Jump to content

לוח ניקוד

  1. Mr_Shankly

    Mr_Shankly

    מובילי הדעה


    • נקודות

      20

    • הודעות

      2,054


  2. BobbyMiata

    BobbyMiata

    מובילי הדעה


    • נקודות

      9

    • הודעות

      450


  3. מלטבשי

    • נקודות

      5

    • הודעות

      4,208


  4. yohai71

    yohai71

    מובילי הדעה


    • נקודות

      4

    • הודעות

      3,170


תכנים פופולרים

תכנים שצברו את הניקוד הגבוה ביותר בתאריך 19/12/20 בכל התחומים

  1. פרולוג: הכל התחיל לפני כשנה, כשעלה הצורך במכונית שנייה בבית (עד היום הסתדרנו עם מכונית אחת) עקב התרחבות המשפחה (3 ילדות) וזיגזוג בין מוסדות החינוך הקרובים, שאמנם קרובים לבית אבסולוטית, אך לא ממוקמים באותו מקום. אה, וכן, כי ממש בא לי עוד אוטו. הדרישות היו: * אוטומטי (בגלל האישה) * מושבים מאחורה (בגלל הילדות) *תקציב סביר, שלא הוגדר מראש, אבל בזמנו כיוותי לאיזור 50K ₪ (אחח, התמימות...) *צריכת דלק לא ממש היוותה פקטור, כי רוב הנסיעות שלי קצרות ובכלל, גם עם מכונית אחת לא הייתי נוסע הרבה מידי, אז לא ממש קריטי. התכנון היה שהאוטו הנוכחי (מאזדה 6 שנת 2013 ברמת גימור פרימיום פלוס, רכב מעולה כשלעצמו) יישאר המרכזי לנסיעות בהרכב מלא, והאוטו המשני ישמש את אישתי ואותי לנסיעות לעבודה (שנינו עובדים בתוך עיר מגורינו) /חוגים/איסוף/ללקיחת הילדות. טוב, אז מה עושים? יש כ"כ הרבה רכבים טובים בתקציב... אבל מי שמכיר אותי, יודע שאין סיכוי שאקח רכב המוני מידי. חייב רכב עם טוויסט. אז הפור נפל על סיטרואן קקטוס אוטומטית, או... סובארו לבורג (סטייה אישית שלי. מאוהב בסטיישנים). מכיוון שלבורג נדירה קצת יותר מבנטלי, נטיתי לכיוון הקקטוס האוטומטית. שונה? צ'ק. מוזרה? צ'ק. זריזה? צ'ק. נוחה? דאבל צ'ק. מהנה? Well... רצה הגורל, ובעקבות אילוצים שונים והופעת נגיף חדש בעולמינו, דחיתי ודחיתי ודחיתי את זה, עד שלפני כמה חודשים, יותר נכון לאחר הסגר הראשון, החלטתי שזהו, חייב לטפל בעניין! אבל אבוי, הרגשה מוזרה עלתה בגופי (לא, לא נדבקתי בקורונה): העיקצוץ הזה שאתם מכירים. נו, המחלה הזו שיש לכולנו. פתאום החלטתי שאם כבר רכב שני – אני רוצה ליהנות ממנו. לאו דווקא מבחינת כוח, אלא יותר מבחינת הרגשה וכיפיות. בעברי החזקתי מכוניות ספורטיביות/מהנות, כשנולדו הילדות נרגעתי ועברתי למאזדה 6 חזקה, מאובזרת ומספקת, אבל נו... זה לא זה. בחירת וחיפוש המועמדות: ואם כבר ליהנות, היש יותר מתאימה מהנע(א)ה אחורית? נהגתי על כמה בחיי, אבל טרם החזקתי אחת כזו. אז למה לא עכשיו? הנעה אחורית, אוטומטית, חזקה. עם מקום מאחורה לילדה או שתיים, חזקה, מהנה… בקיצור, אינפיניטי G37. מנוע 3.7 ל' אטמוספרי עם 315 כ"ס, מה רע? אה, פרט שולי: לא בדיוק בתקציב שלי. אז פתאום התקציב נמתח ל-80K. יאללה לעבודה. אז התחלתי לחפש אקזמפלר נורמלי עם תנאי אחד?: רק דגם ה-GT. מאז ומתמיד קניתי את רמות הגימור הגבוהות ביותר ברכב הנבחר, וגם הפעם התנאי הזה עמד בעינו (מה גם שהגרסה הרגילה קצת "עירומה" מידי לטעמי, בטח בסטנדרטים של היום. אורות הלוגן? ביג נו-נו). אז חיפשתי וחיפשתי. ממטולה ועד אילת. אני מחיפה, אבל שום איזור בארץ לא יעצור אותי מלמצוא את הכלה המיועדת. ובערב בהיר אחד, תוך חפירה לחבריי (את חלקם אתם מכירים מהפורום), 2 מהם העלו בפניי אופציה נוספת, שלא חשבתי עליה: קאדילק ATS (זה המבחן שהם עשו לה לפני כמה שנים וזה עוד מבחן שפורסם במגזין). פוס משחק: אני? קאדילק? מה לי ולאמריקאיות? פויה. לקח לי כ"כ הרבה זמן עד שהשתכנעתי לקנות יפנית, אז עכשיו אמריקאית? אמנם מילדותי היתה לי חיבה לקאדילק ולסמל, אבל רק מרחוק. להחזיק או לקנות אחת כזו? HELL NO. אבל הם התעקשו: תבדוק. מה איכפת לך? אז בדקתי. וחפרתי. וקראתי מבחני דרכים וביקורות (שבכמעט כולן מציינים שזו האמריקאית הכי אירופאית שקאדילק עשו עד כה, מכונית שמתיימרת להסתכל לסדרה 3 של הבווארית בעיניים, ולפי לא מעט ביקורות, גם עושה את זה בצורה מעוררת כבוד ואף עולה עליה), הודעות בפורומים וצפייה בסרטונים ביו-טיוב ושיניתי את דעתי. מסתבר שזו לגמרי אופציה לגיטימית. אז אינפיניטי VS קאדילק. הראשונה שאמצא עם נתונים שיספקו אותי, תזכה. אבל רגע, ל-ATS יש 2 רמות גימור: לקצ'ורי ופרמיום. והלקצ'ורי מאובזרת בכל טוב, אז נתפשר על הלקצ'ורי? בקרת אקלים דו אזורית, בקרת שיוט, מושבי עור מתכווננים חשמלית, גג שמש (אופציה), פיקוד קולי, USB ו-BT, מערכת שמירה על נתיב, חיישני חניה אחוריים וקידמיים, מצלמת רוורס, קילס, מראות מתכהות אוטומטית וכו וכו'... אבל היי, לפרימיום יש בנוסף ללקצ'ורי סאנרוף כברירת מחדל, מתלים אדפטיביים (3 מצבים: ספורט, "רגיל" ושלג/קרח), דיפרנציאל אחורי מוגבל החלקה *מכאני*, תצוגה עילית, משוטים על גלגל ההגה להחלפת הילוכים, בקרת שיוט אדפטיביית, פנסי קסנון, חימום למושבים הקידמיים ולהגה ו.. טוב, באמת שזה לא נגמר.. אז נתפשר על הלקצ'ורי? חברה טובה אמרה לי "אל תתפשר על פחות ממה שאתה באמת רוצה, כי אח"כ תצטער על זה". וואללה, צדקה. אז למרות שהפרימיום נדירה כמו הלבורג, יש לי זמן ואורך רוח. פרימיום איט איז. ממשיכים לחפש. כמעט והתפתיתי לנסוע לירושלים לאקזמפלר עם נתונים מעולים, אבל... הצבע. הייתי מוכן להתפשר על הרבה, אבל זהב?!? יש גבול. להפתעתי הרבה הוא נמכר לאחד מס' שבועות, אבלהצטערתי על כך. לכל סיר יש מכסה. בין לבין נפלה לידי כאילו משמיים סובארו לבורג עם נתונים מעולים, ועוד ממישהו שעובד כמה מטרים ממני. אבל סיבוב קצר הבנתי שזה לא בשבילי, וחוץ מה"קטע" שלה, אשתעמם ממש מהר. אז לא. עוד מועמדת לשניה וחצי היתה טויוטה GT86 אוטומטית, שאפילו הצפנתי וראיתי אותה במו עיניי, אבל מחיר גבוה מידי חסך לי את ההתלבטות, והאמת - גם ככה הרגשתי שזה לא בשבילי. אז הלאה, ממשיכים לחפש. הקניה, או : ובא לציון גואל ככל שעבר הזמן, הבנתי שאני נוטה לכיוון הקאדילק ופחות לאינפיניטי, ואז, אחרי כמה שבועות שהפכו לחודשים, ונסיעות לכל מיני מקומות בצפון, במרכז ובדרום (מבין את אלה שקונים רק רכב חדש. כמות ההזויים שנפלתי עליהם is too damn high), בטעות הרחבתי את החיפוש לשנת 2015 שהרבה מעבר לתקציב שלי, נפלתי על מודעה טריה ומעניינת: 2015 עם בערך 100K ק"מ, יד 2, מטופלת במורשה כל חייה, בצבע שחור ועם אינטריור בצבע קאמל. בינגו! הבעיה: הרבה יותר מהתקציב שמתחתי (וכבר טיפס לסביבות ה-90K). שיחת טלפון קצרה עם הבחור והרגשתי את הקליק הזה, שגרם לי ללכת (לנסוע) עד ירושלים (אני חיפאי, מיינד יו) כדי שלא ארגיש שפיספסתי משהו. לא אלאה אתכם בפרטים, אבל הלכתי, האוטו והמוכר מצאו חן בעיניי ואפילו כמעט הגענו לעמק השווה מבחינת המחיר. חזרתי הביתה אופטימי ובמקביל המשכחתי לחפש, אבל בתוך תוכי ידעתי שאת שלי כבר מצאתי. עוד שבועיים שבהם ניסינו למצוא זמן מתאים להיפגש, קצת מו"מ נוסף על המחיר ונסעתי לירושלים, הפעם ברכבת, מתוך מחשבה ותקווה שאם הבדיקה תעבור חלק, היא תהיה שלי. בלי להרחיב יותר מידי, אז נסעתי. לקחתי לבדיקה. וקניתי. חזרתי הביתה עם הקאדילק שלי, ופתאום הנסיעה מירושלים לחיפה היתה רבה יותר קצרה מהרגיל. "We dont care, we're driving Cadillacs in our dreams" (Lorde, "Royals") קצת פרטים יבשים על הבהמה: * מנוע 2 ל' טורבו * 272 כ"ס * 36 קג"מ * 0-100 קמ"ש: לפי פירסומים - 5.9 ש' , לפי הצהרת יצרן: 5.7 ש'. לפי מדידה (לא שלי): 5.3 ש'. צריכת דלק: את מי זה מעניין בכלל (ובכל זאת: תלחץ יותר - תגיע לתחנת הדלק יותר מהר). מה נעשה עד כה ותכנונים להמשך: שלב 1 של דיטיילינג חיצוני כבר בוצע (שלב שני עוד כמה שבועות), בתכנון לעתיד הקרוב: דיטיילינג פנימי, יום הדרכת נהיגה (השיפור הכי חשוב) וביקור במוטורסיטי/פצאל. בעתיד הרחוק: השמיים הם הגבול. רשמים ראשוניים והרגשה כללית: אז אחרי שבועיים במחיצתה, אי מרגיש שזה עדיין לא מספיק זמן לנתח את יכולותיה, בעיקר כי אני לומד אותה עוד ועוד כל יום. בקצרה, עד שאכתוב עוד כמה חודשים התרשמות רצינית: הנעה אחורית זה כיף - נפתח בפניי מגרש משחקים שלם שבחיים לא התנסיתי בו. היא נוחה במפתיע (יותר מהמאזדה 6 שלי בהרבה), היא מוצקה, די איכותית, עם איכות חומרים מעולה(איכות הרכבה קצת פחות, אבל נו שוין), נוסעת חזק כשרוצים ודי שקטה ואטומה כשרוצים פחות להתגרזן. אין בה את הדחף הזה לנסוע כל הזמן "על הקצה", לטוב ולרע. אני אוהב דווקא את הורסטיליות הו, שיושבת בול על המשבצת של מה שחיפשתי. ניכר שקאדילק השקיעו הרבה כדי להעמיד מתחרה ראויה לסדרה 3 והלכו את האקסטרה מייל כדי להצדיק את ההעדפה. אני לא מרגיש שאני נוהג במכונית אמריקאית, וזה מסכם את הכל. עוד דבר ששמתי אליו לב: אולי זו הייחודיות שלה, אולי הצבע השחור, אולי העיצוב השנוי במחלוקת (היא לא מלכת היופי, ופחות מעודנת מהאיטלקיות או אפילו הגרמניות, אבל נאה יחסית לטעמי), ואולי הכל ביחד, אבל היא מושכת מבטים ותשומת לב . אני לא אוהב את זה, אבל בתור בוגר איביזה טורבו ולאון טורבו (שתיהן שחורות), סטיגמות או מבטים אך פעם לא הזיזו לי. חוץ מזה, רציתי ייחודי? קיבלתי ייחודי. לטוב ולרע. אז אחרי כל החפירה הארוכה, מודה לכל מי שנשאר איתי עד הסוף, וגם למי שקפץ ישר לתמונות. מקווה שנהניתם. מוזמנים לשאול/להעיר/לקטול/לבקש פרוטקשן. תמונות:
    20 נקודות
