לוח ניקוד

שרשור קצת ישן, אבל בא לי לשתף 🙂 הקדמה - אני לא מתבייש להגיד שאני די פאנבוי של מאזדה, ספציפית מאזדה 3. מ-2010 אני נוסע על מאזדה 3 חדשה, כשכל 3-4 שנים החלפתי אותה. אני לא כותב פה הרבה כמו שניתן לראות, אבל יש פה שרשורי התייעצות שלי מהעבר 😅 כשמאזדה הוציאו את ה-3 החדשה ב-2019, הרגיש לי לא נכון לשדרג אותה עדיין מכיון שהמנוע שהביאו לארץ היה אותו מנוע. היה נחמד לראות באמצע 2020 שהם הכריזו על ה-2.5 ליטר טורבו וקיוויתי שדלק מוטורס יביאו לארץ (ניג'סתי להם מדי כמה שבועות), אבל זה לא קרה. באיזו שיחת סלון כזאת, אחותי אמרה לי 'נו אז אולי תקנה מחו"ל?'. כמובן ששללתי את העניין, הסברתי לה כמה זה מסובך, וכו'. אבל אז חשבתי בעצם למה לא, והתחלתי בבירורים, ועוד בירורים, ועוד כמה. אני קופץ לסוף הסיפור - בתחילת מרץ הפכתי לבעלים של מאזדה 3 טורבו, כרגע כנראה היחיד בארץ... התענוג לא זול - המחיר הסופי עמד על כ-240 אלף ש"ח, מתוכם כ-130 אלף ש"ח הם מיסים 😒 אבל לנהוג עליה זאת חוויה, ואני שמח שעשיתי את זה.

בואו נזכר רגע בתופעה קצת משעשעת, אחרים יגידו מעצבנת, אבל בגדול לדעתי תופעה חיובית מלפני 30 שנה. אחרי שלאורך כל שנות ה 80 מספר העולים לארץ היה נמוך, סדר גודל של 10-15 אלף בשנה, בשנת 1990 המצב הזה השתנה באופן קיצוני. בעקבות מהלכים פוליטיים של ראש ממשלת ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב, שלבסוף הובילו להתפרקות המדינה וכפועל יוצא מאותם המהלכים, יהודי ברית המועצות קיבלו אפשרות יחסית קלה לברוח מכאוס של מדינה מתפרקת ולעלות לארץ במסגרת חוק השבות, עם סיכוי גבוה לשפר את רמת החיים. ו… אפוס… ב 1990 מגיעם 200 אלף עולים. ב 1991 מגיעים 180 אלף, זאת אומרת בשנתיים האלו מגיעים כמעט 400 אלף עולים, זאת כאשר אוכלוסיית ישראל היא כ 4.6 מיליון איש. כמעט עשירית מכלל האוכלוסיה! בשנים הבאות זרם העליה נחלש ועמד על סדר גודל של 50 אלף בשנה עד תחילת שנות ה 2000 ואז נחלש עוד יותר, לרמה שהייתה בשנות ה 80. המאסה הגדולה ביותר הגיעה כאמור ב 1990-1991. "כל יהודי שעולה במסגרת חוק השבות רשאי לייבא רכב הנמצא ברשותו ולרשום אותו בארץ עם פטור מתשלום מסים או לרכוש רכב חדש בארץ עם פטור ממסים". מטרת החוק היא לעודד עליה. החוק הזה קוצץ וקובץ עם השנים והיום לא נשאר ממנו כמעט כלום אבל אז הוא פעל כלשנו באופן מלא. התנאי היחדי - רישיון נהיגה בתוקף מארץ המקור, שאגב היה מוסב ללא התניות לרשיון נהיגה ישראלי. גם החוק הזה שונה בהמשך. לחלק מהעולים היו מכוניות בארץ המקור, הם היו נהגים מנוסים ולא הייתה כל בעיה איתם, הבעיה הייתה עם החלק האחר שהוציאו רישיון לקראת העליה בדרך חוקית או חוקית פחות, בדיוק בשביל לממש את הזכות לרכישת רכב ללא מסים בארץ. ולמעשה היה להם 0 ניסיון בנהיגה. עקב כך בשלב מסויים הפסיקו לבצע המרת רישיון באופן אוטומטי אלא חייבו סוג של מבחן שליטה. אבל, בתחילת שנות ה 90 עדיין שום דבר כזה לא נדרש. תוקף הפטור ממס היה 3 שנים מיום הכניסה לארץ. כל משפחה או יחיד רשאים לשחרר רכב אחד בלבד פעם אחת בלבד. ברישון הרכב נרשמו הגבולות: הגבלת מכס לצורך העברת בעלות. ינהג בעל הרכב או בן זוגו בלבד. לגבי ההגבלה הראשונה - במהלך 5 השנים אחרי הקניה אפשר היה למכור את הרכב בשתי דרכים - או להחזיר למדינה את החלק היחסי של המסים או למכור לעולה אחר בעל זכות, שבכך מממש את הזכות שלו. בעיתונות הרוסית הופיעו מודעות "למכירה מפספורט לפספורט", אם כי זה לא היה מאוד נפוץ. רוב המכוניות האלו נשארו אצל הבעלים המקורי 5 שנים וגם לפעמים הרבה יותר. לאחר 5 שנים אפשר היה להסיר את ההגבלה מהרישיון על ידי פניה למכס, ולמכור בנוהל הרגיל. לגבי ההגבלה השניה, היא יצרה מצב מאוד לא נוח - ילדים מתבגרים של אותה משפחת עולים לא רשאים לנהוג ברכב של ההורים. לזה נמצא פתרון בירוקרטי - אפשר היה לפנות למכס ולקבל מהם אישור רשמי שאומר: אין לנו התנגדות לכך שהילדים של בעל הרכב ינהגו ברכב כל עוד הם סטודנטים או חיילים, מתגוררים עם בעל הרכב באותו בית ואין להם הכנסה. משהו כזה… לא סגור על הניסוח המדויק. עם האישור הזה אפשר היה לנהוג באופן חוקי. אז כמה זה עלה? נניח סובארו לאונה 1.6 בשנת 1993 עלתה כ 60 אלף שקל, עולה עם הפטור היה רוכש אותה באיזור 35 אלף שקל. זה עדיין היה הרבה מאוד כסף לאנשים שרובם המכריע הגיעו לארץ ללא כסף בכלל, אלא רק עם חפצים אישיים ותכולת הבית. אבל עדיין, כמעט כולם מימשו את הזכות, לרוב בשנה השניה או השלישית בארץ אחרי שהצליחו לחסוך. היה נדיר שעולה קנה אוטו משומש. למה? זה פשוט, ב 35 אלף שקל מהדוגמה הקודמת אפשר היה לקנות מכונית משומשת מאוד 6-7 שנים על הכביש. אבל גם מכוניות יותר ישנות, 10 שנים על הכביש "לא התחרו" בזכות. מה לא תארגן עוד 5000-7000 שקל כשההבדל הוא אוטו חדש מול ענתיקה עם 150.000 ק"מ ו 10 שנים על הכביש? ואם לא תארגן, לא תקנה סובארו ג'אסטי חדשה במקום סובארו לאונה או רכב קטן וזול אחר, אבל חדש? עקב סיבות אלו, מכוניות משומשות כמעט ולא נרכשו על ידי עולים, אלא אם כן הם הגיעו ללא רישיון נהיגה ולא היו זכאים לפטור. זה לא סוד שעולים בשלבים הראשונים היו לוקחים את כל העבודות ה"לא סימפטיות" - עובדי ניקון, שמירה, עובדים כללים, וזה שהם היו מגיעים לעבודות אלו במכוניות חדשות "עם הניילונים" היה מנקר עיניים ומעצבן לא מעט אנשים. (כותרת) אבל כאמור, הכללים למימוש הזכות הפכו רכישה של רכב משומש לחסרת כדאיות לחלוטין, וגם ויתור על רכישת רכב בכלל היה סוג של פספוס. דגמום מבוקשים: בערך אותם דגמים שהיו מבוקשים בשוק הכללי - מיצובישי לנסר, דייהטסו אפלאוז, סובארו לאונה, פיאט טמפרה. היבואנים חוגגים. בהרבה אולמות מכירה יש נציגים דוברי רוסית. אגב היה נדיר ביותר שרכשו מכוניות גדולות ויקרות. בעיקר בני הדור המבוגר יותר שהיה להם רכב בעברם, התייחסות למכוניות האלו בכפפות משי, נהגו רגוע מאוד ותחזקו אותן הייטב, גם 15 שנה מאוחר יותר אפשר היה לקנות רכב "מזקן רוסי" במצב כמעט חדש. כאמור, את זכות אפשר היה לממש גם בשביל יבוא רכב. זה לא היה נפוץ אבל עדיין יובאו כמה מאות לאדות וכמה יחידות בודדות של מותגים סובייטים אחרים. אלו האחרונים נעלמו מהר מאוד. הלאדות החזיקו יותר. היו גם אנשים שייבאו אופנועים. חלק מהם בחרו לעולם לא לעלות את האופנוע לכביש, מכיוון שזה היה שורף להם את הזכות החד פעמית, אותה הם העדיפו לנצל לרכישת רכב. ולמה אני חושב שהזכות הזו בצורתה המתוארת היא דבר חיובי: היא שיחררה את העולום בשנים הראשונות והקשות ביותר מהתעסוקת עם שוק הרכב המשומש הסוער, הפתלתל, ההפכפך והלא מוכר להם לחלוטין.

