Jump to content

לוח ניקוד

  1. vadim6385

    • נקודות

      31

    • הודעות

      9,718


  2. falou

    falou

    אחראי ראשי


    • נקודות

      28

    • הודעות

      10,984


  3. Herman

    • נקודות

      26

    • הודעות

      2,951


  4. yohai71

    yohai71

    מובילי הדעה


    • נקודות

      23

    • הודעות

      3,170


תכנים פופולרים

תכנים שצברו את הניקוד הגבוה ביותר מתאריך 16/09/21 בכל התחומים

  1. רק בשביל לדווח שהרכב עדיין חי - הייתי חייב להעלות את השרשור מהאוב (נראה לי הוא כבר שייך לאספנות 😆) נסגור קצת פערים לטובת אלו שעדיין כאן. רק בכדי לקצר ולהסביר - הרכב עלה למכירה 3 פעמים בארועים מקוננים ב 2011 - כאשר התחתנתי וחשבתי שצריך להחליף את רכב הרווקים (לא באמת קרה) ב2014 - כאשר נולדה בתי הבכורה (למזלי זה לא קרה) ב2018 - כאשר נולדה בתי הצעירה (שוב מזל שכאשר הגיע מישהו רציני עם כסף ביד - הקונה מלפניו הניע אותי ממכירה) ומכיוון שהרכב לא נמכר ב 2018 - נפלה עליי המוזה לשפץ אותו כך שיגיע לאספנות וישמש אותו בשוטף להגיע לעבודה (סה"כ עלות השימוש היא 1/4 מרכב ליסינג שהייתי יכול לקחת ורמת הסיפוק היא בכלל לא באותה הסקאלה) נלך מעט קדימה ונגלה שנשברתי... קניתי רכב דיילי - כזה שיספק אותי, שיהיה לו מזגן טוב, שיהיה 5 דלתות, נו, כזה משפחתי - אתם מכירים - 308GTI 😄 ובכן בחזרה לסקסו, הרכב עבר ב2020 צבע כללי, הורכבו בולמי בילשטיין B12, תושבות מנוע וחלקי מיתלה חודשו, כל האופטיקה מסביב חודשה (פנסים), פנים הרכב הוחלף ושופץ (מה שכבר לא ניתן להשיג) כסא נהג בתהליך עבודה ויאללה למסלול, בסה"כ הרכב עדיין עדיין כיפי מאוד רק לא הרגיש לי בטיחותי להתנהל איתו בשוטף עם 2 הבננות שלי ולכן מפה לשם הגעתי ל 308GTI (על כך סיפור בשרשור אחר) הסקסו אפילו התגייסה למילואים יחד איתי בקורונה היום הרכב על 326K ק"מ עם מנוע מקורי (לכל הסקפטים - יש מזגן לקיץ [חלש], ויש חימום לחורף [חזק]) בפוסט הבא קצת על התקלות שהיו לאורך השנים האחרונות - אילו מכלולים החזיק וכמה זמן לפי שנדרש שיפוץ נ.ב הגיע זמן לשנות את הכותרת מ 3 שנים ל 15 שנים 🤪 - מי אחראי היום על זה??)
    22 נקודות
  2. המהפכה שטויוטה ביצעה בעולם הרכב, ושהפכה אותה להיות אחת היצרניות הגדולות והרווחיות ביותר היא סיפור רחב יריעה- ופרק חשוב מאד בסיפור זה הוא הקורונה T40. היא הייתה הרכב עימו ביצעה טיוטה דריסת רגל מוצלחת בשוק הרכב בארצות הברית, השוק העשיר ביותר בעולם, האחראי לנתח משמעותי מרווחי טויוטה. בתוך שלוש שנים בלבד, מרגע הצגת ה-T40, הזניקה הקורונה את טויוטה מיצרן עלום-שם אל המקום השלישי בין המותגים המיובאים לארצות הברית. וזו הייתה רק התחלת ההשפעה האדירה של טויוטה על תעשיית הרכב האמריקאית, שספגה מכה אחר מכה, "הודות" למכונית צנועה זו וצאצאיה. הקורונה מיסדה את כל התכונות שטויוטה הפכה לשמה השני, ושתרמו כל כך להצלחתה. ולמרות שינוי בשם פעם אחת במעבר להנעה קדמית, הקורונה והקאמרי הן למעשה אותה אבולוציה המשכית- מעל חמישים וחמש שנים של אותה נוסחה בסיסית: רכבים אמינים, חסכוניים, נוחים ובגדול, כאלה שניתן לסמוך עליהם. מיותר לציין, נוסחה זו הייתה מוצלחת מאד. הגיחה הראשונה של טויוטה לשוק האמריקאי הייתה, באופן מוחלט, לא מוצלחת. בשנת 1957 הציגה החברה בארצות הברית את הטויופט קראון (Toyopet Crown) ושנה אחרי כן, החלו המכירות בחוף המערבי. טויוטה התגאו בעובדה שהמתכת ממנה היה עשוי גוף המכונית, הייתה כחמישים אחוזים עבה יותר ממתכות בהן עשו שימוש המכוניות האמריקאיות. כפי שניתן לראות, המרדף אחר איכות היה קיים בטויוטה מן ההתחלה, אבל יידרש יותר מעור עבה (תרתי משמע) כדי להצליח בשוק האמריקאי: אותה מתכת עבה הפכה את הקראון למכונית כבדה, ומנוע ארבעת הצילינדרים בנפח 1.5 ליטרים עשה אותה חלשה מדי עבור הכבישים הפתוחים של קליפורניה. היא סבלה מבעיות נוספות, רובן ככולן בשל התאמתה לשוק היפני, שלא היו בו הדרישות לסטייל, נוחות ופינוק המובנות בשוק האמריקאי. והיא הייתה יקרה מדי, ועלתה כמו שברולט בגודל מלא (full-size). בקצרה, היא הייתה מכונית לא-מתאימה לשוק בו נמכרה. אחרי כל מאמצי (וכספי) טויוטה ביצירת רשת סוכנים, מכירות הקראון הנמוכות אילצו אותה להאט את עסקי המכירה עד 1962, ולהתמקד כמעט לחלוטין רק בלנד-קרוזר, תוך חשיבה-מחדש. באופן ברור, נדרשה אסטרטגיה שונה כמו גם מכוניות מתאימות יותר לשוק. הקורונה דור ראשון (T10) הוצגה ביפן בשנת 1957 והייתה בחלקה עדכון לטויופט מאסטר הקודמת, שמוצבה מתחת לקראון. ה-T10 הונעה באמצעות יחידת ארבעה צילינדרים OHV בנפח 997 סמ"ק בעל 45 כ"ס, ומראש הוחלט במטה החברה לא לייצא אותה לארצות הברית: בשנת 1960 הופיע הדור השני של הקורונה (T20/T30), וקיבל את השם טיארה (Tiara) בשווקי הייצוא. זו הייתה מכונית חדשה לגמרי שעשתה תיקון לכל הבעיות שאחזו בקראון. ואכן, בשנת 1962 היא נשלחה למכירה בארצות הברית כדי לתמוך או להשלים את הקראון. הטיארה הייתה קלה ונמרצת יותר, עם מנוע ארבעה צילינדרים בנפח 1.5 ליטרים ו-75 כ"ס ובהמשך, בשנת 1964, עלה הנפח ל-1.9 ליטרים. והיא תומחרה ב-1,613 דולרים כדי להתחרות ישירות בפולקסוואגן, זאת על אף שהיו לה יותר דלתות, מנוע גדול יותר ומרחב פנימי עדיף בהרבה: אם לא עניין כמעט-המוות של טיוטה בשוק בארצות הברית בשל הקראון הכושלת, ייתכן והטיארה הייתה מסוגלת להרים את טויוטה בהצלחה. אבל רצה הגורל וטויוטה הפסידה בסביבות 1.4 מיליון דולר בשוק האמריקאי באותן השנים הראשונות- בזמנה, סכום משמעותי עבורה. לא יותר מ-318 טיארות נמכרו בארצות הברית, שכן טויוטה כמעט לחלוטין הפסיקה את המכירות בשנים 1963-64. אבל טויוטה לא הייתה מוכנה לוותר בקלות על שוק הרכב העשיר ביותר בעולם. בשנת 1965 היא חזרה לזירה לאחר חשיבה מחדש ועבודת הכנה מסודרת. כעת האסטרטגיה נשענה על הקורונה T40 החדשה, שהייתה בעלת בסיס גלגלים של 242 ס"מ, אורך של 411 ס"מ ומעט צרה (כנהוג במכוניות יפניות דאז), ברוחב של 155 ס"מ. כדי לתמוך במכונית החדשה ומאמצי המכירות, הפעם מיתגה טיוטה את הקורונה תחת שם החברה ולא כ-טויופט. כן הוחלט להשתמש בשם קורונה, שבמקורו יועד עבור שוק-האם היפני. הקורונה הייתה מכונית מאד פרגמטית ויחסית שמרנית, ושיקפה את המסורתיות והאופי הארגוני של טויוטה. ובניגוד ליצרנים יפניים אחרים, שנכנסו בקשרים עם מעצבים איטלקיים נחשבים בכדי להיראות תחרותיים בשווקי הייצוא, טויוטה עשו את זה לבד- הקורונה בבירור לא עוצבה בידי פינינפארינה או ג'יוג'יארו. אבל המראה שלה היה בלתי-מקטב, ואפילו זכה לכמה מחמאות מסוקרים שסברו כי מדובר בסדאן קטן בעל עם סטייל מעוצב. לפי סטנדרטיים בני זמננו, הקורונה היא רכב קטן. אבל בזמנה היא הייתה מרווחת מאד וחזקה במיוחד בקטגוריה, עם מנוע OHV ארבעה צילינדרים בנפח 1.9 ליטרים ובעל 90 כ"ס, בערך כפול מפולקסוואגן חיפושית. שאר המכוניות המיובאות לשוק האמריקאי בקטגוריה היו בעלות מנועים קטנים וחלשים משמעותית: בשנת 1965 האופל קאדט (מספר 2 במכירות) הייתה בעלת מנוע בנפח 993 סמ"ק ו-40 כ"ס; הפורד קורטינה היקרה יותר הייתה בעלת מנוע בנפח 1498 סמ"ק ו-64 כ"ס. הקורונה פתחה במרוץ כ"ס בקטגוריית המיובאות ובתוך כמה שנים, כל המתחרים נאלצו להגדיל את נפחי יחידות ההינע על תפוקת הסוסים שלהן. ועדיין, שמרה הקורונה על ההובלה והייתה בעלת "יותר מנוע" מהמתחרים עד שנת 1970. מנוע