Jump to content

לוח ניקוד

  1. Buki

    Buki

    אחראי פורום


    • נקודות

      1,501

    • הודעות

      32,246


  2. פבל

    פבל

    מנהל הפורום


    • נקודות

      1,414

    • הודעות

      4,244


  3. SlowRide

    SlowRide

    חברי המעגל הראשון


    • נקודות

      1,409

    • הודעות

      14,172


  4. vadim6385

    • נקודות

      1,340

    • הודעות

      9,692


תכנים פופולרים

תכנים שצברו את הניקוד הגבוה ביותר מתאריך 02/08/20 בכל התחומים

  1. חול המועד והעסק סגור ויש קצת זמן לפרוק: אבא שלי חולה כבר כמה וכמה שנים בכך וכך מחלות לא עליכם. כבר 8 שנים מוגבל בהליכה, מתוכם בשלושת השנים האחרונות נכה סיעודי מלא. התגורר רחוק מהילדים ובבניין ללא מעלית והיה מוכרח לעבור דירה. מפה לשם נפל הפור על בית פרטי במושב קרוב קרוב למקום מגורי באזור מודיעין. גם קרוב לאחד הילדים. גם בית פרטי וגדול ומונגש לנכים. לפני שנתיים הורי עברו קרוב אלי. כשהייתי צריך לקחת את אבא לטיול, סיבוב, רופא וכדו' הייתי מגיע אליו, הפיליפיני מוציא אותו עם כסא גלגלים ומצמיד לרכב. מעמידים אותו על הרגליים בכוחות משותפים (כבד משקל) אחד דוחף אותו לתוך המושב הקדמי באאוטלנדר, ואחד מושך אותו מבפנים, ואיכשהו מצליחים להכנס. עד לפני שנה. בחזור מהרופא לא הצלחנו להכניס אותו לרכב, אבא נפל לרצפה. באמצע הרחוב. מושפל. כואב. כשהוא רואה את בנו, העובד הזר והעוברים ושבים מלמטה. כמה %/_& בפורטוגזית, שני עוברי אורח ז'לובים עם לב יהודי חם, והכנסנו את אבא לאוטו. "יותר אני לא יוצא מהבית" "נגמרו הסידורים" "לא צריך ים" "אתה לא (כן) אשם" ועוד פנינים כאלו קישטו אותי בחזור, והבנתי שלא ניתן להמשיך ככה. ביררתי על רכב נכה: אבא ואמא בלי רשיון וגם ככה אבא לא מסוגל לנהוג. מקבל קצבאות כולל קצבת ניידות לחסרי רכב. אני יכול להיות "מורשה נהיגה" אם ירכוש לעצמו רכב בלי מיסים (הלוואה עומדת). אממה, ההורים לא התלהבו מידי מלרכוש רכב חדש גם ללא מיסים בגלל העלות הגבוהה, ומשומש לא ניתן לרכוש ללא מיסים אפילו מנכה, אף אחד לא יודע באמת מדוע. 3 ידידים שיש להם רכב נכה עם מעלית חשמלית לא יכולים להשאיל לי את הרכב כי זה נוגד את תנאי הביטוח הלאומי (ואני לא רוצה לנצל אותם לנהוג). וככה זה עובד: נסיעה עירונית: אני מגיע לבית הורי, מגלגלים את אבא לתחנת אוטובוס ועולים אחרי מאבק בחילוץ הכבש הידני, נוסעים תוך כדי תמיכה בכסא הגלגלים, ויורדים היכן שצריך. נסיעה בינעירונית קצרה: מונית ייעודית עם מעלון חשמלי. נסיעה בינעירונית סטנדרטית: השכרת רכב נכה עם מעלון מהשכרת רכבים ייעודית "פריוואי" בעלות לא מבוטלת. בינתיים אני מגיש בקשה מסודרת לביטוח לאומי לאישור רכב נכה (וגם ועדה לגודל רכב בגלל המוגבלויות המיוחדות), אחרי מספר שבועות מתקשרת אלי פקידה מהסניף המחוזי: פקידה: אתה בן של שמואל? אני: כן. (אימות פרטים וכו') פקידה: יש בעיה. אביך זכאי לרכב נכה, אבל אתה לא יכול להיות מורשה נהיגה שלו משום שאתה גר במרחק של 1520 מ' ממנו כשהמגבלה היא 1500 מ'. אני: בדקתי ואני גר במרחק של 1380 מ'. (אחד הפרמטרים בקניית הבית היה בדיוק זה. בכדי שאם אצטרך אוכל להיות נהג מורשה שלו. הפקידה הסבירה לי כי היא בודקת בגוגל מאפס מרחק מכתובת לכתובת. ידעתי את זה כבר. הטעות היא שגוגל מחשב משום מה מהבית הלא נכון ברחוב במושב, והבית האמיתי הוא במרחק 1380 מ'. הסברתי לה כי גם אם הכתובת היתה אמנם 1520מ' הרי שמרחק 1500 מ' הוא עדיין בתוך הבית של ההורים) כאן אמרתי לה כי גם אם הכתובת תהיה הרבה יותר רחוקה אני יכול להעביר את הכתובת להורים - ובצדק, משום שאני מגיע לשם באופן יומיומי ואפילו ישן שם לעיתים. כאן מסתבר שעשיתי טעות. מכאן כל השיחה הופנתה על ידה לשאלות לגבי כמה אני נמצא אצל ההורים ואיפה אשתי והילדים וכו' וכו'. לאחר מס' ימים הגיעה פקידה מהסניף המקומי לביתי בשעת בוקר לשוחח עימי (ללא תיאום), אשתי הסבירה לה כי אני נמצא אצל ההורים שלי לטפל באבא (אחד אפס לטובתי), למחרת הגיעה לבית הורי ללא תיאום כנ"ל, לא הייתי שם, ותיחקרה את אמא על מידת שהותי בבית הורי (1-1). קיבלתי זימון טלפוני לפקידה הרלוונטית בסניף המקומי. היא בעצם תיחקרה (שלא לומר חקרה) אותי אך ורק על מידת שהותי בבית הוריי. כל הסבריי שזה לא רלוונטי משום שאני מתגורר בתוך 1500 מ' נפלו על אזניים ערלות. לאחר כמה שבועות נוספים קיבלתי תשובה שלילית בדואר. נימוקים: אני לא גר בבית אבי ואני גר במרחק מעל 1500 מ'. לא רשום האם ואיך ניתן לערער. רוצה לערער, ולהביא מדידה של מודד מוסמך. בינתיים ממתין עם זה, גם בגלל שגם ההורים לא סגורים ב-100% על הוצאה של רכב חדש (ועוד סיבה אישית), וממשיכים בהשכרות, המוניות המיוחדות והאוטובוסים. בינתיים עולה לי רעיון: אם לא ניתן להכניס את אבא לרכב רגיל כי הוא לא יכול לעמוד, למה מעלון? בוא נקנה קבריולט!! התייעצתי כאן בפורום. לא רציתי להוציא סכום גדול על רכב משני אבל לא רציתי סתם זבל. פיג'ו 206CC נפסלה משום שהיא 2 מקומות, ואני חייב את השורה השנייה לפיליפיני. בעצם כמעט כל הדגמים נפסלו מטעם זה. יום אחד ראיתי אותה ביד 2 והתחברתי מיד: סאאב 9-3 קבריולט 2004. מנוע 2.0 טורבו. מטוס אמיתי עם יציבות שרק השוודים יודעים לתת. נכון, יש מעט ריג'טקים, בקושי שלושה מכונאים שמכירים את הרכב, אבל בסך הכל רוב המכלולים די חדשים. 30 ומשהו אלף ש"ח החליפו ידים, ואני נוסע מהדואר ישר להורים: "אבא, יש לך הפתעה בחוץ", משא ומתן קצר לגילוי ההפתעה, ואני מוציא אותו החוצה, מכניס אותו עם המנוף הייעודי של המיטה ישר למושב הקדמי, וטס בכבישי המושב. אבא עם חיוך ענק שלא נתן הרבה הרבה זמן מאז שהתחילה המגפה הארורה אשר מנעה מהנכדים להגיע, ומספר תוך כדי נסיעה בערגה על השברולט בל אייר (57') קבריולט הדנדשה שהייתה למשפחה בילדותו בריו דה ז'ניירו, וכמה הוא נהג עליה לבד בגיל 12 ברחבי אחוזת הנופש המשפחתית באזור ריו. לראשונה ראה את הנכדים מתחילת המגפה: מפה לשם הגגון קצת גמגם, ובעיה קטנה בטורבו, ואמא מטילה וטו בכלל על יציאות מהבית בגלל הקורונה. הסאאב נשארת בחניה ועוברים לנוהל ביקורי בית כשצריך רופא. כל התכנית של מאבק בביטוח הלאומי נכנס לאיזשהו סטנד ביי כזה. תסתיים הקורונה ונטפל בזה. בוקר אחד לפני מספר שבועות אמא מטלפנת אלי מוקדם. 6:42 על השעון " אמא, בוקר טוב. מה קרה?" "אבא נפטר". "מה???" "כן. באתי לתת לו כעת את התרופות ואני רואה שהוא נפטר...." אבא היקר והצדיק. לא כולם ידעו להעריך את נשמתך הענקית שצמחה בתוך גוף שברירי. לימדת אותנו מה זה חסד. לימדת אותנו מה זו נתינה לזולת. לכל אחד וללא תנאי. לימדת אותנו מה זה חיפוש אחרי האמת בכל מחיר. בורא עולם לימד אותנו שיעור בהשגחה פרטית: אם היו מאשרים את הרכב, הרי בדיוק כעת היינו רוכשים אותו ומיד צריכים לשלם את כל המיסים ולמכור אותו בהפסד גדול. כעת הציוד הרפואי בחדר, הסאאב והמצבה כבר מתחילים להעלות אבק. אבל אני רואה אותך בעיני רוחי דוהר בעצמך בקבריולט אל האופק. אני יודע שטוב לך בגן עדן. אחרי 20 שנות ייסורים יצאת זך, נקי וממורק מכל שמץ של לכלוך אם דבק בך. יש לך חנייה שמורה למעלה. לא, לא חניית נכים.