לאחרונה סקרתי את האוסטין מאסטרו: האצ'באק שעל הנייר הייתה בעלת נתונים הגיוניים ויעילים, אך התקשתה לתרגם אותם הלכה למעשה בשל גורמים שונים ולאו דווקא בשל בעיות האמינות הרגילות של בריטיש ליילנד\אוסטין-רובר. התוצאה הייתה אכזבה באולמות התצוגה וכמובן, במכירות. אך מה בנוגע לאחותה הסדאן הגדולה יותר, האוסטין מונטגו? באביב 1984, בדיוק שנה לאחר הצגת המאסטרו, הושקה המונטגו לאחר סאגת פיתוח ארוכה וכואבת עוד יותר מזו של ההאצ'באק. זכרו, המאסטרו הייתה נגזרת של המונטגו ולא המונטגו נגזרת של המאסטרו- אבל בכל זאת הוצגה לציבור שנה קודם לכן. מבולבלים או עדיין לא? אחרי כל תלאות בריטיש ליילנד עליהן סופר בסקירות קודמות, החדשות הטובות היו שהמונטגו הייתה בגודל הנכון על מנת להתמודד מול מובילת השוק, הפורד קורטינה. הקונספט תוכנן כהלכה (הנעה קדמית, מתלים ראויים, מחיר הגיוני, מנועים "יותר" חדשים, מרווחת דיה ובעלת תא מטען גדול), ולמכונית היו רמות אבזור וציוד אופציונאלי ברמה טובה. החלק השלילי היה העיצוב- הוא תואר במגזין CAR ככזה שבוצע בידי "וועדה שחבריה לא נפגשו מעולם". זה לא היה נכון, אבל המכונית אכן עוצבה בידי שני אנשים שביניהם היו שש שנים- האחד במרכז העיצוב של אוסטין-רובר בקאנלי (Canley) שבקובנטרי בשנת 1976, והשני במרכז בלונגברידג' (Longbridge) בשנת 1982. אבל הם אכן נפגשו. תרגילי העיצוב הראשוניים עבור המונטגו (הידועה גם כפרויקט LM11) בוצעו בשנת 1976, והיו עדכניים לזמנם. אבל אז הוחלט לפתח את ה-LM10 (המאסטרו) מתוך ה-LM11, ולהתקדם עם תצורת ההאצ'באק לפני הסדאן. ושוב עלתה בעיה שבריטיש ליילנד עמדו בפניה בעבר- הצורך להשתמש בדלתות של מכונית אחת עבור מכונית אחרת, שונה מהראשונה. סיפור ה-Landcrab והאוסטין מקסי חזר על עצמו שוב בצירוף הקיעור המעוצב לאורך הדלתות, שהפעם הייתה לו השפעה מכרעת גם על עיצוב פנלי הצד הקדמיים והאחוריים של המכונית. בתיאוריה, העברת הדלתות בין שתי תצורות המרכבים הייתה אפשרית לחלוטין- אחרי הכל, באותן שנים רוב זוגות ההאצ'באק\סדאן, כמו הפורד סיירה, ווקסהול קבאליר (אופל אסקונה), רנו 9 ו-11, או הפולקסוואגן גולף וג'טה, השתמשו כולן באותן דלתות- אך לא פחות חשוב, תוך שימוש בבסיס גלגלים זהה. למונטגו היה בסיס גלגלים בן 256 ס"מ, כמעט 6.5 ס"מ יותר מהמאסטרו, וכך הדלתות, שהיו מתאימות להאצ'באק הקצר יותר, היו קצרות מדי עבור הסדאן הגדולה יותר, וללא ספק קצרות מדי עבור מערך שמשות הצד של המונטגו. וכך נולד חלון הצד השלישי, אשר מוקם אחרי קורה C העבה-יחסית של המונטגו. שיטות עיצוב שונות נוסו כדי להתגבר על הבעיה ולא נמצא פתרון (או סוג של פתרון) עד לכניסתו של ראש מחלקת העיצוב החדש של בריטיש ליילנד, רוי אקס (Roy Axe) לאוסטין-רובר בשנת 1982. רוי אקס בנה את עצמו בקבוצת רוטס (Rootes, עליה אפשר לקרוא כאן או כאן), אליה הצטרף כשוליה בשנת 1955 ובה התקדם עד לתפקיד מנהל מחלקת העיצוב בגיל 29 בלבד. בשנת 1976, הוא עבר לקרייזלר בדטרויט ושם התמקם עד שפותה חזרה לבריטניה שש שנים מאוחר יותר ע"י הרולד מאסגרוב (Harold Musgrove), יו"ר בריטיש ליילנד. מאסגרוב סבר שעם תחילת שנות השמונים, אוסטין-רובר כבר עמדה ביכולות הייצור הנדרשות כדי להתמודד בשוק באופן תחרותי, אבל נדרשה לעדכן בדחיפות את מוצריה שהיו תת-תחרותיים. באותה מידה, יחסיו עם קודמו של אקס בתפקיד, דייויד באש (David Bache, מעצב הרובר SD1 והרובר 2000), היו עכורים דיים מספיק כדי להוביל להזזתו הצידה בתוך החברה וסופו של דבר, פיטוריו בשנת 1981. כבר ביומו הראשון בבריטיש ליילנד בתחילת 1982, הספיק אקס לראות את המאסטרו והמונטגו ולטענתו, כפי שסיפר שנים אחר כך, נחרד למראה המכוניות. הוא המליץ בחום כי עיצובי המכוניות יעודכנו באופן משמעותי, כמעט מחדש. בשלב הזה, לא היה ניתן לשנות שום דבר דרסטי במאסטרו והיא עלתה לייצור כמות שהיא. בכל זאת, הצליח אקס לבצע כמה תיקונים בעיצוב המונטגו- הוא הוסיף חיפוי סביב בסיסי החלונות בכדי להרים ולאזן את קו החלונות, ואף העלה את בסיס החלון השלישי מעל לקו החלונות הכללי, זאת בכדי להסתיר את אחד החסרונות הגדולים של עיצוב המונטגו- קו המותניים המשתפל, שהלך וצנח ככל שהתקרב לאחור (ביחס הפוך לאופנת האחוריים המוגבהים). ולמרות אותם עדכונים, זו עדיין לא הייתה מכונית יפה בשום אופן. לפחות ניתן היה להתנחם במונטגו סטיישן, שוויזואלית נראתה הרבה יותר טוב בשל מסגרת חלון דלת אחורית וחלון צד שלישי השונים לחלוטין מהסדאן, בשל המרכב השונה. התוצאה הייתה אחידה, אם כי עדיין לא מסובבת ראשים: אקס עשה את מיטב יכולתו להעניק למונטגו תרומה חיובית נוספת בצורת תא נוסעים טוב בהרבה מהמוצע, אשר פעל לשם בידולה מהמאסטרו, אולי הרבה יותר מהעיצוב החיצוני. אפשר לומר שזה היה תא הנוסעים הראשון בשורה של תאי נוסעים מוצלחים תחת אוסטין-רובר, ולא פחות חשוב, נאה יותר מתאי הנוסעים המקבילים של פורד או ווקסהול. אקס היה גם אחראי לחזית החיצונית השונה, המעודכנת בהרבה מחזית המאסטרו. מבחינת יחידות ההינע, המונטגו עשתה שימוש במנועי ארבעה צילינדרים רוחביים בנפחי 1.3, 1.6 ו-2.0 ליטרים, בעלי תיבות 4 או 5 הילוכים המותקנות "בקצה" (להבדיל מיחידות ההינע הקודמות של בריטיש ליילנד עם תיבות הילוכים הטובלות באגן השמן). ה-1.3 היה למעשה דגם הכניסה הבסיסי והונע ע"י מנוע סדרה A הוותיק. ה-1.6 היה עמוד השדרה של קשת הדגמים, בעל המנוע החדש של אוסטין-רובר מסדרה S ושודך לתיבת הילוכים מבית פולקסוואגן. מנוע ה-2.0 היה מסדרה O שבעברו הניע את הליילנד פרינסס (Princess) ומחליפתה האוסטין אמבסדור (Ambassador), ושודך לתיבת הילוכים מבית הונדה. אותה יחידה, בצירוף הזרקת דלק, הולידה את ה-MG מונטגו EFi, שעשתה ככל שביכולתה להעניק זריקת מרץ למותג. לזכותה, מול מוצרים דומים של פורד או ווקסהול, היא אכן הייתה תחרותית, גם באולם התצוגה וגם מבחינה דינמית: לפחות בתחילת הדרך, הציגה גרסת ה-MG לוח שעונים דיגיטלי, בדומה ל-MG מאסטרו. הוא היה ברוח שנות השמונים, והוסיף מעט ברק למונטגו, אך לא הרבה אהדה מקהל הקונים. בלי רעש וצלצולים, תוך שנתיים הוא הוסר מהמכוניות כליל. לפיכך, כאשר הושקה המונטגו בשנת 1984 כמחליפת האוסטין אמבסדור המגושמת והמוריס איטל (Ital) המאוד-מיושנת, היא הייתה אמורה להיות קלף חזק, אולי פרט לעיצוב החיצוני. לעומת זאת, היא נתקלה בבעיה. שתיים, למעשה. ראשית, המכונית הייתה בפיתוח מתמשך עוד משנת 1976 ובמקורה, מוצבה מול הפורד קורטינה דור רביעי, גם היא מ-1976 (ובהמשך, דור חמישי משנת 1979) והווקסהול קבאליר דור ראשון (אופל אסקונה B) משנת 1975. אבל בשנת 1981 הוחלפה הקבאליר בדור שני (אסקונה C) בעל הנעה קדמית שהייתה להיט, ובשנת 1982 הוחלפה הקורטינה השמרנית בידי הפורד סיירה החדשנית (וויזואלית, טכנית לא ממש). וכך, מכונית שהייתה יכולה לעמוד בכבוד כנגד מתחרות מולן תוכננה, נראתה כאחת שהגיעה באיחור למסיבה, ובנוסף, נקשרה בתדמית האפרורית של אחותה ההאצ'באק, המאסטרו. איכות הרכבה ירודה מבית המפעל בקאולי (Cowley) שבאוקספורד, לא עזרה. משך שנים, סיירי חילוץ של ה-RAC וה-AA (המקבילים של "שגריר" הישראלים) התייחסו לשולי הכביש כ"מפרץ מונטגו" (Montego Bay). כאנקדוטה, מכסה מנוע שנפתח במהירות של 100 קמ"ש הוא לא פיצ'ר חיובי, כפי שכמה רוכשים בריטיים גילו על בשרם. שנית, למונטגו הייתה מתחרה מבית; ביולי 1984 השיקה רובר סדאן משפחתית חדשה בשם הרובר 213/216 בכדי להחליף את הטריומף אקליים (Acclaim). היא הייתה מבוססת על ההונדה סיביק דור שלישי, אך בניגוד לאקליים, הייתה בעלת מנועי רובר ובעלת עיצוב ותא נוסעים מבית רובר. מכונית זו נמכרה באולמות התצוגה לצד המונטגו והמאסטרו, וללא ספק הציעה אופי, איכות ומוניטין עדיפים על אלו של צמד האוסטין: בתוך שלוש שנים הסתמן בבירור כי גם המאסטרו וגם המונטגו היו כבולות בתדמית אפרורית, ואוסטין-רובר הגיבו ביצירת גרסאות מושכות יותר ע"י שימוש בטריק הישן של הוספת אבזור בכדי לספק למכוניות איזושהי משיכה באולמות התצוגה, ותוך שמירה על מחירים "שווים לכל נפש". כך למשל, בשנת 1987 הושקו דגמים משודרגים של המאסטרו והמונטגו, שעשו שימוש בסכמת שני צבעים כדי להזכיר לקונים את הרובר 825 היוקרתית. וכדי שלא תתבלבלו, אפילו קראו להן Duotone: ניסיונות השיווק של אותן מכוניות היו מכוונים ישירות לקונים פוטנציאלים צעירים יותר מהקליינטורה הרגילה של המותג, והובילו לאחת מהפרסומות הזכורות ביותר משנות השמונים בבריטניה. סוף סוף קלטו אוסטין-רובר את רוח העשור ההוא: גרסת דיזל הופיעה בהמשך, וגם MG טורבו בשנת 1985, שהייתה בעלת תיאבון רב לצמיגים קדמיים. היא הייתה ל-MG המהירה ביותר אי פעם, המכונית המהירה בקטגוריה ואוסטין-רובר עשו ככל שביכולתם כדי להישען עליה בשיווק וכמקדמת מכירות. המכונית נתפסה כ-בונת מוניטין חיובי עבור המותג, וכסממן להתחדשות כל החברה. מאמץ אמיתי להשתנות היה שם, אין ספק: לאחר שנים, חלה הבנה בהנהלת אוסטין-רובר כי המותג אוסטין משמש הלכה למעשה כמחסום בפני המכירות וכך, חרף התנגדות הדילרים של אוסטין, הופסק המיתוג הנ"ל- כל המכוניות נמכרו מעתה בשם הדגם בלבד. השם אוסטין אסף אליו כל כך הרבה מוניטין שלילי עד שבשנת 1988 שקלו ברצינות למתג מחדש את המונטגו כרובר 400. המהלך בוטל מפני שסדרת R8 של רובר, אשר פותחה בשיתוף עם הונדה עבור הרובר 400 (וההונדה קונצ'רטו) הייתה כמעט מוכנה. למרות זאת, בשווקים אירופאים רבים המכונית מותגה כרובר מונטגו. גרסאות רבות נמכרו תחת שמה של רמת הגימור ולא אותיות או מספרים, כגון מונטגו מייפייר (Mayfair): כל מאמצי השיווק הסתיימו בסביבות 1990, כאשר הרובר 400 עלתה לאולמות התצוגה, אך המונטגו המשיכה להימכר עד 1994. האגדה מספרת כי בתחילת אותה שנה, בזמן השתלטות ב.מ.וו. על אוסטין-רובר, היו"ר ברנד פישצריידר (Bernd Pischetsreider) הופתע לגלות מעיתונאים כי המאסטרו והמונטגו עדיין נמצאות בייצור- בשלב ההוא הן נמכרו במספרים זעומים בעיקר עבור ציי רכב של ארגונים כגון המשטרה, חברות תחזוקה ואפילו הצבא, והורכבו באופן כמעט-ידני בפינה נידחת של המפעל בקאולי. במהרה הפסיקו ב.מ.וו. את הייצור סופית בשנת 1994. וכך, בתהפוכות שרק הגורל יכול לספק, מפעל קאולי, במקורו בבעלות וייצור מוריס, הרכיב דווקא את האוסטינים האחרונים (היריבים המרים בעבר). לעומת זאת, מפעל האוסטין האגדי, לונגברידג', דווקא הוא הרכיב את המוריסים האחרונים (המוריס איטל). המונטגו זכתה להיות הסדאן הכל-בריטית בגודל בינוני האחרונה (פרט כמובן לתיבת ההילוכים הגרמנית), אבל באותה מידה, תיזכר גם כאכזבה גדולה. בחלקה, האשמה נופלת בחלקה על האופי, או יותר נכון, המחסור באופי ייחודי של אוסטין. גורם נוסף הוא הקשר עם המאסטרו האפרורית, וכמובן, המכונית עצמה. כל מוניטין של אמינות רעועה נולד איפשהו, ולמונטגו לא היה חסרות סיבות למוניטין שכזה. במיוחד בבריטניה, שם לשוק המוסדי היה משקל רב בהצלחת רכבים בקטגוריה הבינונית (מכוניות מסוג הפורד קורטינה, ווקסהול קבאליר, והמונטגו עצמה), אפילו סרטים מסוג זה לא עזרו: אותו אופי אנמי לא הפריע במיוחד למונטגו סטיישן שרכשה תדמית של מעין וולבו קומפקטית (כמעט), וניתן היה לאבזר אותה בשורה שלישית, הפוכה, של מושבים ולזכותה אולי יירשם המגב האחורי הראשון שנע ב-180 מעלות מצד לצד... אבל בכנות, היא כנראה הייתה "בסדר" יותר מאשר "יוצאת-מן-הכלל": סה"כ, משך עשר שנים נבנו יותר מ-570,000 מונטגו (ויותר מ-600,000 מאסטרו) בבריטניה, שם שרדו בסביבות 500 יחידות, מספר זעום באופן בלתי-רגיל בהשוואה לכמות הייצור. המכונית האחרונה שירדה מפס היצור, זכתה לתהילת עולם כנמצאת במוזיאון המוטורי הבריטי כשעליה מתנוססות כל חתימות המעורבים בייצורה: המאסטרו והמונטגו המשיכו את חייהן בעולם הבא של רכבים שייצורם פסק; אוסטין-רובר התקנאו בהצלחתן של פיאט ורנו במכירת מוצרים שחייהם הסתיימו למדינות מתפתחות. כך, כשהסתיים הייצור בבריטניה, נמכר פס ייצור המאסטרו והמונטגו לחברה בולגרית. המיזם כשל, ורק כ-2000 יחידות יוצרו מקיטים שחלקם יוצאו מהמפעל בקאולי. סביב סיפורים על רשלנות, כביכול-שחיתות וכניסת סקודה לבולגריה, כל העסק קרס והקיטים מצאו עצמם בחזרה בבריטניה. לא ייאמן, אבל חלק מאותם קיטים הורכב במדינה ע"י חברה עצמאית, ומכוניות נמכרו אפילו מאוחר כשנת 2001 (!). המונטגו נמכרה לחברת סיפאני (Sipani) שבהודו, בעסקה שאולי הייתה אמורה לדמות את ההעברה המוצלחת של המוריס אוקספורד דור שני משנת 1955 לאותה מדינה בסוף שנות החמישים, וגם היא הייתה אז מכונית שזה עתה יצאה מייצור. אך במקרה המונטגו, ייצור המוני מקומי מעולם לא תפס והסתכם בכמה מאות יחידות בטרם נזנח. המונטגו מצאה את עצמה בסין, יחד עם המאסטרו, והתכנון נמכר לחברת איצונג (Etsong). צאצאים מבוססי המונטגו נמצאים עדיין בייצור, אם כי הקשר העיצובי בינם לבין המקור מבית בריטיש ליילנד הפך לכמעט בלתי אפשרי: אולי זה לא רע כל כך. לצפייה במאמר המלא