  2. ה-M2 אצלי מאז סוף יולי והעובדה שאני נהנה יותר לנהוג ברכב מאשר לכתוב עליו אומרת לא מעט, נכון? אבל עכשיו, כשה-M2 במוסך (קוסמטיקה) ואני בסוג של בידוד מצאתי קצת זמן לכתוב על הרכב. נתחיל מחוות הדעת. מי שעקב אחרי השרשורי חפירות יודע שאני חיפשתי מחליפה ראויה למיאטה האהובה שלי ואחרי לא מעט התלבטויות ושנה עם M235i הגעתי ל-M2. אז האם היא מחליפה ראויה, במילה אחת - כן. ביותר מילים? תמשיכו לקרוא. ה-M2 היא רכב מושלם. כנראה לא לכל אחד, אבל עבורי היא רכב מושלם. אני מניח שאם היה לי תקציב נדיב יותר, הייתי קונה אולי M2 Competition, ועם תקציב נדיב עוד יותר? M2 CS. אבל למרות שהדגמים המאוחרים עדיפים, באמת שאין ל-M2 המקורית (OG בפי הבראנג'ה) במה להתבייש. אז למה היא כל כך טובה? התנהגות. מהירות זה טוב, יפה, חשוב ומהנה, ועם תאוצה של 0 ל-100 של 4.2 שניות, באמת שאין מה להתלונן בגזרת המהירות, אבל האס האמיתי של ה-M2 הוא בהתנהגות. הרכב הזה מתקשר נהדר עם הנהג, בכל מהירות ובכל סגנון נהיגה. אני נהנה לנסוע לאט ולעשות סידורים עם הרכב בדיוק באותה מידה שאני נהנה לתקוף כביש מפותל (למסלול עוד לא הגעתי, התפספס לי פעמיים בגלל הוירוס הזה שמסתובב, אבל עוד אגיע). הוא מצליח להרגיש הרבה פחות מה-1,500 ומשהו קילו שהוא שוקל, ומתגמל מאוד נהיגה מהירה וגם (כמו שגיליתי ערב אחד עם כיכר פנויה) נהיגה חוליגנית עם דריפטים נשלטים סביב סביב. לרכב מתלים קשיחים (לא מתכוננים), אבל התקשורת המצויינת הם תגמול יותר מראוי לנוחות נסיעה לא מפנקת. מי שרוצה ממש לטפל בנושא ההתנהגות, אני יכול להמליץ על החלפה של המתלים המקוריים בכאלו של אוהלינס. רוב הביקורת על ההתנהגות של ה-OG נובעת מביקורת על המתלים המקוריים - הם נוקשים מידי וההתנהגות לא מספיק מהוקצעת. האוהלינס מביאים את הרכב לשלמות (בהערת אגב, גם את המיאטה הם הביאו לשלמות, כנראה שהחברה שם מבינים במתלים). ראוי להקדיש פסקה קצרה לדיפרנציאל של ה-M2. הוא אקטיבי, נשלט מחשב ומהווה נדבך משמעותי ב הרבה מהקסם של הרכב. המהנדסים של במוו הצליחו ממש עם הדיפרנצאל זה והוא פשוט קורא מחשבות. לצאת מסיבובים עם החלקות כוח קטנות וגדולות זה כמעט טריוויאלי, אבל ההפתעה שלי דווקא נבעה מההתנהגות ההפוכה. לקח לי יותר זמן ואומץ להבין כמה מוקדם וכמה חזק אפשר לחזור לגז אחרי האיפקס ופשוט "להשען" על הדיפרנצאל. אפשר ממש להרגיש אותו משתלב, "מיישר" את החלק האחורי של הרכב, מוריד את הכוח לכביש ומשגר את הרכב החוצה מהסיבוב. קסם. מנוע. הפיוריסטים יטענו שה-M2 המקורית היא לא באמת רכב M, כי אין לה מנוע M אמיתי. ובמידה מסויימת, אני חייב להסכים איתם. מנוע ה-S55 המותקן בקומפטישן וב-CS הוא מנוע מעולה ומנוע M "אמיתי". אבל גם זה שמותקן ב-M2 לא ממש רע. החברה של במוו לקחו את ה-N55 המוצלח לכשעצמו והעבירו אותו מקצה שיפורים לא קטן - הטלטלים, פלאגים ועוד כמה חלקים עשו את דרכם מה-S55 המפורסם, נוספו קולרים של שמן ומים, התווספה משאבת שמן לוודא שאין מחסור במסלול והקירור שופר. אחרי כל זה, גם העלו את ההספק ל-370 כ"ס. מה שהתקבל זה מנוע שלא סובל מתחוסת מחסור בכוח. נכון שבנהיגת כביש מהירה (וגם במסלול אני מניח) צריך להעביד את המנוע, אבל אין אפשר ממש להתלונן על מחסור בכוח או מומנט בשום מצב. למעשה, הסיבה היחידה לטענות כלפי המנוע נובעות מהעובדה שה-S55 פשוט טוב יותר. יצא לי לנהוג על ה-CS (שם מותקן ה-S55 בתצורה הלא מוגבלת שלו, 444 כ"ס על פי נתוני יצרן וכ-485 (!) כ"ס על פי מדידות לא רשמיות) וזה פשוט לא כוחות. עם עוד 100 כ"ס ו-1,000 סל"'ד נוספים למנתק ה-M2 CS מרגישה פשוט בלתי מנוצחת והיא ככול הנראה באמת כזו. כך או כך, אם קראתם פעם מבחנים של מיאטה או BRZ שבו הבוחנים כתבו שזה כיף שיש אוטו שאפשר לאמץ בו את המנוע וזה חלק מהכיף - אז כזה. בסוף עם קצת יותר מאמץ, אפשר לעקוב אחרי ה-CS בכביש מפותל (ולאבד אותה בישורת) ויש גם בונוס - המנוע של ה-OG פשוט נשמע הרבה יותר טוב, בכל סל"ד ובכל מהירות וזה פרס תנחומים לא קטן השניים האחרונים (מנוע והתנהגות) מתחברים להם בגיר ידני מצויין שעושה את כל העבודה הרבה יותר מערבת. אחרי שנה עם גיר אוטומטי, אני יכול לומר בפה מלא שהתגעגתי. מסביב. הגדולה של ה-M2 וחלק לא מבוטל מהשלמות שלה בעיני היא כל ה"מסביב". כל ההנאה הזו מהנהיגה, בעיר, בכבישים המהירים וגם במסלול (אני מניח) מגיע עם מעט מאוד מחיר באיכות החיים. הרכב בנוי היטב, איכות החומרים טובה מאוד, אמנם לא ברמה הגבוהה של יצרני הפרימיום (בכל זאת, זו סדרה 2), אבל בוודאי טובה הרבה יותר מהיפניות, קוראניות וגם עדיפה קצת על משהו כמו גולף למשל. מאחור יכולים לשבת בנוחות גם שני אנשים מבוגרים (יש אפילו פתח מיזוג!), יש תא מטען מספיק לקניות, יש גג שמש, מערכת טובה מאוד (HK סטנדרט ב-M2), ריפודי עור, חיישנים לתאורה ומגבים, כניסה והתנעה ללא מפתח, מראות מתקפלות ובטח עוד כמה דברים קטנים שלא ציינתי ועושים את החיים נוחים יותר. מה שכן, יש איזה קרקוש מעצבן שמגיע איפשהו מהדשבורד, כנראה מהתקנות שלי או של האיתורן, יטופל בשלב כלשהו. אז כמה עולה להחזיק ולתחזק את כל הטוב הזה? לא מעט, אם לומר את האמת. המכה העיקרית זה הביטוח. קצת יותר מ-10,000 ש"ח למקיף ועוד כ-1000 לחובה פותחים את חווית הבעלות וצריך לזכור שהמבחן השנתי (ביוני) יעלה עוד איזה 3200 ש"ח. טיפול קטן (בוצע) עלה כ-800 ש"ח לחלקים ועבודה (שמן ופילטר שמן). מה שמעמיד את ה"בוקר טוב, יש לך M2" על כ-15,000 ש"ח. צריכת הדלק דיי דומה ל-M235i ואני מצליח לקבל כ-7 ק"מ וקצת על כל ליטר של אוקטן 98. מעבר לכך, הוצאות שהיו לי עד כה: הרכב הגיע לללא איתורן (בעלים קודם לא ביטח נגד נגיבה) וכיוון שאני רוצה לישון יותר טוב בלילה שילמתי 5,000 ש"ח על התקנה של קוברה, המתקין המורשה של במוו. בדיעבד, הייתה החלטה חכמה, כי המתקין נשען על הכסא החשמלי ושרף את המנוע של הכסא החשמלי (!) אבל התקלה טופלה במוסך מרכזי של במוו ללא עלות מצידי. Shit happens אני מניח. 750 ש"ח נוספים עלתה כרית לטלפון הנייד (קצת יקר, אבל הייתי בשוונג) 1,200 ש"ח שילמתי למישהו שיעדכן את כל התוכנה במחשב לתוכנה עדכנית, אפשר לעשות את זה גם לבד אם יש לכם סבלנות, אומץ והרבה חפירות באינטרנט, אני העדפתי לתת למישהו שהתנסה בזה על אחרים. זה מסדר כל מיני שטויות קטנות ברכב, וגם משפר את התחושה בהגה, התנהגות הדיפ' ובקרת האחיזה. 1,500 ש"ח שילמתי על מערכת אנדראיד עם מסך גדול (10.25) ותאימות מלאה ל-BMW. התקנתי לבד ובאותה הזדמנות גם העפתי את המערכת אנדרואיד המיושנת שהגיע עם הרכב במקור (התקנה מקורית, נוראית, המון קופסאות, חוטים בכל מקום, פשוט נורא) כ-5,000 ש"ח נוספים יצאו על תיקון שריטה + שיפוץ טמבון קידמי (זו הסיבה שהרכב במוסף כרגע) 2,250 ש"ח שילמתי על עוד 9 צמיגים משומשים קלות במצב מצוין כדי שיהיו לי ספיירים ליומיום ומסלול (הקידמיים כבר דורשים החלפה) 300 ש"ח עלו פילטר אוויר לתא הנוסעים (הזמנתי מגרמניה) + ניקוי אוויר עם רימון. כ-1,000 ש"ח עלה סולנאויד תקול של מערכת הפליטה (החלפתי לבד, החלק עלה כ-450, המשלוח עם פדאקס תפר אותי) כ-200 ש"ח עלה פאנל שמאפשר ניתוק חיישני חניה אחוריים (האמת שהוזמן בגלל שאחרי הוצאה מרוורס, הצפצוף המשיך וזה שיגע אותי, אבל עידכון התוכנה שציינתי פתר את זה. סה"כ הוצאות עד כה: 17,250 לא כולל הביטוח. אבל מתוך כל ההוצאות האלו אפשר לומר שרק ה-6,300 ש"ח של הקוברה, הסולנאיד ופילטר תא נוסעים היו דיי הכרחיים. הצמיגים היו כמובן הכרחיים, אבל במזל מצאתי סטים מצויינים במחיר טוב, המחיר המלא לסט עבור ה-M2 הוא בין 5,000 ל-6,000 ש"ח לרביעיה. המשך יבוא...
    9 נקודות
  3. הטריומף TR7 נולדה מתוך יוזמה של בריטיש ליילנד (BL) ולא טריומף, כדי להחליף את הטריומף TR6, טריומף GT-6, ה-MGB וה-MGB GT - ואכן הייתה ידועה בתוך BL כ"מכונית הספורט של הקונצרן". שורשיהן של כל המכוניות הנ"ל היו טמונים בשנות החמישים, בין אם כנגזרות של סדאנים וותיקים ופשוטים מאד (ה-MGB הייתה מבוססת על האוסטין קיימברידג'\ מוריס אוקספורד התאומות משנת 1959, והטריומף GT-6 היה מבוסס על הטריומף ספיטפייר, שבתורו נבנה על שלדת הטריומף הראלד משנת 1959), ובין אם הדור האחרון בשרשרת של רכבים שמקורה בטריומף TR2 המקורי משנת 1953. במילים אחרות, עד שהגיעו שנות השבעים, כולן היו יותר מ-בשלות להחלפה. כמובן, מכוניות אלו גם כיסו שטח נרחב בשוק, עם מנועים הנעים בין ארבעה צילינדרים בנפח 1.5 ליטר לששה צילינדרים בנפח 2.5 ליטר, מ-60 כ"ס ל-125 כ"ס, ממכוניות ספורט קלילות ולא-מאיימות לחוויית ה-Roadster הבריטי הבלתי-מתפשר במלוא הדרו. בעצם, אולי אותו שטח שוק לא היה נרחב באמת- הרי פורד מראש כלל לא טרחו להתמודד בו. ובדרך כלל, אם פורד לא היו נוכחים בפלח שוק מסוים, כנראה שלא היה שווה להיות בו (לרוב הם צדקו). סיבה נוספת לרצון להחליף את כל מכוניות הספורט המזדקנות הנ"ל, הייתה השפעות של חוקים ותקנות שונות שחלו, או עמדו לחול; בשנת 1972, התעורר צפי לא-בלתי-מבוסס שבעתיד הקרוב, מכוניות פתוחות יאסרו למכירה בצפון אמריקה בשל סיבות בטיחותיות. תוסיפו לזה את תקנות זיהום האוויר הממשמשות ובאות, כמו גם את משבר הדלק של שנת 1973, ואפשר להבין מדוע רבים סברו שימי מכוניות הספורט הדו-מושביות הפתוחות ספורים, בעיקר אלו של המכוניות היותר-חזקות שבחבורה. לפיכך, המכונית העתידית הייתה אמורה לכסות כמה וכמה בסיסים; היא הייתה צריכה להתאים לעולם מסובך ומגביל הרבה יותר מ-בעבר, ועדיין להיות מודרנית מספיק בשביל שנות השבעים. לקחת סתם פלטפורמה, נניח ממוריס מרינה או טריומף דולומייט, לא היה מספיק, וזאת לפני שחושבים על יריבות תחרותיות בסגנון הפורד קפרי או פולקסוואגן שירוקו, שהיו אלטרנטיבות יעילות מאד מול מכונית הספורט המסורתית- אכן, ניתן לטעון שמכוניות אלו הרגו את ה-Roadster הבריטי כשם שחסרונותיו תרמו למותו. "אתה יכול לרכוש Roadster אם אפשר להכניס אליו את הילדים והקניות" היה המשפט שבזכותו נמכרו לא מעט קפרי או שירוקו. על מנת להבין בצורה הטובה ביותר מה ירצה השוק הגדול ביותר בעולם עבור מכונית שכזו, בסוף 1970 שלחה BL לארצות-הברית צוות ממחלקת תכנון מוצר והנדסה (Product Planning and Engineering) בראשותו של ספן קינג (Spen King), המהנדס הראשי של רובר\טריומף (והמוח מאחורי הרובר SD1 והריינג'-רובר), כדי לפגוש לא רק בנציגים והדילרים המקומיים