    78 נקודות
  2. אני לא מגיב רק כשטוב, אלא גם כשקצת פחות כן, זה מבאס. כן, לא נעים. וכן, היה לי עוד פחות נעים לעמוד מולו ולהגיד לו את זה (אני זה שהראה לו מה קרה, לא חיכיתי שהוא יבוא ויגיד). קצת כמו להיות הרופא שבא לספר על התוצאות של הניתוח למשפחה. אבל אנחנו אחרי, הגענו להבנות והוא קיבל מאתנו גם רכב חליפי בינתיים. באסה, אבל גם זה קורה לפעמים 😒 אגב, הסיבה שצובעים את כל הטמבון ברכב הזה היא שזה צבע שונה בעל 3 שכבות וצביעה נקודתית תראה כמו כתם. שבוע מצוין ורק בריאות, חברים. עדי
    66 נקודות
  3. מעשה שהיה כך היה. לקראת אמצע שנה שעברה החלטתי למכור את הפוקוס ולהתחדש ברכב בשביל הנשמה אבל גם בשביל המשפחה. התקציב של הרכב נע סביב ה 80-100K. בהיותי חובב רכב ובעל משפחה הדרישות היו: משפחתי, מנוע חזק, איכות פנים גבוהה, אבזור, ייחודי יחסית על הכביש ושיראה טוב. וכן, אם אפשר אמין. כל הדרישות שנאמרו הינם יחסיות. יחסיות למה? לפוקוס שהייתה לי. היו מספר מתמודדות: Volvo V40 2.0T, Audi A3 1.8, Mazda 3 2.0, Guilietta QV, Leon 1.8, BMW 118i. מטרת הפוסט היא איננה הבחירה, אז אני לא ארד יותר מדי לפרטים אבל בכל זאת אתן את נקודות המפתח. המאזדה 3, אמינות זה שם המפתח, גיר פלנטרי, אבזור בשפע ולא חסר כוח. אבל? רואים יותר מדי על הכביש, לי אישית זה הפריע וגם ה165 כ"ס הם של סוסים רזים. האאודי A3, נראת טוב חיצונית ופנימית עם עיצוב פנים מינימליסטי שאהבתי, מנוע נהדר, ייחודית יחסית על הכביש ועם 'הסמל הנכון'. אבל? גיר הDQ200. נכון - הקונצרן תיקן כבר את הכל. אבל לא קונה את זה. הלאון 1.8 נפל מסיבה דומה (כמובן שהוא שונה מאוד מהאאודי באופי ה'צעיר' שלו שמשפיעים על הפי'צרים של הרכב, כמו תאורת אווירה אדומה, סמלי FR מפוזרים וכדומה). ארצה אולי להתעכב מעט על הנושא של האמינות. למרות היותי בעל פוקוס, לא יצא לי להכוות מהנושא של הגיר, אבל זה בהחלט היווה גורם מזרז למכירה. יש משהו בתחושה של 'שעון מתקתק' שמרחף שגורם לאי שקט. זה מתעצם לאור העובדה שאתה רוכש רכב יד2 אינך יודע כיצד באמת בעלי הרכבים הקודמים נהגו בו, מה שמשפיע על אריכות חיי הגיר. נמשיך. הגוילייטה. מושלמת. איטלקית, תוצרת שאני אוהב. נראה טוב (לפחות אם לא מסתכלים לה בול בפנים, סורי). ובתקציב יכלו להכנס כמה QV נחמדות, שזה בכלל משדרג את כל החווית הנהיגה. עם 240 כ"ס וגיר TCT זריז אפשר לייצר פאן. אבל? הTCT הרובוטי פחות הטריד אותי מאשר הDSG אבל פנים הרכב קצת מבאס. החל מדשבורד מתנפח, ידיות דלתות בעלות 'פירוק מהיר', הגה בולבוסי (לטעמי), לוח שעונים מתחילת העשור - ובכלל, הכל מרגיש שם קצת עייף. העיצוב הנאה והקימורים של הדשבורד קצת מפצים וגם הכסאות המעולים בQV. אבל... לא עשה. על הV40 - למרות הכיוון הצעיר שאליו נראה שוולוו הלכה איתו היא עדיין וולוו במלוא מובן המילה. עבורי היא הייתה - אבהית מדי (למרות שאני בעצמי אבא ). אז נשארנו עם ה... BMW 118i. פה יקפצו החבר'ה יצקצקו בלשונם ויגידו - 'הנה זה הלין על אמינות תיבת הDSG וכרגע הוא שם את יהבו במנועי Prince הידועים לבוצה?' ואכן, ה118i F20 שאני רציתי היא בעלת מנוע N13B16. לא אכנס לפרטים יותר מדי אבל ישנם עדויות על בעיות בפועל עם המנועים האלה. לאחר שחפרתי בפורומים שונים באינטרנט - החשש קצת פחת אבל לא נעלם. עד שראיתי אותה: רכב שמבחינתי היה נדיר. גם 118i (השוק מוצף ב116i). גם רמת גימור Luxury (חבילת Business ממש ענייה). גם חבילת M Package (הגה, חצאיות, ספוילר, ליף קדמי, גלגלי 17", ומושבים עם תפירות... תענוג) . וגם הצבע... Estoril Blue שמאוד מאוד מחמיא לרכב (לטעמי). בנוסף, גיר פלנטרי ZF8 מעולה, מושבים נוחים ותומכים, הגה ספורטיבי, איכות הרכבה מעולה, מבודד רעשים יש מיזוג מאחור, מערכת מולטימדיה מאוד נוחה לשליטה, מצב Sport + שעושה שמח וכמובן... הנעה אחורית. לרכב גם דברים שלא אהבתי כמו העובדה שאין הזרמת אודיו בBT 🤦‍♂️, צמיגי Runflat, לוח מכוונים מעט מיושן (אבל מאוד ברור לעין) וגם קצת חסר סאונד ודרמה שקצת לוחצים. ראיתי וקניתי. למרות שהרכב היה יד גבוה (אני יד רביעית). שנת 2015. BMW 118i כחולה... שלי. הגענו למחציתו של סיפורנו. עבדכם הנאמן היה מאושר באדם. לאחר חיפוש קדחתני מצא רכב שמתאים גם ליום יום, למשפחה וגם פאן. האומנם? הרכב אכן חזק. 170 כ"ס הנעה אחורית. המספרים הם אחד לאחד כמו הפוקוס, רק שהפוקוס האטמוספרית סיפקה את המומנט הצנוע של 20.6 קג"מ ב4500, והבימרית סיפקה נתון מכובד יותר של 25.5 ב1500. יחד עם הילוכים שעוברים מהר מאוד אפשר לייצר קצב נסיעה מהיר. אבל אין פאן. כמו שרבים וטובים אמרו לפני לכוח מהר מאוד מתרגלים. אבל היה לי משהו קצת חסר. נו שויין - צרות של עשירים. קפצנו קדימה בזמן. ינואר 2020. טרום קורונה. עבדכם הנאמן מתחיל לשאול את עצמו שאלות. נכנסתי בלי מזיד ערב אחד של שעמום למחירון לוי יצחק - וחשכו עיני. הייתי מודע לירידת מחירים אגרסיבית יותר מצד מכוניות היוקרה, אבל לוי יצחק פשוט רצח את המחירון של סידרה 1. אולי זה היה מכיוון שהסדרה 1 החדשה נכנסה. אלוהים יודע. אני ידעתי שאין משמעות באמת למחירון למי שלא מתכוון למכור. אבל הלב התכווץ קצת. ואז גם קרו 2 דברים: אחד, הזדמנות עסקית שדרשה ממני מזומן מיידי והשני - מחשבה שלמרות איכויותיו של הרכב - הרי בסוף הוא לא קלע למשבצת שאותה רציתי למלא - רכב לנשמה. מפה לשם, מודעה הגיעה ליד2, מבול של מבלבלי שכל - אבל עם קונה אחד רציני שהבין, הכיר וחיפש אחרי הרכב (הוא זוכר את הרכב מהבעלים הקודמים). בלעתי את הצפרדע, ומכרתי את הרכב עם שכר לימוד / שכר השכרה תקופתי בדמות ירידת ערך של חצי שנה (חצי שנה... לא היה טיפול ולא טסט). בעל הרכב (יד חמישית) ממשיך להנות מהרכב עד עצם היום הזה. עכשיו מה עושים? יש רכב נוסף במשפחה - אבל אני צריך רכב. זול. אבל כזה שהוא בסדר. שלא יבאס חובב רכב יותר מדי. נפל הפור על פיאט בראבו. שנת 2010. רמת גימור דיינמיק. הבראבו בשעתו קצת כיכבה פה בפורום. חבילה משתלמת של מנוע Tjet אמין וזריז מרחב פנים סביר ליושבים מאחור (יש גם מיזוג), גיר רובוטי חד מצמדי שאפשר לחיות איתו בשלום. ומחיר שווה לכל נפש. קניתי. ישר אחרי הרכישה, החלפתי את הצמיגים והגלגלים ל15" של מיטו (ברישיון), ככה לעשות קצת נחמד על הלב (לא באמת הייתי יכול לנהוג עם רכב בעל טאסות פור גוד סייק). וזהו. יש חיישנים. צריך להחליף מערכת. הרכב עושה את עבודתו נאמנה. קצת מרעיש, קצת קופצני - אבל בסה"כ בסדר. השתנמכתי - אבל עם מטרה. לחזור בעתיד לחיפוש אחרי אותו 'רכב לנשמה'. עוד קפיצה קטנה בזמן. ספטמבר 2020. קורונה בחוץ. ימי טרום סגר חגי תשרי. עבדכם הנאמן חורש את המרחב הדיגיטלי והפיסי בחיפושו אחרי רכב נוסף. והפרמטר הראשון 'משפחתי' - עף מהחלון. ברגע שזה עף מהחלון, חשבתי למה לעצור בחלון? למה לא להעיף גם את הגג. נעיף את הגג. אז עכשיו אני מסתכל על קבריולט. אבל רגע? קבריולט זה עדיין לא שם. מה אני מחפש בעצם... המילה היא - רודסטר. משהו עדיין חסר - אהה כן - חובה גיר ידני. התקציב? העודף מהמכירת הבימרית וקניית הבראבו. והגענו למתמודדות: מאזדה MX5 NC. 