זה היה עוד טיול בעקבות התחביב המוזר משהו... הסובייטים בזמנם נתנו דגש רב לפיתוח תחברה מסילתית ומישהו שם החליט שאת מקצועות הרכבת צריך ללמד כבר מגיל צעיר. וכך התחילו להקים בערים השונות מערכי רכבת מיניאטוריים עם מטרה כפולה - הכשרה חוויתית של בני נוער שאם ירצו בכך, אחרי ההכשרה יוכלו להמשיך ללמוד את מקצועבות הרכבת במכללות יעודיות והמטרה השניה - בידורית - הסעת קהל וילדים מנקודה לנקודה - המערכים האלו לרוב הוקמו בפארקים עירוניים. בשיא ה"פרוייקט" מערכים כאלה פעלו בכ 50 ערים שונות, לאחר פירוק ברה"מ ב 1991 וללא תקצוב חלקם נסגרו ופורקו, בחלקם כל פעילות לימודית הופסקה והם הפכו להיות רק "אטרקציה בפארק" שמופעלת על ידי צוות מבוגרים, אבל חלקם נשארו פעילים במתכונת המקורית. ביקרתי במסילה כזאת בעיר לבוב, עיר נחמדה מאוד בפני עצמה עם אופי אירופאי למדי (הייתה שנים רבות בשליטת פולין). זה קו באורך 1.2 קילומטר, מסילת ברזל אמיתית לחלוטין ברוחב 750 מ"מ (מחצית מרוחב מסילה סטנדרטית שהוא 1435 מ"מ), שתי תחנות, שני קטרי דיזל-חשמליים עתיקים (אחד רוסי ואחד צ'כי) ו 4 קרונות נוסעים. הקו נפתח בשנת 1951 על בסיס מסילה קיימת שהייתה שם עוד משנות ה 20. למצמום עלויות בבנייה השתמשו בפסים, סוויצ'ים ועוד ציוד משומש ממסילות אחרות שפורקו. נמצא כאמור בפארק עירוני גדול. הקו פתוח רק בסופי שבוע ורק בחודשי הקיץ ועדיין מתבצעת שם פעילות לימודית, מעין חוג. הקטר שלרוב "יוצא לעבוד" הוא קטר רוסי TU-2, שנת ייצור משהו בין 1956-לבין 1959. אחד מתוך כ 280 יחידות שנבנו מדגם זה, כאשר במקור הם יועדו לקווים רגילים ברוחב 750 מ"מ שעוד היו יחסית נפוצים אז, ועם השנים פורקו כמעט כולם או הוסבו לרוחב סטנדרטי. רוב הקטרים האלו שנשארו במצב תקין, בזכות מבנה זהה לקטרים "גדולים", התנקזו למקומות כמו המדובר כאן - הם מתאימים הייטב להדרכת חניכים. נתונים טכניים - מנוע דיזל V12 עם 300 כ"ס שמפעיל גנרטור, הגנרטור בתורו מזין 4 מנועים חשמליים, אורך כ 10 מטר (פחות מאוטובוס), משקל 32 טון. מו-דו מלא עם שתי עמדות ניהוג זהות, צוות 2 אנשים. מהירות הוגבלה מטעמי בטיחות ל 50 קמ"ש. 8 מצבים בקונטרולר נהג + Forward/Reverse, בלם של הקטר ושל הרכבת ובלם מכאני (הגלגל שרואם בתמונה). ככה זה 750 מ"מ. הרציפים הנמוכים והפסים לא חלודים - הכל עדיין מתפקד. מפלג. הרכבת מגיעה לרציף, אחרי משהו כמו 5 דקות נסיעה מהתחנה השניה. פה רואים את הנהג הצעיר (לידו יושב מדריך מבוגר). כרטיסנים. סדרניות. אין לי מושג איך התפקיד הזה נקרא בעברית...Coupler. גשר מעבר בין הקרונות. סוויץ' (מפלג) ידני ביציאה מאחת התחנות. עבודת צוות. פה המדריך נוסע בעמידה ומפקח צמוד על פעולות הנהג. הקרונות תוצרת פולין, שנת ייצור 1960, מפעל Pafawag בעיר וורצלב. ספסלי עץ ממסופרים, 38 מקומות ישיבה בכל אחד. גם הם פעם פעלו בקווים אמיתיים. דווקה מרווחים ונוחים באופן יחסי, יש אפילו מיני שולחן ליד כל זוג ספסלים. כל הדבר הזה עם הציוד שברובו כבר עבר את גיל ה 60 מתוחזק, פועל, נוסע וממשיך להדריך בני נוער. מחיר כרטיס נסיעה סמלי ואני לא חושב שמכסה את ההוצאות. כנראה שמישהו מממן את זה. אולי העיריה. או חברת הרכבות המקומית, לא יודע. את הקטר הצ'כי שיש להם לא הצלחתי לצלם. אומרים שהוא אחרון מסוגו בעולם, הם שומרים אותו במוסך ומוציאם רק בחגים ובאירועים מיוחדים. 1 (2).mp4 וקצת מראות מעיר לבוב. מכוניות סיניות שלך תזהה מה זה... את זה דווקא זיהיתי, דייהו לאנוס ייצור מקומי מודל 2006 בערך. Chery Kimo Type R הניבה החדשה (רק 20 שנה בייצור ולא 40 ומשהו כמו המקורית). מונית שורת איסוזו שפולטות עשן שחור ממנוע יורו 0... פאסאט סטיישן MK2 שאצלנו כבר מזמן רכב אספנות. ללא ספק מקום גבוה בתחרות עיצוב רכב... שוק ספרים משומשים באחת הככרות. וכמובן טראם. היה נחמד.

תקשיב. כל מי שאומר לך: עושים אצלי 80 אלף שקל הכנסה בחודש - פאסיבי! הוא נוכל. בהגדרה.

כזכור, ביוני 2019 נפל דבר. נרכשה VOLVO V40 T5 RDESIGN שנת 2016 אחרי כ14 שנה של GTI וכ17 שנה של רכבי VW. הזמן רץ, היתה קורונה, נולד עוד ילד, התחלתי לעבוד בתפקיד שגזל את רוב זמני ומפה לשם נפל לי האסימון שעברו מעל שנתיים ולא פרסמתי את יומן האחזקה המסורתי. אז למרות הכל, האקסל המשיך להיות מתוחזק . הרכב עבר כ 20K בשנתיים, שנת קורונה ,עבודה מהבית ומקום עבודה קרוב יותר תרמו לכך , מן הסתם משפיע על פחות בלאי, פחות טיפולים וכו' אז מה היה לנו ? נעבור על תחזוקה. טסט וביטוחים ודברים קטנים נמצאים בטבלה לעיונכם. רק אציין שמחירי הביטוחים מגוחכים יחסית למה שהתרגלתי בעבר ויורדים משנה לשנה, אין דרישות מיגון בכלל. שנה ראשונה טיפול שנתי ראשון - בחודש יוני 2019, עלותו כ1385 ש"ח במוסך מורשה . ק"מ הרכב עמד על 7,385 ק"מ מגוחכים. מצבר - הוחלף למצבר AGM 70AH של וורטה. למען האמת לא היו בעיות התנעה אבל היתה הודעת שגיאה כשמכבים את הרכב - "LOW BATTERY" והרכב עדיין הניע בנגיעה, החלטתי שאחרי 3.5 שנים הגיע הזמן וההודעה עצבנה. העלות לא זולה אבל במוסך מורשה כנראה היה צורך להיפרד מ500 ש"ח נוספים. עלות 1000 ש"ח. מומלץ לבצע איפוס ל BMS של המצבר בזמן ההחלפה (ע"י היצרן) באלאנסר - קטע מעניין. שמתי לב שבסרק בחניונים סגורים אני שומע סביב 2000 סל"ד יללה חרישית מוזרה. לאחר בירורים בפורומים בחו"ל הסתבר שבחלק מהבאלנסרים במנועים הללו יש בעיית טולרנסים ויצא חלק מעודכן. פניתי ליבואן "מאיר" בחשש רב (אחרי צ'מפיון) והתקבלתי בזרועות פתוחות, לא נתקלו בכך ב V40 מאחר ונמכרו כ20 כלים כארץ בארץ מכל השנתונים ,אבל לא התכחשו, הנושא טופל בכובד ראש , בוצעו מדידות והקלטות שנשלחו ליצרן וכעבור מספר ימים התקבלה תשובה. הרכב היה מחוץ לאחריות אבל מאחר והוא טופל תמיד במוסכי היבואן וכמובן עם ק"מ מגוחך, הוצעה לי השתתפות כמעט מלאה של היבואן בעלות החלק , שילמתי בעיקר על עבודה וחומרים כ2000 ש"ח והסיפור הסתיים. (+שנתיים אחריות) צוות שלם של מאיר עבד על הרכב תוך חישוב זוויות וטולרנסים , מומנטים וכו' של הרכבת החלק החדש להבטחת התאמה מלאה. בשורה התחתונה : לא משהו שאפשר לצפות לו ברכב שעבר פחות מ 10K ק"מ , אבל מצד שני העדפתי לטפל למרות שזה זניח. שנה שניה טיפול שנתי שבוצע קצת מתחת ל20 אלף ק"מ . הטיפול כלל גם החלפת רפידות קדמיות . מאחר וקשה לי פסיכולוגית עם השמנים ש"מאיר" משתמשים בהם (פז ועוד כל מיני חברות לא מדהימות) הזמנתי קסטרול אדג' 0W20 בתקן וולוו באישור המוסך . עלות הטיפול 2058, עלות השמן 49 ש"ח לליטר, נדרשים 6 ליטר. צמיגים - הצמיגים היו במצב מצויין אבל תאריך ייצור סוף 2015, לרגל יום הולדת 5 שלהם החלטתי להחליף למרות שלא ממש הורגש בלאי. הצמיגים שהיו מורכבים הם מישלין פרימסי 3 , הצמיגים שבחרתי הם גודייר אסימטריק 5 בכיוון היותר ספורטיבי ושיפור אחיזה + יציאה מהמקום כי הרכב פרפר תמידית בלחיצה בריאה על הדוושה. ללא ספק עושים את העבודה, האחיזה השתפרה אבל הנוחות נפגעה. מי שיותר מכוון לנוחות שייקח לתשומת ליבו. עלות אחרי כל מיני הנחות כאלה ואחרות - 1900 ש"ח לרביעייה. טיפוח אני מודה, הזדקנתי ושני הזאטוטים מעייפים אותי. עם זאת, זה לא תירוץ לא לשמור על הרכב. ברכב הזה לא אוכלים וגם לא שותים למעט מקרי קיצון (מים מבקבוק שלא מאפשר שפיכה) כסאות הבטיחות מונחים ע"ג מגבות שחורות שנרכשו על מנת לא להשאיר סימנים על מושבי העור. הרכב חונה בחניה מקורה רוב הזמן ואם אין ברירה, אז מבוצע ניתוח סיכונים וחונה רחוק מרשעים. בנוסף אני לא מוותר על טיפוח מפעם לפעם. אמנם אני לא רוחץ את הרכב בעצמי ,לפעמים שטיפה ידנית ולפעמים מכונת ג'ילדות טובה (שלא נדע) + ניגוב עם מיקרופייבר. בערך פעם בשבועיים ניקוי לג'נטים באמצעות החומר של סונאקס המעולה שממיס את הלכלוך פעם בחודשיים שלושה- טיפול מקיף לעור ברכב ויש הרבה ממנו + אינטריור. ציפוי סונאקס בהתזה פעם בחצי שנה (עושה לבד, התוצאה סבירה) תיקון נגיעות קטנות בצבע באמצעות TOUCH UP PAINT מקורי של וולוו לפי צורך. כמו כן : החלפתי את התאורה הקדמית ללדים באורות חניה בשילוב עם נורת H7 LED של פיליפס בצבע לבן. אחד הדברים שהכי הפריעו לי ברכב (אחרי שבאתי מקסנון) . מאחל לעצמי שימשיך להישאר במצב MINT. מה הלאה? ממשיכים קדימה לשנה השלישית. בחודש הקרוב צפוי טיפול שנתי שכולל הפעם גם טיפול לגיר. עלות צפויה כ2500 ש"ח. אני מאוד נהנה מהרכב, הוא רכב יוצא מהכלל, חזק, מפנק ונוח (+מערכת שמע מעולה) ואני נהנה מכל נסיעה גם כאלה שהן ארוכות מאוד,גם טיולים ספורטיבים וגם כל יום בדרך לעבודה. זה לא GTI מבחינת התנהגות כביש ופידבק אבל זה GT מעולה ולא צריך יותר מזה בשלב זה. תא המטען קטן יחסית לקטגוריה מה שגרם לבעיה בהטענת עגלת תינוק גדולה מהממוצע, עם זאת התינוק נולד בסגר הראשון ובקושי יצא מהבית כך שהבעיה הוחלקה . היו לי חששות בעקבות צניחת המחירון אחרי שנה בבעלותי והיו מחשבות על מכירה מחשש לפגיעה משמעותית בערך , עם זאת בשנה החולפת ,רבים גילו שמדובר ב VFM מהטובים שיש (יחד עם S60) מה שהשפיע חזק על הביקוש ובלם את ירידת הערך . הקהילה שיצרנו בשילוב עם קהילות נוספות שהיו קיימות לפני כן שיפרו משמעותית את חוויית הבעלות. בניגוד לוואקום שהיה כשאני חיפשתי ותחושה שלקחתי סוג של הימור בזמן הרכישה , המצב שונה . כל מי שיש לו שאלה מוזמן לפנות כאן בפורום בקהילת וולוו , בפרטי וכו'. תאורת LED קדמית אחרי שכיוונתי אותה בהתאם להמלצות פיליפס:

כל פעם שאני בבית של ההורים שלי לסופ"ש ארוך אני אוהב להכין ראמן. יש להם מטבח מאובזר ויש ליד סופר עם הרבה שיט יפני באופן מפתיע. אז אל תשאלו איך, אבל הגיעו לידי שבבי מאגורו (שזה שבבים יחסית עמוקים בטעמי הטונה שלהם). אני אוהב אותם יותר מאשר קאטסובושי והכנתי מהם ראמן על בסיס ציר עוף (מאוד עדין) שהתבשל 28 שעות. הביצה נכבשה 48 שעות בסויה, שיטאקה, שום ומירין. את המרק הזה אכלתי בקיוטו והומלץ לנו לאכול אותו בלי הרבה תוספות (רק נודלס, ביצה כבושה ובצל ירוק) כדי ליהנות מהציר, אז ככה גם עשיתי בארץ. בסך הכל יצא מצוין לטעמי, אך לא הצלחתי לשחזר את העומק של מה שאכלנו בקיוטו. לדעתי, ההבדל הוא שהיא השתמשה בציר שלה בכפות רגליים של תרנגולים ובישראל זה אסור (סלמונלה בציפורניים וזה). בכל אופן לטעמי זה יצא מצוין, הייתי נותן לו 8.5/10 בסטדרט אמיתי (לא ישראלי שבו המרק הזה הוא 20/10). אחותי פחות התחברה ואמרה שהטעם קצת רחוק לה ממה שהיה ביפן ביחס להשקעה. היא יותר בכיוון של 7/10. קהל קשה. בנוסף אחד הראמנים האהובים עליי הוא דווקא מאוד מאוד פשוט. טאנטמן ראמן שאכלתי לראשונה בקיוטו (אלא מה) ואחר כך בעוד מקומות. מה שנחמד זה שבכל מקום ביפן שינו קצת את הציר, את הטארה ואת התוספות. אז הכנתי שתי גרסאות, הראשונה קלאסית יותר עם הבשר הטחון, שמן צ'ילי וכל השיט שמסביב. יצא בסך הכך טעים מאוד, פשוט להכנה (הרבה התעסקות, אבל פשוט להכנה). הביצה היא סתם ביצה רכה וזה בהחלט החסיר (לא היה לי כוח לכבוש). הטאנטמן השני הוא עם ציר שיש בו שיטאקה והמון שום. המון. רואים את ההבדל בצבע למרות מצלמת טלפון סיני שלי. הציר יצא הרבה יותר סמיך ועשיר. גם הרגישו בניחוח יותר את הטעם ה"שוקולדי" של השיטאקה המיובשות. לדעתי יצא מציון בשביל שעה עבודה. הבית של ההורים שלי כשר, אז הבשר זה מן טורי קאטסו מגולגל (חזה עוף ממולא בעשבי תיבול) ומטוגן בפנקו מתובל. אני חושב שהיה יכול להיות קצת יותר עסיסי עם פרגית, אבל אני לא אוהב פררגית. יצא מאוד מוצלח, לחובבי הראמן החריף מעט. ממליץ. וכן, לא אכפת לי מפרזנטציה. וכן, אני מכור ואוכל איזה 3 ביצים רכות עם הראמן :))))))

הבעיה שלך היא תפיסתית. אין שום איכות חיים ברכב. אין שום איכות חיים בלנהוג לעבודה, זה לא משנה אם זה פקקים או לא. אם זה לנסוע ברכבת לעבודה או באוטו אני אבחר ברכבת בכל יום בלי שאלה בכלל. הבעיה היא כאשר עם רכבת לוקח לי שעה וחצי ועם אוטו 30 דקות. זה הכשל. תאמין לי שאם לאנשים הייתה אופציה הם היו משאירים את הרכב בחניה. לשכנע אותם זה קל. רב קו עולה 300 שקל בחודש. רק הדלק באוטו עולה הרבה יותר.

מי שאומר שים אצלי כסף ויש לך תשואה מובטחת של 10% ומעלה הדבר הראשון שאני שואל זה בשביל מה הוא צריך אותי ואת הכסף שלי. בכזו תשואה עבורי ועוד בניכוי החלק שלו כל בנק או גוף פיננסי ישמח לתת לו הלוואה בריבית נמוכה והוא יגרוף את כל הרווח אליו.