של בריטיש ליילנד, אלא גם בעיתונאי רכב ואפילו אנשי קבוצות מרוצי מכוניות ספורט, ולאסוף מידע על מה השוק רוצה. התשובה שעלתה הייתה מכונית קונבנציונלית, בפורמט שיהיה קל לטיפול, תיקון ואפילו שדרוג, אם צריך. כלומר: מנוע קדמי עם הנעה אחורית; התנהגות כביש טובה אך ללא צורך במתלה אחורי עצמאי; ומנוע ארבעה צילינדרים שאמור להספיק לחבילה אך ללא הזרקת דלק מסובכת לאחזקה. נוחות ומרווח פנים היו גם הם דרישות מקדימות, יחד עם סטייל כלשהו, כמובן. עוד טרם אישור פרויקט ה-TR7 (שנקרא בשם קוד Bullet) בשנת 1971, היו לבריטיש ליילנד שני מסלולים מתחרים אפשריים עבור מכונית ספורט דו מושבית; אחד מטריומף והשני מאוסטין-מוריס. ההצעה מטריומף הייתה מכונית קונבנציונלית מבחינה מכאנית בעלת גג בתצורת טארגה, ועיצובה, לאחר השלמתו בידי ג'אובני מיקלוטי, היה מאופק אך עכשווי ודומה לפורשה 914: הצעת אוסטין-מוריס (או MG, אם תרצו) הייתה של מכונית בעלת מנוע מרכזי, בעל יחידת ההינע של האוסטין מקסי, מתלים הידרולאסטיים כמו שאר המכוניות בתכנון אלק איסיגוניס, ועיצוב צעקני, סטייל מכונית-על, שהדגיש את מיקום המנוע. מבחינה מכאנית, היא הייתה דומה מאד ל-MGF שהוצגה מאוחר הרבה יותר: שתי ההצעות צומצמו לאחת ע"י הנהלת BL, תוך התחשבות במסקנות שנלמדו לאחר הסיור באמריקה (עם ההעדפה הברורה למכונית הקונבנציונלית). טריומף ואוסטין-מוריס התבקשו לספק הצעות לעיצוב המכונית, שעיצובה כפי שהוגש ע"י טריומף, לא נחשב נועז מספיק בכדי למשוך את הקונים הפוטנציאליים. אוסטין-מוריס גייסו לעניין את אחד המעצבים המובילים בבריטניה באותן שנים, האריס מאן, שתחת שמו האוסטין אלגרו והליילנד פרינסס. היה עליו להתמודד עם תקנת בטיחות 208 של ארגון ה-NHTSA, שכאמור הייתה צפויה לאסור אפקטיבית על מכוניות פתוחות לחלוטין. מאן, חסיד אדוק של צורת ה-Wedge הפופולרית בשנות השבעים, עבד מסביב לבעיה, תוך שימוש באחוריים מובחנים וגג טארגה, וכך יצר את הרושם שהמכונית בעלת מנוע מרכזי: בלשון המעטה, התוצאה אולי לא תתאים לחכו של כל אחד, אבל היא בפירוש יוצאת דופן ומעניינת, גם אם לא מכונית פתוחה באמת. גם כך, הצלחת הדאטסון 240Z בארצות הברית לא נעלמה מעיניהם של בריטיש ליילנד- כלומר, אולי האיסור הצפוי על מכירת מכוניות פתוחות לא היה נורא כל כך. אולי לאמריקה לא היה אכפת כל כך ממכוניות פתוחות? המנוע סופק מיחידת ארבעת הצילינדרים בנפח 2.0 סמ"ק של הטריומף דולומייט ספרינט, אם כי נעשה שימוש בראש מנוע רגיל בעל 8 שסתומים ולא בראש המנוע החדשני בעל 16 השסתומים של הספרינט החזק יותר. הגרסאות הבריטיות סיפקו בסביבות 105 כ"ס, אם כי במעבר לארה"ב, בשל ענייני זיהום אוויר, חלה ירידה לכיוון של 80 כ"ס. עדיין, זה היה צעד משמעותי מעל לביצועי ה-MGB. מבחינת גודל, המכונית הייתה בעלת בסיס גלגלים של כ-224 ס"מ, קצר יותר מאלו של ה-MGB והטריומף TR6, אם כי ה-TR7 הייתה ארוכה משתיהן ובעלת סרחי עודף ארוכים יותר, וגם רחבה יותר מהן בסביבות 15 ס"מ. היא כמובן שקלה יותר מה-MGB אך בעלת גג מלא ומרכב חזק יותר. BL תדרכו את העיתונים על כוונות לייצר כ-60-70,000 יחידות לשנה, מה שהתברר כאופטימי מאד (מאד מאד): הייצור הכולל היה בסביבות 115,000 יחידות, כאשר הכמות השנתית הגדולה ביותר שיוצרה הייתה בסביבות 38,000 יחידות, בשנת 1976. המספרים צורמים במיוחד מול המשך ייצור ה-MGB שכמעט ולא צומצם כדי לפנות מקום עבור ה-TR7, ופרט לשנה אחת עקף את כמויות הייצור של הטריומף החדשה באופן קבוע. המתחרה האירופאית העיקרית של ה-TR7 הייתה הפיאט X1/9. מבחינת גודל היו שתיהן דומות מאד, כאשר הטריומף מעט ארוכה ורחבה יותר, ושוקלת ב-91 ק"ג יותר. לפיאט היה מנוע מרכזי בנפח 1.3 ליטרים שאח"כ צמח ל-1.5 ליטרים ולמרות שהייתה חלשה מה-TR7, פיצתה על כך בנהיגה מלאת אופי ורעשים מהנים מהאגזוז. בתאוצה, הפסידה הפיאט לטריומף בזינוק הראשוני, אך בהמשך התאוצה הצליחה להתגבר על יריבתה. כמובן, לפיאט גם היה גג טארגה מלא שנמנע מה-TR7, והיא שרדה חיים ארוכים יותר, עם ייצור בין 1972-1989 וכ-45,000 יחידות יותר מהטריומף. מכוניות מייצור ראשוני הגיעו לאמריקה בתחילת 1975. העיצוב המוחצן דווקא שרד את המעבר מלוח השרטוט לדבר האמיתי, כולל הפנסים המתקפלים- אך כאמור עם גג מלא ולא טארגה, ובצירוף פגושי תקינה אמריקאית מכוערים, שהיה ברור ל-BL שיהיו מחויבי-מציאות, אם רוצים למכור באמריקה. המכונית הוצגה לעיתונאות המקומית בבוקה ראטון שבפלורידה בינואר 1975, אבל עוד לפני כן, נבדק משלוח של 35 מכוניות טרום-ייצור (כי הייצור עצמו נעצר עקב שביתה במפעל שבליברפול) ובהרבה מאמץ, הוכנו להשקה 17 מכוניות. התרשמות העיתונות המקומית לא הייתה שלילית, וכמה אף נתנו ביקורות חיוביות בשל עליית המדרגה הניכרת מהטריומף TR6 המזדקנת-מאד (שייצורה נפסק כשנה מאוחר יותר) ומה-MGB, שאת גרסת ה-GT שלה החליפה למעשה ה-TR7 באמריקה. שלוש מכוניות נמסרו לעיתונאים מובילים ממגזינים נחשבים לנהיגות ארוכות טווח לרוחב ואורך ארה"ב: דון פולר (Fuller) ממגזין Road and Track חזר בבטחה עם המכונית לקליפורניה; ג'ון כריסטי (Christy) ממגזין Motor Trend מצא את עצמו בתעלה לאחר שחמק ממפגש עם משאית בסופת שלגים, וליאון מאנדל (Mandel) ממגזין Car and Driver יצא לנבאדה, ומנועו "נתפס" בצפון טקסס. במאי 1976, אחרי עיכובים במסירות רכבים בארה"ב וחוסר היכולת של בריטיש ליילנד לעמוד במספרים הרצויים, הושקה המכונית בבריטניה לביקורות ברובן-חיוביות, כל עוד לא ציפיתם למחליפה ישירה עבור ה-TR6 או למכונית פתוחה. העיתונאי הנחשב LJK Setright ממגזין Car ניסה את הפנסים המתקפלים כדי לבדוק את השפעתם על האווירודינמיקה במהירות גבוהה, ולמצער- רק אחד מהם הסכים להתרומם... בכל זאת, עבור מי שנהג ב-MGB או MGB GT ולא נזקק למושבים האחוריים (שממילא היו קטנים מאד), המכונית הייתה שיפור רציני כמעט בכל תחום, אולי למעט העיצוב, שהיה עניין סובייקטיבי. אבל אין מנוס מלציין את אחד מחסרונותיה הגדולים של ה-TR7 - איכות ההרכבה הייתה מזעזעת, אפילו בשביל הרמה הרגילה של BL, וללא ספק תרמה לכישלונה של המכונית. לא חסרו סיפורים על TR7 שסירבו להתניע, פנסים שעלו וירדו לסירוגין, חוטי חשמל מותכים, גגות דולפים ועוד, כל זה ברכבים חדשים! אפילו מול איכויות הייצור הנמוכות בשנות השבעים (בהשוואה לסטנדרט הנוכחי), לא הייתה לכך הצדקה. בשנת 1978, נסגר מפעל Speke שבליברפול על אף הלחצים הפוליטיים לשמרו, והייצור עבר למפעל Canley שבקובנטרי, שם הצטרף לייצור הטריומף דולומייט. איכות הייצור השתפרה בשלב זה, אם כי אולי זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. הגרסה הפתוחה הגיעה לאמריקה בשנת 1979 ולאירופה בשנת 1980, לאחר שהוסר איום האיסור על מכירת מכוניות פתוחות. העיצוב שוב היה מידיו של מיקלוטי (לא ברור מדוע לא יכלו BL לבצע את העבודה הקטנה-יחסית בעצמם), ובלי-משים התייחס לכמה מהביקורות על העיצוב של הגרסה הסגורה. לא כולן, כמובן- קפלי הצד בצורת קשת עדיין היו שם, אבל הם כבר לא התנגשו בקו הגג. הגלגלים עדיין נראו מעט אבודים בתוך בתיהם. אבל זה הספיק כדי שבריטיש ליילנד ימשכו את ה-MGB מהשוק האמריקאי בשנת 1980. ה-TR7 הפתוחה שווקה באפקטיביות בבריטניה, עם הפוסטר הנ"ל. פרט טכני מעניין לגבי הגרסה הפתוחה היא משקולות שהוטמנו תחת הפגוש הקדמי, כדי לשכך רעידות מבניות שצצו בה. אפשר לראות השתפלות של פרופיל המכונית אם מסתכלים לרוחב הפגוש. הדבר המשמעותי הנוסף שקרה בשנת 1979 היה ההתקנה של מנוע הרובר V8 (במקורו של ביואיק) בנפח 3.5 ליטרים, שנתן למכונית את השם המתבקש TR8, ואפשר לה ביצועים יפים (לתקופה), כגון 0-100 ב-7.5 שניות ומהירות סופית בסביבות 200 קמ"ש. גרסה זו יכלה להתחרות הרבה יותר טוב מול הדאטסון 240Z \ ניסאן 280Z, למשל. יוצרו בסביבות 2700 TR8, כשרובן המכריע נשלח לצפון אמריקה וכמה מאות נותרו בבריטניה. בשנת 1980, שוב עבר הייצור דירה למפעל רובר שבסוליהאל (Solihull), ליד פס הייצור של הרובר SD1 על שלל גרסותיו. באופן קומי, זה נראה כאילו BL הזיזו את פס הייצור של ה-TR7 ממפעל למפעל בחיפוש אחר כוח עבודה ראוי, שסוף סוף יספק תוצר ראוי... אבל בשלב זה הפאונד החזק, כמויות הייצור הנמוכות וסגירת מפעל סוליהאל בשנת 1981, חיסלו את ה-TR7/8 סופית. יו"ר בריטיש ליילנד הכוחני, מייקל אדוארדס (Edwardes), קבע כי המכונית מעולם לא הרוויחה אפילו פאונד אחד. וזו ההיסטוריה הלא-ממש-חיובית של המכונית על קצה המזלג. אז מה, אם בכלל, אפשר לחבב ב-TR7? נתחיל דווקא בפיל שבחדר- העיצוב השנוי במחלוקת. כן, הוא אולי שועבד לחלוטין לצורת ה-Wedge, אבל גם ייחודי, בעל אופי, ובצבעים הנכונים- אפילו אנרגטי- בדיוק מה שמכונית ספורט אמורה להיות. בנוסף, הוא גם מקורי, ללא ניסיון ללבוש איזשהו סטייל מסורתי או זיהוי מותגי, כגון צורת גריל צפויה. העיצוב המרמז על מנוע מרכזי הוא בונוס, וגם עוזר לספק תא-מטען בגודל ראוי, דבר נדיר במכוניות מסוג זה. ומי שלא מתחבר לגג הסגור, יכול להתנחם במעט הקלאסיות האלגנטית שמספקת הגרסה הפתוחה. נקודה לחיוב היא תא הנוסעים. בהשוואה לקודמיו, ה-TR7 ביצע התקדמות ענקית, לא רק בפרקטיות אלא גם בצורה. ששת המחוונים היו גלויים וברורים, מוטות התפעול והמתגים כולם בהישג יד, והעיצוב היה עכשווי לחלוטין. מקום היה בשפע (תוצאה של אחת המסקנות מהסיור האמריקאי המקדים בשנת 1970), המושבים שובחו בשל צורתם ונוחותם, כמו גם מערכת האוורור והחימום, שעבדה כראוי. על הכביש, במיוחד מול ה-MGB, המכונית הייתה אפילו מצוינת. המגזין אוטוקאר תיאר אותה כ"מרכב המחפש מנוע מתאים" (chassis in search of an engine). אולי מדובר בהגזמה, אבל מבחינת התנהגות כביש, למכונית היו כל היכולות המתאימות לתקופתה כדי להתמודד מול מתחריה, למרות המחסור בכוח (על כך ענתה גרסת ה-TR8, אם כי מאוחר