לוח ניקוד

חול המועד והעסק סגור ויש קצת זמן לפרוק: אבא שלי חולה כבר כמה וכמה שנים בכך וכך מחלות לא עליכם. כבר 8 שנים מוגבל בהליכה, מתוכם בשלושת השנים האחרונות נכה סיעודי מלא. התגורר רחוק מהילדים ובבניין ללא מעלית והיה מוכרח לעבור דירה. מפה לשם נפל הפור על בית פרטי במושב קרוב קרוב למקום מגורי באזור מודיעין. גם קרוב לאחד הילדים. גם בית פרטי וגדול ומונגש לנכים. לפני שנתיים הורי עברו קרוב אלי. כשהייתי צריך לקחת את אבא לטיול, סיבוב, רופא וכדו' הייתי מגיע אליו, הפיליפיני מוציא אותו עם כסא גלגלים ומצמיד לרכב. מעמידים אותו על הרגליים בכוחות משותפים (כבד משקל) אחד דוחף אותו לתוך המושב הקדמי באאוטלנדר, ואחד מושך אותו מבפנים, ואיכשהו מצליחים להכנס. עד לפני שנה. בחזור מהרופא לא הצלחנו להכניס אותו לרכב, אבא נפל לרצפה. באמצע הרחוב. מושפל. כואב. כשהוא רואה את בנו, העובד הזר והעוברים ושבים מלמטה. כמה %/_& בפורטוגזית, שני עוברי אורח ז'לובים עם לב יהודי חם, והכנסנו את אבא לאוטו. "יותר אני לא יוצא מהבית" "נגמרו הסידורים" "לא צריך ים" "אתה לא (כן) אשם" ועוד פנינים כאלו קישטו אותי בחזור, והבנתי שלא ניתן להמשיך ככה. ביררתי על רכב נכה: אבא ואמא בלי רשיון וגם ככה אבא לא מסוגל לנהוג. מקבל קצבאות כולל קצבת ניידות לחסרי רכב. אני יכול להיות "מורשה נהיגה" אם ירכוש לעצמו רכב בלי מיסים (הלוואה עומדת). אממה, ההורים לא התלהבו מידי מלרכוש רכב חדש גם ללא מיסים בגלל העלות הגבוהה, ומשומש לא ניתן לרכוש ללא מיסים אפילו מנכה, אף אחד לא יודע באמת מדוע. 3 ידידים שיש להם רכב נכה עם מעלית חשמלית לא יכולים להשאיל לי את הרכב כי זה נוגד את תנאי הביטוח הלאומי (ואני לא רוצה לנצל אותם לנהוג). וככה זה עובד: נסיעה עירונית: אני מגיע לבית הורי, מגלגלים את אבא לתחנת אוטובוס ועולים אחרי מאבק בחילוץ הכבש הידני, נוסעים תוך כדי תמיכה בכסא הגלגלים, ויורדים היכן שצריך. נסיעה בינעירונית קצרה: מונית ייעודית עם מעלון חשמלי. נסיעה בינעירונית סטנדרטית: השכרת רכב נכה עם מעלון מהשכרת רכבים ייעודית "פריוואי" בעלות לא מבוטלת. בינתיים אני מגיש בקשה מסודרת לביטוח לאומי לאישור רכב נכה (וגם ועדה לגודל רכב בגלל המוגבלויות המיוחדות), אחרי מספר שבועות מתקשרת אלי פקידה מהסניף המחוזי: פקידה: אתה בן של שמואל? אני: כן. (אימות פרטים וכו') פקידה: יש בעיה. אביך זכאי לרכב נכה, אבל אתה לא יכול להיות מורשה נהיגה שלו משום שאתה גר במרחק של 1520 מ' ממנו כשהמגבלה היא 1500 מ'. אני: בדקתי ואני גר במרחק של 1380 מ'. (אחד הפרמטרים בקניית הבית היה בדיוק זה. בכדי שאם אצטרך אוכל להיות נהג מורשה שלו. הפקידה הסבירה לי כי היא בודקת בגוגל מאפס מרחק מכתובת לכתובת. ידעתי את זה כבר. הטעות היא שגוגל מחשב משום מה מהבית הלא נכון ברחוב במושב, והבית האמיתי הוא במרחק 1380 מ'. הסברתי לה כי גם אם הכתובת היתה אמנם 1520מ' הרי שמרחק 1500 מ' הוא עדיין בתוך הבית של ההורים) כאן אמרתי לה כי גם אם הכתובת תהיה הרבה יותר רחוקה אני יכול להעביר את הכתובת להורים - ובצדק, משום שאני מגיע לשם באופן יומיומי ואפילו ישן שם לעיתים. כאן מסתבר שעשיתי טעות. מכאן כל השיחה הופנתה על ידה לשאלות לגבי כמה אני נמצא אצל ההורים ואיפה אשתי והילדים וכו' וכו'. לאחר מס' ימים הגיעה פקידה מהסניף המקומי לביתי בשעת בוקר לשוחח עימי (ללא תיאום), אשתי הסבירה לה כי אני נמצא אצל ההורים שלי לטפל באבא (אחד אפס לטובתי), למחרת הגיעה לבית הורי ללא תיאום כנ"ל, לא הייתי שם, ותיחקרה את אמא על מידת שהותי בבית הורי (1-1). קיבלתי זימון טלפוני לפקידה הרלוונטית בסניף המקומי. היא בעצם תיחקרה (שלא לומר חקרה) אותי אך ורק על מידת שהותי בבית הוריי. כל הסבריי שזה לא רלוונטי משום שאני מתגורר בתוך 1500 מ' נפלו על אזניים ערלות. לאחר כמה שבועות נוספים קיבלתי תשובה שלילית בדואר. נימוקים: אני לא גר בבית אבי ואני גר במרחק מעל 1500 מ'. לא רשום האם ואיך ניתן לערער. רוצה לערער, ולהביא מדידה של מודד מוסמך. בינתיים ממתין עם זה, גם בגלל שגם ההורים לא סגורים ב-100% על הוצאה של רכב חדש (ועוד סיבה אישית), וממשיכים בהשכרות, המוניות המיוחדות והאוטובוסים. בינתיים עולה לי רעיון: אם לא ניתן להכניס את אבא לרכב רגיל כי הוא לא יכול לעמוד, למה מעלון? בוא נקנה קבריולט!! התייעצתי כאן בפורום. לא רציתי להוציא סכום גדול על רכב משני אבל לא רציתי סתם זבל. פיג'ו 206CC נפסלה משום שהיא 2 מקומות, ואני חייב את השורה השנייה לפיליפיני. בעצם כמעט כל הדגמים נפסלו מטעם זה. יום אחד ראיתי אותה ביד 2 והתחברתי מיד: סאאב 9-3 קבריולט 2004. מנוע 2.0 טורבו. מטוס אמיתי עם יציבות שרק השוודים יודעים לתת. נכון, יש מעט ריג'טקים, בקושי שלושה מכונאים שמכירים את הרכב, אבל בסך הכל רוב המכלולים די חדשים. 30 ומשהו אלף ש"ח החליפו ידים, ואני נוסע מהדואר ישר להורים: "אבא, יש לך הפתעה בחוץ", משא ומתן קצר לגילוי ההפתעה, ואני מוציא אותו החוצה, מכניס אותו עם המנוף הייעודי של המיטה ישר למושב הקדמי, וטס בכבישי המושב. אבא עם חיוך ענק שלא נתן הרבה הרבה זמן מאז שהתחילה המגפה הארורה אשר מנעה מהנכדים להגיע, ומספר תוך כדי נסיעה בערגה על השברולט בל אייר (57') קבריולט הדנדשה שהייתה למשפחה בילדותו בריו דה ז'ניירו, וכמה הוא נהג עליה לבד בגיל 12 ברחבי אחוזת הנופש המשפחתית באזור ריו. לראשונה ראה את הנכדים מתחילת המגפה: מפה לשם הגגון קצת גמגם, ובעיה קטנה בטורבו, ואמא מטילה וטו בכלל על יציאות מהבית בגלל הקורונה. הסאאב נשארת בחניה ועוברים לנוהל ביקורי בית כשצריך רופא. כל התכנית של מאבק בביטוח הלאומי נכנס לאיזשהו סטנד ביי כזה. תסתיים הקורונה ונטפל בזה. בוקר אחד לפני מספר שבועות אמא מטלפנת אלי מוקדם. 6:42 על השעון " אמא, בוקר טוב. מה קרה?" "אבא נפטר". "מה???" "כן. באתי לתת לו כעת את התרופות ואני רואה שהוא נפטר...." אבא היקר והצדיק. לא כולם ידעו להעריך את נשמתך הענקית שצמחה בתוך גוף שברירי. לימדת אותנו מה זה חסד. לימדת אותנו מה זו נתינה לזולת. לכל אחד וללא תנאי. לימדת אותנו מה זה חיפוש אחרי האמת בכל מחיר. בורא עולם לימד אותנו שיעור בהשגחה פרטית: אם היו מאשרים את הרכב, הרי בדיוק כעת היינו רוכשים אותו ומיד צריכים לשלם את כל המיסים ולמכור אותו בהפסד גדול. כעת הציוד הרפואי בחדר, הסאאב והמצבה כבר מתחילים להעלות אבק. אבל אני רואה אותך בעיני רוחי דוהר בעצמך בקבריולט אל האופק. אני יודע שטוב לך בגן עדן. אחרי 20 שנות ייסורים יצאת זך, נקי וממורק מכל שמץ של לכלוך אם דבק בך. יש לך חנייה שמורה למעלה. לא, לא חניית נכים.

אני לא מגיב רק כשטוב, אלא גם כשקצת פחות כן, זה מבאס. כן, לא נעים. וכן, היה לי עוד פחות נעים לעמוד מולו ולהגיד לו את זה (אני זה שהראה לו מה קרה, לא חיכיתי שהוא יבוא ויגיד). קצת כמו להיות הרופא שבא לספר על התוצאות של הניתוח למשפחה. אבל אנחנו אחרי, הגענו להבנות והוא קיבל מאתנו גם רכב חליפי בינתיים. באסה, אבל גם זה קורה לפעמים 😒 אגב, הסיבה שצובעים את כל הטמבון ברכב הזה היא שזה צבע שונה בעל 3 שכבות וצביעה נקודתית תראה כמו כתם. שבוע מצוין ורק בריאות, חברים. עדי

מעשה שהיה כך היה. לקראת אמצע שנה שעברה החלטתי למכור את הפוקוס ולהתחדש ברכב בשביל הנשמה אבל גם בשביל המשפחה. התקציב של הרכב נע סביב ה 80-100K. בהיותי חובב רכב ובעל משפחה הדרישות היו: משפחתי, מנוע חזק, איכות פנים גבוהה, אבזור, ייחודי יחסית על הכביש ושיראה טוב. וכן, אם אפשר אמין. כל הדרישות שנאמרו הינם יחסיות. יחסיות למה? לפוקוס שהייתה לי. היו מספר מתמודדות: Volvo V40 2.0T, Audi A3 1.8, Mazda 3 2.0, Guilietta QV, Leon 1.8, BMW 118i. מטרת הפוסט היא איננה הבחירה, אז אני לא ארד יותר מדי לפרטים אבל בכל זאת אתן את נקודות המפתח. המאזדה 3, אמינות זה שם המפתח, גיר פלנטרי, אבזור בשפע ולא חסר כוח. אבל? רואים יותר מדי על הכביש, לי אישית זה הפריע וגם ה165 כ"ס הם של סוסים רזים. האאודי A3, נראת טוב חיצונית ופנימית עם עיצוב פנים מינימליסטי שאהבתי, מנוע נהדר, ייחודית יחסית על הכביש ועם 'הסמל הנכון'. אבל? גיר הDQ200. נכון - הקונצרן תיקן כבר את הכל. אבל לא קונה את זה. הלאון 1.8 נפל מסיבה דומה (כמובן שהוא שונה מאוד מהאאודי באופי ה'צעיר' שלו שמשפיעים על הפי'צרים של הרכב, כמו תאורת אווירה אדומה, סמלי FR מפוזרים וכדומה). ארצה אולי להתעכב מעט על הנושא של האמינות. למרות היותי בעל פוקוס, לא יצא לי להכוות מהנושא של הגיר, אבל זה בהחלט היווה גורם מזרז למכירה. יש משהו בתחושה של 'שעון מתקתק' שמרחף שגורם לאי שקט. זה מתעצם לאור העובדה שאתה רוכש רכב יד2 אינך יודע כיצד באמת בעלי הרכבים הקודמים נהגו בו, מה שמשפיע על אריכות חיי הגיר. נמשיך. הגוילייטה. מושלמת. איטלקית, תוצרת שאני אוהב. נראה טוב (לפחות אם לא מסתכלים לה בול בפנים, סורי). ובתקציב יכלו להכנס כמה QV נחמדות, שזה בכלל משדרג את כל החווית הנהיגה. עם 240 כ"ס וגיר TCT זריז אפשר לייצר פאן. אבל? הTCT הרובוטי פחות הטריד אותי מאשר הDSG אבל פנים הרכב קצת מבאס. החל מדשבורד מתנפח, ידיות דלתות בעלות 'פירוק מהיר', הגה בולבוסי (לטעמי), לוח שעונים מתחילת העשור - ובכלל, הכל מרגיש שם קצת עייף. העיצוב הנאה והקימורים של הדשבורד קצת מפצים וגם הכסאות המעולים בQV. אבל... לא עשה. על הV40 - למרות הכיוון הצעיר שאליו נראה שוולוו הלכה איתו היא עדיין וולוו במלוא מובן המילה. עבורי היא הייתה - אבהית מדי (למרות שאני בעצמי אבא ). אז נשארנו עם ה... BMW 118i. פה יקפצו החבר'ה יצקצקו בלשונם ויגידו - 'הנה זה הלין על אמינות תיבת הDSG וכרגע הוא שם את יהבו במנועי Prince הידועים לבוצה?' ואכן, ה118i F20 שאני רציתי היא בעלת מנוע N13B16. לא אכנס לפרטים יותר מדי אבל ישנם עדויות על בעיות בפועל עם המנועים האלה. לאחר שחפרתי בפורומים שונים באינטרנט - החשש קצת פחת אבל לא נעלם. עד שראיתי אותה: רכב שמבחינתי היה נדיר. גם 118i (השוק מוצף ב116i). גם רמת גימור Luxury (חבילת Business ממש ענייה). גם חבילת M Package (הגה, חצאיות, ספוילר, ליף קדמי, גלגלי 17", ומושבים עם תפירות... תענוג) . וגם הצבע... Estoril Blue שמאוד מאוד מחמיא לרכב (לטעמי). בנוסף, גיר פלנטרי ZF8 מעולה, מושבים נוחים ותומכים, הגה ספורטיבי, איכות הרכבה מעולה, מבודד רעשים יש מיזוג מאחור, מערכת מולטימדיה מאוד נוחה לשליטה, מצב Sport + שעושה שמח וכמובן... הנעה אחורית. לרכב גם דברים שלא אהבתי כמו העובדה שאין הזרמת אודיו בBT 🤦‍♂️, צמיגי Runflat, לוח מכוונים מעט מיושן (אבל מאוד ברור לעין) וגם קצת חסר סאונד ודרמה שקצת לוחצים. ראיתי וקניתי. למרות שהרכב היה יד גבוה (אני יד רביעית). שנת 2015. BMW 118i כחולה... שלי. הגענו למחציתו של סיפורנו. עבדכם הנאמן היה מאושר באדם. לאחר חיפוש קדחתני מצא רכב שמתאים גם ליום יום, למשפחה וגם פאן. האומנם? הרכב אכן חזק. 170 כ"ס הנעה אחורית. המספרים הם אחד לאחד כמו הפוקוס, רק שהפוקוס האטמוספרית סיפקה את המומנט הצנוע של 20.6 קג"מ ב4500, והבימרית סיפקה נתון מכובד יותר של 25.5 ב1500. יחד עם הילוכים שעוברים מהר מאוד אפשר לייצר קצב נסיעה מהיר. אבל אין פאן. כמו שרבים וטובים אמרו לפני לכוח מהר מאוד מתרגלים. אבל היה לי משהו קצת חסר. נו שויין - צרות של עשירים. קפצנו קדימה בזמן. ינואר 2020. טרום קורונה. עבדכם הנאמן מתחיל לשאול את עצמו שאלות. נכנסתי בלי מזיד ערב אחד של שעמום למחירון לוי יצחק - וחשכו עיני. הייתי מודע לירידת מחירים אגרסיבית יותר מצד מכוניות היוקרה, אבל לוי יצחק פשוט רצח את המחירון של סידרה 1. אולי זה היה מכיוון שהסדרה 1 החדשה נכנסה. אלוהים יודע. אני ידעתי שאין משמעות באמת למחירון למי שלא מתכוון למכור. אבל הלב התכווץ קצת. ואז גם קרו 2 דברים: אחד, הזדמנות עסקית שדרשה ממני מזומן מיידי והשני - מחשבה שלמרות איכויותיו של הרכב - הרי בסוף הוא לא קלע למשבצת שאותה רציתי למלא - רכב לנשמה. מפה לשם, מודעה הגיעה ליד2, מבול של מבלבלי שכל - אבל עם קונה אחד רציני שהבין, הכיר וחיפש אחרי הרכב (הוא זוכר את הרכב מהבעלים הקודמים). בלעתי את הצפרדע, ומכרתי את הרכב עם שכר לימוד / שכר השכרה תקופתי בדמות ירידת ערך של חצי שנה (חצי שנה... לא היה טיפול ולא טסט). בעל הרכב (יד חמישית) ממשיך להנות מהרכב עד עצם היום הזה. עכשיו מה עושים? יש רכב נוסף במשפחה - אבל אני צריך רכב. זול. אבל כזה שהוא בסדר. שלא יבאס חובב רכב יותר מדי. נפל הפור על פיאט בראבו. שנת 2010. רמת גימור דיינמיק. הבראבו בשעתו קצת כיכבה פה בפורום. חבילה משתלמת של מנוע Tjet אמין וזריז מרחב פנים סביר ליושבים מאחור (יש גם מיזוג), גיר רובוטי חד מצמדי שאפשר לחיות איתו בשלום. ומחיר שווה לכל נפש. קניתי. ישר אחרי הרכישה, החלפתי את הצמיגים והגלגלים ל15" של מיטו (ברישיון), ככה לעשות קצת נחמד על הלב (לא באמת הייתי יכול לנהוג עם רכב בעל טאסות פור גוד סייק). וזהו. יש חיישנים. צריך להחליף מערכת. הרכב עושה את עבודתו נאמנה. קצת מרעיש, קצת קופצני - אבל בסה"כ בסדר. השתנמכתי - אבל עם מטרה. לחזור בעתיד לחיפוש אחרי אותו 'רכב לנשמה'. עוד קפיצה קטנה בזמן. ספטמבר 2020. קורונה בחוץ. ימי טרום סגר חגי תשרי. עבדכם הנאמן חורש את המרחב הדיגיטלי והפיסי בחיפושו אחרי רכב נוסף. והפרמטר הראשון 'משפחתי' - עף מהחלון. ברגע שזה עף מהחלון, חשבתי למה לעצור בחלון? למה לא להעיף גם את הגג. נעיף את הגג. אז עכשיו אני מסתכל על קבריולט. אבל רגע? קבריולט זה עדיין לא שם. מה אני מחפש בעצם... המילה היא - רודסטר. משהו עדיין חסר - אהה כן - חובה גיר ידני. התקציב? העודף מהמכירת הבימרית וקניית הבראבו. והגענו למתמודדות: מאזדה MX5 NC. 😌Miata is always the answer הרי זוהי הבחירה הכי 'רציונלית' לא? התנהגות כביש מושחזת (לפחות בNC לא סטוק), מכלולים אמינים יחסית, טיפולים זולים, המון המון פאן, סחירות טובה מאוד (אולי קצת פחות בתקופה האחרונה) ומחירון שיורד באיטיות ואף עולה. אז נכון, היא מיושנת והיא קצת דומה לנקניקייה - אבל מיאטה זה אגדה, בחייאת! אז נכון, יש לה רק 160 כ"ס ומומנט של 19.2 קג"מ - אבל מיאטה קלה, בחייאת! ראיתי, נסעתי ונהגתי על מספר מיאטות. מבין על מה ולמה אוהבים אותם. אני... פחות. מה חסר לי? כוח. המיאטה מאוד ייחודית על הכביש, אבל לא ממש התחברתי לעיצוב של הדור הזה (דווקא אוהב את המראה של הדור הרביעי והראשון). חיפשתי משהו עם מקדם ייחודיות גבוה יותר וגם אחד שידע לקחת אותי קצת יותר מהר ל100. אתם עדיין כאן? מעולה. כי עכשיו הגיע הזמן להגיד ששקלתי פורשה. ליתר דיוק Boxster 987.1 ידנית, שחורה, 2007, שמורה, ק"מ נמוך,יד נמוכה, מטופלת אצל כדורי, אחרי החלפת קלאצ' ומנוע גג. שחורה. פורשה. צריך להגיד יותר? כן. צריך להגיד משהו על בעיית המנוע הIMS שיכולה להשבית את המנוע ביום בהיר אחד. נפגשתי עם בעל הרכב. בן אדם מדהים. התחברנו. היה לפני טרייד אין על S5. היה מוכן לרדת למחיר מאוד אטרקטיבי (סדר גודל של יונדאי i20 חדשה). ישר רצתי לעשות שיעורי בית על המנוע - ועל בעיות - ועל מה הסיכוי שאמצא את עצמי על צד הדרך מתבונן בערמת ברזל מעשנת ומתקתקת? עד שסיימתי לעשות את שיעורי הבית - ההזדמנות נגוזה. הרכב נמכר. לטובה? אולי... אבל נשארתי עם תחושה של החמצה. התחושה הזאת התחלפה מאוד מהר ברגע שהעברתי בעלות על הרכב הזה: BMW Z4 E85 3.0i ידנית. יצא הגורל ומצאתי את הרכב הזה, פורסם בערך לדקה וחצי ביד2 ואז ירד, המוכר התנדנד (לא מאשים אותו) בהאם למכור או לא למכור. בסוף הגענו לעמק השווה, הרכב נמכר. מבחינת נתונים יבשים, 230 כ"ס עם מומנט של 30 קג"מ שמגיע ב3500 סל"ד. מנוע הM54 בעל שישה צילנדרים טורי. הנעה אחורית (כמובן). גיר ידני 6 הילוכים של ZF. גג חשמלי. הרכב היה מטופל ביד אוהבת (קשה שלא עם רכבים כאלה). והוא באמת - רכב לנשמה. מהמעט שנסעתי איתו (ארור יהיה הסגר הזה) - מרגיש חיבור לרכב שלא הרגשתי עד עכשיו. התמכרתי לצליל של המנוע. התחושה הקליקית של ההילוכים, המשחק עם הקלא'צ - הרכב דורש ממך להיות יותר מעורב. הוא קשיח, יושב נמוך על הכביש והצמיגים לא אוהבים יותר מידי מהמורות וצריך לנהוג מאוד בזהירות על באמפרים. אבל כשאין באמפרים? חגיגה. אז מה עכשיו? מאוד רוצה להמקצע על הרכב ועל הנהיגה בו. מקווה לזכות בהרבה סופי שבוע איתו, טיולי נהיגה ומפגשים (אוף, שיחזור כבר). ימי מסלול בהחלט על הכוונת, וגם יום נהיגה אולי עם מדריך מקצועי בהחלט יכול לעזור. אם החזקתם עד עכשיו, רוצה לסכם ולאמר שאם יש משהו שאתם באמת רוצים - תשיגו אותו. זה שווה את זה. נכון, מהצד זה נראה ברדק (מכירה-קנייה-מכירה-קנייה-קנייה), אבל אם אתם אנשים שיודעים להתנהל בצורה כלכלית - ויש לכם קצת זמן זה שווה את זה. נכון, להחזיק 2 רכבים זה לא כמו להחזיק אחד (כפל ביטוח וטסט) קצת יותר כאב ראש אבל לטעמי שווה את זה. החיפושים היו החלק הכייפי - אבל לא כמו הרכישה ולהרגיש בעלות על רכב מיוחד. בשלב זה ארצה להגיד תודה ענקית ללא מעט חברי פורום יקרים שעזרו לי בפרטי לגבי התלבטויות שהיו לי, קצרה היריעה מלפרט 🙏

שלום חברים, בחודש דצמבר 2020 סיימתי את הרומן המקולקל שלי עם קיה ספורטאג טורבו 2018. רבות התלבטתי מה לרכוש- הזמנתי את ה MG PHEV ואז, ביטלתי. אח"כ הזמנתי את הטויוטה CHR ואז, ביטלתי. אפילו שקלתי לרכוש קורולה היברידית, אבל התבאסתי. לא היה לי קליק עם אף רכב, התקשיתי מאוד להתחבר לסוגי רכבים שונים- ההוא קטן מדי, זה גדול מדי, זה יקר מדי. לבסוף, נותרתי בלי רכב עד ליום המפתיע ב 2.2.2021 בו טסלה השיקה את האתר שלה. לא חשבתי הרבה, נכנסתי לאתר, שקלתי במשך כמה שעות ואז אמרתי לעצמי "מה יכול להיות? נזמין !" הזמנתי ושילמתי 500 ש"ח מקדמה. מס' שבועות לאחר מכן נתבשרתי שאני בין ברי המזל שיקבלו את הרכב במרץ הקרוב, זאת לאחר שלחבר אחר דחו את ההזמנה ליוני. אני מפרסם כאן סקירה ראשונית לאחר שבועיים בלבד עם הרכב ו 1,000 ק"מ ברכב בלבד. תהליך הרכישה הרכישה עצמה התבצעה דרך אתר TESLA המיועד לישראל. הזמנה קלה ופשוטה, בוחר צבע לרכב,צבע סלון,גודל צמיג ומתקדם לתשלום. הרכב שהוזמן: טסלה מודל 3, תת-דגם SR+, עם מושבים בצבע שחור, גלגל בקוטר 19", כולל וו-גרירה נשלף. סה"כ התוספות העלו את המחיר בעוד 10,000 ש"ח לסך של 189,904 ש"ח. מימון טסלה מציעה כיום מימון עם חברת "מימון ישיר" בריבית של 4.99% קבועה (ללא פריים) של עד 8 שנים, או בהלוואת בלון. לטסלה נכון להיום אין הסדר עם הבנקים בישראל, למרות שאני הבנתי שבנק לאומי נמצא איתם במשא ומתן, אך בינתיים לא שמעתי שום דבר חדש. הפתרון הכי טוב הוא פשוט לפנות לבנק ולבקש מהפקיד שלכם לקבל הצעה למימון מלא/חלקי לרכב. יום המסירה יום המסירה עצמו נקבע להתבצע בנמל אשדוד לשעה 17:40 ביום השני למסירת הרכב בישראל. ביני לבין אישתי התרעמתי שהרכב הולך להימסר בחושך ובוודאי שלא אוכל לראות את כל הפגמים, אך לא ידעתי שזו תהיה דאגתי האחרונה. הגעתי ליום המסירה עצמו כדי לגלות תור לא קטן של אנשים שמחכים לנציג אחד בלבד. סיבוב קטן בחניון טרם ההגעה לנציג גילתה שהרכב לא בחניון. גם סיבוב חוזר של אישתי בחניון העלה חרס. לבסוף כשהגעתי לנציג, גיליתי שאין רכב בחניון ובוודאי שלא רשיונות מוכנים כך שאין לי מה לקחת בעצם ושעליי להמתין. המתנתי כשעה וחצי נוספות כדי לגלות שיש שם אנשים שנמצאים שם מהשעה 13:00 בצהריים וטרם קיבלו את רכבם ! חלק מהם ממתינים לרשיונות הרכב והרכב נמצא בחניון, מוכן ליציאה, אבל רשיונות? אין ! וחלק מהם ממתינים לרכב שלהם. ניכר כי הבלאגן היה גדול, עדי גיגי המנכ"לית מסתובבת בין הרכבים, אחד הלקוחות אף העיר לה על פגמים שנמצאו ברכב. את הרכב קיבלתי בשעה 20:30 לאחר הפעלת לחץ רב על החברה זאת עקב העובדה שהגעתי למקום עם הבן שלי, ילד מיוחד שאינו יכול להמתין עוד. אילו הייתי יודע שההמתנה תהיה כה ארוכה, לא הייתי מביא אותו ואת אישתי למקום המסירה. אם לא ידעתם- לרכב אין מפתחות. יש רק כרטיס. חשוב לומר שיום המסירה השני היה ביזיון של ממש, אפילו אוכל לאנשים שהמתינו שעות לא דאגו לתת ועל כך הלנתי גם מול נציגי החברה על ההתנהלות הלוקה בחסר. ממנכ"לית כמו עדי גיגי שמכירה את השוק הישראלי מאוד מאוד טוב ואיך הדברים מתנהלים כאן, ציפיתי ליותר. חשוב לומר שרכב כזה חשוב ואף חובה לקבל באור יום, שכן בלילה קשה מאוד לאמוד על פגמים ולעדכן אותם במקום על כך. הרכב- חווית הנסיעה אז אחרי שקיבלתי את הרכב, איתרתי פגם בטמבון שחובר לא כראוי, הצלחתי לתפוס נציג טסלה שצילם את הטמבון וביקש שאתאם תור למרכז השירות דרך האפליקציה ברגע שתיפתח אפשרות זו. נכון לכתיבת שורות אלו, הוכרז כי מרכז השירות נפתח, אך האופציה באפליקציה לקביעת תור למרכז טרם הופעלה. פגם נוסף שמצאתי הינו פגם בהשחרה בגג של הרכב מס' ימים לאחר המסירה. חוץ מזה? כל חווית יום המסירה המבזה נעלמת ברגע שאתה עולה על הרכב, חוגר את החגורה ולוחץ על הדוושה. העברת הילוך שבמוט מימין להגה, לחיצה על הדוושה פשוט מוציאה ממני רגשות שלא חשבתי שאוכל לקבל מרכב. האומנם מדובר ב SR+ עם תאוצה של 0-100 ב 5.6 שניות, הכי פחות מהירה בחבורה, אבל בכל זאת, הבטן נדבקה לגב, הגב למושב והראש למשענת. התחושה בעת התאוצה היא עילאית, החיוך שעלה על פניי הבהיר לי שמעולם לא חוויתי רכב כזה ותאוצה כזו. תאוצות הביניים הן ללא רבב, עקיפות מתבצעות במהירות שלא הכרתי, רכבים משופרים עם מנועי טורבו עתירי כוח מנסים להגיע אליי בתאוצה מהמקום- ללא הצלחה. מנסים לעמוד בקצב- בכישלון. לרכב כיוונתי את רמת הנהיגה ספורט ומצאתי רכב עם אחיזת כביש מצויינת, ממש כמו מדבקה לכביש בפניות, תגובה מיידית בהגה ללא עיכוב, חווית נהיגה מעולה, מזכירה נסיעה ברכבי פרימיום. רמת גימור חיצונית מדובר ברמת גימור לא מהמבריקות שפגשתי. כאמור, פגשתי כבר בטמבון שלא יושב במקום, בתא מטען קדמי (FRUNK) שלא ממורכז ובהשחרה על הגג שהותירה כתם מכוער ולא מוסבר, כאילו פיספסו בהשחרה את האיזור הזה. כמובן שהכול יטופל ע"י טסלה. ניכר כי בסה"כ הכללי קיבלתי רכב סביר, כבר נתקלתי באנשים שהתלוננו על גבהים משתנים בין השורה לבין הכנף באופן ניכר ובולט לעין, אך רובם ככולם לקחו לבסוף את הרכב. ההצעה של המנכ"לית להשאיר את הרכב מאחור, נענתה בשלילה כמובן. ניכר כי חלק מחלקי הפלסטיק "גזורים במספריים" וכי ההרכבה לא מושלמת כלל וכלל. יחד עם זאת, לא הופתעתי למראה הזה מאחר שכבר בסרטוני יוטיוב מארה"ב הלינו על רמת גימור לוקה בחסר ,רוכשים נוספים ברחבי העולם. באתי מוכן נפשית. רמת גימור פנימית לרכב מושבים העשויים דמוי-עור, נעימים למראה ולמגע, נוחים מאוד ועוטפים, עם זוג מושבים קדמיים מתכווננים לכל כיוון שרק תרצו. בדיפוני הדלתות תמצאו בד נעים למגע ביחד עם משענת יד העשויה מאותו חומר דמוי-עור שתוכלו למצוא על המושבים. באמצע תוכלו למצוא קונסולה מרכזית נפתחת ונסגרת אחורה בלחיצה עם שפע של מקום איחסון כולל 2 שקעי USB מסוג TYPE C . תוכלו למצוא שפע של מקום גם במשענת היד ואם אפשר לומר משהו על טסלה זה שמקומות איחסון - לא חסר שם. במסך עצמו תוכלו לכוונן את המראות, את ההגה,תוכלו ללחוץ ולתת פקודה קולית לפתיחת תא הכפפות, או לפתוח אותו בלחיצה. תוכלו להתקשר לאנשים באמצעות פקודות קוליות ואפילו להפעיל את המגבים. תוכלו למצוא גם נטפליקס לצפייה בזמן שאתם מטעינים את הרכב או לשחק במשחקים שנמצאים ברכב. מרוויח הפנים מספק מאוד, יש שפע של מקום מאחור ולא הרגשתי שירדתי ברמה מבחינת מרווח שהיה לי בספורטאג' אלא להיפך. לספקנים- מדובר ברכב גדול יותר מסקודה אוקטביה החדשה. תחזוקה ו"דלק" דלק- 0. מעתה אימרו "להטעין" חשמל- הטענה ב SR+ במקסימום עד 11Kw. ניתן להטעין את הרכב באמצעות שקע חשמל ביתי רגיל באמצעות כבל הטענה רגיל שטסלה מספקת עם הרכב. כבל הטעינה מטעין בקצב של 13A וניתן להטעין איתו מכל שקע ביתי רגיל, ניתן לכוון את האמפר דרך הרכב עצמו. אם אתם מתחברים לשקע 10A רגיל- יש לשנות זאת. אם אתם מתחברים לשקע כוח 16A חד פאזי- ניתן להגדיר זאת. מאחר שכיום אני בשכירות וממילא כמות הק"מ שלי אינה עצומה בשלב זה (עתיד להשתנות בקרוב) לעת עתה אני עם טעינה ביתית רגילה. קצב טעינה ביתית - 21-22 ק"מ לכל שעת טעינה על 13A. ישנו כבל שמוכרים בחברת ממטק של משה קלדרון שנותן אפשרות טעינה על 16A, אין לי מושג אם זה משפיע על כמות הק"מ המתקבלת מדי שעה, אך אם הקצב המתקבל על 13A נותן 21 ק"מ בממוצע לכל שעת טענה, זה אומר שב 16A סביר שתקבלו עוד קילומטר או שניים. בסה"כ מספיקה לי טעינת לילה של 10-12 שעות להחזרת 200 ק"מ נסועה יומית אך לרוב, זה לא המצב ולכן שעתיים-שלוש של טעינה יחפו על הק"מ היומי ש"אבד". בעמדת הטעינה תלת פאזי ניתן לקבל קצב טעינה של 60-70 ק"מ לכל שעת טעינה. חשוב לומר שאם בחרתם בשקע טעינה ביתי רגיל, אני לא ממליץ להאריך את הכבל כלל ואם אכן הארכתם, לעשות זאת אך ורק עם כבל חשמל ירוק 2.5X3 ללא סיבים מאחר שזה כבל שיעמוד בעומס. כל כבל אחר לא יעמוד בעומס כלל. בטעינה ביתית תשלמו 25-40 ש"ח לטעינה. בעמדה ציבורית תשלמו 60-80ש"ח בממוצע לכל טעינה. לא מומלץ להטעין רכב זה מעל 90% פרט לנסיעות ארוכות ואז ניתן להטעין 100% (זה מקצר את חיי הסוללה) ולא לרדת מתחת ל 20% על פי המלצת טסלה. בסעיף התחזוקה אוכל לומר כך- 0 תחזוקה. למעט, הצלבת צמיגים מדי 10,000 ק"מ, כיוון פרונט במידה ותידרשו לכך, בלמים לא מוחלפים ברכב הזה כמעט בכלל בגלל הבלימה הרגרנטיבית (הרמת הרגל מהגז פשוט בולמת את הרכב, אתם בוחרים עד כמה אתם רוצים שיבלום, אך אני בכלל לא משתמש בבלמים אלא לעיתים רחוקות מאוד) כמו כן אחת לשנתיים יש להחליף את פילטר המזגן (ניתן לבצע עצמאית) בשורה התחתונה: לא תראו יותר מוסכים מבפנים. אגרת רישוי- כרגע 541 ש"ח בלבד, עד שמישהו באוצר יחליט שצריך לעשוק גם את בעלי החשמליות. בסעיף ביטוח אוכל לומר לכם שטסלה הפתיעה לטובה. הביטוח מתבצע דרך הפניקס, אני משלם 3,500 ש"ח מקיף+חובה הרבה פחות ממה ששילמתי על כל רכבי הבנזין שהיו לי עד כה. ניתן לקבל הצעה באתר שלהם http://imt.fnx.co.il גם בביטוח- לאף אחד אין תחרות עם הפניקס, חברות אחרות כמו "ביטוח ישיר" מבקשות אישור מיגון ועוד לא נפל להן האסימון שאין צורך בשום מיגון בטסלה. היא כבר מגיעה ממוגנת לחלוטין לסיכום לאחר שמאסתי ברכבי בנזין לאור החוויה המתסכלת עם הספורטאג' טורבו אוכל לומר זאת כך- טסלה היא ההחלטה הכי טובה שקיבלתי. אוכל לומר שמי שחשוב לו טווח גדול יותר שילך על גירסאת ה LR . גירסאת הפרפורמנס עולה על כולן מבחינת הביצועים. הרכב מהנה, שקט, נדלקתי על הרעיון שאין יותר דלק ואין יותר מוסכים ושההוצאה הכללית שלי על תחזוקת רכב פחתה מאוד עד כמעט נעלמה. ממליץ בחום לכל משפחה בישראל לשקול רכב חשמלי בכלל ואת טסלה בפרט, מדובר בחוויה יוצאת דופן.

אז לפני כ 4 שנים רכשתי את הפיאט הרביעית שלי. פיאט אונו 45 מודל 1986, יד 2. את הדור הזה תמיד אהבתי בתור ילד בשנות ה 90. הרכב עמד בבית פרטי יותר מ 20 שנה עם טסטים בתוקף ע"י מכונאי מבוגר כבן 80 עם כ 59,000 ק"מ מקוריים. לפניו היה של רופאה, גם בת 80, בעל הרכב אמר שקיבל אותו במתנה ממנה. הרכב עבר שיפוץ קומפלט כפי שניתן לראות, בחרתי להשאיר אותו חוקי על הכביש עם מנוע 999C FIRE המקורי והעדיף על פני מבחינת חלקי חילוף בעלות אפסית (היחידי בשנה הזו, בדגמים האחרים של 87-8 הגיעו עם מנוע 903C שמשותף לפיאט פנדה). אף פעם לא יכולתי להרשות לעצמי אונו טורבו מבחינת המחיר וגם מפני שאין כבר על הכביש, החלטתי לאתגר את עצמי ולעשות אותה טורבו מבחינת פנים וחוץ. תמיד מדגדג לי להרכיב לה מנוע 1600 ששוכב אצלי במחסן של טמפרה/פונטו אך לא רוצה להתעסק עם טסטים וחוקיות. הנה היא ביום הרכישה: שימו לב לפנים המזעזע, חלק מהדשבורד חוסה בפרווה: הקווים של הרכב היו טובים מאוד, הוא היה ללא תאונות כלל, אמנם חלודות קשות בין המסגרות והמנוע החזיק בדיוק כחודש עד שנאלצתי לעשות לו שיפוץ ראש והחלפת כל המסביב. כל הריפודים, הגג והפנים היו רקובים אך הנסיעה בו היתה כל כך כיפית, לנסוע ברכב ששוקל 700 ק"ג בלבד גם 45 כוחות סוס הספיקו. הרכב עם 59,000 ק"מ בלבד בשעון. שטיפה ראשונה והחלודות מתגלות: מה שאני תמיד אוהב למצוא במכוניות ישנות, זה מפתיע עד כמה החלקים המקוריים החזיקו! הנה רדיאטור מקורי משנת 86 שהחזיק 30 שנה עוד עם מעטפת הפח של FIAT! גם ראש המנוע ברכב היה מקורי (חותמת שנת 86 על הראש): הדבר הראשון שהוחלף הוא השמן והפילטרים: פילטר דלק שהוחלף בשנת 1999: נקיון קצר לפנים הרכב המזעזע: טיפול ראשון: פלגאים היו כל אחד מתוצרת אחרת, ושל מאזדה בכלל 😂 הרדיאטור המקורי כמובן הוחלף: נמרח חומר לחדש קצת את הטמבונים והאוטו החל לקבל קצת צורה. לאחר כמה חודשים, החלטתי שאני מכניס אותו לפחחות, והוחלט לצבוע בצבע קרם/שמנת ולא לשמור על הלבן הסתמי. התחלת הפחחות: מי שחושב שהרכב כעת נראה מליון דולר, שימשיך לחשוב. החלודות שיצא לי לעבור עליהם לאחר הפחחות, גרמו לי להשקיע יותר ממה שהשקיעו עליו את הצבע. אך הייתי מרוצה לשנה שנתיים. איך לא, כבר רציתי לשים את מדבקות הטורבו כיאה לרכב בשנות ה 80. למרות שרשימת החלקים עוד ארוכה. כל חלק הגיע מקורי מאיטליה, שעוד יש להם סטוקים של חלקים נדירים. הנה פנסים מושחרים מקוריים של אונו טורבו: לאחר מכן הגיע מדף אחורי שלא היה קיים אצלי וסמלים להשלמת כוחות הסוס 😝 לאחר מכן הגיעו חגורות אדומות של אונו טורבו שימו לב איך נשמרו, גם משנת 1986, ממש תואם. מאחורה בכלל לא היו חגורות. הרכבתי. לאחר מכן הגיע השוס, פנה אלי בעל מוסך פיאט בירושלים, ששוכבים אצלו ג'אנטים מקוריים של אונו טורבו במידה 13 כבר 30 שנה + ספרות טכניות של פיאט אונו טורבו בעברית: הם היו במצב קטסטרופלי, אך ידעתי שהם הסט היחידי שאמצא בארץ. הג'אנטים עברו תהליך שטיפה,שיוף, ליטוש, והחלקה על ידי שארך כ 9 שעות סה"כ עד לקבלת מראה כראוי לאלומניום. התחלתי במריחת מסיר צבע וגירוד לאחר מכן שיוף עם נירות עד לנייר 3000. ומריחת פוליש למתכות. והתוצאה הכמעט סופית: וזה המראה שהצלחתי לקבל: מוכנים להרכבה: אך היה עוד דבר קטן על מנת להשלים את המראה שגם הוא הגיע מאיביי איטליה: לאחר מכן, הגיע גם לוח שעונים מקורי שהשלים את המראה מבפנים: זוכרים את החלק השבור בדשבורד? מסתבר שהוא נפרד ולא צריך לחפש דשבורד שלם בשביל זה! השגתי אותו כמובן במקומות הנכונים. הסרת הפרווה המזעזעת (אפשר לשים לב גם להגה חדש שהגיע. איך לא, עדיין צריך לפרק את הדשבורד בשביל להגיע לברגים של הדבר הזה מתחת. שואב האבק עבד שעות נוספות. מה שנשאר מהדבר הזה אחרי 30 שנה בשמש הישראלית: והנה לכם, דשבורד "כחדש" והנה ספר הרכב המקורי שמצאתי בתוך תא הכפפות. לאחר מכן, היה זה השלב של הגג, או הקרטון שנשאר ממנו. תלוי איך מסתכלים. הגג מרופד מחדש: הגג היה מושלם אך הפריעו לי סכי השמש שמיד הוחלפו לחדשים. פה זה כבר השלב שממש רציתי להפוך כל חלק רקוב ברכב. והתחלתי עם ראש המנוע שהיה כבר אכול מכל כיוון, וביום בהיר אחד על 100 קמ"ש בכביש המהיר, הוציא עננים של עשן עקב חדירת מים לצילינדר, אך אונו כמו אונו, הצלחתי להגיע איתו במצב הזה מפתח תקווה לראשל"צ. ראש המנוע פורק ושופץ בעלות של 400 ש"ח בלבד!! החלקים עלי. את ראש המנוע הפשוט כמו הFIRE 999C אפשר לפרק תוך 10 דק. וגם אם קופצת שן בטיימינג או נקרעת החגורה, לא נורא, לא קורה כלום. בגלל זה המנוע נחשב אמין מאוד גם כיום ויכול להחזיק שנים. צילינדר 2+4 שכשלו: שימו לב לעיוותים באטם, המנוע צלצל עקב דיסטרבוטור לא מכוון. וכנראה שלא עניתי לתחנוניו של המנוע המסכן. התעשקתי לבצע שיפוץ לראש המקורי רק בשביל החותמת עם שנת היצור 86. והנה היפיוף: ממש צעצוע: סגירת הראש: סטרטר עבר שיפוץ גם כן. על הדרך הוחלף פקק מים בצד של הטיימינג שאמרתי לעצמי, אולי נעזוב אותו ונשאיר. אך מיד התגלתה החלטה זו כנכונה: הפקק היה גמור לגמרי וכבר החל להתפורר כשהוצאתי אותו. בוצעה שטיפה לרדיאטור הפנימי, או לפחות ניסיתי לשטוף. זה מה שיצא מהצינורות: וכמובן שהוא היה סתום לגמרי. בשום פנים ואופן לא היה ניתן לנקות אותו. ועם ראש מנוע חדש, לא רוצה לקחת סיכונים. אז הבאתי רדיאטור חימום בעלות אפסית של 100 ש"ח בלבד. מקורי עם ברז חימום! שלא כמו בפיאט פונטו, רדיאטור החימום נשלף ומוחזק ע"י 2 ברגים בלבד מאחורי הרדיו! איזה תענוג, 15 דק' פירוק והוא בחוץ. חלקים בני 30 שלא החזיקו בעבודה: אך לא דאגתי כי הכל בר השגה. שפצור קטן ויש גם USB במקום המצת. לאחר מכן הגיעה ההפתעה הבאה: שטיח אדום *חדש* שהגיע באונו טורבו. שלבי ההרכבה: כבר עכשיו הפנים נראה כיאה לאונו טורבו מאותה התקופה. שימו לב שכך הפנים היה נראה בקניה: לאחר מכן התווספו סט קפיצי הנמכה שגררתי איתי במזוודה באחת הטיסות לחו"ל. עוד הפתעה: שבועיים שלמים נסעתי עם הניילונים על השטיחים על מנת לא להרוס אותם 😎 יום בהיר אחד בנסיעה, הרכב התחיל לקרטע. כנראה סתימה בדיזה של הקרבורטור. ספריי קרבורטור והרכב נוסע כמו חדש. אך מקור הבעיה היה חול בקרקעית טנק הדלק. הייתי מחליף פילטר דלק אחת ל 3 חודשים כי התלכלך מחול: מצוף חדש על הדרך: הפיתרון היה לשים 2 פילטרים. אחד מהטנק, ואחד לקרבורטור. זה פתר לי עד הבעיה עד היום וכך לא הגיע חול לדיזות. לאחר מכן הבאתי פילטר דלק גדול יותר מזה לאחר שעשיתי ניסוי כלים עם כמה חברות של פילטרים. רוסיה לא החזיקה במבחן. הפילטר הטוב ביותר ניצח: נשם הדלק, שהיה שבור, גם הוחלף: עוד כל מיני גומיות שנאכלו ונסדקו ב30 שנה האלה, הוחלפו. חלקים אלו אין להשיג בארץ וגם בחו"ל כבר נדירים מאוד. גומיה חדשה לבוסטר: גומיה חדשה לדיסטרבוטור שקיבל שימון: וגם הוא קיבל שיפוץ יחד עם יחידת וואקום חדשה. לאחר כ 3 שנים, הרדיאטור החל לנזול והוחלף: גם המשולשים התחדשו בגומיות חדשות פוליאוריטן. הגומיות החדשות בשילוב הקפיצים נתנו לרכב חיים חדשים מבחינת היציבות. האונו התחדשה גם בסט דיפונים של טורבו מקוריים מאיטליה: + שק ידית הילוכים מקורי מעור: מכיוון שעוד לא הגעתי לייבא כסאות, מצאתי ריפוד תואם מפוח החימום שבק וגם הוחלף במפוח מקורי שמצאתי לאחר כמה זמן, הרכב קיבל כמה תוספות כמו קמשפט של פונטו 75 + קרבורטור 30/32 של WEBER שיפוץ קרבורטור WEBER DMTE 30/32 שהגיע בפיאט אונו מנועי 1300: כל החול שיצא ממנו: היה פילטר דלק? אם כן הוא ראה ימים בהחלט יפים יותר. החלפת משאבת תאוצה: סט אטמים חדש: לאחר כל השיפוץ הזה, היתה לי הזדמנות לרכוש קרבורטור חדש בחו"ל לאחר שכמה ברגי כיוון נגזרו. קרבורטור חדש לגמרי: אחרי זה היה תורן של החלפת כל גומיות הפנים לחדשות: לאחר שגם צבעו עליהם כשהרכב עבר פחחות. ועכשיו לחלודות. הרכב עבר אמנם פחחות, אבל כל החלודות לא קיבלו התייחסות.עבדתי ימים כדי לסדר את כל החלודות ברכב. הרוב היו באזור השמשות + פנים הרכב בין המסגרות של הגומיות. התחלת העבודה: לאחר מריחת ממיר חלודה: באזור הפנסים היתה גם חלודה שהתפוררה לחור: סתימת החור עם פאטץ' וחומר פחחים: חלודות בספי הדלתות: אחרי צבע: חלודה במסגרת האחורית: תיקון חלודות במסגרות הפנים, הדלתות והדיפונים: מריחת ממיר חלודה ושיוף: תיקון החלודות בתחתית הדלתות מבפנים: והתוצאה הסופית: עוד חלודות שונות: והנה צלון שמש ישן שמזכיר את התקופה: וכך היא נראית היום: 4 שנים כיפיות של שיפוץ, חלקי חילוף זולים, דלק בכלום כסף, ומגיעה לכל מקום. לאונו יכולות אחסון מרשימות. בין אם עגלת סופר שנכנסת: לבין בובת פרווה ענקית: היו לי עוד 900 תמונות שנקעטו בעריכה. 4 שנים עברה מהפך כולל, מסיעה אותי לכל מקום. יבוא יום ואולי ארכיב בה מנוע חזק יותר אך לבינתיים אני נהנה. גם יחידת מזגן יש, עדיין מחפש אחת מושלמת כי הפלסטיק לא החזיק. זה בגדול תיק השיפוץ, אעדכן כמובן להמשך.