סדרת R של טויוטה היה בשימוש כבר כמה שנים, ורכש לעצמו מוניטין של קשוח ובנוי היטב. מבחינת תכנון הוא היה שנות החמישים, עם בלוק וראש מפלדה, כניסות\יציאות סיאמיות מהצילינדרים (Siamese ports) ושלושה מסבים עיקריים. בהתאם לשורשי טויוטה כמרכיבה-ברישיון של מנועי שברולט טרום מלחמת העולם השנייה, המנוע היה כמו גרסת ארבעה צילינדרים קטנה יותר של מנועי ששת הצילינדרים של שברולט טרום 1963 (אבל לא העתק). מעין סוס עבודה קטן. יחידת ההינע הזו זכתה לשבחים רבים בכמה ביקורות מהתקופה. על אף ששיא ההספק (90 כ"ס) הושג כבר ב-4600 סל"ד, בוחנים רבים גילו כי המנוע עלה בשמחה גם עד 6000 סל"ד. בהתחשב בכך שהקורונה נמכרה בתחילה עם תיבת שלושה הילוכים ידנית (בעלת בורר המותקן על מוט ההגה, בסטייל מאד אמריקאי), קשת הכח (powerband) הרחבה של המנוע אפשרה לצמצם מאד את השלכות המחסור בהילוך רביעי. אפס למאה בביקורות האמורות היה 16.7 שניות, זמן סביר לחלוטין בשביל התקופה (בהשוואה להרבה מכוניות אמריקאיות בעלות מנועי ששה צילינדרים), ו-וודאי שמעולה מול מתחרות ישירות דומות. במהרה, תיבה ידנית בעלת ארבעה הילוכים נוספה כאופציה, ולאחר מספר שנים הפכה לסטנדרטית, מה שהוריד את זמני אפס למאה לסביבות 15 שניות. מהירות סופית הייתה 145 קמ"ש (בין אם ידנית או אוטומטית), והקורונה זכתה לשבחים נוספים על יכולתה לשייט בסביבות 130 קמ"ש ללא בעיות. אם כבר הזכרנו את שברולט, אז תיבת שני ההילוכים האוטומטית של טויוטה, הטויוגלייד (Toyoglide) הייתה חיקוי מוקטן ומוצלח של הפאוארגלייד (Powerglide) האגדית של GM. יחד עם קשת הכח הרחבה והמומנט הגבוה של מנוע 1.9 ליטר, היא עבדה הרבה יותר טוב מהמצופה, והפכה את הקורונה לידידותית למשתמש האמריקאי שאולי נמשך למכוניות מיובאות, אבל נרתע מהמוזרויות שאפיינו את תיבות פולקסוואגן ודומיה דאז. עוד עולה מאותן סקירות ישנות הוא שבמפתיע, לטויוגלייד הייתה השפעה מועטה על ביצועי הקורונה, בהשוואה לתיבת שלושת ההילוכים הידנית. אפס למאה נמדדו ב-17 שניות, והקורונה עם הטויוגלייד שובחה שוב, בהתחשב בכך שלא היה שום דבר עם תיבה אוטומטית, אפילו קרוב אליה בקטגוריה. בלמי הקורונה גם הם קיבלו ציונים טובים בשנותיה הראשונות. הקדמיים (תופיים) היו בקוטר 9 אינץ' ועשויים מאלומיניום מסורנן (finned) ופלדה פנימית, כדי לפזר את החום טוב יותר. אפילו אחרי כניסת בלמי דיסק לקטגוריה יותר ויותר, עדיין סיפקו בלמי הקורונה בלימה טובה יותר מהממוצע, גם במרחקי בלימה וגם בדעיכה. באותו זמן, רק ביואיקים גדולים השתמשו בבלמי תוף על בסיס אלומיניום\פלדה. פרסומי הקורונה לא יכלו שלא להשתמש בנתוני הביצועים של 90 כ"ס העדיפים בקטגוריה, אם כי אף לא אחד יטען שהקורונה אחזה בהתנהגות כביש של מכונית ספורט המקבילה לאותו כ"ס. למרות זאת, בסקירות מאותה תקופה, התנהגות הכביש של הקורונה נחשבה כטובה למדי עד כדי מצוינת, בלי המוזרויות הבלתי-צפויות שהיו מנת חלקן של מיובאות אחרות לארצות הברית, כגון פולקסוואגן, רנו או סימקה. אפילו שהדגש בתכנון הקורונה היה מוכוון נוחות, התנהגות הכביש של המכונית הייתה צפויה, בטוחה וטובה מזו של מכוניות אמריקאיות רבות מאותן שנים. הקורונה התייחסה באופן ישיר לחשש המובנה באמריקאים של מחסור בכוח ברוב המכוניות המיובאות, ואכן, בערך באותו זמן בו הופיעה הקורונה בארצות הברית, החלו פולקסוואגן ואחרים להעלות את נפחי והספקי מנועיהן. בשוק האמריקאי, אפשר לומר שהקורונה הייתה סוג של היבריד; גודל ומחיר של מכונית מיובאת אבל כח ופשטות בסטייל אמריקאי. Chevy II, אם תרצו, ללא יכולות העיצוב של GM אבל עם איכויות הרכבה ותכונות אחרות שיותר מ-מפצות על כך. אין שום סיכוי שבלמי אלומיניום מסורנן היו מוצאים את עצמם על Chevy II, למשל. תא הנוסעים היה מעוצב בבירור כיותר אמריקאי מאירופאי, עם ספסל במקום מושבים קדמיים ולוח שעונים בסטייל אמריקאי. לא קשה להבין מדוע אמריקאים רבים בחרו בקורונה במקום בפולקסוואגן או Chevy II \ פלימוט' ואליאנט (Valiant) ערומות ומשמימות. רמת הגימור בה נמכרה הקורונה הייתה אחת ויחידה, והאבזור הסטנדרטי היה עשיר במפתיע יחסית לתקופה בה שלוש הגדולות (קרייזלר, GM ופורד) התקמצנו ברמה הבסיסית אבל הציפו את הרוכש האמריקאי באינסוף אופציות אבזור בתשלום-נוסף. וגם זה היה אחד החלקים המרכזיים באסטרטגיה של טויוטה; אין מכוניות ערומות, כמה שיותר מכונית עבור הכסף. הקורונה ואופן שיווקה דיברו באופן מושלם לרוכשים האמריקאים וכתוצאה, עד 1967, קפצה טויוטה למקום השלישי בסולם המותגים המיובאים (אחרי פולקסוואגן ואופל). מדובר כאן בהישג מדהים בזמן כל כך קצר, במיוחד אחרי ההתחלה האיומה של טויוטה בארצות הברית. כך, מתוך הצלחת הקורונה, פתחה טויוטה במסע להרחיב את רשת סוכניה, אשר התחילה בחוף המערבי, אחר כך התמקדה במטרופוליטנים הגדולים של החוף המזרחי ואז עשתה את צעדיה אל לב ארצות הברית. בשנת 1968, הצטרפה הקורולה בעלת מנוע בנפח 1.0 ליטרים לליינאפ האמריקאי. כבר בשנתה השנייה על אדמת ארצות הברית, הייתה הקורולה הזולה (1686 דולרים אל מול 1950 דולרים שעלתה כעת הקורונה) למכונית המיובאת הנמכרת ביותר, שוב במקום השלישי. בתמונה הבאה מוצג הליינאפ המלא של טויוטה בשנת 1968: זו הייתה השנה האחרונה בה נמכרה ה- 2000GT המעולה אך יקרה מדי. הקראון S50 הצטרפה לחבורה כמה שנים קודם לכן וכאן רואים גרסאות סדאן וסטיישן שלה, בנוסף ללנד-קרוזר וכמובן, הקורונה. עשר שנים אחרי התחלה כושלת בשוק האמריקאי, הייתה טויוטה לסוס מנצח. התמונה הזו מסכמת כמעט במדויק את טויוטה אז, כמו גם היום: מכוניות פופולריות, חסכוניות ואמינות, יחד עם מכונית ספורט מתקדמת בעלת הילה טכנולוגית (לקסוס LFA היום) ליידע את מי שירצה כי טויוטה הייתה (ועדיין) יכולה לתכנן ולייצר יותר ממכוניות לחם וחמאה. הקורונה קופה הארדטופ (hardtop, כלומר ללא קורות B), שהייתה חמודה אם כי גוצה, הצטרפה לליינאפ בשנת 1967, והייתה להארדטופ הזולה ביותר באמריקה. אפס למאה נשמע כמו נצח בימנו, אבל בזמנו הנתון הזה היה מקביל או אפילו טוב יותר מרוב המכוניות האמריקאיות הטיפוסיות עם מנועי ששה צילינדרים. שברולט אימפאלה עם מנוע V8 283 ותיבת פאוארגלייד הייתה מהירה רק בשתיים-שלוש שניות פחות. והיום? הקאמרי הנוכחית עם מנוע V6 למעשה בלתי מנוצחת בקטגוריה. המשכיות אמרנו? כבר מההתחלה הבינה טויוטה כי אמריקאים רוצים קצת אנרגטיות במכוניות שלהם, אבל רובם לא מצפים להתנהגות כביש מדהימה. איזו צורה מיוחדת- מי היה מאמין שטויוטה תטפס לפסגה באמריקה הכל כך מודעת-אופנתית, בעזרת מכונית קצרה, גבוהה, צרה וגוצה כמו הקורונה? מסתבר שיש מי שראה בקורונה הארדטופ קופה דווקא כאטרקטיבית, עם סטייל נקי וצנוע. GM וודאי לא האמינו, ולזכותם יאמר- עם הווגה (Vega) הם אכן הראו עד כמה יכולה מכונית קטנה להיראות מלאת סטייל. אבל יחד עם הסטייל גם איכות הרכבה נחותה, נסיעה צולעת, אמינות מזעזעת ואפילו ניצול תת-ראוי של המרחב הפנימי. שתי המכוניות הללו, הקורונה והווגה, מגלמות את ההבדל בגישות אותן נקטו GM וטויוטה. התוצאות הן... ובכן, היסטוריה. צמיחת טויוטה בארצות הברית הייתה מטאורית- עד סוף 1975, עקפה טויוטה את פולקסוואגן והפכה ליצרן המיובא המוביל, עמדה אותה מעולם לא זנחה, ולא נראה שהיא מתכוונת לזנוח. ובהמשך הדרך, אותן קורונות T40 אשר הזדקנו, היו מצוינות כמכוניות משומשות. הן היו זולות, קלות לתחזוקה ובהנחה וטופלו כראוי (ונמנע מהן גורל החלודה השכיח עבור מכוניות בשנות השישים והשבעים), הן המשיכו להיות תחבורת א' ל-ב' בסיסית אך אמינה. בדומה לסובארו DL שהישראלים כל כך אהבו, שעדיין ניתן לראות משנעות את בעליהן אפילו שלושים שנה אחרי שהיו חדשות. אין פלא שדאטסון החליטו לתקוף את טויוטה בדרך אחרת, עם ה-510 המאד שאפתנית- למעשה זו הייתה מכונית ספורט כלואה בתוך מרכב סדאן, עם מתלה אחורי עצמאי ומנוע OHC בנפח 1.6 בעל 96 כ"ס, שאהב לטפס במעלה הסל"ד: יצרנים אירופאים התאמצו מאד למכור לאמריקאים איך מכונית צריכה להיות לפי תפיסת עולמם, כמובן בהתבסס על מוטוריקה אירופאית ותנאים אירופאים. השפעת אירופה על ארצות הברית אכן הייתה חיובית, אבל לאותה תפיסת עולם גם היה קשה לתקשר עם רוב גדול של אמריקאים, שהיו רגילים לכוח חסר מאמץ ונוחות, כמו גם המינימום האפשרי של עלויות אחזקה או תיקונים. טויוטה לא נכנסו לארצות הברית עם רעיונות מובנים על מה ראוי שהאמריקאים ינהגו; במקום זאת, הם למדו מטעויותיהם המוקדמות, למדו את השוק ונתנו לאמריקאים מה שהם רוצים בגודל קומפקטי- ואז המשיכו בדיוק באותה הדרך לעוד רכבים בקטגוריות נוספות. זו הייתה גישה שונה לחלוטין, וה-מפתח להבנת ההצלחה של טויוטה בארצות הברית. וכיום, טויוטה היא ממובילי טבלאות המכירות או סמוך לכך באופן קבוע. יש שיגידו כי מאז פורד והמודל T, לא היה יצרן שטרף את קלפי תעשיית הרכבים בארצות הברית ואולי בעולם כולו- היצרנים האחרים נאלצו ללמוד את השווקים מחדש, תוך תשלום מחירים כואב (ופשיטות רגל, במקרים רבים). לצפייה במאמר המלא
    20 נקודות
  3. שלום לכולם! מסתבר שלא הייתי פה כבר עשור! אומנם היו כל מני מכוניות ואופנועים שעברו תחת ידיי, אבל חשבנו חברי הטוב @nitch ואנוכי, שרגע, אנחנו חברי פורום כבר כעשרים שנה, מתוכן את רובן בילינו בחוצלארץ, אז בטח יש עוד כמה כאלה. כשהצטרפתי לפורום היה זה אי שם בתחילת שנות ה2000 והייתי בצבא. נהגתי בדייהו רייסר של אמא, ואחרך קניתי את הרכב הראשון שלי - איביזה טורבו צהובה, שהפכה לגולף TDI 130 וממנה אודי A3 גם כן דיזל עם 140 כוח סוס. עברתי לגרמניה ומאז היו לי BMW 320td, 120d, 520d, X5 30d ולפני שבוע החזרתי את מה שאני חושב הוא הרכב עם המנוע הטוב בהיסטוריה X5 M50d 400 hp. ומאחר ואני בבידוד ומשועמם מהרגיל, הנה היא הכלה החדשה, אולי מכונית הבנזין האחרונה שלי: M3 Competition בצבע הכי מגניב שיצא השנה אפור מאט מטאלי בשם ברוקלין גריי. אז יש לנו רק 1000 קילומטר, ועוד 1000 צריך ללכת להחליף שמן מנוע ודיפרנציאל, אך אני כאן לומר שלא נהגתי בחיי בבמוו מסתבר, עד שלא נהגתי במקס (ככה אני קורא לו). עד כה היה אסור לי לעבור 5500 סל״ד או 170 קמ״ש (טוב אולי קצת, על האוטובאן), אבל וואוו כמה כוח ומה שמדהים זה האופציות האינסופיות לתכנות הרכב, אני אישית תכנתתי את כפתורי M1 M2 כדוקטור ג׳קיל ומיסטר הייד, אחד מופרע לגמרי (אבל עם בקרת אחיזה מופעלת) והשני בדרגת 316i מליסינג. טוב לא באמת, אבל כמעט. זהו חברים, אם אתם רוצים לדעת עוד על המכונית (ואני מניח שאתם יודעים יותר ממני), מוזמנים לראות אותי עושה את ההשקה האירופאית החיה לפני כמה חודשים בסרביה כאן: אני מניח שאני לא אענה על כל ההודעות כי מסתבר שאני "נהג חדש" כאן, אבל מקווה שעוד חברים בחוצלארץ ישתפו בצעצועים שלהם. @RS סומך עליך שתעזור פה קצת גם כן. הכותב הוא מדריך מוסמך מטעם במוו, בדרך כלל לאופנועים אבל לפעמים אני נאלץ להתעסק גם במכוניות.... Servus
    18 נקודות
  4. טוב, אם נאלצים אז נאלצים. הצטרפתי לפורום עוד בצבא בעצת חבר מהיחידה שאני זוכר את שמו אבל לא את שם המשתמש שלו. נהגתי אז בקוואליר שנת 95 שירשתי מההורים כי אוטובוסים התפוצצו תדירות. הספקתי להשתדרג לYaris RS דנדשה, משם ללאנסר ליסינג נבלה אבל עם דלקן ואז עשור בלי מכונית כי עברתי לניו יורק ואז להונג קונג (שם ישבתי עם בחילה ליד @edan82 בזמן שהוא התגרזן). משם המשכתי ללונדון, יש מכונית מרווחת ומאובזרת למשפחה, אבל החיידק לא הניח לי. אז קניתי עם המכונית שרציתי מאז שהייתה חדשה, יגואר XKR דור ראשון. מראה שהוגדר ע"י @Derishשפגש אותה אתמול כעל זמני, ובעיטה אדירה בתחת כשלוחצים על הדוושה. עם 56 אלף מיילים בלבד, וחשבון דלק מכובד.
    18 נקודות
  5. אהלן חברים מעדכן. הייתי בדלק מוטרס ואכן הקמ ברכב שונה באוגוסט האחרון "בעדכון תוכנה" שעשו במוסך מסוים(הוצאתי הוכוחות בטפסים והכול) מעדיף כרגע לא לפרסם את שם המוסך והסוכונות ממנה קניתי. מעריך כול מי שניסה לעזור תודה! כרגע מעדיף להתייעץ עם עורך דין לראות מה כדי לעשות האלה
    14 נקודות
  6. בת מצווה לשרשור 😁 חוץ מהתמונת אופניים בצומת הפיל כל השאר זה סביב מחלף ירקון
    12 נקודות
  7. היי הופ, עוד שנה (ו-9 חודשים) ואנחנו עדיין ביחד. כרגיל, מספרים קודם: 31,000 ק"מ עם 3 השנים אשר בינואר, הנמוך מכל השנים, השפעות קורונה גם פה. כרגע כ-37 אלף. שני טיפולים כ-2000 ₪ וזהו. השנה ומשהו הנהדרות שעוברות עלינו לא פסחו על היחסים ביני לבין האוטו, שהיו מנומנמים וללא שום אקשן. כמעט בלי טיולים, אולי שני ימי מסלול, אנחנו עוד נשוב לזה. כן היה מעניין במוסך. מעניין זו מילה פחות מתאימה, יותר מעצבן. איזה יום אחד היה בוקר, מניע, צליל תקלה וחיווי של מינוס 40 כטמפ' חיצונית. אמנם אני גר בצפון אבל לא עד כדי כך. חיפוש קל באינטרנט מראה שזו תקלה די נפוצה בחיישן שממוקם בבית גלגל ימין, אמנם לא מדובר על הדגם שלי בדיוק אלא על ישנים יותר, אבל נפוץ ומוכר. בכל מקרה התכוונתי לעשות טיפול תקופתי, אז לא עשיתי מזה עניין והתכוונתי לחכות כמה ימים ולעשות הכל ביחד, האוטו באחריות ואני לא כזה מודאג. רק שלמזגן היתה מחשבה אחרת. כנראה בשל אותו חיווי שגוי, 5 דקות ראשונות בכל הנעה הוא פלט עליי אוויר חם. פחות כיף באוגוסט. אבל אח"כ פעל כמו שצריך. מדווח למוסך, הם מקדימים לי את התור והאוטו בבדיקה. מפה דיאלוג די מייאש: הצמה של החיישן קרועה. עכבר אכל לך אותה. אין אחריות. 750 ₪ לתיקון. עכשיו קצת רקע: האוטו חונה בחניה סגורה לחלוטין מתחת לבית. לא משותפת עם אף אחד אחר, לא עם ביוב ולא עם תעלות איוורור. מכוניות לבד. עכברים וחולדות הם יצורים שלא מנקים אחריהם. הם אוכלים הכל ומשאירים שאריות על הרצפה, עושים קקי בכל מקום ובכלליות אם טוב להם הם לא ממהרים ללכת. אצלי בחניה יש המון חפצים, חלקם על הרצפה, חלקם בקרטונים, שקיות ומה לא. בלאגן של גבר סטנדרטי. אני גם מבלה שם לא מעט, ב-man cave הצנוע שלי. אם היה שם עכבר הייתי יודע. אבל את המוסך זה לא עניין. גם תמונות שהם עצמם מראים לי ממיקום החיישן מאיזור בית הגלגל המאובק, שאין בו שום סימן של רגליים או תכונה אחרת של איזה מכרסם מבחיל, לא משכנע אותם. הקטע החזק יותר הוא ש-750 ₪ זה מחיר להלחמת המגעים, לא צמה וחיישן חדשים. עבודת הלחמה כזו עושים העובדים שלי, בקצב של 45 מגעים ב-20 דקות. לא לוקחים על זה 750 ₪ גם בשעתון של מוסך במוו. וגם העובדה ששמתי כ-4000 ₪ על 3 טיפולים תקופתיים לא מביאה את הרצון הטוב המיוחל. כשהבנתי שהדו שיח נעצר, שלחתי הודעה קצרה לאחד מנושאי התפקידים בדלק. 5 דקות אח"כ המוסך לקח על עצמו את התיקון. ניצלתי את השהות כדי לדווח שוב על התקלה שהתעוררה (שוב) באיתותי הפנסים האחוריים. פה הוזמנו שתי יחידות חדשות מטעם האחריות, הותקנו ומאז אין שום פדיחה. את הטיפול הבא (רביעי בפחות מ-4 שנים ו-36,000 ק"מ) כבר עשיתי במוסך נטלי בעוספיה, שעליו