנשי שמאל שמגוייסים תמידית לקחת ממני ולהעביר להם (רק תראה את ה"דעות" בYNET, ותגיד לי מי מיוצג שם יותר - השמאל או הימין. ואני עוד לא מדבר על החייאת המרקסיזם כפי שהם עושים ב"אקדמיה החברתית"). להם יש עשרות ארגונים ("לתת" וכו'), לי אין אפילו אחד שייצג את האינטרסים שלי. כמעסיק, אני יודע שהחוק אוטומטית נוטה לטובת העובדים, ועוד לא הזכרנו את ההסתדרות. יש להם את ש"ס ומפלגות סקטוריאליות אחרות שתמיד ידאגו להשאיר את הברז פתוח. הם לא החלשים, הם החזקים, אני זה שעומד חסר אונים ומעביר עשרות אלפי שקלים למס הכנסה מדי חודש, ובתמורה מקבל כמעט אפס.

 

רוצה דוגמא קונקרטית? זכאות העצמאים לדמי אבטלה תהיה דוגמא נהדרת. הרי העצמאים הם "חזקים", וככאלה אין מי שייצג את האינטרסים שלהם. וכך, כשבא האוצר ומונע מהם לקבל דמי אבטלה - למרות שהם משלמים אלפי שקלים מדי חודש לביטוח לאומי - איש אינו פוצה פה.

 

כמו עם "מחנה השלום", יש כאן מצב בו קבוצה מסויימת לקחה בעלות על טרמינולוגיה נייטרלית-לכאורה, וניכסו לעצמם את המונח "חברתיים". מי שרוצה לקחת ממי שמרוויח ולתת למי שלא הוא "חברתי", ומי שמנסה להגביל את הטירוף הוא "חזיר" - וזה השיח הציבורי המקובל, לא אג'נדה מחתרתית. הצד האחר של המטבע הוא שכך מנכרים ומרחיקים את הגורמים "החזקים" - לדבריך - בחברה, ושולחים אותם מעבר לים מתוך תקווה למצוא חיים שפויים יותר. אם זה לא מפורר את החברה, אני לא יודע מה כן.

[מצמץ]

רועי .

 

בסיס מס כולל Any one?

 

 

 

 

 

נ.ב.

כרגע לצערי אני נאלץ להגיב בחופזה אך זהו שרשור שבהחלט יש לו מקום להתפתח וכאשר יתאפשר לי ארחיב מעבר לתגובתי הנ"ל.

[hans]

לצערי הרב, אין מה להוסיף.

ניסוח יפה וממצה של תרבות הפרזיט.

[saar5555]

האנס,

 

הדבר שאותי הכי מכעיס שאוכלוסיה X יוצאת נגד אוכלוסיה Y שיוצאת נגד אוכלוסיה Z.

 

אין פה פירגון לאף אחד, ואנשים צרי עין.

 

ואם יש תקציב X למדינת ישראל - ברגע שיפנו אותו למגזר מסויים, ברור לי שזה יבוא על חשבוני (ולמען הסר ספק, אני לא בא לקטר או משהו, אני רק מציין עובדה).

[hans]

סער - לדעתי, חוסר פרגון וצרות עין היא אחת הרעות החולות העיקריות בחברה,

עובדה שמתבטאת למשל בצורת שריטות מכוערות על כל אוטו חדש.

מספיק להאזין מהצד לשיחות "אצל החבר'ה", לא משנה איפה,

על מישהו שהצליח. רעל ועוד רעל.

ביטוי מעוות לאותה צרות עין מופיע במה שרועי ציין, באופן שהוא ממש הפוך על הפוך.

[Discover]

או כמו שאמר צביקה פיק לפני שבוע בראיון בידיעות:

"אם אתה מצליח ונוסע בטרנטה - יגידו לך שמגיע לך יותר. אם אתה מצליח ונוסע באוטו חדש - יקראו לך בן זונה"

 

(או משהו בסגנון.. )

[Pavi]

חבר'ה, הכל הולך להיגמר בקרוב. אין צורך להתרגש.

 

[Yaroki]

roee, על איזה שמאל אתה מדבר? השמאל הערבי, או השמאל ה"חברתי"?

אין מי שייצג אותך, ובאמת חבל. אבל כמה בעלי עסקים כמוך יש 20-30 אלף (באמת אין לי מושג)? למי יש את האינטרס לייצג אותך?

אני מסכים איתך לחלוטין שלהיות פרזית זה לא טוב, לא לחברה ולא לאדם עצמו. ויש לחנך לערכים ולעבודה, מסכים שיש לנקוט מהלכים כדי לשנות מודעות וראיית החיים אצל אותם ה"חלשים". אבל עד אז, אני לא רוצה לחיות בחברה שאוכלת את חלשיה.