שרשור קצת ישן, אבל בא לי לשתף 🙂 הקדמה - אני לא מתבייש להגיד שאני די פאנבוי של מאזדה, ספציפית מאזדה 3. מ-2010 אני נוסע על מאזדה 3 חדשה, כשכל 3-4 שנים החלפתי אותה. אני לא כותב פה הרבה כמו שניתן לראות, אבל יש פה שרשורי התייעצות שלי מהעבר 😅 כשמאזדה הוציאו את ה-3 החדשה ב-2019, הרגיש לי לא נכון לשדרג אותה עדיין מכיון שהמנוע שהביאו לארץ היה אותו מנוע. היה נחמד לראות באמצע 2020 שהם הכריזו על ה-2.5 ליטר טורבו וקיוויתי שדלק מוטורס יביאו לארץ (ניג'סתי להם מדי כמה שבועות), אבל זה לא קרה. באיזו שיחת סלון כזאת, אחותי אמרה לי 'נו אז אולי תקנה מחו"ל?'. כמובן ששללתי את העניין, הסברתי לה כמה זה מסובך, וכו'. אבל אז חשבתי בעצם למה לא, והתחלתי בבירורים, ועוד בירורים, ועוד כמה. אני קופץ לסוף הסיפור - בתחילת מרץ הפכתי לבעלים של מאזדה 3 טורבו, כרגע כנראה היחיד בארץ... התענוג לא זול - המחיר הסופי עמד על כ-240 אלף ש"ח, מתוכם כ-130 אלף ש"ח הם מיסים 😒 אבל לנהוג עליה זאת חוויה, ואני שמח שעשיתי את זה.

#ארוך כי חייב להוציא תסכולים של חצי שנה חיפושים וגם חובבי רכב יכולים לקבל מידע, מי שאצה לו הדרך מוזמן לגלול למטה. ובכן, לאחר מעבר לצפון הארץ והבנה שאין לי רצון לעשות 40K ק"מ בשנה על כביש 6 עם ג'ולייטה תלתן-היא נמכרה ובמקומה נקנתה קקטוס עם צהבת שמבצעת את כביש 6 באמינות, יעילות, נוחות וחיסכון. - נפתרה בעיה אחת. אבל... נוצרה בעיה חדשה, עכשיו אני קרוב לכבישי נהיגה משובחים, אופנועים יש בשביל ברך ברצפה אבל מה עם איזו מרובעת גומיות שתעשה נעים גם עם מזגן?? התחלתי לחפש... מועמדות רבות עברו במוחי, ג'וליה תלתן: איי יי יי איזה רכב! אפילו הגשתי הצעה על אחת(שלא התקבלה לשמחתי), התעשתי בזמן ונסוגתי, בעיקר בגלל שאני לא אוליגרך שיכול להשכיב 400K+ על רכב על שיעמוד רוב הזמן וזה עוד לפני ביטוח, ספליטר קדמי שעולה 20K ומתרסק בקלות בכל באמפ ותחזוקה. אולי בעתיד כשהמחירים ירדו משמעותית. בימרית: M 135/140/235/240- נהגתי על 2 אקזמפלרים, ידנית ואוטומטית. מהירה, איכותית ולא מרגשת. מבאס אבל ככה. לא יודע, לא עשתה לי את זה בכלל. בימרית: M3- הלכתי על המודל הפסיכו כי אם כבר אז כבר. E92 עם מנוע V8 וקו אדום ב 9000 סל"ד, בדקתי אחת, זה נוסע גיהנום. התמורה הספציפית לא הייתה מספיק טובה והרכב היה חשוד מדי(שייכת לילד בן 20 שקנה אותה כשהיה בן 16-כך לדבריו). יש עוד 2-3 למכירה כולל אחת ידנית ושמורה היטב-שילוב של מחיר גבוה יחסית ומנועים עם מוניטין מעט מפחיד השאירו אותי מתנדנד אבל לא ירדתי מזה. נשארה כאופציה ראויה מאד. אלפא ג'וליה: חשבתי לקנות את הדגם ה"חלש". עם שיפור מקובל היא נוגעת ב 310 כ"ס ועם הנעה אחורית היא הופכת למכונה ראויה אבל אז היא תהפוך לרכב עיקרי ושוב חזרנו לבעיית הג'ולייטה... ערב רב: עלו עוד המון מועמדות כגון, טייפR חדשה-לא מסוגל לעבור את סף החיצוניות שלה. 308GTI-אחרי הג'ולייטה היא More of the same GT-R- חלום יקר מדי. 350/370Z לא הצליחה לעשות לי את זה, הרגישה לי יותר מדי כמו רכב צעירים או מגזרי מהצד הלא טוב של ערסמובייל(סורי). אלפא GT/בררה-עד שמגיעה אחת עם מנוע בוסו היא מקבלת מחיר הזיה ובנוסף הרכב לא ממש ספורטיבי שלא נדבר על ספורט טהור. אפילו גיששתי/חלמתי/בדקתי-כל אחת והתואר שלה-על אינפיניטי קופה, אלפא 4C, בימרית M5 V10, לקסוס RC, סובארית BRZ-לא התגברתי על החולשה, אימפרזה טורבו לסוגיה, רנו ספורט למיניה ומה לא! כלום! אפילו התחלתי לבחוש בבריכת האספנות והייבוא שוב, לא משנה שברגעים אלו מייבא אופנוע אספנות. כן עוד אחד. המפגרים של מדינת חלם השתגעו ושינו את החוק, מותר לייבא 5! רכבי אספנות בשנה במקום אחד... ולאחד פסיכו כמוני זה ישר מדליק אורגן אורות בראש... אז התחלתי לחפש קוראדו ו 944 ועוד כל מיני תופינים. ואז, ואז! ואז?? ואז הגיעה פולי או טלי? או פורשה...: האמת? כל הזמן חזרתי למותג הזה, הרי אוהב אותו מגיל כלום וכבר הייתה לי 911 אספנות זצ"ל במשך שנים רבות, אז ראיתי 996 וכל עניין ה IMS ועוד מרעין בישין שניתן אמנם לפתור הורידו אותי ממנה בקושי רב. האמת? הבעלים שנוהג עליה מספר שנים ולא מבין כלום ברכבים או ברכב הספציפי הוריד אותי סופית מהרכב. איך אפשר?? וראיתי 997 קאררהS במצב מטורף! אבל במחיר גבוה מדי לטעמי ובעלים אוהב שלא רואה את השוק ולא מוכן לרדת למחיר סביר מה גם שהיא אוטומטית. וראיתי קאיימן 986 במצב יפה אבל היא 986 עם כל הבעיות של ה 996 וגם עם המנוע ה"חלש"... וראיתי במודעות כאלו ואחרות רכבים בצבעים לא מתאימים לי(אדום ולבן) וקבריולטים שהן הרבה פחות הטעם שלי וגם כאלו עם קוקפיט אדום שבא לי לתפוס את הבעלים הראשון ולחנוק +להקיא עליו בעת ובעונה אחת וגם במקביל וגם בטור וגם בשורה. Big no no! והנה ימי קורונה וצצה לה הזדמנות ועברנו תהליך לא פשוט ולא וויתרתי למרות הסיכון ולמרות שהרכב היה משועבד להלוואה וכך לאחר שבועיים של מו"מ עיקש(לא על המחיר, בעיקר על תנאי העסקה) עברה היום לרשותי, פורשה קאיימןS 987 שנת 2006 עם המנוע החזק 3.4 ועם גיר רגיל 6 הילוכים, בצבעים הנכונים, אפור כהה/כחול כהה(תלוי מי מסתכל עליה) עם פנים עור בז'. כי אין על מנוע מרכזי אטמוספרי שמזמזם לך 20 ס"מ מהאוזן דרך מערכת פליטה משופרת ב 7200 סל"ד ועוד בוקסר 6... מתחדשת!!

טוב אני רועד מהתרגשות כי זה חלום חיי. כבר שנים שאני רוצה לעשות את זה ואף פעם לא היה לי את האומץ. תמיד היה איזה תירוץ אבל השנה החלטתי שזהו הגיע הזמן. שמתי פיקדון (אלף דולר) על פורשה 911 2013 Carrera S. הרכב מפוצץ בתוספות ובעקבות זאת מחיר הרכב בשנת 2013 היה 143,000 דולר. הבעלים הם אישה וילדים של מישהו שנפטר והיה אספן רכבים, היה בבעלותו כ-15 רכבים. הרכב נמצא בקליפורניה ויובל לפלורידה באמצעות משאית סגורה לאחר בדיקה מקיפה.

פרולוג: הכל התחיל לפני כשנה, כשעלה הצורך במכונית שנייה בבית (עד היום הסתדרנו עם מכונית אחת) עקב התרחבות המשפחה (3 ילדות) וזיגזוג בין מוסדות החינוך הקרובים, שאמנם קרובים לבית אבסולוטית, אך לא ממוקמים באותו מקום. אה, וכן, כי ממש בא לי עוד אוטו. הדרישות היו: * אוטומטי (בגלל האישה) * מושבים מאחורה (בגלל הילדות) *תקציב סביר, שלא הוגדר מראש, אבל בזמנו כיוותי לאיזור 50K ₪ (אחח, התמימות...) *צריכת דלק לא ממש היוותה פקטור, כי רוב הנסיעות שלי קצרות ובכלל, גם עם מכונית אחת לא הייתי נוסע הרבה מידי, אז לא ממש קריטי. התכנון היה שהאוטו הנוכחי (מאזדה 6 שנת 2013 ברמת גימור פרימיום פלוס, רכב מעולה כשלעצמו) יישאר המרכזי לנסיעות בהרכב מלא, והאוטו המשני ישמש את אישתי ואותי לנסיעות לעבודה (שנינו עובדים בתוך עיר מגורינו) /חוגים/איסוף/ללקיחת הילדות. טוב, אז מה עושים? יש כ"כ הרבה רכבים טובים בתקציב... אבל מי שמכיר אותי, יודע שאין סיכוי שאקח רכב המוני מידי. חייב רכב עם טוויסט. אז הפור נפל על סיטרואן קקטוס אוטומטית, או... סובארו לבורג (סטייה אישית שלי. מאוהב בסטיישנים). מכיוון שלבורג נדירה קצת יותר מבנטלי, נטיתי לכיוון הקקטוס האוטומטית. שונה? צ'ק. מוזרה? צ'ק. זריזה? צ'ק. נוחה? דאבל צ'ק. מהנה? Well... רצה הגורל, ובעקבות אילוצים שונים והופעת נגיף חדש בעולמינו, דחיתי ודחיתי ודחיתי את זה, עד שלפני כמה חודשים, יותר נכון לאחר הסגר הראשון, החלטתי שזהו, חייב לטפל בעניין! אבל אבוי, הרגשה מוזרה עלתה בגופי (לא, לא נדבקתי בקורונה): העיקצוץ הזה שאתם מכירים. נו, המחלה הזו שיש לכולנו. פתאום החלטתי שאם כבר רכב שני – אני רוצה ליהנות ממנו. לאו דווקא מבחינת כוח, אלא יותר מבחינת הרגשה וכיפיות. בעברי החזקתי מכוניות ספורטיביות/מהנות, כשנולדו הילדות נרגעתי ועברתי למאזדה 6 חזקה, מאובזרת ומספקת, אבל נו... זה לא זה. בחירת וחיפוש המועמדות: ואם כבר ליהנות, היש יותר מתאימה מהנע(א)ה אחורית? נהגתי על כמה בחיי, אבל טרם החזקתי אחת כזו. אז למה לא עכשיו? הנעה אחורית, אוטומטית, חזקה. עם מקום מאחורה לילדה או שתיים, חזקה, מהנה… בקיצור, אינפיניטי G37. מנוע 3.7 ל' אטמוספרי עם 315 כ"ס, מה רע? אה, פרט שולי: לא בדיוק בתקציב שלי. אז פתאום התקציב נמתח ל-80K. יאללה לעבודה. אז התחלתי לחפש אקזמפלר נורמלי עם תנאי אחד?: רק דגם ה-GT. מאז ומתמיד קניתי את רמות הגימור הגבוהות ביותר ברכב הנבחר, וגם הפעם התנאי הזה עמד בעינו (מה גם שהגרסה הרגילה קצת "עירומה" מידי לטעמי, בטח בסטנדרטים של היום. אורות הלוגן? ביג נו-נו). אז חיפשתי וחיפשתי. ממטולה ועד אילת. אני מחיפה, אבל שום איזור בארץ לא יעצור אותי מלמצוא את הכלה המיועדת. ובערב בהיר אחד, תוך חפירה לחבריי (את חלקם אתם מכירים מהפורום), 2 מהם העלו בפניי אופציה נוספת, שלא חשבתי עליה: קאדילק ATS (זה המבחן שהם עשו לה לפני כמה שנים וזה עוד מבחן שפורסם במגזין). פוס משחק: אני? קאדילק? מה לי ולאמריקאיות? פויה. לקח לי כ"כ הרבה זמן עד שהשתכנעתי לקנות יפנית, אז עכשיו אמריקאית? אמנם מילדותי היתה לי חיבה לקאדילק ולסמל, אבל רק מרחוק. להחזיק או לקנות אחת כזו? HELL NO. אבל הם התעקשו: תבדוק. מה איכפת לך? אז בדקתי. וחפרתי. וקראתי מבחני דרכים וביקורות (שבכמעט כולן מציינים שזו האמריקאית הכי אירופאית שקאדילק עשו עד כה, מכונית שמתיימרת להסתכל לסדרה 3 של הבווארית בעיניים, ולפי לא מעט ביקורות, גם עושה את זה בצורה מעוררת כבוד ואף עולה עליה), הודעות בפורומים וצפייה בסרטונים ביו-טיוב ושיניתי את דעתי. מסתבר שזו לגמרי אופציה לגיטימית. אז אינפיניטי VS קאדילק. הראשונה שאמצא עם נתונים שיספקו אותי, תזכה. אבל רגע, ל-ATS יש 2 רמות גימור: לקצ'ורי ופרמיום. והלקצ'ורי מאובזרת בכל טוב, אז נתפשר על הלקצ'ורי? בקרת אקלים דו אזורית, בקרת שיוט, מושבי עור מתכווננים חשמלית, גג שמש (אופציה), פיקוד קולי, USB ו-BT, מערכת שמירה על נתיב, חיישני חניה אחוריים וקידמיים, מצלמת רוורס, קילס, מראות מתכהות אוטומטית וכו וכו'... אבל היי, לפרימיום יש בנוסף ללקצ'ורי סאנרוף כברירת מחדל, מתלים אדפטיביים (3 מצבים: ספורט, "רגיל" ושלג/קרח), דיפרנציאל אחורי מוגבל החלקה *מכאני*, תצוגה עילית, משוטים על גלגל ההגה להחלפת הילוכים, בקרת שיוט אדפטיביית, פנסי קסנון, חימום למושבים הקידמיים ולהגה ו.. טוב, באמת שזה לא נגמר.. אז נתפשר על הלקצ'ורי? חברה טובה אמרה לי "אל תתפשר על פחות ממה שאתה באמת רוצה, כי אח"כ תצטער על זה". וואללה, צדקה. אז למרות שהפרימיום נדירה כמו הלבורג, יש לי זמן ואורך רוח. פרימיום איט איז. ממשיכים לחפש. כמעט והתפתיתי לנסוע לירושלים לאקזמפלר עם נתונים מעולים, אבל... הצבע. הייתי מוכן להתפשר על הרבה, אבל זהב?!? יש גבול. להפתעתי הרבה הוא נמכר לאחד מס' שבועות, אבלהצטערתי על כך. לכל סיר יש מכסה. בין לבין נפלה לידי כאילו משמיים סובארו לבורג עם נתונים מעולים, ועוד ממישהו שעובד כמה מטרים ממני. אבל סיבוב קצר הבנתי שזה לא בשבילי, וחוץ מה"קטע" שלה, אשתעמם ממש מהר. אז לא. עוד מועמדת לשניה וחצי היתה טויוטה GT86 אוטומטית, שאפילו הצפנתי וראיתי אותה במו עיניי, אבל מחיר גבוה מידי חסך לי את ההתלבטות, והאמת - גם ככה הרגשתי שזה לא בשבילי. אז הלאה, ממשיכים לחפש. הקניה, או : ובא לציון גואל ככל שעבר הזמן, הבנתי שאני נוטה לכיוון הקאדילק ופחות לאינפיניטי, ואז, אחרי כמה שבועות שהפכו לחודשים, ונסיעות לכל מיני מקומות בצפון, במרכז ובדרום (מבין את אלה שקונים רק רכב חדש. כמות ההזויים שנפלתי עליהם is too damn high), בטעות הרחבתי את החיפוש לשנת 2015 שהרבה מעבר לתקציב שלי, נפלתי על מודעה טריה ומעניינת: 2015 עם בערך 100K ק"מ, יד 2, מטופלת במורשה כל חייה, בצבע שחור ועם אינטריור בצבע קאמל. בינגו! הבעיה: הרבה יותר מהתקציב שמתחתי (וכבר טיפס לסביבות ה-90K). שיחת טלפון קצרה עם הבחור והרגשתי את הקליק הזה, שגרם לי ללכת (לנסוע) עד ירושלים (אני חיפאי, מיינד יו) כדי שלא ארגיש שפיספסתי משהו. לא אלאה אתכם בפרטים, אבל הלכתי, האוטו והמוכר מצאו חן בעיניי ואפילו כמעט הגענו לעמק השווה מבחינת המחיר. חזרתי הביתה אופטימי ובמקביל המשכחתי לחפש, אבל בתוך תוכי ידעתי שאת שלי כבר מצאתי. עוד שבועיים שבהם ניסינו למצוא זמן מתאים להיפגש, קצת מו"מ נוסף על המחיר ונסעתי לירושלים, הפעם ברכבת, מתוך מחשבה ותקווה שאם הבדיקה תעבור חלק, היא תהיה שלי. בלי להרחיב יותר מידי, אז נסעתי. לקחתי לבדיקה. וקניתי. חזרתי הביתה עם הקאדילק שלי, ופתאום הנסיעה מירושלים לחיפה היתה רבה יותר קצרה מהרגיל. "We dont care, we're driving Cadillacs in our dreams" (Lorde, "Royals") קצת פרטים יבשים על הבהמה: * מנוע 2 ל' טורבו * 272 כ"ס * 36 קג"מ * 0-100 קמ"ש: לפי פירסומים - 5.9 ש' , לפי הצהרת יצרן: 5.7 ש'. לפי מדידה (לא שלי): 5.3 ש'. צריכת דלק: את מי זה מעניין בכלל (ובכל זאת: תלחץ יותר - תגיע לתחנת הדלק יותר מהר). מה נעשה עד כה ותכנונים להמשך: שלב 1 של דיטיילינג חיצוני כבר בוצע (שלב שני עוד כמה שבועות), בתכנון לעתיד הקרוב: דיטיילינג פנימי, יום הדרכת נהיגה (השיפור הכי חשוב) וביקור במוטורסיטי/פצאל. בעתיד הרחוק: השמיים הם הגבול. רשמים ראשוניים והרגשה כללית: אז אחרי שבועיים במחיצתה, אי מרגיש שזה עדיין לא מספיק זמן לנתח את יכולותיה, בעיקר כי אני לומד אותה עוד ועוד כל יום. בקצרה, עד שאכתוב עוד כמה חודשים התרשמות רצינית: הנעה אחורית זה כיף - נפתח בפניי מגרש משחקים שלם שבחיים לא התנסיתי בו. היא נוחה במפתיע (יותר מהמאזדה 6 שלי בהרבה), היא מוצקה, די איכותית, עם איכות חומרים מעולה(איכות הרכבה קצת פחות, אבל נו שוין), נוסעת חזק כשרוצים ודי שקטה ואטומה כשרוצים פחות להתגרזן. אין בה את הדחף הזה לנסוע כל הזמן "על הקצה", לטוב ולרע. אני אוהב דווקא את הורסטיליות הו, שיושבת בול על המשבצת של מה שחיפשתי. ניכר שקאדילק השקיעו הרבה כדי להעמיד מתחרה ראויה לסדרה 3 והלכו את האקסטרה מייל כדי להצדיק את ההעדפה. אני לא מרגיש שאני נוהג במכונית אמריקאית, וזה מסכם את הכל. עוד דבר ששמתי אליו לב: אולי זו הייחודיות שלה, אולי הצבע השחור, אולי העיצוב השנוי במחלוקת (היא לא מלכת היופי, ופחות מעודנת מהאיטלקיות או אפילו הגרמניות, אבל נאה יחסית לטעמי), ואולי הכל ביחד, אבל היא מושכת מבטים ותשומת לב . אני לא אוהב את זה, אבל בתור בוגר איביזה טורבו ולאון טורבו (שתיהן שחורות), סטיגמות או מבטים אך פעם לא הזיזו לי. חוץ מזה, רציתי ייחודי? קיבלתי ייחודי. לטוב ולרע. אז אחרי כל החפירה הארוכה, מודה לכל מי שנשאר איתי עד הסוף, וגם למי שקפץ ישר לתמונות. מקווה שנהניתם. מוזמנים לשאול/להעיר/לקטול/לבקש פרוטקשן. תמונות:

ערב טוב , קודם כל אני לא ערס , מבטיח ! (אפילו חלק מחברי הפורום יעידו על כך) , מאז שאני ילד היית לי חיבה לרכבי BMW , משהו במכוניות שלהם באמת מרגיש לי את חווית הנהיגה שמראה לך שיש יותר מנסיעה מ A ל B בחיים. בתור ילד היה לי פוסטרים של X6 , X5 , E90 וכמובן ה CSi E24 , היית לי חיבה את השילוב של ג'יפ גבוהה והתנהגות כביש גבוהה . אז כיום בן 24 , רווק שמשכיר דירה ולא נולד להורים עשירים ומכונאי אופנועים צעיר , הגשמתי את אחד החלומות שתמיד רציתי להשיג . אז הכלה BMW X5 (E70) 4.8 V8. שנת 2010 (ייצור 2009) יבוא אישי יד 3 ק"מ : 150,000 מנוע :4800 7 מקומות. הדגם האמריקאי המאובזר ביותר , עם כל התוספות בניהם : סנארוף כפול וענק , כיסאות מחוממים , חשמליים ומתכוונים באופן מלא כולל תמיכת גב , הגה מחומם , מזגן דיגטלי בשורה שנייה הגה מתכוון , ACTIVE ROLL BAR , בולמי אוויר מאחורה , פנסי אנג'ל EYES מקוריים , חיישני 360 , כניסה ונעילה ללא מפתח ועוד. על המנוע מנוע 8 צילינדרים , מגרגר להנאתו בסרק , מודיע לך שהוא כן ואם תצטרך רק תבקש , הוא מוכן . לחיצה על גז דווקא לתגובה של סוס עצבני שמתחרה על חייו , המפלצת הכבדה הזאת עם האחיזה של 4X4 גורם לדבר הזה להשתגר בכל לחיצה. המנוע משתף פעולה איתך עד 8,000 אדום , הגיר מעולה , בעת דרישה לכוח ( במיוחד במצב ספורט) תגובה מאוד מהירה וטובה להורדת הילוך , אם כן להגיד בעיר קצת לפעמים מרגיש שמתבלבל ויש מכה בין הילוך 2 ל 3 . הבעלים הקודם השקיע באוטו והחליף את זוג בולמי האוויר האחוריים (מחלה ידוע ברכב ) , רדיאטור , משולשים , ועוד כמה צינורות , בנוסף הושקע מערכת בעלות של 8 אלף (באסה שהיחידה נפרדת מהמסך) אני קניתי את האוטו בידיעה שיש נזילה מהמסרק הגה שעולתו עלתה לי 4000 ש"ח , והתקלה הידועה של 4X4 עם הגיר הפלסטיק שהולך בתיבת העברהה (החלק בדרך לארץ בעלות מצחיקה של 150 ש"ח) (בארץ רצו 3000 כולל עבודה , מצחיקים). חוץ מזה האוטו יציב כמו בטונה שמחוברת לכביש , פנייה במהירות גבוהה מרגישה בטוחה יותר מכל רכב שכמעט נהגתי בסגמנט הזה , האוטו עם כל המשקל שלו לא מתנדנד בפניות , אין הרגשה של ספינה מהלכת , בקיצור כל מה שחלמתי ורציתי , ג'יפ BMW... כל עניין אחזקה נלקח בחשבון , את רוב העבודות אני אעשה בעצמי , התכנון הוא החלפת מערכת הקירור לאט לאט , ואם עושים את שיעורי הבית ומזמינים מחו"ל האחזקה לא יותר יקרה מיפנית בארץ כמובן שאני לא מדבר על רמת גיר ומנוע , אלא באופן כללי , מה שכן החלפת רבייעית צמיגים איכותית תעלה בהתאם (5500 ש"ח) , לרכב יש מידה פסיכית אבל אפשר לחיות , גם ככה אני נוהג כמו זקן . והדבר הכי כואב לסוף : צריכת דלק , אני אסכם בכמה מילים - מזל שאני אוהב את הריח של הבנזין .

אז ככה. זהו הרכב ה3 שרכשתי. הסיאט איביזה ליוותה אותי כל הילדות והיתה לנו כזו במשפחה בשנת 87 עד 2006 שעברה בין אבי, לסבי, לבסוף נמכרה בצער רב ואני מתחרט עד זה עד היום. כזו היא היתה, סיאט איביזה 1.5 בצבע חום זהב אולי עדיין מסתובבת או מוחבאת, מי יודע. פרס למוצא, הייתי משלם הרבה כדי להחזיר עטרה ליושנה. אבל לפני כ 5 שנים, נמצאה האחת. כאשר לא היתה אף אחת אחרת וכיום אין בכלל. סיאט איביזה דור 1, בציר 1993 מסוף התקופה, לאחר מתיחת פנים בשונה מדגמי ה 86-90. הרכב עם מנוע 1.5 האימתני, SYSTEM PORSCHE חרוט על מכסה השסתומים 😋 מזגן מקורי, 150 אלף ק"מ בלבד ויד 3!!! הצרה היחידה היא שהרכב ללא טסטים מ2008. ויש עליו חוב של יותר מ 8000 ש"ח. הרכב עומד אצלי בחנייה כבר 5 שנים, נשארו עוד 3 בלבד לאספנות. כך הרכב היה נראה ביום הקניה: הרכב עמד 10 שנים בפתח תקווה באותו המקום. על הרכב שמתי פתק, וחודש אח"כ קיבלתי שיחת טלפון האם אני רוצה לבוא לקחת. האיביזה על הגרר הביתה, לא רציתי להניע ולבדוק אותה אחרי 10 שנים שעמדה. המנוע: שטיפה ראשונה: הרכב נשמר בצורה יוצאת דופן, ללא כל תיקון פחחות, חלודה שטחית, קווים ישרים מאוד ופנים שמור מאוד כחדש. "רק" 153,000 ק"מ בשעון. שימו לב לריפוד מדבקת הדגם עדיין שרדה. טיפול ראשון אחרי 10 שנים פילטר שמן גדול כמו שצריך להיות ולא מה שנותנים בחנויות החלפים כשזמין. פלאגים לאחר 10 שנים: צנרת דלק הוחלפה קומפלט, לאחר שהגומי עמד זמן רב. צינורות מים נפוחים: שטיפת מערכת הקירור לראשונה: ניקוי מערכת הדלק ובניית לחץ ממשאבה חשמלית לפני הנעה ראשונה. שימו לב לברז החימום שברקע 😉 קרבורטור WEBER עם לוע כפול: ניקוי רשת מכסה השסתומים, לאיביזה יש פילטר רשת מיוחד שנמצא בתוך מכסה השסתומים. אין בוצה, אך המנוע עבד. הכל עבר ניקוי כולל הסעפת שנוצצת מחדש: בורר ידית ההילוכים הוחלף למקורי, כולל שיפוץ בוררי המזגן. הפלסטיקה ברכב הזה כל כך עדינה ואין להשיג חלקים כלל. בטח שלא בארץ. שיפוץ יחידת לוח המיזוג: הפלא ופלא, המזגן עובד כמו שיצא מהחברה לאחר 10 שנים שהרכב עמד!! בחיים לא נתקלתי במזגן שעובד במכונית מתחת לשנת 95. איכות גרמנית, לאחר מתיחת הפנים, חלק מהרכיבים ברכב כבר עברו לקונצרן פולקסווגן ולא ספרד. הרכב מתחיל לרקום עור (אור) וגידים: כמות החוטים שהוצאתי בזמן העבודה: שימו לב למדבקת המפעל המקורית של סיאט על החלון האחורי ששרדה! מכיוון שיש לה עוד 3 שנים לנוח, הצלחתי להשיג את כל פסי הקישוט וחלקים על מנת להפוך אותה לדגם ה SXI! אשר תמיד חשקתי בו. הכל כבר מוכן חלקים בהזמנה אישית מספרד: טמבונים מקוריים של SXI שמצאתי בארץ! גם ג'אנטים כבר יש: אחרי פוליש: ולמנוחה של 3 שנים.... יהיה מעניין

בנובמבר 2020 רכשתי פיג'ו 208 אפס קילומטר מחבר אלבר. לאחר מספר נסיעות קצרות הבחנתי שהרכב מתנהג בצורה לא תקינה,העברת הילוכים אגרסיבית,טלטול,דפיקות בין ראשון לשני בזחילה,במהירות גבוהה העברה בין רביעי לחמישי עם תופעה שהרכב נזרק קדימה כאילו מישהו נותן לו בעיטה מאחורה. זוגתי יושבת לידי ברכב ושאולת למה אני נוסע אגרסיבי,,,אני נוסע רגיל ,,,מוזר. אתמול הסתיימה הסאגה ההזויה ולהלן הפירוט. כאשר הרכב מגיע ל 400 קילומטר על השעון אני מחליט לקפוץ למוסך מורשה ליטל,הקרוב לביתי כדי לקבל עזרה ולמצוא פתרון לבעיה. אני מגיע בצהריים,המוסך עמוס,ומקבל אותי בחוץ נציג של לובינסקי ושואל לפשר הבעיה. לאחר שהסברתי לו,השאלה הבאה שלו היתה : איפה נרכש הרכב ? לקח את הרכב לסיבוב קצר מאוד,סביב הבלוק וענה בהחלטיות שהרכב מעולה , סע ותהנה מהרכב הוא אומר לי ,על הדרך אני שואל אם יש איזה עדכון תוכנה ? לא אין !,,,,מוזר אני חושב לעצמי,הוא יודע את כל העדכונים בעל פה. חוזר הביתה,נכנסים לסגר. מחליט לנסות את מזלי במוסך אחר. מגיע למוסך הדקל,מסביר את הבעיה,והשאלה הראשונה שיועץ השירות שואל אותי : היכן נרכש הרכב ? ,,,מוזר,אני חושב לעצמי,מה פשר השאלה הזאת ? ואיך זה קשור לרכב חדש באחריות יבואן ? מגיע המכונאי,מחבר את המחשב בדיוק לדקה,ואומר אין קוד תקלה. לוקח את הרכב לנסיעת מבחן של 15 דקות,ובחזור מתחיל להסביר לי שהרכבים הצרפתיים מאוד עדינים,ושצריך לנסוע רגוע,,ועם הזמן יהיה שיפור בהתנהלות הגיר עקב לימוד ושחיקה. וואו איזה הסבר מטורף,,,אין שום עדכון במחשב אני שואל ? לא אין שום עדכון !. טוב,אולי אני לא בסדר,,,אולי הבעיה אצלי מחליט לשנות אסטרטגיה, לוקח את זוגתי ליום כיף של בדיקות והשוואה. מתחילים עם ה C3 החדשה של השכן שלנו,אותו מנוע אותה תיבה,נוסעים,הרכב מתנהג בצורה שונה לחלוטין,הנסיעה נוחה ונעימה,,,מסתובבים יום שלם בין מגרשים ולוקחים 208 משנת 2019 (ויש מלא) לנסיעות מבחן. הנסיעה שונה היא אומרת לי ! גם אני מרגישה שיש הבדל ! אוקיי ,קובעים תור ללובנסקי בשורק. מגיעים ליועץ שירות,מסבירים את הסאגה,והשאלה הראשונה שנשאלת : מאיפה הרכב ? זה זכיה של מפעל הפיס ?,,,, קחו קופון לקפה ואנחנו נטפל בכל,,,יושבים בחדר המתנה שעתיים. הרכב מוכן ! בדק אותו מכונאי מספר אחד שלנו עם תעודות מצרפת שאין לאף אחד אומר היועץ,בוצע איפוס גיר והרכב נוסע מצויין,בבקשה תתן ציון טוב בסקר שנשלח לך. יוצא לכיוון הבית,,,,הרכב נוסע יותר גרוע ממה שהיה,אני תופס את הראש ומחפש לאיזה קיר להכניס את הרכב. לאחר כמה ימים מחליט לחזור לשורק ללא קביעת תור,היועץ ישר קולט אותי ומבין מה הולך פה,מחליט לקרוא לבוחן שיסע איתי. הרכב נוסע מצויין ! הבוחן אומר,זה יחסי העברה מה שאתה מרגיש,תיסע יותר מהר וזה לא מורגש הוא אומר,,,אני מסתכל עליו בהלם. חוזרים למשרד,מפנים אותי למנהל,,,,אין שום בעיה ברכב ! 2 בוחנים שלי בדקו את הרכב והם בדעה שהרכב תקין ! מה אתה רוצה שאני יעשה ?! אין לי איך לעזור לך ! אני שם לו את המפתחות על השולחן ואמר לו במילים האלה : לא מעניין אותי מה תעשה,מבחינתי תעמיס את הרכב על מטוס מטען ותשלח אותו לפריז,אני לא מקבל את הרכב הזה עד שאתם לא מטפלים בבעיה,אתם לא תערבבו אותי. תקרא ל,,(שם חסוי) אומר המנהל,,,אני רוצה שהוא יסע איתו ברכב שוב פעם. מגיע הבן אדם,אנחנו נכנסים לנסיעת מבחן,מתחילים לדבר,,במקרה אני מדבר את שפת האם שלו,נכנסים לשיחה מאוד ידידותית ותרבותית,לאחר כ 4 דקות של נסיעה הוא מכניס אותי למוסך,מביא את המחשב,,,,הופה,,יש עדכון תוכנה,,,וואלה אתה צודק,,,יש עדכון ותיקון. אבל אמרו לי שעשו איפוס אני אומר ! עזוב,,,שאומרים לך דבר כזה זה אומר שלא עשו כלום. עדכון התוכנה לקח 30 דקות,שבמהלכה אני רואה את כל ההליך ה DIAGBOX מחובר און ליין ל PSA ורואים שמבוצע תיקון ועדכון של הגיר הרכב נוסע מצויין,,,נגמרה הסאגה. לחברי הפורום,קחו מהסיפור הזה איזה מסקנות שאתם רוצים,אני את המסקנות שלי כבר עשיתי. ללובניסקי : אני בחיים לא מתקרב לשום סחורה שלכם ! גם אם תייבאו מכוניות שמיוצריות ביפן ע"י מהנדס יפני שחתום בעצמו על המנוע.