😌Miata is always the answer הרי זוהי הבחירה הכי 'רציונלית' לא? התנהגות כביש מושחזת (לפחות בNC לא סטוק), מכלולים אמינים יחסית, טיפולים זולים, המון המון פאן, סחירות טובה מאוד (אולי קצת פחות בתקופה האחרונה) ומחירון שיורד באיטיות ואף עולה. אז נכון, היא מיושנת והיא קצת דומה לנקניקייה - אבל מיאטה זה אגדה, בחייאת! אז נכון, יש לה רק 160 כ"ס ומומנט של 19.2 קג"מ - אבל מיאטה קלה, בחייאת! ראיתי, נסעתי ונהגתי על מספר מיאטות. מבין על מה ולמה אוהבים אותם. אני... פחות. מה חסר לי? כוח. המיאטה מאוד ייחודית על הכביש, אבל לא ממש התחברתי לעיצוב של הדור הזה (דווקא אוהב את המראה של הדור הרביעי והראשון). חיפשתי משהו עם מקדם ייחודיות גבוה יותר וגם אחד שידע לקחת אותי קצת יותר מהר ל100. אתם עדיין כאן? מעולה. כי עכשיו הגיע הזמן להגיד ששקלתי פורשה. ליתר דיוק Boxster 987.1 ידנית, שחורה, 2007, שמורה, ק"מ נמוך,יד נמוכה, מטופלת אצל כדורי, אחרי החלפת קלאצ' ומנוע גג. שחורה. פורשה. צריך להגיד יותר? כן. צריך להגיד משהו על בעיית המנוע הIMS שיכולה להשבית את המנוע ביום בהיר אחד. נפגשתי עם בעל הרכב. בן אדם מדהים. התחברנו. היה לפני טרייד אין על S5. היה מוכן לרדת למחיר מאוד אטרקטיבי (סדר גודל של יונדאי i20 חדשה). ישר רצתי לעשות שיעורי בית על המנוע - ועל בעיות - ועל מה הסיכוי שאמצא את עצמי על צד הדרך מתבונן בערמת ברזל מעשנת ומתקתקת? עד שסיימתי לעשות את שיעורי הבית - ההזדמנות נגוזה. הרכב נמכר. לטובה? אולי... אבל נשארתי עם תחושה של החמצה. התחושה הזאת התחלפה מאוד מהר ברגע שהעברתי בעלות על הרכב הזה: BMW Z4 E85 3.0i ידנית. יצא הגורל ומצאתי את הרכב הזה, פורסם בערך לדקה וחצי ביד2 ואז ירד, המוכר התנדנד (לא מאשים אותו) בהאם למכור או לא למכור. בסוף הגענו לעמק השווה, הרכב נמכר. מבחינת נתונים יבשים, 230 כ"ס עם מומנט של 30 קג"מ שמגיע ב3500 סל"ד. מנוע הM54 בעל שישה צילנדרים טורי. הנעה אחורית (כמובן). גיר ידני 6 הילוכים של ZF. גג חשמלי. הרכב היה מטופל ביד אוהבת (קשה שלא עם רכבים כאלה). והוא באמת - רכב לנשמה. מהמעט שנסעתי איתו (ארור יהיה הסגר הזה) - מרגיש חיבור לרכב שלא הרגשתי עד עכשיו. התמכרתי לצליל של המנוע. התחושה הקליקית של ההילוכים, המשחק עם הקלא'צ - הרכב דורש ממך להיות יותר מעורב. הוא קשיח, יושב נמוך על הכביש והצמיגים לא אוהבים יותר מידי מהמורות וצריך לנהוג מאוד בזהירות על באמפרים. אבל כשאין באמפרים? חגיגה. אז מה עכשיו? מאוד רוצה להמקצע על הרכב ועל הנהיגה בו. מקווה לזכות בהרבה סופי שבוע איתו, טיולי נהיגה ומפגשים (אוף, שיחזור כבר). ימי מסלול בהחלט על הכוונת, וגם יום נהיגה אולי עם מדריך מקצועי בהחלט יכול לעזור. אם החזקתם עד עכשיו, רוצה לסכם ולאמר שאם יש משהו שאתם באמת רוצים - תשיגו אותו. זה שווה את זה. נכון, מהצד זה נראה ברדק (מכירה-קנייה-מכירה-קנייה-קנייה), אבל אם אתם אנשים שיודעים להתנהל בצורה כלכלית - ויש לכם קצת זמן זה שווה את זה. נכון, להחזיק 2 רכבים זה לא כמו להחזיק אחד (כפל ביטוח וטסט) קצת יותר כאב ראש אבל לטעמי שווה את זה. החיפושים היו החלק הכייפי - אבל לא כמו הרכישה ולהרגיש בעלות על רכב מיוחד. בשלב זה ארצה להגיד תודה ענקית ללא מעט חברי פורום יקרים שעזרו לי בפרטי לגבי התלבטויות שהיו לי, קצרה היריעה מלפרט 🙏
    50 נקודות
  4. שלום חברים, בחודש דצמבר 2020 סיימתי את הרומן המקולקל שלי עם קיה ספורטאג טורבו 2018. רבות התלבטתי מה לרכוש- הזמנתי את ה MG PHEV ואז, ביטלתי. אח"כ הזמנתי את הטויוטה CHR ואז, ביטלתי. אפילו שקלתי לרכוש קורולה היברידית, אבל התבאסתי. לא היה לי קליק עם אף רכב, התקשיתי מאוד להתחבר לסוגי רכבים שונים- ההוא קטן מדי, זה גדול מדי, זה יקר מדי. לבסוף, נותרתי בלי רכב עד ליום המפתיע ב 2.2.2021 בו טסלה השיקה את האתר שלה. לא חשבתי הרבה, נכנסתי לאתר, שקלתי במשך כמה שעות ואז אמרתי לעצמי "מה יכול להיות? נזמין !" הזמנתי ושילמתי 500 ש"ח מקדמה. מס' שבועות לאחר מכן נתבשרתי שאני בין ברי המזל שיקבלו את הרכב במרץ הקרוב, זאת לאחר שלחבר אחר דחו את ההזמנה ליוני. אני מפרסם כאן סקירה ראשונית לאחר שבועיים בלבד עם הרכב ו 1,000 ק"מ ברכב בלבד. תהליך הרכישה הרכישה עצמה התבצעה דרך אתר TESLA המיועד לישראל. הזמנה קלה ופשוטה, בוחר צבע לרכב,צבע סלון,גודל צמיג ומתקדם לתשלום. הרכב שהוזמן: טסלה מודל 3, תת-דגם SR+, עם מושבים בצבע שחור, גלגל בקוטר 19", כולל וו-גרירה נשלף. סה"כ התוספות העלו את המחיר בעוד 10,000 ש"ח לסך של 189,904 ש"ח. מימון טסלה מציעה כיום מימון עם חברת "מימון ישיר" בריבית של 4.99% קבועה (ללא פריים) של עד 8 שנים, או בהלוואת בלון. לטסלה נכון להיום אין הסדר עם הבנקים בישראל, למרות שאני הבנתי שבנק לאומי נמצא איתם במשא ומתן, אך בינתיים לא שמעתי שום דבר חדש. הפתרון הכי טוב הוא פשוט לפנות לבנק ולבקש מהפקיד שלכם לקבל הצעה למימון מלא/חלקי לרכב. יום המסירה יום המסירה עצמו נקבע להתבצע בנמל אשדוד לשעה 17:40 ביום השני למסירת הרכב בישראל. ביני לבין אישתי התרעמתי שהרכב הולך להימסר בחושך ובוודאי שלא אוכל לראות את כל הפגמים, אך לא ידעתי שזו תהיה דאגתי האחרונה. הגעתי ליום המסירה עצמו כדי לגלות תור לא קטן של אנשים שמחכים לנציג אחד בלבד. סיבוב קטן בחניון טרם ההגעה לנציג גילתה שהרכב לא בחניון. גם סיבוב חוזר של אישתי בחניון העלה חרס. לבסוף כשהגעתי לנציג, גיליתי שאין רכב בחניון ובוודאי שלא רשיונות מוכנים כך שאין לי מה לקחת בעצם ושעליי להמתין. המתנתי כשעה וחצי נוספות כדי לגלות שיש שם אנשים שנמצאים שם מהשעה 13:00 בצהריים וטרם קיבלו את רכבם ! חלק מהם ממתינים לרשיונות הרכב והרכב נמצא בחניון, מוכן ליציאה, אבל רשיונות? אין ! וחלק מהם ממתינים לרכב שלהם. ניכר כי הבלאגן היה גדול, עדי גיגי המנכ"לית מסתובבת בין הרכבים, אחד הלקוחות אף העיר לה על פגמים שנמצאו ברכב. את הרכב קיבלתי בשעה 20:30 לאחר הפעלת לחץ רב על החברה זאת עקב העובדה שהגעתי למקום עם הבן שלי, ילד מיוחד שאינו יכול להמתין עוד. אילו הייתי יודע שההמתנה תהיה כה ארוכה, לא הייתי מביא אותו ואת אישתי למקום המסירה. אם לא ידעתם- לרכב אין מפתחות. יש רק כרטיס. חשוב לומר שיום המסירה השני היה ביזיון של ממש, אפילו אוכל לאנשים שהמתינו שעות לא דאגו לתת ועל כך הלנתי גם מול נציגי החברה על ההתנהלות הלוקה בחסר. ממנכ"לית כמו עדי גיגי שמכירה את השוק הישראלי מאוד מאוד טוב ואיך הדברים מתנהלים כאן, ציפיתי ליותר. חשוב לומר שרכב כזה חשוב ואף חובה לקבל באור יום, שכן בלילה קשה מאוד לאמוד על פגמים ולעדכן אותם במקום על כך. הרכב- חווית הנסיעה אז אחרי שקיבלתי את הרכב, איתרתי פגם בטמבון שחובר לא כראוי, הצלחתי לתפוס נציג טסלה שצילם את הטמבון וביקש שאתאם תור למרכז השירות דרך האפליקציה ברגע שתיפתח אפשרות זו. נכון לכתיבת שורות אלו, הוכרז כי מרכז השירות נפתח, אך האופציה באפליקציה לקביעת תור למרכז טרם הופעלה. פגם נוסף שמצאתי הינו פגם