ובדייוק כאן נכנסים לתמונה כל אותם הארגונים שדואגים סקטוריאלית או חברתית, כמובן לא בלי אינטרס. ולדעתי הדאגה של אותם הארגונים נעשית בצורה שלא עוזרת לנעזרים בה בתווך ארוך. השאלה שאני שואל את עצמי, מה קורה במדינות נאורות ומצליחות מבחינה זו, האם גם שם המציאות היא של משחק סכום אפס?

לגבי המעבר אל מעבר לים, לפי המציאות שלך - אל תלין, תעשה, תעיז ותצליח. אם אתה טוב במה שאתה עושה, טוב יותר מאחרים באותו תחום, תשרוד. אם תכשל, אל תתלונן, הרי אז תדמה לאותם ה"חלשים" שכרגע לא מצליחים.

 

ואם נעזוב את הציניות בצד רגע, נכון שהתנאים לבעלי עסקים בארץ לא מאפשרים לנצל את מלוא הפוטנציאל הטמון בעסק, אבל אני לא מסכים בהפניה של תשומת ליבך אל הגורם החברתי.

[איתן_כ]

מסכים עם רוח הדברים.

כמה הערות:

1. אני לא יודע אם הטוקבקים ב YNET הם רוח העם, אך מבחינה מדינית הם נוטים חזק ימינה. אפילו ימין קיצוני שקורא לגרש ערבים.

אפילו ידיעה על ערבי ישראלי שעבר השתלה מוציאה את מיטב הרוע של המגיבים בנוסח "שיתאשפז בירדן" ואני מניח שאנחנו רואים רק את קומץ ההודעות שלא צונזר.

במנגנון החדש של המלצה על הודעות רואים שהודעות שמאלניות מקבלות דירוג שלילי בעוד שהודעות ימניות מקבלות דירוג חיובי.

אני מניח שאתה מתכוון לשמאל חברתי/ כלכלי. איך תגדיר אותי? אם באופן תיאורטי היו מבטיחים שלום (לא מציאותי, אבל לצורך הדוגמה) אני מוכן לתת את כל ירושלים. לעומת זאת, אני נגד קצבאות ילדים ויתר הקצבאות מעודדות הבטלנות ובעד יד ברזל נגד עבריינות פלילית ונגד כל מיני יחימוביצ'ים שמתנגדים להקמת כוחות שיטור עירוניים ובתי כלא פרטיים.

2. הטוקבקים דווקא נגד ועד עובדי חברת החשמל, הפעם בצדק לדעתי.

אין לי בעייה עם השכר שלהם ולא עם החשמל חינם (שהוא היאחזות בזוטות). הבעייה היא שאם אתה ואני היינו רוצים לעבוד בחברת חשמל, הסיכויים להגיע לזה שואפים לאפס אם אין לנו בני משפחה שם.

זה בסדר בחברה משפחתית. זה לא סביר בחברה ממשלתית מונופוליסטית.

3. הטוקבטיסטים, ללא קשר להשקפת עולם, פשוט שונאים עשירים. ראינו את זה עם דורי קלגסבלד (אני לא אומר שהוא לא צריך להיענש, אבל בגלל שהוא נהג בטוארג הוא לא צריך להיענש יותר מבעל רכב מסחרי פשוט שגרם מוות ברשלנות).

ראינו את זה עם אהוד ברק (הוא קנה את דירתו באקירוב מכסף שהוא הרוויח ביושר, זה עושה אותו שר בטחון פחות טוב?).

4. יש עוד דוגמאות להוצאות בייצור הכנסה שלא מוכרות: ארוחות שלא לצורכי אורחים מחו"ל, ביגוד (לדוגמא: סטאז'ר במשרד עו"ד או רו"ח שהלך כל חייו בג'ינס ופתאום צריך לרכוש סט בגדים אלגנטים משכרו המצומק) ועוד.

5. לעצם הפסיקה עצמה: אנחנו דוגמה לאלה שיהנו מזה: אשתי מגיעה לשיעורי מס נכבדים ואנחנו משלמים למטפלת הרבה יותר מהסכומים שפורסמו, בשל האיזור בו אנחנו גרים.

יחד עם זה, המדינה לא יכולה להרשות לעצמה.

הצורך לפרנס את קבוצות הלחץ - תלמידי ישיבה, משפחות מרובות ילדים, אנשי כוחות הבטחון (ואני לא מדבר על מג"דים בשטח, אלא על אוכלי החינם) ועוד, יגרמו לחקיקה שתסתור את הפסיקה.