קיבלתי המלצות ודיווחים טובים. ואכן בהגעה לשם קיבל אותי הבעלים ראמי, לא צריך הרבה כדי להבין שהוא עמוק עמוק בענייני BMW, החל מכמות הרכבים בכל מיני שנתונים ששוכבים בחניה וכלה בסורק מפתחות ומידע ישיר שיש לו על כל ההיסטוריה של הרכב. המוסך קטן ומסודר, 2 עובדים חוץ מראמי, מכניסים לטיפול בזמן שנקבע, משתמשים בחומרים טובים ומקוריים, מנקים היטב את תא המנוע לאחר העבודה, משתדלים לשחרר את האוטו כמה שיותר מהר והמחיר זול ב-500 ₪ ממורשה היבואן. מפה קצת לירלורי "יחסינו לאן". אם אגיע לינואר יחד איתה, זה אומר 4 שנות פז"מ. הכי הרבה שהחזקתי רכב שלא קוראים לו "הדבר הזה שאשתי נוהגת בו" ושאין לו רישוי אספנות. זה אומר כמה דברים. אני מאוד אוהב את המכונית הזו. עדיין מאוהב במנוע האדיר שלה, עדיין סבבה לי עם האוטומט שלה ויותר מכל, עדיין נהנה להיכנס אליה בבוקר ובערב גם סתם בית-עבודה. אבל זה לא רק זה. העולם עובר תקופה מוזרה מאוד וכאמור קודם, זה לא פסח עליי. כל זה פשוט לא מפנה לי מקום בראש להבין מה אני לעזאזל רוצה. האם להישאר איתה? האם למכור? אם להישאר – לשפר? אם למכור – מה קונים? על כולן יש לי תשובות חלקיות בלבד ברמה שהדבר היחיד שהצלחתי להחליט – הוא פשוט לא להחליט. שמתי פוקוס על שאר הדברים שמלווים אותי בחיים, הם לא מעטים והם לא נגמרים אוטוטו, הם שם. וכבר נהייה לי קצת שקט בראש עם הלא להחליט שקיבלתי. עד שלפני איזה חודשיים הצלחתי לפנות זמן למוטורסיטי, אחרי ביקורים בפצאל ובערד. זה יופי של מסלול, גם בפני עצמו וגם ביחס לשניים האלה. מביקור לביקור גיבשתי את דעתי עליה, אבל במוטורסיטי ניתנה החותמת. איזה טיפוס שקורא לעצמו @BobbyMiata הגיע גם כן באותו יום, עם ה-M2 שלו. מפה לשם מדברים קצת, אני לוטש עיניים ליפה שלו, אומר לעצמי "פחחחח, אותו דבר כמו שלי", עד שהאיש הזה, מצמצם עו"שים נקרא לו, אומר לי "אתה לא נראה לי חוליגאן, בוא תעלה איתה על המסלול". 0.1 שניה ו-50 תודות אחרי זה אני חגור באוטו לצידו של בובי, הסביבה מוכרת למעט אותה ידית משונה במרכז, חושב שפעם היו מערבבים עם זה דלק. יוצא לדרך, בערך בסיבוב הראשון אני מבין את כל מה שבובי מתאר בפוסטים שלו במדויק, גם אם אני חושב שהוא קשוח מדי כלפי ה-235 שהיתה לו. אין מה לחפור יותר מדי. נהגתי, בערך חצי יכולת, הספיק לי כדי להבין את ההבדלים ולנסח את הפאנץ' העילאי הבא: ה-M2 נדלקת איפה שה-240 נכבית. במסלול מדובר בחיה אחרת לגמרי, חדה ומכויילת היטב, פותחת לנהג אפיקים להגיע אליהם ולהשתפר עוד קצת כל פעם ולהיות טוב יותר, איפה שה-240 מפריעה לו. איך היא ביומיום אני לא יודע ובכנות לא כ"כ אכפת לי. זה אולי רכב קשיח אבל לא מתעלל והדיילי שלי די מצומצם ורגוע. וזה לא שירדתי ממנה עם לבבות במקום אישונים, אבל היא גרמה לי לחשוב והרבה. ב-99 אחוז פעילות שלי שהיא בית-עבודה וממש מדי פעם כבישי נהיגה מוקדם בבוקר, ה-240 נהדרת. חסרונותיה לא מתגלים בטווח עבודה הזה ואני נהנה ממנה. שאלה לדיון: האם נכון לקנות ולהחזיק רכב יקר/קיצוני יותר שעונה על דרישות קצה שמתממשות אחת לכמה חודשים? כן, בפירוש כן. סוף דיון. אך האם בוודאות אעשה את זה? מתישהו כן, אך לא ממש עכשיו. אבל בראשי הקודח מסתובבות מועמדות, הן כבר הופיעו פה קודם והן בהחלט מהצד היותר ספורטיבי במפה. M2, ג'וליה תלתן, קיימן. אפשר גם להוסיף מועמדות שאולי אולי יגיעו לפה. כמו הניסאן Z, BRZ/GT86 החדשות. 240 חדשה? כרגע זה נראה כמו "תודה, את מכוערת, לא". אבל אני באמת לא במצב שאני מצליח לצלול לזה. בנתיים אני לא סובל.
    7 נקודות
  8. אמנם לא יום כיפור אלא ראש השנה, ואמנם לא כבישים אלא נתב"ג, אבל בכל זאת נראה לי שפה הכי מתאים לשים את זה-
    7 נקודות
  9. התשובה הקבועה שלי לאנשים ששואלים אם אפשר לעבוד בהייטק בלי תואר: זה אפשרי ויש אנשים שיכולים לעשות את זה, אבל אם באת לפורום לשאול את השאלה הזו, אתה כנראה לא אחד מאותם אנשים.
    6 נקודות
  10. אז מתחילה עונת התחזוקה של הסובארו - ב390 שקלים רכשתי לי את הדברים הבאים: 1 מסנן אוויר מנוע חליפי 1 מסנן שמן מקורי 5 ליטר ליקווי מולי היי-טק (מארז סגול) 5W40 1 נוזל ריסוס לניקוי בית מצערת ומסלול סעפת יניקה - ליקווי מולי התחזוקה שבוצעה במהלך הסופ"ש - ניקוי בית מצערת והזרקה לתוך סעפת היניקה זה החומר המדובר לאחר שבחנתי מספר סרטונים ביוטיוב - מצאתי את הסרטון הבא: אמנם המנוע שם כנראה שונה מאצלי וגם הצנרת של יניקת האוויר קצת שונה וגם לא ראיתי על בית המצערת שלי צינור וואקום בחלקה העליון, גיליתי שצינור הוואקום אצלי נכנס מצד המצערת ולשם החלטתי להתחבר. מה שממש מצא חן בעיני זה שאני יכול בשיטה הזו לבצע את הניקוי לגמרי לבדי. כלי עבודה משקפי מגן - תמיד תמיד תמיד - תגנו על העיניים - אני משתמש בכאן בתרסיס ולכן מגן על העיניים. מברג פיליפס חולץ מהדקי פלסטיק צינור וואקום - יש לי מטר מכל קוטר - טוב לשמור דברים שקניתי לדודג' בוקסה 6 ממ וראצ'ט קטן (סט ראצ'ט קטן בקיצור) נייר מגבת כפפות ניטריל (לטקס) התחלתי בניקוי בית המצערת בעזרת הראצ'ט פותח את שני הבאנדים שתופסים את צינור יניקת האוויר בבית פילטר האוויר ובבית המצערת. מסיר שני מהדקי ניילון שתופסים את חיפוי בית המצערת. בכדי להגיע לבנד השני - מסירים את מכסה השירות (גם מאפשר גישה לנקות את בית המצערת מבלי לסלק את כל הצנרת בשלב זה - מסלק בעדינות את כל הפלסטיקה של יניקת האוויר - מחובר אליה צינור וואקום שבחרתי לא לנתק פשוט סילקתי בעדינות הצידה וכך נראה בית מצערת של היטאצ'י למנוע בוקסר שני ליטרים - לידו אם אני מבין נכון רואים את הEGR? וגם למטה רואים פתאום גישה קלה ונוחה מאוד אל הסטרטר לוקח את התרסיס של הליקווי מולי - מרסס את בית המצערת מחלקו החיצוני ומנגב בנייר מגבת ואז בעדינות (אפשר גם להפעיל סוויץ וללחוץ על הגז) פתחתי את פרפרית בית המצערת והשחלתי את צינור הריסוס של הפחית פנימה וניקיתי את צידה הפנימי וגם התזתי עוד שתי התזות לתוך סעפת היניקה. בשלב הזה יצא המון לכלוך והנייר יצא שחור! הרכב לא הניע ישר על המקום לקח לי שלוש - ארבע נסיונות עד שהניע - בשביל להניע חיברתי בחזרה את צינור יניקת האוויר. אבל רגע לפני כן שמתי לב שמקודם פרפרית המצערת כנראה לא נסגרה עד הסוף - כנראה שהפיח כבר הפריע לה להסגר הרמטית וזה כנראה מה שמסביר את הרעידות שהיו לי בסרק - בכניסת וונטה ובעצירה. ניקוי סעפת יניקה בהזרקה ישירה כאן כבר הייתי צריך לנתק צינורית וואקום - בתמונה הבאה רואים גם שיש גישה לECU צינורית הוואקום שניתקתי מסומנת באדום וכך נראית ה"זרבובית" אליה חיברתי את צינור הוואקום וכך נראית הקונסטלציה שארגנתי לעצמי בכדי לבצע את הניקוי בהזרקה: מניע מנוע - מפעיל מזגן - אפשר גם מוזיקה אבל העדפתי להאזין למנוע ותוך כדי זה שאני יושב לי בנוחות במיזוג - מחזיק את הטורים בין 1.5 ל3 אלף טור הוואקום לא ממש חזק מהצינורית אבל אטמתי עם האצבעות עד הסוף ובזהירות בהתזות של שניה-שתיים כל פעם עד שהפחית התרוקנה - לקח לי פחות מ10 דקות. לאחר שסיימתי להזריק את הפחית - דימום מנוע. סגרתי בחזרה את הבנדים, מהדקי הניילון. חיברתי את צינורית הוואקום המקורית ובדקתי שלמות שלה. חיכיתי חמש דקות לתת לחומר להספג בחום בתוך המנוע והתנעתי ויצאתי לנהיגת ניקוי של החומר - צריך לנהוג ברכב לפחות 15 דקות וגם צריך לתת מספר קיק-דאונים בכדי לנקז את כל שאריות הפיח והחומר. השלכתי את כפפות הניטריל ביחד עם הבקבוק לפח של חנות החלפים ממנה רכשתי את הכל - הם מפנים פסולת בהתאם לדרישות. תוצאות וואו!!! הרכב נוסע ח-ל-ק! בעצירות פתע, עצירות ממהירות גבוה - אין רעידות יותר, נגמר! בעמידה ברמזור - כניסת הוונטות עדינה עם רעידות קלות רק לעיתים ובד"כ חלק כמו משי. הרכב מגיב חלק יותר, מהר יותר, טוב יותר בכל כניסה ויציאה מסיבוב או פניה, תחילת עליה או פשוט יציאה מהרמזור. שבוע הבא יהיה טיפול תקופתי ברכב - מסנן שמן, מסנן אוויר, מסנן מזגן ושמן ואח"כ ריענון נוזל בלימה וניקוז מהקליפרים עם משאבת וואקום ידנית.