בהשחרה בגג של הרכב מס' ימים לאחר המסירה. חוץ מזה? כל חווית יום המסירה המבזה נעלמת ברגע שאתה עולה על הרכב, חוגר את החגורה ולוחץ על הדוושה. העברת הילוך שבמוט מימין להגה, לחיצה על הדוושה פשוט מוציאה ממני רגשות שלא חשבתי שאוכל לקבל מרכב. האומנם מדובר ב SR+ עם תאוצה של 0-100 ב 5.6 שניות, הכי פחות מהירה בחבורה, אבל בכל זאת, הבטן נדבקה לגב, הגב למושב והראש למשענת. התחושה בעת התאוצה היא עילאית, החיוך שעלה על פניי הבהיר לי שמעולם לא חוויתי רכב כזה ותאוצה כזו. תאוצות הביניים הן ללא רבב, עקיפות מתבצעות במהירות שלא הכרתי, רכבים משופרים עם מנועי טורבו עתירי כוח מנסים להגיע אליי בתאוצה מהמקום- ללא הצלחה. מנסים לעמוד בקצב- בכישלון. לרכב כיוונתי את רמת הנהיגה ספורט ומצאתי רכב עם אחיזת כביש מצויינת, ממש כמו מדבקה לכביש בפניות, תגובה מיידית בהגה ללא עיכוב, חווית נהיגה מעולה, מזכירה נסיעה ברכבי פרימיום. רמת גימור חיצונית מדובר ברמת גימור לא מהמבריקות שפגשתי. כאמור, פגשתי כבר בטמבון שלא יושב במקום, בתא מטען קדמי (FRUNK) שלא ממורכז ובהשחרה על הגג שהותירה כתם מכוער ולא מוסבר, כאילו פיספסו בהשחרה את האיזור הזה. כמובן שהכול יטופל ע"י טסלה. ניכר כי בסה"כ הכללי קיבלתי רכב סביר, כבר נתקלתי באנשים שהתלוננו על גבהים משתנים בין השורה לבין הכנף באופן ניכר ובולט לעין, אך רובם ככולם לקחו לבסוף את הרכב. ההצעה של המנכ"לית להשאיר את הרכב מאחור, נענתה בשלילה כמובן. ניכר כי חלק מחלקי הפלסטיק "גזורים במספריים" וכי ההרכבה לא מושלמת כלל וכלל. יחד עם זאת, לא הופתעתי למראה הזה מאחר שכבר בסרטוני יוטיוב מארה"ב הלינו על רמת גימור לוקה בחסר ,רוכשים נוספים ברחבי העולם. באתי מוכן נפשית. רמת גימור פנימית לרכב מושבים העשויים דמוי-עור, נעימים למראה ולמגע, נוחים מאוד ועוטפים, עם זוג מושבים קדמיים מתכווננים לכל כיוון שרק תרצו. בדיפוני הדלתות תמצאו בד נעים למגע ביחד עם משענת יד העשויה מאותו חומר דמוי-עור שתוכלו למצוא על המושבים. באמצע תוכלו למצוא קונסולה מרכזית נפתחת ונסגרת אחורה בלחיצה עם שפע של מקום איחסון כולל 2 שקעי USB מסוג TYPE C . תוכלו למצוא שפע של מקום גם במשענת היד ואם אפשר לומר משהו על טסלה זה שמקומות איחסון - לא חסר שם. במסך עצמו תוכלו לכוונן את המראות, את ההגה,תוכלו ללחוץ ולתת פקודה קולית לפתיחת תא הכפפות, או לפתוח אותו בלחיצה. תוכלו להתקשר לאנשים באמצעות פקודות קוליות ואפילו להפעיל את המגבים. תוכלו למצוא גם נטפליקס לצפייה בזמן שאתם מטעינים את הרכב או לשחק במשחקים שנמצאים ברכב. מרוויח הפנים מספק מאוד, יש שפע של מקום מאחור ולא הרגשתי שירדתי ברמה מבחינת מרווח שהיה לי בספורטאג' אלא להיפך. לספקנים- מדובר ברכב גדול יותר מסקודה אוקטביה החדשה. תחזוקה ו"דלק" דלק- 0. מעתה אימרו "להטעין" חשמל- הטענה ב SR+ במקסימום עד 11Kw. ניתן להטעין את הרכב באמצעות שקע חשמל ביתי רגיל באמצעות כבל הטענה רגיל שטסלה מספקת עם הרכב. כבל הטעינה מטעין בקצב של 13A וניתן להטעין איתו מכל שקע ביתי רגיל, ניתן לכוון את האמפר דרך הרכב עצמו. אם אתם מתחברים לשקע 10A רגיל- יש לשנות זאת. אם אתם מתחברים לשקע כוח 16A חד פאזי- ניתן להגדיר זאת. מאחר שכיום אני בשכירות וממילא כמות הק"מ שלי אינה עצומה בשלב זה (עתיד להשתנות בקרוב) לעת עתה אני עם טעינה ביתית רגילה. קצב טעינה ביתית - 21-22 ק"מ לכל שעת טעינה על 13A. ישנו כבל שמוכרים בחברת ממטק של משה קלדרון שנותן אפשרות טעינה על 16A, אין לי מושג אם זה משפיע על כמות הק"מ המתקבלת מדי שעה, אך אם הקצב המתקבל על 13A נותן 21 ק"מ בממוצע לכל שעת טענה, זה אומר שב 16A סביר שתקבלו עוד קילומטר או שניים. בסה"כ מספיקה לי טעינת לילה של 10-12 שעות להחזרת 200 ק"מ נסועה יומית אך לרוב, זה לא המצב ולכן שעתיים-שלוש של טעינה יחפו על הק"מ היומי ש"אבד". בעמדת הטעינה תלת פאזי ניתן לקבל קצב טעינה של 60-70 ק"מ לכל שעת טעינה. חשוב לומר שאם בחרתם בשקע טעינה ביתי רגיל, אני לא ממליץ להאריך את הכבל כלל ואם אכן הארכתם, לעשות זאת אך ורק עם כבל חשמל ירוק 2.5X3 ללא סיבים מאחר שזה כבל שיעמוד בעומס. כל כבל אחר לא יעמוד בעומס כלל. בטעינה ביתית תשלמו 25-40 ש"ח לטעינה. בעמדה ציבורית תשלמו 60-80ש"ח בממוצע לכל טעינה. לא מומלץ להטעין רכב זה מעל 90% פרט לנסיעות ארוכות ואז ניתן להטעין 100% (זה מקצר את חיי הסוללה) ולא לרדת מתחת ל 20% על פי המלצת טסלה. בסעיף התחזוקה אוכל לומר כך- 0 תחזוקה. למעט, הצלבת צמיגים מדי 10,000 ק"מ, כיוון פרונט במידה ותידרשו לכך, בלמים לא מוחלפים ברכב הזה כמעט בכלל בגלל הבלימה הרגרנטיבית (הרמת הרגל מהגז פשוט בולמת את הרכב, אתם בוחרים עד כמה אתם רוצים שיבלום, אך אני בכלל לא משתמש בבלמים אלא לעיתים רחוקות מאוד) כמו כן אחת לשנתיים יש להחליף את פילטר המזגן (ניתן לבצע עצמאית) בשורה התחתונה: לא תראו יותר מוסכים מבפנים. אגרת רישוי- כרגע 541 ש"ח בלבד, עד שמישהו באוצר יחליט שצריך לעשוק גם את בעלי החשמליות. בסעיף ביטוח אוכל לומר לכם שטסלה הפתיעה לטובה. הביטוח מתבצע דרך הפניקס, אני משלם 3,500 ש"ח מקיף+חובה הרבה פחות ממה ששילמתי על כל רכבי הבנזין שהיו לי עד כה. ניתן לקבל הצעה באתר שלהם http://imt.fnx.co.il גם בביטוח- לאף אחד אין תחרות עם הפניקס, חברות אחרות כמו "ביטוח ישיר" מבקשות אישור מיגון ועוד לא נפל להן האסימון שאין צורך בשום מיגון בטסלה. היא כבר מגיעה ממוגנת לחלוטין לסיכום לאחר שמאסתי ברכבי בנזין לאור החוויה המתסכלת עם הספורטאג' טורבו אוכל לומר זאת כך- טסלה היא ההחלטה הכי טובה שקיבלתי. אוכל לומר שמי שחשוב לו טווח גדול יותר שילך על גירסאת ה LR . גירסאת הפרפורמנס עולה על כולן מבחינת הביצועים. הרכב מהנה, שקט, נדלקתי על הרעיון שאין יותר דלק ואין יותר מוסכים ושההוצאה הכללית שלי על תחזוקת רכב פחתה מאוד עד כמעט נעלמה. ממליץ בחום לכל משפחה בישראל לשקול רכב חשמלי בכלל ואת טסלה בפרט, מדובר בחוויה יוצאת דופן.
    47 נקודות
  5. שרשור קצת ישן, אבל בא לי לשתף 🙂 הקדמה - אני לא מתבייש להגיד שאני די פאנבוי של מאזדה, ספציפית מאזדה 3. מ-2010 אני נוסע על מאזדה 3 חדשה, כשכל 3-4 שנים החלפתי אותה. אני לא כותב פה הרבה כמו שניתן לראות, אבל יש פה שרשורי התייעצות שלי מהעבר 😅 כשמאזדה הוציאו את ה-3 החדשה ב-2019, הרגיש לי לא נכון לשדרג אותה עדיין מכיון שהמנוע שהביאו לארץ היה אותו מנוע. היה נחמד לראות באמצע 2020 שהם הכריזו על ה-2.5 ליטר טורבו וקיוויתי שדלק מוטורס יביאו לארץ (ניג'סתי להם מדי כמה שבועות), אבל זה לא קרה. באיזו שיחת סלון כזאת, אחותי אמרה לי 'נו אז אולי תקנה מחו"ל?'. כמובן ששללתי את העניין, הסברתי לה כמה זה מסובך, וכו'. אבל אז חשבתי בעצם למה לא, והתחלתי בבירורים, ועוד בירורים, ועוד כמה. אני קופץ לסוף הסיפור - בתחילת מרץ הפכתי לבעלים של מאזדה 3 טורבו, כרגע כנראה היחיד בארץ... התענוג לא זול - המחיר הסופי עמד על כ-240 אלף ש"ח, מתוכם כ-130 אלף ש"ח הם מיסים 😒 אבל לנהוג עליה זאת חוויה, ואני שמח שעשיתי את זה.
    40 נקודות