היי, ימי הקורונה והיותנו מפעל חיוני שעדיין עובד בזמן המגיפה פינו לנו את הזמן לפרויקט הקטן שלנו - שיפוץ מאזדה מיאטה NA שנת 98. קצת רקע: הגיעה אלינו למוסך מאזדה מיאטה NB שנת 2005 שעברה תאונה די קשה ולא היתה כשירה לשיקום או נסיעה. דין ודברים עם בעל הרכב הובילו לרכישה של שרידי הרכב למטרת חלפים. בגלל שהרכב היה מושקע מאוד ומלא בכל טוב, החלטנו שחבל "לבזבז" את החלקים שלו לתרומת איברים. חיפוש קצר מאוד, הרבה מזל וטיימינג טוב הובילו אותנו למיאטה NA שנת 98 במצב... נקרא לזה רעוע. היא היתה במושב במרכז הארץ כמה שנים, בלי טסט, בלי מנוע, בלי גיר, בלי חלקי פלסטיקה פנימית, גג קרוע. אני די בטוח שאם משרד הבריאות יחפש טוב הוא יגלה שהיא הפיצה את הקורונה בעולם ולא העטלף המדובר כידוע, מיאטה NA ומיאטה NB הן בגדול רכב זהה בהרבה מהחלקים וזו בעצם מעין מתיחת פנים של הדגם (וויתור על הפנסים המדהימים 😬). ה-NA נרכשה עם המון חלקי חילוף נוספים שהיו לבעל הרכב במחסן ונגררה למוסך. המטרה היתה לשפץ אותה ולהעביר אליה את המנוע והגיר של ה-NB בלבד. המצב הפנימי של ה-NB גרם לנו להחליט שאנחנו מעבירים ממנה גם את הדשבורד וכל חלקי הפנים. כמובן שזה כולל את כל צמות החוטים (עדיין מחפשים פתרון לפנסים שאין להם את הפונקציה של הפתיחה ברכב החדש יותר). הצבע שהוחלט אחרי הרבה התלבטות הוא הצבע האדום של דגמי המאזדה החדשים (מיאטה ND ליתר דיוק). הוא צבע קשה לצביעה, בעל 3 שכבות + לקה כדי להגיע לגוון המדויק. הפרויקט עדיין בעיצומו, משתף אתכם תמונות מהדרך (הן לא מסודרות כרונולוגית). מי שרוצה לראות אותה תוך כדי עבודה מוזמן לבקר אלכוג'ל וכפפות - עלינו. בסוף, זה יהיה הרכב שלי מהעבודה 😻 מוזמנים לשאול שאלות, עדי

מכירים את התיאוריה הזו, שגורסת כי עדיף שלא לפגוש גיבורי ילדות כי במציאות הם לא יעמדו בציפיות שבניתם בפנטזיות שלכם? כן… אז בקשר לזה ** רקע ** הסיפור מתחיל עם חבר אמריקאי שפגשתי באחד ממפגשי הרכב אליהם אני הולך מדי פעם (Cars & Coffee). ברנש מבוגר, חובב רכב שאף פעם לא מימש את ה״צורך״, היינו נפגשים ומקשקשים על מכוניות כלכלה השקעות ונדל״ן ונהיינו סחבקוקים. ואז הגיעה נקודת הזמן בה הוא מחליט להגשים חלום, ומאיזושהי סיבה החליט להיוועץ איתי בכל התהליך. הוא מספר שהוא מתכנן לרכוש משהו אקזוטי, ואנחנו מתחילים לנהל תכתובות על כל מיני דגמים אפשרויות וכו׳ - עד שאני נתקל במודעה למשהו שתואם בדיוק את ההגדרות עליהן דיברנו: Huracan Spyder, שחורה עם אקסנטים אדומים, בלי גג, עם אלקנטרה, ללא טורבו ועם 10 צילינדרים שדוחפים 640 כ״ס לרדליין צווחני של 8,500rpm. הוא מחליט ללכת על זה. ** הרכישה ** למרות שהרכב לא שלי, אני כבר מעורב בהליך הרכישה ומרגיש מחויב לזרוק כמה עצות דיטיילינג - שכן זה משהו שהרבה אנשים לא לגמרי מכירים או מודעים אליו. בעיקר ובעיקר כשמדובר ברכב שחור… (אל אל אל אל אל אל!!!!! תקנו רכב שחור, באמא שלכם!!!!) הוראקן זה רכב שמושך מבטים, ועלול לצערנו למשוך גם תגובות לא נעימות. בנוסף, היות (ולמגינת ליבי) הברנש בחר צבע שחור, תחזוקת הרכב נעה איפשהו על הספקטרום בין ״לא יקרה, הלאה״ ל״חחחח שיהיה בהצלחה״ - כל מגע בצבע משאיר סימנים, כל סווירל מודגש ומוחזר. אני מסביר לו על ההשלכות, מנסה (ונכשל) לשכנע אותו ללכת על ציפוי מאט (״Stealth״), ובגדול אנחנו מגיעים לשלב שנוצר מספיק אמון שהוא פשוט אומר לי משהו סטייל (תרגום חופשי) ״עזוב שטויות, פשוט תחליט עבורי מה לעשות, אני סומך עליך״. אני לוקח את זה משם ומתמקח עם הדילר שבין היתר יסדר פוליש ושכפ״צ (ציפוי וייניל) לכל הרכב, ע״מ שאם איזה חלאה יחליט לפרגן לו בציורי מפתח - קצת חום והכל נמחק, וע״מ שיהיה קצת קל יותר לגרום לרכב להיראות סביר מבלי לגרור תחזוקת מנע שוטפת ומייגעת. הרכב בסדנא למשך שבוע, ואני מתפעל את האירוע כי לברנש אין מושג מכלום ושום דבר. מפה לשם אני מקבל טלפון מהמתקין ששואל האם להתקין הגנה לגחון - משהו ששכחתי בעצמי היות ואני לא נוהג להסתובב עם רכבים בגובה 2 ס״מ מהרצפה. אני שואל אותו כמה זה עולה, זה כבר לא כלול בטיפול עליו התמקחתי בדילרשיפ, והמחיר נשמע לי לא סביר. מתחיל לחפור באינטרנט, ומגלה שאני יכול להזמין את החומרים עבור שבריר מהמחיר, ושההתקנה נראית פשוטה מספיק עד שאפילו הדיוט כמוני מסוגל לבצע. עולה השאלה - האם שווה להשקיע זמן בשביל החוויה של לעבוד על למבורגיני? (וכן, אפילו שמדובר בסה״כ בהתקנה פשוטה, עדיין, פאקינג למבורגיני…) 
כמו כן, אמנם אני כבר מושקע בשלב הזה עשרות שעות בפרויקט, אבל עכשיו מדובר בקצת יותר התעסקות מרוכזת וממש Manual labor, ולמרות שהדמות האינטרנטית שלי אולי נתפסת כמו איזה בטלן משועמם המצב בפועל די שונה. מנגד, מחרפן אותי לדעת שהחבר ישלם יותר מדי כסף, ובתכלס מתחשק לי להוסיף לארסנל החוויות שלי ״העלתי למבו על רמפה בגראז׳ והתקנתי לה הגנה בגחון״ - אז מפה לשם אני מציע לחבר הצעה: אני אתקין את הסיפור הזה בעשירית מהמחיר (עלות החומרים), ובתמורה הוא יפרגן במשהו קטן לטסלה שלי. השורה התחתונה היא שאני צברתי חוויה, הוא חסך 50% במחיר אול-אין, הכי win/win situation שאפשר לדמיין. החבר לא רוצה לקחת את העסקה ומציע חלופה אחרת - הוא ישלם לבעל המקצוע שיתקין ע״מ שלא אבזבז את הזמן שלי על זה, ועכשיו כשחשפתי את הקלפים הוא יוכל לפרגן מתנה לטסלה עבור השעות שכבר השקעתי בפרויקט. נוצר מצב של מיקוח מטומטם לחלוטין במסגרתו כל צד מנסה לדפוק את עצמו יותר… בכל מקרה לא הייתי מוכן לקבל את ההצעה, ולבסוף הסכמנו על כך שאני אתקין את הסיפור, אקבל מתנה לטסלה, ועל הדרך אבלה שבוע עם הלמבו כי בלאו הכי הוא בקנדה בתקופה (בדיוק לפני פריצת הקורונה) - עם פס לנהוג בה כמה ואיפה שאני רוצה. וזה איך הגעתי למצב בו יש לי למבורגיני צמודה לשבוע. ** ההתקנה ** ההתקנה היתה פשוטה. צפיתי כמו חפרנצ׳יק חפרנובר בכל הסרטונים, מס׳ פעמים. קראתי בפורומים על best practices, רכשתי אביזרים: רמפה, תאורה, מספריים תעשייתיות - אפילו קריפר. ניגשתי לעבודה פשוטה של להדביק כמה פסים כאילו אני מינימום מחליף מנוע. אם עושים משהו, אז עושים את זה עד הסוף. פיניתי לי ערב, העלתי את הלמבו על רמפה (שזה די מפחיד, אגב, גם כי זה רכב שעולה כמעט כמו הבית שלי וגם כי הרכב כ״כ נמוך עד שהיה צריך לתת קונטרה לרמפה היות והפלסטיק מתחת לספליטר דחף אותה קדימה כשהרכב ניסה לעלות). ניגבתי את התחתית עם אלכוהול, מרחתי ״מאיץ הדבקה״ או איך שלא קוראים לשיט הזה, מדדתי את נק׳ האמצע של הרכב וסימנתי עבור סימטריית-על - והתחלתי במלאכה. החומר מאוד פשוט, מדביקים אותו, לוחצים, זהו. החלק הקריטי זה לוודא שהכל סימטרי, plush, ומגן מכל הזוויות הנכונות. בניגוד לאיך שהמכון רצה להתקין, קניתי כפול חומר - ע״מ לכסות ממש את כל האזור ולא רק את החלק הקדמי. בסוף ההתקנה עברתי עם אקדח חום על כל האזור, ולאחר מכן גיחכתי על כמות הoverkill שביצעתי בפועל - הרכב עד כדי כך נמוך, עד שאי אפשר בכלל לראות את ההתקנה, וכל הסימטריה והמדידות לא משנות שום דבר היות ובלי לעלות אותו על רמפה גם ככה אי אפשר להעריך את העבודה הדיוק וההקפדה על הפרטים. לא משנה, העיקר שיצא לפחות טוב כפי שהיה עושה המכון (בכנות? סביר להניח שקצת יותר טוב, כי לא התפשרתי על כמות חומר). החומר עצמו (Sliplo) בהחלט עושה את העבודה ואני יכול להמליץ למי שרוצה לשמור על הגחון שלו מפני מדרכות, או רמפות במידה והוא נוסע במשהו בגובה רצפה. הדבק עשה רושם חזק, אבל רק הזמן יוכל להעיד על כך. נזקקתי ל3 ״מגבונים״ או ״יחידות״ של מאיץ הדבקה, ע״מ לכסות גחון מלא של למבורגיני, למי שצריך רפרנס לכמות חומר (אני חושב שבדיפולט הם מספקים רק מגבון אחד, ממליץ לרכוש עוד כמה). (חומרים / נזק שכבר הספיק לקרות מנסיעה של 10 ק״מ ...) (רמפה / לפני / אחרי) (סופי) ** דיילי דרייבר ** חחחחחחח. וברצינות - הדבר היחיד שנראה גרוע יותר מאיך שאתה נכנס (נופל) לרכב, זה איך שאתה נראה כשאתה מטפס ממנו החוצה. הרכב נמוך בקטע מטומטם! יש לו שלושה מצבי נהיגה: 1. סטראדה, שזה באיטלקית ״טלפון״ כי הסיבה היחידה שאתה תנהג במצב הזה זה אם אתה מדבר בטלפון. 2. ספורט, שזה באיטלקית, ובכן, ספורט? יענו המצב הרגיל. 3. קורסה, שזה באיטלקית ״בוא מכות״. במצב הזה רואים רק את הRPM על כל הקלאסטר, המהירות מופיעה בפונט קטן יותר מכמות הדלק, ולחגיגה מצטרפים שיפטר לייטס שזה אולי נשמע כמו גיזמו חמוד ותו לא אבל מהר מאוד (ליטרלי מהר מאוד) מגלים שזה לגמרי נססיטי. הרכב מתפוצץ ומפליץ כאילו דפק שלושה בוריטו׳ס בצ׳יפוטלה עם אקסטרה חריף. אין דברים כאלו. אי אפשר לשהות בו יותר מדקה ברצף בלי לחייך או לצחוק בקול (גם אחרי שבוע, אי אפשר). הוא נראה מפחיד, נשמע מפחיד, אבל מצליח לעורר תגובות מאוד חיוביות על הכביש - כשלקחתי את אשתי לסנדוויץ׳ ב$10 (מפרגן לה!), הבחור שראה אותנו נכנסים לחניה השתחווה. ליטרלי השתחווה. לול. הלמבו מושכת גם תגובות פחות רצויות, כפי שגיליתי כשלקחתי את השכן לסיבוב בשכונה ונעצרתי ע״י שוטר שיצא משום מקום. למזלי לא הייתי בfull retard mode (כי שכונת מגורים) ולכן זה לא שהייתי הרבה מעל המהירות המותרת, אבל מנגד צריך להבין שגם כשאתה מאיץ רק ל50 מל״ש, הרכב בחוץ נשמע ונראה כמו מטוס קרב שמנסה לרצוח, והתגובה בהתאם. למזלי השוטר קלט שאני בתכלס ילד טוב, ומהר מאוד השיחה עברה מ״אתה יודע על כמה נסעת?״ ל״תגיד, כמה הדבר הזה עולה בעצם?״. כמובן שאין תא מטען קונבנציונלי, אבל יש תא מטען קדמי שמתאים בדיוק לטרולי אחת. בנוסף זו האיטרציה הראשונה שמגיעה עם מסך מולטימדיה סבבאי לחלוטין, ואציין שבקטע מפתיע במצב טלפון הרכב לא מתרסק, ובאופן כללי לא חוויתי כאבים גם בנסיעות ממושכות ואף אגרסיביות. מפתיע לטובה! כאמור, הרכב מאוד מאוד נמוך, מה שגורם לך לנסוע כמו סבתא׳לה כשמגיעים לחניונים עם באמפרים, ולקחת עליות רגילות לחניה בבית בזוויות מצחיקות. לרכב יש בולמים מתכווננים שמגביהים אותו בהינתן פקודה, אבל גם איתם הוא יגרד את הכביש אם השיפוע יותר מ2 מעלות וחצי… זו הסיבה שהיה קריטי שאתקין את המיגון לגחון (שלגמרי עושה את העבודה). כמו כן חשוב לציין כי צריכת הדלק של הלמבו היא ״חחחחח למי אכפת״ מייל פר גלון, מצטער שאני לא ממיר לק״מ לליטרים אבל בשביל זה יש את גוגל. ** נסיעה מבצעית ** ״כביש הבית״ שלי הוא Volante. הספקתי להיות שם עם מיאטה, קיימן, טסלה, נינג׳ה ואיירון883 - אבל שום דבר לא מגרד אפילו את מעטפת הביצועים של הלמבו. השכמתי קום ויצאתי לדרך ב05:00 - אין נפש חיה על הכביש, מלבד כמה ארנבים שצריכים דחוף לדפוק ׳הגומל׳ כשהם מגיעים למאורה שלהם. איך אפשר לתאר את ההתנהגות של הדבר הזה? הייתי אומר שמדובר בהכלאה בין מסור חשמלי וסכין מנתחים. בקטע מפתיע, דווקא הדנ״א של סכין המנתחים הוא זה ששולט בחוויה. אמנם מדובר ברכב שכנראה היה עולה משהו כמו 3,000,000 ש״ח בישראל, עם כמות כח מוגזמת לחלוטין ומנוע שצווח כמו חתולה מיוחמת עד הקו האדום - אבל הוא מדויק בקטע אחר ומשרה בטחון (מוגזם) בצורה מפתיעה מאוד. לא הצלחתי לייצר פרובוקציות, לא משנה באיזו מהירות הגעתי, כמה חזק בלמתי, כמה הדוק סובבתי… הלמבו לא מצמצה. עזבו מצמצה, לא הצלחתי לשמוע חריקת צמיגים אחת(!) (למרות שבמאמר מוסגר הרכב כ״כ רועש שלא ברור אם ניתן לשמוע את הצמיגים מלכתחילה). ברצינות, אם מה שאתה מחפש זה מקסימום דיוק ומהירות - למבורגיני יצרו מכונת נהיגה מושלמת, וספציפית אני סבור שהגולם קם על יוצרו היות וההוראקן די מייתרת את האוונטדור. האחרונה פחות יפה, פחות זריזה(!), יותר כבדה, יותר יקרה (בהפרש) - באופן כללי אני סבור שהתשובה לשאלה ״איך זה שהדלתות של ההוראקן הן בתצורת דלתות-עוני״ היא ״כי צריך למכור גם אוונטדור״. אין לי מושג אם הקסם מגיע מה all wheel steering, מהV10, מהבולמים התמסורת השלדה או (כנראה) משילוב של הכל. זה גם לא מעניין, בשורה התחתונה מדובר ברכב ששווה מליונים שמאפשר לך לנהוג אותו כאילו הוא שווה ״רק״ מאות אלפים, ואם זה לא קסם אז לא יודע מה כן. הזכרתי בכמה מילים את השיפטר לייטס, אבל רק כאן נפל האסימון שלא מדובר בסתם תעלול אלא משהו פרגמטי מאוד - כשאתה נוסע חזק בכביש מפותל, העיניים לא יורדות מהאספלט. כשאתה מוסיף מנוע שצורח (באמת צורח) עד סל״ד גבוה מאוד, פתאום אתה מגלה שהדבר הכחול המהבהב הזה בתחתית שדה הראייה שלך מאוד מסייע לדעת מתי בדיוק כדאי להעביר הילוך. שווה להזכיר שבלמבו, כשאתה במצב ״בוא מכות״, הגיר הוא ידני לחלוטין ומגיב אך ורק לפעולות הנהג. התמסורת עצמה היא בבירור הדבר הכי מהיר ומדוייק שחוויתי בחיים, והשיפטרים שעשויים מתרכובת פחמן כלשהי (forged composite) גורמים לך להרגיש כמו נהג מירוצים בכל פעם שאתה סוחט אותם בשביל לדלג מעלה/מטה ביחסי ההעברה. להגיד שזו היתה הנסיעה הכי כיפית שלי בוולנטה? זה תלוי בהגדרה של מה זה כיף. הלמבו יותר מדי רכב בשבילי, אני לא רוצה ו/או מסוגל לקחת אותה אפילו 30% לקצה, כנראה שמעטים טיפשים/עשירים/מוכשרים מספיק בשביל לעשות זאת בכביש ציבורי. אתה כל הזמן זוכר שאתה נמצא בתור רכב שעולה כמו בית וזז כמו טיל, וזה משפיע על ההתנהגות. זו עדיין היתה הנסיעה הכי מהירה שהיתה לי BY FAR, הרכב עובר את ה100 מל״ש לפני שאתה מספיק להבין מה קורה ומשתגר מהאייפקס בקצב מסחרר - אבל מצד שני הוא לא יודע מה זה אובר(או אנדר)סטיר, ובכלליות אתה מרגיש כל הזמן שהלמבו מסתכלת עליך בזלזול וחושבת: ״is that all you got, little pleb?״ עבורי, אין ספק בכלל שזו היתה הנסיעה הכי חוויתית, סוריאלסטית כמעט; לתפור סיבובים ליד הבית בלמבורגיני ועוד לקנח בסטארבקס ולתת לה להרגע במוסך? לא באמת חשבתי שזה משהו שיכול לקרות אי פעם, אבל זה קרה, נדמה לי לפחות, מי היה מאמין (לא אני). ** מה הלאה? ** לאחר שבוע של רומן מטורף הלמבו עזבה את הקן שלי, הטסלה חזרה למקום מושבה בגראז׳, ואני עדיין בשוק שכל הסיפור הזה קרה מלכתחילה. אחרי מס׳ חודשים עם הטסלה, זה היה מטלטל לחוות במכה לא סתם ICE, אלא את ה-רכב הכי הכי שיש (לדעתי האישית). ברצינות, כשמסתכלים על כל רכבי הביצועים פסאודו-ברי-השגה כיום (הכוונה לרכבים שאפשר לקנות מסוכנות, ולא לאיזה סופר דופר לימיטד ורז׳ן סטייל לייקן או קוניגסנגגנגנגנגנגנג) אני חושב שזה ה-רכב. הכי יפה, הכי מבצעת, הכי ננהגת. פייר? אני חושב שגם כשמצרפים לתמהיל כל מיני דברים הזויים כאלו היא עדיין נמצאת בטופ, לטעמי. אבל זהו, חזרתי לשגרה, עכשיו יש וירוס בחוץ והעולם בבידוד, ואני תוהה לעצמי האם כל הסיפור הזה אמיתי או תעתוע שדמיינתי בגלל השפעות של קורונה… וואלה, לא יודע, אבל אם צריך לחטוף קורונה בשביל לחוות את הדבר הזה אז מבחינתי תנו לי שתיים ושימו לימון בצד.

רגשות. סיכום שנה וקצת, במחיצתה של מיאטה na אספנות. הרכב: שנת 1990 יבוא מארה"ב, נרכש במערב קרוליינה, לאחר 4 חודשים של חיפושים קדחתניים. ידנית, מנוע 1.6 יד ראשונה, 30 שנה אצל בעלים יחיד. דבר ששמתי עליו דגש בחיפוש, מתוך הנחה שמי שרוכש רכב מהסוכנות ומחזיק אותו 30 שנה כנראה שומר עליו בקפדנות. 62000 מייל על השעון שמגובים בדוח CARFAX של 17 עמודים המפרט כל טיפול, טסט, בדיקות שבוצעו על הרכב - אמריקה. הרכישה בוצעה בשלהי 2019 ולכן הרכב נגרר ואוחסן במחסן בניו ג'רזי, ובינואר 2020 עם יום הולדת 30 לרכב, היא נארזה בקונטיינר והפליגה מניו-יורק לארץ. החיפוש, הרכישה, והבדיקה נוהלה ובוצעה בצורה עצמאית, את תהליך היבוא והשילוח הפקדתי בידיים מיומנות של דורון ברלצקי ( American muscle imports) מתוך הנחה שצריך זמן וניסיון להתמודד מול כל הטופסולגיהו פקידות המכס, זמן שאין לי הצלחנו לשחרר אותה מהמכס למרות שהמגיפה החלה. שאפו גדול לדורון בשורה התחתונה, זה הרבה יותר פשוט וקל לחיות עם רכב אספנות, במיוחד שמדובר ברכב יפני שהחלקים שלו זולים, זמינים ואמינים. כל הטיפולים והבדיקות מבוצעות במוסך שי לי שממוקם באור יהודה, בניצוחו של עדי המקצוען במיאטה - כל כך כיף לגלות פנינת שירות שכזו. לאחר שהקונטיינר עגן בחיפה והמכונית שוחררה וקיבלה רישיון זמני, הצלחתי להתאפק ולא לנהוג כל הדרך מחיפה וגררתי אותה למוסך, במחשבה שאם יש משהו לא תקין, הנסיעה הזו יכולה להיגמר במפח נפש, במיוחד הטרידה אותי רצועת הטיימינג, שבמקרה של כשל יכולה לגרום לנזק לא נעים. בסופו של דבר בוצעה בדיקה כללית שהעלתה שהכל דנדש. כן בוצע טיפול 10,000 החלפת שמנים כולל שמן גיר איכותי. משאבת הקלאץ' זייפה, והוחלפה ב- 300 ₪ (תודה רבה למזדה 323), וכן ובוצע טסט ראשון בו מקבלים את רישיון האספנות. (טסט וביטוח לרכב אספנות עולים שליש ממחיר של רכב רגיל. זול) הותקן מזגן מקורי שיובא במקביל מארה"ב. קיט שלם אותר בבית מסחר שממוקם בלואיזיאנה, בית עסק שמתמחה במכירת חלקים משומשים למיאטות וג'יפ רנגלר בלבד, לך תבין מה הקשר. כל הקיט, כולל הכל, עד הבורג האחרון במצב טוב, עלה 350 דולר. רביעיית הצמיגים הוחלפה לגומי טרי של קונטיננטל, מדובר בגלגל 14 כך שאין היצע גדול בתחום הספורטיבי. איתוראן גם הוטמן לביטחון ובמקביל בוצעה הערכת שמאי מקצועית על ידי יצחק לוי הבן. המלצה שקיבלתי מסוכן הביטוח שלי (אמיר גבע שמתמחה ברחבים מיוחדים ובביטוח של רכבי ספורט). חשוב מאוד במקרה של תביעה היות ולא קיים מחירון רלוונטי. הפלסטיק של הקונסולה המרכזית ניסדק והוחף, קונסולה חדשה נמצאה באדיבות קבוצת הווצאפ הנפלאה של הna שחיה, בועטת ומטיילת, ויעילה במיוחד לכל מידע וחלק שאדם נורמלי זקוק לו. באופן כללי, המטרה היא להמשיך ולשמור על המכונית במצב המקורי, בלי שיפורים קוסמטיים או קשקושים - אפילו הרדיו קסטות המקורי נשמר! לפני שבוע בוצע טיפול דיטיילינג מקצועי אצל רובן זומר. אז איך זה מרגיש? ההרגשה היא שאתה נוהג באמת במשהו מיוחד (למרות שבינינו יש יותר ממיליון כמוה) אבל היא באמת מיוחדת. התרגשות זה נהיגה לילית באיילון, בואכה בת ים, כניסה למנהרה עם הגג פתוח, והרעש הזה שפתאום משתנה ואז שוב משתנה כשאתה יוצא. התרגשות שאתה נוהג ברכב באמת ספורטיבי ואז טוסטוס Xmax נותן לך בראש בפתיחה. אבל היא באמת ספורטיבית אבל ממש ממש לא חזקה, ולא מהירה. בו נאמר את האמת היא חלשה. סערת רגשות חזקה זה שאתה מסיים סשן של 30 הקפות במוטור סיטי ומבין שהיא באמת כל מה שסיפרו לך, לטוב ולרע ומאוד ברור שיש לה יכולת ליצר חיוכים. יותר מרגש זה שגם אחרי יומיים של מסלול כולל סשן דריפטים, הכל תקין שום דבר לא נישבר, התחמם או התקלקל, ובוא'נה מדובר ברכב בן 31 שנה. התרגשות שאתה מרגיש את הזנב בכל כיכר עירונית ליד הבית התרגשות זה להתרגל לזה שכולם מחייכים אליך ומצביעים, ילדים זקנים וטף. התרגשות גדולה ומיוחדת ,זה לעשות סיבוב עם אמא שלי בת 80 עם גג פתוח ולראות אותה קורנת מאושר שהיא צועקת עליי שכל הפן התקלקל בגלל הרוח, אבל גם מודה שזה כל-כך כיף. התרגשות זה לצאת לסיבוב של שבת בבוקר בלוזית עם הילד, שמעביר הילוכים בסנכרון קלאץ' שלי - בכלל על הגיר שלה אפשר לכתוב פרק מיוחד נ. ב. לגבי השאלה שתמיד נשאלת. כמה זה עולה, אז בלי להכנס לכיס אני יהדהד משהו שכבר כתבתי. כלל שעובד ביבוא רכב אספנות מארה"ב הוא מכפיל של 10 והמרה ל ₪ (אפשרי גם להכפיל ב 9 בתנאי שמבצעים את כל האופרציה לבד, בלי עזרה של חברה מתמחה ביבוא) אם הרכב נרכש ב 7000$ בארה"ב העלות בארץ תיהיה 70000₪~ ( לאחר חישוב ההובלות, אחסון, ביטוחים ומיסים, ומיסים, ומיסים וגם היטלים) ממה שאני יודע טווח המחירים למיאטה נורמלית שנת יצור 1990 נע בין 5000$ ל- 28000$ בהצלחה. נ. ב. אפשר עוד תמונות בבקשה? כן תודה, יש לי מלא. אני כל הזמן מצלם אותה בהתרגשות כל פעם מחדש.

הכל החל לפני שנתיים. עוד יום של נסיעה רגילה לעבודה הפך בשבריר שניה ליום מאתגר. וכל זה כי נהגת אוקטביה ליסינג שחלמה לילה לפני כי היא מלכת ספרטה ובגלל שיש לה דורבו במנוע אז ברור שהיא מלכת הכביש. מאחר וספרטכוס (ותסלחו לי על השם הסימבולי) לא ידעה שהיא מצולמת, היא החליטה בשבריר שניה להמלט על נפשה. פגע וברח קלאסי. האמת שאני מבין אותה. מי יודע מה מחכה לה בבית? נסעתי אחריה, הגעתי לרמזור, יצאתי בשיא האדיבות (אם לא לוקחים בחשבון את הידיים הרועדות) ניגשתי אל החלון שלה וביקשתי לעמוד בצד כי היא פגעה בי בטעות וכנראה שלא שמה לב. ספרטכוס בחרה באסטרטגית ההכחשה וההתעלמות. או שבדיוק היה משהו ממש מעניין בטלפון שלה. לא יודע.. ואז הרמזור התחלף לירוק והיא נמלטה שוב. מאחר והכל צולם, התלוננתי במשטרה, הכנסתי את הרכב למוסך ואת הסרטון העברתי לאלדן וחשבתי שבכך נגמר הסיפור. ההפתעה נחתה עלי לפני חודש. ספרטכוס החליטה לתבוע אותי בתואנה של לא פחות מ.. פגיעה ברכבה במזיד. העורך דין שלי מטעם אלדן שכמובן ראה את הסרטון, אמר לי לסתום את הפה ולתת לה ליפול לבד. אני אחד שנורא קשה לו לסתום את הפה, אבל הבטחתי לו שאנסה. ביום המיועד, גברת ספרטכוס כנראה נבהלה ממשהו. אולי חלמה חלום רע, או אולי משהו אחר.. בכל מקרה היא לא הגיעה לדיון. עורך הדין שלה שלף ציור מושקע ועם הרבה מלל שבו נטען שמאחר והמלכה עקפה אותי עם הרכב דורבו המהיר והאלגנטי שלה, אני התעצבנתי והתחלתי לרדוף אחריה כמו אחרון הבריונים האשכנזים עלי אדמות. ושומו שמיים, בסופו של דבר השגתי אותה, נגחתי ברכבה בצד ימין ונמלטתי תוך קללות וזלזול תהומי במותג שקודה. בנקודה זו אני מודה, הזדחל לו פס של אש במורד הצוואר בואכה הגרון ולמזלי העו"ד שלי הבחין בכך בעוד מועד ופשוט תפס אותי בגרון. כתב ההגנה שלנו כלל את הסרטון הזה. וזהו. עורך הדין שכנגד הליט את פניו בידיו אך התאושש במהירות מפליאה. כנראה גם הוא נצר ללוחמי ספרטה. אני מצטט. "אין ספק שרואים את הרכב עצמו סוטה לרכב התובעת אבל רואים בסרטון כי התובע יכל לצפות ולהאט את הרכב במקום להמשיך לנסוע ולגרום לתאונה" מדהים. בחיי אז לא רק שכתב התביעה השתנה תוך כדי תנועה בצורה דינמית, אלא שהוא הפך אותי לאשם, שוב בדרך מופלאה ונהירה רק לעורכי דין. סוף דבר? ספרטכוס ובא כוחה מחברת הביטוח ישלמו קרוב ל 13K ש"ח לאלדן פלוס שכ"ט פלוס 1000 ש"ח לעבדכם הנאמן שהגיע בתור ניצב וכמעט הרס א הסצנה. מסקנות? נבלות יש בכל מקום, נבלות יצירתיות יש גם בכל מקום, ומכל מקום, כדאי תמיד שמצלמת דרך טובה תהיה חלק מהפק"ל נהיגה שלכם בכל פעם שבו אתם מניעים את הרכב. אפילו למכולת. עד כאן. מי יתן והכח יהיה אתכם.

וזה מצדיק עוד כתבה שלילית אחרי כלכך הרבה כתבות שליליות? זה הגיע למצב שכל יום בשבוע משתחררת כתבה שמוציא את טסלה באור שלילי ואתה חתום על רובן. הנה הפורום שלנו פה עלה על זה בחצי שניה: הם רק הגיעו, הם מכרו את כל מה שרצו למכור - אין להם זמן להתעסק עם נהגי מוניות, זה לא נראה לך סיבה סבירה והגיונית? העניין הזה שווה כותרת בכלל? הרי לא חסר על מה לכתוב בתחום הרכב והתחבורה בישראל, כל המדינה פרוייקטים. אגב, אוטו איטליה כן מוכרים למוניות? איפה הבדיקה האם יש עוד רכבים חשמליים בישראל שלא ניתן לקנות כמונית? לא, אני לא כתב רכב, אבל אפשר לנסח כותרת שתראה שאתה סוקר את עתיד שוק המוניות בישראל ולהתחיל את הכתבה "אחרי שגילינו שבינתיים לא ניתן לקנות מונית טסלה, בדקנו מה האפשרויות העומדות בפני נהגי מוניות שמעוניין לעבור לרכב חשמלי:", או משהו כזה, כאמור - אני לא כתב רכב, או כתב בכלל. במקום זה בחרת לנסח כותרת תוקפנית ומתלהמת: "תמשיכו לנשום דיזל: טסלה ישראל מסרבת למכור חשמליות למוניות". כאילו שאם אותו נהג מונית בודד (ואפילו הוא ועוד 100 קולגות) היה מצליח לקנות מחר טסלה היינו יכולים להפסיק לנשום דיזל? בחיאת, על כתבה אחת, אף אחד לא היה אומר כלום - אבל התמונה שמצטיירת מהשטף הזה פשוט עגומה.

**** אזהרה! טקסט ארוך לפנייך! אמ;לק בסוף הפוסט **** "אם אתה מקבל מוצר כלשהו ואתה לא משלם עליו, אתה לא הלקוח. אתה המוצר." את המשפט הזה הפך לפופולרי הסרט "הדילמה החברתית" (אני לא זוכר איך הם תרגמו את זה לעברית, אבל אני זוכר שזה היה מטופש, אז נדבוק לתרגום המילולי), אבל שמעתי אותו לראשונה בראיון עם איזה לוחם אנטי-רשתות חברתיות לפני כמה שנים. האמת, המשפט הזה היכה בי הרבה יותר חזק ממה שהוא היה אמור. מאז שקארספורום קיים, בטח שמאז שהוא מערב בעצמו פאן עסקי, תמיד הקפדנו שלא לחצות את הקו של הפיכת הגולשים שלנו למוצר. כן, שיתפנו פעולה עם גופים מסחריים, עם עסקים גדולים וקטנים, אבל תמיד עמד מול עינינו משפט אחד: חברי קארספורום אינם למכירה. אם נרשמתם לאתר, מחובתנו לספק לכם את התכנים הכי אובייקטיביים ונקיים שאנחנו יכולים, מחובתנו לנקות הודעות פרסומיות של עסקים שלא עומדים ברף שלנו, ומחובתנו לספק לכם מקום בו תהיו חופשיים לחפור אחד לשני את הנשמה על התחביב שכולנו אוהבים בידיעה מוחלטת שמה שאתם קוראים הוא דעתנו האמיתית, הוא לא פרסומת, ואף אחד לא אמר לנו מה להגיד. למה אנחנו עושים את זה? בליבת העניין יש בעיה "קטנה", גם עם טראפיק לא קטן בכלל כמו שלנו, ההכנסות מפרסומות הם קטנות מאוד. הדבקות שלנו באובייקטיביות, הסירוב הטוטלי שלנו להפיק תכנים ממומנים עבור עסקים והעקשנות שלנו מול עסקים איתם אנחנו כן עובדים שלא להזנות את הפעילות שלהם כאן, משאירה הרבה כסף על השולחן. כמה הרבה? ספרתי כמה וכמה מיליונים טובים במרוצת השנים. נוצר מצב שאנחנו לא יכולים לתת לכם את מה שאנחנו רוצים לתת לכם ומגיע לכם לקבל, והגענו לצומת דרכים בה היינו חייבים להחליט האם קארספורום ממשיך לחיות ע"י מציאת אפיקי הכנסה אחרים, או סוגר את דלתות ארון השרתים, מוציא את עמוס לפנסיה ומפזר את הביטים שלו מעל האוקיינוס הכי קרוב שנוכל למצוא. איך אנחנו גורמים לזה לקרות? המעבר לפלטפורמה החדשה לא נבע רק מהאובססיה הבלתי נגמרת שלי לכל מה שחדש ונוצץ. עמדה מאחוריה גם מטרה - לאפשר לחברי קהילה שלנו לא רק עוד כלים להפקת תוכן ויצירת קשרים אחד עם השני, אלא גם יצירת עוד אפיקי הכנסה שיאפשרו לכם לקחת חלק פעיל בעיצוב חוויית הגלישה שלכם, ויאפשרו לכם לבחור האם להיות הלקוח או המוצר. מה בדיוק אנחנו מציעים? קודם כל חשוב לי להבהיר שאתם לא חייבים לעשות כלום. גם אם תצאו מהשרשור הזה ממש עכשיו, לא יקרה כלום. כמעט. הגישה שלכם לאתר תישמר, תמשיכו לקבל התראות ולכתוב הודעות. מה שכן ישתנה הוא שתראו יותר פרסומות, כי כמו שאתם מבינים, עם כמויות הפרסום שהוצגו עד עתה, אנחנו לא מצליחים להחזיק את הראש מעל המים. האופציה השניה (וזו שאנחנו מעדיפים. הפתעה!) היא שתירשמו למנוי, או תקנו פיסת מרצ'נדייז כשנתחיל למכור אותן. יצרנו קשר עם זוג אמנים מדהימים שמייצרים דברים מדהימים (ואתם יודעים כמה נדיר השימוש שאני עושה במילה הזו) והם כבר התחילו לעבוד על עיצובים עבורנו. עוד פרטים בנושא הזה, ממש בקרוב. לפני שאנחנו נכנסים לפרטים של המנויים, חשוב לי מאוד לעצור רגע ולהגיד את הדבר הבא: אני מבין שכל הסיפור סוחט הדמעות שלנו השאיר אתכם מייבבים ומתים לדעת מה אתם יכולים לעשות. אבל, אני מבין גם שהתקופה הנוכחית היא אחת המחורבנות - אם לא המחורבנת ביותר - שחווינו, ולכולם קשה כרגע בכל הנוגע ל"דולר דולר בילז יו", אז אני רוצה שתחשבו טוב לפני שאתם מוציאים את הארנק, ותעשו את זה רק אם אתם באמת מאמינים בנו ובמה שאנחנו עושים. אנחנו לא רוצים לקחת כסף שלא מגיע לנו מאנשים שיעשו את זה כי לא נעים להם. אנחנו נסתדר. אוקיי, עכשיו אפשר להמשיך. נו יאללה, מה תפריט המנויים? קודם כל, כמו בכל מקום שרוצה כסף ומכבד את עצמו, אנחנו מאפשרים לכם את האופציה הנדירה והחד פעמית לתת לנו כסף ולא לקבל שום דבר בתמורה. לא, באמת. כלום. ממש כלום. אנחנו רק ניקח את הכסף שלכם וניקנה איתו צמיגים חדשים, טיסות למונאקו ומטאטאים לארון של עמוס. אם הצלחתי לשכנע אתכם, אתם יכולים לתרום לקמפיין הגיוס שלנו. אפשר לתת כל סכום שבא לכם, באיזו תדירות שבא לכם. ולא לשכוח - אתם מקבלים שום כלום אחד גדול בתמורה. כאילו, אנחנו כמובן מאוד נודה לכם, וגם נשלח קבלה במייל. אבל זהו. מעבר לזה, אם אתם בקטע של תמורה, יש לנו את המנויים שלנו. אתם יכולים לקרוא על כולם בעמוד המנויים (תמצאו שם גם את קמפיין הגיוס) אליו תוכלו להגיע מעתה גם דרך התפריט הראשי. - במנוי הבסיסי תקבלו 'יכולות אתר' משופרות - ביטול המתנה בין פרסום הודעות או חיפושים, הודעות פרטיות ללא הגבלה וטקסט חתימה לא מוגבל (אבל עדיין בלי תמונות, זה לא בית ז***ת פה). - ברמה אחת למעלה, תקבלו את כל היכולות האלה וגם תוכלו לצפות באתר ללא פרסומות. אמרנו "מפסיקים להיות המוצר" או לא אמרנו? אמרנו, נו אז מה אתם מתפלאים עכשיו...? - החברים שיחליטו להשקיע ברמה הגבוהה יותר יקבלו גם גישה לפורום פרטי וכמעט לא מנוהל בו נוכל לעשות מלחמות קצף, לזרוק אחד על השני שטרות של כסף וללכלך על כל ה"רגילים האלה" שעדיין רואים פרסומות. פףףףף איכרים. - המנוי שמעל הרמה הזו הוא כבר לאנשים שרוצים לקחת חלק פעיל בתכנים שאנחנו מפיקים - הם יקבלו גישה לעוד פורום פרטי שם נספר להם מראש על מבחני דרכים והשקות צפויות, ונאפשר להם גם לשאול אותנו שאלות על אותם מבחנים והשקות. - אם כל המלל הזה עייף אתכם ואתם רק רוצים שאני אסתום ת'פה ואקח את הכסף שלכם, תוכלו לקנות חברות עולמים ברף הגבוה ביותר שאנחנו יכולים לתת, אתם תקבלו לא רק את כל הדברים שציינתי עד עכשיו, אלא גם פריט מרצ'נדייז לבחירתם (כשהם יגיעו לייצור), גם כל הטבה נוספת שתתווסף בעתיד, וגם סימון כבוד ייחודי להודעות שלכם. דבר נוסף שהחלטנו להשיק הוא ייעוץ צמוד ברכישת רכב. פורום הייעוץ שלנו הוא טוב, ממש ממש ממש טוב, ואני באמת ממליץ לכל מי שמתלבט לנסות קודם אותו. אבל אם קרה ולא קיבלתם את מה שרציתם, רכישה של "ייעוץ ברכישת רכב" (כן, אנחנו אולי צריכים לחשוב על משהו קצת יותר קליט). רכישה של המנוי הזה (תשלום חד פעמי) תפתח לכם גישה פרטית לפורום ייעוץ ייעודי אליו יקבלו גישה רק האנשים הכי בכירים וטובים שאנחנו מכירים, בפורום הזה נעזור לכם לבחור דגם, לצמצם את רשימת המכוניות, נלווה אתכם בלוחות המודעות השונים, נעזור לכם לפענח את תוצאות הבדיקה ואולי אפילו נוכל לעזור לכם להפחית כמה שקלים ממחיר הרכב שתקנו. והקטע הכי מגניב? לא אהבתם, תקבלו את הכסף חזרה. מכל סיבה, ובלי שאלות (כאילו, עם קצת שאלות, כדי שנוכל לדעת איך להשתפר). כן, גם אם עזרנו לכם והבאנו אתכם כמעט עד המכונית. למה אנחנו עושים את זה ופותחים את עצמנו ל"עקיצות"? כי אנחנו מאמינים בטיב הייעוץ שאנחנו יכולים לתת, ואנחנו מאמינים ביושרה של אנשים. אנחנו מאמינים שעל כל אדם שיעקוץ, יהיו 100 שישמחו לשלם מחיר הוגן על שירות הוגן, ויותר מזה, אנחנו פשוט לא רוצים את הכסף של מי שלא רוצה לתת אותו. אם עד עכשיו לא מצאתם משהו שאתם מתחברים אליו, הייעוץ הוא בדיוק המקום בו אתם יכולים לעזור בעוד דרך. מכירים מישהו שמחפש מכונית ויכול להיעזר בייעוץ צמוד של צוות הפורום? או שאולי (בלי שאף אחד שומע) סתם אין לכם כוח שהוא יאכל לכם ת'ראס? שלחו אותו אלינו ואנחנו מבטיחים שנעשה כל מה שאנחנו יכולים כדי ששניכם תהיו מרוצים. לסיום - אם אתם עדיין בהכרה - אני רוצה לשאול אתכם, בנימה אישית, האם יש לכם עוד רעיונות למנויים כאלה? אילו הטבות הייתם רוצים לקבל, וכמה הייתם שמחים (שימו לב, לא מוכנים, לא יכולים, שמחים) לשלם עליהן? כמובן, אם יש בעיות או שאלות כלשהן לגבי המוצרים או המנויים, אנחנו כאן לשירותכם, תיבת ההודעות שלי פתוחה ומוכנה. זהו. אני פבל, מחכה לפגוש אתכם באחד הפורומים הפרטיים, או בפורומים הפומביים, מקווה שנוכל לחזור ולהיפגש בעולם האמיתי מוקדם ככל האפשר, כשכולנו לובשים חולצות וכובעים מגניבים של קארספורום. יאללה ביי. אמ;לק: פתחנו אפשרות לעשות מינוי בתשלום לאתר שיאפשרו לכם לעזור לאתר להישאר באוויר ואובייקטיבי, ויתנו לכם כל מיני הטבות. עוד פרטים כאן. בקרוב יהיו גם מרצ'נדייז שונים.