    6 נקודות
  11. לי זה יותר נשמע שהזינו מספר רישוי שגוי במערכת ולא בוצע שום טיפול ברכב. 30 אלף קילומטר גורר בלאי שאי אפשר להסתיר.
    6 נקודות
  12. אנסה לענות קצת מהניסיון שלי במשך 5 שנים בנורווגיה. קודם כל ודבר ראשון, אם מעולם לא נהגת בתנאי שלג וקרח, וזו פעם ראשונה שאתה מנסה, תברר טוב קודם עם עצמך אם זה משהוא שאתה מוכן אליו? ואת המסלול שאתה מתכנן. אם זה רק כבישים ראשיים שדואגים לפנות מהשלג, ומפזרים מלח לקרח, או לעלות למעלה בהרים, בדרכים ושיפועים קשים, שלא בטוח שהם מתוחזקים או אפילו סגורים בחורף. האם עברת קורסים במגרשי החלקה? 1. אני מעולם לא השתמשתי בשרשרת שלג על הרכבים שלי, רק בשימוש כלים חקלאים גדולים וכבדים. בדרך כלל משאיות כבדות משתמשות בשרשראות לשיפור האחיזה, והם מרכיבים אותן בסמוך לעליה שהם עולים. אסור לנסוע עם שרשראות על הכבישים, גורם להרס האספלט, ומגביל את מהירות הנסיעה שלך, ושובר לך את הגב. מה גם שאם לא הרכבת כאלו בעבר, לשים אותם במינוס מעלות בלי כפפות זה לא כיף. 3. צמיגי שלג הם חובה באזורים מושלגים, בנורווגיה יש לכל רכב 2 סטים. סט צמיגי קיץ,וסט לחורף(לפעמים גם מידה שונה אפילו). לי לדוגמא בסינכרו בקיץ היה רוחב 205, ובחורף רוחב 195. שהיה לצמיג יותר קל להתחפר בשלג ולהגיע לקרקע מוצקה יותר. לא יודע מה החוק באיטליה, אבל מניח שגם שם זו חובה באזורים ממש מושלגים. מה כן שלא הייתי בכלל חושב! לעלות על רכב עם צמיגי קיץ באזורים מושלגים. תאונה מובטחת!. אתה יכול לנסוע עם צמיגי חורף גם בקיץ, הם יותר מרעישים, ולוקחים יותר דלק, אבל מותר, לא להפך. יש גם צמיגי חורף עם דוקרני מתכת, כמו מאות נעצים קטנים ממתכת. זה טוב לשיפור האחיזה על קרח. הדבר הכי בעייתי בחורף זה קרח שחור. קרח שאתה לא רואה בגלל שהוא נמצא על האספלט. או שהוא מתחבא מתחת לשכבה של שלג טרי. אני אישית זה היה הצמיג שהשתמשתי בו בחורף. העדפתי יותר אחיזה על קרח, כנגד פחות אחיזה בשלג, ורעש בנסיעה. לכן חובה גם לביטחון שלך השכרת רכב עם הנעה קבועה לכל הגלגלים AWD. סובארו מצטיינים בזה, היו לי הרבה כאלו שם. בנורווגיה משלמים כסף בכניסה לערים עם צמיגים כאלו, על הנעצים. בגלל שהם הורסים את האספלט. 4. לנהוג 15 קמש יותר לאט בכל תוואי. להתרגל לבלום בעדינות, שמירת מרחק גדולה. שמירה על מומנטום בטיפוס בשלג, לא כדאי להיתקע באמצע עליה. להשכיר רכב עם הנעה לכל הגלגלים. לנסות לעשות קורס במגרש החלקה, לדמות אחיזה גרוע. נהיגה על קרח, זה כמו שמן! והכי חשוב, עם יש תנאים גרועים, לא נוהגים!
    5 נקודות
  13. ספריאל, להוציא נוסעים מהרכב זה לא בגלל שהשיפוע גדול, זה בגלל שאתה ספריאל. הייתי עם רכבים שכורים בכל מיני חורים ביוון, אלפים, צרפת, צ'כיה בעיקר בהרים (מגולף 2.0TDI ועד פאביה סטיישן 1.0 אטמוספרי שהייתה הרכב השני הכי איטי שנהגתי בו בחיי אחרי הרכב שלמדתי עליו נהיגה - גולף 4 SDI), נתקלים מדי פעם בשיפועים הזויים, ביציאה מהחניון של בעלי הדירה שלי שאני מבקר בו מדי פעם השיפוע הוא 20%, מדדתי. בחיים לא הייתי צריך יותר מקצת עזרה עם בלם היד, בין אם מדובר ברכב עם 160 כ"ס וטורבו ובין אם מדובר ברכב עם 60 כ"ס(ברור שקרה ויקרה שהמנוע נכבה, בכ"ז מדובר ברכב שכור שאתה לא מכיר לעומק). בדיוק חזרתי מטיול בשטח עם @Caveman, אמנם לרכב יש הילוך כח, אבל הוא הסתדר די סבבה עם זינוק בעליה שהשיפוע שלה הוא איזה 30% תוך כדי שהסרנים בהצלבה (ואנחנו מדברים על פודרה וחול של המדבר, לא אספלט כן?) בקיצור, חלאס עם השטויות, מישהו עוד יחשוב שלרכב ידני יש בעיה להתחיל נסיעה מעל שיפוע מסויים
    5 נקודות
  14. אני אמנם מדבר רק בשם עצמי, אבל אישית אני בקושי נכנס היום לתתי פורומים אחרים מלבד אוף טופיק. ולמה? כי הרכבים היום, המיינסטירימים בכול אופן, פשוט לא מעניינים. אני אמנם לא אקנה כי אני פחדן/חסר מספיק כסף/שימו כול תירוץ אחר, אבל הייתי נהנה לקרוא סיכומים ושרשורים על רכבים כמו קליאו ספורט, 106, סיטרואן ZX, ועוד. אין היום רכבים כאלה, לא הרבה בכול אופן. וכול מה שנשאר זה דיונים על ג'יפונים, היברידים, ושאר טאבלטים עם גלגלים שמתמקדים בכול דבר אחר חוץ מנהיגה. וזה פשוט לא מעניין.
    5 נקודות
  15. אל תתבלבל, כל הראיונות ההזויים שכתבת כאן גם קורים גם בהייטק. אני חושב שאתה צריך להמשיך להיאחז בזה שזו עבודה שאתה אוהב לעשות ולהמשיך לנסות למצוא עבודה. גם אם זה אומר לפעמים לדעת להתאים את עצמך יותר למראיין שמראיין אותך כדי שיעדיף אותך ולא אחרים.
    5 נקודות
  16. אני חייב להגיד שאני ממש לא מסכים למשפט הזה. נהגתי על מסלולים שונים ומשונים ברכבים שונים ומשונים, וכל הדיבור הזה על ״רכב מסלול״ מצחיק בעיני. יש כ״כ הרבה רכבים שונים, למסלולים שונים, שהדבר היחידי שמשותף להם זה שאסור להם לנוע בכביש. דרך אגב, הדבר העיקרי שמבדיל רכב מסלול מרכב כביש, זה לא המתלים ולא הכיול. זה, קודם כל, הברקסים. העוצמה שלהם והעמידות, לא תמצא במכוניות שהן לא מכוניות על. אחרי זה, זה הצמיגים. אחרי זה, זו הקשיחות של השלדה (בצירוף של כלוב התהפכות). רק אחרי זה יש את הכיול, כאשר ברכב מסלול יש לו מטרה עליונה אחת, לא להכנס להיגוי יתר. שזה בערך המתכון הכי משעמם לרכב כביש. כל הדיון הזה, סביב ההתאמה של הרכב למסלול, הוא שגוי מהתחלה ועד הסוף. הרלוונטיות היחידה של מסלול לרכבי כביש, זה שבמסלול אפשר להביא אותם למגבלות באופן בטוח. זהו. סמירו מדבר פה על פורשה למסלול ופורשה לכביש, כאילו זו אותה מכונית, כשמדובר בשתי חיות שונות לגמרי.
    5 נקודות
  17. המאמר המצורף נכתב בשבת בבוקר תוך כדי שיחת טלפון עם חבר קרוב. הוא פורסם אצלי ב car-pad והעלה סוגייה מספיק רלוונטית לציבור כדי שגם 'וואלה רכב' ימצאו אותו כראוי לפרסום. קרדיט לתמונות - פבל צ'רניצקי (התמונות היותר יפות), יואב פולס (התמונה הפחות יפה). שוק הרכב המשומש רותח. כמה רותח? רותח עד שחברת 'לוי יצחק' החברה המפרסמת את המחירון המוכר הודיעה כי ככל הנראה היא תעלה את מחירי כלי הרכב המשומשים במחירון הקרוב שיפורסם ב 1.9.21, על מנת להתאים אותו למציאות בה כלי רכב משומשים נמכרים באלפי שקלים מעל המחירון בגלל הביקוש הער. בשקט אספר לכם שמחירי המשומשות במחירון הלאומי עולים בחודשים האחרונים בלא מעט דגמים. כך אני מתעורר בשבת בבוקר, ומקבל טלפון מחברי א' 'חייב להתייעץ איתך'. הוא מספר לי שכבר כמה זמן קורא בכל המקומות ששוק הרכב המשומש 'חם, רותח' ומכוניות משומשות נמכרות באלפי שקלים מעל המחירון הלאומי, וזה כבר לא רק השוק של הלנדקרוזר או המאזדה מיאטה, אלא מקיף כמעט את כל המכוניות. אני שואל ב'רפי-רשפית' מדוברת 'א' ידידי, איפה זה פוגש אותך?' והוא עונה שחשב למכור את הרכב שלו, רכב שביומיום זוכה לביקוש ער, אז עכשיו על אחת כמה וכמה. בוא נחשוב יחד אני מציע לו. מכרת את הרכב ב 15.0 מעל המחירון. עכשיו מה? האפשרויות העומדות לפניך הן אלו: 1. לקנות רכב משומש אחר 2. לקנות רכב חדש 3. לעשות 'חופשי חודשי' לתחבורה ציבורית. רגע הוא עונה לי, חשבתי גם על עסקת ליסינג פרטית (להלן אופציה 4). אנחנו מנתחים את העסקאות, 1. לקנות רכב משומש אחר. אני מתקשה להבין את ההיגיון. הרי גם את הרכב המשומש החדש (בהנחה שאנחנו מתקדמים בשנתון ולא חוזרים אחורה) ימכרו בהרבה אלפים מעל המחירון, אז מה עשינו בזה? לא מצליח להבין את ההיגיון. 