  6. אחרי הרבה מאוד ויכוחים, ריבים ודיונים עם המנהלים, ובעיקר אחרי שהודעה של אחד מהם על וויכוח עם עובדות חלוטות פגעה כנראה באיזה עצב חשוף, החלטתי ללכת לבדוק מה הן באמת העובדות החלוטות (לא בשביל לריב, רציתי באמת לשים קצת מספרים מאחורי הדעות השונות שעולות מדי פעם). רציתי להשוות את מה שאנחנו אומרים על "איך היה פעם", לנתונים. רציתי לראות איך מה שהיה פעם השתנה ואיך נראה אופי הגלישה באתר במהלך השנים (לפחות במהלך אלא שיש נתונים לגביהן – מתחילת 2007 ועד היום), ואילו מסקנות אנחנו כמנהלים – ואתם הגולשים - יכולים להפיק מהמספרים. למען האמת, אני עדיין לא יודע מה הן אותן מסקנות, אני עדיין מעבד את המספרים ומנסה לחשוב ככל האפשר על התועלת והנזק של כל פעולה שעולה לי לראש. בינתיים אין לי משהו קונקרטי להגיד או להציע, אין לי רעיונות איך – אם בכלל – לשנות או לדייק את אופי האתר ולכן אני רק אעלה את הנתונים שהוצאתי ואת מה שאני חושב שניתן להסיק מהם בשטח. נתחיל מהגרף הראשון: הרשמות חדשות (את כל התמונות ניתן להגדיל ע"י לחיצה עליהן). כמות נרשמים מאז המעבר ל-IPS לקארספורום רשומים נכון לרגע כתיבת שורות אלה 141,089 משתמשים. כצפוי, מהרגע שעברנו לפלטפורמה החדשה, (להלן: IPS) ההרשמה הפשוטה יותר, ולאחר מכן האפשרות להתחבר באמצעות חשבונות גוגל ופייסבוק הזניקו את כמות המשתמשים החדשים שנרשמים לאתר. משפל של 243 בינואר 2020 (ו-200 בלבד בפברואר, אבל זה חודש קצר אז נחליק לו את זה) בפלטפורמה הקודמת (להלן: VB) לשיא של 1,269 הרשמות בדצמבר האחרון ו-1,232 קרובים מספיק בשביל להזכיר ממש עכשיו באוגוסט. אבל, מסתבר שדווקא כן חיכתה לי הפתעה – כי הנתונים הנפלאים של השנה וחצי האחרונות משתווים בערך לכמות ההרשמות הסטנדרטית באתר עד אמצע 2010 (באוקטובר 2010 פייסבוק השיקה את פיצ'ר הקבוצות... צירוף מקרים? אני חושב שלא). במהלך 2013 היה ספייק די משוגע של הרשמות, שהגיע לשיא בדצמבר עם 2,228 הרשמות בחודש הזה. ניסיתי למצוא משהו שהתרחש באתר באותו זמן – מה שהוביל אותי לצלילה הרבה יותר מדי ארוכה לתוך מחילת הארנב שהיא שרשורים היסטוריים, ובונא, שאתם הייתם חבורה של דרמה קווינז פעם... – אבל לא הצלחתי למצוא סיבה קונקרטית. כמות הנרשמים מ-2007 מה כל זה אומר? קודם כל, שעדיין מאוד מוקדם להספיד את הפורום, או פורומים בכלל. אם עושים את זה כמו שצריך, משתמשים ימשיכו לזרום ולהירשם לאתר באותן כמויות שחווינו לפני עלייתן של ענקיות ה"סושיאל". שנית, זה אומר שיש "נהירה" המונית של משתמשים חדשים לפורום כל יום, וכולנו – מנהלים ומשתמשים כאחד – צריכים להיות אדיבים, מכניסי אורחים, ומסבירי פנים אליהם. כולנו היינו חדשים פעם. ואם כבר מדברים על משתמשים. כאן יש כמה גרפים שמשתלבים בצורה מאוד מעניינת אחד עם השני. בשביל זה אני צריך לצלול קצת יותר עמוק לגרף ההרשמות ומצרף את החלק הזה שוב. כשהגענו לבית החדש שלנו ב-IPS נרשמו כ-650-700 משתמשים בחודש. כאשר הפעלנו את ההרשמה באמצעות פייסבוק וגוגל המספר הזה כמעט הכפיל את עצמו למספרים של 1200 ויותר חברים חדשים בחודש. כמות נרשמים מאז המעבר ל-IPS (כן, שוב) אבל אם נסתכל על הגרף שמראה לנו היחס בין משתמשים רשומים לאורחים שמחוברים לאתר בכל רגע נתון (תתעלמו מהמספרים בצד, הגרף מציג תמונה לא מדויקת מהבחינה הזו) נראה שלמרות הקפיצה המשמעותית בהרשמות, היחס של משתמשים רשומים:אורחים נשמר כמעט ללא שום שינוי מאז שעברנו ל-IPS. הנתונים מראים יחס של בין 1:5 ועד למעלה מ-1:10 בין משתמשים רשומים לאורחים שנמצאים באתר בכל רגע נתון. יחס משתמשים רשומים / אורחים מה זה אומר? שמי שאתם חושבים שקורא את ההודעות שלכם – תכפילו את זה בערך ב-7-8 בממוצע. זה אומר שאם אתם כותבים ביקורת על עסק, תחשבו טוב טוב האם היא הוגנת לפני שאתם לחצים על "שלח". זה אומר שאם אתם מפרסמים על עצמכם פרטים מזהים, תחשבו טוב למי הם עשויים להגיע (ולמחוק אותם אח"כ מהתוצאות של גוגל יכול להיות קרוב לבלתי אפשרי. ניסינו). זה אומר שהרוב המוחלט של הגולשים באתר הוא – כרגיל – שקט. הוא מביט מהצד, מתרשם – מכם ומהתכנים – ומחליט האם "שווה" לו להירשם. ולכם, השקטים שקוראים את זה – כן, שווה לכם. לא באמת ציפיתם שאני אגיד משהו אחר. נכון? ואיך הטראפיק בכללי? *הנתונים של גוגל עשויים להיות לא לגמרי מדויקים כי הם משנים את צורות החישוב והשמות של דברים מדי פעם. בכל מקרה, הסטיות לא אמורות להיות של יותר מ-1-2%. טוב, תודה. אני לא יודע אם זה נעשה בעבר באתרים אחרים (אני לפחות לא ראיתי כזה דבר אף פעם), אבל הנה – חשיפה מלאה (בערך) של הטראפיק שלנו. בינואר 2007 ביקרו בקארספורום 63,291 אנשים שונים. כל סשן נמשך 8 דקות ו-45 שניות בממוצע (סשן: פרק הזמן שבין כניסה לאתר, ועד היציאה ממנו או 30 דקות של חוסר פעילות. הסבר מורחב כאן), במהלכם הם עברו בין 10.16 עמודים בממוצע. בסך הכל, נצפו באותו חודש 2 מיליון, שלוש מאות חמישים וחמש אלף, ועשרים ושישה עמודים. כן, זה הרבה. ממש, ממש, הרבה. כמות גולשים מה אפשר ללמוד מזה? או שהייתם חבורה של חופרים בלתי נלאים (למה "הייתם" ולא "היינו"? כי אני הייתי עסוק בלטחון שמירות ליד רמאללה), או (כנראה וגם) שהיה למשתמשים קשה יחסית למצוא את מה שהם חיפשו. אבל, זה כלום לעומת אפריל 2013 – אז נצפו כמעט פי 2 עמודים באתר, או במספר: 4,602,989. אבל ממוצע העמודים לגולש באותו חודש עמד רק על 5.29 וזמן השהייה צנח ל-6:30 דקות. אני מייחס את זה לעובדה שבתקופה הזו כבר הייתי יחסית פעיל בפורום, ולפי מקורות זרים, אני ממש נודניק. אז אני יכול להבין אתכם. ככל שהפעילות שלי באתר התגברה, כך התקצרה הסבלנות של הגולשים לשטויות שלי, ובאוגוסט האחרון זמן השהייה הממוצע צנח ל-2:50 בסך הכל על פני 2.42 עמודים בממוצע. בהתאם, ירדה גם כמות העמודים הנצפים בסך הכל לקצת פחות מ-1.5 מיליון. יש אנשים שטוענים שמנועי חיפוש נהיו יעילים יותר ושטווח הקשב של אנשים התקצר, אני חושב שהם מדברים שטו... היי! אוטו מגניב! זמן סשן ממוצע רגע, איפה היינו? אה, נכון, טראפיק. אז הנתונים שלפנינו – צמצום בכמות העמודים הנצפים, בזמן השהיה, ובכמות העמודים לכל סשן - מראים חד משמעית שהפורום גוסס, לא? אז זהו, שלא. פעמיים. הסיבה הראשונה היא שלפי גוגל, זמן סשן ממוצע אופטימלי עומד על 2-3 דקות, ורק 20% מהאתרים בעולם יכולים להתגאות בממוצע של מעל 4.1 דפים לסשן. רוצים עוד כמה מספרים? אבל תיזהרו, הם גדולים. במשך כל התקופה הזו, מינואר 2007 ועד שלשום, ביקרו באתר 42,437,876 בני אדם "שונים" (כל "יוזר" כזה מתאפס כל חודש, אז אם נכנסתם כל יום במשך החודשיים האחרונים, נספרתם כשני אנשים). בנוסף, "נרשמו" באתר קצת מעל 112 וחצי מיליון "סשנים", ונצפו 479,694,298 דפים. כן, המספר הזה הוא חצי מיליארד. אבל יש מספר אחד שגדול, ולא רק בגודל, אלא בחשיבות (הוא לא הכי חשוב, אבל הוא די חשוב). הגולשים הייחודיים (יוניקים) באתר. המספר הזה, שעמד כאמור על קצת מעל 63 אלף בינואר 2007 או 279,218 באפריל של אותה שנה, מסתובב כיום סביב 290-300 אלף, אבל הגיע בדצמבר 2019 עד לשיא של 407,172 בני אנוש שונים שהזינו את