מדי). וכמובן, אי אפשר שלא לציין את הצלחות המכונית במרוצי מכוניות באירופה ובצפון אמריקה: בין השנים 1976-1980 הריצה בריטיש ליילנד באירופה את ה-TR7 תוך שימוש ביחידת המנוע של הטריומף דולומייט ספרינט ומאוחר יותר, מנוע ה-V8. בידיו האמונות של טוני פונד (Pond), אחד מנהגי הראלי הבריטיים הטובים ביותר, זכתה המכונית בכמה מרוצי ראלי (כביש). להלן סרט מעניין לא רק על הטריומף TR7 ראלי, אלא גם על איך נראו המרוצים עצמם בסוף שנות השבעים. בעיני, החלק הטוב הוא הסאונד של המכונית- רעש אמריקאי במכונית בריטית: בצפון אמריקה, זכתה הטריומף באליפות ה-SCCA PRO ראלי ברציפות משנת 1977 עד 1980 ע"י ג'ון באפאם (Buffum): קבוצת המרוצים האמריקאית, Group 44, מיסודו של בוב טוליוס (Tullius), לה היו קשרים ארוכים מול ליילנד מאחר והתחרתה במרוצי מכוניות ספורט עם יגוארים שונים (בהמשך, היו אלו שפיתחו את מה שהפך ליגוארים מתחרי לה-מנס), הריצה בהצלחה שתי TR8 באליפויות הטרנס-אם (Trans Am) ו-IMSA בין השנים 1978-1981, עם ניצחונות רבים: סה"כ, בשביל מכונית עם אורך חיים כל כך קצר, ההצלחה המוטורית הייתה פנומנלית, לא-פחות. לסעיפי הזכויות יש להוסיף את היותה של ה-TR7 ידידותית לשדרוגים. התקנה של מנוע הדולומייט ספרינט היא עניין כמעט בסיסי- BL ממילא תכננו להציע את היחידה הזו כאופציה, מה שלבסוף לא התממש. השתלה של מנוע ה-V8 במכוניות בעלות מנועי ארבעת הצילינדרים גם היא לא עניין מסובך במיוחד, והעובדה שתיבת ההילוכים נחלקת עם הרובר SD1 בעל אותה יחידת הינע, מפשטת את ההתקנה. ובאמת, רוב ה-TR8 שמסתובבות היום על כבישי בריטניה הן למעשה שדרוגים מ-TR7. לאורך השנים, הוצע מנוע הרובר V8 בכמה וכמה נפחים, הגדול שביניהם בן 5.0 ליטרים ובעל כ-300 כ"ס, כך שכוח רב יכול להיכנס למרכב ה-TR7, הרבה יותר ממה שהוצע בזמן שהייתה חדשה. ואז נוספים מעללים שקרו (או ברוב המקרים, לא קרו) ל-TR7 שתורמים להתעניינות במכונית; בריטיש ליילנד תכננו גרסת 2+2 מוארכת שתיקרא טריומף לינקס (Lynx), ותוכל להתחרות כראוי בפורד קפרי ובפוקסוואגן שירוקו. פוליטיקה פנימית, מחסור במזומנים וסגירת המפעל ב-Speke חיסלו את המיזם הזה, אבל חלק מאבות-הטיפוס שרדו. הרעיון דווקא היה ראוי, והמכונית יכלה להתחרות בקפרי עם יכולת דינמית וסטייל, בתוספת זיקה למכוניות ספורט המובנית במותג טריומף: אפילו מאוחר כשנת 1979, BL בדקו היתכנות של גרסה בעיצוב מעודכן, עם הארכה קלה בבסיס הגלגלים ובעלת מנוע סדרה O מתוך המוריס מרינה והליילנד פרינסס, שבהמשך תחליף את ה-TR7 עצמה וגם (סוף סוף) תחליף את ה-MGB בבריטניה- בריטיש ליילנד אפילו תכננו גרסה ייעודית של MG, כמו גם גרסה ייעודית לטריומף. בכלל, הצעות לגרסת MG עלו כבר מתחילת שנות השבעים ועד לשנת 1980, לעיתים כמשלימות ל-TR7 ולעיתים במקומה. שימו לב לצידי המכונית שמזכירים בעיצובם את צידי האוסטין מאסטרו\מונטגו, שהופיעו כמה שנים מאוחר יותר: עם כל הביקורת המובנית כנגד בריטיש ליילנד, אפשר להוריד את הכובע בפניהם שבכל זאת ניסו ליישם את הפרויקט הזה, בייצור מתוך שלושה מפעלים שונים ובשלוש קונפיגורציות- מכונית קופה סגורה, Roadster וגרסת V8. אם כן, לזכותה של ה-TR7 עומדים כמה דברים: הקונספט תוכנן להיות מה שהשוק הראשי אמר שהוא רוצה; לשאול את השוק מה הוא רוצה הייתה תוכנית טובה- אחרי הכל, הצוות הבא שעשה כן הצליח, ובגדול- אפילו מוקדם כשנת 1976, קיבל בוב הול (Hall) ממגזין מוטור טרנד פניה בדיוק באותו האופן שבריטיש ליילנד עשו, ממה שבהמשך הסתבר כתחילתו של פרויקט המאזדה MX-5. הסטייל היה מודרני, בריטי, ולא אדפטציה של סדאן מבית BL; תא הנוסעים היה מוצלח; כיול המתלים היה ראוי, בעצמו חידוש עבור מכונית ספורט בריטית; מנוע ה-V8 עשה ממנה מכונית טובה; הגרסה הפתוחה הייתה אדפטציה עיצובית מוצלחת; ולבסוף, כמכונית קלאסית, יש לה ערך מצוין, קלה יחסית לאחזקה ועדיין מזוהה כמשהו מיוחד, עם תגובות לכאן או לכאן. ישנה תיאוריה שגורסת כי ה-TR7 היא מיקרוקוסמוס של בריטיש ליילנד; רעיון מוצלח, אבל לקח יותר מדי זמן ליישם אותו; יותר מדי חלקי מדף מותקנים בכדי לשכנע שמדובר במכונית חדשה באמת (אפילו שהיא הייתה מהחדשות-יותר בליינאפ); מכוונת לנישה הלא-נכונה בשוק הרכב; שווקה לפני שהייתה מוכנה; צפי ייצור שאפתני מדי מהמפעל הלא-נכון; חולשות בסיסיות שמעולם לא תוקנו (דליפות, חלודה וכשלים מכאניים); המכוניות אותן הייתה אמורה להחליף המשיכו בייצור ומכירה; איכות הרכבה גרועה (כבר אמרנו?); ופרט למנוע ה-V8, ללא שום פיתוחים או שדרוגים משמעותיים נוספים אחרי שכבר יצאה לשוק. בסופו של דבר, מדובר בעוד מוצר עם הרבה רצון טוב וניסיון ליצור משהו יוצא דופן מבית בריטיש ליילנד, ששוב הוכשל בידי אותה חברה בדיוק, עם אותן הבעיות ששטפו את תעשיות הרכב בבריטניה בשנות השבעים ואת BL בפרט- שביתות, איכות הרכבה קלוקלת וסינדרום ה"מעט מדי, מאוחר מדי". לצפייה במאמר המלא
    4 נקודות
  4. 4 המוסכים הם אלו שנגישים למסלול היומיומי שלי ונוחים לי. אולי באמת בקריית שמונה או אילת יסכימו.. וברצינות, לקוח צריך להתעקש ולהלחם על דבר שמגיע לו? אחר כך, אחרי שקיפלת את המנהל המקצועי (לדעתי אתם חולמים) לחשוב איך יתנהגו עם הרכב שלו, כי לא מרוויחים על המשאבה אגורה אחת? רק בגלל המחשבה הזו לכל הרכבים שלי אני קונה את כל החלקים (אפילו את האטם קרטר) ממקורות שאינם היבואן, רובם אפילו מחו"ל, ומטפל ברכב בצורה עצמאית כאשר מתאפשר, נכנס למוסך שמקבל (כל אחד) בחיוך עם חלקים כאשר אין ברירה. מוסך שיקבל אותי עם חלקים שנוח לי, אכנס אליו כאשר אני זקוק למשהו בדחיפות. למה היבואן (כל יבואן) לא ינחה את כל שרשרת העובדים שללקוח מותר להביא חלקים? אני מכיר מוסכים מקרוב, מכיר את הטיעונים לכאן ולכאן. אבל להגיד שחוק ממולא במלואו, אי אפשר. דווקא למוסכים מורשים מתמחים, אין בעיה שלקוח יביא את החלקים. זה אבסורד..
    4 נקודות
  5. מבוא קצר לנפשות הפועלות: הרוכש: איני איש עסקים ועסקאות וחוץ ממה שקראתי בפורום אני לא מבין כלום בסחר-מכר בענף הרכב, ולא עלה בי הצורך כי מתנהל כמעט 11 שנים עם אותו ג׳יפון. בנוסף אני קצת מפגר; הווה אומר, מה שלוקח לאדם ממוצע 2 דקות להבין, לי נדרשת שעה (חרדתי, דיסלקטי, OCD, ADD, וכיו״ב מאפיינים טובים). לכן תהליך בחירת הרכב והחיפוש ארכו חודשים רבים עד שננעלתי וסופסופ מצאתי רכב עם הפרמטרים שאני רוצה. המוכר: בחור צעיר מ״פ משוחרר טרי מצה״ל, מוכר את את הרכב לטובת גיוס דמי לימוד. שיחת טלפון למוכר: עשיתי את כל הטעויות של טירון קניה אהבל. את המודעה בת כמה השעות ראיתי די במקרה ב 11 בלילה והתקשרתי למחרת אחרי 9 בבוקר כדי לא להציק מוקדם מידי. כמובן שאני לא הראשון שהתקשר. בשיחה שאלתי שאלות כלליות אבל בעיקר הללתי את הרכב המוצע למכירה ואמרתי למוכר את האמת: שקשה ביותר למצוא רכב שמור עם נסועה נמוכה ועד שמתפרסם אחד הוא נעלם תוך יממה ושאני רוצה, מאוד רוצה, לראות את האוטו. יעני, הבעתי התלהבות מאופקת. שיחה בת שלוש דקות. על מה לא שוחחנו? לא דובר על המחיר המבוקש, ולא על מחירון או ההפרש ביניהם, ולא על הנחה וגמישות במחיר ולא על התחייבות בבדיקה וכל מיני דיבורים כאלה שאני לא ממש אוהב. המוכר, אמר לי מאוחר יותר, התרשם מהשיחה הקצרה עם האיש המוזר. נסיעת מבחן(?): עשיתי ׳ויברח׳ מהעבודה באמצע היום וכשהגעתי המוכר בדיוק סיים נסיעה עם הקונה הפוטנציאלי הראשון. המתנתי בצד כמה דקות עד שיסיימו את ענייניהם ועד שהוא עזב ובליבי קויתי שהרכב לא נקנה. לשאלתי האם הרכב עדיין זמין, המוכר אמר שעדיין כן כי זה הקונה הראשון שהגיע לראות והם נפרדו בהבטחה שידברו מאוחר יותר. הרמתי מכסה מנוע (להסתכל, לא שאני מבין הרבה) המנוע וסביבתו נראים יבשים, הכל נראה מהודק ובמקום, תא המנוע די מאובק. תא מנוע לא שקרן. הסלון שמור, וחיצונית נראה טוב רק עם מעט שפשופים/שיופים בטמבון הקדמי, כמה שריטות/כיפופי פח, פה דינג שם דונג, כמצופה מרכב בן 4 שעבר שני בעלים, וסהכ די שמור, לא נורא בעיני. זרזיפי גשם. יצאתי לנסיעת התרשמות שארכה דקות ספורות לאורך קילומטר ורבע - אולי הקצרה בעולם. אחרי שעברתי שתי כיכרות במגמת ירידה ככה שהעברתי רק להילוך שני, עצרתי בצד אמרתי לבחור שאני מבין שהוא בתקופת מבחנים ולחוץ בזמן לכן לא אלאה אותו (ואת עצמי) ואני מעוניין להתקדם לקנייה. חזרנו שתי כיכרות במגמת עליה, ושוב העברתי רק עד הילוך שני. המוכר אמר שיתקשר אלי יותר מאוחר כי יש לו עוד קונים פוטנציאלים. לשמחתי כמה שעות אח״כ התקשר ואמר שהתייעץ עם הוריו (שהם בגילי אגב) והוא החליט להמשיך את המכירה איתי, למורת רוחו של הקונה הראשון שבא לראות את הרכב. בהתרגשות העברתי לו דמי רצינות. הייתה לי תחושת בטן, מכירים? נוצר חיבור בין המוכר לביני. הוא נקב בסכום קרוב מאוד למחירון המשוקלל ובנוסף הוא יקח את האוטו לטסט. אמרתי לו שהמחיר הוגן ואני מעריך את העובדה שהוא גם משלם וגם ולוקח את האוטו לטסט לפני המסירה. כן ביקשתי מהמוכר מעט גמישות לאחר שנעבור על תוצאות הבדיקה אם יידרש, והוא נעתר. הבדיקה: רבות נכתב על טיב ואיכות הבדיקות, ותרומתן לתהליך הקנייה, אין צורך להרחיב. רק אומר שבישיבת ההסבר של הבדיקה בעצם יותר מקריאים את תוצאות הבדיקה מאשר מסבירים, וההסברים לא ממש בדיוק מסבירים. כאמור, מוחי קצת איטי, אבל זו לא הפואנטה. אם יהיו שאלות אוכל להרחיב על הבדיקה או על חוסר ההבנה שלי. בבדיקה עלו כמה ריג׳קטים כסת״חיים וכמה אמיתיים. אחד מהם הצביע על סימני פגיעה מאחור (משמעות נמוכה) והחלפת שמשה אחורית. הבנו מדו״ח הסליקה שחברת הביטוח שילמה כ 8,000 ₪ על התיקון. בהתחשב בזה שהשמשה האחורית מקורית (בדקתי) הנחתי שהסכום התיקון הגיוני ואין נזק נראה לעין. עקב זה נקבעה ירידת ערך של רבע אחוז. אגב, המוכר לא היה מודע לעניין דו״ח הסליקה ולא ידע על התאונה כי קנה את הרכב לפני כשנה וזה היה לפני