"יום שישי הגיע, ומה טוב חלקי..." תרשו לי קצת להתלהב, בקרוב ייפתח שירשור ייעודי.

אני מניח שכל אחד שנוסע מדי פעם לירשליים בכביש 1 מכיר את המבנה הזה. זה "חאן שאר הגיא", מבנה מהתקופה העות'מאנית שהיה פעם מלון דרכים ובהמשך נקודה אסטרטגית בדרך לירשליים מהשפלה. לפני בערך חצי שנה נפתח במקום מרכז מורשת פורצי הדרך לירושליים במלחמת העצמאות. יש סיורים מודרכים, מחיר כניסה 22 שקל. לא יצא לי להשתתף בסיור, אולי בפעם אחרת. זה רק בשביל הרקע. באחת הנסיעות לירושליים החודש, שמתי לב במבט חטוף מהכביש שליד המבנה הופיעו כמה כלי רכב מעניינים שלא היו שם קודם, זה סקרן אותי אז קפצתי לראות מה זה. ובכן, לדעתי לפני כחודש הוקמה באתר תצוגה מעניינית - שחזור שיירה לירושליים, הכוללת 3 כלי רכב אופיינים משופצים לא רע. כלי הרכב נמצאים על תוואי הכביש הישן, שעבר כמה מטרים דרומית לתוואי הנוכחי. הכלי הראשון הוא "מגן השיירה" - משאית ממוגנת עם התקן לפריצת מחסומים ומקום ל 8 לוחמים + נהג. כלים אלו הובילו את השיירות. הרכב המקורי עליו נבנה המשוריין - משאית אמריקאית Diamond T900 משנות ה 40. עמדת הנהג, שימו לב שיש 4 ידיות הילוכים. תא הלוחמים. הכלי השני ש"נוסע" אחרי המוביל הוא אוטבוס אגז ממוגן על בסיס אוטובוס Dodge Fargo FK6 גם כן משנות ה 40. עמדת הנהג וסלון הנסעים. בשלט ההדרכה כתוב שאוטובוסים אלו יצאו לקו עם שני נהגים, למקרה שאחד הנהגים נפגע, השני ימשיך לנהוג והשיירה לא תעצור. הכלי השלישי בשיירה הוא משאית אספקה סטנדרטית ללא מיגון Ford V3000S, גם כן שנת 40. בארגז - שחזור הציוד הרלוונטי. כל הכלים שופצו בסנדנת עומרי בן ארצי מטעם מוזיאון תעבורה. ממש כמה מטרים ליד יש את הכלים שכולם מכירים ועמדים כבר שנים ארוכות בסמוך לכביש 1. תצוגה נחמדה מאוד, אתר מעניין, שווה לדעתי לשלב עם סיור מודרך. איך מגעים? נוסעים בכביש 1 מזרחה לכיוון ירושליים. יורדים ימינה במחלף שער הגיא לכביש 38 לכיוון בית שמש. כ 500 מטר אחרי המחלף פונים ימינה בתחנת דלק פז מסילת ציון ושוב ימניה לכביש שרות שמוביל אותנו חזרה למחלף שער הגיא. עוברים במעבר תת קרקעי מתחת למחלף ומגיעים לחניה של האתר.

לא יודע למה נכנס לזה, אולי בגלל שאני עייף או משועמם. א. הנת"צ, לא נועד לך, הוא נועד לתחבורה ציבורית. ב. אתה עייף לנסוע בפקקים כל יום?, סע בתחבורה ציבורית ותוכל לנסוע בנת"צ כמה שתרצה ואז לקלל את הרכבים הפרטיים שתופסים את הנת"צ, כי קצת קשה להם לעמוד בפקק והם מורמים מעל העם. ג. אולי לא תקבל דו"ח, זכית, ניצחת את המערכת, אתה תותח!, אתה לא פראייר. ד. אולי כן תקבל דו"ח, הלוואי והדו"ח ועלותו הכספית, יצליחו אולי לחנך אותך לתרבות נהיגה נאותה. ה. דרך אגב, אם קצת קשה, ואנו מבין שזה קשה מאוד לעמוד בפקק, הייתי עושה את זה יום אחרי יום. אתה יכול לקנות 2 בובות מתנפחות, לשים ברכב ולדפוק את המערכת!. ו. לפעמים הנת"צ גם פקוק בגלל אוטובוסים, אני חושב שאתה יכול לנסות לנסוע בשול הדרך. אם אין שול ויש מדרכה, תנסה לנסוע עליה, סללו אותה במיוחד בשבילך, שלא תתעצבן, שלא תרגיש מתוסכל. ז. עוד רעיון, לעיתים שיש פקק בדרך שלך, הדרך ההפוכה פנויה לגמרי, ניסית להשתמש בה?. ח. למרות שאתה מרומם מעלי ויש לך זכויות יתר, שלי אין, אתה חצוף.

הייתי באיטליה קצת, טיסת low cost עם טרולי קטן אז אין אפשרות להביא דברים ענקיים. רוב האנשים היו חוזרים עם בגדים חדשים, אני חזרתי עם 4 טאסות מקוריות חדשות (והפלסטיק האדום הקטן שמחזיק את המוט של המכסה מנוע שהיה שבור אצלי) ואם כבר איטליה - עדיין רואים לא מעט פונטו דור ראשון נוסעות, חלקן מוזנחות חלקן שמורות. אבל יום אחד נתקלתי במפגש רכבי אספנות קטן ומאוד שמחתי להתקל שמה בפונטו דור ראשון 5 דלתות לבנה במצב מושלם. אחרכך נכנסתי למוזיאון מכוניות בטורינו אז היתה להם תצוגה (זמנית?) של מכוניות משופרות בסטייל של לפני 15-20 שנה. אז אחת מהן היתה גם פונטו דור ראשון. שמחתי לראות פונטו במוזיאון ופונטו משופצת במפגש אז אולי בעתיד יראו אותן כרכב אספנות מבוקש יחסית ולא כמו פיאט אונו שנעלמו. ראיתי פונטו קבריולט אחת במצב דיי סופני ופיאט ברקטה אחת שזה כאילו המיאטה של פיאט משנת 1995 על בסיס שלדה של פונטו, כשזה יהיה אספנות אני מקווה שיגיעו כאלה לארץ

יש בב''ב דיין בכיר מאוד בשם הרב מנדל שפרן. הוא דיין ובורר גם בסכסוכים של עשרות מליונים. אחרי שהוא נחשף למאות עקיצות של אנשים תמימים, הוא פרסם מודעה בעיתון, וכתב כך - 1. אם אמרו לך "אל תגיד לאף אחד" או "זה סוד" – ברח מיד מהעסקה. 2 כל ההבטחות בנוסח "רווחים בטוחים", "אפס סיכונים", הן במקרה הטוב דמיונות. 3 הבטחות על "רווחים גדולים" הם דמיונות או רמאות (דברים כאלו יכולים להתרחש רק בעסקאות סמים או נשק ולשם כך הם לא צריכים אותך). 4 זכור, הרוצה לשקר ירחיק הצעתו (מברכים את בעה"ב שיהיו נכסיו קרובים לעיר). 5 השקעות המוצעות בעיתונים בפיתויי פרסומות או מודעות קטנות, מדורגות מחשודות מאוד ועד וודאי רמאות. 6. אם מצאת סתירה. חור או טיוח בדבריו של מציע העסקה או משפט בנוסח "אתה לא תבין", הוא רמאי. 7. אף פעם אל תשקיע אצל אברך צעיר בשנות העשרים. 8. גם סוחר ידוע שפתאום מציע השקעות כנראה נקלע לקשיים ומנצל את הרקורד והשם שלו. 9. לעולם תברח ממטאור פתאומי שמתחיל לתת סכומים גדולים לצדקה או נוסע ברכב יוקרתי. 10.אם מעורב בעסקה אפילו אדם אחד מפוקפק, לא משנה באיזו צורה, ברח ממנה מיד. אל תחשוב שתרוויח יחד עמו מאיזה רמאות, מעילה או גניבה. הוא יגנוב אותך. 11. מי שצריך להגיע למשקיעים קטנים כמוך, הוא בקשיים. 12. גם אם אחרים כבר הרוויחו ממנו, זו עדיין "ההשקעה שלו" או בתהליך ההסתבכות שלו. 13.אם יש טעויות בחוזה בכתיב או בכללי הכתיבה (גם זניחות) באנגלית, אין צורך לחקור יותר. 14.אין השקעה בלי מסמכים, אין תורה שבעל פה בעסקים. 15.אל תחתום עסקה בלי עורך דין אמין מטעמך ולא עו"ד שהוא מציע. לא כל עו"ד מבין ויודע מה לבדוק. 16. לעולם אל תחתום לפני שיעברו כמה ימים אפילו אם "העסקה בוודאי תברח לך". לפחות הכסף ישאר אצלך. 17. אל תעשה עסקה שאשתך שוללת אותה. 18.אף פעם אל תעשה שום עסקה בלי להתייעץ עם מבין בעניין שאין לו אינטרסים: רב, ידיד טוב, קרוב משפחה שמבין וכו' (הוא בוודאי יפסול בצדק 90 אחוז מההצעות). 19. סוחרים (משחקים, מהמרים) במניות בבורסה – התרחק מהם בכל מישור שהוא. 20. אנשים עם "מידע פנימי" על "מניה פלונית" שבויים באמונות מוטעות. אם זה נכון, אינם צריכים אותו ואותך. 21. חשב האם יכול להיות: בהשקעה של 20 אלף דולר שלך. עד שהכסף מגיע ליעד, דרך הסוכן וסוכן המשנה וכו', נשארים עשרת אלפים דולר להשקעה עצמה. אם הצפי הוא 100 אחוז, כלומר 40 אלף דולר,הוא צריך להרוויח 400 אחוז (שכן לעסק הגיע רק 10 אלפים דולר). כל זה אחרי מסים (40 -35 אחוז), היטלים, החלפות מטבע, הוצאות ניהול משרד,רו"ח, עורכי דין ורווחים ש'הסוחר הגדול' צריך להרויח. כלומר בלא פחות מ- 800 אחוז. האם זה יכול להיות?

מישל נראה בסרטונים אומר שכולם אצלו מרוויחים. הוא מספר על כאלו שמרוויחים 80K בחודש בלי להתאמץ. הוא מציג איש מכירות שעובד אצלו, כלקוח שמרוויח עשרות אלפי שקלים בחודש. זו נוכלות.

כל מה שקטן יחסית - מוצא את הקוד שלו רושם באיביי ומזמין כמו באוטו חדש. יש חלקי קוסמטיקה שבגלל שזה ישן אז יש הרבה מהם בזול משומשים ויש דברים שלא מוצאים חודשים, אבל בסוף הכל מגיע לאיביי. דברים מכאניים רגילים שאוטו כזה צריך ביישור קו מכאני יש בארץ הכל כמעט. החלקים עוד מיוצרים לפי דעתי. כל חנות חלפים נורמלית יכולה להזמין מהספק. פגושים, מאוורר רדיאטור, בולמים וכאלה דברים גדולים מצאתי בחנויות בארץ אבל ממש אין בשפע.. את הפגוש האחורי מצאתי בעזרת אתר car-part שבו אתה מפרסם מה אתה מחפש בדיוק וכל החנויות עונות אם יש או אין. ענו איזה 60 חנויות שאין, 1 ענה אולי, 1 ענה יש משומש. האולי הזה הצליח להביא את הפגוש ממקור אחר לא יודע מאיפה הוא מצא (חנות ליאם חלפים בחולון יכול להיות שהוא חזק בלמצוא דברים מוזרים). הרבה חלקים מכאניים אחרים משחמון בפתח תקווה שיש לו במחסן או מזמין. הוחלפו 2 הבולמי זעזועים הקדמיים + כרית בולם (את האמת עם הפרש של חודש בין 2 הצדדים) קצת קשה לעשות בבית אבל הצליח. עכשיו יש לאוטו בלימת זעזועים נורמלית, ואם קצת מקפיצים את הקלאץ אז זה לא מקפיץ את כל האוטו. (שזה משהו שה3 תושבות מונע שהחלפתי שיפר מאודדד אבל לא עד הסוף) הפונטו כבר מרגישה טוב כמעט כמו הסיטרואן c1 שלי רק עם הילוך 5 שטוב ל100 קמש בקושי 😅 צריך עוד להחליף את הבולמים האחוריים.

בוא תנסה להסתכל על זה מהצד רגע: כמה צריך לעלות הטיפול? תכלס? 650-700 שקל כולל מע"מ? והם לוקחים לך כמה? 900? לי בלובינסקי החליפו על חשבון החברה ברכב בן 4 וחצי שיצא מאחריות מיכל אוראה שעולה סדר גודל של לפחות 6000 שח. אז כן, שילמתי להם במצטבר בפרמיה עודפת עוד משהו כמו 1500 שקל על טיפולים אצלם ביחס למוסך חיצוני, שהם א' יעזרו לי במכירה ו-ב' חסכו לי לפחות את ההתעסקות בללכת לתבוע אותם על המיכל הדפוק. מבחינתי? שווה. זה המשחק ידידי. אתה הולך וקונה אוטו חדש מהחברה, שיש לו ירידת ערך של עשרות אלפי שקלים בשנה, ואתה מתקטנן על עוד 200 שקל בשנה כפול 2 אולי 3 טיפולים שתצטרך לעשות בנסועה האפסית שציינת? משהו ששווה בערך מה שמרוויח עובד שיכול להרשות לעצמו סקודה חדשה ביום עבודה אחד? שחרר... עשיתם בחירה טובה, תהנו מהאוטו. אז כן, בהחלט - תעשו את המקסימום להוריד את מחיר הטיפול, תשוו בין מוסכים, אל תתנו להם להחליף ברקסים קדימה אחורה כשלא צריך - הכל נכון. אבל בסוף שווה לכם לקבל את החותמת של המורשה בשנתיים שלוש הראשונות. באמת ששווה.