שלום לכולם אז אני פותח את השרשור הזה כשרשור עדכונים, תיקונים, עלויות אחזקה וכו'... להונדה S2000 שלי כבר כמה חודשים שאני מחפש רכב מאוד ספציפי: ספורטיבי ו*מיוחד*- המטרה של הרכב היא נסיעות בסופש לכיף (הוא לא ישמש כדיילי). מיוחד-פוסל את כל האיביזות, לאונים וכו' הנעה אחורית וידני- מקסימום פאן, שוב הרכב לא הולך להיות דיילי לכן הפחד מפקקים אינו שיקול. והנעה אחורית פוסל את ההוט הצ'ים. לא גדול- בדרך כלל נוסע לבד\בת זוג (g37 נפסלו) אפשרות לעבודה עצמית עליו-לא רכב עם מיליון מערכות, רגשים, ועוד דברים שיכולים להתקלקל. עדיפות ליפני שנה: לא יותר מבוגרת ממני (24) 1996 ומעלה👨‍🦳 ותקציב עד 100 בסופו של דבר זה התנקז למספר מאוד מצומצם של אופציות: MX5, E36, G37, ברור שמדובר ברכבים לא הגיוניים, לא נוחים, יקרים לאחזקה יחסית וכו' לכן הקנייה היא מראש לא לפי שיקולים "הגיוניים" הרכב אמור להיות weekend car נטו. בחיפוש רנדומלי ביד 2 עלתה מודעה על הונדה s2000 לבנה שנת 2000. לאחר שיחה עם הבעלים שהובילה לפגישה ונסיעת מבחן הבנתי שזה מה שאני צריך אם 10 שעות אחרי אני עדיין עם חיוך על הפנים. הרכב נלקח לבדיקה אצל ירון תייר G-FORCE. קיבלתי את ההמלצה לירון מחבר ונקבעה אצלו הבדיקה, ירון הכיר כל בורג וכל מה שלא במקום ומה שנגעו בו. לאחר סיכום הבדיקה והליקיים עשינו העברת בעלות והיא שלי. קצת על הרכב: הונדה s2000 AP1 שנת 2000 181 אלף קמ מנוע וגיר הוחלפו לפני שנה וחצי עם 45 אלף ק"מ עליהם. קויילוברים עם מחשב קשיחות ומערכת עם סאב בבגאז🤢 סיכום 2000 ק"מ: בקצרה: פשוט וואו. הרכב מגיב לכל input מיידי ובלי delay בכלל. צריכת דלק שנמדדה עד עכשיו נעה בין 9.5-11 ליטר לק"מ(מזגן\גג פתוח עם הגעות ל9000 סל"ד😈) לא נורא בכלל לרכב בן 20 עם 240 כוח סוס נסיעה בכביש בין ערוני ב100 קמש היא סביב ה3500 סל"ד בהילוך שישי המנוע מרגיש כמו מנוע של סיוויק עד שמגיעים לאזור ה5000 סלד וב6000 סלד נכנס vtec ומתחילה החגיגה מעבר בנשר-בית אורן מזכיר למה קניתי אותה כוונות להמשך: ביצוע ישור קו כולל אצל ירון (החלפת נוזלים ושמנים) החלפת גג-הגג הרך ראה ימים טובים יותר. הוזמן גג חדש מבית Robbins. להוציא את המערכת המוגזמת ולהתקין משהו פשוט ובסיסי עם סאונד רגיל. דייטיילנג קליל לאחר הישור קו הכוונה היא לשמור על הרכב יחסית stock. וללכת לכיוון OEM+ כמה תמונות:

בהרבה מאוד מודעות מכירת רכב ברשת מופעיות תמונות שמיד מורידות כל חשק להתקשר למפרסם או להמשיך לקרוא את המודעה. תמונות חצויות, חשוכות, לא מפוקסות, תמונות בהן רואים עצמים כמו עמוד חשמל או פח זבל שתופסים 50% משטח התמונה, תמונות שצולמו ממרחק מטר בין מכוניות חונות כאשר מהמרחק הזה אי אפשר להכניס את כל האוטו לפריים, תמונת של מכוניות מלוכלכות, תמונות בהן מופעיות כמה מכוניות ולך תדע איזו מהן מוצעת למכירה ועד שורה ארוכה של טעויות בצילום שגורמות למודעה להיראות רע. תמונות טובות מהוות 90% מהצלחת המודעה. אנשים מסתכלים בתמונות ורק אם התמונות נראות להם, עוברים לקריאת המודעה. ריכזתי פה מספר המלצות לצילום רכב למודעת מכירה. הדוגמנית נמכרה מזמן. 1. לא לצלם רכב שחונה במקום בעייתי. כגון באדום - לבן, על המדרכה, על שתי חניות. אפילו שאין איש בסביבה ורק חניתם שם ל 10 שניות בשביל לצלם. תמונה של רכב שמצולם במקום כזה זועקת: בעל הרכב הוא אחד שלא איכפת לו מהסביביה. אז למה שיהיה איכפת לו מהרכב? 2. רצוי שלא יהיו בסביבה מכוניות אחרות. אנחנו מוכרים את הרכב שלנו ולא את זה של השכן. כל רכב אחר בתמונה מושך תשומת לב מהרכב שלנו. אפשר להשקיע כמה דקות, לנסוע לחניון ריק ולצלם שם. דוגמא לאותה תמונה עם כלי רכב אחרים וללא. בתמונה עם כלי רכב אחרים אנחנו מתחילים להסתכל על האוטובוסים ולא על מה שחשוב באמת... 3. לא לצלם ממרחק קצר תמונות חצויות. לשים לב שההשתקפות שלכם לא מופיעה בתמונה. זה נראה מצחיק. גם את הצל שרואים בו איך מחזיקים את הטלפון, אפשר לא לעלות למודעה. דוגמא לכמה תמונות פסולות. 4. לגבי הסתרת לוחית רישוי. עניין אישי של כל אחר. מי שרוצה להסתיר את הלוחית, אבל לא יודע לעשות זאת בתוכנת עריכה, יכול לפתור את הבעיה מאוד פשוט. לצלם את האוטו כך שלא רואים את הלוחית. הלוחית לא מופעיה בתמונה. זהו. לא צריך להסתיר אותה בדרך מגוחכת. עדיין רואים באיזה אוטו מדובר ואיך הוא נראה באופן כללי, אם כי זווית צילום זו אינה אידיאלית. 5. אם יש פגמים, צריך לצלם גם אותם. זאת אומרת אם יש שריטה בצד ימין, העלת תמונה של האוטו רק מצד שמאל לא תעלים את השריטה. אבל מיותר להדגיש את הפגמים, תמונות כמו אלו לא צריכות לעלות למודעה. 6. התמונות הכי חשובות - מבט 3/4. ככה אנחנו בדרך כלל מסתכלים על המכוניות. שימו לב שוב שקו האופן מאוזן, שכל האוטו בפריים ושלא מופעים עצמים זרים. תפסו מרקח סביר. אם הלכתם רחוק מידי, תמיד אפשר לתקן את זה בעריכה. את המצב ההפוך - צילום מקרוב מידי - אי אפשר לתקן. 7. אם אין מגבלת כמות התמונות באתר, בהחלט כדאי להוסיף תמונות פנים (שימו לב שגלגל ההגה ישר), תמונת תא המנוע ותמונת לוח שעונים לאימות הק"מ שפירסמתם במודעה. 8. כמות תמונות מעל 10 היא מוגזמת, מתחת ל 3-4 תמונות זה מעט מידי. כמובן רכב נקי ותנאי תאורה טובים, לא לצלם בחושך! לדעתי מיותר להשקיע בתמונות מקצועיות עם אפקטים ועריכה. המטרה להראות את הרכב ואת מצבו ולא את יכולת הצלם. 9. לא לצלם תמונות ורטיקאליות. תמונות ורטיקאליות לא נוחות לצפיה. הטלפון בזמן הצילום צריך להיות במאוזן ולא במאונך. 10. לא לחפף בעניין הזה - מודעה עם תמונות מוצלחות עובדת פי 100 יותר טוב ממודעה עם תמונות גורועת ופי מיליון יותר טוב ממודעה ללא תמונות בכלל. לצפייה במאמר המלא

קצת אסקייפיזם מהקורונה, אפשר בבקשה? בדצמבר 2019 עשיתי יבוא אישי של ב.מ.וו i3. מאז כבר עברתי איתה בנעימים מעל 5,000 ק"מ ויש כמה תובנות. אשתף לגבי הרכב עצמו, על החיים עם רכב חשמלי מלא בכלל וגם קצת על חוויית היבוא האישי. מבחני הדרכים שנעשו בארץ התייחסו אל ה-i3 בעיקר כקוריוז, כי בטווח מחירים של 250-280 אלף שקל בו היא נמכרה עד לאחרונה (ב-2020 עם עליית המיסוי שרדה רק גרסה אחת, ב-259 אש"ח), וביחס לרכב קטן עם טווח חשמלי מוגבל (עד סוף 2018) - אי אפשר היה להצדיק כלכלית את הרכישה שלה. זה נכון ואכן לא מפתיע שהיבואן מכר ב-4 שנים רק 25 יחידות, רובן בשנת 2017. אבל ברכישה כמשומשת, בארץ ובעיקר בחו"ל, השיקול הכלכלי פוגש את התשוקה ועושה שכל, ולא רק בראש שלי. מה זה בעצם? קשה לשייך אותה לקטגוריה. האורך המאוד צנוע (4 מ') ובסיס הגלגלים הקצר (257 ס"מ) מתאימים לסופר מיני. הגובה (159 ס"מ) והרוחב (179 ס"מ) משתלבים יפה ברכב פנאי קומפקטי. תא המטען קטן (260 ל') והחישוקים ענקיים (20"), יש מרחב רגליים וראש ראויים מאחור, כמו במשפחתית, אבל רק שני מושבים. יש מי שקורא לה "מיקרו-ואן" בגלל הישיבה הגבוהה, אבל בעיני היא לא. והביצועים? 184 כ"ס עם 27.5 קג"מ מסל"ד אפס, הנעה אחורית, מטיסים אותה ל-100 ב-6.9 שניות שמרגישות קצרות (דגם S הספורטיבי. הרגיל מוסיף 0.4 ש'). איך כל זה מתבטא בפועל? במילה אחת: כיף. מה לעשות. התאוצה של רכב חשמלי נמרץ והשקט פשוט ממכרים. ההשתלבות בתנועה בכל מהירות, יציאה לעקיפות ויציאה מהמקום (0 ל-60 קמ"ש ב-3.4 ש'), הנהיגה בדוושה אחת אחרי הסתגלות קצרה מאוד נוחה וגם בכבישים מפותלים כמו 395 היא יציבה ונעימה עם זויות גלגלול קטנות הודות למרכז כובד נמוך - הסוללות ממוקמות על רצפת הרכב, ולכן גם הישיבה גבוהה יחסית - בדיוק באמצע הדרך בין X5 לסדרה 1. הראות קדימה מעולה אך נוחות הנסיעה רק סבירה, בעיקר בגלל המשקל (כמו סדרה 1) והחישוקים הגדולים. על כביש מהיר גלי היא קופצת יותר מדי ובעיר היא בסדר. מפצה בידוד רעשים מוצלח אבל בסה"כ היא אוהבת אספלט איכותי ולא בנויה לשבילים. החיסרון העיקרי מבחינתי הוא מפרט חלקי מאוד של מערכות בטיחות מתקדמות. למרות שקניתי את כל האופציות האפשריות נאלצתי לוותר על תיקון אקטיבי של סטייה מנתיב (הוא קיים, אבל רק עד 60 קמ"ש כמערכת סיוע בפקקים), בלימה אוטונומית במהירות בינעירונית (קיים רק עד 60 קמ"ש) והתראה על שטח מת. את כל זה היה לי ברכב הקודם, אאודי Q2, התרגלתי ואהבתי את המערכות האלה - יעילות וחשובות. ב-i3 הן פשוט לא קיימות בהיצע עד היום. מה שכן יש זו בקרת שיוט אדפטיבית עד עצירה מלאה, זיהוי תמרורי מהירות, זיהוי הולכי רגל, התראת התקרבות מסוכנת ואורות לד אדפטיביים. מבחינת אבזור נוחות המצב טוב. תלוי כמובן ברמת הגימור שבוחרים אבל ברור שאם כבר עושים יבוא אישי והמס נמוך, זה פשע לא להוסיף 10% עבור כל התוספות. שלי מצוידת בתאורת לד מלאה, חישוקי 20" מושחרים, חלון גג, ריפודי עור מלא, עץ אלון לאורך הדשבורד, מפתח חכם מלא, מסך אינפוטיינמנט 10.25" איכותי ומסך 5.7" כלוח מחוונים מוקרן, מצלמה אחורית, חיישנים מלפנים ומאחור, טעינה אלחוטית לנייד, חיישני גשם ותאורה, בלם יד חשמלי, מערכת ניווט לווייני, קישור אינטרנטי, פקודות קוליות, קיפול מראות חשמלי, חימום למושבים, בקרת אקלים אוטומטית, מערכת סאונד טובה 6 רמקולים, מדידת לחץ אוויר בכל צמיג, מתלה אחורי רב חיבורי, חימום וקירור לסוללות ומערכות הבטיחות שצוינו. אי אפשר לא להזכיר את הייחודיות שבשלדה: הרכב הראשון בייצור סדרתי שבנוי מסיבי פחמן (קל וחזק), נטול קורות B - מה שהופך את הדלתות האחוריות לדלתות התאבדות (מיוחד ומגניב אבל לא נוח אם המושב האחורי בשימוש). איכות ההרכבה והחומרים (חוברת שלמה מתארת כמה הם "ירוקים") גבוהה מאוד, עיצוב הפנים עתידני (אין קונסולה בין המושבים הקדמיים, בורר ההילוכים יוצא מההגה) ותחושת הפרמיום ברכב מוחשית, יותר מאשר ב-X3 שיש בבית. הקטע החשמלי. טוב, בגללו בכלל התכנסנו פה. ההחלטה העקרונית שלי הייתה לעבור לרכב חשמלי, תחילה הזמנתי ניסאן ליף חדשה אבל לא הייתי שלם איתה וראיתי שייבוא ב.מ.וו i3s בת 10 חודשים (ייצור 02/2019) ברמת הגימור הגבוהה ביותר עוד ישאיר לי עודף מהליף, מה שהתברר כנכון. דבר ראשון זה הטווח, כלומר גודל הסוללה. ב-i3 יש שלושה דורות של סוללה: 2014-2016 הסתפקה ב-22kwh וכלל לא נמכרה בארץ (בחו"ל נמכרה בעיקר עם מאריך טווח, גנרטור בנזין). הדור השני 2017-2018 עם סוללת 33kwh יובא לארץ וכבר הציע טווח אמיתי של 200 ק"מ. 2019-2020 זה הדור השלישי עם 42.2kwh וטווח 270 ק"מ, כמו ברכב שלי. בפועל היא משיגה בקלות את הטווח הזה גם עם עליות יום-יומיות לירושלים ורגל כבדה על ה"אין גז", במצב נוחות או ספורט. במצב אקו הטווח חוצה את ה-300 ק"מ אבל במחיר ירידה מורגשת בביצועים. שתי אפשרויות לטעינה: מעמדה ביתית, טעינה תלת פאזית בהספק 11kwh תטען 1 ק"מ בדקה. העלות היא 8-9 אג' לק"מ. בטעינה מהירה בעמדה ציבורית ההספק הוא 50kwh, כ-5 ק"מ לדקת טעינה, המחיר יותר יקר אבל אף פעם לא היה לי צורך להתנסות. אפשרי לצאת ממרכז הארץ, לעצור בפונדק 101 ל-20 דקות של טעינה ולהגיע לאילת (תשובה מוכנה לשאלה הבנאלית). עמדת טעינה תלת פאזית עולה כ-2,500, אבל ההתקנה תוסיף עוד 1,000-3,000 בהתאם לתוואי ולמרחק. המלצות חמות בפרטי. העמדה צורכת 16A מכל פאזה מה שמחייב שבבית יהיה חיבור של לפחות 3X32A, אבל ליתר ביטחון וכדי שלא יקפוץ הפקק מעומס יתר אפשר לתכנת את הרכב שייטען בשעה רצויה - אצלי זה לפנות בוקר, אז גם הסוללה התקררה וצריכת החשמל בבית נמוכה. המהדרין (כמוני) גם יתקינו מערכת סולארית על הגג ובכלל יסעו בעלות אפסית ובלי זיהום, אבל זה כבר שייך לפורום אחר. למי היא מתאימה? דבר ראשון וזה ברור: חייבים עמדת טעינה פרטית, בבית או בעבודה. אני לא יכול לדמיין איך אפשר להסתדר אחרת, לבוא לעמדה והיא תפוסה, או ללכת ברגל מהעמדה הביתה ובחזרה בזמן טעינת לילה. שנית זה מה הצורך - מי שמסתכל על הצד הכלכלי של רכב חשמלי, המספרים יסתדרו לו רק אם הוא נוסע הרבה, הייתי אומר לפחות 20,000 ק"מ בשנה. יש לזכור שבנוסף לחיסכון בדלק יש גם חיסכון גדול בעלויות האחזקה - הטיפול ממש מינימלי: פעם בשנתיים להחליף פילטר מזגן ונוזל בלמים. זהו. גג 300 שקל פלוס עבודה. הרפידות מחזיקות מעל 100,000 ק"מ בגלל הבלימה שאוגרת חשמל (נדרשים לדוושת הבלמים רק בתוך העיר, ברמזור אדום או אם מישהו נדחף למסלול). המנוע החשמלי אמין ביותר ולסוללות יש 8 שנות אחריות (בכל המותגים אגב). הרכב שלי עם 20,000 ק"מ מראה קיבולת סוללות של 99.5%. עוד הייתי מוסיף שלמשפחות היא יותר מתאימה כרכב שני בבית. הפתרון האולטימטיבי למגבלת הטווח היא שפשוט אפשר לקחת את הרכב של אשתי... ונגמר הסיפור. אני לגמרי רואה רווק נהנה מאוד מ-i3 כהוט-האץ' חמימה ומתגבר בקלות על חרדת הטווח, הכל חארטה. נוסע 120 ק"מ ביום ולא מנצל חצי מהסוללה, אז מה הלחץ? אם מסיעים ילדים יש את הקטע הזה שאת הדלתות האחוריות אפשר לפתוח רק אחרי פתיחת הקדמיות, כלומר לצאת ולפתוח לילדים. מצד שני הבן המתבגר, 1.83 מ', לא התלונן על מקום מאחורה אבל הפדחת כבר הייתה קרובה לתקרה אם להודות על האמת. כמה מילים על יבוא אישי: לא לפחד. לא עשיתי את זה לפני כן, אין לי קשרים ולא היו לי יועצים. כמובן שהמוטיבציה העיקרית היא המחירים הנמוכים בחו"ל (ירידת ערך של כ-25% בשנה הראשונה) והמיסוי הנמוך על הנעה אלטרנטיבית (10% לחשמלי מלא, 25% לפלאג אין - אבל עם תקרה להטבה בחישוב מסובך שלא אכנס אליו כאן). יש אמצעי זהירות לנקוט ולדעת ממי קונים, יש חשש טבעי בלהעביר כסף לאדם שאתה לא מכיר עבור רכב משומש שלא בדקת ולקוות שהכל יעבור בשלום. המפתח לדעתי הוא למצוא דילר טוב שיטפל בעצמו בייצוא. באתרים כמו Mobile.de יש מבחר עצום של מכוניות, רובן בגרמניה, ורכישה מדילר שמבין עניין בייצוא תקזז 19% מע"מ גרמני כבר במועד הרכישה. הדילר יחתום אתכם על חוזה (יש לקרוא ביקורות עליו, להתכתב איתו ולהתרשם), יטפל בכל הליכי הייצוא ויידרוש תשלום מלא מראש. משלוח מפרנקפורט לדוגמא עולה 1,350 אירו כולל הובלה יבשתית לנמל באיטליה ושילוח ימי לארץ. בצד הישראלי יש להכין מראש רישיון יבוא - אפשר לעשות את זה לבד (לא פשוט כ"כ כשלא יודעים איך) ואפשר באמצעות מתווך ביבוא אישי, שגם מתחייב לספק לכם את הרכב מה שמכניס אלמנט ודאות מרגיע - בתמורה לכ-4,000-6,000 שקל. התיאור של מיכה על יבוא 330e מפורט ומדויק דיו אז לא אחזור עליו (שרשור ששווה לקרוא). מבחינת זמנים - חודש וחצי עבר מיום ההחלטה לרכוש את הרכב ועד שהוא עבר רישוי בישראל (שבוע בלבד בים), וזה היה מתקצר עוד יותר אם לא הייתי נופל על שיא הלחץ בייבוא בגלל עליית המס ב-1.1.20 (הרכב שוחרר מנמל אשדוד ב-17 יום במקום בכארבעה). עמיל מכס גבה 2,000 שקל וכל עלויות השחרור בנמל הסתכמו ב-2,000 שקל נוספים. בדיקת תקינה (מעין טסט מורחב לרכב) עולה כאלף שקל ולרוב רכבים מתחת ל-200,000 שקל לא חייבים בדיקת שמאי וגם לא מערכת איתור. ביטוח מקיף במגדל עלה 6,000 שקל, ממליץ על סוכנות ביטוח ספרטה שמתמחה בייבוא אישי (ינון). בהצלחה!

שלום לכולם קוראים לי אריה הרמן וחלק מכם אולי זוכר אותי מהשרשור הישן בו כתבתי את סיפור המסע שלי עם משפחתי בכבאית ישנה מתאילנד ועד טורקיה. מי שמכיר את הסיפור יודע גם שהרכב הזה חוסל בתאונה על כביש החוף לפני כמעט שש שנים. הרכב חוסל אבל אני לא, וגם לא הרעיון והשאיפה למסעות נוספים.. מאז נקנו עוד שתי כבאיות וכבר כמה שנים שאני עסוק (כשיש זמן) בנסיון לייצר רכב מסעות חזק, עמיד, בעל עבירות גבוהה, וגם אחד כזה שאפשר לגור בו. ישנם לא מעט רכבי מגורים – motorhome בלעז. אני בונה overland camper, כשההבדל מבחינתי הוא שרוב הקרוואנים הם בתים שיכולים להתנייד, מה שאני בונה הוא רכב שאפשר לגור בו. ברוך ה', תקופת הקורונה הוציאה אותי לחופש ארוך מאד, (פעם, כשעבדתי, הייתי מדריך תיירים😉) ויש לי זמן פנוי בשפע אז התלבשתי על אחת המשאיות והתחלתי תעבוד. במשך ימים ארוכים פירקתי את הארגז, שפשפתי שלדה וצבעתי שכבות רבות של צבע. העבודה טרם נשלמה אבל אפשר להתחיל לראות תוצאות אז פתחתי שרשור. אני חייב לציין שלאחרונה ממש נחשפתי לאתר החדש של מועדון החמש והתחלתי את השרשור שם, אבל הממשק כל כך לא נוח, וגם הפורום לא נראה פעיל אז שבתי לכאן.. המשאית שבתמונות נרכשה לפני כשנתיים. נהלתי מאבק לא קצר מול משרד הרישוי עד שבהתערבותו של שר התחבורה דאז – בצלאל סמוטריץ אושר לי באופ עקרוני שינוי מבנה והפיכת הרכב לקרוואן. אפרופו – כל הכבוד לסמוטריץ! הבן אדם לא מכיר אותי ולא חייב לי כלום, אבל שבועיים אחרי שנשלח אליו המייל מתקשר אלי מהנדס הרכב שטיפל בנושא ומודיע לי שחל שינוי בעמדת משרד הרישוי, ובמקביל, אני מקבל ממיל ממשרד השר שמודיע לי שבקשתי נבחנה משפטית ונמצאה אפשרית. מדהים. אם כן ניגש לתהליך השיפוץ אני אמנם נהנה מאד לעשות הכל בעצמי ואהב את האתגרשל הזזת והנפת חלקים כבדים, אבל המנוף היה כבר יותר מידי.. ניתקתי אותו לבד, אבל הזמנתי משאית עם מנוף שהרימה אותו מהשלדה והניחה אותו על הקרקע. עם הארגז כבר הסתדרתי לבד ואפשר לראות את זה בסרטון. בצביעה השתמשתי בצבע אפוקסי שנראה אולי פחות טוב, אבל אמור להיות עם עמידות גבוהה מאד לקרינת UV, וחומרים מאכלים למיניהם, ומאחר והמשאית לא מיועדת לתצוגה אלא לנסיעה, וגם בשטחים ותאים קשים, הלכתי על הצבע הזה. באשר לגוון, אין שום קשר לביתר ירושלים, תנועת כך או קשר למועצות אזוריות.. פשוט חיפשתי צבע בהיר אבל עם נוכחות, ולא לבן או"ם.. בתמונות אפשר לראות את הכבאית במצבה המקורי, בזמן ההכנה לצבע, צבועה בשכבת יסוד, וצבע סופי לפני הרכבת כל החלקים. כל זה בהנחה שאכן אצליח להעלות את התמונות.. מצרף גם לינקים לכמה סרטונים מהיוטיוב - יש לי ערוץ (אריה הרמן) עם לא מעט סרטונים וכאן אצרף כמה מהאחרונים 1) פירוק הארגז 2)הכנת השאסי לצביעה 3) צבע! וואלה, נראה שאני מצליח! להעלות את הכל כוונתי.. עכשיו אנסה לשלוח. מקווה שזה יעבוד ומקווה שאתם תהנו שבוע טוב אריה ישש!!! זה עבד! אוקיי חברים, להתראות לפורום החדש, ושלום לזה המוכר:) אמשיך לעדכן פה

סוף טוב הכל טוב. כפי שצפיתי, החברה התקפלה מהדרישה שלהם והסיפור נסגר בפשרה של 500ש"ח בלבד שלא הייתי אמור לשלם מלכתחילה(הסכום הכולל גבוה מעט יותר אך הוא מגיע להם), גם את הסכום הזה לא הייתי אמור לשלם אך היה בי רצון לסיים את הפרשה עוד בסוף השבוע הזה. יכול להבין את כל אלו שמוותרים בהתחלה או באמצע התהליך של ניסיונות פשרה, התהליך מלווה בהמון לחצים של המחלקה המשפטית שלהם(על סף הרגשה של דיבור עם השוק האפור ) ובהמון הפחדות ואיומים אבל מי שמרגיש או יודע שנעשה לו עוול, ויש לו את היכולות לתעד ולצייר תמונה אמיתית בתוך כל השקרים שלהם, לא צריך לפחד ללכת עד הסוף מולם. אני יכול להגיד לכם שהיום הם הבינו מול מה הם יתמודדו במידה ויפנו את התיק לחברה חיצונית לצורך תביעה בבית משפט. כל הבוקר ועד שעות הצהריים, מספר לא מבוטל של פונקציות , בכל ה3 חברות הקשורות (קל אוטו/ליס פור יו/ קרסו ) קיבלו מיילים ותכתובות , פונקציות בכירות בכל הדרגים ובכל המחלקות(היום ניתן להשיג לא בעבודה קשה מדי המון כתובות מייל דרך הרשת וטיפה היגיון בריא ) נכנסו לסיפור בעל כורחם ונאלצו להגיב (בהתחלה נגד) ולחוות דעה, לא הרפיתי, נתתי להם אני דד-ליין לסגור את הנושא עד יום ראשון לפני שאני מחריף את המהלכים(אני מניח שהם הבינו שעם כל הבלאגן שעשיתי להם בבוקר זאת רק ההתחלה, מה מצפה להם בהמשך??? 😆 ). בשעה 14:10 , לאחר 10 דקות מהמייל האחרון ששלחתי, הגיע המייל המיוחל מעורכת הדין של חברת קל אוטו שהם מקבלים את הצעת הפשרה שלי (במילים אחרות , שחרר אותנו אינעל העולם, שיגעת את רבי). לכל הציניקנים בתחילת השרשור, מנסה להראות לכם שלא כל גזרה היא משמיים, ולא כל דרישה היא בסלע ואם אתם חושבים שיש סיבה טובה להילחם, תעשו זאת. ככל שיותר אנשים יעשו את זה, ככה יותר חברות יחשבו פעמיים לפני שהם פועלים לא כשורה. אני למדתי מכל זה ואני יודע כבר איך אתנהל מולם בהחזרת הרכב הבאה בעוד כשנתיים ו9 חודשים. מקווה שעזרתי לפחות לאדם אחד. סוף שבוע נעים לכולם

4 חודשים של חיפוש הסתיימו. אז מה חיפשתי ? האמת שגם אני לא הייתי סגור על זה, כן ידעתי שאני מעוניין ב SUV גדול, 4X4, נוח בכביש וסביר בשטח. התקציב עמד תחילה על 80 אלף ש''ח, משום מה זה היה נראה לי סכום הגיוני להתחיל את המסע לעולם הג'פים, אך מהר מאוד הבנתי שמשימה קלה זאת לא תהיה. איזה מכוניות בדקתי ? יוקון, קאיין, הונדה פיילוט, דיסקו 4, דיסקו 3, פרילנדר 2, לנד-קרוזר ארוך, פאג'רו ארוך וגרנד צ'ירוקי. כמו שניתן להבין מהרשימה לא הייתי סגור על עצמי בכלל, אבל בכלל , התחלתי לעשות טלפונים להפגש עם אנשים לעשות נסיעות מבחן: יוקונים פשוט קירקשו על כל בור בנוסף אפס התחברות לרכב. קאיין רק דיזל - לא נכנס לתקציב אחד נורמלי, ולבסוף הפחד מפורש ועלויות אחזקה עשו את שלהם. פרילנדר 2 - פשוט אין משהו נורמלי, והאמת קטן ממה שאני רוצה. לנד קרוזר - דיי אהבתי אבל השוק שלהם הזוי, אין מצב למצוא רכבים נורמליים בגזרת התקציב. פאג'רו/גרנד צ'רוקי - לא התחברתי כלל. הונדה פיילוט - ממש אהבתי בכביש ! אבל ללא יכולות שטח אמיתיות, אז וויתרתי. דיסקו 4 - אהבה ממבט ראשון, נסיעת מבחן סגרה את כל ההתלבטויות, חוסר ההבנה שלי בשוק של הרכבים האלו גרמה לזה שהפסדתי אקזמפלר לא רע בכלל. אבל איזה דיסקו 4 ניתן למצוא ב 80 אלף ? התשובה היא שאי אפשר למצוא , אז הגדלתי את התקציב ל 100, אבל מסתבר שגם ב 100 וגם ב 120 אי אפשר למצוא משהו נורמלי, אז הגדלתי ל 140 אלף ש''ח וכאן אישתי כבר התערבה, "יש גבול לכל תעלול" אתה לא קונה רכב כזה ישן במעל 140 אש''ח" היא פסקה ! מסתבר שגם ב 140 אלף ש''ח לא קל למצוא דיסקו 4, שמור , היסטוריה מלאה מתועדת ופחות מ 200 אלף ק''מ על השעון, ראיתי מספר נבלות שדרשו עליהם בין 90 ועד 130 אלף , ועבר מפוקפק, ויתרתי. הזמן עבר החיפושים נמשכו , רכבים עם נתונים סבירים נחטפו תוך שעות, והתסכול גבר. החלטתי להכניס דיסקו 3 למשוואה, נסיעה עליו הביאה אותי למסקנה שאומנם מפנק כמו ה 4 הוא לא, אך יש לו מנוע 2.7 ליטר דיזל שעדיף מ 3.0 דיזל שיותר מידי אנשים מביני דבר אמרו לי להתרחק כמו מאש. ואז הוא הגיע - דיסקו 3 , נראה חיצונית ופנימית טוב, אבל ממש טוב! יד ראשונה בבעלות אותו בחור 13 שנה, היסטוריה מלאה במורשה, הכל נשלח אליי לווצאפ בלי חוכמות, ו מעל 350 אלף ק''מ על השעון, 15% מעל מחירון והבחור הודיע לי מראש שזה לסגור ואין גמישות, החלטתי זהו אני הולך על זה, ביקשתי ממנו להפגש מייד , הוא לא יכל וביקש לדחות למחר בבוקר ,בלית ברירה הסכמתי. רצה הגורל ולמחרת הבת הגדולה שלי חולה , מישהו צריך להשאר איתה בבית וזאת לא אישתי, הסברתי את המצב לבחור , הוא מצידו אמר שכבר דחה כמה קונים ולא שומר לי את הרכב עד הערב, ב 12:00 בבוקר הרכב כבר נמכר. התסכול שלי רק גבר. הבנתי שאין ברירה וחייבים לשבת על הלוחות/פייסבוק/השארתי פרטים בסוכנויות ברגע שמגיעה הזדמנות צריך לעשות צעד מיידי. מזלי שאני עובד בתוכנה וגם ככה מול מחשב כל היום , אז כל שעה בערך נכנס ובודק, לפני השינה בודק, קם בבוקר שותה קפה ובודק, בשירותים בודק, ככה ללא הפסקה במשך תקופה לא קצרה, אשתי כבר איבדה סבלנות, טענה שאיבדתי את זה לגמרי ובוא נכנס לסוכנות טויוטה/סובארו הקרובה ונזמין ג'יפון חדש ונגמור עם זה, אני לא וויתרתי !! לפתע צצה מודעה חדשה: דיסקו 3, עם 197,400 ק''מ על השעון , טופל במורשה, היסטוריה מלאה , נראה לא רע בכלל בתמונות, מחיר 10% בלבד מעל מחירון , שיפשפתי עניי , חשבתי שאני הוזה, התקשרתי וקבעתי לעוד שעה. ביקשתי מאשתי להתלוות אלי, כל הרכבים הטובים שקניתי אישתי באה איתי, כל הרכבים הגרועים שקניתי אישתי לא באה, אז החלטתי לא לקחת סיכון הגעתי , ראיתי את הרכב , ותוך 3 דקות ידעתי שהוא שלי ! חיצונית דיי טוב, פנימית סביר , אבל שום דבר קריטי, אחרי כל כך הרבה דיסקואים שראיתי , כבר נהייתי דיי מומחה להבין שעומד מולי אחד נדיר, והכי חשוב אישתי אישרה. את ההתלהבות לא ממש הצלחתי להסתיר לחצנו ידיים , חתמנו זיכרון דברים , הבחור קיבל מקדמה במזומן, הלכנו לדואר העברנו בעלות, אבל פתאום הבנק שלי עושה קונצים, לא שאין כסף בחשבון , אך נדרש אישור פקיד להעברה בסכום כזה, מפה לשם העברתי לבחור כ 70% מגובה התשלום בהעברת זה''ב, ותוך כדי שאני מנסה לתפוס את הבנק לגביי הייתרה , הטלפון של המוכר לא מפסיק לצלצל בקשר לרכב, אני בינתיים מתעכב עם יתרת התשלום , מצב סופר לא נעים כי הרכב כבר על שמי ואני מרגיש חוסר נוחות מצד המוכר, לבסוף לאחר כשעתיים עיכוב הכסף מועבר כולו לחשבון המוכר, אני רואה אנחת רווחה על פניו וחוסר הנעימות שהייתה לי מהמצב מתפוגגת, ואני מתחיל לעכל שסופסוף קניתי רכב !! לפתע טלפון נוסף, למרות שהמוכר כבר הספיק להסיר את המודעה, בצד השני בחור שלא מרפה ומתחנן לסגור במחיר של 10 אלף מעל מה שהמוכר בכלל ביקש, הבחור מסביר לו " חבר הרכב כבר נמכר, אין לי מה לעשות, הוא כבר לא שלי הנה הקונה לידי" , ההוא מבקש לדבר איתי, והמוכר מעביר לי את הטלפון , בצד השני בחור דיי הזוי שמציע לי סכום לא הגיוני לטעמי על הרכב (בקטע שפשוט יותר מידי), חייכתי , אמרתי לו שלא יקרה וניתקתי. מבט חטוף על פני המוכר ואני רואה התבאסות קלה, אני מבין שהוא מרגיש שיכל לקבל יותר על הרכב, משמעותית יותר , והוא בתחושת פספוס - כן אתם קוראים נכון , המוכר מכר רכב תוך שעה מרגע הפרסום , במחיר גבוה מהמחירון והוא מתבאס. מצד שני אני בעננים, נפרד לשלום ונוסע הביתה. בדקתי כל מה שיכולתי ברכב גם נסעתי עליו נסיעת מבחן לא קצרה, בדיקה במכון לא עשיתי, הבנתי שמיותר לגמרי, נסיעה למקום מומחה שעה וחצי מאיתנו שהומלץ לי, לא באה בחשבון מבחינת המוכר ובצדק, אז נסענו למוסך מורשה לנד-רובר, ביקשתי שיבדקו את הרכב , אמרו לי 460 ש''ח + מע''מ, אני אומר, מעולה יאללה תעלה אותו על הליפט !! אבל אז הפקידה פותחת יומן ואומרת "תבוא שבוע הבא, אין שום אפשרות לקבל אותך עכשיו, התבאסתי והלכנו. בסופו של דבר ראיתי שעומד מולי אדם ישר שכל מה שאמר התברר כאמת, אז ויתרתי על זה והלכתי עם ההרגשה שלי - בואו נקווה לטוב. הרכב עבר טיפול במוסך מורשה לפני כמה חודשים ו 6 אלף ק''מ, יש לו טסט לעוד 7 חודשים, למרות זאת כבר בקופה הקרובה אקח אותו לבדיקה מקיפה ויישור קו רציני. החלטתי עם עצמי שלהוציא 10 אש''ח בשנה על תחזוקה זה סבבה לגמרי, 15 אש''ח בשנה מבאס, 20 אש''ח כבר מוכר, נראה לאן נגיע. בנוסף מכיוון שאין יותר מידי מידע לגבי עלויות טיפולים ותחזוקה בארץ (ביוטיוב יש אינסוף), מה שאוכל לבצע לבד אעשה ואשתדל לשתף בתקווה שיועיל לאחרים. אם למישהו יש המלצה על מוסך שמכיר את הרכב באיזור חיפה, אשמח לשמוע. אני יודע בלי תמונות זה לא שווה , אז קבלו כמה:

פרוייקט שיפוץ ענק לפונטו 1995 שלי שרכשתי לפני כ6 שנים לאחר עשור עם פיאט פונטו. החלום תמיד היה המכונית הצהובה הזאת שהיתיי רואה בתור ילד בסדרה "פלורנטין" עשור לאחר מכן, הצלחתי להגשים את החלום במציאת האחת. הפונטו הספציפית הזאת היא בין הראשונות שהגיעו לארץ, נבנתה ב 1994 ועלתה לכביש בפברואר 1995. עם 13 ידיים קודמות, 230 ק"מ בשעון, וללא היסטוריית טיפולים כלל, הפונטו עברה שיפוץ מקיף מלא שארך כמה שנים עד למצב תצוגה. אף פעם לא רציתי את דגם ה 1.6 והיו לי הזדמנויות לרכוש כמעט 3 פונטו קבריולטים בעבר עם מנועים בסיסיים 1.2 אבל הם היו כל כך שחוטות מכל כיוון (וגם לא צהובות 😳) אך התרגלתי להגה כוח, חלונות חשמל, לגג החשמלי ולכוח המנוע שאין מצב בחיים שאחזור אחורה. ככה היא נראתה ביום הרכישה: הדבר הטוב היחיד ברכב, היה הצבע. הגג לא התקפל כמו שצריך, נורת המנוע דלקה, מזגן לא עבד, ראש המנוע היה גמור, ועוד המון קומבינות. כשהרכב הגיע מפתח תקווה עד ראשון, טפטף נוזל קירור על הרצפה ואמרתי נו יאללה, שיפוץ מקיף. מכיוון שהחזקתי כבר פונטו כעשור, אני מכיר כל חלק ברכב, אך המנוע 1.6 היה חדש לי לטיפול ותחזוקה. המנוע נחשב אמין מאוד, יש פלוסים ומינוסים לטיפולים איתו. הפלאגים והסטרטר יושבים בקדמת המנוע ולא מאחורה. בשביל לפרק סטרטר סה"כ צריך להוריד פילטר אויר. אך לפרק אלטרנטור למשל, מצריך יום עבודה שלם שתראו עוד בהמשך. שלב א' היה להביא את המנוע לצעירותו. אטם הראש המעוות: חדירת מים לצל' 2, וגם 1 וגם 4: הראש עבר הלחמות, שטח ומילוי אצל אמן. התענוג עלה 800 ש"ח. הוחלפה כמובן משאבת המים ועוד דברים מסביב: כל חלקי המנוע שונים מפונטו 1.2 ומשותפים חלקם לפיאט טמפרה אך לא כולם. הראש מורכב: חודש אחרי השיפוץ, הרכב החל לקרטע ולגמגם. מצאתי שיש קורוזיה על חוטי ההצתה ועל הכויל. מכיוון שכל התחברות למחשב הרכב הישן הזה מצריכה ביקור במוסך מורשה. העדפתי להחליף חלקים עד כדי בינגו כי גם ככה רציתי לרענן את הכל. הוחלפו חוטי ההצתה והפלאגים: הוחלף יוניט חום מנוע ברכב: הקרטועים השונים נבעו גם מחוטי חשמל חתוכים וחרוכים: הייתי צריך לעבור מחדש על כל הקונקטורים ברכב ולהרכיב קונקטורים חדשים. חודש לאחר מכן שהבעיה נפתרה, הרכב החל להיכבות בסיבובים. קראתי על הנושא והבנתי שיש חיישן מהירויות על הגיר שאחראי על הנושא. ייחודי רק במנוע הזה. הצלחתי להשיג חיישן כזה פה בארץ מקורי. החיישן הישן: החיווט אליו: הבעיה נפתרה ללא ביקור במוסך או התחברות למחשב! חודש אחרי זה, הרכב החל לקרטע ולא להגיב לגז במהלך נסיעה. הדבר הזה חזר על עצמו הרבה, גם כאן קראתי המון וכיוונו אותי לבדוק את חיישן הקראנק. הפלא ופלא, החיווט לחיישן הקראנק הישן היה חשוף גם הוא. החלפת חיישן הקראנק בדגם הזה מצריכה פירוק של תושבת המזגן (מזגן בהתקנה מקומית "רסקור"): הבעיה נפתרה! עם הזמן מצאתי חלקי חילוף בעלות אפסית, כמו חיישן חמצן בעלות של 150 ש"ח (מקורי)! לא נקנה? גם אליו החיווט נעשה בצורה מרושלת: חדש מול ישן: הרכב הגיע במקור עם ג'אנטים מגנזיום כמו של Punto GT שמי יודע מה קרה להם עם השנים. הצלחתי להשיג סט כזה בארץ: והפונטו סוף סוף קיבלה מראה מקורי: הוזמנו גם הסמלים המקוריים של המעצב Bertone על הכנף: הקלאץ' העייף הוחלף (גם הוא בעלות של 250 ש"ח בלבד!): הגה וידית הילוכים הוחלפו לדגם מעור של Punto GT מחו"ל: החלק האחורי עבר נקיון: חיווט לגג החשמלי חווט מחדש: תוקן שעון הזמן שלא הראה אור: תושבת המצבר נוקתה מחלודה: סידור החיווט ברכב ע"י צינור שרשורי: סידור חוטים ופיוזים: שימון מסילות חלונות חשמל שהיו עייפות: עוד גומיות מנוע של נשמים הוחלפו: אטם מכסה השסתומים החל לנזול שנה אחרי והוחלף: צינור בוסטר חדש: בוכנות תא מטען חדשות: במהלך תקופת הקיץ, המשאבה ההידראולית של ההגה החלה לנזול. בדגם הזה היא יושבת מעל האלטרנטור וטיגנה אותו. זו העבודה הכי קשה שיש על הרכב הזה. פירוק סעפת יניקה, פירוק משאבת הגה ורק אז מתחילים לראות את האלטרנטור שיושב קרוב לאגזוז. האלטרנטור המקורי החזיק 21 שנה! שנת ייצור 1994 הוא שופץ יחד עם משאבת ההגה ב 400 ש"ח לכל חלק. הצנרת המקורית של ההגה לא החזיקה עם השנים: צנרת סיליקון פתרה את הבעיה. אין להשיג צינורות כאלה בשום מקום. התגלו עוד צינורות לפני קריסה במהלך הקיץ: הרדיאטור הישן גם הוחלף: טרמוסטט חדש, ברכב לא היה טרמוסטט כלל. הוחלף על הדרך מעבה המזגן לאחר שהיה לי כל כך חם בקיץ שאמרתי אין מצב שאסע עם גג פתוח. מאוורר SPAL חדש על הדרך: מפוח גדול מדגם של פונטו עם מזגן מקורי גם הוחלף: בית פילטר מזגן שלא היה קיים הותקן גם מפונטו עם מזגן מקורי: לאחר מכן הגיעה תורה של מערכת הדלק להתחדש: משאבת דלק חדשה: פילטר דלק מקורי: ווסת דלק מקורי לאחר שהישן הזיע: פקק שהיה גמור: צנרת דלק מחוררת (פתח מילוי): גומיות חדשות: לאחר מכן הוחלפו חלקים במערכת המתלים: גומיות מתלים חדשות: לפני: אחרי + בולמים חדשים ב2016 הפונטו חגגה 250,000 ק"מ: פנסים הוחלפו ל Angel Eyes: גומיות לציריות הוחלפו: לאחר כשנתיים משאבת הדלק החלה לנזול שוב, היא מורכבת מ2 חלקים. החלק העליון הוא הבעייתי ברגע שמחליפים פילטר דלק ולא מנתקים את הצינורות עליה. המון לכלוך המשאבה החדשה המסכנה ספגה בשנתיים: הלכלוך נתקע בפילטר המובנה של המשאבה. הוחלף החלק העליון: הצלחתי להשיג צינורות חדשים של כל צנרת הקירור, מקוריים ולא תחליפיים: כולל טרמוסטט מקורי: ברכב הייתה בעיה שהתחמם הפיוז של מפוח המזגן כל הזמן. האוטו היה נשרף אם לא הייתי מחליף את בית הפיוזים בזמן. בית פיוזים חדש: גומיות לגג המתקפל הוחלפו לחדשות: הגג נסגר סוף סוף כמו שצריך ובלי בליטה: להמחשה, גג שלא נסגר באופן תקין: הגג עבר גם שחזור צבע (הגג הוא המקורי ברכב משנת 1995! ולא הוחלף). שיפצו רק את החלון האחורי. חומר משחיר לגג ויניל: האוטו עבר פוליש רב שלבי, גלייז, אוטם ווקס, צבע שרוף במכסה המנוע: לאחר הפוליש: אני דואג להקפיא אותו מטסט לכל תקופת החורף למשך של שנה על מנת לשמר לאספנות. עוד חלקים הוחלפו לאחר שהרכב עמד שנתיים, כולל חיישנים חדשים ונדירים שאף פעם לא מצאתי. חיישן סל"ד מקורי: צנרת בילום גמישה הוחלפה: משאבות אופן אחוריות + תופים וסנדלי בילום חדשים: שמן משאבת הגג ההידראולי הוחלף: הפונטו שימשה אותי כרכב החתונה שלי לפני כחצי שנה: היא נוסעת יום יום וחונה בחניה מקורה. משמר אותה לאספנות ודואג לה יום יום בין שאר הרכבים. אמשיך לעדכן ושיהיו ימים יותר טובים!

שלום חברים, עברו כמעט 3 שנים מאז שהתחדשתי בקיה ספורטאג 1.6 טורבו פרימיום וקצרה היריעה מלהכיל. בשעה טובה, הרכב נמכר. את הרכב רכשתי חדש מהחברה בחודש פברואר 2018. כבר במסירה עצמה זכיתי ליחס משפיל מהיבואן, כשביקשתי להבין למה הרכב נמסר לי עם צמיגים בני שנה וחצי נעניתי בתשובה לקונית שאלו הוראות משרד התחבורה. כמובן שלא הייתה לי ברירה וקיבלתי את הרכב כי הייתי אחרי חודש מורט עצבים בלי רכב (טעות !) בסה"כ הכללי, הרכב מהנה מאוד לנהיגה, תאוצה מצויינת מ 0-100, תאוצת ביניים מכובדת, טורבו שמגיב היטב לכל לחיצה על הדוושה ויחסית חסכונית בדלק. צריכת דלק בינעירונית הסתכמה ב 1:11 ונסיעה עירונית הסתכמה ב 1:10 ולעיתים 1:9 תלוי בתוואי הדרך (פקקים או זרימה בתנועה). כבר במהלך 40 אלף הק"מ שחלפו מאז שרכשתי את הרכב, התחלתי להרגיש רעידות בלתי מוסברות בעת התחלת נסיעה. תחילה, לא קישרתי זאת למצמדים עד שערכתי חיפוש באינטרנט ואז נפל האסימון. שיחה עם המוסך מורשה היבואן העלתה חרס ובכל פעם שניגשתי למוסך עם התלונה הם התחמקו מלהחליף את המצמדים והסתפקו ב "לימוד גיר" או "עידכון תוכנה". דבר שכמובן לא עזר במאומה. לאחר שמשכתי את הזמן (מאחר שלא היו להם מצמדים במלאי ו/או לא רצו להחליף) נאותו במוסך להחליף את המצמדים כשהגעתי ל 75,000 ק"מ. את הרכב השארתי במוסך להחלפת מצמדים אחר כבוד. במעמד אותה החלפה מפוקפקת, נוכחתי לדעת שסעפת הפליטה נסדקה (!) ושאין אפשרות להחליף אותה ושבשל כך יש להחליף את כל הטורבו כחלק מהאחריות. כמובן שהתפלאתי עם עצמי, איך זה ייתכן שרכב עם 75 אלף ק"מ כבר סופג החלפה של טורבו? ניחא המצמדים (בלאי וכו') אך הטורבו ? רכב שטופל כל 15,000 ק"מ כמו שעון כמובן. בסופו של דבר, הבעיה במצמדים נעלמה אך חזרה שוב לאחרונה בסמוך למכירת הרכב. תקלות נוספות שעלו ברכב במהלך תקופת האחריות: - כפתור פתיחה ללא מפתח צד נוסע שהתקלקל - הוחלף במסגרת האחריות. - טמבון שמתקלף (לכה מתקלפת) אצלי ואצל עוד כמה בעלי קיה ספורטאג - נצבע מחדש במסגרת האחריות. - פנסים שדוהים לאחר שנתיים בלבד - הוחלפו במסגרת האחריות. - ציריות- אוי, הציריות ! כמה פעמים הלכתי למוסך על תיקתוקים ורחשים בזמן פניה ועד לרגע המכירה כולל- לא פתרו את הבעיה. היחס מצד היבואן: יחס גרוע,משפיל, תת רמה של ממש, טלקאר יבואן שקודם כל מאשים את הלקוח, מזלזל בו, מושך אותו ומענה אותו ורק אז לאחר שכלו כל הקיצים מאשר החלפה, זאת לאחר שהתחננת על נפשך להחליף מצמדים. בפעם האחרונה שביקשתי להחליף מצמדים נעניתי ב "קיה הביאה לנו מחשב מיוחד לבדוק אם המצמדים טובים או לא" נצמדים לזה ונוסעים עם הרכב מחובר לסורק תקלות שנותן להם ביקורת על ה JUDDER ובמידה והוא גבוה מספיק- מחליפים. לא גבוה? לא מחליפים. רועד לך ? אז שירעד. בשורה התחתונה: עם הרכב עשיתי לא מעט ק"מ בסה"כ 107,000 ק"מ במסגרתם מצאתי את עצמי ב"משא ומתן" מתיש במסגרת האחריות מול היבואן ומול המוסך, מוצא את עצמי פונה לפייסבוק ומשתמש בשלל אמצעים על מנת שאוכל לקבל מענה לפניותיי ורק לאחר מלחמות אין סוף זוכה למענה הולם. הרכב עצמו היה מאוד מהנה לנהיגה, אבל מענה מאוד בכל הנוגע לאמינות שלו. אפשר לומר שקיה ספורטאג GTLINE בכלל וכל מה שקשור במנוע בנזין בקיה המשודך לטורבו ותיבה רובוטית כפולת מצמדים אינה שילוב מנצח ומתוך אהבת חינם אמליץ לכל חבריי בקבוצה - ראו והימנעו, ראו והיזהרו. אם בכוונתם להחזיק את הרכב מעבר ל 3 שנים, דעו לכם כי הטורבו עלול לשבוק או שהגיר יחליט שנמאס לו לחיות עם המצמדים בשלום. אין ספק שאצלי, בשורת האמינות, לאחר יונדאי ועוד 2 מאזדות משנת 2010 ו 2016 - קיה נכשלה בענק ! רכב שהוא בסה"כ 3 שנים על הכביש עם כל כך הרבה תקלות, קטנות וגדולות, מעצבנות ומטרידות וזה לא משנה שהן במסגרת האחריות- הן שם כדי להישאר ואני ממליץ לכל חובבי קיה ללכת רק על מנועים אטמוספריים ולהימנע מהרפתקאות טורבו כפול מצמדים. אני נכוויתי. תחסכו זאת מעצמכם.