שהדו״ח היה זמין לציבור אני חושב. עוד בבדיקה, מצמד מרים גבוה. הבוחן חושב שנותרו למצמד 50%. (איך זה זה מדיד, לא הצלחתי להבין). בנסיעה הקצרצרה הרגשתי שהקלאץ׳ גבוה מעט, רק שאין לי אמת מידה כי לא נהגתי ברכבים אחרים ולא ידעתי אם זה אופייני לדגם, לרכב הספציפי הזה או שזה אני. כמה זוטות של בלאי סביר בעיני שפתירות בהשקעה לא גדולה: 2 צמיגים יבשים, מצבר בן 4 שקרוב לודאי מתקרב לסיום חייו וכמובן איך אפשר בלי מונחים אלמותיים כגון ״תיקון זווית היגוי״ ו ״רעשים מרצועת מנוע וגלגלות נלוות״. כמובן שהכל ייבדק שוב במוסך ויתוקן בהמשך. משא ומתן: חשבתי לעצמי ואמרתי למוכר שאני לא מתכוון להתקרצץ יותר מידי על המחיר ובהתחשב בזה שהרכב הוא לא ״ללא רבב״, אני מבקש שזה יתבטא במחיר. הוא הסכים, חשב קצת והפחית אלף שקלים. עשיתי את עצמי חושב לשניה והסכמתי. אולי יכולתי להתמקח עוד קצת, אבל לא מצאתי לנכון מכמה סיבות. מה גם שאלף שקל לכאן או לשם לא ישנו הרבה. אבל יותר חשוב לדעתי, מי אני שאגזול מסטודנט מתחיל שנאלץ למכור את רכבו האהוב אחרי שנה בלבד כדי לממן שכר לימוד? לא היה בליבי להתמקח. מתנות קטנות: -המוכר דאג לקבוע עם מכון הבדיקה לשעת בוקר כך שהיינו שם ראשונים, הפיק את דו״ח הסליקה, קבע תור בדואר, העביר את האוטו טסט ומיד שלח לי צילום רשיון רכב חדש - מי שפוטר אותי מענייני מנהלה מקבל נקודות זכות ואני בשמחה והערכה אפצה אותו בהתאם. -עברו 48 שעות עד שהעברתי את סכום הקניה בשל תקלה באתר הבנק. -ברגע המסירה המוכר מסר לי את המפתחות ואני שמתי בידו ח״י שקלים, שתצלח דרכו בלימודים ובכלל. הבחור התרגש מהמחווה הקטנה. -בדרכי הביתה היה חשוך וגשום ודקות ספורות אח״כ עצרתי בצד כדי לכוון את הכיסא והמראות ולהבין איך פועלים המגבים (אין ספר רכב לצערי). המוכר חלף בכביש בדרך לחברה שלו והתקשר אלי לשאול אם זה אני הייתי בצד הדרך ואם הכל בסדר. לא ברור מאליו. -הגעתי הביתה וכשיצאתי מהרכב הרמתי פיסת נייר שבצבצה מתחת למושב. קבלת תדלוק, הילד מילא דלק בסך 100 שקלים כמה שעות לפני המסירה. שעון הדלק הראה שני שלישים. סיכום: כל התהליך ארך שבוע. יש שיקראו לזה מזל. תמימות, טיפשות, כימיה, גורל, זימון מן היקום, קארמה, נס חנוכה, ועוד כל מיני. אולי, לא יודע להגיד. חושב שזה עניין של גישה. תקשורת, חיבור ואמינות נוצרו בין שני אנשים שונים עם מכנה משותף שהתייחסו לכל התהליך מנקודת מבט של חובבי רכב שפויים ולא אנשי עסקים שבאו לדרוס אחד את השני כדי ״לא לצאת פראיירים״. מאחל לכולם חוויות קניה ומכירה כגון זאת - מסתבר שאפשר גם אחרת. אההה… כן כן כמעט השמטתי את העיקר: פולו ידני (ידני,איזה כיף!) 1.2 TSI בציר 2016, 51,000 ק״מ בצבע-לא-צבע לבן. ברוך הבא לעולמי. סליחות על החפירה.
    3 נקודות
  6. אני יכול להגיד לך שאני יושב מול מטופלים כשיש פסיכיאטר בחדר וכשיש פסיכולוג בחדר, ויש מלא דרכים לעזור לבן אדם. הפסיכיאטר תמיד אבל תמיד יציע כדורים, כי האגנדה שלו הולכת עם ההצלחה של הכדורים. עם זאת, אנחנו כפסיכולוגים נמצאים בעמדה יותר אפורה, כדורים זו הדרך הקלה ביותר אך היא ברוב המקרים לא תעבוד לאורך זמן ללא ליווי פסיכולוגי. טיפול פסיכולוגי הוא ארוך טווח, דורש מאמץ, התמדה, הרבה מחשבה ובסןף יוצר שינויים לאורך זמן (כשהוא מצליח). יש אנשים שהפרוזאק והציפרלקס עושה אותם אפאתיים והם מעדיפים לחיות ללא כדורים אך עם רגשות חיים יותר. ויש אנשים ש"מתמכרים" לכדורים האלו. ועכשיו באשר למה שואדים כתב, קראתי גם חלק מהתגובות כאן. קודם כל ברמה ה"כימית" במוח שתדע שלא מעט מהתחושות שיש לך, הריטלין מחזק. סבלתי מזה במהלך התואר הראשון ונמנעתי מלקחת את הכדור עד שלקחתי חלופה גנרית בשם רפנדיאט שהורידה את התופעה של הדכאון והדכדוך שלוותה לכדור. באשר לכל שאר הדברים, אני חושב שאתה בתקופה מאוד עמוסה בחיים שלך ובסוף היום לא נשאר לך זמן לעצמך, ועד שנשאר, אתה מעדיף לנצל אותו באופן שדורש מעט משאבים כמו הפורום, אולי טלויזיה, ולא להתחיל ללמוד משהו חדש או לפתח תחביב שדורש כוחות פיזים או מנטלים. זה מובן, ואני מרגיש שיש פה מקום של חוסר תיאום ציפיות של עצמך עם המציאות. כלומר, ממוצע 80 בתואר שאתה עושה זה אחלה ממוצע ואולי מהנקודת מבט שלך זה מרגיש לא מספיק. העובדה שקשה לך בתפקיד שהוא עדיין די חדש בעבודה, היא מובנת. העובדה שאתה מרגיש אולי קצת אבוד ומבולבל באיזשהי צומת דרכים שנוצרה בחייך, היא מובנת, היא נורמלית. מנקודת מבט כזו הרבה דברים בחיים יוצרים סבל כששום דבר לא מספיק, לא יושב טוב, אנחנו לא מרוצים ממנו, נוצר סבל. אני קורא שאתה רוצה ללמוד אולי מכונאות רכב, לא סתם העלת את זה, זה כנראה משהו שאכן מעניין אותך, או שאולי אתה לא יודע אם הוא מעניין אותך. אם מבחינה כלכלית אתה מסוגל לזה, אולי כדאי שתפנה קצת מקום לעצמך אחת לשבוע, תצא מוקדם יותר מהעבודה, תסתדר איכשהו, ותפתח תחביב. אני גר לידך ואשמח שנתאם פעם כדי שאוכל ללמד אותך דבר או שניים בתחזוקת הרכב כשתזדקק אליה עם היפנית שלך, אולי תגלה בסוף שאתה בכלל לא אוהב את זה. אני בכל אןפן זוכר שסיפרת על דברים שעשית בעצמך ברכב ונשמע שזה נתן לך סיפוק מהעשייה. בסופו של דבר, תזכור שהתקופה שאתה נמצא בה היא זמנית, והחיים שלך יהיו פחות עמוסים אחרי הלימודים, אבל, כרגע אתה סובל ואולי יש דרכים לעשות את הדרך מתוקה קצת יותר.
    3 נקודות
  7. במקומך הייתי מנסה את מזלי עם עוד מטפל\ת. אני לא חושב שיש בעיה עקרונית לקחת פרוזק ושות', אלא אם אתה בגישה עקרונית נגד תרופות. אני לא חושב שיש סיבה לא להתייחס לחרדות או דכאון או כל בעיה נפשית אחרת בדיוק כמו שמתייחסים לכל מחלה. אני לא חושב שיש לזה את הסטיגמות שהיו לזה פעם, לפחות לא בסביבה של אנשים סבירים. אבל בכל זאת, לא בטוח שבהתמודדות עם חרדות או מה שאתה מתאר תרופות זה הפתרון היחידי. ופה בהתכתבות בפורום אתה אומנם נחשף יחסית, אבל כנראה הרבה פחות ממה שתצליח מול איש מקצוע, וגם - אל תקח את זה כעלבון, אני לא מנסה לרדת עליך - לעיתים יש לך צורך לגונן על המקום שאתה נמצא בו, וזה אולי חוסם אותך מלהפתח לאפשרויות או פרשנויות אחרות לעולם. חוץ מכמה מילות עידוד, אף אחד מאיתנו לא יכול להבין כמה הנטל של לימודים ועבודה קשה לך, או האם אתה נמצא במקום הנכון עבורך מבחינת מקצוע, או איך למצוא זמן למשהו נוסף לנשמה בין לבין. מבחינת התאור שלך זה לא כזה חד משמעי אם אתה נהנה לתכנת ונהנה לעבוד כמהנדס. וזו גם שאלה שאתה צריך לשאול את עצמך. ולעבור תהליך כזה של השלמה עם מה שאתה ואיפה שאתה, גם אם זה אומר שאתה מבין שטעית בבחירות שלך, או לחילופין משתכנע שצדקת, אבל כן בסוף בוחר לעבור טיפול במשך תקופה מסוימת, זה משהו שמאוד מאוד קשה, בטח לבד, בלי מישהו שיתן לך קונטרה מתוך הכירות טובה יותר עם מי שאתה. מעבר לזה, אני כן הייתי מציע לך לנסות להבין איך אתה מוצא זמן לתחביב או משהו אחר שאתה עושה שהוא לא קריירה, כדי טיפה למלא את המצברים. זה לא בהכרח צריך להיות משהו שקשור בהוצאה כלכלית, מן הסתם.
    3 נקודות
  8. 4 חודשים של חיפוש הסתיימו. אז מה חיפשתי ? האמת שגם אני לא הייתי סגור על זה, כן ידעתי שאני מעוניין ב SUV גדול, 4X4, נוח בכביש וסביר בשטח. התקציב עמד תחילה על 80 אלף ש''ח, משום מה זה היה נראה לי סכום הגיוני להתחיל את המסע לעולם הג'פים, אך מהר מאוד הבנתי שמשימה קלה זאת לא תהיה. איזה מכוניות בדקתי ? יוקון, קאיין, הונדה פיילוט, דיסקו 4, דיסקו 3, פרילנדר 2, לנד-קרוזר ארוך, פאג'רו ארוך וגרנד צ'ירוקי. כמו שניתן להבין מהרשימה לא הייתי סגור על עצמי בכלל, אבל בכלל , התחלתי לעשות טלפונים להפגש עם אנשים לעשות נסיעות מבחן: יוקונים פשוט קירקשו על כל בור בנוסף אפס התחברות לרכב. קאיין רק דיזל - לא נכנס לתקציב אחד נורמלי, ולבסוף הפחד מפורש ועלויות אחזקה עשו את שלהם. פרילנדר 2 - פשוט אין משהו נורמלי, והאמת קטן ממה שאני רוצה. לנד קרוזר - דיי אהבתי אבל השוק שלהם הזוי, אין מצב למצוא רכבים נורמליים בגזרת התקציב. פאג'רו/גרנד צ'רוקי - לא התחברתי כלל. הונדה פיילוט - ממש אהבתי בכביש ! אבל ללא יכולות שטח אמיתיות, אז וויתרתי. דיסקו 4 - אהבה ממבט ראשון, נסיעת מבחן סגרה את כל ההתלבטויות, חוסר ההבנה שלי בשוק של הרכבים האלו גרמה לזה שהפסדתי אקזמפלר לא רע בכלל. אבל איזה דיסקו 4 ניתן למצוא ב 80 אלף ? התשובה היא שאי אפשר למצוא , אז הגדלתי את התקציב ל 100, אבל מסתבר שגם ב 100 וגם ב 120 אי אפשר למצוא משהו נורמלי, אז הגדלתי ל 140 אלף ש''ח וכאן אישתי כבר התערבה, "יש גבול לכל תעלול" אתה לא קונה רכב כזה ישן במעל 140 אש''ח" היא פסקה ! מסתבר שגם ב 140 אלף ש''ח לא קל למצוא דיסקו 4, שמור , היסטוריה מלאה מתועדת ופחות מ 200 אלף ק''מ על השעון, ראיתי מספר נבלות שדרשו עליהם בין 90 ועד 130 אלף , ועבר מפוקפק, ויתרתי. הזמן עבר החיפושים נמשכו , רכבים עם נתונים סבירים נחטפו תוך שעות, והתסכול גבר. החלטתי להכניס דיסקו 3 למשוואה, נסיעה עליו הביאה אותי למסקנה שאומנם מפנק כמו ה 4 הוא לא, אך יש לו מנוע 2.7 ליטר דיזל שעדיף מ 3.0 דיזל שיותר מידי אנשים מביני דבר אמרו לי להתרחק כמו מאש. ואז הוא הגיע - דיסקו 3 , נראה חיצונית ופנימית טוב, אבל ממש טוב! יד ראשונה בבעלות אותו בחור 13 שנה, היסטוריה מלאה במורשה, הכל נשלח אליי לווצאפ בלי חוכמות, ו מעל 350 אלף ק''מ על השעון, 15% מעל מחירון והבחור הודיע לי מראש שזה לסגור ואין גמישות, החלטתי זהו אני הולך על זה, ביקשתי ממנו להפגש מייד , הוא לא יכל וביקש לדחות למחר בבוקר ,בלית ברירה הסכמתי. רצה הגורל ולמחרת הבת הגדולה שלי חולה , מישהו צריך להשאר איתה בבית וזאת לא אישתי, הסברתי את המצב לבחור , הוא מצידו אמר שכבר דחה כמה קונים ולא שומר לי את הרכב עד הערב, ב 12:00 בבוקר הרכב כבר נמכר. התסכול שלי רק גבר. הבנתי שאין ברירה וחייבים לשבת על הלוחות/פייסבוק/השארתי פרטים בסוכנויות