כבר תקופה שאני רוצה לעלות סיכום ביניים, לכל אותם סטודנטים שמחפשים רכב עד 15,000 שח. אז ככה הרכב נרכש לפני 7 חודשים, עם 155,000 קמ. הרכב נקנה ללא היסטוריית טיפולים מסודרת והמחיר היה בהתאם, היו כמה בעיות נקודתיות לסדר. ביום שנקנה נכנס למוסך לישור קו ענק (צנרת, מייצבים, משולשים, טיימינג ומשאבת מים, טיפול גדול, קלאץ) ובעצם כל מה שהיה צריך. הרכב נקנה לשמש אותי לנסיעות של 2.5 קילומטר ביום לעבודה בעיקר בחורף. אנחנו משפחה עם ילדה קטנה ולכן יש רכב משפחתי בבית לכל שאר הנסיעות. משום מה, הפור נפל וכיום 90% מהנסיעות מבוצעות בפונטו, יותר נוחה מבחינת חניה (הילדה דורשת בחניה אוטו קטן, אוטו קטן). אז היום אנחנו על 172 אלף ק"מ ואני חושב שזה הזמן לתת חווצ דעת לחברי הפורום. מדובר על מנוע 1.4 אטמוספרי, גיר רגיל, בנסיעות שלנו ש90 אחוז מהם בתוך העיר צריכת הדלק יציבה על 14.5 -14.8 לליטר. יש לציין שהרכב עובר חיים קלים, לא לחיצות, לא התעללויות. הנסיעה בעיר מאוד נוחה, הרכב רך יחסית וסופג במפרים מצוין. הרכב לא אוכל שמן. בנסיעה על 100 קמש עומד על 3300 סלד ודיי מרעיש, פחות ממליץ מחוץ לעיר. יש מקום לעגלה בבגאז , כסא בטיחות גדול מאחורה ועדיין מספיק מרווח מקדימה. האיטלקיה המזדקנת הגיעה ב7 חודשים האחרונים לכל חור בארץ, מהחרמון ועד אילת. מערכת הs/s קטסטרופלית והייתי שמח לבטל אותה, כל פעם מזכיר לעצמי לבטל אותה. הרכב לא מתחמם, המזגן פשוט מצוין, ומקרר את תא הרכב בקלות. מערכת המוזיקה היא מקורית ישנה ומסורבלת, אבל לפחות יש דיבורית Bt מובנת. המושבים טיפה נוקשים, ריפודי הדלתות נמצאים במקום כמו שצריך. 4 חלונות חשמל גם קיימות בדגם הזה. מה שאני מאוד אוהב בכרב זה שכשעולים עליו לא מרגישים רכב שעבר 170,000 קמ. לאשתי היה פוביה מגיר רגיל עד שהגיעה הפיאט הזאת. לפני כחודשיים וחצי העברתי אותה טסט, עם קצת חששות אבל עברה מכה ראשונה! היה לי בעברי פגו 206+, סוזוקי אלטו, ופיאט פנדה, וסיאט איביזה ידנית. אני חושב שמלבד הסיאט, הפונטו היא בחירה עדיפה על כל אחת אחרת, מבחינת עלות כוללת. האיביזה טובה יותר אבל למצוא אחת טובה תעלה כמו פיאט וחצי. במידה ויש שאלות, פה לענות על כל שאלה

קודם כל, הילד בסדר. אתמול בערב לאחר המקלחת של התינוק בן השנה וקצת, הלבשנו אותו ורצינו לתת לו ברזל תפסנו אותו כי הוא מתנגד מאוד, הוא בכה מאוד, יותר מדי, עד שנגמר לו האוויר, וזהו, לא לקח אוויר יותר. כן, אני דרמתי, כי את מה שעבר עלינו באותו רגע אני לא יכול להתחיל לתאר ולא מאחל לאף הורה הילד איבד הכרה, הוא התחיל להכחיל, השכבתי אותו על הידיים שלי והראש שלו פשוט נשמט, התמונות לא יוצאות לנו מהראש עד עכשיו רצנו לשכנים שהם קצת מבינים ברפואה, תוך כדי שאני מנסה להנשים אותו (אין לי מושג מה בדיוק עשיתי, איך עשיתי, אני לא זוכר כמעט כלום מהקורס החייאת תינוקות שעשיתי לפני 4 שנים) התמונה הבאה שאני זוכר במעומם זה שהוא מסתכל עלי אבל הוא לא בוכה - כמעט ולא מגיב, אני מנסה להבין אם הוא נושם או לא השכנות לקחו אותו, ולאט לאט הוא התחיל לבכות. מד"א הגיעו אחרי שהוא כבר בכה ובדקו אותו, היה נראה שהוא בסדר, הלכנו לבדיקה בבית חולים ושם למדנו משהו חדש. מסתבר שזה דבר שכיח, כן, שכיח. breath-holding spells לדברי הרופאה הוא היה חוזר לעצמו לבד, יכול להיות שזה יקרה שוב פעם, ואני אמור לחכות דקה שהוא במצב הזה ורק אם זה נמשך יותר מדקה להתקשר למדא כאילו באמת, איך בתור הורה אני יכול לראות את הילד שלי לא נושם ולחכות בסבלנות דקה ??!?! אז לכל ההורים אי שם, תכירו שיש דבר כזה.

תחילה אדגיש שאני עובד בחברת כלמוביל והנהיגה בוצעה כחלק מההדרכה להבין ולהכיר מזה רכב חשמלי. יצאנו שיירה של 9 רכבים, איוניק 5 וקונה חשמלית. המסלול התחיל ממטה כלמוביל בראש העין, משם נסענו לאנדרטת מגב לעצירה ראשונה, עלינו ליער ריחן וירדנו לכביש 65 מכיוון מי עמי. משם לצומת מגידו ולתחנת דלק פז ליד קיבוץ היוגב, אחרי עצירה קלה המשכנו למוחרקה באיזור דליית אל כרמל וירדנו את בית אורן מהצד של נשר הישר לביג קריות לעצירה קלה ואז ליקנעם ומשם חזרה לראש העין. אני נסעתי חלק מהדרך באיוניק 5 עם הסוללה הגדולה 72.6 קילווואט עם טווח נסיעה 450 ק"מ שהייתה מצויידת במצלמות 360 יחד עם חיישנים היקפיים, תפעול חשמלי מלא למושבים הקדמיים הכולל אוורור וחימום מושבים, גג פנורמי, חישוקי 20" עם צמיגי מישלן פילוט ספורט EV שתורמים רבות לשקט של הרכב בזמן נסיעה, גם בכביש 6. הרכב מאוד נוח לנהיגה, שקט מאוד, עם מרווח פנימי גדול מאוד הודות לבסיס גלגלים באורך 3 מטר(!!!), ברכב יש 2 צגים- אחד המציג את נתוני הנסיעה, מד סוללה, צריכת חשמל וכו', המסך השני מציג תפעול מלא למולטימדיה ולמזגן(קיימת שליטה למזגן גם דרך כפתורים ייעודים), מידע מלא על צריכת הסוללה ששם ניתן לראות גם כמה המזגן ומצב הנהיגה משפיע על טווח הנסיעה. לרכב יש 3 מצבי נהיגה- ספורט/ אקו/נורמל, בנסיעה הנוכחית יצא לי לבדוק את האקו והספורט וההבדל ביניהם מורגש מאוד הן בתגובת המצערת והן בתגובת ההגה. מעבר למצבי הנהיגה לרכב יש 7 מצבי בלימה רגנרטיבית שאחת מהן בלטה לי והיא ה-Ipedal, בעצם כל האצה ובלימה מתבצעות רק באמצעות דוושת ההאצה-לחיצה עליה תאיץ והרפיה שלה תאט את הרכב עד למצב של עצירה, אחרי שלומדים לתפעל אותה באופן חלק היא מאוד נוחה ובעצם את שאר הנהיגה העברתי עם המצב הזה. קונה חשמלית- את הקונה קיבלנו עם הסוללה בנפח 39.2 קילוואט, הטווח המוצהר הוא 305 ק"מ, גם פה הרכב מאוד שקט אך מעט פחות בהשוואה לאיוניק 5, נוח מאוד עם אחיזת כביש מאוד גבוהה, גם כאן ישנם 2 צגים דיגיטליים שאחד מציג את נתוני הנסיעה והשני אחראי לתפעול המוטימדיה ומספק נתונים על הסוללה, הטווח וכו'. כאן קיימים 4 מצבי בלימה רגנרטיבית המוכרים מהאיוניק ההיברידית, מאוד נוחים לתפעול וההבדל ביניהם מורגש מאוד, לטעמי גם כאן נדרש להתרגל מעט בשחרור דוושת הברקס שכן שחרור מיידי כמו שרגילים ברכבים בעלי מנוע בעירה פנימית יגרום לבלימה מעט חדה כאשר שמים את הבלימה הרגנרטיבית בעוצמה הגבוהה. לסיכום, היה מאוד מהנה ותודה לכלמוביל על ההדרכה והחוויה איך זה לבלות יום שלם בחברת רכב חשמלי, כל השיירה חזרה למטה כלמוביל ללא כל טעינה במהלך היום ולאיוניק 5 שבעלת סוללה גדולה יותר מזאת שבקונה עוד נשאר טווח נסיעה של כ-130 ק"מ ככה שהווח שהן מספקות יתאימו לרוב האוכלוסיה, אני בטוח ששני הרכבים האלו ישתלבו טוב מאוד בנוף החשמליות הפורח בארץ. מצורפות מספר תמונות שתוכלו לתרשם מהרכבים.

עם משפחה או חברים אין מקום לעגל פינות, מי שנקרא לעבודה אצל חבר או קרוב-משפחה במסגרת המקצוע שהוא מתפרנס ממנו - צריך להיות מתוגמל כמו כל אחד אחר, לא פחות ולא יותר. מתוך ניסיון - רק ככה שומרים על יחסים בריאים. בצורה הנ"ל החבר\קרוב-משפחה משלם בעבור העבודה ואז אין את ה"אי נעימות" שיש במידה ויש בעיה וקיבלת את העבודה בחינם או חצי חינם. מהצד השני - בעל המקצוע לא מרגיש שהוא נדפק כי הוא צריך לעבוד אצל חבר או קרוב משפחה בחצי מהסכום שהוא צריך לעבוד בד"כ. היתרון בלהביא מישהו שאתה מכיר זה בדיוק זה - מישהו שאתה מכיר ואתה סומך עליו. על משפחה או חברים בד"כ סומכים יותר מאשר על מישהו זר, אז למה לא לפרגן למישהו קרוב ? לחבר או קרוב משפחה אתה תמיד יכול להמתיק מעט את המחיר או לפנק בהנחה סימלית, אבל בטח שלא לעבוד במחיר עלות חומרים. אתה רוצה לעזור לחבר\קרוב משפחה בחינם ? תעזור לו במשהו שהוא לא המקצוע שלך. פרנסה לחוד ועזרה לחוד. איציק

אפשר לכתוב על זה אלפי מילים. אבל השורש של העניין הוא פשוט וקצר: עד שלא תהיה כאן תחב"צ יעילה, מכירת מכוניות פרטיות תמשיך לשבור שיאים. אין מצב שנסיעה של 35 דקות ברכב תיקח לי 4 החלפות רכבות/אוטובוסים ושעתיים+ בתחב"צ

הלקח לחיים: זו הנקודה בה היה צריך להיות ברור שמדובר במוכר שיקצץ באמת ובמחוייבות שלו, ולמרות שכבר הושקע זמן ומאמץ, צריך לסגת מהעסקה. זה נכון לכל עסקה בחיים, לא חשוב כמה עמוק את בתהליך, כל זמן שלא עבר כסף. אם מתברר שאחת המוטיבציות העיקריות לעסקה בטלה, אמינות המוכר במקרה הזה - לקפל.