כתובת האתר לדפדפן, מצאו תשובה רלוונטית לשאלה בגוגל או לחצו על לינק שהם קיבלו או מצאו. 400 אלף. סתם להשוואה – נכון להיום חיים בתל אביב כ-435,000 אנשים שונים. מספר עמודים/סשן ואם הזכרנו את תל אביב, אני שמח לבאס את כל מי שקיבל ה"פ מנסיך ניגרי והתעלם ממנה. כי מסתבר שמאז 1 בינואר 2007, ביקרו באתר לא פחות מ-9,846 (!!!) בני אדם מניגריה (ועוד 14 מניז'ר, שזו מדינה שגיליתי על קיומה ממש עכשיו) ואני מניח שבסבירות גבוהה רובם המוחלט הם נסיכים שצריכים עזרה עם ירושה כזו או אחרת, אז... באסה לכם. באופן כללי, נראה שהגלישה לאתר די מגוונת מבחינה גאוגרפית. אני מניח שלחלק גדול מזה אחראית הפופולריות הגואה של VPNים, ולצערי קשה לפלח את הנתונים לפי תאריכים אלא רק לתת מסגרת זמן, ואני עצלן מדי כדי לעשות את זה בשביל גאג לא כזה מצחיק. בכל הנוגע למדינות לא דמיוניות, יש לא מעט מדינות שאחראיות על לא מעט תנועה שמגיעה לאתר. ארה"ב (1.11%, תודה בנצי!), גרמניה (0.2%), אנגליה (0.19%), צרפת (0.11%), הולנד (0.08%), קנדה ורוסיה (0.07% כל אחת) ואפילו השטחים ואיטליה (0.06% כ"א). מפה שמראה שהכי הרבה אנשים מתחברים לקארספורום מישראל מבחינה לא-גאוגרפית, אני בטוח שאף אחד לא יופתע שרוב התנועה מגיעה לאתר מתוצאות חיפוש אורגני, כלומר לא פרסומות, שזה הגיוני, כי אין פרסומות שלנו בשום מקום, וגם כל מיני עצלנים שפשוט כותבים בשרדכםרוצ בגוגל ולוחצים על הלינק הראשון. מה שאולי כן קצת יפתיע, זה כמה גדול הרוב הזה – לא פחות מ-83.5%. שאר התנועה מתפלגת בין תנועה ישירה (כ-11%) ולינקים באתרים חיצוניים (5%). אז מה כל המספרים האלה מלמדים אותנו? ובכן? שבעבר, לפני הכניסה המאסיבית של הרשתות החברתיות, אנשים ממש בילו המון זמן בפורום. זה היה מקום המפגש שלהם, הם ישבו וחיכו שיגיבו להודעות שלהם כדי שהם יוכלו להמשיך את הריב... ז'תומרת, דיון. ובמרוצת השנים האתר הפך למקור ידע – מרבית התנועה אליו מגיעה מחיפושים בגוגל, לרוב מחיפושי Long Tail, ורוב הגולשים מקבלים את המידע שהם צריכים ויוצאים. מה אנחנו יכולים לעשות עם זה? לחשוב קדימה כשאנחנו כותבים תגובות. להרחיב, להסביר, לכתוב דברים שלא משתנים (למשל מק"ט של חלק) במקום, או בנוסף, לכאלה שכן (למשל לינק לרכישה), לצרף קישורים לאתרים גדולים ו/או ותיקים שאנחנו יודעים שלא ייעלמו בעוד 4-5 שנים. באופן כללי, להפוך את התכנים וההודעות שלנו ל"ירוקי עד" ככל האפשר. אוקיי... ומה כל האנשים האלה עושים כאן? מה זאת אומרת? חופרים על מכוניות כל היום... ויותר מדויק – הם פתחו (או יותר נכון אנחנו פתחנו) 687,708 נושאים, פרסמנו בהם 6,292,285 הודעות, והחלפנו ביננו 1,016,850 הודעות פרטיות. מאז המעבר ל-IPS התפרסמו במערכת המאמרים 111 מאמרים (בנוסף ל-3,613 במגזין), נפתחו 19 מועדונים ו-6 בלוגים, ואמרנו אחד לשני "אהבתי" 44,972 פעמים – ועוד 61,995 תגובות אחרות (לא כולל ה"תודה" של VB). ובטח 600 אלף מתוך הנושאים האלה מדברים על אותו דבר, נכון? דווקא לא. זוכרים את המשתמש החדש ההוא ששלחתם לעשות חיפוש לפני שהוא שואל את השאלה הזו בפעם ה-12 מיליון? אז מסתבר שהוא (וכל השאר) באמת עושים את זה. אפשר לראות את זה בגרפים שמציגים את כמות הנושאים החדשים שנפתחו וההודעות שהתפרסמו – באפריל 2007, נפתחו כאן 4,259 נושאים ונכתבו 31,593 הודעות. זה, בממוצע, הודעה כל 82 שניות, או עשר הודעות חדשות בזמן שלוקח לקרוא הודעה אחת (כי אנחנו חופרים, כבר אמרנו). איך עשיתי את החישוב הזה? קל. מסתבר שיש אתר שמראה כמה שניות יש בכל חודש. באמת. הנה הוא. נושאים חדשים אבל עם הזמן, ולמרות עוד ועוד חברים חדשים שנרשמו ותנועה שגדלה באופן מתמיד, באוגוסט האחרון נפתחו "רק" 1,359 נושאים חדשים ונכתבו בהם 15,571 הודעות. פףףף איזה עולב. אם תהיתם, זה אומר שהיו לכם כמעט 3 דקות שלמות לקרוא כל הודעה. מה עשיתם עם כל הזמן שהתפנה לכם...? הודעות שפורסמו אז אחרי כל החפירה הזו – וזו באמת חת'כת חפירה – מה המסקנה? השורה התחתונה? איך אפשר לרכז כמעט 15 שנה של דיונים, שיחות, הודעות, דעות ושינויים בנוף האינטרנטי למשפט אחד? האמת היא שזה בכלל לא פשוט. למדתי המון במהלך הפרויקט הזה, שהייתי בטוח שייקח איזה שעה-שעתיים, ובסוף גזל ממני כמעט שבוע רצוף של אינספור טאבים פתוחים, עשרות גרפים, הצלבות של מלאנתלפים מספרים נורא נורא גדולים (ומי שמכיר אותי, יודע שאני מתבלבל מכל דבר עם יותר מ-3 ספרות). ראיתי שהרבה דברים שהייתי בטוח בהם, היו הפוכים לגמרי. ראיתי מגמות שמעולם לא שמתי אליהן לב קודם, פשוט כי לא עשיתי מספיק זום אאוט. הפורום הפך כאמור ממקום בילוי של אנשים, למאגר ידע ומידע עצום. הגלישה בו הפכה פאסיבית יותר, אבל גם רצינית יותר. בכל הנוגע לקשקושים ופטפוטים החלפנו את הפורום בקבוצות וואטסאפ, עמודי פייסבוק וערוצי טלגראם. ואת הפורום שמרנו לדיונים שלא יכולים להתקיים במקומות אחרים. וגם הקהל הרחב רואה את זה ו"משתמש בנו", הוא מגיע לפה, הוא קורא, הוא לומד, הוא מקבל אינפורמציה, וחלק ממנו גם נשאר כדי להעביר את זה הלאה. אבל בעיקר ראיתי ששום דבר לא נשאר לעמוד במקום, גם אם אנחנו ממש ממש רוצים שזה יקרה, שהעולם, הזמנים, האנשים והשימושים משתנים, אבל גם שדברים טובים – אם אוהבים אותם מספיק ונותנים להם להתפתח – כנראה נשארים לנצח. או לפחות למלאאאאא זמן. אם למישהו יש שאלות, רוצה שארחיב על משהו או אביא עוד נתונים - בשמחה (עד כמה שהידע המאוד מוגבל שלי בכלים האלה יאפשר).
    39 נקודות
  7. טוב אני רועד מהתרגשות כי זה חלום חיי. כבר שנים שאני רוצה לעשות את זה ואף פעם לא היה לי את האומץ. תמיד היה איזה תירוץ אבל השנה החלטתי שזהו הגיע הזמן. שמתי פיקדון (אלף דולר) על פורשה 911 2013 Carrera S. הרכב מפוצץ בתוספות ובעקבות זאת מחיר הרכב בשנת 2013 היה 143,000 דולר. הבעלים הם אישה וילדים של מישהו שנפטר והיה אספן רכבים, היה בבעלותו כ-15 רכבים. הרכב נמצא בקליפורניה ויובל לפלורידה באמצעות משאית סגורה לאחר בדיקה מקיפה.
    38 נקודות
  8. פרולוג: הכל התחיל לפני כשנה, כשעלה הצורך במכונית שנייה בבית (עד היום הסתדרנו עם מכונית אחת) עקב התרחבות המשפחה (3 ילדות) וזיגזוג בין מוסדות החינוך הקרובים, שאמנם קרובים לבית אבסולוטית, אך לא ממוקמים באותו מקום. אה, וכן, כי ממש בא לי עוד אוטו. הדרישות היו: * אוטומטי (בגלל האישה) * מושבים מאחורה (בגלל הילדות) *תקציב סביר, שלא הוגדר מראש, אבל בזמנו כיוותי לאיזור 50K ₪ (אחח, התמימות...) *צריכת דלק לא ממש היוותה פקטור, כי רוב הנסיעות שלי קצרות ובכלל, גם עם מכונית אחת לא הייתי נוסע הרבה מידי, אז לא ממש קריטי. התכנון היה שהאוטו הנוכחי (מאזדה 6 שנת 2013 ברמת גימור פרימיום פלוס, רכב מעולה כשלעצמו) יישאר המרכזי לנסיעות בהרכב מלא, והאוטו המשני ישמש את אישתי ואותי לנסיעות לעבודה (שנינו עובדים בתוך עיר מגורינו) /חוגים/איסוף/ללקיחת הילדות. טוב, אז מה עושים? יש כ"כ הרבה רכבים טובים בתקציב... אבל מי שמכיר אותי, יודע שאין סיכוי שאקח רכב המוני מידי. חייב רכב עם טוויסט. אז הפור נפל על סיטרואן קקטוס אוטומטית, או... סובארו