בקשה אישית יש כאן כמה מגיבים ש 1. ידועים כלא חובבי רכב / נהיגה / מוטוריקה, ובאמת סוזוקי קרוסאובר זה אובר קיל לחלומות המוטוריים שלהם 2. אותם מגיבים גם יודעים תמיד מה נכון לכל אחד בכל זמן נתון, זאת על סמך ההחלטות הנבונות והמדהימות שלהם לאורך השנים, על בסיס סדר העדיפויות האישי שלהם בבקשה מכם המהות של השרשור הזה זאת BMW X5 רכב נטול כל היגיון כלכלי, פות"ש מודע לזה, ועשה את הבחירות הנבונות שלו לעצמו ורק בא לספר לחבר'ה אין לכם מה לחפש פה חבל סתם להטריל או לגנוב בפעם המיליון את השרשור לכיוון יוקר המחיה משכנתא ושיומי מול סמסונג מה הvfm הגבוה יותר חלאס, מעייף

רקע: אני מאוד אוהב את השילוב מנוע גיר twincharger. מבחינתי גם לאחר יותר מעשור מאז שהוצג אין לשילוב הזה מתחרים. בוודאי בגזרת המחירים בה הרכבים האלו נסחרים כיום. ברשותי מזה כמספר שנים 2 רכבים כאלו. אחת דור ראשון של המנוע (2008) עם DSG6 רטוב והשניה דור שני של המנוע (2009) עם DSG7 יבש. למנוע הנ"ל בעיות אמינות אשר רובן שופרו עם השנים.(בעיקר בוכנות מחוזקות). מבחינתי בעיות האמינות אינן כל כך רלוונטיות היות ואני מתקן הכל קטן כגדול עצמאית. רוכש חלקים מחו"ל בזול ויש לי חניה מקורה עם מנוף לשליפת מנועים. לרגל הוצאת רשיון נהיגה של הבן חיפשתי את הכלה השלישית חיפשתי מראש אחת עם בעיות מכאניות ובודי שמור. ולבסוף מצאתי אחת 2008 שמורה חיצונית ופנימית במחיר של 4 ספרות אשר נדרש לה החלפת מצמדים רטובים והחלטתי לעשות כבר אוברול מלא היות והמנוע זרק שמן ליניקה ולמעשה מכל חור אפשרי... התהליך עדיין בעיצומו ואעדכן מדי פעם בהתקדמות עם תמונות. לצערי לא צילמתי את החלפת המצמדים אבל מדובר בפרוצדורה פשוטה יחסית. שליפת המנוע. את הגיר והגשר פירקתי קודם היות ובהתחלה חשבתי להסתפק רק בהחלפת המצמדים. הבלוק על הסטנד (כ 500 ש"ח עלות הסטנד) לאחר הונינג מוכן להתקנת בוכנות. לצערי לא צילמתי את תהליך התקנת הקראנק והמיסבים. שימו לב למחסן של המפקדת ברקע. התקנת מחזיר שמן אחורי. לשם כך נדרש להרים את המנוע מהסטנד ולהניח אותו על שולחן היות וכאשר הוא מחובר לסטנד אין גישה למחזיר ברקע הכלי המיוחד של VW להתקנת המחזיר. היות והמחזיר כולל גם את ה SENDER WHEEL של חיישן סיבובי מנוע. נדרש להתקינו כאשר המנוע נמצא ב נ.מ.ע והכלי גם מאפס את הגלגל וגם לוחץ את המחזיר (כ 300 ש"ח באיביי) הבוכנות החדשות מחוברות לטלטלים. הבוכנות מהרויזיה החדשה של KS שלא סובלות משברים. הכנסת הבוכנות לבלוק. המשך יבוא.

בואו נזכר רגע בתופעה קצת משעשעת, אחרים יגידו מעצבנת, אבל בגדול לדעתי תופעה חיובית מלפני 30 שנה. אחרי שלאורך כל שנות ה 80 מספר העולים לארץ היה נמוך, סדר גודל של 10-15 אלף בשנה, בשנת 1990 המצב הזה השתנה באופן קיצוני. בעקבות מהלכים פוליטיים של ראש ממשלת ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב, שלבסוף הובילו להתפרקות המדינה וכפועל יוצא מאותם המהלכים, יהודי ברית המועצות קיבלו אפשרות יחסית קלה לברוח מכאוס של מדינה מתפרקת ולעלות לארץ במסגרת חוק השבות, עם סיכוי גבוה לשפר את רמת החיים. ו… אפוס… ב 1990 מגיעם 200 אלף עולים. ב 1991 מגיעים 180 אלף, זאת אומרת בשנתיים האלו מגיעים כמעט 400 אלף עולים, זאת כאשר אוכלוסיית ישראל היא כ 4.6 מיליון איש. כמעט עשירית מכלל האוכלוסיה! בשנים הבאות זרם העליה נחלש ועמד על סדר גודל של 50 אלף בשנה עד תחילת שנות ה 2000 ואז נחלש עוד יותר, לרמה שהייתה בשנות ה 80. המאסה הגדולה ביותר הגיעה כאמור ב 1990-1991. "כל יהודי שעולה במסגרת חוק השבות רשאי לייבא רכב הנמצא ברשותו ולרשום אותו בארץ עם פטור מתשלום מסים או לרכוש רכב חדש בארץ עם פטור ממסים". מטרת החוק היא לעודד עליה. החוק הזה קוצץ וקובץ עם השנים והיום לא נשאר ממנו כמעט כלום אבל אז הוא פעל כלשנו באופן מלא. התנאי היחדי - רישיון נהיגה בתוקף מארץ המקור, שאגב היה מוסב ללא התניות לרשיון נהיגה ישראלי. גם החוק הזה שונה בהמשך. לחלק מהעולים היו מכוניות בארץ המקור, הם היו נהגים מנוסים ולא הייתה כל בעיה איתם, הבעיה הייתה עם החלק האחר שהוציאו רישיון לקראת העליה בדרך חוקית או חוקית פחות, בדיוק בשביל לממש את הזכות לרכישת רכב ללא מסים בארץ. ולמעשה היה להם 0 ניסיון בנהיגה. עקב כך בשלב מסויים הפסיקו לבצע המרת רישיון באופן אוטומטי אלא חייבו סוג של מבחן שליטה. אבל, בתחילת שנות ה 90 עדיין שום דבר כזה לא נדרש. תוקף הפטור ממס היה 3 שנים מיום הכניסה לארץ. כל משפחה או יחיד רשאים לשחרר רכב אחד בלבד פעם אחת בלבד. ברישון הרכב נרשמו הגבולות: הגבלת מכס לצורך העברת בעלות. ינהג בעל הרכב או בן זוגו בלבד. לגבי ההגבלה הראשונה - במהלך 5 השנים אחרי הקניה אפשר היה למכור את הרכב בשתי דרכים - או להחזיר למדינה את החלק היחסי של המסים או למכור לעולה אחר בעל זכות, שבכך מממש את הזכות שלו. בעיתונות הרוסית הופיעו מודעות "למכירה מפספורט לפספורט", אם כי זה לא היה מאוד נפוץ. רוב המכוניות האלו נשארו אצל הבעלים המקורי 5 שנים וגם לפעמים הרבה יותר. לאחר 5 שנים אפשר היה להסיר את ההגבלה מהרישיון על ידי פניה למכס, ולמכור בנוהל הרגיל. לגבי ההגבלה השניה, היא יצרה מצב מאוד לא נוח - ילדים מתבגרים של אותה משפחת עולים לא רשאים לנהוג ברכב של ההורים. לזה נמצא פתרון בירוקרטי - אפשר היה לפנות למכס ולקבל מהם אישור רשמי שאומר: אין לנו התנגדות לכך שהילדים של בעל הרכב ינהגו ברכב כל עוד הם סטודנטים או חיילים, מתגוררים עם בעל הרכב באותו בית ואין להם הכנסה. משהו כזה… לא סגור על הניסוח המדויק. עם האישור הזה אפשר היה לנהוג באופן חוקי. אז כמה זה עלה? נניח סובארו לאונה 1.6 בשנת 1993 עלתה כ 60 אלף שקל, עולה עם הפטור היה רוכש אותה באיזור 35 אלף שקל. זה עדיין היה הרבה מאוד כסף לאנשים שרובם המכריע הגיעו לארץ ללא כסף בכלל, אלא רק עם חפצים אישיים ותכולת הבית. אבל עדיין, כמעט כולם מימשו את הזכות, לרוב בשנה השניה או השלישית בארץ אחרי שהצליחו לחסוך. היה נדיר שעולה קנה אוטו משומש. למה? זה פשוט, ב 35 אלף שקל מהדוגמה הקודמת אפשר היה לקנות מכונית משומשת מאוד 6-7 שנים על הכביש. אבל גם מכוניות יותר ישנות, 10 שנים על הכביש "לא התחרו" בזכות. מה לא תארגן עוד 5000-7000 שקל כשההבדל הוא אוטו חדש מול ענתיקה עם 150.000 ק"מ ו 10 שנים על הכביש? ואם לא תארגן, לא תקנה סובארו ג'אסטי חדשה במקום סובארו לאונה או רכב קטן וזול אחר, אבל חדש? עקב סיבות אלו, מכוניות משומשות כמעט ולא נרכשו על ידי עולים, אלא אם כן הם הגיעו ללא רישיון נהיגה ולא היו זכאים לפטור. זה לא סוד שעולים בשלבים הראשונים היו לוקחים את כל העבודות ה"לא סימפטיות" - עובדי ניקון, שמירה, עובדים כללים, וזה שהם היו מגיעים לעבודות אלו במכוניות חדשות "עם הניילונים" היה מנקר עיניים ומעצבן לא מעט אנשים. (כותרת) אבל כאמור, הכללים למימוש הזכות הפכו רכישה של רכב משומש לחסרת כדאיות לחלוטין, וגם ויתור על רכישת רכב בכלל היה סוג של פספוס. דגמום מבוקשים: בערך אותם דגמים שהיו מבוקשים בשוק הכללי - מיצובישי לנסר, דייהטסו אפלאוז, סובארו לאונה, פיאט טמפרה. היבואנים חוגגים. בהרבה אולמות מכירה יש נציגים דוברי רוסית. אגב היה נדיר ביותר שרכשו מכוניות גדולות ויקרות. בעיקר בני הדור המבוגר יותר שהיה להם רכב בעברם, התייחסות למכוניות האלו בכפפות משי, נהגו רגוע מאוד ותחזקו אותן הייטב, גם 15 שנה מאוחר יותר אפשר היה לקנות רכב "מזקן רוסי" במצב כמעט חדש. כאמור, את זכות אפשר היה לממש גם בשביל יבוא רכב. זה לא היה נפוץ אבל עדיין יובאו כמה מאות לאדות וכמה יחידות בודדות של מותגים סובייטים אחרים. אלו האחרונים נעלמו מהר מאוד. הלאדות החזיקו יותר. היו גם אנשים שייבאו אופנועים. חלק מהם בחרו לעולם לא לעלות את האופנוע לכביש, מכיוון שזה היה שורף להם את הזכות החד פעמית, אותה הם העדיפו לנצל לרכישת רכב. ולמה אני חושב שהזכות הזו בצורתה המתוארת היא דבר חיובי: היא שיחררה את העולום בשנים הראשונות והקשות ביותר מהתעסוקת עם שוק הרכב המשומש הסוער, הפתלתל, ההפכפך והלא מוכר להם לחלוטין.

ה-M2 אצלי מאז סוף יולי והעובדה שאני נהנה יותר לנהוג ברכב מאשר לכתוב עליו אומרת לא מעט, נכון? אבל עכשיו, כשה-M2 במוסך (קוסמטיקה) ואני בסוג של בידוד מצאתי קצת זמן לכתוב על הרכב. נתחיל מחוות הדעת. מי שעקב אחרי השרשורי חפירות יודע שאני חיפשתי מחליפה ראויה למיאטה האהובה שלי ואחרי לא מעט התלבטויות ושנה עם M235i הגעתי ל-M2. אז האם היא מחליפה ראויה, במילה אחת - כן. ביותר מילים? תמשיכו לקרוא. ה-M2 היא רכב מושלם. כנראה לא לכל אחד, אבל עבורי היא רכב מושלם. אני מניח שאם היה לי תקציב נדיב יותר, הייתי קונה אולי M2 Competition, ועם תקציב נדיב עוד יותר? M2 CS. אבל למרות שהדגמים המאוחרים עדיפים, באמת שאין ל-M2 המקורית (OG בפי הבראנג'ה) במה להתבייש. אז למה היא כל כך טובה? התנהגות. מהירות זה טוב, יפה, חשוב ומהנה, ועם תאוצה של 0 ל-100 של 4.2 שניות, באמת שאין מה להתלונן בגזרת המהירות, אבל האס האמיתי של ה-M2 הוא בהתנהגות. הרכב הזה מתקשר נהדר עם הנהג, בכל מהירות ובכל סגנון נהיגה. אני נהנה לנסוע לאט ולעשות סידורים עם הרכב בדיוק באותה מידה שאני נהנה לתקוף כביש מפותל (למסלול עוד לא הגעתי, התפספס לי פעמיים בגלל הוירוס הזה שמסתובב, אבל עוד אגיע). הוא מצליח להרגיש הרבה פחות מה-1,500 ומשהו קילו שהוא שוקל, ומתגמל מאוד נהיגה מהירה וגם (כמו שגיליתי ערב אחד עם כיכר פנויה) נהיגה חוליגנית עם דריפטים נשלטים סביב סביב. לרכב מתלים קשיחים (לא מתכוננים), אבל התקשורת המצויינת הם תגמול יותר מראוי לנוחות נסיעה לא מפנקת. מי שרוצה ממש לטפל בנושא ההתנהגות, אני יכול להמליץ על החלפה של המתלים המקוריים בכאלו של אוהלינס. רוב הביקורת על ההתנהגות של ה-OG נובעת מביקורת על המתלים המקוריים - הם נוקשים מידי וההתנהגות לא מספיק מהוקצעת. האוהלינס מביאים את הרכב לשלמות (בהערת אגב, גם את המיאטה הם הביאו לשלמות, כנראה שהחברה שם מבינים במתלים). ראוי להקדיש פסקה קצרה לדיפרנציאל של ה-M2. הוא אקטיבי, נשלט מחשב ומהווה נדבך משמעותי ב הרבה מהקסם של הרכב. המהנדסים של במוו הצליחו ממש עם הדיפרנצאל זה והוא פשוט קורא מחשבות. לצאת מסיבובים עם החלקות כוח קטנות וגדולות זה כמעט טריוויאלי, אבל ההפתעה שלי דווקא נבעה מההתנהגות ההפוכה. לקח לי יותר זמן ואומץ להבין כמה מוקדם וכמה חזק אפשר לחזור לגז אחרי האיפקס ופשוט "להשען" על הדיפרנצאל. אפשר ממש להרגיש אותו משתלב, "מיישר" את החלק האחורי של הרכב, מוריד את הכוח לכביש ומשגר את הרכב החוצה מהסיבוב. קסם. מנוע. הפיוריסטים יטענו שה-M2 המקורית היא לא באמת רכב M, כי אין לה מנוע M אמיתי. ובמידה מסויימת, אני חייב להסכים איתם. מנוע ה-S55 המותקן בקומפטישן וב-CS הוא מנוע מעולה ומנוע M "אמיתי". אבל גם זה שמותקן ב-M2 לא ממש רע. החברה של במוו לקחו את ה-N55 המוצלח לכשעצמו והעבירו אותו מקצה שיפורים לא קטן - הטלטלים, פלאגים ועוד כמה חלקים עשו את דרכם מה-S55 המפורסם, נוספו קולרים של שמן ומים, התווספה משאבת שמן לוודא שאין מחסור במסלול והקירור שופר. אחרי כל זה, גם העלו את ההספק ל-370 כ"ס. מה שהתקבל זה מנוע שלא סובל מתחוסת מחסור בכוח. נכון שבנהיגת כביש מהירה (וגם במסלול אני מניח) צריך להעביד את המנוע, אבל אין אפשר ממש להתלונן על מחסור בכוח או מומנט בשום מצב. למעשה, הסיבה היחידה לטענות כלפי המנוע נובעות מהעובדה שה-S55 פשוט טוב יותר. יצא לי לנהוג על ה-CS (שם מותקן ה-S55 בתצורה הלא מוגבלת שלו, 444 כ"ס על פי נתוני יצרן וכ-485 (!) כ"ס על פי מדידות לא רשמיות) וזה פשוט לא כוחות. עם עוד 100 כ"ס ו-1,000 סל"'ד נוספים למנתק ה-M2 CS מרגישה פשוט בלתי מנוצחת והיא ככול הנראה באמת כזו. כך או כך, אם קראתם פעם מבחנים של מיאטה או BRZ שבו הבוחנים כתבו שזה כיף שיש אוטו שאפשר לאמץ בו את המנוע וזה חלק מהכיף - אז כזה. בסוף עם קצת יותר מאמץ, אפשר לעקוב אחרי ה-CS בכביש מפותל (ולאבד אותה בישורת) ויש גם בונוס - המנוע של ה-OG פשוט נשמע הרבה יותר טוב, בכל סל"ד ובכל מהירות וזה פרס תנחומים לא קטן השניים האחרונים (מנוע והתנהגות) מתחברים להם בגיר ידני מצויין שעושה את כל העבודה הרבה יותר מערבת. אחרי שנה עם גיר אוטומטי, אני יכול לומר בפה מלא שהתגעגתי. מסביב. הגדולה של ה-M2 וחלק לא מבוטל מהשלמות שלה בעיני היא כל ה"מסביב". כל ההנאה הזו מהנהיגה, בעיר, בכבישים המהירים וגם במסלול (אני מניח) מגיע עם מעט מאוד מחיר באיכות החיים. הרכב בנוי היטב, איכות החומרים טובה מאוד, אמנם לא ברמה הגבוהה של יצרני הפרימיום (בכל זאת, זו סדרה 2), אבל בוודאי טובה הרבה יותר מהיפניות, קוראניות וגם עדיפה קצת על משהו כמו גולף למשל. מאחור יכולים לשבת בנוחות גם שני אנשים מבוגרים (יש אפילו פתח מיזוג!), יש תא מטען מספיק לקניות, יש גג שמש, מערכת טובה מאוד (HK סטנדרט ב-M2), ריפודי עור, חיישנים לתאורה ומגבים, כניסה והתנעה ללא מפתח, מראות מתקפלות ובטח עוד כמה דברים קטנים שלא ציינתי ועושים את החיים נוחים יותר. מה שכן, יש איזה קרקוש מעצבן שמגיע איפשהו מהדשבורד, כנראה מהתקנות שלי או של האיתורן, יטופל בשלב כלשהו. אז כמה עולה להחזיק ולתחזק את כל הטוב הזה? לא מעט, אם לומר את האמת. המכה העיקרית זה הביטוח. קצת יותר מ-10,000 ש"ח למקיף ועוד כ-1000 לחובה פותחים את חווית הבעלות וצריך לזכור שהמבחן השנתי (ביוני) יעלה עוד איזה 3200 ש"ח. טיפול קטן (בוצע) עלה כ-800 ש"ח לחלקים ועבודה (שמן ופילטר שמן). מה שמעמיד את ה"בוקר טוב, יש לך M2" על כ-15,000 ש"ח. צריכת הדלק דיי דומה ל-M235i ואני מצליח לקבל כ-7 ק"מ וקצת על כל ליטר של אוקטן 98. מעבר לכך, הוצאות שהיו לי עד כה: הרכב הגיע לללא איתורן (בעלים קודם לא ביטח נגד נגיבה) וכיוון שאני רוצה לישון יותר טוב בלילה שילמתי 5,000 ש"ח על התקנה של קוברה, המתקין המורשה של במוו. בדיעבד, הייתה החלטה חכמה, כי המתקין נשען על הכסא החשמלי ושרף את המנוע של הכסא החשמלי (!) אבל התקלה טופלה במוסך מרכזי של במוו ללא עלות מצידי. Shit happens אני מניח. 750 ש"ח נוספים עלתה כרית לטלפון הנייד (קצת יקר, אבל הייתי בשוונג) 1,200 ש"ח שילמתי למישהו שיעדכן את כל התוכנה במחשב לתוכנה עדכנית, אפשר לעשות את זה גם לבד אם יש לכם סבלנות, אומץ והרבה חפירות באינטרנט, אני העדפתי לתת למישהו שהתנסה בזה על אחרים. זה מסדר כל מיני שטויות קטנות ברכב, וגם משפר את התחושה בהגה, התנהגות הדיפ' ובקרת האחיזה. 1,500 ש"ח שילמתי על מערכת אנדראיד עם מסך גדול (10.25) ותאימות מלאה ל-BMW. התקנתי לבד ובאותה הזדמנות גם העפתי את המערכת אנדרואיד המיושנת שהגיע עם הרכב במקור (התקנה מקורית, נוראית, המון קופסאות, חוטים בכל מקום, פשוט נורא) כ-5,000 ש"ח נוספים יצאו על תיקון שריטה + שיפוץ טמבון קידמי (זו הסיבה שהרכב במוסף כרגע) 2,250 ש"ח שילמתי על עוד 9 צמיגים משומשים קלות במצב מצוין כדי שיהיו לי ספיירים ליומיום ומסלול (הקידמיים כבר דורשים החלפה) 300 ש"ח עלו פילטר אוויר לתא הנוסעים (הזמנתי מגרמניה) + ניקוי אוויר עם רימון. כ-1,000 ש"ח עלה סולנאויד תקול של מערכת הפליטה (החלפתי לבד, החלק עלה כ-450, המשלוח עם פדאקס תפר אותי) כ-200 ש"ח עלה פאנל שמאפשר ניתוק חיישני חניה אחוריים (האמת שהוזמן בגלל שאחרי הוצאה מרוורס, הצפצוף המשיך וזה שיגע אותי, אבל עידכון התוכנה שציינתי פתר את זה. סה"כ הוצאות עד כה: 17,250 לא כולל הביטוח. אבל מתוך כל ההוצאות האלו אפשר לומר שרק ה-6,300 ש"ח של הקוברה, הסולנאיד ופילטר תא נוסעים היו דיי הכרחיים. הצמיגים היו כמובן הכרחיים, אבל במזל מצאתי סטים מצויינים במחיר טוב, המחיר המלא לסט עבור ה-M2 הוא בין 5,000 ל-6,000 ש"ח לרביעיה. המשך יבוא...

טוב, מסתבר שאת האח שלה אני מכיר, והוא לקוח שלי. יצרתי איתו קשר והוא הודה לי על הדאגה, סיפר שהיא עברה פגיעת ראש בתאונת דרכם לפני כמה שנים, אבל שהקנייה היא אכן עבור ילדיו (האחיינים שלה) והאמא שלהם מודעת להכל. אז כנראה שיש סוף טוב לסיפור.

שנות ה 60 של המאה הקודמת. חלפו כבר 20 שנה אחרי המלחמה הקשה וההרסנית בהסטוריה של האנושות. רוסיה שיקמה את הערים ההרוסות, את התעשיה הכבדה, רדיפות שהיו בתקופת סטאלין הופסקו ואזרחי המדינה הקומוניסטית התחילו לראות קצת אור בקצה המנהרה. חלק מהם אפילו הצליחו לחסוך כסף. במדינה אז פעלו איזה 2 וחצי מפעלי רכב שיצרו מעט מאוד מכוניות פרטית. הדעה הרווחת בהנהגה הקומוניסטית אז גרסה שהאזרח הסובייטי לא צריך רכב פרטי. את כל דרישות התחבורה שלו ימלאו אוטובוסים, חשמליות, רכבות, ספינות, מוניות ועד אמצעי תחבורה ציבורית. אבל למרות מסך הברזל, נתק מהמערב לא היה מוחלט ובשנות ה 60 התחילו להישמע קולות שאמרו "חברה', אי אפשר ככה. צריך להתחיל לייצר מכוניות בכמויות ולמכור לאזרחים. יקבלו קצת חופש, ייסעו לטייל, יהיו מבסוטים יותר. זה לא בהכרח נוגד את הרעיון הקומוניסטי". אנחנו כמדינה נצליח באמצעות מכירת המכוניות האלו לשאוב מהאזרחים כסף שאנחנו כל כך זקוקים לו. יותר מזה, חלק מהמכוניות נייצא ונקבל מטבע זר לו אנחנו זקוקים עוד יותר. דיונים, דיבורים, נפלה החלטה לבנות מפעל ענק לייצור מכונית. על מנת שיהיה מהר, זול, יעיל ותחרותי בשווקי הייצוא, נפלה עוד החלטה - ליצור שת"פ עם יצרן רכב מערבי ולקנות ממנו את הטכנלוגיה. למבחני התאמה הגיעו הדגמים הבאים - פורד טאונוס 12М, פיז'ו 204, פיאט 124, רנו 16, מוריס 1100, סקודה MB1000, קודם לכן בדקו גם את אוטביאנקי פרימולה ופיאט 1500. לקו הגמר הגיעה פיאט 124, מכונית במבנה קלאסי: סדאן, מנוע קידמי והנעה אחורית ורנו 16 - מכונית במבנה מודרני וחדשני לתקופה: הצ'בק 5 דלתות והנעה קידמית. בסיכום הנקודות והעדפות צוות הבוחנים הרנו הובילה על הפיאט, אבל חלק מהצוות היו סבורים שהיא חדשנית מידי ופחות תתאים לתנאים המקומיים. את הטסטים סיכמו הפוליטיקאים: האיטלקים יותר קרובים אלינו אידאולוגית מאשר הצרפתיים, הולכים על פיאט. נקודה. חופשי, אפשר להתפזר. בפיאט היו מבסוטים עד מעל הראש. אחלה עסקה שבעולם. ים כסף בהשקעה יחסית נמוכה מצדם וכמו במקרים אחרים בהסטוריה של פיאט...החברה על סף קריסה והעסקה הזו תעמיד אותה על הרגליים. שר תעשיית הרכב הרוסי טאראסוב נוסע לאיטליה ושם בשנת 1966 בטקס חגיגי חותם עם נשיא פיאט ויטוריו וולטה, הבעלים של החברה ג'ובאני אנלי ומהנדס ראשי דאנטה ג'אקוזה על הסכם השת"פ. מהות ההסכם: האיטלקים בונים מפעל, מספקים ומתקינים בו מכונות ייצור, מכשירים את העובדים, מוכרים טכנולוגיה עבור ספקי המשנה, מתניעים את התהליך ומלווים בהתחלה וזהו. עוזבים. הרוסים משלמים את מה שסוכם והאיטלקים מתחייבם בנוסף לרכוש בשנים הבאות כך וכך תוצרת של התעשיה הרוסית. האיטלקים לא מקבלים אחוזים בבעלות על המפעל או אחוזים מכל רכב שנמכר. הרוסים רשאים לייצא את הרכב ולהתחרות איתו בפיאט עצמה. הספק המפעל המתוכנן 660.000 מכוניות בשנה. זה בערך מה שיצרה פולקסווגן גולף בשנת 2012 אבל זה היה לפני 50 שנה. בשנת 67 פיאט שלחו 35 מכוניות למבדקי התאמה לתנאים המקומיים. הרוסים בדקו באופן יסודי. אחרי נסיעה בכביש אבנים משולבות "לדוגמא" שני פיאטים הוחזרו עם סדקים במרכב. האיטלקים ביצעו חיזוקי מרכב. אחרי זה גילו שבלמי דיסק האחוריים נשחקים תוך כמה מאות ק"מ בגלל נתזי חול מהכביש. האיטלקים התרעמו "אלה ברקסים מצויינים של לוקאס". בסוף נכנעו והחליפו לבלמי תוף רגילים מאחורה. מקדימה נשארו בלמי דיסק עם קליפר קבוע שתי בוכנות והם באמת מעולים. הגדילו מרווח גחון, חיזקו מתלים, בס"כ ערכו כ 800 שינויים רובם לשיפור העמידות וחלק קטן למטרת הוזלה ומבנה פשוט יותר. נשארה בעיה אחת. המנוע. זה היה מנוע ברזל OHV - גל זיזים תחתון. מבנה שכבר אז נחשב מיושן. הפוליטיקאים לא הבינו שיש בעיה אבל מהנדס רכב בכיר שהיה צריך לתת את ה OK הסופי להתאמות, התעקש. לא רוצה את המנוע הענתיקה, תביאו משהו מודרני. משהו מודרני לא הביאו, את אותו המנוע הסבו ל OHC - גל זיזים עליון וטיימינג שרשרת כמו שמקובל היום וזה היה השינוי הגדול ביותר בין לאדה לפיאט. וכך, לפני 50 שנה בדיוק, ב 19.04.1970, בעיר Tolyatty (שמה ההסטורי של העיר שונה לשם של קומוניסט איטלקי במיוחד לקראת בניית המפעל) ירדו מפס הייצור הלאדות הראשונות, תחת פיקוח צמוד של האיטלקים. המכוניות הזאת בדיוק עם מספר עידכונים ומתיחת פנים משמעותית אחת יוצרה עד שנת 2012 ואם מסכמים את כמות היחידות שיוצרו ממנה עם כמות היחידות של פיאט 124 המקרוית, מקבלים קרוב ל 21 מיליון יחידות. מקום שני מכובד אחרי פולקסווגן חיפושית מבחינת מספר יחדות שיוצרו מאותו דגם. טוב, זה כבר ארוך מידי את החלק השני אעלה בהודעה נפרדת.

זה עוד שירשור שמבוסס על זכרונות ילדות... מדי פעם, בדרך לבית הספר או ליד אתרי בנייה הייתי רואה את המשאיות האלו: וכל פעם שברתי את הראש: מדוע בחלק מהן הגלגלים עומדים עקום. זאת אומרת עם קאמבר חיובי גדול מאוד שאפשר לראות בעין. חשבתי וחשבת על זה ולא מצאתי תשובה. הרי ידעתי איך הסרנים (בכל משאית) בנויים - סרן חי מאחורה, סרן קשיח מקדימה. הם לא מאפשרים לגלגים לעמוד בצורת / \ אי אפשר. זה לא אפשרי טכנית... בהמשך התחלתי לשים לב שהתופעה הזו של גלגלים "עקומים" קיימת רק במשאית שנוסעת ריקה. במשאית עמוסה כל הגלגלים עומדים ישר כמו שצריך. פה כבר התבלבלתי לגמרי. טטרה. Tatra. יצרן צ'כי בין הוותיקים בעולם, ייצר מכוניות נוסעים משנת 1897 ומשאיות מ 1898. ייצרן יחודי ששמר על אותם מאפיינים טכנולוגיים לאורך עשרות שנים (בעצם כמעט 100 שנה) ורק שיפר ושכלל אותם. המאפיין העיקרי של משאית טטרה הוא שילדת צינור מרכזי Backbone tube frame. רעיון של דר' הנס לדווינקה שהפך לסימן היכר של טטרה. זה של טטרה 111 משנות ה 40-50. זה בהמשך: וזה היום: המבנה הזה שרד את השנים ולא השתנה. כל מכלולי ההנעה נמצאים בתוך אותו צינור מרכזי שהוא גם הרכיב שנושא בעומס. המבנה מאפשר מודולריות - יכולת לייצר מגוון תצורות הנעה: 6X4, 6X6, 8X8 וכדומה, וגם מעניק גמישות וחוזק גבוהים מאוד. ייעוד המשאיות הוא בעיקר לעבודת שטח. לכל גלגל מתלה נפרד המאפשר לו לנוע מעלה - מטה. זו התשובה לשאלה שבכותרת... המאפיין השני שלא השתנה עד לשנים האחרונות ממש הוא מנוע דיזל קירור אוויר. היום משתמשים גם במנועים קנויים עם קירור נוזל ואין כבר "בלעדיות" לקירור אוויר, אבל המשאית שפגשתי בדרך לבית הספר הייתה עם קירור אוויר, כמו גם מספר דורות לפניה ואחריה. קירור אוויר "זה טוב" כי זה יותר פשוט, יותר אמין, לא צריך לרוקן את מערכת הקירור בלילה חורפי כשמשתמיש במים אבל...המשאיות היו מתחממות בנסיעה איטית בעומס גבוה. אפשר היה לראות אותן לפעמים נוסעות עם גריל מפורק לשיפור הקירור. האגדה מספרת שהוזמנו מהנדסים מצ'כיה לבדוק את הבעיה. בדקו, עשו סיבוב ואמרו לנהגים הרוסים - ההההא...הכל תקין. אין שום בעיה, אתם פשוט נוהגים לאט מידי ובטורים נמיכים. תנו גז. סעו יותר מהר ותמשכו יותר בכל הילוך והכל יהיה בסדר. המשאית הזו היא Tatra 148. דגם שיוצר בין השנים 1972-1982, מנוע V8 קירור אוויר בהספקים עד 212 כ"ס, נפח 12.6 ליטר. הנעה 6X6 עם נעילה דיפרנציאליים (רוחבית ואורכית) פנאוומטית, גיר ידני 5 הילוכים + "חצאים" זאת אומרת 10 הילוכים, כושר העמסה 16 טון. הן נחשבו מאוד אמינות ועמידות, "סוסי עבודה" שעבדו במקומת הכי קשים ונשארו בשימוש במשך 20-30 שנה. לפניה היה דגם דומה 138, אותו אני לא בטוח שזוכר. ואחריה, דגם 815, משאית "ללא אף" וחוץ מזה עם אותו מבנה מסורתי. הסדרה הזו מיוצרת עד היום עם כמה שינויים. משנת 2011 מיוצרת Tatra Phoenix, עם קבינה של DAF אבל השילדה ומערכת ההנעה נשארו מסורתיים. הפניקס מיובאת לארץ: בנוסף טטרה מייצרת כלים צבאיים (יש בצה"ל משאיות שטח של טטרה), בעברה יצרה מכונות נוסעים (גם ייחודיות ולא דומות לשום דבר אחר), קרונות, חשמליות. היום זה יצרן משאיות קטן, פונה לנישה ספציפית מאוד ולא מתחרה ביצרנים הגדולים.

הבהרה חשובה - כי הכותרת עלולה להטעות: הכוונה ב״לא רצה ילדים״ היא שכשקיבלנו את ההחלטה להרחיב את המשפחה, הרציונל לא היה ״וואו איך בא לנו ילדים!״ אלא יותר בכיוון של ״אהממ אוקיי נראה לנו שלא לא-בא-לנו ילדים״. או באנגלית: I planned to have a child, but I didn't yearn for it. ** יש לי משפט שנהגתי לומר במשך שנים לחברים-הורים שלי: ״ילדים זה כמו קראק-קוקאיין: מי שעושה את זה מעיד לכל העולם ואחותו שמדובר בדבר הכי מופלא בעולם, ושעד שתנסו לא תבינו. פותח לך עולמות חדשים, הנאה מזוקקת, תובנות מחשבות וחוויות שמעולם לא חווית! מי שמתסכל עליו מהצד בסה״כ רואה ג׳אנקי שמאיזושהי סיבה לא קולט שהחיים שלו בתחת״. אז עכשיו הצטרפתי לחבורת הג׳אנקיז, ואת השרשור הזה אני כותב מהפריזמה האישית שלי ע״מ לתת לחבר׳ה אחרים שנמצאים בנקודה דומה לנקודה בה הייתי, נקודת מבט שלאו דווקא שומעים הרבה. ** רקע ** אני ואשתי יחד כבר למעלה מעשור, התכנון של כל אחד מאיתנו היה להמתין עד שהשני יפתח חשק עז לצירוף עולל למשפחה ואז לזרום איתו, רק שככל שהשנים עברו היה ניכר שאף אחד מאיתנו לא מגיע לשם... בפשטות: היה לנו טוב מדי. טיילנו, בילינו, יש לנו חיי חברה ותחביבים, לאף אחד לא נפער חור גדול בלב ולא הרגשנו שהזוגיות שלנו צריכה איזשהו חיזוק ע״מ ״להשתדרג״ לשלב הבא. השנים עברו, החלפנו את קידומת ה2 בקידומת 3 (שדרוג שכלל פיצ׳רים חדשים כמו ״כאבי גב״ ו״לרייר על הספה ב21:00״, מומלץ בחום), עברנו מדינה(ות), ולאט לאט - או יותר נכון מהר מהר - הגענו לנקודה שחייבים לקבל החלטה. הבעיה עם ילדים זה שמדובר בהחלטה שאינה רוורסבילית: כל עוד אתה בנאדם אחראי שלא מוכן להפוך תינוק ליתום רק כי ״אופסי החלטתי שלא מתחשק לי״, ברגע שהבאת ילד לעולם אתה ״תקוע״ איתו ויהי מה. א-מה-מה, גם אי הבאת ילדים זו החלטה שאינה בדיוק ברת תיקון, שכן מגיל מסוים ההחלטה לייצר ילדים הופכת למסוכנת בריאותית, וכמו כן קיימות השלכות נוספות למי שמחליט להתחיל את התהליך בגיל מאוחר. בפועל, אנחנו נותרים עם הדרישה לקבל החלטה עצומה, כנראה ההחלטה הכי הכי גדולה ומרכזית בחיים, החלטה הרת-גורל שיכולה לעוות לך את מסלול החיים לחלוטין (במקרי קצה, לא עלינו). היות ואי-פעולה היא הרי פעולה בעצמה, אני סבור כי לאנשים רציונליים שאינם עם conviction עמוק הדוגל ב(כן/לא)לייצר ילדים - מדובר בהחלטה לא פחות מגורלית וסבוכה מאוד. וזה המקום ממנו אנחנו הגענו. ** אנליזה מהשטח ** מבין חברי הילדות הקרובים, אנחנו האחרונים להצטרף למירוץ. הספקנו לראות חברים שהופכים לצל של עצמם, חברים מרוטי שינה ויכולות קוגנטיביות, חברים עם ילדים שגורמים לך לרצות לעשות סניפי-סניפי… זה לא עזר שרבים מתוך אותם אנשים עם ילדים שנוצרו מהחומר של הסיוטים שלי, העידו שהילדים שלהם זה ה-דבר וההחלטה הכי טובה שהם קיבלו בחיים וכו׳. כאילו, אני מודע לכך שילדים זה כמו פלוצים (״אתה אוהב רק את שלך״) אבל אלוהים איך אפשר לומר שהילד שהרגע זרק אבנים לתוך המזגן של החבר המשותף וניסה לרסק לו את הטלויזיה זו החלטה טובה? הוא נראה כמו פרסומת חיה לקונדומים. מנגד, כמובן שיש גם חברים עם ילדים חמודים, ואני מוכרח לציין שבאיזשהו אופן תמוה נדמה לי כי ישנה קורלציה הפוכה בין כמה הילד חמוד ובין כמה ההורה מספר לכל העולם שזה הילד הכי חמוד בגלקסיה וההחלטה הכי טובה מאז שרכש ביטקוין ב$50 ליחידה. לך תבין. בכל מקרה, איך שלא מסובבים את זה, נדמה היה כי להחלטה הזו יש בעיקר השלכות רעות מתוך עולם המושגים המוכר לי. יש לך פחות זמן פנוי, יותר הוצאות כספיות, יותר מטלות משעממות / רפטטיביות, (הרבה הרבה)יותר אחריות, יותר חששות (…). בפן הרציונלי (רציונלי נטו, לא רגשי!) ככל שחפרתי פנימה בחיפוש אחר סיבות לייצור ילדים, כך היה נדמה שהחיפוש עקר יותר. אילו סיבות ״רציונליות״ שמעתי? * מישהו ידאג לך כשתהיה מבוגר - אולי הסיבה הכי חסרת שחר מכל מה ששמעתי, ועם זאת אחת השכיחות יותר. ילדים עולים מליוני דולרים (הוצאה מצטברת), אם אני חוסך את הכספים האלו ומפעיל ריבית דריבית, אני אקבל מספיק משאבים בשביל לקנות עזרה הרבה הרבה יותר איכותית ממה שילד ממוצע דואג להורה שלו לעת זקנה. * מי שלא מתרבה, הגנום שלו נכחד, ולכן אתה צריך להתרבות - בתור אפיקורס מובהק, למה שיעניין אותי מה קורה לגנום שלי אחרי שאני מת..? עבורי, זה לא מעניין בכלל. * עוזר לייצר חברה איכותית / יהודית / הנדסית יותר - ע״ע סעיף קודם. * בלי ילדים יהיה לך משעמם - מתקשר קצת לנק׳ הראשונה: בלי ילדים יהיו לי יותר משאבים (זמן וכסף) להפיג את השיעמום, ואם עד עכשיו השנים רק הפכו אותי ליותר עסוק ופחות משועמם, אז זה לא מחזק את הטענה. * ילדים מאפשרים לך לחוות את העולם מנק׳ מבט אחרת, ויכולים לעשות ״צ׳אנלינג״ לחוויות שלהם אליך (לדוגמא: הילד שלי שמח —> אני שמח). זו אחת הסיבות הכי חזקות מבחינתי (experience a new experience), הבעיה איתה היא שהיא פסאודו-רציונלית כי הרבה מהמשקל שלה מתבסס על קישור רגשי. כמובן שסיבות רגשיות קיימות, והרבה מהן. חשוב להבהיר שאני לא רואה בהן כנחותות(!!), הבעיה המרכזית היא שבניגוד להגיון קר - רגש זה משהו הרבה יותר סובייקטיבי. אני לא נכנס לסיבות הרגשיות כרגע (לדוגמא: אני רוצה מישהו לדאוג לו, אני רוצה מישהו לחגוג איתו חגים, אני רוצה לחוות אהבה מסוג אחר וכו׳) - כולנו מכירים אותן וכולנו מתחברים אליהן ברמה זו או אחרת. ** מקבלים החלטה ** כפי שציינתי בתחילת החפירה, לא קיבלנו את ההחלטה להביא ילדים מתוך צורך או רצון אקטיבי, אלא יותר מתוך רצון פסיבי (ההפנמה כי לא לא-רוצים —שקילות—> כן רוצים) וההבנה שחלון ההזדמנויות מצטמצם ומוכרחים לקבל החלטה כעת, כי כאמור גם לא-להחליט זו בעצם החלטה. כן אציין שמהרגע ש״השלמתי עם מר גורלי״, החשש מהשינוי בחיים קיבל נופך נוסף של ציפייה לראות מה יקרה, סוג של ownership לסיטואציה שאני מבין שאנחנו הולכים לייצר. ייתכן שזה התת-מודע שלי שניסה להגן על השפיות(?), לא יודע, אבל בפועל פתאום החשק הזה שלא היה קיים התחיל להראות סימני חיים מסוימים. בנוסף, מ״ראיונות״ שקיימת עם הורים מסוימים התחלתי לקבל אינפוטים רגשיים מעניינים, כולם מכירים את המשפט הידוע ״לא תבין עד שתנסה״ (ואני מצטער להודות - משפט נכון), אבל משפט שיותר הקליק לי בראש היה ״זה כמו לנסות להסביר צבע ירוק לאדם הרואה שחור/לבן״ - בגלל שילדים זה משהו כ״כ רגשי ברמה הכי עמוקה שיש, קשה להסביר לאדם שאין לו ילדים איך זה מרגיש כי אין בהכרח את הכלים להבין זאת. בהקבלה לעולם המתמטיקה - איך אנחנו מדמיינים צורה 4-מימדית? אנחנו יודעים שיש לכך מודל אמיתי אבל עדיין מתקשים להמחיש את זה. אז היות וגם ככה קיבלנו את ההחלטה ללכת על זה, בחרתי בגישה האופטימית של לקוות שהתרחישים שתיארו לי יתממשו. על ההריון אין מה להרחיב יותר מדי, אבל כן אציין שמשהו בי השתנה, ומצאתי את עצמי נמשך (מלשון ׳מחפש קרבה׳ לא בפן מיני) לבטן של אשתי יותר ויותר. ברור לי שגוף האישה עובר שינויים הורמונליים כאלו ואחרים, אבל נראה שגם אני עברתי שינוי מסוים, ולא ברור לי אם זה 100% התנהגותי או שיש כאן עניין פיזי/הורמונלי. בתור אדם הרואה עצמו כמונחה-הגיון, הייתי די בשוק מעצמי ומהסיטואציה. ** הלידה ** קודם כל, איזה כיף להיות גבר עבורי, הלידה הייתה חוויה מהממת, כנראה הכי קרוב לmagic שהיה לי בחיים. אתם נכנסים שני אנשים לבית החולים ויוצאים ממנו שלושה, זה די הזוי כשחושבים על זה (קראתי איזה טקסט פמיניסטי שהגדיר את האישה כאלוהים ליום אחד, תכלס זה הכי קרוב לאלוהים שראיתי - היא אשכרה יצרה אדם יש מאין). בנוסף, התמזל מזלי ומשהו בגוף שלי הקליק ברגע הלידה, ולראשונה בחיי חוויתי את מה שאנשים מכנים ״אהבה ממבט ראשון״. אהבה ממבט ראשון זה קונספט דפוק לחלוטין שמעולם לא הבנתי - איך ניתן ״להתאהב״ במישהי מבלי שאתה מכיר אותה!? אני לגמרי מבין את הקונספט ״משיכה מינית ממבט ראשון״ אבל להתאהב בבן/בת זוג רק עקב מבט? מה אני, בן 12? לא. ואז, הדבר הקטן והמופלא הזה הגיח לעולם, ולמרות שהיא חסרת כל תועלת / פונקציה / צורה - התאהבתי מיד. ממש במובן העמוק של המילה. אין לי הסבר לתחושה הזו מהסיבה שאין לי כלים להסביר את התחושה הזו, כי היא לא הגיונית בעליל. הקטנטונת לא ״הרוויחה״ את האהבה הזו, ובכל זאת היא שם והיא מאוד מוחשית ועצמתית, מהרגע הראשון ממש. קצת בדומה לדכאון אחרי לידה או קשיים בהנקה, יש ״סוד״ או ״טאבו״ מסוים עליו לא מדברים כ״כ: כשחופרים בנושא ההורים עלולים לגלות כי הורים רבים (ובפרט גברים רבים) חווים ״תקופת התאהבות״, אני הייתי בטוח שזה מה שיקרה לי והתכוננתי לכך נפשית, ולכן אני מרגיש מאוד בר מזל שבמקרה זכיתי להיות מאלו שחוטפים סיבוב מהרגע הראשון. יותר מזל משכל, ליטרלי. ** עולם חדש ** ״קשה באימונים - קל בקרב״: למרות שהתכוננתי לגיהנום עלי אדמות, בפועל החוויה היתה הרבה יותר קלה וטבעית משציפיתי. אני ואשתי פעלנו (ופועלים) כצוות ע״מ לנסות לאזן את העומס - שמטבע הדברים נופל בעיקר עליה (פיזית ונפשית). היו רגעים קשים יותר, אתגרים כאלו ואחרים, אבל בשורה התחתונה זכינו בילדה בריאה חמודה ונוחה. הלכה למעשה מצאתי את עצמי נהנה מהסיפור הרבה יותר ממה שציפיתי: יחס העומס יחסית להנאה החזיר מספרים גבוהים משחשבתי. לא נכנסנו לאיזה נוהל קרב, למרות שאין לנו עזרה (ההורים בישראל) הצלחנו לחזור לשגרה תוך שבועיים בערך לאחר הלידה, ובפועל החיים נשארו במשהו כמו 60% דמיון למה שהיו קודם - עדיין נפגשים עם חברים, עדיין רואים סדרות, עדיין משחקים, יוצאים לטיולים / תחביבים וכו׳. באותה כמות? לא, כמובן שלא, הזמן החופשי הצטמצם משמעותית. ירד ל-0? גם לא, עושים פריוריטיזציה ומוצאים דרך להמשיך לעשות דברים החשובים לנו. אנחנו מאמינים גדולים בדעה שהילד אינו מרכז העולם, אלא חבר משפחה נוסף שבגלל אילוצי התפתחות מקבל עדיפות על חברי המשפחה האחרים - עדיפות, לא בלעדיות. מבחינתנו, הורים שמחים —> ילדה שמחה, וזו הדרך בה בחרנו לפעול עד כה, ובשאיפה נצליח ליישם גם בעתיד. כעת הילדה כמעט בת חצי שנה, אני מאמין שזה עדיין השלב קל יחסית - ומנגד מבין שלכל שלב יש את האתגרים שלו. בינתיים החוויה הרבה יותר חיובית וקלה מששיערתי, ואני מקווה מאוד שזה ימשיך כך. נחיה ונראה. ** נקודת המבט כיום, מה השתנה? ** אני לא חושב שילדים זה הדבר הכי טוב שקיים, ואני בטח ובטח לא חושב שזה עבור כל אחד. אני חושב שכל מקרה לגופו, ושילדים אינו הכרח אלא בסה״כ עוד פיצ׳ר לחיים שאפשר לממש - או לבחור שלא. לבינתיים, עבורי, הילדה היא מקור אושר גדול. היא פתחה לי סט חדש של רגשות וחוויות שלא חוויתי מעולם, וזה די מגניב. יש את המשפט הזה ״הילד/ה מביא/ה לי נחת״, משפט ששמעתי הרבה פעמים בעבר - אך רק עכשיו יש לי את הכלים להבין את משמעותו. בנוסף, יש לציין שבתור גבר + מפרנס עיקרי, האימפאקט המשמעותי והמיידי הוא בעיקר על אשתי. שלא ישתמע אחרת - אני שותף מלא (חיתולים, לילות, האכלות, …), ומנגד ברור לי שזה כאין וכאפס לעומת המחיר שהיא נדרשת לשלם. אני מקפיד לפרגן לה (כי מגיע לה) ומנסה לתמוך בה כמה שיותר, אבל לא אעמיד פנים שההקרבה הנדרשת ממני, בתא המשפחתי שלנו, שקולה לשלה. אין לי דרך לדעת באמת האם מדובר בהליך הצדקת פעולה / דיסוננס קוגנטיבי, אבל אני באמת ובתמים שמח שקיבלנו את ההחלטה. כמובן שיש כאן כל מיני דברים שהתמזלו לנו (ילדה בריאה, ילדה נוחה), אבל בשורה התחתונה - נכון להיום כמות האושר שלי בעקבות הילדה עלתה, ולא רק נקודתית אלא גם ברמה הכללית - או בתרגום ישיר של איך שזה עובד לי בראש: כשאני עושה אינטגרל על כמות האושר בקיזוז התסכול / קושי, התוצאה האישית שלי היא חיובית - מאוד חיובית. אין לי דרך לדעת האם זה ימשיך, אבל אני אופטימי. דעתי האישית היא שהדבר החשוב ביותר זה להגיע לסיטואציה מוכנים - הן נפשית והן כלכלית. להכנס לאתגר הזה מפוזיציה עם בסיס רעוע עלול להיות הרסני, ולקחת אתגר מורכב מלכתחילה ולהפוך אותו לקשה בעשרות מונים. מי שנמצא בזוגיות ״גבולית״ וחושב שילד יסייע, באמא שלך, תשקול צעדיך היטב... אמנם הפוסט נכתב בפורום ציבורי, אבל ברור שמדובר בנושא רגשי ואישי. בחרתי לשתף בעיקר בשביל כל מיני אנשים שנמצאים באותה צומת בו הייתי בעצמי לפני שנה, אני זוכר היטב איך זה מרגיש. למען הסר ספק אין כאן כוונה לטעון שום דבר כללי לגבי תאי משפחה שאינם שלי. מוזמנים לחלוק את החוויות והרשמים שלכם אם יש לכם ילדים, או לשתף את המחשבות שלכם במידה ואתם מתחבטים בנושא בעצמכם. בתמונה: ילדונת ששומעת שאבא חופר עליה באיטנרנטים