היי חברים, למי שזוכר בימים ההם הטובים(שנת 2019 הישנה והטובה, איפה הימים האלה) נסיעה לטיולי נהיגה בחו"ל היו שגרה שלי - לפחות פעם בחודשיים שלוש. אז אחרי ששנת 2020 הייתה מלאה בי אופטימי מזמין "חלומות תעופה" ובעיקר מתעסק בקבלת החזרים על טיסות משלל חברות תעופה(אייר-באלטיק, סוויס, בריטיש איירוויז, KLM וכו' וכו') הגיעה שנת 2021 ואיתה השחרור האיטי של ההגבלות. באפריל לא היה הרבה יעדים שאפשר לטוס אליהם, הרוב היה עוד סגור וחסום אבל אחרי שנה וקצת הייתי חייב ליסוע לאנשהוא - קפריסין בדיוק הכריזה שהיא פותחת את שעריה למחוסנים וישראל פתחה את החזרה החופשית למחוסנים, ומתוך רשימת היעדים המאוד לא סקסית שהייתה זמינה באפריל אני ישר הסתערתי על הרשת ורכשתי כרטיס טיסה מיידית , מה גם שטיסה של 45 דקות הרגיעה יותר מאשר להיות במטוס כמה שעות טובות - פחדתי שאם אני אחכה כמו שחיכיתי ב2020 אמצא את עצמי שוב ננעל בארץ חסום מכל יכולת לטוס(בסוף ביוני טסתי גם לפולין - אבל זה כבר בסיקור נפרד ומרגש קצת יותר =]). הכנות קורונה: ההכנות לטיסה עצמה פשוטות, כל מה שנדרשתי זה למלא טופס PLF(טופס שממלאים את הפרטי שהות שלי באי) באתר הקפריסאי(טופס חובה של האיחוד האירופאי) להדפיס את הכרטיס טיסה, את האישור מהאתר והתעודת מתחסן והייתי מוכן(כל זה דברים שפעם לא היה צריך). בחזור אגב הייתי אמור למלא טפסים לארץ, אבל המערכת בישראל בדיוק הייתה בשדרוג ונשברה ולכן קיבלתי תשובה רשמית ממשרד הבריאות שאני פטור ממילוי טופס חזרה. בנתחיתה הדיילים ביקשו שלא לקום כי אמורים להגיע נציגים של משרד הבריאות למטוס לשחרר אותנו - אחרי 2 דקות אמרו "לא משנה אתם יכולים לרדת" וכולם כמו במכה והתחילו לרדת מהמטוס ממש כמו בימים הטובים. ביציאה הפנו אותנו לבדיקת קורונה לפני היציאה מהטרמינל שנרשמתי אליה מראש וזהו - היום הבדיקה עולה 80 שקל בהזמנה מראש(כבר שילמתי על אחת) או 100 שקל אם לא הזמנת מראש ויש בידוד של 24 שעות אלא אם הגעתם ממדינות מסויימות שדורשות בידוד מלא(באתר משרד הבריאות המידע מתעדכן). הטיסה באפריל: באפריל נתבג היה עדיין ריק, החניון הקרוב בטרמינל 3 היה פתוח לכולם בתעריף של החניון המרוחק(חניון 15) והחניה לטווח ארוך בו הייתה חופשית(כיום כבר לא, בטיול של יוני אפרט יותר =] אבל חניון 15 חזר). הכניסה לנתב"ג הייתה פשוטה בהצגת תעודת מתחסן ולא היה לי תור בכלל לצ'קאין באלעל(בכללי היה שומם להחריד) - גם שמה הצגת PLF ותעדות מתחסן והדפסת בורדינג פאס - בגלל הקורונה גם אם אין מזוודות לצ'קאין חובה לעבור בצ'קאין של חברת התעופה - חובת מסיכות בכל השדה. השדה עצמו היה ריק לחלוטין, ממש חוץ מעובדים של השדה ומספר קטנטן של נוסעים הכל היה סגור, כל החנויות חוץ מחנות דיוטי קטנה באחד השרוולים והמקדונלדס היו סגורות לגמרי. בטיסה עצמה דאגו לחובת מסיכות לכולם בלי יוצא מן הכלל, אלעל חילקו ערכת חיטוי שכוללת מסיכה ומגבון מחטא והטיסה עצמה באופן מפתיע הייתה מלאה עד 0 מקום - רובם ישראלים מסכנים שכל החטא שלהם שהם רצו להחתן כי בישראל אסור להם(זה כבר נושא לשרשור הפוליטי אולי),חילקו בטיסה בקבוק מים בלבד(מצד שני זה בדרך כלל מה שמחלקים בטיסה לקפריסין, וגם זה אקסטרה של אלעל). בשדה בלרנקה בשרוול חיכו חבר'ה עם חליפות אב"כ של ממש ואוטובוס ליד השרוול - כל מי שמחוסן(אגב, הסתכלו באופן שיטחי על התעודות חיסון ולא התאימו אותן לדרכון) ממשיך לביקורת דרכונים - שמה אני צריך להציג את הPLF והדרכון, כל מי שאין לי תעודת מתחסן בא עם בדיקה ומופנה לאוטובוס ועובר לטרמינל מרוחק לטובת בדיקת קורונה נוספת ומשמה הוא נשלח בזמנו לבידוד של 48 שעות(כיום כבר לא קורה בטיסות לקפריסין, שמאז שחזרתי הספיקה להיכנס למיני-סגר ממש כמה ימים אחרי שחזרתי ממנה, לצאת ממנו להיות ירוקה מהצד שלנו ולהיהפך לאדומה שוב - חודשיים זה נצח בקורונה תתעדכנו בהנחיות היעד). רכב: כל האתרים הישראלים של חברות ההשכרה הגדולות לא נתנו לי יכולת להזמין באינטרנט אז התקשרתי לקבל הצעות מחיר, בשלמה סיקסט קיבלתי הצעה לא רעה לרכב כולל כל הביטוחים במחיר טוב והלכתי איתם(גם ההזמנה הייתה גמישה לגמרי - עד יום לפני יכולתי לבטל בלי תשלום וביטול ביום האחרון תעלה 30 שקל), בהגעה לשדה הנציג אמר שהרכב מגיע ללא ביטוח מעבר למינימום ואני מחוייב בדמי לקיחה מהשדה - הופתעתי ופעם ראשונה שקרה לי כזה דבר, הראתי לו את ההזמנה בטלפון הוא הקליד שוב קישקושים במחשב ואז התנצל ואמר שהרכב וההזמנה עם ביטוח מלא כולל הכל, אותו דבר קרה לי אחרי זה בסיקסט בפולין(יש איזה קצר בתקשורת בין הנציגים של שלמה לסיקסט כנראה - לא קרה לי לפני הקורונה) אבל זה סודר בסוף ברגע וללא בעיה. הזמנתי רכב סופר-מיני וקיבלתי קיה ריו "חדשה"(במושגים קפריסאים) מודל 2017 עם 33 אלף קילומטר על השעון - קפריסין נוהגים בצד שמאל הרכב הוא "קפריסאי" רגיל(לא בריטי ולא יפני) אבל עם דוושת קלאצ' חורקת ברמה של לשגע את רבי. רמת הגימור כמקובל בקפריסין היא - הכי נמוך שאפשר, אין מחשב רכב, אין בקרת שיוט, אין דיבורית(רק AUX וUSB) אין חלונות חשמל מאחורה, אין חיישני רוורס. הרכב עצמו עם המנוע 1.2 המוכר 82 כ"ס וגיר 5 הילוכים היה בסך הכל לא רע ביחס לכבישים הצרים של קפריסין, לא הרגשתי חוסר כוח מיוחד והרכב היה מספיק נוח גם לטיולים ארוכים יחסית. למי ששם לב לתחנת רדיו ברכב - אחד הדברים המצחיקים בקפריסין זה לשמוע גלגלצ בחו"ל. מגבלות קורונה: כבר בהגעה לשדה הבנתי שזה לא אותה קפריסין שזכרתי - ביציאה מהשדה לקחת את הרכב השכור הנציג של חברת ההשכרה שנתן לי את הרכב אמר לי "תודה רבה! תודה לך תודה לך!" תוך כדי שהוא לוחץ לי את היד - ואני קצת בשוק, כבר התחלתי להבין כמה הקורונה קשה למקום כמו קפריסין שמסתמך על תיירות כ"כ. בדרך מהשדה למלון בלרנקה נתקלתי במגרשי ענק מלאים ברכבים עם לוחיות רישוי אדומות, ממש מגרשים ענקיים מלאים ברכבי השכרה ליד השדה תעופה. ליד המלון שלי היו עוד 2 חניונים ביינונים, עם רכבי השכרה ממספר דגמים בלי אוויר בגלגלים ומלאים בשכבות אבק נאות -רואים שלפחות שנה לא נגעו בהן - עצוב. באופן עקרוני בקפריסין יש את שיטת הSMSים, אזרח שולח SMS למספר עם סיבת יציאה ומקבל SMS חזרה עם אישור - מותר לו לשלוח 2 הודעות כאלה ביום(במיני-סגר אחרי שעזבתי זה ירד לאחד) וכל הודעה מאפשרת יציאה ל3 שעות, בסופש אושר להם 3 SMSים ביממה - המשטרה אמורה לפקח על הנושא והאזרח חייב להציג הודעה לשוטר, אם אין כמה מאות יורו קנס. לתיירים המלונות מחלקים "אישור מעבר" חופשי עד שעות הסגר(11 בערב עד 5 בבוקר שאז גם אי אפשר לצאת עם SMSים). אישית? לא נתקלתי בשוטרים שאוכפים הגבלות קורונה בכלל בקפריסין, אבל בחוץ יש חובת מסיכות שרוב האנשים מקפידים עליה ובחנויות/קניונים כנ"ל, וטיילתי בקפריסין לאורכה ולרוחבה - ושוטרים שמה נמצאים ואוכפים מהירות בצורה אובססיבית. הטיול עצמו: יש איזורים שלמים שלא הצלחתי אף פעם לטייל בהם בגלל שהיו הומים וזה היה הזדמנות - לדוגמא החופים של איה נאפה של פעם שטסתי לקפריסין לפני כן היו מלאים עד 0 מקום במיטב קטנעים טרקטורונים ומה שבינהם ברמה שאי אפשר להשחיל סיכה - ובאפריל השנה הייתה עיר רפאים לגמרי, ממש ריקה לגמרי, המלונות מוגפים לגמרי וכל החנויות סגורות לגמרי וחלקן הגדול נטושות - עצוב אבל הזדמנות לטייל באיזור שלא טיילתי בו מעולם בקפריסין - פעם ראשונה שישבתי בחוף באיה נאפה ופשוט נהנתי מהשקט של הים, גם הטיילת של לרנקה הייתה מרגיעה יותר מהרגיל. מסלולי נהיגה פירטתי בפוסטים קודמים שלי אבל בקצרה מה שלדעתי אסור לפספס בטיול לקפריסין(פשוט תגיעו לנקודה ותזרמו עם הכביש בהמשך\עד היעד): https://goo.gl/maps/7ZVfySE25WEEGAkU7 https://goo.gl/maps/nzEmNfKWQrRrtEbd6 https://goo.gl/maps/1nDrim49Mv7eA4qg6 מאז הישראלים הספיקו לחזור לקפריסין והיא כבר נהייתה אסורה לטיסה נכון לכתיבת שורות אלה(כי הכל משתנה כל הזמן), נתראה בסיקור הבא =].

מתאים לברלינגו/פרטנר 2016 - 2019 דור B9 בתקן יורו 6 עם מערכת הזרקת אוריאה. סיבות להחלפה - רעש שריקה חזק בסיבובי סרק שבוקע כאילו מתוך המנוע, בבדיקה התגלה מזרק אוריאה פרוץ. את הבדיקה עשיתי כפי שרואים בסרטון - ביצעתי אטימה מאולתרת סביב המזרק עם איזולירבנד וזה החליש את הרעש. 1.mp4 מק"ט מזרק: 9802763880 קניתי מזרק חדש בארץ ב 400 ש"ח. את העבודה אפשר לעשות רק כשהמנוע קר, אחרת כל הרכיבים יהיו חמים מאוד ואי אפשר יהיה לגעת בהם. אפשר לבצע את ההחלפה כשהרכב על הכביש, אין צרוך בהגבהת הרכב בכלל. אם מותקן פלסטיק תחתון למנוע, צריך לפרק אותו. הפלסטיק תפוס עם 2 אומים ו 7 ברגים, כולם משושה רגיל 10 מ"מ. אפשר להגיע בקלות לשני האומים האחוריים אם ניגשים מצידי הרכב, כאשר ההגה מסובב שמאלה עד הסוף כשפותחים את האום השמאלי וימינה עד הסוף כשפותחים את האום הימני. אחרי זה יש עוד זוג ברגים מכל צד ועוד 3 ברגים מקדימה שניגישים ללא כל בעיה. אחרי פירוק הפלסטיק פותחים את הבורג של המזרק עם אלן 4 מ"מ. אם יש סימני אוריאה (קריסטלים) מסביב לבורג, צריך לנקות אותם. הבורג מחזיק טבעת מתכת המורכבת משני חלקים. לאחר שחרור הבורג והוצאת הטבעת מגיעים למצב הזה: כאן יש להקפיד לנקות את שאריות האטם הישן שנדבקים לצינור הפליטה, לוודא שמשטח ההרכבה נקי לחלוטין ללא שאריות. אחרי זה קמים על הרגליים, פותחים את מכסה המנוע, ומעלים את המזרק למעלה בעדינות, מעל משאבת הקלאץ' לאיזור הטורבו. שם יש גישה נוחה לניתוק הקונקטור החשמלי, להרים עם מברג בנקודה המסומנת ולשלוף אותו. אחרי זה פותחים שני כפתורים (כמו של בגדים, בחלק העליון בתמונה) של מגן החום הכסוף שעל המזרק, חושפים את הקליפס של צינורית האוריאה ומשחררים בלחיצה - חץ ירוק. יתכן שיש לחץ אוריאה בצינורית שעלולה להשפריץ - להזהר. מוציאים את הצינורית ואת גומיית המגן שעל המזרק - חץ צהוב. מעבירים את גומיית המגן, את הצינורית ואת הקונקטור אל המזרק החדש, סוגרים את הכפתורים של מגן החום ומורידים את המזרק בעדינות למטה. מרכיבים למקום - על המזרק יש 3 שגמים שאמורים להתלכד עם החריצים התואמים בצינור הפליטה, לוודא זאת לפני הידוק הטבעת. מזרק חדש מגיע עם אטם חדש מורכב בתוכו. אם מעוניינים להחזיר למקום מזרק ישן, צריך לרכוש אטם חדש. האטם הישן לא יהיה שמיש להתקנה חוזרת. מראה כללי: זהו, מניעים את המנוע ומוודאים שאין בריחת גזי פליטה מסביב למזרק ומרכיבים את הפלסטיק התחתון חזרה.

ברוף שפטרנו מרכב ללא מבחני ריסוק ואבזור בטיחותי גרוע אנחנו לא שדה הניסויים של סין וכרטיס הכניסה שלהם אחרי זה לאירופה. שיביאו רכב "ראוי" אזי בשמחה הקהל הישראלי יקבל אותו. הצלחתם למכור 281 כלי רכב בארץ שלדעתי (כל אחד ודעתו שלו ואפשר לחלוק עלי) זה 281 יותר מידי

לא רוצה לחטוף, ובטח לא רוצה להפוך ל"שירשורפלצת דתיים חילוניים", אבל כשאתה מדבר עם אדם חילוני (או כזה שאתה לא יודע מהי הזיקה שלו לדת), בטח דרך המקלדת ולא פנים אל פנים, תשאיר את בורא עולם בצד. כשבורא עולם יקום במקומי לעבודה, אני אשאיר את הפרנסה בידיו. עד אז, שכל אחד ידאג לפרנסה שלו, ובורא עולם ידאג לדברים אחרים.

כולנו עושים פעולות כדי ללטף לעצמנו את האגו. וזה בסדר. הוא: היטיב לעולם ואנשים אוכלים את הפירות של המיזם האדיר הזה עד היום (חפש בקבוצות ייעוץ משכנתא. כמעט כל פוסט שני מזכיר את המיזם, ומדהים מה שאנשים בורים לחלוטין למדו משם), ועל הדרך ליטף לעצמו את האגו. נגיד. אתה: מטנף על בנאדם שלא נמצא פה כבר איזה שנתיים נראה לי, מכניס אותו בהקשרים שלילים לחלוטין של פוסט על נוכלים פר אקסלנס, ביריונים מגודלים עם אפס השכלה ואפס כשרון, ואיכשהו מחבר בין אור לבינם. מהמם אתה, אין מה לומר. אגב יש קטע כזה שאנשים ממורמרים (ופה אני לא מתכוון דווקא אליך) מרגישים נורא חכמים ומורמים מעם כשהם משתמשים בכלי הזה שנקרא "ציניות" או סרקזם בלע"ז. מלטף את האגו שלהם כנראה. זה שעל הדרך מפזרים רעל ומרמור וייאוש מהחיים ונתינת תחושה לקורא התמים שהוא טרם זכה להגיע למדרגת חכמתם העליונה ולכן לא זכה לראות את המרירות הזו שלהם.

הרבה פעמים לוקח זמן עם כל מיני צדיקים אורגינל, לגלות מה המוטיבציה האמיתית שלהם. פתאום אתה מגלה ששדרן בריטי שגייס עשרות מיליונים לצדקה עבור ילדים, הוא בעצם פדופיל סדרתי. משי זהב לא עשה הכל לשם שמיים, הוא עשה את לשם המשמו שלו. ועוד. כשאתה רואה את הטומבוחים האלו בפעולה, קל לראות מה המוטיבציה האמיתית שלהם. מהלוק המושקע ועד ההגזמה במנייריזם, הם אנשי אגו ופוזה. הצדקה באה לשרת את הפוזה, ללטף את האגו. העיקר זה הלייקים. בגלל זה, שים לב, מה שהם מאשימים בו את כתב ערוץ 11 זה שהוא... מחפש יותר צפיות, כי זה העולם שהם חיים ומושקעים בו רגשית. אז לא כל הצדיקים אורגינל פליליים, לא כולם גנבים, אבל ליטוף האגו חשוב לצדיק אורגינל יותר ממושא הצדקה. כשאתה רואה מאיפה הם באו, טומבוח ומומבוח, אז זה גם ברור. מלעמוד על הבמה ולהראות כמה אני יפה ומושקע בעצמי. לא סתם ביהדות יש ערך שאומר שצדקה נותנים בסתר. בדיוק בשביל זה. צדיקים לא מפרסמים את עצמם. די להם במעשה. לגבי פעילות למען בעלי חיים, לא סתם הבון טון התל אביבי עבר לטבעונות. בע״ח, בניגוד לכל מושא אנושי של מסכנות, אף פעם לא אחראים ואשמים במצבם. אם תיקח הומלס, אז כמה שהוא מסכן וקורבן של נסיבות, בטח תמצא את המקום בו הוא לא טלית שכולה תכלת, ״מוחלש״. כי ככה זה עם בני אדם, אין טהורים. בגלל זה הכי קל להיות אלוף הצדיקות, כשזה מגיע לחיות. להיות תומך של ״שלום עכשיו״ ולמען זכויות של הפלסטינאים, זה מורכב, אבל מה אפשר להגיד נגד כלב? אז אין כאן הפתעות, הם עשו מה שהם עושים, וזה לדפוק פוזות. אנשים שעושים עבור משקיעים כסף, הם עובדים. הם לא עושים פוזות ואין להם זמן אפילו להיות נחמדים. הם לרב לא נחמדים. הם אנשים עם עול על הכתפיים ותחושת מחוייבות להביא תוצאות, וככה הם פועלים בעולם, וככה הם נראים. הושקע בפיתוח תוכנה שלא פותחה ובמשכורות למעורבים ומקורבים, ובחלוקת חלק ממנו ״למשקיעים״ הראשונים.