2. רכב חדש הוא אופציה מעניינת, בתנאי שהיבואן יכול למסור מועד אספקה סביר. בחלק גדול מסוכנויות היבואנים יתקשו למצוא לכם רכב חדש בזמן אספקה סביר. מצוקת האספקה מקיפה את כל השוק, ולא רק בארץ. מפעלי יצור שלמים מושבתים, וכושר הייצור של היצרנים נפגע מאוד (נעזוב לרגע את הסיבות). ההקצאות לשוק הישראלי מוגבלות, והיבואנים צריכים לתמרן בין אספקת כלי הרכב לשוק הפרטי, לבין אספקת כלי רכב לציי הרכב. התוצאה היא שאתם כלקוח פרטי עלולים להיתקל בבעיות אספקה. לכן בכלל לא בטוח שידידי א' יצליח למצוא עסקה ממשית עם אספקה בזמן הנראה לעין, וסביר שיידחה לרבעון ראשון 2022 במקרה הטוב. לא זאת ועוד, חלק מהיבואנים מנצלים את ההקצאות הנמוכות לצמצום הנחות והעלאת מחירים. אני לא כאן במקום השיפוטי אלא העובדתי. צריך לקחת את זה בחשבון. 3. רגע, כבר מסיימים את הרכבת הקלה, עד אז לא ממש רלוונטי. 4. עסקאות ליסינג – מחד, עסקאות ליסינג אינן עסקאות זולות, מאידך ראו סעיף 2 – אין מכוניות. אז נעשה מעט סדר, אם הגעתם למסקנה שאין צורך יותר ברכב המשומש, מכל סיבה שהיא, ואתם לא זקוקים עוד לרכב הזה, ואין בכוונתכם לקנות רכב אחר - זה הזמן למכור את הרכב המשומש שלכם. השוק 'אש'. אם בכל מקרה תיכננתם לשדרג את הרכב, לרכב חדש יותר, גדול יותר או מתאים יותר לצרכים – תמשיכו בתכניות. הנסיון שלי מראה שלא ניתן באמת לתזמן את השוק, תעשו מה שנוח לכם. אבל, אם הסיבה בגללה פתאום עלה הרעיון למכור את הרכב היא מצב השוק, אז קחו נשימה עמוקה, תשתו משהו ותוותרו. שדרוג הרכב לרכב משומש חדש יותר – אתם תקבלו עוד כמה אלפי שקלים בתמורה לרכב שלכם, אבל תיכנסו להוצאה בלתי מתוכננת של כמה עשרות אלפי שקלים. אתם תרגישו נהדר שמכרתם מעל המחירון, ותוכלו לספר לחברים איזה עסקה נהדרת עשיתם במכירת הרכב, תוך שאתם מתפללים שלא ישאלו אתכם כמה שילמתם עבור הרכב החדש-ישן שקניתם. אם בתמורה לכמה אלפים נוספים החלטתם לשדרג את הרכב ולרכוש רכב חדש מהניילונים, שוב, קיבלתם כמה אלפי שקלים נוספים (האם זה מה ששינה את מצבכם?) אבל הוצאתם שוב כמה עשרות אלפי שקלים, מבלי לומר מילה על ההוצאות הנלוות כמו ביטוחים יותר יקרים. אם החלטתם למכור את הרכב ולעבור להנעה חשמלית מלאה כמו טסלה, aiways, איוניק 5 , MG או אחרים (בקרוב מאוד גם קיה), ועשיתם את החשבון הנכון של החסכון בדלק ובהוצאות תחזוקה, והבונוס של עוד כמה אלפי שקלים תמורת הרכב הישן היא הפוש האחרון למעבר – לכו על זה. אבל, אם זו החלטה אימפולסיבית של 'נדפוק קופה' ואחרי המכירה 'נראה מה נעשה', כשיש נחיצות לרכב נוסף – שתו משהו קר ותירגעו. אל תמהרו למכור, על אף המצב בשוק. לצפייה במאמר המלא
    4 נקודות
  18. מה שהוא אמר. 200 שקל ועד בית לדירה עם מעלית זה אפילו נמוך, נראה לי האנומליה היא שקודם שילמת 100 שקל.
    4 נקודות
  19. על פניו לא מדובר בכמות עודפת מוגזמת . 150 מיליליטר מקסימום . בפעם הבאה שאתה מוציא את המכונית מהמוסך תבדוק במקום וששם יוציאו את העודף . במוסך תמיד ממהרים ולא תמיד מקפידים על כמויות השמן ונוזל הקירור . ממלאים בלי רגש ובלי בדיקה וזהו . זה שהמוסך מורשה לא אומר דבר . חובבנים עובדים בכל מקום .
    4 נקודות
  20. פחות בעיה מאז שפבל הצטרף, אבל בעבר תחושת ה'קהילה' פה הייתה די חד-צדדית. משתמשים ותיקים הגיבו והשתתפו בדיונים, אבל המודרטורים לא שמו עליהם וחילקו התראות/אזהרות ללא שום התחשבות בוותק או בתרומה ההיסטורית שלהם לאתר. אז חלקם עזבו וחזרו בהיקף פעילות מוגבל, וחלקם נשארו בחוץ. במיוחד לאחר שראו איך אותם מודרטורים מרשים לעצמם להתבטא בשרשורים מסויימים, כאשר אותם אין מי שיצנזר. לעזוב את הפורום זה לא לעזוב את התחביב. זה פשוט להפסיק לבוא למקום שבו לא מעריכים אותך, או שאתה מרגיש שכבר אין לך מה לומר שם. זכורות לי גם תקופות כאלה, שכל האנשים האינטליגנטים נסו על נפשם לאור הדרדרות תרבות הדיון וההבנה שהם עונים על אותן שאלות מדי שבוע. גם עליית קרנן של קבוצות פייסבוק ממוקדות יותר בנושאים מוטוריים לא תרמה להתפתחות הפורומים בישראל, ולראייה רוב ה'מתחרים' של CF כבר מזמן לא פעילים.
    4 נקודות
  21. בדיוק ההגדרה של אקנדוטלי שוב, לא הייתי ממליץ לאף אחד, ממש ממש ממש ממש (ממש) אף אחד, לקבל החלטות על הקריירה והעתיד שלו על סמך סיפורים מהסוג. המסלול השבלוני בחיים זה לא משהו שיספרו עליו בהרצאת מנטורשיפ בטד. אבל הוא יתאים לרובם המוחלט של האנשים. ומי שיכול לעשות משהו שונה ולהצליח כנראה לא יצטרך הרצאה או המלצה על זה
    4 נקודות
  22. יש כל מיני אוניברסיטת דרבי למדעי הת*ת. אני מסכים. במקרה של הטכניון של בודפשט, זה מוסד שהוקם באמצע המאה ה-18. טובי המהנדסים למדו שם, כולל כמה מבכירי המרצים בטכניון הישראלי(של לפני 25 שנה, לא יודע מה היום). יש שם גם מסלול לתואר שני בהנדסה ובאדריכלות, וכן- ישנה הכרה אוטומטית של רשם המהנדסים והאדריכלים בתעודה משם, בדיוק כמו בתעודה ישראלית, אפילו ביותר קלות מכמה מוסדות ישראלים שלא נזכיר את שמם. אז כן למיין, אבל לא לזלזל אוטומטית 😃 כבעלי משרד תכנון, שמכיר עוד איזה קולגה או שניים- גם כאן לאף אחד לא אכפת. אגיד יותר מזה - הנדסאי טוב ומנוסה, או אדריכל מתחיל ופלצן - יתקבל ההנדסאי. וכן. עם אותה משכורת. לא לוקחים הנדסאים כדי לשלם פחות. לא בענף התכנון, בכל מקרה. ראש צוות או מנהל פרויקט זה כשרון, כושר מנהיגות ויכולות ורבליות ומנהיגותיות מול לקוחות, יועצים ומבצעים. התעודה שתלויה בבית לא מעניינת את בעל המשרד. הוא רוצה לתת את הסקיצות ולשכוח מהפרויקט עד התשלום
    4 נקודות
  23. כמה דברים שעולים לי לראש שאת כולם לימד אותי (גם) המורה שלי לנהיגה: - להקשיב לרעשים לא רגילים מהמנוע - לדעת איך לטפל בתקלות בסיסיות של טמפרטורת מנוע / חוסר בשמן - להתנהל ברכב ע"פ המראות ולא ע"פ מצלמות (נכון להרבה מאוד מהרכבים החדשים - לאו דווקא טסלה) - לנהוג עם מוט הילוכים ולדעת איפה הנקודה של החיבור בקלאץ' (כן, ראיתי שהתייחסת לנושא כאילו הוא לא חשוב, מניח שזה עניין של גישה) - לנהוג, ולתפעל רכב, לא להחזיק הגה של פלייסטיישן וללחוץ על דוושת ההאצה ולהתקדם ללא רעש (גם עניין של גישה כנראה) באופן כללי, אני מבין שהעולם הולם לכיוון חשמלי (לצערי הרב), אבל זה עדיין לא אומר שככה צריכים ללמד נהיגה, רוב רובם של הרכבים אינם כאלה, וכנראה שהרכב הראשון של רוב הנהגים החדשים לא יהיה טסלה (מה יהיה בהמשך - נתון לויכוח), ואז הבחור/ה לא יידעו לתפעל דבר וחצי דבר, לא ידעו מה מהו רעש נכון ומהו רעש לא נכון ואיך הרכב אמור להתנהל, פשוט כי הם למדו נהיגה בבית-מרקחת עם אייפד.
    4 נקודות
  24. לא כזה נורא? אני לא נותן לאנשים שאני לא מכיר לנהוג באוטו שלי, והוא בערך 7% מגניב כמו קופרה או מודל 3. אז לתת לבני 16? הייתי מת פעמיים ביום.
    4 נקודות