ברגע שמגיעה הזדמנות צריך לעשות צעד מיידי. מזלי שאני עובד בתוכנה וגם ככה מול מחשב כל היום , אז כל שעה בערך נכנס ובודק, לפני השינה בודק, קם בבוקר שותה קפה ובודק, בשירותים בודק, ככה ללא הפסקה במשך תקופה לא קצרה, אשתי כבר איבדה סבלנות, טענה שאיבדתי את זה לגמרי ובוא נכנס לסוכנות טויוטה/סובארו הקרובה ונזמין ג'יפון חדש ונגמור עם זה, אני לא וויתרתי !! לפתע צצה מודעה חדשה: דיסקו 3, עם 197,400 ק''מ על השעון , טופל במורשה, היסטוריה מלאה , נראה לא רע בכלל בתמונות, מחיר 10% בלבד מעל מחירון , שיפשפתי עניי , חשבתי שאני הוזה, התקשרתי וקבעתי לעוד שעה. ביקשתי מאשתי להתלוות אלי, כל הרכבים הטובים שקניתי אישתי באה איתי, כל הרכבים הגרועים שקניתי אישתי לא באה, אז החלטתי לא לקחת סיכון הגעתי , ראיתי את הרכב , ותוך 3 דקות ידעתי שהוא שלי ! חיצונית דיי טוב, פנימית סביר , אבל שום דבר קריטי, אחרי כל כך הרבה דיסקואים שראיתי , כבר נהייתי דיי מומחה להבין שעומד מולי אחד נדיר, והכי חשוב אישתי אישרה. את ההתלהבות לא ממש הצלחתי להסתיר לחצנו ידיים , חתמנו זיכרון דברים , הבחור קיבל מקדמה במזומן, הלכנו לדואר העברנו בעלות, אבל פתאום הבנק שלי עושה קונצים, לא שאין כסף בחשבון , אך נדרש אישור פקיד להעברה בסכום כזה, מפה לשם העברתי לבחור כ 70% מגובה התשלום בהעברת זה''ב, ותוך כדי שאני מנסה לתפוס את הבנק לגביי הייתרה , הטלפון של המוכר לא מפסיק לצלצל בקשר לרכב, אני בינתיים מתעכב עם יתרת התשלום , מצב סופר לא נעים כי הרכב כבר על שמי ואני מרגיש חוסר נוחות מצד המוכר, לבסוף לאחר כשעתיים עיכוב הכסף מועבר כולו לחשבון המוכר, אני רואה אנחת רווחה על פניו וחוסר הנעימות שהייתה לי מהמצב מתפוגגת, ואני מתחיל לעכל שסופסוף קניתי רכב !! לפתע טלפון נוסף, למרות שהמוכר כבר הספיק להסיר את המודעה, בצד השני בחור שלא מרפה ומתחנן לסגור במחיר של 10 אלף מעל מה שהמוכר בכלל ביקש, הבחור מסביר לו " חבר הרכב כבר נמכר, אין לי מה לעשות, הוא כבר לא שלי הנה הקונה לידי" , ההוא מבקש לדבר איתי, והמוכר מעביר לי את הטלפון , בצד השני בחור דיי הזוי שמציע לי סכום לא הגיוני לטעמי על הרכב (בקטע שפשוט יותר מידי), חייכתי , אמרתי לו שלא יקרה וניתקתי. מבט חטוף על פני המוכר ואני רואה התבאסות קלה, אני מבין שהוא מרגיש שיכל לקבל יותר על הרכב, משמעותית יותר , והוא בתחושת פספוס - כן אתם קוראים נכון , המוכר מכר רכב תוך שעה מרגע הפרסום , במחיר גבוה מהמחירון והוא מתבאס. מצד שני אני בעננים, נפרד לשלום ונוסע הביתה. בדקתי כל מה שיכולתי ברכב גם נסעתי עליו נסיעת מבחן לא קצרה, בדיקה במכון לא עשיתי, הבנתי שמיותר לגמרי, נסיעה למקום מומחה שעה וחצי מאיתנו שהומלץ לי, לא באה בחשבון מבחינת המוכר ובצדק, אז נסענו למוסך מורשה לנד-רובר, ביקשתי שיבדקו את הרכב , אמרו לי 460 ש''ח + מע''מ, אני אומר, מעולה יאללה תעלה אותו על הליפט !! אבל אז הפקידה פותחת יומן ואומרת "תבוא שבוע הבא, אין שום אפשרות לקבל אותך עכשיו, התבאסתי והלכנו. בסופו של דבר ראיתי שעומד מולי אדם ישר שכל מה שאמר התברר כאמת, אז ויתרתי על זה והלכתי עם ההרגשה שלי - בואו נקווה לטוב. הרכב עבר טיפול במוסך מורשה לפני כמה חודשים ו 6 אלף ק''מ, יש לו טסט לעוד 7 חודשים, למרות זאת כבר בקופה הקרובה אקח אותו לבדיקה מקיפה ויישור קו רציני. החלטתי עם עצמי שלהוציא 10 אש''ח בשנה על תחזוקה זה סבבה לגמרי, 15 אש''ח בשנה מבאס, 20 אש''ח כבר מוכר, נראה לאן נגיע. בנוסף מכיוון שאין יותר מידי מידע לגבי עלויות טיפולים ותחזוקה בארץ (ביוטיוב יש אינסוף), מה שאוכל לבצע לבד אעשה ואשתדל לשתף בתקווה שיועיל לאחרים. אם למישהו יש המלצה על מוסך שמכיר את הרכב באיזור חיפה, אשמח לשמוע. אני יודע בלי תמונות זה לא שווה , אז קבלו כמה:
    2 נקודות
  9. ג'יזס, באיזה מוסכים אתה מסתובב, בנאדם?! 😅 במוסכים שאני מכיר ה"טרנד" הוא אספלט/בטון/מה שהיה שם כשהם הגיעו מאז ומעולם וכנראה גם לעולם.
    2 נקודות
  10. טוב התפתחות נוספת. הצצתי שוב בלוח של הC4 בשביל הספורט. בדרך כלל אני מסנן מודעות לפי ק"מ, לא עשיתי את זה הפעם. פתאום הופיע מודעה מהיום, C4 לבנה עם 700K ק"מ יד 2 מחדרה עיר האורות. הנחתי שזו טעות. טלפון למוכר, אכן טעות, 78K ק"מ, נשמע נחמד גר לידי לא נילך לראות? הולכים לראות. הרכב מ2016 יד 2 לבן נקנה מלובינסקי טרייד (היה בליסינג, נקנה ביולי 2019 יש אחריות לשנתיים... עד יולי 21). 78K ק"מ. שמשה קדמית לא מקורית, עבר ריקול טיימינג לפני חודשיים (בלי משאבת מים 😕). מזגן עבד חלש משום מה, לא קירר. הפתיע גם את המוכר, לדבריו יש לו אחריות של לובינסקי טרייד והוא יטפל בזה לפני שאני לוקח את הרכב. צמיגים, זוג קדמי סיני שהחליפו לו כנראה בטרייד, בן שנה. סיני רע אבל אפשר לסחוב אותו קצת (מקסימום יזוז אחורה). הצמיגים מאחור מישלן, נראים ישנים, אולי הגיעו עם הרכב. האוטו נסע יפה מאוד בכביש 4, לא נהגתי, לא אוהב לנהוג ברכבים לא שלי. לא היו רעידות, האיץ יפה מאוד, שקט מופתי. פלסטיקה בפנים שלמה, יחסית נקי (וזה לא רכב שהיה בשטיפה לפני יומיים כדי שיראה יפה). המוכר בגובה של איזה שני מטר, לדבריו סובל מבעיות גב, רק בסיטרואן נוח לו, אז כנראה שיהיה בסדר 😁 המוכר גם בנאדם מאוד נחמד לא רק בטלפון וזה חשוב! בקיצור נראה לא רע. מבחינת המחיר כמעט בתקציב שלי. לא ברמה שמבטלת עסקה, עוד 1000 שקלים יוכלו להפוך את העסקה למתוקה יותר. הטויוטה קוסמת, אף פעם לא החזקתי יפנית, אבל הבדל של 7 שנים... לא בא ברגל. זה גם עדיף לתינוק, הכסא בטיחות יעבור לשם, ונראה לי שאני אסע עם הפונטו לעבודה. אני מחבב את הפונטו, המושב שלה אחלה וככה נשמור על הC4 הזו. תמיד אפשר להתחלף בינינו אם יש צורך. אולי זה סימן משמיים, כשבאתי לנסוע מהמוכר חזרה לבית נכנסתי לאלטו, הנעתי ובום, המצבר נפרק ברגע אחד והתפגר... מזל שהיו כבלים ברכב. מרגיש כאילו מישהו סימן לי. נראה לי שאקח אותה מחר לבדיקת שלדה ומרכב, בדיקת זיהום אוויר כדי לראות שהיא לא אוכלת שמן, למוסך שיבדוק אותה על ליפט ונתקדם. Wish Me Luck או תנו לי בראש
    2 נקודות
  11. אז היום אחרי שהגשמים פסקו יצא לי סוף סוף לשטוף את הרכב בשיטת ONR. אחרי שעברנו מבית פרטי לבניין דירות, הייתי צריך למצוא פתרון לשטיפה עם כמה שפחות מים. על השיטה קראתי לראשונה כאן שנכתב ע״י @admtaynov13? והמשכתי עם כמה סרטונים ביוטיוב. הכלי עבודה שלי: onr של ליטר שהוזמן מאמזון https://www.amazon.com/gp/product/B00D8DR0AO/ref=ppx_yo_dt_b_asin_title_o01_s00?ie=UTF8&psc=1 מרסס של סטאר https://www.yhome.co.il/items/3131800 שתי כפפות של האחים הכימיכלים https://www.amazon.com/gp/product/B086P9FBBR/ref=ppx_yo_dt_b_asin_title_o01_s00?ie=UTF8&psc=1 כפפה זולה וישנה לג׳נטים https://www.aliexpress.com/item/33005484140.html?spm=a2g0o.productlist.0.0.29177a74ogUmYi&algo_pvid=936642ab-4cee-45b0-9a62-4e039dfa058c&algo_expid=936642ab-4cee-45b0-9a62-4e039dfa058c-25&btsid=2100bddd16083901710593060ebaf8&ws_ab_test=searchweb0_0,searchweb201602_,searchweb201603_ שלישיית מגבות לניגוב (באפינג), רציתי לקנות מגבות מאמזון או מהארץ אבל המחיר לא הצדיק את זה. ניגבתי את כל הרכב (קיה נירו) עם מגבת אחת בלבד. הופתעתי מהכושר ספיגה שלהן. בניגוב הראשון היא השאירה קצת סיבים שאחרי זה נעלמו. https://www.aliexpress.com/item/4000073157190.html?spm=a2g0s.9042311.0.0.2def4c4dE9jFA7 מטליות, תאכלס חשבתי שאני אצטרך אותן גם לשטיפה אז הזמנתי. בפועל אני משתמש בהן לניקוי חלונות וניקוי פנים https://www.aliexpress.com/item/32999474361.html?spm=a2g0s.9042311.0.0.2def4c4dE9jFA7 מהילה של חומר את הonr מהלתי ביחס של 7.5 ליטר ל30 מ״ל onr, לפי המלצת הקבוצה ולפי מה שקראתי ברשת. שיטת שטיפה שטפתי באותה צורה כמו כאן טעויות שמתי את החומר ורק אחרי זה את ה7.5 ליטר מים. בפועל מהזרם מים, הonr הוקצף מאוד, אחרי כ5-10 דקות הקצף נעלם לגמריי. היה קצת מציק לשפוך למרסס מים על מלא קצף, כמובן חובה משפך. השטיפה בגדול הייתה פשוטה ולקחה לי כשעה, אם יש לכם טיפים נוספים אשמח לשמוע. מה עוד חסר לי : המלצה לapc טוב ולא יקר לניקוי פנים הרכב תכשיר לשמירה על פלסטיקה חיצונית שחורה שלא תהפוך לאפורה/לבנה תודה ל @yogev20 ולכל השאר שהגיבו וייעצו
    2 נקודות
  12. זה. וגם זה: שתי נקודות מאוד חשובות. במיוחד עם כול מה שאתה צריך זה לעבור את התקופה הזאת. תשקיע בפסיכולוג, קח כדורים נגד וואטאבר כדי לשרוד וכדי שיהיה לך רגע נחת מעצמך כדי לעבוד על עצמך. אל תפרוש מהתואר בשום מחיר. אתה בחצי מהדרך, דרך נחוצה, חייב לסיים. כמו בריצה שלך, אותו דבר גם פה.
    2 נקודות