ילך להיות שכיר בעבודה שלא דורשת מיומנות גבוהה. אבל גם את זה לא בא לו. לפות״ש חסרה בגרות, הוא לא רוצה להיות שכיר ושיגידו לו מה לעשות, הוא לא רוצה לעבוד פיזית קשה, ולא רוצה לשבת על התחת וללמוד. אז נראה לו לנהל אחרים זה מגניב. אבל אף אחד לא יעסיק אותו כמנהל בלי נסיון, אז הוא החליט להעסיק את עצמו. פנטזיה של ילד בן 6 שההורים אמרו לו לעשות שיעורי בית ולהוריד את הפח והוא מבטיח להם שכשהוא יהיה גדול הוא לא יצטרך לעשות לא את זה ולא את זה. הוא רוצה לפתוח עסק, רק הבירוקרטיה תהרוג אותו. להכין תוכנית עסקית כדי להבין כמה זה יעלה לו ומתי יחזיר את ההשקעה, לקרוא ולהבין איזה סוגי עסקים יש, להבין את ההבדל בינהם ומה רלוונטי לו, להגיש מסמכים, לקורא מכתבים רשמיים עם מושגים שאינו מכיר מרשויות שונות, להשוות תנאים בין בנקים שונים כדי להחליט איפה ואיזה חשבון לפתוח לעסק, להבין בדיני עבודה כדי לא קבל תביעות מעובדים על פגיעה בזכויות. וזה עוד לפני שנכנסו לשאלה איזה עסק ובאיזה תחום.

בחייך אתם "זוג חד קרן" שמרוויח נטו 30K בחודש, אין לו ילדים, חוסך 13K שקלים בחודש ועדיין התפשר על דירת 2.5 חדרים בפתח תקווה כי הוא פחד להמשיך לחסוך לדירה שהוא רצה ברמת גן/גבעתיים שחס וחלילה המחירים לא יברחו לו גם בפתח תקווה, וכל זה כשאתה "מהדק חגורות", ובאמת עומד בתוכנית של להביא ילדים בגיל 35 אחרי שסיימתם מסלול במשכנתא. אתה גם מציין שזוג כמוכם לפני 5 שנים היה קונה בלי קושי דירה ברמת גן/גבעתיים ואולי אף ת"א. עכשיו תסביר לי מה בדיוק חיובי בזה? אם זה תסריט חיובי בוא נמות וזהו.

שכחת את האפשרות הסבירה: הנהג יודע שאין לו אפשרות לפלס דרך, אז הוא נמנע מזיהום רעש.

האמבולנסים הפרטיים מובילים את האנשים הכי אומללים ומוכי הגורל, אני לא הייתי ממהר לשפוט, מצידי שיחתכו כל פקק רק בשביל הסיכוי שיש בפנים מישהו שמועבר ממחלקה כזו לאחרת, מצבו בטח לא משתפר. בנוסף יש חוזים מול משרד הבריאות לשינוע של מקרים פסיכיאטריים ואחרים, בתי אבות, והעברה של גופות, שלא נדע.. לרוב מדובר בעבודת קודש בתנאים לא תנאים.

וואו מה יכל לגרום לזה? מהירות גבוהה מדי? ברקסים לא תקינים בנגרר ובלימה תוך כדי עיקול? והנה עוד סרטון מטורף (+שיחזור) מתאונת האוטובוס בכביש 6 לפני כמה ימים: ערנות ונהיגה מרשימה של נהג הCX5 בנתיב השמאלי

מזכיר לי מכרז שהיה לפני כ-10 שנים על תחזוקת תאורת רחוב באחת הערים במרכז. היו צריכים לתמחר כל רכיב בפרד והבחירה היתה לפי הממוצע. הזוכה תמחר בשקל וחצי את כל הנורות היקרות שיש בודדות מהם בעיר, וביוקר את ה98% נורות ה"רגילות". ואיך זה קשור לפורום רכב? קצת אחרי שהוא זכה והתחיל לעבוד הוא שדרג לפורשה קאיין חדשה

הכל טוב פריג'י. לא נכנסת לי לכיס,רק ציינת שלא צריך להיות קטנוני בעוד כמה מאות אם רכשת בכמה אלפים. לוגיקה מעניינת. ואז בעצם אתה מצדיק את ההוצאה הזאת בגלל הפרקטיקה של היבואנים לאיים באחריות. אז בוא ניתן את הלחי השניה וזהו. בכל מקרה,אני מנסה להעביר פה מסר צרכני,תבינו. אבל זה מאכזב מאוד לראות כמות די נכבדה של חברים שלא מבינים את הפואנטה. באמת שה 900 שקל לא יקריסו אותי כלכלית,אבל פה זה 200 יותר,שם זה 300 יותר,פה איומים,שם מנסים לדחוף לך. לא נמאס לכם מהתרבות הצרכנית הזאת שבסוף פוגעת לכולנו בכיס,ולזה לא משנה אם אתה עשיר או עני. תראו בצרפת מה קורה שמעלים מחיר,שורפים להם את פריז

מצאתי בארץ פגוש אחורי חדש במקום הקודם שהיה צבוע בכחול מתקלף אז צבעתי בשחור לא יפה. עכשיו זה חלק וחדש, משתלב יפה עם הפגוש הקדמי שגם חדש כזה.

כן, לא לתמוך בחזירות הזאת, ולהישאר בבית או לעשות טיול שאפשר לחזור ממנו הביתה בסוף היום, אפשר כל יום למקום אחר.

תודה רבה! בהתחלה חשבתי באמת להיעזר בצורה רשמית בסוכנויות/אנשי מקצוע כאלה, ודיברתי בטלפון עם כמה וכמה אנשים, אבל לאף אחד מהם לא התחברתי - בין אם זה מחוסר רצינות, חוסר שקיפות לגבי המחיר הסופי, או אפילו חיפוש באינטרנט שהעלה שהגישו נגדם הרבה תביעות... בסופו של דבר מצאתי אתר שמפרט בצורה כמעט מלאה על התהליך, אז החלטתי לעשות אותו לבד. התייעצתי לפעמים עם בעל האתר (שהוא מתווך יבוא אישי בעצמו) והוא עזר בשמחה וללא תמורה. בסוף היה לי חשוב לתגמל אותו ושילמתי לו על הטרחה. לעמיל המכס שעבדתי איתו (הגעתי אליו במקרה אחרי כמה חיפושים באינטרנט) גם היה נסיון בזה, כך שגם הוא עזר לי בחלק מהשלבים. כמובן שאשמח לעזור בפרטי במה שאוכל.

המיצובישי כבר בת 7, לא ילדה.. וכמו תמיד הגיע הזמן לסיכום. גם השנה הסיכום יתמקד בעלויות אחזקה ויהיה קצר. עוד פעם?? בעת עצירה בתמרור עצור, רכב גלש ופגע בפגוש האחורי של הספייס, הנזק לא גדול בעיקר שני מעיכות קטנות בפגוש וכמה סדקים של הצבע שנראים רק מקרוב. סגרנו ביננו על 500 שקל אחרי שקיבלתי הצעת תיקון מפחח, בנתיים לא תיקנו. העניין שהפגוש הקדמי שנבצע לפני כמה שנים דהה ומעט מתקלף, כמו כן גם הכנף מעל תא המטען שעשויה מפלסטיק. חושבים אם לצבוע לפני מכירה או להשאיר כך בנתיים. אחזקה השנה לא היה משהו מיוחד בטיפול והוא עלה כ-550 שקל. אם כי כמה חודשים לאחר מכן בדקתי את פילטר מזגן בגלל ריח בעת הפעלת המזגן, הוא לא הוחלף בטיפול אלא רק נוקה עם לחץ אוויר. מה אגיד לכם חשכו עיניי, מלא אבק, בין המסילות פשוט גושי אבק. לפי שיגרת טיפולים, החלפת הפילטר צריכה להתבצע כול שנה. החלפתי בעצמי לאחר קניתי פליטר חילופי ב 35 שקל, החלפה לוקחת דקה. טסט השנה עלה 985 ש״ח, הרכב נכשל על צמיגים קדמיים שהוחלפו בעלות 580 ש״ח של חברת קלבר. ביטוח מקיף וחובה לשנת 2020-2021 עולה 2348 ש״ח. תקלות חברים זה מיצובישי, לא סיטרואן, ברור שאין.🤪 עניין אחד שקיים עוד משנה שעברה, לפעמים יש רעידות בעת שילוב לרוורס או קדימה ונעלם בעת עזיבת הבלמים, הפעם אקבע תור אצל היבואן, אולי התושבות כבר עשו את שלהם. סיכום אחרי 7 שנים 131 אלף ק״מ, הרכב אמין נקודה. פשוט לשים דלק ולנסוע. אישתי כבר ממש רוצה להחליף, במיוחד אחרי שהחלפתי לקקטוס והנסיעה בסיטרואן מעט נעימה יותר נגיד זאת כך. כניראה שנה הבאה. אבל המיצובישי לא מאכזבת, חסכונית, זולה לאחזקה ואמינה. לצפייה במאמר המלא

אז אחרי שגיליתי שזה מזרק אוריאה, קניתי בארץ מזרק אוריאה חדש ב 400 שקל. תודה לחבר יקר שהפנה אותי לקניה הזאת. שמתי את המזרק בתא הכפפות. לא היה לי כוח להרים את התחת לגשת לזה. וגם האמת קצת חששתי כי זו פעם ראשונה ולא ידעתי אם זה פשוט כמו שזה נראה או שיש דברים מיוחדים שצריך לדעת. לאחר התייעצות עם חבר יקר אחר (תודה רבה!) הבנתי שזה לא משהו מורכב. עדיין, כל הזמן הייתי מוצא תירוצים - חם, אין זמן, מאחור בערב וכו'. עד שבשלב מסויים ראיתי שממש התחיל לצאת רסס אוריאה החוצה מהמזרק והבנתי שלא רצוי למשוך עוד. באיזה 11:30 בלילה יצאתי החוצה, נשכבתי ליד האוטו והבנתי שאני לא יכול לשחרר את הקונקטור והצינורית מהמזרק כי הגישה לא נוחה, אמורים לעשות את זה כשהאוטו על הליפט. בהיתי במזרק עוד כמה זמן עד שהחלטתי לנסות לפרק אותו קודם מצינור הפליטה ואז לפרק ממנו את הקונקטור והצינורית. אחרי שעשיתי את זה, הרמתי את המזרק למעלה למקום נוח, בשניה פירקתי את הקונקטור והצינורית, העברתי אותם למזרק החדש, סגרתי את הבידוד הטרמי והרכבתי את המזרק למקומו. לפני ההרכבה צריך לגרד את שאריות האטם של המזרק הישן מצינור הפליטה. מזרק חדש מגיע עם אטם חדש. הרכבתי את המזרק, הידקתי את הבורג. מניע. שקט! זאת אומרת לא שקט אלא רעש דיזלי רגיל שכבר שכחתי איך נשמע, שכן בשבועות האחרונים שמעתי רעש של שואב אבק דיזל 😁 בדקתי שאין בריחת אוויר מסביב למזרק וזהו. זו פעולה מאד פשוטה שאם זו לא הפעם הראשונה, לוקחת 5 דקות. תודה לכולם.

פות"ש מוזמן לעדכן בתהליך שעברנו היום🥲

תלוי מה הרכב ומה החלום. לפני חודשיים, בגיל 40 פחות חודש הבנתי שיש באפשרותי וברצוני לקנות רכב נישה מסויים, מנישה מסויימת של רכבים, והלכתי על זה, מתוך תפיסה שחבל לתת לחיים לעבור מבלי להשתולל מידי פעם (נכון לכל תחום, לא רק מוטורי), וביום שישי הקרוב אי"ה אקבל את הרכב ואעדכן במה מדובר. לא מדובר במשהו רציני, יש יגידו שאפילו פשוט וקל, אבל כל אחד והשריטה שלו והאם הוא יכול/ רוצה להגשים אותה. לגבי זה שזה קרה בגיל 40, אני מכחיש כל קשר, הראיות הן נסיבתיות ומדובר במקרה בלבד 😆