  25. טוב מגיע לכם תוצאה סופית של הבנייה. בנוסף מדדתי את המערכת בלי EQ(חוץ מהסאב הנחתתי אותו קצת ב-60 הרץ) ניתן לראות ש הפודים עושים את עבודתם נאמנה 1.8 ליטר זה יםםםםםםםם זה שווה ערך לIB מבחינת האלמנט(למרות שהתיבה Sealed). המידים חתוכים 400-5.5k/12 ומתעקשים ״לשיר״ עוד. גם הסאבים הפתיעו אותי כאילו יורדים עד 30 הרץ אומנם לא בעוצמה מלאה אבל יורדים מדגדגים שמה, בנוסף המכה ב-50-40 הרץ במקום 60 , פצצוחה. אני מרוצה ברמות אחרות מהכל. האמת שזה האלמנטים הכי טובים ששמעתי בחיים המיד והטוויטר הזה לדעתי זה הטופ של הטופ הקרם של הקרם ההיי אנד של היי אנד, צריך לשמוע בשביל להבין. בנוסף לא ממליץ לעשות את הבניות האלה לבד באמת תנו לאיש מקצוע, יצא לי חצי מחיר על החומרים ואם תוסיפו שעות עבודה שלי יצא לי פי 3-4 מחיר לא שווה את זה לדעתי.
    4 נקודות
  26. אני מאמין לכם שאתם מנסים לעשות זאת עצה שלי, בתור לקוח הקצה: תעיפו מהלקסיקון שלכם את "השני ב60%, הרביעי חינם, השלישי 34% הנחה" הנחה ווירטואלית על מחירון צמיגים פיקטיבי שאף אחד לא מכיר חוץ מהיבואנים / צמיגאים, ואין צמיג אחד בארץ שנמכר על פי המחירון הזה, מראש אומר לי - מסבנים אותך פה, אדון ישראל ישראלי היקר, ניפחנו את המחיר ונתנו הנחה כי אנחנו יודעים שעמישראל אוהב את זה. דברו בערך נומינלי בלבד
    4 נקודות
  27. תמסור ליד הקודמת שהיא בדרך לאספנות עם 320 אלף ק"מ 😆
    4 נקודות
  28. בעיקרון אתה שולל מושג ענק שקיים בכל ביקורת של רכב ספורט במקומות נורמלים שנקרא Street drive ששמו כן הוא, בודקים עד כמה רכב הוא כיפי ברמה היומיומית ברחוב, שזה מן הסתם כולל טיולים שבהם אתה אולי לא נוהג 10 מ 10 מבחינת יכולות הרכב אבל כן נוהג חזק ומרגיש אותו. כל כך הרבה אנשים שקונים רכבים ספורטיביים עושים איתו טיולים כאלה ונהנים מהם בצורה הזו ובעצם אתה אומר שהחוויה הזו שלהם לא שווה כלום כי לא ניתן באמת להנות מרכב בצורה כזו? גם המון ביקורות נוהגות לקחת רכבי ספורט לכביש יפה ומפותל ולדווח משם עד כמה הרכב מהנה (או פחות) באמת שפעם ראשונה שאני שומע מישהו שאומר שאין שום חשיבות לנהיגה כזו ורק במסלול אפשר באמת לבחון יכולות והנאה מרכב. דווקא רוב האנשים,גם אלו עם רכבי ספורט הרבה יותר קיצוניים מאלו שמדברים עליהם פה, מבלים הרבה יותר בטיולים שכאלו עם הרכב שלהם מאשר במסלול שזה אירוע שקורה לעיתים רחוקות הרבה יותר.
    4 נקודות
  29. איזה כיף דרור, לא חשבתי שתעלה. יצאתי לצלם אבל אז נקראתי למקרה חירום. ויצאה לי תמונה אחת. מזל טוב לבת מצווה. ממתין לשנה הבאה!
    4 נקודות
  30. מציע לך לבצע את הבדיקה הבאה: גש למוסך מורשה של היבואן של מאזדה (כלומר דלק מוטורס), ותבקש שיתחברו למחשב הרכב, הק"מ נרשם בכמה מקומות (מחשב ניהול מנוע, מודול BCM, מחשב גיר, המודול של לוח המכוונים וכו', אם שיחקו עם הק"מ, כנראה שיחקו רק עם לוח המכוונים וניתן לבדוק את זה, המחשב גם ירשום אם היה שינוי בק"מ). לאחר הבדיקה הזאת, ניתן יהיה להבין יותר. בנוסף, צור קשר עם המוסך בו בוצע הטיפול כביכול ובקש מהם פרטים.
    4 נקודות
  31. brother סדרת mfc מה שנכנס בתקציבך וזמין לך לרכישה, באף דגם לא תיפול. פשוט סוס מנצח.
    4 נקודות
  32. בחיי שאני לא מבין אתכם. זה הישג מטורף של איילון, זה שובר את השוק. מה כולם שליליים? יש לכם פה הזדמנות בשנת 2021 לרכוש רכב חדש מודל 1991. ממש רכב אספנות מהניילונים. הישג מרשים ביותר. @איילון מוטורס תגידו אני יכול לנסוע עם הרכב הזה בין 7 ל-9 בבוקר לעבודה?
    4 נקודות
  33. לכתיבת חיבור יש עקרונות שהם לא תלויי שפה. רצוי ללמוד אותם קודם. יש כל מיני אופנים ללמוד תחביר נכון. יש מי שלומד היטב מללמוד את הכללים עם דוגמאות + שינון + תרגול, ויש מי שלומד מלקרוא טקסטים, וכך אופן הכתיבה הנכון נקלט. אם זה האופן בו המילים נכנסות אצלך לזכרון, יופי. אני לא מבין למה צריך מכשיר תרגום ייעודי. אין אפליקציה לסלולרי שעושה את אותו הדבר? אבל יכול להיות שתשתמש בשיטה אחרת לפענח מילים (לסרוק אותן מהסלולרי ולמצוא כך את התרגום), לא תזכור אותן כמו בשיטה שלך. כשרושמים דברים בכתב יד, זוכרים אותם אחרת. מעבר לזה: לראות סרטים עם כתוביות באנגלית. לקרוא חומר באנגלית שכתוב באנגלית תקנית. עיתונים (לא צהובונים), מאמרים בנושאים שמעניינים אותך, אבל מפרסומים שעוברים עריכה לשונית, לא בלוגים של אנשים פרטיים.
    4 נקודות
  34. מקפיץ כדי להביע את אכזבתי מהתמחור של צ'קאפ... לא התפניתי להחלפה באותה תקופה ורק עכשיו החלפתי את הצמיגים. עשיתי סקר שוק על רביעיית פאלקן ופניתי גם לצ'קאפ לקבלת הצעת מחיר. בצ'קאפ (לאחר כמה וכמה ניסיונות להשיג מישהו בטלפון) קיבלתי את ההצעה הכי יקרה - 1380 ש"ח. זה במסגרת המבצע הנוכחי - צמיג רביעי חינם (חרטא). בפנצ'ריה הקרובה לבית (עיר קטנה, פנצ'ריה לא בשום רשת) קיבלתי מחיר של 1250. בטיירס4יו יש כמה שמוכרים ב-1008 באיזור שלי. ובפנצ'ריה אחרת, שמוכרת כאחת הזולות, קיבלתי מחיר של 1000 ש"ח ושם התקנתי. כמובן שהמחיר כולל הכל וקיבלתי סט טרי מייצור 2021. כל זה בלי מבצעים מיוחדים, טובות, או לחישת מילות קוד בליל ירח מלא. הפרש של 380 ש"ח (או 38%) זה הפרש עצום! ועם כל הכבוד לחבילת השירות (אם יש כזה) זה לא הפרש סביר. און א סייד נוט - למה לעזאזל כל כך קשה לקבל הצעות מחיר לצמיגים? אצל כולם! (חוץ מהבודדים שמפרסמים בטיירס4יו). 😡 למה התחום הזה לא התקדם למאה ה21 וצריך לנסות להשיג מישהו בטלפון (שבד"כ אף אחד לא עונה בו) שיבדוק ויחזור אליך (או שלא)?😡 אולי לפחות בתחום הזה צ'קאפ יכולים להראות שירותיות (ושקיפות) ולפרסם מחירים באתר. במקום מבצעים שלא אומרים כלום, כמו הרביעי חינם (אבל השלושה הראשונים ב185%) או השני בהנחה (אבל הראשון ב-250%).
    4 נקודות
  35. חוץ מתאוצה אין בטסלה שום דבר שאפשר לקרוא לו חוויית נהיגה. היא אכן מאד מהירה, אבל בכלל לא ספורטיבית.
    4 נקודות
  36. אף אחד לא פראייר. ברור לכולם שהמוסך עושה רווח על החלפים, זה חלק מהמודל העסקי שלו. אני מטפל שנים אצל רון - לא הייתי אומר שהוא יקר אבל כמובן שזה שונה אצל כל אחד. לי יש ידיים טובות ואני יכול לטפל ברכב בעצמי - אבל אני מעדיף להגיע אל רון בבוקר לפני שאני יוצא לעבודה, לשוחח איתו על קפה ובזמן שאנחנו מדברים הרכב כבר על הליפט ואני יוצא משם תוך 20 דקות ישר חזרה לעבודה. מנגד, אם הייתי עושה זאת בעצמי, בלי ליפט ועל בוקים בחניון הבית שלי, זה היה לוקח לי משמעותית הרבה יותר זמן והחסכון לא היה כל כך משמעותי (עבורי). ה-100 או 150 ש"ח האלה ילכו באהבה אל רון, שלא פעם ולא פעמיים הציל (ויציל) אותי בתקלות מורכבות יותר לא אדע לפתור בעצמי. בסופו של דבר, אתה גם משלם על הניסיון של בן אדם. בקיצור - תטפל לבד אם זה כל כך יקר עבורך. יש קבוצה בפייסבוק שנקראית "תשאלו כנופצון", ששם ישמח מאוד לסייע לך ולבוא לטפל איתך ביחד ברכב, בהנחה שתקנה את החלפים רק. על הדרך תלמד, תהנה ותכיר אנשים חדשים. לבוא וללכלך על מוסכים שהם גנבים ולקרוא לאנשים פה פראיירים זה מגוחך. לא לכולם יש זמן לטפל לבד ולא לכולם יש את הסבלנות לעשות חקר שוק איפה כדאי לקנות את החלפים הכי זולים ואיזה מוסך מדרכה הכי משתלם ויסכים לטפל עם חלפים משלך. רוב האנשים כאן עובדים, נשואים, עם ילדים, אז הם מעדיפים לשים את הרכב אצל מישהו כמו רון ולחזור לקחת אותו.
    4 נקודות