בהמשך לרצון מאות מחברי קבוצת הפייסבוק שלנו למדריך מפורט לרכישת רכב משומש, הכנתי מדריך טקסט רחב המסביר מא' עד ת' איך ניגשים לקניית רכב משומש, ובנוסף מדריך וידאו שמפרט אילו בדיקות לבצע לרכב, מבלי צורך בכלים או ידע מיוחד. המדריך לא מכסה את כל הבדיקות, לכן רישמו גם בתגובות מה אתם ממליצים לבדוק בנוסף למה שכבר צויין בסרטון. זה סרטון הבדיקה וזהו המדריך המלא הכתוב: https://knufia.org/מאמר-מדריך-לרכישת-רכב-משומש/

קודם כל, כמו שאמרתי, תודה על ההתייחסות - זה לא מובן מאליו ואני מעריך מאוד את הנכונות להתייחס. יחד עם זאת, חסרה לי קצת התייחסות לכתבות האחרות שפורסמו בנושא. אם תבחר להתייחס אליהן זה יהיה מעולה (אבל זה כמובן לשיקולך). לגבי הדברים שכתבת. לגבי הטרייד, הייתי שואל אם המספר הזה (או המספר של זמן ההירקבות בלוחות) מעוגן בנתון כלשהו, אבל אני מבין עכשיו שזו הערכה, חבל שזה לא צוין באייטם. לגבי האיכות - אין ספק שאחד הפאולים הכי גדולים של טסלה הוא אחידות. אבל ממה שאני מכיר (מניסיון אישי) בממוצע החומרים שם ממש לא נופלים מאלו של יונדאי או סקודה. ייתכן שזו שנהגת בה הייתה משנתון מוקדם יחסית, כשגם איכות החומרים (שמשתפרת די בעקביות) הייתה ירודה. לגבי טעינה ביתית. גם אם נשים בצד את העובדה שעלות העמדה היא בערך 1-2% ממחיר הרכב (הזזול ביותר, הרבה פחות - מן הסתם - מהדגמים היקרים יותר), אני נאלץ פשוט לחלוק על זה כי לי נאמרו דברים אחרים. אני לא אכנס ליותר פרטים כדי לא "לשרוף" אנשים, מקווה שאתה מבין. לגבי קצב הטעינה, טחנו כאן את הנושא כבר, אבל זה כמובן מאוד תלוי באיזו עמדה מדובר. הנתון שאתה מדבר עליו, 15 ק"מ לשעת טעינה, הוא כנראה הערכת חסר פראית שמקורה ברשת החשמל הצפון אמריקאית שעובדת על מתח של 110 וולט, פחות מחצי מזה "שלנו". בתשתית של 230 וולט כמו זו של ישראל (ואירופה, ושאר העולם הנאור) גם העמדה הבסיסית ביותר (קרי סתם כבל שיוצא משקע) תספק שווה ערך של כ-20 ק"מ בשעה. אני מניח שהרקע שלי בלימודי חשמל עוזר לי כאן קצת עם החישובים (לפחות בכל הנוגע ל-80% הראשונים של הסוללה שיכולה להיטען בקצב מקסימלי, לאחר מכן הוא יורד), אבל זה ממש רחוק ממיסטיקה וקל מאוד לחשב את הדברים האלה. לגבי הטיפול, אני מציע לך לחזור ולקרוא את כתב האחריות שוב, ברפרוף קצר מצאתי שלושה סעיפים שאפשר לבסס עליהם התנערות מאחריות על סמך טיפול "לקוי". ולגבי הצגת המחירים, לא היו לי יותר מדי טענות. הם באמת בלבלו וגם לי לקח זמן להבין. הטענה שלי הייתה על ה"חשיפה" שלה את גובה המיסים, כאשר גם אתה יודע שישנם יבואנים שמפרסמים או לפחות פרסמו את גובה המיסים בצורה עקיפה ע"י פרסום מחירי דיפלומט, עולה חדש, מונית וכו'. אנחנו יכולים להמשיך להתפלפל ולהיתפס לקטנות, אבל אני אגיד - בגדול - את מה שאני חושב, עדיין, גם אחרי התגובה האחרונה שלך - זה מרגיש לי יותר מכל דבר אחר כמו קטנוניות מאוד קטנונית. לדעתי, זה סופר לא מקצועי לבנות אייטם שאני לא רואה איך אפשר לקרוא לו מלבד "כניסה באמאמאמא שלהם", על סמך עמדת טעינה שעולה מקסימום 2% מערך הרכב, הערכה של הפסד אפשרי אולי במכירת הרכב ה"ישן" (והצגתה לפחות במשתמע כעובדה), ואיזשהו סעיף קבור (ופירוש לא נכון שלו למיטב הבנתי המשפטית הלוקה בחסר) על טיפול אחד ספציפי שצריך לעשות פעם ב-6 שנים (שלפי הנתון שהבאת על החלפת רכב חדש אחרי כ-3 שנים בממוצע, בכלל לא מעניין את הרוכש ה"מקורי" כי הטיפול ייתבצע ע"י היד השניה או השלישית). אבל אפילו יותר מזה - כתיבה ופרסום של דברים מבלי לבדוק אותם לעומק לפני כן (האחריות, המחירים). אני מרשה לעצמי לדבר בחופשיות, כי אני סמוך ובטוח שאתה מבין שאני לא בא להתנגח או לצאת צודק. אני לא יודע מה היה המניע לכתבות האלה, לסגנון או לכמות שלהן, וביננו - זה גם לא ממש אמור לעניין אותי - שכל אחד יעשה מה שמתאים לו. אני הבנאדם האחרון (או אפילו אחרי אחרון) שיגן על יבואנים או יצרנים, אתה יכול למצוא לזה מספיק הוכחות אפילו ברפרוף קצר במגזין שלנו, אבל אבל אתה (וגם תומר, וכל שאר האנשים שפרסמו אייטמים שמאוד רחוקים מלהיות מאוזנים) חייב להבין שדברים שאחד מאיתנו כותב או עושה, משליכים על כולנו. את השכנה שלי לא מעניין אם כתבה מטופשת או מסריחה מאינטרנסים נכתבה על ידי פבל מקארספורום, קינן מוואלה או אודי מידיעות. ברוב המקרים היא בכלל לא יודעת מי אלה שלושת האנשים האלה. היא רק ראתה "כתבה שבה כתוב שאם אני אמכור את האוטו לבד ואקנה טסלה ולא אעשה טרייד לקורולה, אני אפסיד עליו עשרת אלפים שקל", וכשהיא מספרת את זה לידיד שלה בעבודה שקצת יותר מבין ממנה, התשובה האוטומטית שלו תהיה "אל תאמיני לשום דבר שהשקרנים האלה כותבים. הכל אינטרסים". וכולנו - גם כאנשים אינדיבידואליים וגם כגופי מדיה, סובלים מזה. סובלים מזה אחושרמוטה.

הערה חשובה: מאחר ולפי החוק הישראלי, שינוי בתאורת הרכב לא לחלוטין מותרת, סקירה זאת מתייחסת לטכנולוגיה בלבד והתאמתה לכלי רכב, ואינה ממליצה לאיש להתקין או לרכוש נורות אלו. קיצור תולדות האור. משחר האנושות, אנשים חיפשו דרך להאיר את החשכה. אז נכון, כשישבנו במערה, המדורה היתה מעל ומעבר (בהנחה שלא נחנקנו מהעשן) וכשהלכנו ברגל הלפיד סיפק את כל מה שהיינו צריכים, אבל כשהתחלנו להשתמש בבהמות ככלי רכב ולאחר מכן בכרכרות ובמכוניות שנעו במהירות ­(יחסית) גבוהה, הסתבר שיש צורך ממשי בתאורה שתגיע רחוק יותר כדי לפצות על מרחק הגדול שהרכבים עוברים בשניה, ואם אפשר, שתהיה גם חזקה יותר כדי להאיר כמה שיותר פרטים מהדרך. ההתחלה היתה נר, כמו זה שמדליקים בחנוכה, עם רפלקטור מאחוריו שעזר להגביר ולמקד את התאורה שלו. די מהר הטכנולוגיה עברה לתאורה המופקת מבעירת נפט ולאחר מכן מגז. ובסופו של דבר, עם התפתחות הטכנולוגיה, החשמל הגיע גם לכלי הרכב ואתו נורות הליבון שעם הזמן עברו מקצה שיפורים לנורות ההלוגן אשר למעשה נמצאות אתנו עד היום, כבר קרוב ל 70 שנה. נצח. אבל בסופו של דבר, אנחנו תמיד מחפשים להשתפר וכך בתחילת שנות ה-90 - הכניסה חברת BMW לראשונה לסדרה 7 שלה את תאורת ה'פריקה בעצמה גבוהה'. או HID (נו, כן, קסנון, אבל בואו נהיה מקצועיים). הנורות האלו שפותחו ע"י ג'נרל אלקטריק, השתמשו בטכנולוגיה שונה. במקום להלהיט חוט מתכת וכך לגרום לו לפלוט אור, אופן הפעולה הוא זרם חשמלי העובר דרך גז כספית ואדי הלידים של מתכות שונות וכך יוצר קשת חשמלית המפיקה אור לבן וחזק מאוד. הקשת הזאת מושגת על ידי שימוש במתח גבוה מאוד – כ-24 אלף וולט המושג באמצעות סטרטר ייעודי. בשיטה זו, האור המופק חזק פי ארבעה ויותר מתאורת הלוגן מסורתית, מאיר היטב את השטח וכמובן בצבע לבן שלא רק טבעי יותר לעין האנושית, אלא גם גורם לגוף לחשוב שעדיין יום, ובכך מעכב את פליטת המלטונין בגוף ומעכב הירדמות. זו אותה סיבה, אגב, שמסכי טלפון ומחשב מצויידים כיום במסנני אור כחול, בדיוק בשביל המטרה ההפוכה - לעודד את הגוף להירדם. נהוג לקרוא לנורות אלה 'נורות קסנון' למרות שהן לא בהכרח עובדות על גז קסנון. המונח הרשמי הוא HID, High-intensity discharge או נורות פריקה בעצמה גבוהה. עשור מאוחר יותר, בשנת 2004, הייתה זאת אודי שהכניסה לראשונה לשימוש את טכנולוגית LED לעולם הרכב. ה-LED מורכב מדיודות פולטות אור זעירות המייצרות אור חזק מאוד. הדור האחרון של החברות הגדולות מסוגל לייצר תאורה החזקה עד פי ארבעה מתאורת הלוגן, צורך כמחצית מהחשמל ומאחר וכל דיודת לד זעירה כל כך, ניתן לעצב מערכי תאורה ככל העולה על דעת המתכנן, וחברות הרכב פיתחו תאורה חכמה המכבה חלק מנורות ה-LED ביחידת התאורה כדי למנוע סנוור נהגים שמגיעים ממול או נמצאים מלפנים. אז בסופו של דבר, מהי הטכנולוגיה העדיפה להתקנה ברכב שלנו? עם איזו תאורה נראה וניראה טוב יותר? אסור לשכוח! תאורה טובה הינה אביזר בטיחותי ראשון במעלה. תאורה נכונה עשויה להיות הגורם שיבדיל בין בלימה בזמן לבין תאונה. הלוגן היתרונות - מחיר זול, החלפה קלה, התקנה פשוטה ויחס עלות תועלת מעולה. החסרונות - אורך חיי הנורה קצרים (בין 150 ל-800 שעות), ניצולת אנרגיה נמוכה – רוב הצריכה מתבזבזת על חום, רגישות גבוהה לטלטולים ולמגע יד אדם. למרות זאת, הרוב המוחלט של הרכבים היום מגיע עם נורות הלוגן סטנדרטיות כי זה בדיוק כמו שאמר פעם מישהו גאון (או עצלן, תלוי את מי שאלתם). "זה עובד? אל תיגע!" בשנים האחרונות יצרנים שונים כמו פיליפס ואוסרם הוציאו נורות הלוגן בעלות עוצמה גבוהה יותר מאשר נורה סטנדרטית. הפרסומות מדברות על 30 ו-50 אחוז יותר עוצמה. אבל העלות יחסית גבוהה ואורך החיים קצר מאוד – פחות מ-200 שעות. HID (או "יש לך קסנון אחשלו?") היתרונות - ניצול אנרגטי טוב יותר מהלוגן, תאורה חזקה ובהירה מאוד, אורך חיי הנורות מגיע ל-5000 שעות (פחות מכך אם משתמשים במגבר של 55 וואט), מאחר שאין חוט להט, הנורה לא רגישה לטלטולים. החסרונות - ההתקנה ברכב שלא מגיע עם HID במקור, מסובכת יחסית ומצריכה 4 רכיבים שונים כדי להפיק מהנורות את המירב. (באלאסט - מייצב מתח, סטרטר שמספק את המתח הגבוה לנורות – כ-24,000 וולט, ריליי או מתאם CAN-BUS לאספקת מתח רציפה ונכונה ודיווח נכון למחשב הרכב, והנורות עצמן.) בנוסף, מאחר ומדובר במקור אור מאוד ממוקד וקשה ביחס להלוגן, יש צורך תמידי לדאוג לנקיון הפנסים מאחר ולכלוך גורם לאור להשבר, להתפזר ולסנוור את שאר משתמשי הדרך. זאת הסיבה שרכבים שמגיעים עם HID מהמפעל, מגיעים גם עם מייצב (ג'ירו) ממוחשב ומתזים לשטיפת הפנסים. אם התקנתם קיט ברכב שלא הגיע כך במקור, דאגו לנקיון לעיתים קרובות. חיסרון נוסף ומשמעותי יותר נגרם מצורת הפעולה של ה-HID. מאחר ולוקח לנורות זמן של כמה עשרות שניות כדי להתייצב ולפעול במלוא העוצמה, לא ניתן להשתמש בהן כנורות לאור גבוה. הפתרון הוא או שימוש בנורות הלוגן רגילות לאור הגבוה, או התקנת מערכת BIXENON מסובכת ויקרה שמסיטה מעט את הנורה הראשית כלפי מעלה כדי שתשמש גם אור גבוה במקרה הצורך. מחיר נורת HID יקר מאוד ביחס לנורת הלוגן. עוד משהו. נכון שאפשר להרכיב מערכת HID על כל רכב, אבל מאוד מומלץ (שלא לומר חובה) להרכיב אותן על פנסים עם מערכת עדשה (פרוז'קטור) ולא עם רפלקטור פשוט. אלומת האור מאוד חזקה ומרוכזת והרכבה על רפלקטור תגרום לפיזור לא נכון שלה ולסינוור כל משתמשי הדרך (וגם חלק ממשתמשי השמיים). אבל אל דאגה ואל יאוש. אם ממש בא לכם להתקין נורות HID ואין לכם עדשות, ישנן ערכות הסבה שכוללות עדשות בקיט. יהיה צורך לפתוח את הפנס כדי להתקין את העדשות, אבל אני סומך עליכם. יהיה בסדר. LED יתרונות - צריכת חשמל נמוכה מאוד, עוצמת הארה חזקה, התקנה פשוטה וקלה, אורך חיים שנע בין 10 ל-30 אלף שעות עבודה, צבע לבן "נקי", הפעלה מהירה ביותר (כמה מיקרושניות לעומת כעשירית שניה בנורת להט רגילה ועד 20 שניות בנורת (HID, עמידות גבוהה מאד למכות וזעזועים. חסרונות - האור הלבן של ה-LED מבוסס למעשה על LED כחול. וכמו שאמרנו לפני כן, מחקרים מראים שחשיפה ממושכת לאור כחול משפיעה על המוח ויכולה למנוע את ייצור המלטונין וכתוצאה מכך להפרעות שינה. מחקרים חושדים כי ריכוז האור הכחול שבספקטרום ה-LED הלבן, יכול להביא לניוון מקולרי של העיניים. אחרי שהפחדנו אתכם, תשמחו לדעת שיש עוד חסרונות. מאחר ונורות ה-LED הן לא באמת "נורות" אלא מורכבות מדיודות שהן רכיב אלקטרוני ומולחמות כחלק ממעגל מודפס, אין אפשרות להחליף דיודות בודדות כאשר הן נשרפות ויש לזרוק את כל הנורה. מצד שני, גם בנורות האחרות אנחנו לא מחליפים את חוט הלהט. ביחס ל HID והלוגן, נורות LED מסנוורות יותר מאחר ומקור האור מאוד קטן ומרוכז. בנוסף, ה-LED רגיש מאוד לחום ובהעדר אוורור נאות, מאבד מהר מאוד את העוצמה ואת אורך החיים שלו שמתקצר דרמטית. אז בכל זאת, מה לבחור? לפני שנתחיל, כדאי להזכיר מספר דברים. צבע האור נמדד בטמפרטורה או מעלות קלווין וזהו סטנדרט עולמי. טמפרטורת אור הנר היא 1500 מעלות קלווין או K, הזריחה והשקיעה נמצאות ב-3500K, השמש בצהרי היום עומדת על 5500K והשמיים הכחולים מגיעים עד ל-9000K. ככל שהטמפרטורה גבוהה יותר, הגוונים כחולים יותר. קלווין משמעו גוון צבע ולא עוצמה. עצמת האור מתבטאת בערך שונה. LUX או LUMEN. ככל שהמספר גבוה יותר, כך עצמת ההארה גדולה יותר. גם כאן חשוב לציין שהעוצמה לא מתבטאת בהכרח במרחק גדול יותר של הארה. (במיוחד בפנסי הרכב שם ישנם מסננים ומסכות, בעיקר בעדשות, המגבילות למעשה את הטווח המעשי של הנורות כדי למנוע סנוור) אפשר לומר שנורה עם ערך לומן גבוה יותר, תאיר טוב יותר ובעוצמה חזקה יותר את אותו שטח נתון. צריך גם לקחת בחשבון שרוב היצרנים "מאוד אופטימיים" בנתוני עוצמת ההארה שלהם ואפשר לומר בבטחון שניתן לחלק את המספר שלהם ל-2 ולפעמים אף יותר. דוגמאות בהמשך. HID. כיאה לטכנולוגיה וותיקה ועם ירידת המחיר, ישנם עשרות אם לא מאות יצרנים סיניים עלומים שישמחו למכור לכם את מרכולתם העלומה גם היא תמורת כמה עשרות דולרים בודדים. על פניו הטכנולוגיה נגישה לכל, אבל כמו כל דבר, גם כאן צריך לדעת, כמו שכתב בזמנו נביא הזעם של הפורום, "זול וזוגלובק, שניהם מתחילים ב-ז' ובשניהם תקבלו נקניקיה." מומלץ וכדאי להצמד לחברות מוכרות וכאלו שקיבלו מספיק פידבקים טובים ולאורך זמן מקונים. כמו כן, כדאי לשים לב למספר דברים. ישנם הספקים שונים הנעים בין 35 ל-80 וואט ואפילו יותר. המומלץ ביותר הוא להצמד ל-35 ואט, או לכל היותר 55 וואט מהסיבה הפשוטה שככל שההספק עולה, אורך החיים של הנורות יורד. להספק יש השפעה ישירה על עוצמת התאורה. נורת הלוגן מפיקה בין 400 ל-800 לומן, בעוד שנורת HID עם מגבר 35 וואט מסוגלת להגיע ל-3500 לומן או ל-5000 עם מגבר 55 וואט. כלומר – עוצמת הארה של עד פי שישה ויותר(!) נורות עלומות שם, לעיתים לא יכילו את הגזים הנכונים הדרושים לתאורה והזכוכית החיצונית עשויה שלא להיות מקווארץ, מה שאומר שהתאורה תהיה חלשה יותר, והנורה תחזיק הרבה פחות זמן. במידה וברכב שלכם התאורה מחוברת ל-CAN-bus (מחשב הרכב המרכזי) ונשלטת על ידיו, ונורות שרופות מדליקות נורת תקלה, אתם חייבים לרכוש מתאם CAN-bus מתאים (הידוע גם בכינויו Error Free), אחרת תחוו ריצודים והודעות שגיאה כי נורות HID ו-LED דורשות מתח נמוך יותר מנורות הלוגן ולכן גורמות למחשב ברכב "לחשוב" שנשרפה נורה. הרכיב החשוב ביותר במערכת נקרא באלאסט (Ballast, מייצב), והוא אחראי על יצוב ואספקת המתח החשמלי לנורות. רכיבים זולים יגרמו לעיתים להפרעות במערכת השמע והשראות שונות ומשונות על מחשב הרכב. במידה ומערכת התאורה אינה מחוברת ל-CAN-bus או שברכבכם בכלל אין כזה (קיים ברוב הרכבים מה-20-25 שנה האחרונות), חשוב מאוד לרכוש ערכת ממסרים המתחברים למצבר הרכב ולא להסתפק בבלאסט בלבד. גם בחירת הנורות לרכב היא תורה בפני עצמה. על נורת ה-HID מורכבת אלקטרודה חיצונית. האלקטרודה חייבת להיות בצד העליון של הנורה כשהיא מורכבת ולא, היא תטיל צל ותפגע בתאורה. ישנן נורות המסומנות כ-A ו-B. לפני שאתם מזמינים, ודאו איזו הברגה יש לכם והזמינו את הנורה המתאימה. בבחירת "צבע" הנורה, כדאי לדעת שככל שהצבע (או טמפרטורת הצבע) עולה לכוון הכחול/סגול, כך יורדת עוצמת ההארה, מאחר וצביעת הנורה בולעת את קרני האור. טמפרטורת הצבע המומלצת היא בין 4500 ל-5500K – הצבע הלבן הטבעי, וזוהי גם בחירתם של יצרני הרכב. רכבים מסוימים דורשים מתאמי פלסטיק או מתכת כדי להרכיב את הנורות ברכבם. לדוגמא-BMW, מיצובישי, קיה ועוד. דאגו לרכוש את המתאם ביחד עם הנורות. קחו בחשבון שיכול להיות שיהיה צורך לקדוח את מכסה הנורות (במדה וקיים אצלכם מכסה כזה) כדי להעביר את הכבלים מהנורה אל הרכיבים השונים. כדאי לרכוש מכסים נוספים במידה ותרצו לחזור לנורות המקוריות של הרכב. אחת מהחברות הטובות ביותר לתאורה חליפית נקראת מורימוטו (morimoto). המוצרים שלה יקרים מאוד אבל בהחלט שווה להעיף מבט באתר שלהם ולהבין שהמחיר היקר מגיע בגלל האיכות. כך מגיע סט אפטרמרקט מתוצרתם. LED נורות ה-LED חייבות חלק גדול מהפופולריות שלהן לממשלת סין, ששמה דגש על הטכנולוגיה בתוכנית החומש ה-12 שלה (2011-2015) ולמרות שמדובר בטכנולוגיה די חדשה, היצרנים הסינים, בעידוד הממשל, למדו עד מהרה לשכפל גם אותה. השוק מוצף באלפי נורות LED אנונימיות, רובן הגדול מזויפות מכף רגל ועד ראש, וכדאי מאוד לא להתפתות לשמות מפוצצים, נתונים מפוברקים ותמונות מדהימות ולחפור קצת כדי להבין. יצרני ה-LED הראשיים היום הם פיליפס, Cree וסמסונג. חברת פיליפס עם שבב בשם ZES או Lumileds מחזיקה בנתח גדול מאוד של שוק תאורת הלד המקורית וגם בשוק האפטרמרקט. העוצמה של LED זה גדולה כל כך עד כי היא מגיעה לפי 3 (או 2000 לומן מדודים) מעוצמת נורת הלוגן זהה. מיד אחריה (עד לא מזמן) נמצאת חברת Cree שהלדים שלה מספקים עוצמה כמעט זהה. למה כתבתי עד לא מזמן? מהסיבה שהלד האחרון שלהם – בשם XD, מביאה את העוצמה לשיאים חדשים. עד 3800 לומן מדודים – כלומר פי 4 מנורת הלוגן ממוצעת וקצת יותר חזקה מנורת HID עם מגבר 35 וואט. (בדגם האחרון - ULTRA 2 של GRT LIGHTING - יש סרטון יוטיוב בסוף המאמר למי שרוצה לראות) אחריהן בתור, סמסונג עםSMD המשמשים כ-LED עבור אורות חניה, ערפל, איתות ופנים הרכב ו-CSP הסינית עם עשרות מוצרים. גם כאן, כמות הזיופים עצומה וגם כאן כדאי מאוד להיצמד למותגים מכובדים ומוכרים . רוב רובם של היצרנים העלומים שמוכרים את מרכולתם, לא טורחים לעשות התאמות כלשהן. פשוט דוחפים לד מהמדף ומקווים שהביצועים של הנורה יהיו טובים לפחות כמו המעצב הגרפי שעיצב את האריזה. מעטות מאד החברות שדואגות להשתמש בלדים המיועדים ספציפית לתאורה הראשית ברכב ויש להן גם מחקר ופיתוח מתאים. את ההבדל רואים במחיר. וגם בעוצמת התאורה. תאורת לד מחברה עלומה יעלה כמה עשרות דולרים. תאורת לד מחברה טובה יכולה להגיע גם ל 200 דולר. גם כאן, חברות כמו MORIMOTO, GTR LIGHTING ועוד, יתנו תמורה טובה והגונה לכסף שלכם. ואם אתם מחפשים נורה "תקציבית" שגם תהיה טובה, תהיו בטוחים גם עם Hikari,וגם עם Katana. אבל עוד לפני שבחרתם לעצמכם מותג, שימו לב לדבר החשוב ביותר שיקבע אם הנורה תהיה עוצמתית ומדוייקת או חלשה ומסנוורת. יצרני הרכב מתכננים ובונים את פנסי הרכב לפי המידות ושבירת האור של נורות ההלוגן. נורות אלו מגיעות בגודל סטנדרטי, ומיקום חוט הלהט שבתוכם נמדד בקפדנות כדי למנוע חימום יתר. נורת לד שלא עומדת בסטנדרט הזה, תגרום לאלומת האור להתפזר בצורה לא תקינה ולסנוור את משתמשי הדרך האחרים. וכמובן שכל עוצמת תאורה שתתפזר על עיניים של נהגים אחרים, לא מאירה את הכביש. כך שאולי הלד מספק מליון לומן של הארה אבל הכל מתפזר לעזאזל הקפידו על בדיקת מידות הנורה והמיקום הנכון של הלדים לפני שאתם רוכשים. LED איכותי יגיע לרוב עם דרייבר – קופסה אלקטרונית מייצבת מתח המספקת ל-LED את צריכת המתח המדוייקת שהוא זקוק לה. נורות ללא דרייבר יהיו לרוב חלשות יותר ו/או יחיו פחות. בנוסף, לדים עוצמתיים מתחממים מאוד, ודורשים מערכת קירור טובה. ישנם יצרנים המסתפקים בקירור פאסיבי, שמשתמש בגריל אלומיניום קשיח או סנפירים גמישים כדי לפזר את החום. אחרים מספקים מאוורר קטן שעוזר. מאוורר אולי נשמע כמו פיתרון טוב יותר, אבל זה לא בהכרח המצב, ישנם מאווררים שלא תורמים כלום, וישנם גופי קירור פאסיביים שמספקים פיזור חום טוב מספיק. בהתקנה, יש להקפיד שהלדים ימוקמו בצורה שבה יופנו לכוון שמאל/ימין בתוך הפנס בזוית מדוייקת של 90 מעלות ולא למעלה/למטה או באלכסון, כמו בתמונה. את רוב הלדים האיכותיים, אפשר לכוון כך שיותקנו בצורה הנכונה. טיפ קטן למי שמעוניין ברכישת LED של פיליפס. בשוק מסתובבים אין ספור חיקויים גרועים יותר ופחות מהמותג המקורי. במבט פשוט אפשר לזהות די מהר מי מזוייף ומי מקורי. שימו לב לתמונות. זהו זיוף. ההלחמות גרועות, והדיודה שנמצאת בתחתית ה LED, קטנה. נורה כזאת מאירה בעצמה נמוכה ולא תחזיק מעמד זמן רב. גם מיקום הלדים לא נכון. לעומת זאת, זהו LED מקורי של PHILPS. שימו לב להבדלים. הלחמות מדויקות, הדיודה בתחתית ה-LED גדולה ובשרנית, וכמובן שאי אפשר בלי מיתוג. ועכשיו אחד ליד השני . מתאמי התקנה. לא חשוב באיזו טכנולוגיה תבחרו, הקפידו לבדוק האם יש צורך במתאמים המורכבים על נורות הרכב והזמינו אותם בהתאם. אחרת לא תוכלו לחבר את הנורות. גם לנורות ה-LED וגם נורות ה-HID דורשות מתאמי CAN-BUS במידה ורכבכם מצוייד במערכת זאת. הקפידו על רכישה של מתאם כזה במידה ויצרן הקיט שרכשתם לא מצהיר על תמיכה ב-CAN-bus או Error Free. דוגמה למתאמי נורות ו-CAN-bus. סיכום ומסקנות. בסופו של דבר, אנחנו מגיעים לישורת האחרונה. איזו טכנולוגיה עדיפה? עם איזה נורות נקבל תאורה טובה יותר? נכון לעכשיו, מסתבר שטכנולוגית ה-HID (קסנון) עדיין נותנת את התמורה הטובה ביותר לכסף במחיר של התקנה מעט מאתגרת. נורות HID בגוון 5500k עם מגבר 55 וואט נותנות את השילוב החזק ביותר של תאורה לרכב. עצמת התאורה יכולה להגיע עד לפי שישה מאשר נורת הלוגן פשוטה, אבל עם זאת, הסיבוכיות היחסית של ההתקנה יכולה להרתיע. לעומת זאת, נורות ה-LED העוצמתיות היום, נותנות מענה מצויין למי שמחפש התקנת "שגר ושכח". ה-LED של החברות פיליפס ו-Cree הם המומלצים ביותר כיום ועם עוצמת הארה של 2400 לומן ויותר, ניתן בהחלט לומר שיש תחליף ל-HID סטנדרטי. הסיבה היחידה שאנחנו לא רואים תאורת לד מלאה בכל הרכבים היא מיתוגית. היצרניות שומרות את תאורת הלד המלא לרמות הגימור הגבוהות יותר. בסופו של דבר, אני מאמין שהרצון לחסוך באנרגיה במיוחד ברכבים חשמליים והיברידיים, כמו גם התחרות הגדולה שרק מתעצמת בשנים האחרונות כמו גם הרצון לחסוך בהוצאות מיותרות והרצון להיות אלו "שנותנים יותר" תוריד את תאורת הלד המלא לכל הרכבים בעתיד הקרוב. לצפייה במאמר המלא

לפני איזה שנה החלטתי שנמאס לי מהגריל גז. כן, היה לי גריל טיפש ומעפן, כל טיפת שמן היה נדלק כמו העמודים הלא מזהמים בכלל במפרץ חיפה, אבל ראיתי תופעות דומות גם בגרילים יקרים יותר וגם - ואני מבקש להתאפק לפחות 3 תגובות לפני שתתווכחו על זה - יש הבדל בטעם שבתור חובב בשר הוא מפריע לי. מפה לשם, ביום שהעפתי את המנגל לפינת הגרוטאות ביישוב, חבר שלי ביקש עזרה עם העגלה כדי להעיף את המנגל פחמים שלו. אז העפתי אותו אליי לגינה. המנגל הזה נפוץ, מגיע עם תמוכות שמאפשרות להגביה ב-3 קומות את הרשת. פעם-פעמיים עם כל הקואורדינציה שגייסתי והבשר איים לסיים על הרצפה, החלטתי שצריך פה שינוי. חופר קצת ביינטרנט, רואה סרטונים וסופג רעיונות (מכנים את המתקן הזה משום מה סנטה מריה), החלטתי ללכת על זה. כחודשיים לפני החלטתי לקנות רתכת, כ-skillset שחסר לי כבר שנים. התאמנתי, נכוותי, בניתי מתקני גלילה לח"ג בעבודה והרגשתי נוח להתקדם הלאה. המסגרת עשויה מפרופיל 20X20. כל הברזל פה מגולוון למעט פרופיל הזווית שנוגע באוכל. רוב המנגלים הארגנטינאים שראיתי, באו עם פרופילי זווית כ"רשת" בגריל. כידוע, זה גם מאכלס את השומן הניגר וגם מגדיל את השטח החם לעומת השטח החשוף ללהבות שקופצות מדי פעם. ספייסר לטובת מרווח קבוע ופיקים ראשונים לקיבוע כאן אני מתחיל עם פרופיל בצורת ח', שיחבוק את הגשר שיהיה חלק ממתקן ההרמה. לא היה לי פרופיל מוכן שגדול בקצת מה-30X30 שממנו אכין את הגשר, אז הכנתי אחד כי רציתי מינימום טולרנס. ^ קלוב עם ספייסר קרטון וריתוכים למילוי הקאנט שנפתח בחיתוך הלבשה על מסגרת הרשת פה התחכמתי. רוב הבונים עושים ציר חשוף מתחת לפרופיל הרוחבי למעלה. אני רציתי מראה נקי והחלטתי להכניס לתוך אותו פרופיל את הציר. פה פיניתי פתח למעבר הכבל פלדה שיושחל בהמשך, הוא זה שירים את הרשת אוזניים לקשירת הכבל על הרשת כפתרון לנעילת הגובה, יש שמשתמשים בראצ'ט, יש ידיות עם קדח נעילה, יש עם זרועות שנועלות בסיבוב עם אום. אני אהבתי את הרעיון שמשלב גלגל שיניים, אני מת על המראה שלהם ואבא שלי מצא לי את החבר היפיוף הזה: ניקיון, ליטוש והלבשה על ציר ניצלתי את החריץ לטובת קיבוע הגלג"ש, יצרתי בליטה בריתוך והשחזתי אותה להתאמה לסיבוב העסק גם יש 2-3 פתרונות מקובלים. או שמכופפים פרופיל שטוח או עגול לכדי גלגל הגה, או שמרתכים מנואלה פשוטה. אני איש של מכוניות והיה ברור שיבוא שם גלגל כלשהו והתחלתי לנבור בכל מיני ג'אנטים קטנים, אופניים שסיימו קריירה וכו'. בסוף, מחוץ לבית, כנראה נפל למישהו, חישוק אלומיניום שלפי הקורוזיה השטחית נראה כמו חלק ממכונת כביסה או מייבש. הפתח במרכז לא סטנדרטי, אני לא יכול לרתך אז חייב לבצע חיבור מכאני כלשהו, מה שחייב השחזה וקיבוע עם פין פציל ^ בהמשך הוספתי עובי בריתוך כדי שלא יהיה משחק בעת הסיבוב. מפה להכנת הנועל. כופפתי מסמר 10, מצאתי בחצר בעסק פרופיל שכאילו נתפר לחישגוז הזה, חסך לי זמן לחתוך פרופיל לצורה הזו. תחילת הרכבות: מיסוך וצביעה עם צבע עמיד בחום. כתוב שהוא שחור, יצא יותר חום'ish. בהמשך השחלת כבל פלדה 2 מ"מ. מפה אני מבקש מהחבר @Transporter לדלג על התמונות, יש פה פחמים דולקים ויש חשש רציני לחיי ספות תועות 😄 קניתי 20 ק"ג קברצ'ו. הם נדלקו מהר מדי ביחס למה שאני מכיר וכבר חששתי שמכרו לי משהו סתם, אבל החזיקו כ-3 שעות עבודה והמנגל נותר חמים גם בשעת לילה. שני גושי אנטריקוט, כ-3.2 ק"ג בסה"כ. עצרתי אותם על מדיום רייר אחרי 45 דקות (כולל הפיכה כל כ-10 דקות), חיתוך לפרוסות והמשך צריבה קלה לאיפוס רמת עשייה כמו שכל אחד אוהב. המנגל הזה הולך להיות מושתל בתוך עמדת עבודה חיצונית על גלגלים (שאוכל לנייד בהתאם לכיוון השמש) שכבר עשיתי תכנון עבורה ויש כמות ברזל שרק מחכה להיחתך ולהתרתך. ייקח כמה שבועות אבל stay tuned.