אז ככה בקצרה אחרי הרבה זמן שלא הייתי פה, האימפלה האלמותית (10 וחצי שנים אצלי, סיכום בהמשך אחרי שאשתחרר ממנה רגשית😅) כבר הזדקנה, הגיעה ל 240K ק"מ ולמרות שעדיין הייתה במצב סביר, החלטתי שהגיע הזמן להתחדש. דילמה במה לבחור כמעט ולא הייתה לי כי אני צריך: רכב מנהלים (לא יכול משהו אחר), חסכוני (סביב נניח ה 1/20 בינעירוני), חזק (כי התרגלתי ל V6 וקשה לרדת מזה). תקציב שהעמדתי זה באזור ה 80K עם יכולת להגדיל קצת אם צריך. ההתלבטות ההתחלתית הייתה בעיקר בין ניסאן מקסימה 2016 "צורה חדשה" שהמחירים שלה היו יותר לכיוון ה 90K לבין קרייזלר C300 נניח 2014. לענין החסכוניות, לשניהם תכננתי התקנת מערכת גז (זו גם הסיבה דרך אגב שלא שקלתי למשל אימפלה חדשה יותר, מנוע הזרקה ישירה פחות מתאים להתקנת מערכת גז) חבר מהעבודה עוד הציע לי לשים 80-90K מזומן, לקחת הלוואה על השאר ולהזמין טסלה, אבל למרות הפיתוי מבחינת עלות זה יוצא קצת פחות משתלם וגם חשבתי לי שלפני שאנחנו שוקעים לנצח כנראה לעבר רכבים צמחוניים\מעופפים\אוטונומיים עם מנוע חשמלי שעושים 0-100 ב 2.5 שניות על הילוך אחד או בגובה קצת מעל צמרות העצים, אני חייב עוד טעימה אחת לפחות, כנראה אחרונה, של מנוע שעדיין שומעים אותו כשלוחצים על הגז. חיכיתי וחיכיתי וסרקתי את יד 2 במשך כמה שבועות, עד שפעם אחת ראיתי מודעה על ניסאן מקסימה 2015 עם 143K ק"מ יד שלישית במחיר 57K ש"ח (נמוך משמעותית). בהתחלה הצורה הישנה יותר הזו לא קסמה לי כי נראיתה לי כל הזמן מיושנת משהו לעומת החדשה, מצד שני הפרש די משעותי במחיר על פחות או יותר אותו הרכב... מפה לשם דיברתי עם הבחור (פרטי, לא סוחר או משהו), בהתחלה חשדתי ושאלתי למה המחיר נמוך אבל קיבלתי תשובה סבירה שהוא לא תכנן למכור (רק כחצי שנה אצלו) והוא צריך כסף מזומן בפתאומיות, בקיצור נשמע לי בסדר, סגרנו את המחיר הנ"ל כבר בטלפון (אני נוטה לסגור מחיר בטלפון, מסתבר) וכהרגלי הודעתי לו שאני מגיע מ באר-שבע הרחוקה לתל-אביב אליו ואם בכל זאת יש בעיה ברכב שיודיע לי לפני שאני נוסע. אשתי בכל מקרה נענתה מיידית להצעה לנסוע לתל-אביב למרות הסיכוי הלא מזהיר מבחינתה שתצטרך לחזור את הדרך לבאר שבע בנהיגה (היא כמעט ולא נוהגת מחוץ לעיר, בכלל). הגענו, החנינו בחניון עזריאלי (מחיר חניה שערורייתי למשהו כמו 6 שעות של 86 ש"ח אבל בסדר נו) ועברתי את הכביש ברגל לכיוון הקריה והבחור חיכה לי באזור. נכנסים לרכב ובגלל שסגרנו מחיר אז לא היה אכפת לי להראות התלהבות - הרכב היה נראה חדש לגמריי! הכל במקום, ריפודי עור מאחורה כאילו לא ישבו עליהם אף פעם. גם חיצונית הרכב היה שטוף ונקי וללא שום מכה או מעיכה. בקיצור היה נראה לי מאוד מרשים עבור רכב בן 6. בדיקה בקומפיוטסט - הכל יצא תקין חוץ מבולמים קדמיים שלדעת הבוחן חלשים, אחרי קצת בדיקות על עלויות עם המכונאי שלי סיכמנו על הורדה של 1000 ש"ח (הבולמים והעבודה עולים יותר אבל מכיוון שהמחיר גם ככה נמוך מראש, הוא לא הסכים לרדת יותר מזה, בכל אופן בינתיים לא החלפתי את הבולמים, בדקנו אותם יותר לעומק והמכונאי שלי אמר לי שהם בסדר ויש עוד זמן עד שיידרשו להחלפה). דרך אגב היה קטע הזוי עם התשלום, כשאני בא לעשות העברת זה"ב ההעברה לא עוברת לי משום מה, עכשיו פאדיחה אני והבחור ואשתי יושבים שותים קפה אחרי הבדיקה והעברת הבעלות בדואר, והוא מחכה שאני אעביר את הכסף ומשום מה שאני מקבל שגיאה כל פעם שאני מנסה (אני עם לפטופ כי דרך הטלפון ניסיתי והבנתי שלא אפשרי), בקיצור אני יוצר קשר עם הבנק שלי כדי לבדוק מה קורה והפקידה אומרת לי שאני לא יכול לעשות העברת זה"ב בכלל כי זה לא מאופשר אצלי בחשבון! עניתי לי שלא יכול להיות כי ביצעתי העברה כזו רק חודשיים לפני, בקיצור היא בודקת וחוזרת אלי אחרי כמה דקות ואומרת לי שאני חייב לבצע את ההעברה מאותו מכשיר שביצעתי את ההעברה הקודמת! אני חושב וחושב ומסיק שכנראה זה היה המחשב בבית - מתחבר אליו מרחוק מנסה להעביר ו... שוב מקבל שגיאה! כבר הייתי מיואש ואמרתי לבחור שאני לא יודע מה הבעיה ושאולי לא תהיה ברירה ונצטרך לגשת לסניף בנק שלי פיזית בשביל ההערבה והם פותחים ב 16 ועכשיו רק קצת אחרי 14... הקיצר אמר שבינתיים ניסע אליו לבית כדי שהוא יביא את המפתח השני. תוך כדי נסיעה אני מנסה להבין איפה הבעיה ואז עלה לי לראש שאולי המכשיר הוא לא המחשב בבית אלא בעבודה... הקיצר התחברתי מרחוק למחשב בבית, משם למחשב בעבודה וניסיתי להעביר משם את הכסף ו... הפעם זה הצליח! הזיה! Over Security אני אקרא לזה אבל נו שיהיה... הגענו לבאר שבע אחרי נסיעה לא קלה (צמוד לאשתי כל הדרך בטלפון), המכונאי שלי בדק את הרכב ואמר שנראה מצוין ומטופל. בדקנו פלאגים, שמן גיר והכל נראה טוב. בוצע רק טיפול רגיל של שמן ופילטרים. אחרי כחודש בערך התקנתי מערכת גז אצל ערן במוסך "מרכבת המשנה" באזור תעשיה באר-שבע. מיכל גז במקום צמיג ספייר בנפח 55 ליטר (בלבד, אבל העדפתי להשאיר את תא המטען פנוי), לא כזה קריטי לי אם למלא גז כל שלושה, ארבעה או חמישה ימים. אז אני נוסע ביומיום עם הצמיג ספייר בתא המטען ככה איך שהוא ואם צריך אז אני מוותר על הצמיג וכמובן מחזיק ערכת ניפוח וקומפרסור חשמלי במקום. לרכב עצמו: ניסאן מקסימה פברואר 2015 תוצרת ארה"ב עם תקינה אמריקאית. יד 4 אצלי נקנתה עם 143 ק"מ לפני כשלושה וחצי חודשים וכיום עומדת על קצת יותר מ 149. במבט ראשון על הרכב מבחוץ הוא נראה טוב, לדעתי מהפעם הראשונה שראיתי אותו, נראה טוב יותר מאשר בתמונות. כמובן שלא מדובר באיזה רכב ספורט או יוקרה מיוחדת או משהו כזה אבל כן יש לו Look קצת מיוחד. תמונות למטה. מרווח הפנים סביר אם כי לא משהו כל כך בהשוואה לרכבים אחרים. כמובן שהוא קטן מהאימפלה מהבחינה הזו (אבל גם חיצונית במעט) אבל גם אם נניח אני משווה אותו לרכבים עם מימדים דומים חיצונית (למשל סונטה), בסיס הגלגלים לא מרשים במיוחד (2.78 מטר בלבד) ואכן מרווח הרגליים ליושבים מאחור לא להיט. נפח תא המטען 420 ליטר סבירים סה"כ. הספסל האחורי עם 2 מושבים נוחים ומושב אמצעי קצת פחות נוח ועם משענת שיכולה להפוך בשעת הצורך למשענת יד ולכוסות ליושבים מאחור. מצד שני עם כל זה יצא לנו כבר לנסוע 5 מבוגרים ברכב ויצא לי אפילו לשבת במושב האחורי וסה"כ היה סביר, לא הייתי מגדיר את זה כצפיפות אז בגדול המרווח הגיוני. בתא הקדמי המצב משתפר, המושבים הקדמיים נוחים מאוד (עבורי ועבור כל מי שישב בהם) ועם אחיזה טובה. אני נוהג ברכב ביומיום נסיעה בינעירונית בעיקרה של בערך 80 דקות במצטבר, והמושב נוח לי מאוד. מבחינת אבזור רמת הגימור שהגיעה לארץ בשנתון הזה היא הכי מאובזרת ונקראת SV-Premium. יש ברכב באמת הכל מהכל: מושבי עור כשהקדמיים מתכוונים חשמלית ועם 2 זכרונות ששולטים גם על כיוון המראות וההגה גג פנורמי חימום במושבים, אוורור בכסא נהג (משמעותי מאוד בקיץ עם ריפודי עור) וחימום בהגה מערכת מולטימדיה מובנית עם מסך 7 אינץ'. וילון אחורי מקורי חשמלי בקרת אקלים מפוצלת עם פתח למושב האחורי, המזגן מקפיא כיאה לרכב אמריקאי. שעון סל"ד (סתם סתם, אבל באימפלה באמת לא היה 😁) מנוע וגיר - המנוע הוא כנראה גולת הכותרת של הרכב הזה: נתונים מקוריים - 3.5 ליטר, 290 כ"ס ב 6400 סל"ד ו 36 וקצת קג"מ ב 4400, 6.3 שניות 0-100 נתון רשמי. בפועל לא בדקתי אבל בגדול הרכב מרגיש מאוד חזק. לא נתקלתי עדיין במצב שהייתי צריך כוח ולא היה, עליות עקיפות, מה שלא יהיה, לחיצה קלה (או כבדה אם צריך) על הדוושה הימנית והרכב באמת דוהר כמה שצריך. הגיר הרציף (שהבנתי שיש מקרים של בעיות אמינות, מה שמעלה חששות אצלי, מקווה שזה באמת כלום) סה"כ מתפקד מצוין עד עכשיו ומגיב מהר, מה שמפתיע ביחס למה ששמעתי שגיר רציף גורם לרכבים להיות יותר "עצלניים" אז לא יודע, אולי המומחים יגידו משהו בנושא. הגיר הרציף "מתפקד" לפעמים כמו גיר פלנטרי מהבחינה הזו שיש מצבים שהוא כאילו מעביר הילוכים (אבל אני חושב שלא תמיד ויש מצבים שהמחשב נשאר במצב "רציף" ללא האשליה של העברת הילוכים). יש בגיר גם מצב ספורט שמעולם לא השתמשתי בו ויש ידיות העברת הילוכים על ההגה (קצת מיותרות לדעתי, כי זה לא רכב ספורט). חווית נהיגה ונסיעה - אני רוב הזמן נוסע רגוע בשיוט כמעט קבוע על 120 קמ"ש, הנסיעה שקטה ורגועה ונשארת כך גם אם מהירות השיוט עולה משמעותית (גם ב 160 זה מרגיש די רגוע). בידוד הרעשים מצוין, הצמיגים שיש אצלי ושהרכב הגיעו איתו הם של Goodyear (מידה 245/45/18) מה שכנראה גם מוסיף לענין. המתלים קשים לי יחסית, ז"א הם לא קשים כמו של הסוניק RS שלי אבל גם לא רכים כמו של האימפלה, משהו באמצע. בכביש משובש החוויה פחות נעימה ודי מרגישים בורות ומהמורות (בקטע הזה אולי החלפת הבולמים הקדמיים כפי שהומלץ בבדיקה ישפרו את המצב, אבל אני לא בטוח, יכול להיות שהצמיגים חתך נמוך יחסית גם לא תורמים לענין). בכל מה שקשור ליציבות, הגה מתקשר וכו' אלו דברים שאני פחות מבין בהם, הרכב סה"כ הרגיש יציב והמושב אוחז טוב גם במהירויות לא חוקיות בעליל גם תוך כדי סיבובים סבירים למהירות. הגה מתקשר לא יודע, לא ניסיתי לדבר איתו (סתם, באמת אין לי מושג, אולי מישהו אחר מכיר?) צריכת דלק - הרכב לא חסכוני בעליל, במיוחד לאור ההיצע שיש היום. 1/6-6.5 בעיר ביום טוב (אפשר גם להגיע ליותר גרוע עם קצת פקקים) ו 1/10.5-11 מחוץ לעיר. כפי שציינתי הותקנה מערכת גז והצריכה שלי כרגע (כשהנסועה היא נניח 80% בינעירונית) היא כ 30 אגורות לק"מ (28 בפועל אבל אני צריך למלא בנזין עוד מעט, אז זה יתיישר לכיוון ה 30). את היתרונות כבר כתבתי תוך כדי. אז חסרונות: צריכת דלק גבוהה מולטימדיה "רק" 7 אינץ' ושקועה קצת "בפנים" כזה בדש-בורד שזה מעצבן כשצריך לגעת במשהו (אני מידי פעם רוצה לדלג שירים ברשימה ולא אחד אחרי השני ואז צריך משם) יש לי קצת בעיות קטנות עם המולטימדיה שלא הצלחתי למשל לשנות את השעה שמופיעה שם, זה תקוע על שעון חורף ועדיין לא מצאתי איך לשנות את זה. המערכת שמופיעה בחו"ל שונה קצת ויש לה גם כפתורים מה שגורם לי לחשוד שזו איזושהי מערכת שהותקנה בארץ קצת אדיוטי אבל כל פעם שאני נכנס לרכב המולטימדיה מודיעה (Connected to: ואז השם שלי כפי שהקלטתי את עצמי בפעם הראשונה שהתחברתי, לא יודע למה אי אפשר פשוט לרשום הודעה על מהסך או משהו) כשיש שיחה נכנסת המולטימדיה עם קול נשי במבטא בריטי ולעיתים בווליום של השיחה שעשוי להיות שונה (גבוה משמעותית) מהווליום של המוזיקה למשל מכריזה: Incoming call, מה שעשוי להקפיץ חלק מיושבי הרכב הלא מוכנים לענין. הקיצר הבנתם שאני לא מת על המולטימדיה למרות שאת הפונקציה החשובה ביותר מבחינתי (נגינת שירים מ DOK) היא עושה מצוין סה"כ 😃 קצת גרפיקה:

תודה רבה לכולכם, שמחתי מאוד לשמוע את הדעות השונות, במיוחד שאין לי עם מי להתייעץ. הסטארט-אפ העלה את ההצעה בכדי לתת לי הרגשה טובה, ולבסוף החלטתי ללכת איתם, כי האנשים פשוט נראים לי מאוד טובים וזה מאוד חשוב לי, חוץ מהטכני.

מקום שסרב לבקשת העלאה אבל עכשיו כשאתה עוזב פתאום מסכים, זה לא מקום שהייתי רוצה להשאר בו. מעסיק שמתנהג כמו אחרון ספקי השירות הוא לא בשבילי. אבל זה אני. לך יש את השיקולים שלך. החשש מהחלפת מקום עבודה באופן כללי הוא מובן, וכמובן שבסטרטאפ יש סיכונים משלו. כמי שנמצא באותו מקום 8 שנים אתה כנראה לא אוהב לצאת מאיזור הנוחות שלך, אתה זה שחייב להחליט אם הסיכון שווה לך. תזכור שאתה גם לא חייב לעזוב למקום שמצאת, אתה יכול לקבל את הצעת המעסיק ולהמשיך לחפש מקום אחר שאולי יתן לך להנות גם מבטחון וגם מאתגר והתפתחות.

חשוב לדעת שאסור לסמוך על אף מילה של אף מוכר, פרטי או עסקי. כל עוד הוא לא מגבה את המילים שלו במסמכים וחותמות, אין בו אמונה, וגם אז, צריך לקחת הכל בערבון מוגבל. את התיקונים היה עליו לעשות הרבה לפני שרכדת את הרכב. לא תיקן? לא קונים.

בגדול, למה שאתה מתאר קוראים "אנרכיה". בכל צורת שלטון סבירה, הסמכות להפעיל כח ולהחליט מה תקין ומה לא נמצאת אצל השלטון. זה לא תמיד נעים, ולא תמיד מסתדר עם מה שאתה מחשיב כתקין, אבל זה עדיף על אנרכיה. ברור לך שזה מדרון חלקלק, כן? מחר ישחטו את הבחור מבת ים, מחרתיים מישהו שצעק על הילד שלו, אח"כ נהג שנדחף בפקק או איזה סמולני בוגד שהפגין נגד משהו וכו' וכו'. שלא לדבר על הצביעות הכל כך בסיסית של קריאה לאלימות נגד מי שהרביץ לכלב, תוך כדי ירידה על איזה סטייק עסיסי.

אני לא מתכוון לבזבז זמן על סימוסים שחוזרים על עצמם, בטח לא באמצע היום. הודעה או שתיים לגישוש, סבבה. מעבר לכך, תתקשר. לא מתאים? יש עוד מכוניות בלוח, תודה. ומעבר לזה, לטעמי חלק נכבד מהיכולת להבין מה נמצא מולנו, טמון בשיחה, באיך שהבן אדם מגיב. יש דברים שיעברו גם בהודעות אבל הרבה יהיה מעורפל.

לגיטמי ביותר. יותר נוח, יותר ממוקד, כל מה שנאמר נשאר כתוב. כל מה שאמרת נכון.