  37. אז עוד יום מסלול עבר בהצלחה, הרכב מגיב נפלא, מאיץ טוב, מתנהג היטב ומשחרר זנב בהתאם לפקודה. הפער היחיד שהרגשתי הפעם הוא שבפניות הרכב מעט נמרח, על כן הדבר הבא שאשקיע בו יהיה צמיגים עם דופן קשיחה משמעותית. כרגע הרכב נועל אסימטריק 3 שמסתמן שלא עומדים במטלת המסלול היטב, אוחזים לא רע אך הדופן קורסת והם פשוט מתפוררים מהעומס, מבדיקה שביצעתי הצמיג "סמי סליק" היחיד במידה של הרכב (205/50/17) שיש בארץ הוא R888R של טויו ואני לא הכי מתלהב ממנו עקב אחיזה בעייתית ברטוב, אם כי המחיר שלו אפילו לא רע (סביב 450 לצמיג) אז אאלץ לבחון אלטרנטיבות או לרכוש אותו לקראת היום מסלול הבא, לאחר שארכוש צמיגים רציניים אולי אתחיל למדוד זמנים, בשביל הכיף. גם לאחר היום מסלול היחסית אגרסיבי הרכב לא הציג תקלה או בלאי חריג. OVERALL - מרוצה מאוד מהרכב ועושה רושם שהוא עומד בייעוד שלו - נסיעות קצרות ביום יום ומסלול מידי פעם באופן מהנה ושומר על אמינות סבירה + למרות גילו והק"מ שעבר. כמה תמונות -
    4 נקודות
  38. -יום שמחה יום שמחה יום שמחה בישראל- הגיע ב19:45 מסכן עלה איתו 4 קומות וירד עם התקול רצתי ונתתי לו שקית עם 2 ליטר מים קפואים,2 רד בול וחבילה גדולה של וופלים. עבודה קשה זה להיות מוביל אמר לא להפעיל 3 שעות. שמתי בזריזות המוצרים. חיברתי לשעון שבת והלכתי לישון. קמתי לפנות בוקר וברוך השם הכל תקין. -14 מקפיא 5 מעלות המקרר כרגע מתכתב עם שופרסל מדוע לא התקשרו אליי משירות לקוחות עדיין. הכל לפרוטוקול של התביעה
    3 נקודות
  39. אם יהיה רעב יאכל ואם יהיה צמא ישתה. אני הייתי משלם לדוג ווקר על עודשעה שישב עם הכלב בבית וישחק איתו קצת.
    3 נקודות
  40. 200 ש"ח זה כלום ושום דבר לאחזקת בניין ישן עם מעלית.
    3 נקודות
  41. בארץ רכב לימוד נהיגה חייב להיות מעל 3.8 מטר, מה שאומר שאי אפשר ללמד על מכוניות כמו אלטו, פיקנטו, פיז'ו 107 וכו'. לא יודע מאיפה הבאת את זה, אבל יש הרבה i10 ללימוד נהיגה. אני גם מכיר אישית מורה נהיגה שמלמד על אחת כבר 4 שנים. האורך של האוטו אגב, 3.66. היית בכפרים ערבים בישראל? יש שם שיפועים מטורפים, דברים שאפילו ברגל קשה לעלות. עשיתי חיפוש בפורום אופני כביש, שם הם אשכרה מודדים אחוזי שיפוע ב"קירות". 35-37% מופיע שם הרבה.
    3 נקודות
  42. דעתי קצת שונה. רמת האמינות של סדרה 2 כולה טובה מאוד, ה"מחלות" שיש ל-N55 הן אטמי שמן, משאבת מים וקוהלים למיטב זכרוני, ל-M2 יש מחלה עם הצא'רגפייפ שנותר להסדק ורבים מחליפים לאלומיניום. אני עוד לא נתקלתי באף אחד מאלו אם כי זה שרכש ממני את ה-235 אכן החליף את משאבת המים לאחר שזו התקלקלה. ל-235 יש oil cooler, כך שהכוונה היא לשדרג אותו אם אני מבין נכון. ואת זה לא הייתי רץ לעשות אלא אם הייתי רואה שאני מחמם מאוד את השמן (נניח 120 מעלות פלוס) בצורה עיקבית - לדעתי לא הרבה אנשים מגיעים לרמה הזו, בוודאי לא בטיולים וגם בימי מסלול זה לא פשוט. בגדול כדי לשמור על אמינות מקסימלית, הכי טוב להשאר סטוק ולנהוג עם שיקול דעת. לגבי שיפורים, זה בעיקר תלוי בך כנהג. אני הייתי מטפל בבלמים, זוויות היגוי, דיפ' ומתלים - בסדר הזה, לא נכנס לפרוט כרגע, אם מעניין אפרט. לגבי מסלול/טיולים/דיילי - נתחיל מהאחרון - כדיילי ה-235 מושלמת, בוודאי טובה יותר מה-M2. נוחה, שקטה, גיר מעולה, מנוע חזק - תע נ ו ג. דווקא במסלול (הנה דעה שונה) לא קריטי. הסיבה לזה היא שבמסלול אפשר לקחת כל רכב למגבלות שלו וזה לא משנה אם יש לך מזדה 3, 235 או M2cs - בסוף אתה צריך לאט לאט ללמוד את המגבלות ולהוציא את הזמנים הטובים ביותר מכל פלטפורמה עם המגבלות שלה. האכזבה הגדולה שלי מה-235 הייתה דווקא בטיולים. כתבתי את זה גם בעבר אבל בקצרה - הבלמים היו חלשים מדי וחסרי תחושה מה שפגם מאוד בבטחון ובקצב, ובכלל בגלל שהרכב רך יותר מעבר לקצב מסויים הוא נאלם ואני הרגשתי ש-10-20% מהיכולת של הרכב לא מנוצלים הוא פשוט לא נותן בטחון לדחוף יותר בכביש ציבורי. אישית, אני מעדיף רכב איטי וחלש יותר אבל תקשורתי ונציל יותר (מישהו אמר מיאטה?) - ואכן הרגשתי שהמיאטה קרובה יותר לתחושות של ה-M מאשר ה-235. לא מהירה יותר, בוודאי שלא, אבל מאחורי ההגה, התחושות חשובות לי יותר מהמהירות. ולכן, לשאלתך האם הקופרה כיפית יותר בטיולים מאשר ה-235, ובכן, מאחר שנהגתי בהן גב אל גב התשובה שלי היא חד משמעית - כן. הבלמים נושכים יותר ונוסכים הרבה יותר בטחון, הרכב פונה בחדווה טובה יותר והוא נציל ותקשורתי הרבה יותר. (ביום יום הייתי מעדיף את הבימר).
    3 נקודות
  43. מטייל כרגע באיטליה עם יונדאי שכורה. המפרט יהיה מוזר בישראל: מנוע טורבו בנפח ליטר, סוללה היברידית וגיר ידני. הרכב הוא גיפון קטן, זריז יחסית עקב יחסי העברה קצרים וחסכוני מאוד. מוזרה לי האפשרות שהמנוע נכבה בזמן גלישה למרות שהילוך משולב, כנראה יש ניתוק אלקטרוני בין המנוע לגיר. הרכב קטן מיונדאי קונה המוכרת לנו ועיצובו מוזר. אני מאמין שעם גיר אוטומטי הוא ימצא קונים בישראל אבל דחילק יונדאי - כמה דגמים אתם מוצאים כל שנה? זה מתחיל להראות כמו שיאומי שכול 3 חודשים יוצאת עם טלפון חדש לשוק.
    3 נקודות
  44. אם האוטו שלך סתם לא בא לי טוב בעין, אז אני יכול לישון על האף, אבל אם הוא מעשן שמן/פיח וכד'(אגב אני רואה חלאות כאלה מדי יום על הכביש) ומזיק לכל משתמשי הכביש שסביבו, אז צריך להוריד אותו מהכביש בדחיפות. אמת או לא?
    3 נקודות
  45. מוזר בעיניי שיש לך ניסיון ביצועי של שנה וחצי אבל אתה לא מוצא עבודה מאז חודש ינואר. אני במקומך הייתי ממשיך בענף הבנייה אפילו במשכורת נמוכה, צובר ניסיון כדי שאוכל ללמוד מנהל עבודה ואז לומד עוד קורסים בענף הבנייה. מכיוון ש: * ככה תהיה רלוונטי יותר - יש ביקוש ער להנדסאי עם תעודת מנהל עבודה. 1. אתה אוהב את הענף - מבין אותך, יש כל יום סיפוק בכך שביצעתי שינוי באתר. 2. ניתן לרכוש ניסיון מקצועי במהירות יחסית - יש עבודות שהן דומות מאוד ובכך ניתן להגיע לעבודה שביצעת כמוה כבר כמה פעמים. 3. משכורת של מנהל עבודה היא מכובדת, וניתן להתקדם באופן טוב יחסית עם השנים. טיפים: 1. תבצע רישיון למכונה ניידת וגם למשאית קלה C1 - אלו 2 דברים שיעזרו לך בעתיד. 2. תנסה להתמחות בחישובי כמויות - זה יתרון יקר מפז עבור הקבלן, אם תשב הרבה עם האנשים האמונים על החשבון תרכוש הרבה ידע.
    3 נקודות
  46. איזה צביעות. כשיש חיסון שני עם אישור FDA "הנה הנה יש אישור FDA הכול בטוח, התהליך המהיר בטוח, הכול בטוח, הנה אסמכתא. זה לא גוף קיקיוני - זה FDA" כשהFDA אומרים 'לא נראה לי': "ישראל מדינה עצמאית.... ה CDC תומך... פשוט המערכת שונה".
    3 נקודות
  47. קצת תמונות מהתהליך והתוצאות :
    3 נקודות
  48. אין תמונות להוכחה אבל אתם יכולים להאמין למה שאני כותב. זה קרה 😁. חוויה מעניינת בייחוד בעיר חילונית עם מעט דתיים בה. אנשים נוטים לחשוב שאפשר להשתלט על הכביש כי יום כיפור אבל חוקי התעבורה עדיין קיימים. נסעתי לאט כמה שניתן אבל כמויות הילדים באמת היו מטורפות (לא שציפיתי אחרת), אבנים לא נזרקו עליי רק מבטים תוהים של הורים ששלחו את ילדיהם להידרס על הכביש. מסקנה אחת לי ברורה, הגיע הזמן לחייב לוחיות רישוי על דו"ג, חשמלי או לא. חייבים לוחית רישוי - זה יכניס יותר פרופורציה לאנשים ועל איזה כלי הם עולים. לא דרסתי ילד אבל נחמד לצאת ולהתענות קצת בשקט במיקום שבחרתי לי. בשרים יכלו להיות אחרים (ואגיו לא היה), הציוד הספיק אבל אפשר לשדרג לפעם הבאה. לוקשיין, סביר להניח שבכיפור הבא זה לא יהיה ליד נחל באזור תעשייה אלא מיקום יותר פסטורלי.
    3 נקודות
לוח הניקוד מוצג לפי אזור זמן ירושלים/GMT+03:00
×
×
  • תוכן חדש...