קורונה, חל"ת, התמודדות עם טרנספורטר בשרשור הקורונה של הפורום, מסגר אל סגר - אף אחד לא ידע להתכונן לתקופה המתסכלת הזאת. השכרתי לאורך כל התקופה עד כה רכבים אשר שימשו אותי ביום יום. ממיני ועד משפחתיות מפנקות. להלן אפרט את הרשמים שלי מכל רכב בתמציתיות, סיפור בהמשכים, בתקווה שזה יעניין מישהו, ואם לא - לפחות העברתי כמה דק בחל"ת הארור הזה. כל הרכבים הושכרו במסגרת שיתוף פעולה בין AVIS לבין החברה בה אני עובד (מחירון מוזל יותר). נסיכת הכפר: בשלהי חודש מאי, לקראת חופשה באילת שתוכננה זמן רב מראש - השכרתי רכב לצורך החופשה שבאה עלינו לטובה מקטגוריה D - משפחתי קטן, מסניף רמת גן. להפתעתי, בעת הגעתי לסניף שידרגו אותי מס' קטגוריות למעלה ופגשתי לראשונה בנסיכת הכפר - מאזדה 3 שחורה 32,178 על השעון, בציר 2019 ברמת גימור מאובזרת "ספורט" (לא אופייני להשכרה). אחרי התלבטות באשר לשרידות שלי ושל בת זוגתי בחום של אילת עם רכב שחור וריפוד שחור, החלטתי להתפנק עם השדרוג ולקחת. נוחות והתנהגות: מאזדה כמאזדה, במיוחד בשנתונים היותר מתקדמים (לא האחרונים) ידועה במתלים הנוקשים יותר שלה אל מול יכולות שיכוך סבירות ורעשי דרך. על כל אלו מדווח שמאזדה טיפלה במגרעות הללו בדגמים העדכניים, אך בציר 2019 סבל ממס' דברים. ראשית, הרכב מאוד דינמי. כנהג שרגלו לא קלה על ההגה (גם לא על הדוושה), אין ספק שמבחינה דינאמית למשפחתית אוטומטית ממוצעת מאזדה נותנת חווית אחיזה טובה. הסיבובים בדרכנו לאילת על כבישי הערבה עברו בהנאה גדולה. באשר לשיכוך ורעשי הדרך - כאמור, המתלים במאזדה נוקשים (לפחות לי) ולא סלחניים לבורות או במפרים. רעשי הדרך מתחילים להיות משמעותיים החל מ-110 קמ"ש, כנ"ל מנוע צעקני בסל"ד גבוה ורעשי רוח. ככל הנראה גם הצמיגים בחתך נמוך שהגיעו עם הדגם השפיעו על הנוחות, אך לא רק. ההגה תקשר מצוין ובכלל בפן הדינמי יש לה נקודות אל מול החסרונות. מנוע, תיבת הילוכים וביצועים: לנסיכת הכפר בה זכיתי ישב בחרטום מנוע 2 ליטר צמא לדלק בעל הספק של 165 כ"ס. המנוע, כיאה למנוע אטמוספרי רגיל - גמיש מאוד בסל"ד גבוה. יציאה מהירה מהמקום דורשת לחיצה נדיבה על הדוושה ובעקיפות לא-לא סביר לשמוע את רעשי המנוע בסל"ד גבוה. מיותר לציין כי העליות חזרה בערבה עברו בקלילות והרכב בהחלט נמרץ. באופן אישי אני סולד ממנועים גדולי נפח שיכולות הגמישות שלהם היא בסל"ד גבוה ונהנה יותר ממנועי טורבו קטנים יותר המגיעים להספקים דומים. תיבת ההילוכים מתפקדת מצוין (פלנטרית רגילה), עם אפשרות להעברת ההילוכים ממנופים מאחורי ההגה. ללא חבטות מיותרות וללא היסוס בפקקים. מעבר למצב ספורט מושך את ההילוכים לקצה העליון של הסל"ד (למקסימום ניצול של המנוע) ורגישות הדוושה עולה במעט. מלבד בזבוז דלק ברכב שגם כך לא חסכוני לא ראיתי טעם באופציה הזאת. צריכת דלק: המאזדה לא מרחמת על הכיס שלך בפן הזה - במיוחד כשהרגל לא קלה על הדוושה, והצריכה הממוצעת עמדה על 12 ק"מ לליטר בערך. נתוני היצרן מהבחינה הזאת הם אחיזת עיניים ובשום סיטואציה בבינעירוני לא אפשרי להשיג 21 ק"מ לליטר כפי שמוצג. אבזור ובטיחות: רמת הגימור "ספורט" שקיבלתי בהחלט הייתה מפנקת ביחס למקובל ברכבי השכרה אשר נהנים מרמות גימור "ליסינג" פשוטות יותר. וכללה באבזור הנוחות, בין היתר, הנעה ללא מפתח, מצלמת רוורס, בקרת אקלים, פנסי LED מלאים בקרת שיוט ועוד. אין עוררין על כך שאחת הסיבות לשם לה היא זכתה אצלנו הוא בעקבות השילוב בין פנסי הלד לצבע הרכב. בגזרת הבטיחות הרכב כולל כ-6 כריות אוויר, בלימה אוטונומית במהירות עירונית, תיקון סטייה מנתיב והתראה שטיפת פנסים פנימית ועוד. אחד הפיצ'רים שאהבתי היה התצוגה העילית שהגיעה עם הדגם, מעל ללוח שעונים, בה הוצגה מהירות הנסיעה ותמרורים. ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ המלכה בלבן: לאחר כחודש עם המזאדה והחזרתה לסניף בפ"ת, החלטתי שבה לי לנסות משהו שונה. מצד אחד, משהו שלא ישרוף לי את הכיס מבחינת הדלק ומאידך, טכנולוגית משהו. ואז, הגיעה ההצעה המפתה מצד הנציג: איוניק 2020 ברמת גימור פרימיום, חדשה דנדשה עם 15 אלף ק"מ על השעון. מפתה והרכב עצמו תמיד סקרן אותי, במיוחד העניין ההיברידי בו (טרם לא יצא לי לנהוג על רכב היברדי). בשל כך, יצאתי לדרך חדשה עם האיוניק. נוחות והתנהגות: האיוניק הינו רכב משפחתי ממוצע פלוס פלוס. מרווח, נוח... ממוצע מהבחינה הזאת, אבל מצטיינת בהרבה בחינות אחרות מבחינתי. בשונה מהמאזדה, לא הייתי תוקף איתה פניות, אך מנגד הרכב מאוד יציב על הכביש, גם במהירויות גבוהות (רעש משמעותי מורגש החל מ-130 קמ"ש והלאה). בידוד הרעשים ונוחות הנסיעה טובות מהמאזדה ובאופן כללי ממה שיצא לי להיתקל בו עד היום - לא רע בכלל באשר להמון רכבים. ההגה מתקשר טוב אם כי מורגש התגבור החשמלי במהירות נמוכה. המושבים נוחים מאוד לעומת המאזדה שהיו מעט נוקשים, מרווח, תא מטען עצום ותנוחת ישיבה טובה יותר שכשלעצמה מרגישה גבוהה יותר. מנוע, תיבת הילוכים וביצועים: באופן שאותי הפתיע לטובה, מנוע 1.6 באיוניק בעזרת המנוע החשמלי מספקים ביצועים מהנים ומספיקים לגמרי לטעמי עבור רכב שמתריימר להיות משפחתי-רגיל. היציאה מהמקום יכולה להפתיע מאוד לטובה עם לחיצה נדיבה בעזרת המנוע החשמלי שנותן "בוסט" לתחילת הנסיעה, קג"מ 27 שמורגש. עקיפות עוברות בקלילות ורק במקרים מאוד מעתים נאלצתי לדחוק את המנוע לקצה הסל"ד העליון על מנת להפיק עוד קצת כוח. על הנייר זה לא נכון, אבל על הכביש האיוניק הרגישה אפילו זריזה יותר מהמאזדה. הנסיעה על המנוע החשמלי מהנה מאוד בעיר. שקט מופתי. בהחלט התלהבתי מההיברידיות שלה. תיבת ההילוכים הינה רובוטית כפולת מצמד מצוינת שעושה עבודה מעולה הן בעיר (פקק) והן בבינעירוני, אין תלונות. צריכת דלק: התאהבתי באיוניק. לא רק בגלל צריכת הדלק, אבל זה בהחלט היה נטבח חשוב. צריכת הדלק הייתה פשוט פנטסטית למרות נסיעה מאוד לא רגועה שלי, ועמדה בממוצע על 23 ק"מ לליטר. אבזור ובטיחות: התאהבתי בה, כבר ציינתי? האיוניק מאובזרת מאוד לטעמי אל מול המחיר שלה. החל ממערכת מולטימדיה מקורית עם צימוד לאפל ואנדרואיד קאר פליי שעובדות מ צ ו י ן, בקרת אקלים מפוצלת עם אופציה למזגן לנהג בלבד (מוסיף לשקט המופתי של הרכב) ופתחים מאחור, בקרת שיוט אדפטיבית שעובדת טוב מאוד, מחשב דרך מפורט עם לא מעט אפשרויות ועוד ועוד. גם הבטיחות לוקחת חלק ניכר ברשימה של האיוניק וכוללת בלימה אוטומית, היגוי אקטיבי ועוד. יש לציין גם את פיצר הAUTO HOLD שאהבתי והבלם יד חשמלי שמתבטל אוטומטית במעבר ל-D. כיף גדול של רכב. ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ המיני המאכזבת: טוב, נו מה? כסף גדל על העצים? נהנינו מספיק, והגיע הזמן להשתנמך משמעותית אל עבר קטגוריית רכבי המיני. פיקנטו לא באה בחשבון, ה-I10 חלשה וזללנית. טוב, נשארנו עם הספארקית הקטנה ויצאנו לדרך. המיני החזקה בקטגוריה, בציר 2020 עם ק"מ צעיר מאוד יחסית, ברמת אבזור LT+. נפרדנו בעצב רב מהאיוניק היקרה לשלום והמשכנו לדרכנו עם המיני החדשה שלנו. נוחות והתנהגות: יש סעיף כזה בכלל ברכבי מיני? סתם נו. אין ספק שמדובר בשנמוך משמעותי, אבל אם להיות לרגע אובייקטיבים: ביחס לקטגוריה הרכב סביר מאוד לדעתי. הדגם שהושק לפני 5 שנים ועבר מס' מתיחות פנים מורגש מיושן, רועש נורא ומקרקש. להתנהלות עירונית אין ספק שמדובר ברכב סביר לכל הדעות, אם כי רעשי הדרך מורגשים כאילו אתה בתוך מכונת כביסה, כנ"ל לרעשי מנוע. הוא נוח בנוף העירוני וקל לתמרן איתו. אין מה לפרט יותר מדי על ההתנהגות כי מדובר ברכב מיני, אין ספק שהוא מתאים לנוף העירוני כי בבינעירוני הכל מורגש. מנוע, תיבת הילוכים וביצועים: על הנייר יש לספארק את הנתונים החזקים בקטגוריה עם מנוע 1.4 ומומנט של 13.1. המנוע מרגיש טוב, אם כי צעקני כאמור, אך לא היססתי לצאת לעקיפות ולא הייתי צריך לתכנן אותם קילומטרים מראש. המנוע עושה עבודה טובה גם בכביש בינעירוני. כן, צריך לפעמים להקפיץ את הסל"ד וללחוץ על הדוושה מעבר לרצוי. זו פעם ראשונה שאני נוהג על תיבה רציפה, שהרגישה בסדר בסה"כ. קיים סירוס מסוים של המנוע, אך בסה"כ הפעילות שלו בסדר. רק בסדר. צריכת דלק: אחרי שהתרגלת לצריכה של רכב היברדי, זאת סטירה להוציא ממוצע של 14 ק"מ לליטר ברכב מיני. אפשר להבין זאת בגלל שעיקר הנסיעות שהיו לי היו בכביש בינעירוני ששם בהחלט יש לאמץ את המנוע של הספארק, אבל בכל זאת. אבזור ובטיחות: גרסת הליסינג של הספארק מרגישה מאוד מאוד זולה (לא יודע מה המצב בפרימייר הבכירה), בעיקר בעקבות ריבוי מאוד גדול של חלקי פלסטיק זולים, החל מהדלת שמרגישה כמו צעצוע בואך מזגן מכני ועד כדי נעילת דלתות עם הצופציק שיש להרים למעלה, ממש כמו בטויוטה קורולה 99 שהייתה לאמא שלי. מערכת המולטימדיה סבירה (לא סובל את MYLINK של שברולט), והדבר היחידי שטוב בה הוא הצימוד לאפל קאר ואנדרואיד. הרכב מרגיש ונראה זול. מיני. בבחינת הבטיחות הספארק כוללת כמובן מוביזבל ובלימה אוטומית . מצלמת הרווס הייתה מזעזעת והיה עדיף שלא הייתה מותקנת. עוד דבר, קריטי! מה לעזאזל חשבו לעצמם האמריקאים עם המראה הימנית שמקרבת פי 4 את מה שאתה רואה בפועל? בשום צורה לא התצלחתי לכוון את המראה כראוי. מזעזע. ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ עדיין אמריקאי, אבל עם טיפ טיפה שרירים: אחרי החוויה עם הספארק, איתה הצלחתי לבלות שבוע, חזרתי במהרה אל הסניף באשדוד בדרישה חד משמעית: מיני אאוט, קרוז אין. וכך חזרתי לקטגוריית הרכבים המשפחתיים עם שברולט קרוז, בציר 2018, אבל הפעם - ברמת גימור פרימייר, פינוק! המלאך על הצד הימני אמר שאני הולך לסבול עם המושבי עור. השטן אמר קח ותשתוק, העיקר לא ספארק. ויצאנו לדרך. נוחות והתנהגות: הקרוז אכן נוחה ורכה יחסית, כפי שמיימרים לה. התנהגות הכביש טובה אם כי ההגה מרגיש נוקשה יותר ופחות קל לתמרון ממה שחוויתי עד כה. למרות המשקל העצמי שנמוך מהאיוניק והמאזדה, הרכב מרגיש כבד, גדול. חיצונית, הוא נראה הרבה יותר גדול מאשר הוא בפנים. לא רכב מסלול, אבל גם לא פראייר והאחיזה טובה. תנוחת הישיבה סבירה ובגלל הבגאז' המרובע משהו - קשה לעמוד טוב את המרחק שלו. גם כן, כמו בספארק, מה הסיפור של המראה הימנית? אוי ה', מה עשיתי לעצמי פעם נוספת? אם לתמצת - הרכב לא נוח. לא בגלל השיכוך, אלא בגלל הגודל, הראייה הבעייתית ועוד. מנוע, תיבת הילוכים וביצועים: גולת הכותרת של הקרוז היא יחידת ההנעה: מנוע 1.4 מטורבט עם 24 קג"מ ומנוע שכבר בסל"ד נמוך מאוד מרגישים את כוחו. הרכב חזק, ומרגיש חזק. עם לחיצה נדיבה הרכב שועט קדימה ובהחלט מרגישים את היכולות (7.7 0-100 על הנייר). כל זה יתבטא בהמשך יפה מאוד בצריכת הדלק עליה אפרט בהמשך. התיבה בקרוז הינה אוטומטית רגילה בעלת 6 הילוכים שפועלת בצורה טובה. לא משהו מיוחד. דבר משמעותי שיש לציין לרעה - אולי זה היה מצב הרכב, אולי לא, אבל הבלמים מרגישים חלשים ולא פעם הייתי צריך ללחוץ הרבה מעבר למה שאני חושב שסביר על מנת לבלום בצורה סבירה. צריכת דלק: נו? לקפוץ מהגג כבר עכשיו? בתמימותי חשבתי לעצמי שמנוע טורבו אמור להיות חסכוני. אז חשבתי. הצריכה הממוצעת עמדה על בערך 11 ק"מ לליטר. שתיין אמיתי. בתקופה הקצרה בו הייתי עם הקרוז (5 ימים) נאלצתי לתדלק פעמיים בנסועה יומית של בערך 100 ק"מ. אבזור ובטיחות: הקרוז רכב לזקנים. סתם. אבל כן, כפי שחשבתי, מושבי העור היו נוראיים, החימום למושבים לא רלוונטי בארצנו הקטנטונת וממש לא אהבתי את כל דיפוני העור על הדשבורד ובדלתות. אולי זה רק אני, בצעירותי. אין ספק שהרכב מאובזר מאוד, החל משלט עם הנעה מרחוק (כיף בקיץ), בקרת אקלים, מולטימדיה עם צימוד, מושב חשמלי (ללא זיכרון) ועוד. מנגד, בבטיחות, כלום. 10 כריות אוויר אבל חוץ מזה כלום. כמובן שיש מוביזבל. אה ו... בלם יד שמופעל עם רגל. WTF? אחד הדברים הגרועים שנתקלתי בהם. בדומה לספארק (כרגע קטע של התקנה מקומית) המצלמה (רוורס) בסוני אריקסון האדום שהיה לי הייתה טובה יותר. חצונית הרכב נראה טוב, אין ספק. ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ מספיק חגיגות, פרקטיות נטו: לאחר 5 ימים עם הקרושתיינית, חזרתי בבהלה לסניף באשדוד ודפקתי על הדלפק (לא באמת), הגיע הזמן להספיק עם המשחקים. רכב פרקטי, זול במחירון ההשכרה ותו לא. וכך פגשתי במאזדה 2 היקרה. דיינמיק 2020, 22 אלף ק"מ ומוכנה לאחר טיפול. נוחות והתנהגות: בגדול? אחלה סופר מיני. בגדול גדול? אחלה. כיאה למאזדה המתלים על הצד היותר נוקשה, אך התנהגות הכביש טובה ביחס לסופר מיני. יציבה, הגה מתקשר טוב, נוחה מאוד בעיר וגם בבינעירוני היא לא רעה. בסה"כ עושה עבודה טובה כמצופה מסופר מיני (אם כי מיושנת) ולא מעבר. אלא מה, מאזדה בחרו לשים מכסחת דשא בחרטום. לא באמת מכסחת דשא, אבל מנוע שנשמע היטב בהצאת ביניים. בידוד הרעשים לא מצוין, אבל גם לא גרוע. איפשהו באמצע. כל אלו אמורים להשתפר משמעותית עם הדגם העדכני יותר של הסופר מיני שצפוי להגיע בקרוב. מנוע, תיבת הילוכים וביצועים: המאזדה, בעלת מנוע SKYACTIVE 1.5 עם 112 סוסים היא סופר מיני חזקה יחסית. היציאה מהמקום טובה, הנסיעה הבינעירונית טובה וכך גם העקיפות. המנוע כמובן גמיש יותר בסל"ד גבוה אבל בסה"כ נותן ביצועים סבירים למדי. רועש, כבר אמרתי, אבל עושה את העבודה. מעבר למצב SPORT מגביר את רגישות הדוושה ותיבת ההילוכים מושכת את ההילוכים יותר ויותר. התיבה פלנטרית רגילה שעליה אין מה להרחיב. צריכת דלק: באופן מפתיע, ציפיתי לתוצאות קצת יותר גרועות. אחרי הכל מדובר על מנוע אטמוספרי. אבל, המאזדה הייתה סבירה בבחינת צריכת הדלק והציגה ממוצע של 15 ק"מ לליטר, בערך. אבזור ובטיחות: המאזדה בגרסת הליסינג "דיינמיק" לא ממש מאובזרת. מלבד הנעה ללא מפתח, מולטימדיה מעצבנת ללא צימוד (ניתן בתשלום בשנתונים הגבוהים - תלוי גרסה) ובקרת אקלים (בערך), לא קיים אבזור נוסף. גם בגזרת הבטיחות אני לא איש בשורות, אם כי קיימת בלימה אוטומית והתראה על סטייה מנתיב. אה ו.. מוביזבל. מלבד לכל זה, אין ספק שהמאזדה נאה מאוד בעיניי. לסיכומו של עניין, אלו היו השקל וחצי (בקושי) שלי אודות תקופת ההשכרה שנאלצתי להיכנס אליה. כמובן שעץ הכסף הפסיק להוציא פירות, ולצד הסגר סיימתי לעת עתה את הפרק הזה. מלבד הסיפור המצער אותו פירטתי כאן, חווית ההשכרה הייתה טובה בסה"כ. המנצחת הגדולה היא כמובן האיוניק שהייתה עבורי מושלמת מכל בחינה ובהחלט הייתי שוקל מאוד ברצינות רכישה שלה כבן אדם פרטי. השתדלתי לא לחפור מדי, ולכן במידה ויש שאלות על דגם ספציפי או התעניינות באשר לפרט מסוים, אשמח לענות.

שנים שאני מסתכל בסרטונים ביוטיוב ומתכנן את השיפוץ האולטימטיבי בשתי ידיים, רק שזה אף פעם לא הגיע לידי מעשה. עד שהפכתי למובטל. אחרי ההבנה שמציאת עבודה כנראה תיקח לי קצת יותר זמן ממה שחשבתי בהתחלה, החלטתי שזה בדיוק הזמן לעשות לביתי. אחרי שהכנתי את האישה למציאות של הרבה זמן בלגאן בבית אבק ורעש של אתר בניה וקיבלתי אישור עקרוני, (ולזכותה יאמר שהיא התלהבה יותר ממני) התחיל שלב התכנון. לא התעצלתי, הלכתי לראות רצפים, בנאים, משפצי בתים וישבתי לידם במשך שעות. השלמתי את ההשכלה בעזרת יוטיוב והרגשתי את עצמי מוכן לכל פעולה. ממש מקגייוור הפולני. הוחלט ללכת על ריצוף בכל הבית באריחים דמויי פרקט קרמיקה חדשה בחדרי האמבטיה כולל ארונות. אסלות צפות ומיכלי הדחה נסתרים אמבטיה ומקלחון חדשים ארונות בגדים, סלון חדש, דלתות חדשות ותיקון וצביעה של כל הבית כולל קיר לבנים כמיטב הקלאסיקה בפינת האוכל. וכמובן, מטבח. הבית כבר בן 20 ועד היום הסתדרנו פחות או יותר עם "סטנדרט מהקבלן" שהחזיק לא רע אבל בזמן האחרון התחיל כבר להתפורר וכמאמר הפתגם החשוב "מיצינו". החומרים. לאחר כל החישובים ובדיקות המחירים, הזמנתי את כל החומר במקום מרוכז אחד (חוץ מדלתות הפנים והמטבח). הרבה יותר פשוט, מקבלים גם הנחה בגלל הקניה הגדולה והשקט הנפשי והאחריות שווים. סה"כ עלות החומר - בסביבות ה 25K ש"ח התחנה השניה היתה בחנות לכלי עבודה וחומרי בנין. שקים של דבק לקרמיקה התחילו להערם בתא המטען, פטיש גומי, שפכטלים, מלאג' (שפכטל עם שיניים) שפורפרות סיליקון, קליפסים לתפיסת אריחים, קערה ענקית, כפפות ועוד מליון וחצי דברים. חותך אריחי קרמיקה רציתי לקנות אבל זה עולה יותר מאייפון 23 פרו מקס עם חצי טרה זכרון, אז וויתרתי וקניתי משחזת שתשמש אותי לעוד דברים אחרים. סה"כ עלות ראשונית לחומרים שיספיקו לבערך חצי בית: כ-1200 ש"ח בנוסף היה צריך גם לחדש מכשירי חשמל: תנורים, כיריים, מדיח, ועוד כאלו. חיפשתי דילים ועודפים עד שמצאתי חנות שסוגרת את שעריה בגלל המגיפה ששחררה לי את כל מה שרציתי במחירי הפסד של סביבות ה 50 אחוז הנחה. כמובן שזה הותנה בתשלום אחד ולא אשראי וכאלה. קיבל. סה"כ עלות לחלק הזה: 6000 ש"ח המטבח - חברת מטבחים גדולה ומוכרת שמשתמשת בגוף סנדביץ, ופרזול בלום עם שיש קיסר וכיור איכותי. סה"כ: 32K ההתקנה עלי, חבר יעזור. ברז הוזמן מהבנגגוד של האינטרנט. של שיומי בעלות 230 שקל בגלל יום הסינים הרווקים. הדלתות - פולימרי בסביבות ה 1300 ש"ח לדלת - כולל הובלה והתקנה שלו לטובת אחריות. אז מה היה לנו? עד כאן עלות של בערך 70K חומרים בלבד. עלות השילוח של ה-כ-ל (לא כולל מטבח) 400 שקל. אז מתחילים? כן.. השלב הראשוני היה לקחת קצת קרמיקה לבית כדי לבדוק התאמה מול הריהוט החדש. צ'ק - תקין. לאחר יומיים, הגיעה המשאית לבית, והמנוף זרק את הכל בגינה. זה היה השלב שבו הבנתי שזהו - הדיבורים נגמרו והתחילו המעשים. אין לאן לברוח... אז התחלתי להכין את התערובת. 8 ליטר מים, 25 קילו של דבק. כשהתחלתי לערבב את הכל עם קרש והשרירים נתפסו, נזכרתי שאת גיל 22 עברתי לפני יותר מ 22 שנים אבל באמת זה הזמן לעשות קצת כושר. מפה לשם, הריצוף התחיל. מאחר ומדובר על הדבקה על הריצוף הקיים, זה קצת יותר קל. וזה לאחר 3 שעות עבודה בערך, כולל חיתוך אריחים עם המשחזת (צולם ביום למחרת, לאחר הסרת הקליפסים ונקיון.) לאחר המטרים הראשונים, כשתפסתי את השיטה של העבודה, זה פשוט רץ. ביום השני, הבנים הגיעו מהלימודים והחליטו להצטרף לחגיגה. בזכותם הספקנו ביום אחד לסיים את הסלון כמעט כולו. זה למעשה המצב של הסלון ומחר אני מתכנן להמשיך לכון המטבח ואז לכל הבית. סיכום ביניים? בא לכם? אל תפחדו. זה כיף. הרבה בלגאן, הרבה לכלוך, הרבה רעש אבל גם הרבה מאד סיפוק ואם אתם גם מסתכלים על החור שבגרוש, חסכתי כאן לפחות 50K ש"ח אם לא יותר על בעלי מקצוע. אני רק מקווה שההתלהבות הראשונית לא תרד לי. אמשיך לעדכן לגבי ההתפתחויות ואם מתחשק לכם לתת טיפים, יאללה לכו על זה. תחזיקו לי אצבעות (וגם את הידיים. הן נופלות.)

בן אדם הגשים חלום ואתם נדחפים לו עם תירוצים למה בחיים לא תגשימו את שלכם... פות"ש, תתחדש ותהנה!

שוב השתלטו סופרי האפונים על שרשור לא קשור??? תעזבו כבר, חלאס. זה ***לא*** שרשור ייעוץ כספי.

איש נחמד, נקרא לו אבנר קונה רכב חדש במייטב כספו. בקניה קיבל צ'ופר מהיבואן - חיישני רוורס. בהתקנת חיישני רוורס שוברים לו כמה קליפסים והפלסטיק רועד וגורם לצרצור קל שאף אחד לא יכול לאתר. לא קריטי. וגם קודחים חור קטן להשחיל את החוטים פנימה. אבנר קנה אוטו חדש בשביל לא לפתוח את מכסה המנוע, אין מה לחפש שם באוטו חדש. זה עניין של טיפול פעם בשנה וזהו. הוא נוהג רגיל ורגוע אבל כל בוקר בדרך לעבודה קצת מאחר ונותן גז יפה ברמזורים, דקה אחרי שהניע את המנוע. המנוע והגיר אוכלים אותה עקב עבודה במאמץ עם שמן קר, אבל בקטנה. אחרי הכל האוטו חדש. אחרי שנה אשר במהלכה לא פתח את מכסה המנוע פעם אחת, מגיע לטיפול עם חוסר של ליטר שמן. עדיין לא ירד מהמינימום, הכל תקין. רק השמן שחור משחור. הוא גם לא טרח לפתוח את ספר הרכב ולראות שבאופי השימוש שלו, שהוא נסיעה עירונית ברובה היה צריך להגיע לטיפול אחרי 10.000 ק"מ ולא אחרי 15.000. שטויות, יש אחריות. האוטו נוסע ככה 3 שנים, מגיע לטיפולים עם מחסור משמעותי בשמן, גם אף אחד לא דאג לעשות הרצה למנוע כי בסוכנות אמרו שלא צריך. אבל עדיין מטופל במורשה עם פילטרים מקוריים ואחרי הכל אוטו חדש. אחרי 3 שנים אבנר מכור את האוטו למשה. יד ראשנה פרטי מצב מצויין. משה במסגרת יישור קו מחליף 4 צמיגים טובים שעוד במצב סביר ב 4 צמיגים סיניים ב 600 שקל לסט, עושה טיפול במוסך כללי עם שמן שלא בתקן וכל הפילטרים חתליפיים ונוסע מבסוט, הרי קנה אוטו יד ראשונה במצב מצויין ועשה טיפול כמו שצריך. הוא גם יותר דואג לאוטו מהבעלים הקודם. מבקש בתחנות דלק לבדוק שמן-מים ושם מוסיפים לו שמן שלא בתקן אבל שונה ממה שיש במנוע וקצת מים מהברז. אבל האוטו עדיין די חדש והכל עובד יפה. פעם נדקלה נו נורת check, המנוע קצת גמגם. הוא חשב "בטח המחשב השתגע...". הגיע למוסך אחרי 3 חודשים, החליפו סליל הצתה (תחליפי סיני). את הממיר הקטליטי בו חצי מהכוורת הותכה בגלל דלק לא שרוף שנפלט עקב פספוסי הצתה לא החליפו. האוטו כמעט חדש... חיישני רוורס בנתיים התקלקלו, התקינו לו חדשים. את הישנים לא פירקו, שתי הקופסאות עושות צרצור קל, לא קריטי, בקטנה. אחרי כמה שנים האוטו נכשל בטסט על בוקסות למשולשים והתחדש בזוג משולשים סיניים ב 200 שקל. האוטו כבר לא נוסע כמו מקודם אבל שטויות, בקטנה. העיקר לעבור טסט ובכל מקרה עוד מעט צריך להעיף ולקנות חדש... משה מכר את האוטו לאהרון. יד שניה פרטי ק"מ נמוך, מצב מעלוה. רק שהמנוע כבר סתום בבוצה, ברדיאטור תערובת של מים ונוזלים לא ברורים, צמיגים סיניים, משולשים סיניים, פלסטיקה רועשת. אבל בקטנה, האוטו במצב מצויין, מטופל פיקס כל שנה. אהרון לא פרייר, מטפל במוסך זול. טיפול ב 250 שקל פעם בשנה - שנתיים. הולך אלטרנטור, שם אחד משופץ עם חלפים סיניים, לאחר שנה עוד פעם הולך אלטרנטור, וגם נאלץ להחליף שוב משולשים, שנתיים אחרי שהבעלים הקודמים החליף. גם ממיר קטליטי היה צריך להחליף (זוכרים את פספוסי ההצתה אצל היד השניה?). אהרון מתחיל להבין שהאוטו כבר ישן ומתחיל לעשות בעיות. בנתיים התחדש בתושבות מנוע תחליפיות ויש לו רעידות בעמידה בדרייב. בקטנה, האוטו כבר ישן, זה סביר. וגם כל הזמן יש רעידה בבלימה. החליף צלחות, זה הסתדר לתקופה ושוב חזר. הוא מבין שאין מה לעשות, האוטו כבר ישן, אין מה להשקיע. מוסיף שמן מפעם לפם, קונה בתחנת דלק מה שזול ומוסיף. נוסע ככה עוד תקופה ובהזדמנות מעיף לקונה הבא....יד שילישת פרטי במצב מצויין...וחושב לעצמו שרכב אחרי 8-10 שנים על הכביש הוא פג תוקף, אסור לקנות כאלה מכוניות ישנות...מחפש משהו חדש יותר.

שבוע טוב, בחמישי האחרון ירדנו לאילת, אני, האישה ואוטו קטן, קצת לנקות את הראש מהתקופה, קצת לשאוב קצת שקט לפני הסגר שבא עלינו, האישה שמכירה אותי כטיפוס סקרן/בוחן/אוהב להתנסות, הרגישה שמשהו ״מסריח״ בנסיעה הזאת, אני ״מתכנן״ משהו, כי וויתרתי על רכב משפחתי סטנדרטי והחלטתי להשכיר אחד, אז תמונה נשלחה, האישה רשמה ״אני רוצה״ (עם הרבה ה וסימני קריאה) והיא נלקחה למספר ימים, ובנינו, היא יודעת שלקחתי את הרכב על מנת שאכתוב גם סקירה לקהל הפורום, גיק משהו, I10 2020 חדשה, מרמת גימור פריים (אחת לפני האחרונה - סופרים), הגיר הזה סיקרן אותי, איים לשבור לי את הגב ברכב קטן בדרך לאילת, אבל, הסקרנות נצחה את ההיגיון, זנחתי את המשפחתית הסטנדרטית ולקחתי אותה, משפט ששמעתי הרבה ״אתה משוגע?״, אז נתחיל, מראה: לטעמי? מהממת, הקו החדש של יונדאי הולם אותה, הפרונט שרירי, מעוצב ואלגנטי, החלק האחורי פחות הולם, הגנט ברמת הגימור הזו, לטעמי, יפה יותר מרמת הגימור הבכירה יותר. נוחות, אבזור וכו׳ - כמה השד גרוע?: למען האמת, הפתעה, אני ובת הזוג לא סבלנו יתר על המידה, להפך, הכיסא נוח, האווירה באוטו נעימה, אלגנטית ונקייה, הרכב לא סובל מעומס כפתורים/מחסור במערכות, יש פה מה שצריך, AA ו-AP יש, עובד מצויין, המיקרופון מעולה, השמע סביר, טוב, רכב מיני, סביר ולא ברמה של ״סביר מינוס״ אלא סביר, זאת לא מערכת שמע יוקרתית, אך בקטגוריה שלה, מערכת מעולה ואני יכול לבצע השוואה לפיקנטו GT Line 2019 שהייתי ברשותי וכאן, היונדאי לוקחת, הגב לא התעייף, המזגן קירר יפה ברוב הזמן (באילת קצת התקשה), המוזיקה טובה, אבזור הבטיחות נהדר (בלימה אוטונומית, שמירה על נתיב הנסיעה, התראה ברמזור שהרכב מקדימה התחילה בנסיעה), מה חסר? חסרה בקרת שיוט, אף על פי שזה לא רכב שמיועד לשייט בין אילת למרכז, הייתי שמח אם הייתה פה בקרת שיוט, לא נורא, על שאר הדברים היא פינקה, נוותר לה. תא מטען? מזוודה בינונית נכנסה יפה, עוד קצת שקיות, מאוד עוזר שיש חלון שחור מאחור + מגש שמכסה את תא המטען, אף על פי שזה לא תא מטען ענק, אך נחמד שיש, אגב, חייב לציין שהמגש מעצבן, הוא עולה בכל פתיחה ולא יורד עם החלון, סף ההטענה קצת גבוה, אבל מי שלא סובל מכאבי גב, יסתדר ובנינו, הרכב מיועד לקניות בסופר מאשר לסחיבת מזוודות. הגימיק המעצבן: סה״כ נחמד. הגיר, הגיר, הגיר - פה הסקרנות גרמה לי לקחת את הרכב לנסיעה, הייתי בעלים של סיטרואן סי 1, 2013, שאם היו אומרים לי שאקח אותה לאילת, הייתי ככל הנראה משכיר קורקינט של בירד ויוצא איתו שבועיים לפני על מנת שאגיע בתאריך, סבלתי מהרכב הזה, מהמון סיבות שהרכב הזה לא הרגיש ״רכב״ אבל בעיקר הגיר, הנדנוד הזה, ההילוכים שעוברים בהרגשה של ״אני עושה לך טובה״ הנדנוד הנוראי בזחילה בפקקים, הרעש של העברת ההילוכים וכו וכו׳, אז אתם שואלים, ״מה גרם לך לצאת למשימת התאבדות הזאת מבחינתך?״, אמרתי, סקרנות, והפתעה, הנדנוד קיים, אבל כל כך ״רגיש ומתחשב״ רוב הזמן, רוב הזמן, הגיר נהדר, הוא עובר בצורה חלקה, מורגש שזה רובוטי, הוא גם אומר לך ״שים רגל על הברקס ותחכה שנייה שאני אעבור ממצב D ל-R״ (עם מנורה כתומה והתראה). אחת הסיבות שגרמו לי לפחד מהסי 1 היו עליות בחניונים בקניון וכו׳, הרכב היה מתדרדר אחורה בצורה ברוטלית כשהייתי מוריד את הרגל מהברקס על מנת שאלחץ גז, החשש הזה שהרכב יחליט ללכת אחורה ולפגוע באדון שנצמד אליי, והנה שוב הפחד מתממש, בדמות כביש תלול והררי ואותה יונדאי אי 10, ו...? ואו, הרכב עולה את זה כמו חמאה, גם כשעצרתי לשנייה, לחיצה על הגז, דרדור קל ורגיש מאוד והרכב מזנק קדימה, כיף כיף כיף ותחושה של ביטחון. אגב, מיסוך שראיתי ברכב ודי מצחיק, לא ראיתי כזה באף רכב שנהגתי בו לזכרוני, חום גיר - לסיכום, הופתעתי, מאוד, יש חסרונות, אבל המון יתרונות, הסקירה הזאת באה לאחר סיטרואן סי 1 שהייתה ברשותי ופיקנטו GT Line 2019, כך שמבחינת סגמנט המיני, יצא לי לנהוג בכמה וכמה ולהחזיק כמה, למשפחה עם ילד? הייתי ממליץ, או שוקל בעצמי ביום מין הימים, אבל מעבר לזה, זה רכב נחמד, שאמור לקחת אותך ממקום למקום, עם גיר רובוטי שסובל מהמון ביקורת שלילית בהמון רכבים אחרים, אך כאן הוא שונה, המנוע, רגיל, של איי 10, לא מיוחד, עושה את העבודה, מאיץ, נינוח, עד שאתה מגיע ל-120 והוא מתחיל לטפס לסלד גבוה, דלק? לא יכול לשפוט כי הרכב לא שייך לי, אך צילמתי תחילת נסיעה (בת ים) וסופה (אילת) ונשאר כמעט חצי טנק, מטנק מלא של 180 ש״ח. תחילה - סוף - קצת תמונות - שיהיה לנו שבוע שקט והמון בריאות.

בוקר אור אתמול הפכתי רשמית לבעלים של טסלה, חלק ממהפכה. הגיע הזמן לסכם את התהליך. חלק א, טסלה מודל 3 SR: נכנסתי לרכב וברגע שהתיישבתי על המושב נזכרתי בטיולים התכופים לגרמניה ואוסטריה בימים של לפני הקורונה, כשאתה מניח את עצמך במושב של הרכב ואתה מרגיש תחושה של פרימיום, מרצדס, במוו אאודי, יו ניים איט. איכות החומרים לא דומה בשום צורה ליפנית בה נסעתי עד היום למרות שהיא הייתה מדגם חדש ומתקדם יחסית, מוטות ההילוכים והאיתות ברמה הגבוהה ביותר, הקליק של המוט כשאתה פונה שמאלה וימינה והתחושה שהוא מעביר לך היא לא של רכב ב150 אלף שקל אלא לרכבים באזור ה300 אלף פלוס, בדיוק כפי שמצופה מרכב שמתחרה בכל העולם ברמת המכוניות הזו. כך גם פתיחת וסגירת הדלתות וגם בהורדת והעלאת החלונות. תא המטען עושה רושם גדול ומרווח והתא מתחתיו יחד עם התא הקדמי נותנים תחושה שיש המון מקום איפה לדחוף דברים. הקונסולה האמצעית היא המשך ישיר לאיכות הגבוהה, הכל מוצק וקשיח, מרופד ותפור היטב. התאים גדולים מאוד ואיכות החומרים נהדרת. כל כפתור (כן, יש איפה שהוא כמה כאלה...) וכל משטח שאמורים לגעת בו עשוי ברמה גבוהה, זה לא רכב עממי, לא טויטה פיריוס ואם תרשו לי, גם לא איכות הרכבה של מאזדה שהשתפרה לדעתי פלאים לאחרונה, כמו שכתבתי למעלה זה הרבה יותר בכיוון של מרצדס, במוו ואאודי אם לא כבר ממש שם. ואז אתה מעביר לדרייב... ופשוט לא קורה כלום. נאדה. אתה מצפה שהרכב יתחיל לגלוש ברגע שאתה מרים את הרגל מהברקס אבל שום דבר לא קורה. הנציג מכיר לי מקרוב את הנהיגה בדוושה אחת ומסביר לי שאם לא אלחץ על הגז, הרכב לא יזוז מהמקום. בחשש אני לוחץ קלות ומתחיל לגלוש, נוסע ימינה לרחבה הריקה שנמצאת במקום המסירה בחניון מפליגים בנמל אשדוד ומתחיל להפנים שאני אשכרה נוהג על טסלה מודל 3 בישראל. קצת האצות קצת הסברים ויאללה עפים מהחניון הזה מהר מהר הביתה. לרכב לוקח כמה דקות קצרות לכייל את האוטופיילוט שלו ומהרגע שזה נעשה הרכב גמע קילומטרים ארוכים ללא שום התערבות. המסך מציג לך את כל סוגי הרכב שעוברים בהתאם לגודלם, את הרמזורים ובהגעה לצמתים גם את החיצים שעל הנתיבים עצמם. פלא טכנולוגי שניתן לצפייה בכל רגע של נסיעה. לוקח ויקח זמן להתרגל לנהיגה שכמעט כולה בדוושה אחת, אבל אין ספק שמדובר באחלה דבר, לקחת סיבוב ולהישאר עם הרגל על דוושה אחת, להרים ולהוריד ולהרגיש תגובה מיידית זה דבר שמצריך הרגל אבל הרגיש לי קליל ומאוד מהנה. הרכב קשיח אבל שקט להפליא, בידוד הרעשים היה נראה לי נהדר ומפתיע לטובה (גילוי נאות, נסיעה של כ50 ק"מ עדיין לא מספיקה כדי לקבע זאת) ומרגיש שהרכב מגהץ היטב את הכבישים המשובשים בישראל כולל את פסי ההאטה הגדולים והמעצבנים. המושבים הם בדיוק כמו הסיפורים מהיוטיוב, מהמפנקים ביותר שישבתם בהם בטווחי. המחירים של ה300 אלף שקל. חלק ב, טסלה ישראל: אני חובב הייטק לא קטן, עובד בתחום וככזה גם מרגיש תמיד בטחון גדול ברכישה באינטרנט ובכלל בקדמה, כך גם היה עם הרכב הראשון שהוזמן אצלי און ליין בדיוק כמו מאות מוצרים אחרים שהזמנתי. רק שפה בניגוד לכל הזמנה באינטרנט בה הביטחון שלי תמיד קיבל חיזוקים בדמות קבלה לתשלום, מענה אנושי מהיר במידת הצורך, זמן אספקה ברור ועוד, פה מן הרגע הראשון העסק חרק. הסכם ההזמנה והמחיר לא היו ברורים, מועד האספקה היה מעורפל ו"משוער" ונציגי טסלה הפרו יום אחר יום את המילה לחלק מהלקוחות. אני הייתי בין אלו שלא בצעו שינויים ובין אלו שפחדו (למפרע בצדק) שכל שינוי יגרור בעיות ועיכובים. מזל, "זכיתי" להיות מהמקבלים הראשונים, זכיתי במירכאות כי זו בושה גדולה שחלק בכלל נדחו. בכל זמן ההמתנה טסלה הקפידה לשגע את קהל הלקוחות, במקום להוציא מיילים מסודרים לפני עדכון מחירים ולהודיע ללקוחות שהמחיר לא השתנה, הם בחרו לחכות למבול ורק אז להגיב. במקום להודיע בצורה מסודרת מראש לפני כמה ימים שחל טעות בחישוב המס והחשבון יתעדכן בקרוב בהסכם חדש כשהטעות הנל תגיע על חשבון החברה עצמה, הם שלחו שוב מייל עם עדכון הסכם ללא שום הסבר מצורף ושוב הלקוחות היו צריכים לשבור את הראש ולהבין מה השתנה. לזה קוראים ניהול שערורייתי. גם גברת כהן מחדרה יכולה לנהל את זה בדיוק באותה צורה, אני משוכנע שזו לא רמת הניהול אליה שואף אילון מאסק. ואז הגיע יום המסירה, בלי להתקשר, בלי לשלוח מייל, חברים בקבוצה של רוכשים הפנו את תשומת לבי לכך שבחשבון התווסף תאריך מסירה מדויק. ניסיונות לאשר את זה מול טסלה במייל או בטלפון נתקלו בחוסר מענה, ככה זה בטסלה ישראל כנראה. אחה"צ ערב יום המסירה הגיע סמס שהיה האישור הנוסף הראשון לכך שמה שמופיע באתר טסלה הוא לא טעות נוספת של החברה ובאמת ובתמים מדובר ביום המסירה. יצאנו אני ואשתי ב11 בבוקר לאזור נמל אשדוד, הגענו למקום יחסית שקט ורגוע אוהל קר באמצע מגרש חניה ללא אפשרות מסודרת להחנות את הרכב בצורה מסודרת מחוץ לאזור המסירה. מאושרים ושמחים התעלמנו מהמסביב, הרי בעוד רגע אנחנו יוצאים מפה עם רכבנו החביב. נגשים לנציג ומציגים תעודה ואז מתבשרים שהרכב עדיין בהכנה, "רבע שעה עשרים דקות והרכב שלכם פה". נו טוב, לא נשמע נורא. חולפת לה חצי שעה, ועוד חצי שעה והכלה לא נמצאת ברחבה. אתה מתחיל לשאול שאלות ורואה שלנציג אין בדיוק תשובות, אין כסאות ושם מקום היכן לשבת, השתייה בשולחן הכיבוד כמעט מחוסלת ולאט לאט אתה מפנים שאל מול עינך המסירה הולכת ומסתבכת. למעלה מ4 שעות! של המתנה, הכלה סופסוף מגיעה. מותשים וגמורים אחרי עמידה של שעות על הרגליים אתה מגלה שהרכב שלך מוטען בכ 100 ק"מ בלבד! וכשאתה מכניס את היעד אליו את נוסע רשום שתגיע עם 10 אחוז בלבד. מלחיץ ולא תקין. כמובן שלאחר כל כך הרבה שעות לאף אחד אין כוח לבדוק פגמים או לעשות סריקה פשוטה, כל מה שרציתי זה רק לעוף מאותה חניה. כמובן שעל לצלם את הרכב ולעשות איתו תמונה אחרי שעות של המתנה, לא באמת היה לי את הרצון והנשמה. אין לי איך להגדיר את המסירה זולת בושה. חבל שיום כ"כ מרגש צריך להיות מלווה בטעם מר ובפה יבש. קצת מידע שלא היה ידוע לי עד היום: הרכב מגיע עם כבל נייד לשקע ישראלי רגיל. הכבל המדובר בא עם 2 פינים בלבד ולא שלושה (אין הארכה) והוא מוגבל ל13 אמפר שיספקו לכם כ20 ק"מ לשעה. הרכב מגיע עם קיט עזרה ראשונה וקיט לתיקון פנצ'רים שעולה בכל העולם כסף. וכמובן שמגיע גם פח שהושלך מייד לבוידעם בבית. הרכב מגיע בגרסת הבסיס ללא הכיסויים לגלגלים והם ארוזים יפה בבאגז, אם תרצו הצוות במקום יעזור לכם לשים אותם. "הרוב לא רוצים את זה אז לא שמנו את זה ורק אם מבקשים מאיתנו נעזור לשים" אמר לי הנציג במקום. הרכב מגיע בדגם הבסיס עם צמיגי מישלין. עוד אנקדוטה, הרכב שקט בצורה קיצונית, ברמה שאנשים עמדו בחניה ודברו ומגיע טסלה מאחורה ואתה פשוט לא קולט שאתה באמצע הכביש ומאחוריך יש רכב מונע עם למעלה מ250 כוחות סוס פעילים. השקט הוא מדהים ומסוכן. שאלתי את הנציג איפה אפשר לכוון את נושא הנהיגה בדוושה אחת, לטענתו הוציאו את האפשרות הזו מהרכבים. אין לי מושג אם הוא צודק או לא. אבדוק בהמשך. מסקנות לעתיד: אני מקווה שהשירות של טסלה לבעלי הרכבים יהיה ברמה אחרת ולא דומה בשום צורה לתהליך המכירה והמסירה ובטוח שמחזור יוני כבר לא ייתקל בפארסה שעבר מחזור מרץ, הפארסה הייתה כ"כ גדולה שאין מצב שאפילו אותה גברת כהן מחדרה שהייתה מנהלת ככה מכירה ומסירה הייתה מפיקה מסקנות ולא חוזרת על אותה בדיחה. זה מה שעולה לי כעת לאחר יום מפרך אך מספק, כאמור לעיל אשתדל לספק תמונות בהמשך, פשוט אין עדיין כאלה אפילו לי. נ.ב. מתנצל אם יש שגיאות תחביר, ככה זה כשאתה כותב בטלפון במיטה לאחר יום עמוס למכביר.