  13. @vadim6385, יש לי כמה תובנות אבל אולי אני מפספס בק"מ, אז תרגיש חופשי להתעלם. מראש, צריך יותר הכרות כדי להבין איפה אתה נמצא, אבל ממה שכתבת זה נשמע (לי לפחות) שאתה קצת בתהליך של תאום ציפיות מול העולם. ואני אנסה להסביר: זה נשמע שאתה מצפה לדברים שלא באמת קיימים, across the board. למשל בלימודים, המתמטיקה היא סיוט לבערך 99.999% מהסטודנטים (תמיד יש את העתודאי החוצפן הזה שיושב חמש דקות ומבין הכל, אבל הוא יוצא דופן) וגם הקורסים היותר "מעניינים" הם לרוב יותר מסע אלונקות מתותים עם קצפת, גם למי שלא מראה את זה / מוציא ציונים טובים בסוף. בטח ובטח אם עושים אותם במקביל לעבודה במשרה מלאה, או אפילו ב-80% (וגם ב-50%). בעבודה יותר קשה לי להבין ממה שכתבת, אבל אם גם המנהל וגם שאר החברים בצוות מרוצים ממה שאתה עושה, אתה כנראה די בסדר. גם אנשים שכותבים קוד כבר 20 שנה טועים בהערכות זמנים בסד"ג, רוב הזמן. אני לא רואה סיבה להרגיש רע עם זה באופן ספציפי. וגם מעבר, הקושי להכנס למשימות חדשות (אם אני מבין נכון) הוא טבעי ומקובל, יש כאלו שעושים דברים מהר (וגם נכנסים לדברים חדשים מהר) ויש כאלו שלוקח להם יחסית יותר זמן אבל מבינים דברים ועושים דברים יותר לעומק. זה עניין של אופי, לא של יכולת. גם כאן, אף אחד לא בא לעבודה רק כי כיף לו, ואף אחד לא נהנה מכל מה שהוא עושה. אם בסה"כ מעניין לך, נחמד לך עם האנשים והמנהל הישיר, אתה מוערך ומקבל תנאים סבירים - מצבך מעולה. יותר בגדול, זה נשמע לי כמו קושי להתמודד עם קושי ו"לנהל את עצמך". בלי להפחית מהקושי האובייקטיבי (שהוא באמת עצום) החלק שהכי קשה לך הוא להתמודד עם זה שקשה לך: גם לא להיבהל מהקושי מצד אחד (נשמע לי קצת כמו פחד מכישלון) וגם לדעת להתנהל במצבים של עומס: לדעת מה חשוב ומה לא, איפה אפשר לעשות פחות דברים או באיכות פחות טובה ומתי צריך לקחת כמה דקות לעצמך ולוותר על משהו, לפני שאתה מתפוצץ. זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל זה ממש לא. אתה לא יכול להצליח (אלא אם נולדת נכון, כמובן) אם אתה לא יודע להתמודד עם קושי וכישלון (בטח אם אתה בורח כשה קורה). זה חלק מהחיים, גם לאנשים הכי מצליחים. אני במקומך לא הייתי מוותר, לא על הלימודים ובטח לא על העבודה. הייתי כן מנסה לראות איך אני מצליח להפחית לחץ - לוקח פחות קורס בסמסטר, אולי מבקש לעבור לעבוד ב-80% משרה, וגם מוצא משהו שייתן לך קצת להתאוורר במקביל. גם כאן, להתאוורר לא חייב להיות משהו שעומד בציפיות חברתיות כלשהן - אם בא לך לשבת באיזה אוהל במדבר במשך שבוע, או סתם לקום מאוחר בסופ"ש ולשבת כל היום על איזה משחק, או אפילו לקרוא ספר - תקדיש קצת זמן לעצמך. זה ממש לא חייב להיות משהו הישגי, או קשה, או שמצטלם טוב לאינסטגרם, רק משהו שיוציא אותך מהלחץ.
    2 נקודות
  14. לא פשוט להשיב לזה אבל לפני הכל מוריד בפניך את הכובע שבגילך יצאת להרפתקה כזו של שילוב לימודים, לא פשוטים, עם עבודה במשרה מלאה. אתה צריך להודות שאתה רווק ויכול להרשות לעצמך את השדרוג המקצועי הזה וזה אכן שדרוג. אין ספק בדבר אחד, אתה חייב משהו שלא קשור ללימודים או עבודה. חברה חדשה, וזה לא חייב להיות קשר צפוף, מכון כושר (או כל פעילות גופנית שזה עושה פלאים לגוף ולנפש) תחביב חדש... ואל תהיה מתנגד עקרוני לכדורים פסיכיאטריים. אני סובל מפוסט טראומה בשל השירות הצבאי, דבר שהתפרץ עם צוק איתן. לקח לי בערך 3 שנים להבין שאני בכלל סובל מחרדה ועוד שנתיים, בגלל שהייתי מתנגד כדורים, עד שהתחלתי לקחת כדורים ששינו לי את החיים לטובה ועבורי, עם אפס תופעות לוואי. כדורים זה רק כלי להתניע תהליך של שינוי. לא הייתי מוריד מסדר היום מחשבה על להיות עצמאי, נשמע שאת המשמעת העצמית כבר יש לך, גם ביקורת עצמית שהיא חשובה, כך שמה שנשאר זה לחשוב על מה לעשות.
    2 נקודות
  15. ואו. פניה כזו לפורום, למזלנו אנחנו אנונימיים כאן. כמובן שבפורום תקבל עצות מקלדת מאנשים שלא מכירים אותך ולא מבינים דבר בפסיכולוגיה, אז ייעוץ מקצועי אישי הוא המתבקש. אבל אם בעל מקצוע המליץ על תרופות לא הייתי פוסל את האפשרות על הסף, בסופו של דבר הן עוזרות ללא מעט אנשים.
    2 נקודות
  16. 2 נקודות
  17. היום התחלתי לעבוד על הפלטה והחיווט למערכת בשעה טובה !! בין הגלגל ספייר לבגאז יש פלסטיק מקורי של מאזדה שהוא מעולה לדעתי אמנם התקנה קצת צפופה אבל חוסכת מקום Sent from my iPhone using Tapatalk
    2 נקודות
  18. שילשום עלתה על כבישי ישראל פולקסווגן אטלס ראשונה בייבוא מקביל. מדובר על SUV מגודל באורך של 504 ס"מ עם שבעה מקומות, אבזור בטיחות מלא, ומנוע גיבור בנפח 3.6 ליטר 6 צילינדרים המפיק 276 כ"ס, והנעה כפולה. הגיר פלנטרי 8 הילוכים. האטלס מגיע אלינו ממפעל פולקסווגן בטנסי וחונך את היצרן "פולקסווגן ארהב" במסד הנתונים של משרד הרישוי (יש עוד ארבעה כלי רכב שיוצרו במפעל הזה והגיעו בייבוא אישי במהלך השנים) המחיר? 350000 ש"ח. לחסכנים יש גם גירסת 4X2 שעלותה "רק" 330000 ש"ח
    1 נקודה אחת
  19. אתה פשוט אדם בריא, ופשוט. הרווחת הרבה יותר בריאות ממה שהיית יכול להרוויח אם היית סוחט אותו בעוד 1000 ש"ח. כך זה יוצא גבוה בבדיקת המחירון המשוקלל. לכן גם מופיע יד קודמת פרטית
    1 נקודה אחת
  20. סל"ד סרק לא תקין, חוסר איזון בעבודת מנוע ועוד.
    1 נקודה אחת
  21. תתחדש וסע בדרכים טובות! נעים מאד לשמוע Sent from my POCOPHONE F1 using Tapatalk
    1 נקודה אחת
  22. עוד דבר, מדברים על מנוע הזרקה ישירה, קח בחשבון שלפעמים צריך לנקות פיח מהשסתומים
    1 נקודה אחת
  23. בשוק היד השנייה יש נוכלים וגם אנשים ישרים. צריך לזהות אותם כבר בשיחה המקדימה. (עניין של ניסיון) כמו היום שראיתי פרסום (ולא לראשונה) שרושמים דגם מפואר, ומדובר על דגם פשוט. למה לרמות כבר בפתיחה. (לא מתקרב לאנשים כאלה) זאת מגמה נפוצה בלוחות, תמיד לרשום דגם הכי גבוה, למרות שמדובר על דגם פשוט, ליסינג לרוב. (אישית לא מתקרב) לפעמים יש מזל ומוכרים הגונים, כפי שקרה לך, ואין דבר יותר יפה מזה להתנהל ביושר. (קרה לי בקנייה האחרונה, לאחר המתנה של חודשים) תתחדש.
    1 נקודה אחת
  24. אני לא מוצא את ההיגיון במימן. זה אולי היה ריאלי בעבר כאשר הטווח של הרכבים החשמליים היה מאוד נמוך, אבל עכשיו כאשר לכל רכב חשמלי מהדור החדש יש טווח של כ 300 ק"מ על טעינה אחת, אין צורך בתא דלק שדורש הפקת מימן, שינוע שלו במיכליות לתחנות תדלוק, רק בשביל לסחוב אותו ברכבים לצורך ייצור חשמל להנעת מנוע חשמלי. יותר פשוט וזמין לחבר את הרכב לשקע החשמל.
    1 נקודה אחת
  25. אני מאוד מבין מאיפה אתה מגיע לזה ומה אתה מרגיש, אבל בתור מי שהיה במצב דומה אתה פשוט מסתובב עם בעיה רפואית לא מטופלת, כשיש תרופה שמטפלת בה. מציע שתנסה, לא תאמין איך פתאום הכל יסתדר הרבה יותר טוב. אתה עכשיו משחק בחיים על מצב Difficulty Max ויש אפשרות להורד את זה.
    1 נקודה אחת
  26. העצה שלי, תנשך שפתיים כנס למוד קרבי ותעבור דרך זה. הייתי במצב מאוד דומה עם לימודי הנדסה מכאנית, משרה מלאה ורצון תמידי לצעוק זין על כולם ולמה אני צריך את זה ולעזוב הכל.היום אני מוקיר תודה שלא עשיתי את זה. לא הייתה לי שניה של נחת, את הלימודים משכתי גם כמעט 6 שנים במסלול ערב ואין לי מושג מה זה להיות סטודנט, מה זה חיי סטודנט,מה זה לשבת ללמוד/לבלות עם אנשים אחרי הלימודים מבחינתי זאת הייתה תקופה כמעט שחורה בקטע הזה. בת הזוג שלי , שבהמשך הפכה להיות אשתי הייתה שם בשבילי לתמוך ברגעי המשבר הרבים. זכור לי בעיקר רגע אחד שהייתי צריך לעבור קורס בפעם ה3 בגלל איחורים בהגשות(ותכלס התנכלות בקטע אישי של המרצה) שאמרתי זהו , פה אני יורד מהרכבת הזאת אבל לשמחתי אחרי כמעט שבוע שלי עם עצמי החלטתי להמשיך. תנסה למצוא לך את הדברים הקטנים שמאירים את הימים הקשים ונותנים לך כח להמשיך לרוץ. אני מכיר אנשים שהפסיקו ומתחרטים על זה עד היום , כל יום גם בגלל הקטע המקצועי וגם בגלל הויתור שעשו לעצמם. אתה נראה כמו מישהו שזה כן מעניין אותו וכן מתחבר לתחום ופשוט חווה קושי. אם לא היית כזה(לפחות לפי מה שכתבת כאן) לא היה טעם להמשיך במשהו שאתה לא אוהב/לא מתחבר אליו.
    1 נקודה אחת
  27. אני בעיקר משועשע מזה שעכשיו שיש לנו נשיא אמריקני "קונבנציונלי" השרשור הזה די גוסס. מסתבר שקארזפורום צריך דרמה קווין כמו טראמפ כדי לשמר עניין....
    1 נקודה אחת
  28. בתור אחד שמחפש לרכוש דירה, אני יכול להבטיח לך שהשוק ממש לא חי ובועט, יש ירידה מאוד גדולה בהיקף העסקאות ובנוסף ירידה מינורית במחירים. המון אנשים, בניהם אני, יושבים על הגדר ומחכים לירידות נוספות. ראה גרף מחיר ממוצע עבור דירת 4 חדרים בחולון (מיד2, לא מקבלן) בדצמבר 19' מחיר דירת 4 חדרים ממוצעת עמד על 1,807,000₪ נכון לחודש ספטמבר, מחיר דירת 4 חדרים ממוצעת עומד על 1,730,000₪. - ירידה של כ-4%. אני מניח שנכון להיום כבר יש ירידה נוספת במחיר הממוצע (נדע בחודש הבא). בשורה התחתונה המהלך של בנק ישראל נועד לעודד רכישת דירות ולהציל את הקבלנים מקריסה. תוסיפו לזה את האשראי המוגדל שהקבלנים קיבלו (כדי שיוכלו גם הם לשבת על הגדר ולא להוריד מחירים חלילה) הורדת מס רכישה העדר מס הכנסה על השכרת דירה ועוד ועוד... המון מהלכים מלאי אינטרסים שכל מטרתם ללבות את שוק הנדלן.
    1 נקודה אחת
  29. אני עם GS450h השניה שלי (הקודמת היתה דור-3 והחזקתי אותה בין 2012-2017, הנוכחית היא דור-4 שיש לי משנת 2017). קודם כל אתה יכול לצפות שכל רכב יהיה זקוק לטיפולים. מההודעה שלך לא ברור על איזה שנת מודל אתה הולך. אם יש יצרן עליו באופן סטטיסטי אבל די מובהק לאורך הרבה הרבה הרבה שנים אתה יכול לסמוך שלא ייצר לך הפתעות לא מתוכננות מבחינת אמינות, אז זה לקסוס. אני בטוח שתיכף יקפצו כאן כל הידענים שיספרו לך שלקסוס זו טויוטה ו"תראה כמה ריקולים יש לטויוטה", אבל מבחינתי דיונים כאלה הם טחינת מים ובדרך כלל יוזמים אותם אלה שאף פעם לא החזיקו לקסוס. ובכן, כמות ההפתעות שהיו לי עד היום (2 מכוניות, 8.5 שנים, עשרות אלפי קילומטר בכל אחת) = אפס*. זה נכון גם לטיפולים - אלה התבצעו פעם אחת בשנה ואף פעם לא קיבלתי טלפון מהמוסך שיש הפתעה וכדאי להכין עוד X ש"ח לא מתוכננים. עלויות טיפולים אתה יכול לבדוק עם המוסך. קבל כלל אצבע - אחזקת לקסוס לא מתקרבת לאחזקת דגמים גרמניים מאותו סגמנט (פירוט חלקי למטה) ואם לא נפלת על אקזמפלר שלא טופל או עבר התעללות מיוחדת, גם רשימת התיקונים תהיה הרבה יותר קצרה, ובכל שנתון. *: בדגם הקודם שנמצא ברשות אבי מאז 2017 הוחלפה סוללה היברידית שהיתה מכוסה באחריות המורחבת של לקסוס - העלות עבורו היתה אפס ש"ח (בדוק פרטים באתר לקסוס ישראל כדי להבין מה מכוסה ובאיזה עלות, ממליץ לך מאוד לרכוש, אם אתה קונה היברידית). הרכב הזה הוא בן יותר מ-10 שנים כרגע עם כ-130,000 ק"מ, מעולם לא היה בביקור לא מתוכנן במוסך ושום דבר בו לא כשל. הרכב שלי עם רק כ-40,000 ק"מ ועדיין נראה, נשמע, נוסע ומריח (העור...) בדיוק אותו דבר כמו ביום שעלה על הכביש. ביטוח תלוי בשנת הייצור, מי נוהג, הסטוריית תביעות וכו', אבל אני די בטוח שעלות הביטוח תפתיע אותך בכמה שהיא לא גבוהה יחסית לדגמים אחרים באותו סדר גודל. נכון שמבחינת Transporter שהגיב מעלי לקסוס GS לא נחשבת מתחרה באודי A6, ב.