איך נפלו פולנים?! מרד אלור! אז למי שעוקב אחרי סיקורב – מפגר טורבו – הסיקור של הדודג' ניטרו, הרומן הזה הגיע לקיצו בסוף פברואר כאשר גמלה בי ההחלטה שזו השנה האחרונה שלי עם באנדי (הניטרו). אבל הגיע לו יום שישי פנוי ונדיר והחלטתי לקפוץ למגרש טרייד אין ענק בקרבת העבודה שלי – אוטו-דיל לצורך העיניין, סתם בכדי לראות איזה רכבים אפשר לרכוש בסכום שמגיע עד 80 אלף שקלים שזה בעצם התקציב שתכננתי עליו לסיום השנה הקרובה (תחילת 2021). לאמר את האמת מדובר בסוכנות שמוכרת אסטון מרטינים כמו לחמניות ורכבי יוקרה שם זה כמו מים בערך? למצוא שם רכב בטווחי מחיר שנופלים מ80 אלף שקלים אבל כאלו שהם בהחלט מציאה זו גם לא מציאה קלה. אז ראיתי איזו דודג' ראם שהיתה בטווח מחיר – צחקתי המשכתי הלא. ראיתי אאודי A1 מאובזרת ומאוד מעניינת חייב לציין שגרמה לי לחשוב על זה ברצינות בסכום שהיה ממש מפתה (נחטפה תוך שבוע) אבל המשכתי הלאה. ואז פתאום איפשהו בקצה המגרש ראיתי מכונית יפה, שחורה עם פסי כרום ואני מביט במחיר ובחיי 55 אלף שקלים – הרכב נראה ח-ד-ש! מביט בסמל ואני רואה שזה סיטרואן עם תג של DS ואני מבין שאני מביט על DS5 מאוד נדירה. ועשיתי את הטעות הייתי חייב לפתוח את הדלת ולהתיישב בפנים – ואני מתחיל לנסות להבין מה אני רואה וזה פשוט לא נגמר, העיניים לא מצליחות לנוח לרגע! מה זה הסלון המטורף הזה?!? המושבים הם משהו בליגה אחרת! עור משולב עם בד אלקנטרה אפור ואני מביט אחורה ואני פשוט רואה את הילדים שלי יושבים שם מבסוטים על החיים והרכב גדול מבפנים, מרגיש מאוד מרווח. ויש לרכב ריח של חדש. ואני קולט פתאום עד כמה המושב של הנהג נווווח – לא זה מפגר. ואני מביט בחומרים של הדשבורד והדלתות והידיות המתכתיות וכל הגימורים ואז מתחילים להגיע בערך אין סוף כפתורי חלונות בקונסולה המרכזית ואז אני מרים את הראש וקולט שיש קונסולה מרכזית – גם בגג!!! עם מיליון כפתורים!!! ואז אני קולט פתאום שרגע – זה לא גג רגיל יש פה כמה?!? אחד, שניים, שלושה! שלושההההה סאנרופים! מוציא לרגע את הראש מהרכב מביט על הגג ולא רואה פתחים – ואז אני קולט שכל הגג של הדבר הזה – הוא גג זכוכית אחד שלם מהווישרים הקידמיים – עד הווישרים האחורים – וואט דה פאק! אקסקיוז מיי פרנצ' ואחרי שאני קולט את ההלם – מיד חוזר לתוך הרכב, סוגר עליי את הדלת וממלמל לעצמי משהו כמו – לא רוצה לצאת, טוב לי בכסא הזה, אני אשאר לי כאן לישון אולי אבקש מהאשה שתקפיץ לי קצת שימורים. טוב יוצא מהרכב – מביט בתא מטען ופשוט ממשיך להכות בי שהרכב הזה לא נראה בן 6 שנים – הוא נראה אולי למעט סדק אחד בציפוי של אחד ממסגרות החלונות –בן 6 דקות! התא טען נוח, חכם – לא ענק אבל סופר פרקטי. ואני אומר לעצמי לעזעזל 55 אלף שקלים? שאסגור עסקה עכשיו? ואני אומר לעצמי לא אדי, תחשוב! זה מנוע THP ויש לך רכב שהוא טוב לפחות לעוד שנה בחיאת יא פולני תחזור הביתה. וחזרתי הביתה מאוד מבולבל לא סגור על עצמי אז החלטתי לדבר עם הבוס על הנושא והבוס שאלה אם הרכב יעשה צרות – אמרתי לה אני ממש לא אתפלא אם כן אבל יוכל פחות דלק, רכב משפחתי נורמאלי ואז כשהראיתי לה את התמונות היא אמרה לי אוקיי – רוצה רוצה רוצה ההכנות לעסקה בקיצור אמרתי לה שלא נראה לי שזה רכב שיחטפו אותו ולכן במהלך השבוע הקרוב אני אעשה שיעורים אלמד קצת על המנוע ועל הצרות של הרכב, אבדוק באמת את ההיתכנות לגלגל הלוואה ובמידה ויתנו לי הצעה הוגנת על הדודג' – ורק לאחר שאבדוק במקום את הרכב ואקח למכון בדיקה או מוסך – אסגור עסקה. מה הסבירות שזה יקרה? בערך 0.5% נכון? למדתי קצת על הTHP והבנתי שדווקא עיקר הצרות הן בגרסאת ה200 סוסים שלו וגם שאחרי שנת 2013 עשו שם שינויים בשרשרת תזמון ובנושא הצטברות הפיח והחלטתי שיש מצב לגשת לבדוק את הרכב. אז מה באמת קרה? נכנסתי לפאקינג בלק-אווט זה מה שקרה! אקסקיוז מיי פרנצ' וואנס אגאין מרד אלור. נכנס עם האיש מכירות לחדר – בן אדם נחמד מאוד וישיר בשם איתי. שואל אותו על הרכב ועל הנתונים – מראה לי שהרכב עם טסט ל11 חודשים – אני מראה לו שהדודג' בדיוק אותו הדבר. שזה כבר אומר לי שרכב נוסעים בן 6 שהרגע עבר טסט לפחות נבדק בטיחוטית ואין ליקויים (אח"כ תבינו איפה כאן היתה לי טעות אחת – לא נעימה אבל לא נוראית). מתשאל אותי קצת על הדודג' – ניגש לראות את הדודג' חוזרים למשרד והוא אומר לי אתה מקבל מחירון על הדודג' זה רכב שכי... שאט אפ אנד טייק מיי מאני! (זה מה שעבר לי בראש באותה שניה) מחירון על הדודג'?!? זהו נגמר... אני קונה את הDS גם אם היא לא מניעה (שוב מה שעבר לי בראש – או שאולי לא?) ניגשנו לסיטרואן (כן בתמונה אתם תראו את התביעות כף יד שלי – לא, לא מה שאתם חושבים כאן זה קארזפורם לא פורן האב) פתחתי מכסה מנוע, מביט מתחת לרכב הכל יבש! אפס סימן לנזילות. מביט ברדיאטור והכל נראה יבש רק שבמיכל החזרים חסרים מים – לא מודאג במקרה הכי גרוע אכלתי אותה ביישור קו ברדיאטור או צינור או משהו כי אין מיונז בנשם מנוע וגם באמת לא רואה שום סימן ברור לנזילת מים – כנראה שרק חסרים קצת. מניעים את הרכב על מנוע קר – לא שומע טרטור של שרשרת. הבן אדם מפעיל מזגן ואני מתיישב בתוך הרכב לנהוג. הנהיגה הראשונה – רושם ראשוני כאן, כבר בערך מהשני מטר הראשונים הבנתי שזה זה. לא ממש ידעתי מה עובר עליי רק ידעתי שאני אוהב את זה. הרכב שקט, רח ונימוך כמו חמאה מצד אחד. ההגה לא ממש ברור מה רוצה ממני – מרגיש כמו קונסולת משחקים על קפיץ שחוזר למרכז אבל כן מדוייק וכן מרגישים את הצמיגים. הרכב אכן נוקשה בכיול שלו כמו שכותבים כל הסוקרים אבל רחוק מלהיות לא נוח – להפך איכות נסיעה מרשימה מאוד לרכב שבאמת מרגיש שכיילו אותו בכלל להיות ספורטיבי. המנוע לא מפלצת בשום מובן אבל הרכב כן זריז ומשהו במנוע הזה מרגיש הכי לא 1.6 ליטר – יותר הייתי אומר מרגיש כמו איזה 2.5 או אפילו 3 אטמוספרי אם הייתי צריך לנחש מה יש שם. לא מרגיש צעצוע בכלל אלא באמת משהו שמתאים לרכב יוקרה שנועד להיות נוח, זריז אבל הקטע שלו הוא לא להיות מהיר. לא מכון בידקה ולא מוסך – נדפק לי המוח באותו הרגע. ומשם לסגירת העסקה זה היה מהיר מאוד. אפרופו באותו יום שישי הגיעה משפחה – אבא, אשה, וזוג צעיר שאחד מהם הוא הילד או הילדה שלהם – מגיעים באסטון מרטין שלמעט שריטה על אחד הג'אנטים חדשה נוצצת. האבא מצביע על האסטון מרטין שעמדה בעולם תצוגה – הם הניעו אותה – וואו איזו סימפוניה! ואחרי כמה דקות כאילו ורכש שקית עוגיות ביקש לקנות אותה בשבילו ועוד אחת לילדים. מדהים. האשה היתה נראית לי מוכרת – צמרת עסקית או בנקאית לא יודע אבל נראיתה לי מוכרת. בשבת של אותו סופשבוע קפצתי לכפר קסם וקניתי שני גלונים של נוזל קירור מקורי סיטרואן – 70 שקלים סה"כ. מה שאני מעלה עכשיו זה תמונות של הרכב סמוך לביצוע הרכישה ועד הבאתו הביתה. בפוסט הבא אתאר את יישור הקו שהוא עבר ולאחר מכן אגיע לחווד לאחר חודש בעלות וסקירת הרכב עצמו – יש כאן הממווון לכתוב כי יש כאן המון על מה. סטיי טיונד מיי פרנץ'! אפרופו עלויות - המחירון של הדודג' היה 20,200 שקלים המחירון של הDS היה 54 אלף שקלים תמונות

אתה יכול להיות ילד בגיל 40 ולהיות בוגר בגיל 20. אסופה של שטויות נכתבו מעלי.

סיפורה יוצא הדופן של חברת רליאנט מוכר כנראה יותר מחברות אחרות בסדר הגודל שלה- וודאי שהמכוניות עצמן זכורות לחובבי רכב מעל גיל שלושים, בייחוד אם הם בילו זמן מה בבריטניה. דגמי שלושת הגלגלים עדיין היו מראה שכיח במדינה בשנות התשעים, ואפילו היה אפשר למצוא כמה וכמה דגמי סימיטאר (Scimitar) מסתובבים פה ושם. אבל איך קרה שרליאנט הצליחו להתמיד בייצור רכבים יותר ויותר זניחים ובלתי-ניתנים לייצוא? ומדוע הם נאלצו להפסיק? כאשר יצרני האופניים ראלי (Raleigh Bicycle Co.) החליטו להפסיק את ייצור תלת-האופן הממונע שלהם, מנהל הסדנה, טום וויליאמס (Tom L. Williams) וראש צוות במחלקת השירות, אי.ס. טומפסון (E. S. Thomson) סברו שניתן לבצע תכנון מחודש כדי לקדם את הקונספט של תלת-אופן ממונע. עד 1935, ייסדו השניים את חברת הרכב רליאנט (Reliant Motor Co.) ובנו אב-טיפוס פעיל, ממנו נולד הרליאנט ריג'נט וואן (Regent). רכב זה עדיין שימר את התחושה ה"אופנועית", עם הינע באמצעות שרשרת, פנס בודד מלפנים ותנוחה של כמעט-רכיבה מעל מנוע JAP בעל צילינדר בודד או שניים (בהתאם לדגם). בשנת 1938, עברה רליאנט להשתמש במנועה היעיל של האוסטין 7, בעל ארבעה צילינדרים, מקורר מים ובנפח 747 סמ"ק. לא הרבה אחרי כן, העבירה אוסטין את כל פס הייצור של המנוע לידי רליאנט. לאחר ההפסקה הבלתי נמנעת בייצור עקב מלחה"ע השנייה, התחדש ייצור הריג'נט וואן בשנת 1945, אך בד בבד, היו רליאנט נחושים לכבוש את שוק המכוניות הפרטיות ההולך ותופח. הריגל (Regal), שנחשף בשנת 1952, עדיין עשה שימוש במנוע האוסטין הוותיק והיה בעל שלדת עץ עם בודי מאלומיניום, אבל הגנים האופנועיים הלכו ונסוגו באופן ברור: הדרישה לוואנים קלים ומכוניות זולות הייתה בשיאה בתקופה שלאחר המלחמה, וכך מכרו רליאנט כמויות יפות, בעיקר עקב המס הנמוך שהוטל על רכביהם; הודות לפרצה בחוק, רכבים מתחת למשקל מסוים ובעלי פחות מארבעה גלגלים, סווגו כאופנועים ולא מכוניות. בשל כך חלה בבריטניה אינפלציה בסוגים שונים של תלת-גלגלים ממונעים באותה תקופה. בתמונה למעלה דוגמאות ממתחרים שונים: ה-AC פטיט (Petite), הבונד מיניקאר (Bond Minicar), הטרויאן 200 (Trojan 200) והאינווקאר (Invacar). הפטיט (1952-57) היה כישלון גמור. המיניקאר היה כנראה הטוב מכולן- בונד היו המתחרים הרציניים ביותר בשוק. הטרויאן, שהיה היינקל (Heinkel) בנוי-ברישיון, היה מתקדם יותר טכנית אבל לא נראה בטיחותי במיוחד ולא שרד יותר מכמה שנים (1961-1965). והאינווקאר? על אף שתוכננה בידי AC, היא לא יוצרה על-ידיהם. כפי שהשם מרמז (Invalid), המכונית תוכננה במיוחד עבור נכים, ועשתה שימוש בתפעול ידני בלבד, דלתות הזזה להקלה בכניסה ויציאה ועוד. הייצור המשיך אפילו עד 1975, אבל המכונית לא באמת נמכרה לציבור הרחב אלא חולקה ללא תשלום לזכאים ע"י המשרד לקצבאות (Ministry of Pensions). בכל זאת, כמה הגיעו לידיים פרטיות, כפי שניתן לראות כאן, בערוצו של HubNut ששיפץ ומחזיק אחת שכזו. אז מלבד אולי האינווקאר, עדיין לרליאנט היו כמה וכמה מתחרים מולם היה עליה לעמוד, שלא לדבר על מבחר רב של רכבים בעלי ארבעה (או שני) גלגלים. האס בשרוולה של רליאנט היה אימוץ מוקדם של טכנולוגיית GRP (Glass Reinforced Plastic), או מה שמכונה בעברית- פיברגלאס. עד שנת 1956, כל דגמי רליאנט עברו לשימוש בודי מפלסטיק, שחסכו במשקל רב, עלויות נמוכות ומכוניות שלא מחלידות- טוב, לפחות לא וויזואלית. רליאנט דאגו להדגיש את עקרון החסכנות בפרסומיהם, למשוך את כל אלו שספרו כל פני. למזלם, היו מספיק מעוטי יכולת וסתם קמצנים בבריטניה שאפשר היה "לעזור" להם עם המכונית המתאימה... ריגל מחודש מאסיבית הגיע בשנת 1962, בעיצוב עדכני וזוויתי, ונקרא 3/25. העדכון סיפק את ההזדמנות להיפטר מהמנוע הישן ולעבור לשימוש במנוע OHV חדש מבית רליאנט עצמם, בעל בלוק אלומיניום, בנפח 600 סמ"ק עם 25 כ"ס. כצפוי אחרי עשר שנים, איבד מראה הריגל 3/25 הזוויתי את קסמו ובשנת 1973 תוכנן מחדש דגם שלושת הגלגלים למה שמעתה נודע כרליאנט רובין (Robin), בעל מנוע בנפח 750 סמ"ק: אגב, השם "רובין" נדבק בציבור לכל רכבי תלת-הגלגלים של רליאנט מעתה ואילך, גם אם נקראו בהמשך בשמות רשמיים אחרים. עבור היצרן, היו אלו זמנים טובים- רליאנט טענו להיותם היצרן הבריטי הגדול ביותר אחרי בריטיש ליילנד, תוך שהם משמיטים בצורה נוחה את פורד, ווקסהול ו-רוטס בשל בעלות זרה על מותגים אלו. מה שכן, בסביבות 350 יחידות יוצרו מדי יום בכמה מפעלי רליאנט ברחבי בריטניה, כך שהיה על מה להתגאות. המתחרה הראוי ביותר לריגל היה, מאז הצגתו בשנת 1965, הבונד 875: תלת-גלגלים זה היה משמעותי מספיק כדי להפריע למכירות רליאנט בשוק, עד שגמרו לעשות מעשה- בשנת 1969 נרכשה בונד כולה ופחות-או-יותר, נסגרה ע"י רליאנט. כל הדגמים שבמקורם היו מתכנון וייצור בונד הוכחדו ובמקומם הוצג הבונד באג (Bug), שהיה מבוסס ריגל ולמעשה, הבונד האחרון בכלל. שמו ועיצובו של הרכב המיוחד הזה גרמו למעמד של קאלט בקרב בריטים חובבי-מוזרויות, הרבה אחרי שרוסס בידי קוטל חרקים... אבל רגע, קצת התקדמנו מדי עם סיפור רכבי שלושת הגלגלים של רליאנט- ישנן עוד הסתעפויות קודמות. שנות השישים היו מאד פרודוקטיביות עבור רליאנט, משום שהחברה לא רק עברה תהליכי רכישות והתרחבות, אלא גם החלה לגוון את מוצריה, וביצעה את הקפיצה הגדולה לכיוון רכבי ארבעה גלגלים. הגישוש הראשון לכיוון זה הייתה באמצעות הסייבר (Sabre)- זה היה מאד נבון מצד רליאנט להתחיל להיכנס לשוק רכבי ארבעה גלגלים עם מכונית ספורט; בשוק נישתי, אפילו כמות זעומה של מכירות יכולה להיראות מרשימה, מה גם שקהילת חובבי רכב, יכולים להרים מותג אם הם מתחברים אליו. את הפסקה הבאה, אני רושם בקיצור נמרץ ובכלליות החוטאת לפרטים משום שכל חובב היסטורית רכב ישראלי, אמור כבר להכיר את הנדון; בסוף שנות החמישים, מפעל מכוניות חדש הלך ונבנה בחיפה עבור חברת מכוניות חדשה בשם אוטוקארס. היזם והמנהל, יצחק שובינסקי, סגר עסקה עם רליאנט שתעזור לאוטוקארס לתכנן מכונית ספורט דו-מושבית בשם סברה. היה לה בודי מפיברגלאס, מנוע של פורד קונסול וערמות של קסם. המכוניות הראשונות הורכבו במפעל רליאנט בטאמוורת' (Tamworth) ונחשפו לציבור לראשונה בניו-יורק, בחגיגה גדולה. כך החלה דרכה של אוטוקארס, והשאר ידוע (או שלא, אבל כאן לא המקום להרחיב על כך). רליאנט החלו למכור את הסברה (ששמה שונה ל-סייבר = חרב) תחת שמם בשנת 1961. שנה אח"כ, עיצוב-מחדש, מנוע בנפח 2.6 ליטר מהפורד זודיאק וחלקי מתלים מבית טריומף הולידו את הסייבר סיקס (Sabre Six), שלא ממש תפסה. אבל החל מכאן, רליאנט טעמו טעימה משוק שהיה חדש לחלוטין עבורם, והם רצו עוד. מהסייבר, רצו רליאנט להתקדם לכיוון קופה יוקרתית אמיתית. מנוע הסייבר סיקס, כעת עם שני קרבורטורים ובסביבות 120 כ"ס, הונדס לתוך שלדה ארוכה ורחבה יותר מהסייבר. המעצב דייויד אוגל (Ogle) הגיש הצעת עיצוב לקופה על בסיס פיברגלאס עבור הדיימלר SP250, אך העסקה בינו לבין דיימלר נפלה. רליאנט קנו את ההצעה ובשנת 1965 הציגו את הסימיטר GT (Scimitar GT): ההצלחה הייתה חלקית. מן הראוי לזכור שמעתה התחרו רליאנט במגרש של הגדולים- אוסטין-הילי (Austin-Healey), דיימלר (Daimler) וסאנבים (Sunbeam). לזכותו של הסימיטר עמדה גאוניות העיצוב של אוגל, שהדגיש את הוורסטיליות והעל זמניות של העיצוב. ה-GT יוצר עד שנת 1970 אבל עוד לפני כן, בשנת 1968 רליאנט הציגו את הסימיטר GTE היפה והמצליח אף יותר, בעיצוב shooting brake: על אף עיצובו המרשים (והנסיכה אן שהייתה לקוחה נאמנה של הסימיטר GTE והחליפה אחד בשני), בתוך פחות מעשור התדרדרה המכונית מ-GT הראויה לשנות השישים לכדי סוג של פארסה הזקוקה לאיפור רב בשנות השבעים: לא להאמין, אבל הרכב משך כמעט ללא שינויים עד 1986 כשבשנת 1980, נוספה לו גרסה פתוחה, שהייתה כישלון ולא מכרה יותר מ-500 יחידות בשש שנים: בהתחשב בתיבות האוטומטיות (האמנם אופציונאליות), מושבי העור והמבנה הכללי, הסימיטרים היו סטייה גמורה משאר מוצרי רליאנט. ייתכן והם היו ריווחים מאד, אבל אחרי שיאי המכירות של תחילת שנות השבעים, לא רבים נמכרו בהמשך. סה"כ יוצרו קצת יותר מ-15,000 יחידות בין השנים 1964-1986. בשנת 1984 נעשה ניסיון לחזור לכיוון מכוניות ספורט מסוג רודסטר, אז הוענק השם סימיטר SS1 למכונית ספורט דו-מושבית קטנה יותר, בעלת מנוע בנפח 1.5 ליטר. ה-SS1 עשתה שימוש במנועי פורד וניסן, והייתה אמורה למלא את החלל שנותר לאחר מותם של רודסטרים דומים מבית MG ו-טריומף. אבל המראה המוזר של המכונית (העיצוב האחרון מידי ג'יאובני מיקלוטי לפני מותו) לא תפס, אפילו אחרי עדכון נרחב בשנת 1990, שלא לדבר על הופעתה של המאזדה מיאטה, שטרפה את הקלפים. חזרה לשנות השישים: אחרי שכבשו את שוק רכבי התלת-גלגלים והשיקו לינאפ של מכוניות ספורט, הראו רליאנט שאיפות גדולות יותר בהשיקם מכונית ארבעה-גלגלים קטנה בשנת 1964. הרליאנט רבל (Rebel) למעשה היה גרסת ארבעה-גלגלים של הריגל; אותו מנוע בנפח 600 סמ"ק, אותה תיבת הילוכים המובילה לגלגלים האחוריים, דרך אותו גל הינע ואותם מתלים אחוריים. מלפנים, נעשה שימוש בחלקים מבית סטנדרט-טריומף. הכניסה עם הנעה אחורית למגרש המשחקים של המיני, ההילמאן אימפ והפיאט 500, כל אחת מהן בעלת מבנה הנעה ייחודי, הייתה אולי אמיצה- ואולי מטופשת: הבעיה העיקרית של רליאנט הייתה תדמית של יצרן של מכוניות שלושה-גלגלים זולות, לפני כל שאר המוצרים. תדמית זו התחזקה בציבור אף יותר, לאחר שהודגשה תרבותית (סדרות בריטיות שונות כ-Only Fools And Horses, מיסטר בין ואפילו בתקופות האחרונות, טופ גיר). מלבד זאת, עד שנות השישים, כבר היו מספיק פורדים ומוריסים יד שנייה למי שרצה להחזיק ברכב באופן זול. בשלב זה, נראה שהרוכשים היחידים של רליאנט היו כאלה שבאמת האמינו בחסכון כספי ע"י שימוש רק בשלושה צמיגים, וקשה היה לטעון שאותו החיסכון יהיה זהה ע"י גם לבעלי הרבל בעל ארבעת הגלגלים. כלומר, הלקוחות השכיחים של רליאנט לאו דווקא יהיו מעוניינים באחד שכזה. כל שאר הרוכשים הפוטנציאליים שהיו מעוניינים ברכב ארבעה-גלגלים, לא יחלמו לבקר באולם תצוגה של רליאנט, או לפחות, יעשו זאת כבחירה אחרונה. אגב, למען הדיוק- מאז אותו פרק משעשע, הודו בהפקת טופ גיר על "בישול" הרכבים עם משקולות במיקומים המתאימים, כדי שאכן יתהפכו בנקל. לא באמת חשבתם שתלת-הגלגלים הללו מתהפכים כל-כך בנקל? כלומר, וודאי שזה אפשרי אבל ממש לא בכל פנייה, כפי שמוצג בסרטון. מנוע הרבל הוגדל ל-700 סמ"ק, ואח"כ ל-750 סמ"ק בשנת 1972. המכירות היו איטיות להחריד- בסביבות 2600 יחידות יוצרו במהלך עשר שנים, כולל 580 רכבים שנועדו לייצוא. בכל זאת, אחד היתרונות הצדדיים לרבל נבע מתחילתה של חברת אנאדול (Anadol) בטורקיה. רכבה הראשון, ה-A1 שהוצג בשנת 1967, תוכנן בידי רליאנט ועשה שימוש בניסיון שהופק מהרבל. נראה שההתרחבות המרשימה של רליאנט בשנות השישים רק הלכה ועלתה בשנות השבעים; למעשה, היא הגיעה למישור ממנו כבר לא הייתה עלייה. הסימן הגדול ביותר לכך היה הקיטן (Kitten), שהחליף את הרבל כיריב למיני. מבחוץ, המכונית נראתה די מודרנית אבל מתחת לעור, הקיטן שמר על אותו מבנה מיושן; אמנם המתלים הקדמיים היו חדשים ומתוכננים היטב, אך החלק האחורי נשאר נאמן לסרן החי ומתלי קפיצי העלים שאפיינו את דגמי שלושת-הגלגלים: כדי לשמור על על עלויות ייצור נמוכות, חלק הקיטן חלקי גוף רבים (דלתות, חלק אחורי) וגם שמשות עם הרובין סדאן\סטיישן תלת-הגלגלים: גרסת הסטיישן אף יוצרה ללא חלונות ושווקה כ-וואן, עם חזית פשוטה ופנסים עגולים. למרות כל המאמצים הללו, הקיטן היה פשוט יקר מדי בכדי שיוכל להצליח. כהשוואה, הנה נתונים של מכוניות עירוניות מסוף שנות השבעים: אמנם הסיטרואן לא שווקה בבריטניה באותן שנים, אבל היא נמצאת כאן כתזכורת למתחרים נוספים שרליאנט התמודדה מולם באירופה (בנוסף ל-LN; האוטוביאנקי A112, הסיאט 133 או האינוצ'נטי 90), וספציפית במדינות כמו הולנד או יוון, בהן הייתה לחברה דריסת רגל קטנה. רבות ממתחרות הקיטן היו בעלות הנעה קדמית ומנועים גדולים יותר, כמו גם בלמי דיסק. חלק אפילו הוצעו עם תיבות אוטומטיות כאופציה. לעומתן, לא ניתן היה לשכנע רוכש פוטנציאלי שנכנס לסוכנות של רליאנט, לרכוש את המודל הגדול יותר- כי היה רק אחד. טוב, שניים; הקיטן בנפח 850 סמ"ק או הרובין בעל שלושת הגלגלים. או הסימיטר הסופר-אקסקלוסיבי. כמה אנשים נכנסו לסוכנות של פורד ברצונם פיאסטה אבל יצאו עם קורטינה, או ההפך? שום דבר מזה לא היה קיים ברליאנט- שלושת הדגמים היו מבודדים בתוך עצמם. לפיכך, הקיטן היה הראשון ללכת, אחרי שבסביבות 4000 יחידות יוצרו, כולל כמה מאות בודדות שיועדו לייצוא. כהשוואה, מפעל לינווד (Linwood) ייצר כ-200,000 יחידות מהקרייזלר\ טלבו סאנבים, על טווח שנים קטן יותר (1977-1981). והסאנבים נחשב לכל הדעות ככישלון מכירתי מהדהד. לעומתו, הקיטן הוא אסון סביבתי. בכל זאת, הצליחו רליאנט לסחוט עוד קצת מיץ מלימון הקיטן לפני שחוסל סופית, בעזרת ברית נוספת שטיפחו ביוון; בשנת 1979 פיתחה חברת MAEBA, מרכיבה מקומית של דגמי רליאנט שלושה-גלגלים, רכב בהשראת המיני מוק (Moke) והסיטרואן מהארי (Méhari). הם קראו לו פוקס (Fox) וייצרו אותו משך כמה שנים: רליאנט ייצרו גרסה משל עצמם בבריטניה, אך לא יותר מ-600 יחידות יוצרו עד להפסקת הייצור בשנת 1990. אותו HubNut שהוזכר למעלה מחזיק גם פוקס שכזה (בגרסה מסחרית סגורה), ממנו ניתן להתרשם כאן. דרך נוספת להחזיר את ההשקעות הייתה למכור רישיונות ו\או פס ייצור שלם לידי יצרנים אחרים. רליאנט מצאה מקום בו השלדה הנפרדת והמתלים הבסיסיים של הקיטן, היו נכס: הודו. חברת המכוניות סיפאני (Sipani Automobiles) מבנגלור, שהתמחו בהרכבת רכבים תלת-גלגליים, ייבאה החל משנת 1983 את הקיטן בתצורת קיטים מוכנים להרכבה, יצרה אותם וקראה לגרסה המקומית סיפאני דולפין. היות וכמה מחוזות בהודו התנו חוקית את המקומות לנוסעים מאחור בדלתות אחוריות, במהרה הופיעה גרסה בתכנון מקומי בעלת ארבע דלתות, בשם מונטנה. לא היא ולא הדולפין היו הצלחה כבירה, וסיפאני נטשו את רליאנט ופנו לשותפים אחרים בהמשך הדרך. בשנת 1989, רכשה רליאנט את חברת מטרו-קאמל-וויימן-מטרוקאב (Metro-Cammel-Weymann Metrocab), יצרנית המונית האלטרנטיבית לאוסטין FX4, המונית הבריטית המוכרת. המטרוקאב הייתה בעלת שלדה נפרדת, בודי מפיברגלאס, מנוע של פורד והנעה אחורית. הייצור הועבר למפעל בטאמוורת' אבל המכירות זחלו ורליאנט כבר היו לחוצים כלכלית. בשנת 1991, נמכר כל ענף המטרוקאב לחברת הופר (Hooper), שהמשיכו לייצר את המונית עוד 15 שנה. וכך, למרות שרליאנט לא האמינו במטרוקאב במיוחד, היא עדיין החזיקה את הופר בחיים עוד כמה שנים טובות: למרות טפטוף מתמשך של רכבי ארבעה-גלגלים, רליאנט חזרו למעשה להיות מה שהם היו מלכתחילה; המתמחה מספר אחת בבריטניה לרכבים בעלי שלושה גלגלים. הרובין פינה את מקומו לריאלטו (Rialto) בשנת 1982, ששמר על מנוע ה-848 סמ"ק, אם כי עתה כוון להיות חסכוני יותר. טוב, גם כך רליאנט היו רכבים עבור אנשים... נקרא להם חסכנים. השם רובין חזר לשימוש בשנת 1989 בלוויית עיצוב מעודכן הכולל יחידות תאורה של פורד פיאסטה, אבל לא הרבה חוץ מזה השתנה מאז הרובין המקורי של שנת 1973. אמנם רליאנט מעולם לא היו מגניבים, אבל בשלב זה, סדרות כמו מיסטר בין הרסו את שארית תדמית המותג גם אצל הדור הצעיר. וכעת, הלכו ונסגרו מקומות אליהם אפשר היה לייצא את המכוניות, שכבר לא עמדו בתקנים המודרניים הנדרשים. גם המכירות הבריטיות הלכו והתייבשו כי הנאמנים הרגילים של המותג נפטרו (כן, באמת), או וויתרו על רישיונות הנהיגה לאור גילם המתקדם. אפילו בשנות התשעים עצמן נחשבה המשכיות הקיום של רליאנט כסממן ליחודיות בריטית, אבל האמת, החברה עצמה כבר הייתה בצרות כלכליות רציניות והתקדמה מכח האינרציה בלבד. אם הזכרנו את מיסטר בין, במקרה יצא שרליאנט נרכשו באוגוסט 1990 ע"י תעשיות בינס (Beans Industries). בשנות העשרים של המאה העשרים היו בינס יצרני רכבים, ומשך השנים הפכו לספקי חלפי רכב. בשנות החמישים הם נרכשו ע"י סטנדרד (Standard) ונקלעו לסאגת בריטיש ליילנד, שהכילה אינספור מותגים. באמצע שנות השמונים, הם נפרדו משארית בריטיש ליילנד, וחזרו להיות חברה עצמאית, המחפשת אתגרים חדשים. עם רכישת רליאנט, הם מצאו אתגר שכזה; המפעל בטאמוורת' היה מרופט ובלוי לחלוטין, ובינס השקיעו הון בניסיון להפכו כראוי לייצור של ה-SST (שהייתה SS1 בעיצוב מחודש לחזית ע"י מעצב הלגונדה, וויליאם טאונס) למכונית ספורט ראויה. בשנת 1993 היא הושקה מחדש תחת השם הישן רליאנט סייבר, אבל אף אחד לא שם לב. ייצור הריאלטו חוסל וכל המשאבים הופנו לרובין. בינס תעשיות נכנסו לפשיטת רגל בשנת 1995, אבל איכשהו, ייצור רליאנטים רק הופסק זמנית ולא עצר לחלוטין, כפי שניתן לראות פה: קטע הווידאו הנ"ל בוחן באופן מרתק את מצבה של רליאנט בשנת 1996, אחרי פשיטת הרגל השלישית של החברה. ייתכן ומדובר בגרסה הבריטית למה שקרה בסביבות 1950 בחברות כמו טלבו, סלמסון או דלהאיי; חוסר סדר ארגוני, ציוד מזדקן, בעיות מול ספקים, כח עבודה מצומצם המורכב מעובדים של עשרות שנים (אמנם מנוסים, אך גם נעולים על שיטות עבודה ארכאיות). כל זה מייצר מצב בו זוכים בניצחון קטן היום בשביל להמשיך עד להפסד הגדול מחר. כשאותן חברות צרפתיות שהוזכרו נלחמו על קיומן בשנות החמישים, מעטים שמו לב לכך, שלא לדבר על תיעוד מצבן. לפחות במקרה של רליאנט, הקריסה חלה בעידן הווידאו, כך שניתן לצפות- וללמוד- ממה שהיה. עיצוב עדכני לרובין (למעלה) בשנת 1999 כבר היה חסר טעם לחלוטין- רליאנט סגרה סופית את העסק בשנת 2001, ועמה מתה מסורת בריטית ראויה לציון של מכוניות הנעה-אחורית קטנות ומגוחכות, שיוצרו מתוך רצון רציני לתת מענה לצורך שהתפתח בשנות החמישים ואילך. כשלון מכוניות ארבעת הגלגלים גרם לחוסר יכולתה של רליאנט לשרוד זמנים קשים רק בעזרת מכוניות שלושה גלגלים. אולי אפשר לתלות את רוב הנפילה של רליאנט בקיטן, שאפילו בזמן ייצורו, אין כמעט ספק בהיותו מטרה אבודה. זה היה בלתי אפשרי עבור רליאנט, שעדיין ייצרו שלדות בתצורה מיושנת ולא היו מסוגלים לשנות את שיטות הייצור שלהם, אפילו לחלום על תחרות מול בריטיש ליילנד, פיאט ושאר יצרני המכוניות הקטנות. היה עליהם להבין זאת עוד בזמן ייצור הרבל, אך כנראה שרליאנט היו שחצנים מדי בכדי לוותר. ההשקעה הכספית של רליאנט בקיטן, שלא השתלמה, יכלה להיות יעילה בתחומים אחרים- אפשר היה לנסות לייצר מכונית ספורט פתוחה דו מושבית עם מנוע 1.5 ליטר בשנות השבעים, למשל, או להתפתח בתחום מכוניות ה-GT הספורטיבית (נוסח הסימיטר), שזו הנישה ההגיוניות עבור יצרן מכוניות קטן. במקום זאת, שרפו רליאנט את הונם (ממנו היה די הרבה בתחילת שנות השבעים) על סוס כושל, שהפך לחמור תלת רגלים... לצפייה במאמר המלא

טעיתי. למרות תהליך ארוך (מדי?) שרובו תועד ממש כאן מעל דפי הפורום. למרות הניסיון, נהיגות המבחן ואין ספור התלבטויות - טעיתי. ה-M235 פשוט לא התאימה לי (סיכום בשרשור המקושר בעמוד 9, לא אחזור על עצמי) ואיפשהו בגל הקורונה הראשון הבנתי שזו לא היא, זה אני והחלטתי לשחרר. הרכב פורסם ביד 2 ותחושת ההקלה לאחר ההחלטה הצביע שאני בכיוון הנכון. כל ההתלבטויות שצפו ועלו בתהליך הראשון צפו שוב, רק שהפעם הגעתי מוכן יותר וההתהליך היה ממוקד יותר. המועמדת הראשונה: M3 E92. לקוראי השרשור הקודם זכור הפספוס של ה-M3 E92. עשיתי עוד נסיעות על שני רכבים כאלו. ה-E92 היא רכב מאוד מיוחד. הוא לא מאוד ספורטיבי, כי המשקל והבלמים (בעלי נטייה להתעייף) קצת מקהים אותו אבל הוא ללא ספק רכב ספורט וכזה הסובב בעיקר סביב מנוע ה-V8 האטמוספרי המדהים שבונה כוח בצורה משכרת על לקו אדום שנמצא בגבהים בהם מנועי טורבו מודרניים כבר מחזירים נשמתם לבורא… לא פחות מ-8,300 סל"ד וסימפוניה שיוצאת דרך קווטט האגזוזים (שהיו מתוצרת אקרפוביץ' באחד האקזמפלרים). הרכב הזה חי על הגבול שבין ישן וחדש - בין קלסיקה מודרנית למכונית ספורט. M3 E92 - קלסיקה מודרנית אגזוז של אקרפוביץ, צליל מדהים אבל... לאחזקה של קלאסיקה מודרנית יש מחיר. מחירי יישור הדו ותיקון המחלות (מיסבי קראנק וסרוו של המצערת) כמו-גם ריענון של חלקי מתלה ושאר חלקים - היו סיפור לא זול של עשרות אלפים (20-40) בכל אחת מהמכוניות שראיתי. יחד עם מחיר רכישה גבוהה וערך resell לא ברור… קצת הרחיקו אותי. בנוסף, למנוע המדהים הזה יש גם חסרונות - יש חוסר מורגש במומנט בטווח הנמוך יותר של הסל"ד ובהתנהלות יומיומית (בואו נודה - 98% מהזמן…) זה היה פשוט צעד גדול אחורה יחסית ל-M235. אגב, אני חייב לומר שלהפתעתי הרבה, שתי המכוניות יותר דומות משחשבתי - שתיהן מספקות את הצורך ברכב ספורטיבי מהיר, נוח ויוקרתי. ההבדל הגדול הוא בעיקר באופן הגשת הכוח וכמובן - תקשורת במגבלות. מועמדת שניה: הונדה סיויק Type R FK8. במשך כל השנה שעברה ההונדה לא הפסיקה לצבור עוד שבחים בתקשורת ובשילוב עם מחיר קניה (הפעם כמשומשת) מאוד אטרקטיבי ואקזמפלר שמור ומומלץ במיוחד הייתי במרחק של פסע מלהתקדם לעסקה. ביום לפני המכירה של ה-M235 הייתי דיי סגור על כך שזה הרכב הבא שלי. כמעט... אבל במהלך שיחה לילה קודם, הבנתי שהליכה על ההונדה היא בעצם סוג של פשרה שאני עושה מכל מני שיקולים רציונליים (תקציב, עלויות אחזקה, תקופת קורונה לא ברורה) וזה לא מה שאני באמת רוצה, כי מה שאני באמת רוצה זו M2. M2 היא הייתה שם כל הזמן. כשפירסמתי את ה-M235 למכירה היו לא פחות מ-3 M2 בלוחות שכולן התאימו לבריף שלי, שהיה דיי פשוט האמת: שתהיה שמורה וידנית, ועדיף שנתון מוקדם ככול הניתן כדי שיכאב בכיס כמה שפחות. לאט לאט הן נעלמו מהלוחות אחרי הסגר הבא וביום שהייתי עם הכסף ביד כבר לא נותרה אף אחת. M2 ידנית בטרייד של BMW, נמכרה לפני שהספקתי למכור את שלי חמוש בהחלטה שאני הפעם לא מתפשר, ועם הכסף ביד, החלטתי שאני הולך להנות מהתהליך ואם צריך אחכה כמה שצריך עד שאני קונה את הרכב הנכון הפעם. והנה הגיע יום שישי (מכרתי את הרכב ביום רביעי) ובבוקר יצאתי לסיבוב לראות כמה רכבים M3 F80 זו לא E92, אלא חיה אחרת לגמרי. מנוע טורבו של M "אמיתי", ידוע גם בתור S55 עם כ-420 סוסים והמון מומנט - מהווה למעשה את ה"דבר האמיתי" - M3 מודרנית. ובתקציב הנכון לרכב שמור, זה בהחלט בא בחשבון. הלכתי לראות אחת שהייתה אצל סוחר חביב (בלי ציניות!) מראשון. בסיבוב הרכב נראה בסדר אבל לא מדהים, ועם היסטוריית טיפולים מלאה. הבעיה היא שהנסועה הייתה דיי גבוהה (75K) לשנתון, לא הרגשתי בנוח לקנות רכב בכל כך הרבה כסף (בקצה הגבוה מאוד של התקציב שהקצבתי לעצמי) מבלי לראות את האדם ששמר עליה עד כה והלכתי… 997.2 לקוראי השרשור הקודם ידוע שגם הרכב הזה היה ברשימה והלכתי לראות אקזמפלר שנראה טוב. האמת? האקזמפלר נראה מצויין. עם ק"מ נמוך יחסית של קצת יותר מ-100K ק"מ ומצב לא פחות ממדהים, זה היה מפתה. גם המחיר היה בסדר. אז מה קרה? צבע הפנים. אדום. מילא אדום מבחוץ (התרגלתי), אבל עם האדום פנים הזה שבפורשה מכסה כל סמ"ר… בשבילי זה היה יותר מדי ולא יכולתי לשאת את המחשבה שזה מה שאראה כל יום ובכל נסיעה. הכל אדום, הכסאות , הדשבורד, הידיות ההגה והריפודים (כולל השטיחים!) - ה כ ל אדום. וגם לא אדום יפה במיוחד לטעמי. אשתי סגרה את העניין עם וטו וזה היה הסוף של הסיפור והלכתי לישון צהריים. 997.2 מדהימה... אבל יותר מדי אדום ואז אני קם ורואה הודעה מחבר טוב באחת הקבוצות בווטסאפ שפורסמה כ-40 דקות קודם. "בצער רב אני מוכר את ה-M2…" לקח לי בדיוק… טוב, לא ממש לקח לי זמן, פשוט עשיתי סוויפ והשבתי "קניתי. אל תפרסם". וממש כך, בשישי אחרי הצהרים, יומיים אחרי שנמכרה ה-M235 האדמונית נסגרה העסקה. וזה הסיפור הקלאסי על האקדח במערכה הראשונה שירה במערכה השלישית, כי מי שקרא את השרשור הקודם, יודע שלפני שנה וקצת לקחתי M2 מחבר ואפילו החנתי אותה אצלי בחניה לצד (מתחת למעשה…) המיאטה. והנה, שנה וקצת אחרי, בדיוק אותה ה-M2 מוצאת מקומה באותה החניה בדיוק, רק שהפעם אני לא צריך להחזיר אותה לאף אחד… "האקדח" מהמערכה הראשונה הפעם לא צריך להחזיר לפעמיM חלוMות MתגשMים.