מ.וו סדרה 5, E-CLASS ואחרות בסגמנט, אבל לא הוא קובע את אפיון הסגמנטים בענף הרכב. אני לא יודע בדיוק גם מה הכוונה ב"להביא רכבים הרבה יותר יוקרתיים" במחיר 300,000 ש"ח (מה זה בכלל אומר? שם היצרן? השנה בה התחיל לייצר כלי רכב? הרושם שסמל מסויים משאיר על אנשים מסויימים?) - מבחינתי ה-GS עונה בדיוק על מה שחשוב לי - נוחות ברמה די נדירה, מרווח פנימי (ובדור-4 גם מרחב תא מטען), אבזור נדיב, נסיעה סופר-שקטה, אמינות מוחלטת, שירות מעולה של היבואן, עלויות אחזקה לא מוטרפות, תדמית "רגועה", כוח מנוע ותאוצה רצינית (פלוס זמינות כוח מקסימלית בכל מהירות בגלל הסוללה ההיברידית), איכות חומרים גבוהה בתא הנוסעים, משטחים רכים ותאים משוכחים בכל מקום, ירידה של היצרן לפרטים קטנים (דוגמיות - כל החלונות מאיטים את התנועה לקראת סגירה כדי לא להרעיש, ציפוי לבד אפילו בתא אחסון איזוטרי, חיפוי כל בורג או ציר חשוף), הרכבה מהודקת עם אפס קרקושים או חריקות - מבחינתי זה בדיוק מה שאני רוצה ועבורי זה שווה את התוספת בעלות הרכישה והאחזקה. אחרי כל כך הרבה שנים אני יכול לומר לך שזה בדיוק מה שהמכונית תוכננה עבורו ועבורי היא מספקת את זה כל יום. אין לי מושג מאיפה Transporter הביא את הנתון שבין "8,000-5,000 ש"ח לשנה זה סכום סביר לדברים שלא ציפית" - מקווה שיפתור לנו את המיסתורין, אולי יש לו נסיון שלי אין.
    1 נקודה אחת
  30. פשוט מזמינים מחו"ל ברבע מחיר. אם הייתי חי על מחירי היבואן הרשמי כבר הייתי פשוט רגל עם הצרות שהיו לי עם הרכב הנוכחי. לא צריך לפחד מהדברים האלו וזה פחות נורא ממה שזה נשמע, למעט כמובן המיסוי המטורף על כל דבר שקשור ברכבים.
    1 נקודה אחת
  31. מה הנסועה הצפויה? טל זה 20 ק"מ ביום ו-200 ק"מ פעמיים בחודש תגיע ל-12,000 ק"מ בשנה. בהנחה שזה אומדן בחסר מדובר ב-15,000 ק"מ בשנה. בנסועה כזו ההפרש בעלות הדלק בין 10 קמ"ל ל-12 קמ"ל יסתכם ב-100-150 ש"ח בחודש. לכן צריכת הדלק יכולה להדחק למקום נמוך יחסית בקריטריונים - מרחב מספק למשפחה, מוניטין אמינות ודירוג בטיחות (לפי NCAP) צריכים, לדעתי, לעמוד בראש השיקולים.
    1 נקודה אחת
  32. אתה עכשיו עמוס מאוד, גם לימודים לתואר הנדסה וגם משרה מלאה ועוד בתפקיד חדש וגדול- אני חושב שברגע שהלימודים יסתיימו אז גם העבודה פחות תלחיץ אותך וגם יהיה לך כבר יותר ניסיון בעבודה, כך שנראה לי שמדובר פשוט בתקופה לחוצה מאוד שאחריה דברים יכולים רק להשתפר. אין לי משהו חכם להגיד חוץ מ"תחזיק מעמד!"
    1 נקודה אחת
  33. אם הנזילה היא כתוצאה ממחזיר שמן עייף, החלפה של המחזיר שמן תפתור את העניין ואין סיבה שהיא תחזור. אם הנזילה היא כתוצאה של מיסב עייף בגיר שגורם לחופש בציר, החלפת המחזיר שמן בלבד לא תעזור ויש לטפל במקור הבעיה. בקיצור כל מקרה לגופו, ויש להתחיל באיבחון מדוייק של הבעיה.
    1 נקודה אחת
  34. ערב צח, קודם כל- לא מדובר בפוסט מרמור ישראלי. נהפוך הוא- שמח מאוד עבור חבר יקר. אז ככה: חבר הולנדי שכבר קיבל בזמנו mercedes a class דנדשה מהניילונים, הפעם התחדש במשהו עוד יותר מרשים. היו לו כמה אופציות לשקול(לא שאלתי אותו מה היו האלטרנטיבות), ובסוף הוא החליט שפולסטאר 2 היא הכלה המיועדת. עלויות: 950יורו חודשי- על חשבון החברה. 50יורו חודשי- על חשבונו, אך מתקזז במסים. 310יורו חודשי- זה מה שהוא משלם על הרכב, הכל כולל הכל. לדעתי האישית זה פשוט לא נתפס ומגניב לאללה. אני נורא שמח עבורו ויש מצב שהתרגשתי(מרחוק) יותר ממנו כשהוא קיבל את הרכב. אין בשלב זה מסקנות ותובנות, הפידבק היחיד שקיבלתי הוא שהוא מרוצה עד הגג, הרכב נמוך והוא ציין זאת לטובה, וההאצה מדביקה אותו למושב. התבדחנו שעכשיו יש לנו ביחד 638כ"ס, והתרומה שלי היא רק כשליש להלן ה"ליסינג" ההולנדי: c86abb1f-c27e-4658-aa5f-bf18b9c29703.MP4 134adcc3-2928-4bbf-a48b-aa2402b2d139.MP4 6e273438-39f8-4912-9b6d-8273946716a7.MP4
    1 נקודה אחת
  35. לא קשור לניקוי מצערת חבל על המשך ניסיונות הניקוי עם פירוק או בלי פירוק. צריך להתחיל עם חיבור סורק תקלות מחשב, ולחזור עם תוצאות. יתכן מאוד שהבעיה נובעת בכלל ממתח מצבר נמוך וכו.
    1 נקודה אחת
  36. @danniel כמו שאתה בטח יודע, היצרנים נוטים לשנות את ההמלצות על צמיגות השמנים ותקני השמנים - תוך כדי למידה ותוך כדי התחשבות באקלים באותה מדינה. אם היצרן אומר 0W20 בארה"ב, יכול להיות שלמזרח-התיכון זה יהיה אחרת (ויכול להיות גם זהה...). אולי יצא לך לקרוא בדיונים האחרונים על שמן ל PSA במגוון רחב של דגמים, והנה - ממש ממש לאחרונה היצרן החליף באופן גורף לכל הדגמים שלו (כולל ישנים) את הצמיגות ל 5W30 ותקן אחד בלבד - בישראל. באירופה נכון לעכשיו עדיין משתמשים בשמן 0W30 כמו שהיו משתמשים בישראל עד לאחרונה. עד לאותו הרגע, כל דיגמי הדיזל המודרניים ודגמי הבנזין המודרניים היו לוגמים שמן 0W30 בתקן B71 2312 - והנה (הכל נבדק לפי מספרי שילדה ספציפיים) כל ליין הדגמים של PSA עבר כמעט באופן מוחלט ל 5W30 העומד בתקן B71_2297 - לרבות: 308 בנזין, ברלינגו 2.0HDI מודל 2007 , ברלינגו מודל 2017 1.6HDI, סיטרואן C4 PICASSO 1.6T 2017 בנזין... לציין שהשמן הספציפי הזה הוא של TOTAL המיועד למדינות חמות (נקרא HTC - High temperture countries) ומעבר לכך נשאר קומץ מאוד מאוד מאוד קטן של דגמים שנשאר נאמן לצמיגויות קודמות.
    1 נקודה אחת
  37. הכותרת צריכה ליהיות איך קודלקתי , בתור רכב שלא יייסע הרבה בדקת את עלויות ההחזקה ? בכל מקרה רכב מרשים !תתחדש ותהנה .
    1 נקודה אחת
  38. אחלה אוטו, הפלטפורמה אלפא שג'נרל מוטורס פיתחו לה, ממש מעולה. תתחדש ותהנה. ואם תצטרך חלקי חילוף תזמין מהאינטרנט. Sent from my Redmi Note 8 Pro using Tapatalk
    1 נקודה אחת
  39. זה רכב שהיה פעם ברשימה שלי, בסוף נבחר רכב אחר פשוט כי אני עדיין רווק וכיול להרשות לעצמי תצורות פחות קונבנציונליות. בתכלס נהיגה? אהבתי את הרכב, הכי לא אמריקאי שיש ויותר ממה שיש לסדרה 3 להציע שלא בדגמים עם חבילת M SPORT או כמובן דגמי M מלאים. עשית נכון מאוד שבחרת בפרימיום, הבולמים האדפטיביים משפרים משמעותית את נוחות הנסיעה ביום יום לעומת דגם לקשרי. תתחדש ובעיקר תהנה. זה כיף לרכוש משהו שעושה לנו את הנהיגה מיוחדת, נעימה ומהנה יותר. זה עולה קצת יותר בחשבון הכללי, אבל ההנאה שמתחילה עוד לפני פתיחת הדלת שווה כל שקל. ולגבי החיבור למוכר? גם אני כזה כי אכן יש אינספור הזויים בתחום. רכשתי רכב שהיה ברור לי שהמוכר אהב אותו והשקיע בו. הוא לא הסתיר ממני את כל התקלות שהיו אבל אני מעדיף אחד כזה שטיפל בבעיה עם החלקים הטובים ביותר ולא אחד שיסתיר ממני כמה שיותר ויספר לי איזה סוכריה אני הולך לקבל למרות שתוחזק במינימום האפשרי.
    1 נקודה אחת
  40. כן הגיוני לפעמים היצרן ממליץ דברים שמנים בצמיגויות שונות לפי האקלים אצלי בפיאסטה יש אופציה ל5w 20 או 5w 30 ואני משתמש ב30 בשביל עוד הגנה בחום בארץ פה Sent from my SM-G970F using Tapatalk
    1 נקודה אחת
  41. אני גם לא מבין למה לפנדה, אמנם היא עדיפה כנראה על האלטו, אבל היא עדיין מכונית מיני. נראה לי שסופר מיני תהיה בחירה הגיונית יותר. גם בתקציב נמוך יחסית אפשר למצוא דברים מעניינים.
    1 נקודה אחת
  42. לא שופט, אבל מהמעט שאני מכיר אתה לא בפוזיציה שקצת עשרות אלפי שקלים יהפכו לך את החיים לכאן או לשם. אם כל כך רע לך, ולמה לא להחליף? למה דווקא לפנדה? למה לא לקנות רכב קצת יותר "נורמלי"? איזו סופר מיני סבירה? נניח, קליאו ידנית? אולי אפילו 208 אוטומטית? במקומך לא הייתי חושב לרגע, אלא אם אתה נהנה לסבול.
    1 נקודה אחת
  43. במקומות שהם לא אי בודד באמצע מדבר, שמחירי הרכב הגיוניים, נוסעים ברכבים חביבים. רק בארץ כל מי שנוסע בסדרה 3/סי קלאס מרגיש אוליגרך. בחו״ל זה רכב למעמד ביניים במקרה הטוב.
    1 נקודה אחת
  44. אזכיר לך רק שבמשבר ה"סאב פריים" בארהב מיליונים איבדו את ביתם. הממשל התערב וחילץ שלל גופים גדולים מאוד, אבל לא הקפיא לאף אחד את המשכנתא/הלוואות. איזה מסר אתה מעביר כבנק מרכזי שאתה מקפיא לאנשים שלא חשבו על יום שחור את המשכנתא? איזה מסר אתה מעביר לאנשים שכן חשבו על היום הזה וחיכו שתנאי השוק השתנו?
    1 נקודה אחת
  45. 5 ליטר של נוזל קירור פיגו מקורי עולה 100 ש"ח,על מה אנחנו מדברים פה?.
    1 נקודה אחת
  46. תתחדש. רכב נוח ברמה אחרת. אני "עשיתי" 70000 קמ על דיסקו 4 בהנאה רבה. התמונות מפרצים עליון ומהעשוש רק בשביל התיאבון. אני הייתי עם ג'אנט 19" ולכן הייתי חייב גלגל רזרבי שני, אבל ב-דיסקו 3 אפשרי גם ג'אנט 17 אז זה בסדר. קח בחשבון שבמקרה של שני פמצ'רים, אתה לא יכול להיעזר בחבר יפני כי אתה תהיה היחיד עם 5 חורים בג'אנט (ומותג ג'יפ כנל)
    1 נקודה אחת
  47. יש פלסטיקים חיצוניים שיותר רגישים לשמש ויש כאלה שפחות. במשך הזמן הם מאבדים את הברק השחור והופכים לאפורים. (בלי קשר לווקס) רוב התכשירים לא מחזיקים מעמיד יותר מחודש, יש תכשירים יותר יקרים שגם נותנים מראה עדיף כמו KOCH CHEMIE מוצר יקר איך איכותו. יש משחזרי צבע כמו Solution Finish או את Effect Ride Forberz שמחזיקים להרבה זמן, כמובן עולים בהתאם. ובשביל למקסם את התוצאה שתחזיק מעמד וגם תיראה אחידה, בלי קשר למה שתבחר - תעשה ניקוי ממש יסודי לפלסטיקים לפני מריחת חומר, כי ככל שהמקום יותר נקי זה יחזיק יותר מעמד. (שומנים/לכלוך מפריעים לאיחוי)
    1 נקודה אחת
לוח הניקוד מוצג לפי אזור זמן ירושלים/GMT+03:00
×
×
  • תוכן חדש...