לבורג (סטייה אישית שלי. מאוהב בסטיישנים). מכיוון שלבורג נדירה קצת יותר מבנטלי, נטיתי לכיוון הקקטוס האוטומטית. שונה? צ'ק. מוזרה? צ'ק. זריזה? צ'ק. נוחה? דאבל צ'ק. מהנה? Well... רצה הגורל, ובעקבות אילוצים שונים והופעת נגיף חדש בעולמינו, דחיתי ודחיתי ודחיתי את זה, עד שלפני כמה חודשים, יותר נכון לאחר הסגר הראשון, החלטתי שזהו, חייב לטפל בעניין! אבל אבוי, הרגשה מוזרה עלתה בגופי (לא, לא נדבקתי בקורונה): העיקצוץ הזה שאתם מכירים. נו, המחלה הזו שיש לכולנו. פתאום החלטתי שאם כבר רכב שני – אני רוצה ליהנות ממנו. לאו דווקא מבחינת כוח, אלא יותר מבחינת הרגשה וכיפיות. בעברי החזקתי מכוניות ספורטיביות/מהנות, כשנולדו הילדות נרגעתי ועברתי למאזדה 6 חזקה, מאובזרת ומספקת, אבל נו... זה לא זה. בחירת וחיפוש המועמדות: ואם כבר ליהנות, היש יותר מתאימה מהנע(א)ה אחורית? נהגתי על כמה בחיי, אבל טרם החזקתי אחת כזו. אז למה לא עכשיו? הנעה אחורית, אוטומטית, חזקה. עם מקום מאחורה לילדה או שתיים, חזקה, מהנה… בקיצור, אינפיניטי G37. מנוע 3.7 ל' אטמוספרי עם 315 כ"ס, מה רע? אה, פרט שולי: לא בדיוק בתקציב שלי. אז פתאום התקציב נמתח ל-80K. יאללה לעבודה. אז התחלתי לחפש אקזמפלר נורמלי עם תנאי אחד?: רק דגם ה-GT. מאז ומתמיד קניתי את רמות הגימור הגבוהות ביותר ברכב הנבחר, וגם הפעם התנאי הזה עמד בעינו (מה גם שהגרסה הרגילה קצת "עירומה" מידי לטעמי, בטח בסטנדרטים של היום. אורות הלוגן? ביג נו-נו). אז חיפשתי וחיפשתי. ממטולה ועד אילת. אני מחיפה, אבל שום איזור בארץ לא יעצור אותי מלמצוא את הכלה המיועדת. ובערב בהיר אחד, תוך חפירה לחבריי (את חלקם אתם מכירים מהפורום), 2 מהם העלו בפניי אופציה נוספת, שלא חשבתי עליה: קאדילק ATS (זה המבחן שהם עשו לה לפני כמה שנים וזה עוד מבחן שפורסם במגזין). פוס משחק: אני? קאדילק? מה לי ולאמריקאיות? פויה. לקח לי כ"כ הרבה זמן עד שהשתכנעתי לקנות יפנית, אז עכשיו אמריקאית? אמנם מילדותי היתה לי חיבה לקאדילק ולסמל, אבל רק מרחוק. להחזיק או לקנות אחת כזו? HELL NO. אבל הם התעקשו: תבדוק. מה איכפת לך? אז בדקתי. וחפרתי. וקראתי מבחני דרכים וביקורות (שבכמעט כולן מציינים שזו האמריקאית הכי אירופאית שקאדילק עשו עד כה, מכונית שמתיימרת להסתכל לסדרה 3 של הבווארית בעיניים, ולפי לא מעט ביקורות, גם עושה את זה בצורה מעוררת כבוד ואף עולה עליה), הודעות בפורומים וצפייה בסרטונים ביו-טיוב ושיניתי את דעתי. מסתבר שזו לגמרי אופציה לגיטימית. אז אינפיניטי VS קאדילק. הראשונה שאמצא עם נתונים שיספקו אותי, תזכה. אבל רגע, ל-ATS יש 2 רמות גימור: לקצ'ורי ופרמיום. והלקצ'ורי מאובזרת בכל טוב, אז נתפשר על הלקצ'ורי? בקרת אקלים דו אזורית, בקרת שיוט, מושבי עור מתכווננים חשמלית, גג שמש (אופציה), פיקוד קולי, USB ו-BT, מערכת שמירה על נתיב, חיישני חניה אחוריים וקידמיים, מצלמת רוורס, קילס, מראות מתכהות אוטומטית וכו וכו'... אבל היי, לפרימיום יש בנוסף ללקצ'ורי סאנרוף כברירת מחדל, מתלים אדפטיביים (3 מצבים: ספורט, "רגיל" ושלג/קרח), דיפרנציאל אחורי מוגבל החלקה *מכאני*, תצוגה עילית, משוטים על גלגל ההגה להחלפת הילוכים, בקרת שיוט אדפטיביית, פנסי קסנון, חימום למושבים הקידמיים ולהגה ו.. טוב, באמת שזה לא נגמר.. אז נתפשר על הלקצ'ורי? חברה טובה אמרה לי "אל תתפשר על פחות ממה שאתה באמת רוצה, כי אח"כ תצטער על זה". וואללה, צדקה. אז למרות שהפרימיום נדירה כמו הלבורג, יש לי זמן ואורך רוח. פרימיום איט איז. ממשיכים לחפש. כמעט והתפתיתי לנסוע לירושלים לאקזמפלר עם נתונים מעולים, אבל... הצבע. הייתי מוכן להתפשר על הרבה, אבל זהב?!? יש גבול. להפתעתי הרבה הוא נמכר לאחד מס' שבועות, אבלהצטערתי על כך. לכל סיר יש מכסה. בין לבין נפלה לידי כאילו משמיים סובארו לבורג עם נתונים מעולים, ועוד ממישהו שעובד כמה מטרים ממני. אבל סיבוב קצר הבנתי שזה לא בשבילי, וחוץ מה"קטע" שלה, אשתעמם ממש מהר. אז לא. עוד מועמדת לשניה וחצי היתה טויוטה GT86 אוטומטית, שאפילו הצפנתי וראיתי אותה במו עיניי, אבל מחיר גבוה מידי חסך לי את ההתלבטות, והאמת - גם ככה הרגשתי שזה לא בשבילי. אז הלאה, ממשיכים לחפש. הקניה, או : ובא לציון גואל ככל שעבר הזמן, הבנתי שאני נוטה לכיוון הקאדילק ופחות לאינפיניטי, ואז, אחרי כמה שבועות שהפכו לחודשים, ונסיעות לכל מיני מקומות בצפון, במרכז ובדרום (מבין את אלה שקונים רק רכב חדש. כמות ההזויים שנפלתי עליהם is too damn high), בטעות הרחבתי את החיפוש לשנת 2015 שהרבה מעבר לתקציב שלי, נפלתי על מודעה טריה ומעניינת: 2015 עם בערך 100K ק"מ, יד 2, מטופלת במורשה כל חייה, בצבע שחור ועם אינטריור בצבע קאמל. בינגו! הבעיה: הרבה יותר מהתקציב שמתחתי (וכבר טיפס לסביבות ה-90K). שיחת טלפון קצרה עם הבחור והרגשתי את הקליק הזה, שגרם לי ללכת (לנסוע) עד ירושלים (אני חיפאי, מיינד יו) כדי שלא ארגיש שפיספסתי משהו. לא אלאה אתכם בפרטים, אבל הלכתי, האוטו והמוכר מצאו חן בעיניי ואפילו כמעט הגענו לעמק השווה מבחינת המחיר. חזרתי הביתה אופטימי ובמקביל המשכחתי לחפש, אבל בתוך תוכי ידעתי שאת שלי כבר מצאתי. עוד שבועיים שבהם ניסינו למצוא זמן מתאים להיפגש, קצת מו"מ נוסף על המחיר ונסעתי לירושלים, הפעם ברכבת, מתוך מחשבה ותקווה שאם הבדיקה תעבור חלק, היא תהיה שלי. בלי להרחיב יותר מידי, אז נסעתי. לקחתי לבדיקה. וקניתי. חזרתי הביתה עם הקאדילק שלי, ופתאום הנסיעה מירושלים לחיפה היתה רבה יותר קצרה מהרגיל. "We dont care, we're driving Cadillacs in our dreams" (Lorde, "Royals") קצת פרטים יבשים על הבהמה: * מנוע 2 ל' טורבו * 272 כ"ס * 36 קג"מ * 0-100 קמ"ש: לפי פירסומים - 5.9 ש' , לפי הצהרת יצרן: 5.7 ש'. לפי מדידה (לא שלי): 5.3 ש'. צריכת דלק: את מי זה מעניין בכלל (ובכל זאת: תלחץ יותר - תגיע לתחנת הדלק יותר מהר). מה נעשה עד כה ותכנונים להמשך: שלב 1 של דיטיילינג חיצוני כבר בוצע (שלב שני עוד כמה שבועות), בתכנון לעתיד הקרוב: דיטיילינג פנימי, יום הדרכת נהיגה (השיפור הכי חשוב) וביקור במוטורסיטי/פצאל. בעתיד הרחוק: השמיים הם הגבול. רשמים ראשוניים והרגשה כללית: אז אחרי שבועיים במחיצתה, אי מרגיש שזה עדיין לא מספיק זמן לנתח את יכולותיה, בעיקר כי אני לומד אותה עוד ועוד כל יום. בקצרה, עד שאכתוב עוד כמה חודשים התרשמות רצינית: הנעה אחורית זה כיף - נפתח בפניי מגרש משחקים שלם שבחיים לא התנסיתי בו. היא נוחה במפתיע (יותר מהמאזדה 6 שלי בהרבה), היא מוצקה, די איכותית, עם איכות חומרים מעולה(איכות הרכבה קצת פחות, אבל נו שוין), נוסעת חזק כשרוצים ודי שקטה ואטומה כשרוצים פחות להתגרזן. אין בה את הדחף הזה לנסוע כל הזמן "על הקצה", לטוב ולרע. אני אוהב דווקא את הורסטיליות הו, שיושבת בול על המשבצת של מה שחיפשתי. ניכר שקאדילק השקיעו הרבה כדי להעמיד מתחרה ראויה לסדרה 3 והלכו את האקסטרה מייל כדי להצדיק את ההעדפה. אני לא מרגיש שאני נוהג במכונית אמריקאית, וזה מסכם את הכל. עוד דבר ששמתי אליו לב: אולי זו הייחודיות שלה, אולי הצבע השחור, אולי העיצוב השנוי במחלוקת (היא לא מלכת היופי, ופחות מעודנת מהאיטלקיות או אפילו הגרמניות, אבל נאה יחסית לטעמי), ואולי הכל ביחד, אבל היא מושכת מבטים ותשומת לב . אני לא אוהב את זה, אבל בתור בוגר איביזה טורבו ולאון טורבו (שתיהן שחורות), סטיגמות או מבטים אך פעם לא הזיזו לי. חוץ מזה, רציתי ייחודי? קיבלתי ייחודי. לטוב ולרע. אז אחרי כל החפירה הארוכה, מודה לכל מי שנשאר איתי עד הסוף, וגם למי שקפץ ישר לתמונות. מקווה שנהניתם. מוזמנים לשאול/להעיר/לקטול/לבקש פרוטקשן. תמונות:
    38 נקודות
  9. ערב טוב , קודם כל אני לא ערס , מבטיח ! (אפילו חלק מחברי הפורום יעידו על כך) , מאז שאני ילד היית לי חיבה לרכבי BMW , משהו במכוניות שלהם באמת מרגיש לי את חווית הנהיגה שמראה לך שיש יותר מנסיעה מ A ל B בחיים. בתור ילד היה לי פוסטרים של X6 , X5 , E90 וכמובן ה CSi E24 , היית לי חיבה את השילוב של ג'יפ גבוהה והתנהגות כביש גבוהה . אז כיום בן 24 , רווק שמשכיר דירה ולא נולד להורים עשירים ומכונאי אופנועים צעיר , הגשמתי את אחד החלומות שתמיד רציתי להשיג . אז הכלה BMW X5 (E70) 4.8 V8. שנת 2010 (ייצור 2009) יבוא אישי יד 3 ק"מ : 150,000 מנוע :4800 7 מקומות. הדגם האמריקאי המאובזר ביותר , עם כל התוספות בניהם : סנארוף כפול וענק , כיסאות מחוממים , חשמליים ומתכוונים באופן מלא כולל תמיכת גב , הגה מחומם , מזגן דיגטלי בשורה שנייה הגה מתכוון , ACTIVE ROLL BAR , בולמי אוויר מאחורה , פנסי אנג'ל EYES מקוריים , חיישני 360 , כניסה ונעילה ללא מפתח ועוד. על המנוע מנוע 8 צילינדרים , מגרגר להנאתו בסרק , מודיע לך שהוא כן ואם תצטרך רק תבקש , הוא מוכן . לחיצה על גז דווקא לתגובה של סוס עצבני שמתחרה על חייו , המפלצת הכבדה הזאת עם האחיזה של 4X4 גורם לדבר הזה להשתגר בכל לחיצה. המנוע משתף פעולה איתך עד 8,000 אדום , הגיר מעולה , בעת דרישה לכוח ( במיוחד במצב ספורט) תגובה מאוד מהירה וטובה להורדת הילוך , אם כן להגיד בעיר קצת לפעמים מרגיש שמתבלבל ויש מכה בין הילוך 2 ל 3 . הבעלים הקודם השקיע באוטו והחליף את זוג בולמי האוויר האחוריים (מחלה ידוע ברכב ) , רדיאטור , משולשים , ועוד כמה צינורות , בנוסף הושקע מערכת בעלות של 8 אלף (באסה שהיחידה נפרדת מהמסך) אני קניתי את האוטו בידיעה שיש נזילה מהמסרק הגה שעולתו עלתה לי 4000 ש"ח , והתקלה הידועה של 4X4 עם הגיר הפלסטיק שהולך בתיבת העברהה (החלק בדרך לארץ בעלות מצחיקה של 150 ש"ח) (בארץ רצו 3000 כולל עבודה , מצחיקים). חוץ מזה האוטו יציב כמו בטונה שמחוברת לכביש , פנייה במהירות גבוהה מרגישה בטוחה יותר מכל רכב שכמעט נהגתי בסגמנט הזה , האוטו עם כל המשקל שלו לא מתנדנד בפניות , אין הרגשה של ספינה מהלכת , בקיצור כל מה שחלמתי ורציתי , ג'יפ BMW... כל עניין אחזקה נלקח בחשבון , את רוב העבודות אני אעשה בעצמי , התכנון הוא החלפת מערכת הקירור לאט לאט , ואם עושים את שיעורי הבית ומזמינים מחו"ל האחזקה לא יותר יקרה מיפנית בארץ כמובן שאני לא מדבר על רמת גיר ומנוע , אלא באופן כללי , מה שכן החלפת רבייעית צמיגים איכותית תעלה בהתאם (5500 ש"ח) , לרכב יש מידה פסיכית אבל אפשר לחיות , גם ככה אני נוהג כמו זקן . והדבר הכי כואב לסוף : צריכת דלק , אני אסכם בכמה מילים - מזל שאני אוהב את הריח של הבנזין .
    37 נקודות
  10. בנובמבר 2020 רכשתי פיג'ו 208 אפס קילומטר מחבר אלבר. לאחר מספר נסיעות קצרות הבחנתי שהרכב מתנהג בצורה לא תקינה,העברת הילוכים אגרסיבית,טלטול,דפיקות בין ראשון לשני בזחילה,במהירות גבוהה העברה בין רביעי לחמישי עם תופעה שהרכב נזרק קדימה כאילו מישהו נותן לו בעיטה מאחורה. זוגתי יושבת לידי ברכב ושאולת למה אני נוסע אגרסיבי,,,אני נוסע רגיל ,,,מוזר. אתמול הסתיימה הסאגה ההזויה ולהלן הפירוט. כאשר הרכב מגיע ל 400 קילומטר על השעון אני מחליט לקפוץ למוסך מורשה ליטל,הקרוב לביתי כדי לקבל עזרה ולמצוא פתרון לבעיה. אני מגיע בצהריים,המוסך עמוס,ומקבל אותי בחוץ נציג של לובינסקי ושואל לפשר הבעיה. לאחר שהסברתי לו,השאלה הבאה שלו היתה : איפה נרכש הרכב ? לקח את הרכב לסיבוב קצר מאוד,סביב הבלוק וענה בהחלטיות שהרכב מעולה , סע ותהנה מהרכב הוא אומר לי ,על הדרך אני שואל אם יש איזה עדכון תוכנה ? לא אין !,,,,מוזר אני חושב לעצמי,הוא יודע את כל העדכונים בעל פה. חוזר הביתה,נכנסים לסגר. מחליט לנסות את מזלי במוסך אחר. מגיע למוסך הדקל,מסביר את הבעיה,והשאלה הראשונה שיועץ השירות שואל אותי : היכן נרכש הרכב ? ,,,מוזר,אני חושב לעצמי,מה פשר השאלה הזאת ? ואיך זה קשור לרכב חדש באחריות יבואן ? מגיע המכונאי,מחבר את המחשב בדיוק לדקה,ואומר אין קוד תקלה. לוקח את הרכב לנסיעת מבחן של 15 דקות,ובחזור מתחיל להסביר לי שהרכבים הצרפתיים מאוד עדינים,ושצריך לנסוע רגוע,,ועם הזמן יהיה שיפור בהתנהלות הגיר עקב לימוד ושחיקה. וואו איזה הסבר מטורף,,,אין שום עדכון במחשב אני שואל ? לא אין שום עדכון !. טוב,אולי אני לא בסדר,,,אולי הבעיה אצלי מחליט לשנות אסטרטגיה, לוקח את זוגתי ליום כיף של בדיקות והשוואה. מתחילים עם ה C3 החדשה של השכן שלנו,אותו מנוע אותה תיבה,נוסעים,הרכב מתנהג בצורה שונה לחלוטין,הנסיעה נוחה ונעימה,,,מסתובבים יום שלם בין מגרשים ולוקחים 208 משנת 2019 (ויש מלא) לנסיעות מבחן. הנסיעה שונה היא אומרת לי ! גם אני מרגישה שיש הבדל ! אוקיי ,קובעים תור ללובנסקי בשורק. מגיעים ליועץ שירות,מסבירים את הסאגה,והשאלה הראשונה שנשאלת : מאיפה הרכב ? זה זכיה של מפעל הפיס ?,,,, קחו קופון לקפה ואנחנו נטפל בכל,,,יושבים בחדר המתנה שעתיים. הרכב מוכן ! בדק אותו מכונאי מספר אחד שלנו עם תעודות מצרפת שאין לאף אחד אומר היועץ,בוצע איפוס גיר והרכב נוסע מצויין,בבקשה תתן ציון טוב בסקר שנשלח לך. יוצא לכיוון הבית,,,,הרכב נוסע יותר גרוע ממה שהיה,אני תופס את הראש ומחפש לאיזה קיר להכניס את הרכב. לאחר כמה ימים מחליט לחזור לשורק ללא קביעת תור,היועץ ישר קולט אותי ומבין מה הולך פה,מחליט לקרוא לבוחן שיסע איתי. הרכב נוסע מצויין ! הבוחן אומר,זה יחסי העברה מה שאתה מרגיש,תיסע יותר מהר וזה לא מורגש הוא אומר,,,אני מסתכל עליו בהלם. חוזרים למשרד,מפנים אותי למנהל,,,,אין שום בעיה ברכב ! 2 בוחנים שלי בדקו את הרכב והם בדעה שהרכב תקין ! מה אתה רוצה שאני יעשה ?! אין לי איך לעזור לך ! אני שם לו את המפתחות על השולחן ואמר לו במילים האלה : לא מעניין אותי מה תעשה,מבחינתי תעמיס את הרכב על מטוס מטען ותשלח אותו לפריז,אני לא מקבל את הרכב הזה עד שאתם לא מטפלים בבעיה,אתם לא תערבבו אותי. תקרא ל,,(שם חסוי) אומר המנהל,,,אני רוצה שהוא יסע איתו ברכב שוב פעם. מגיע הבן אדם,אנחנו נכנסים לנסיעת מבחן,מתחילים לדבר,,במקרה אני מדבר את שפת האם שלו,נכנסים לשיחה מאוד ידידותית ותרבותית,לאחר כ 4 דקות של נסיעה הוא מכניס אותי למוסך,מביא את המחשב,,,,הופה,,יש עדכון תוכנה,,,וואלה אתה צודק,,,יש עדכון ותיקון. אבל אמרו לי שעשו איפוס אני אומר ! עזוב,,,שאומרים לך דבר כזה זה אומר שלא עשו כלום. עדכון התוכנה לקח 30 דקות,שבמהלכה אני רואה את כל ההליך ה DIAGBOX מחובר און ליין ל PSA ורואים שמבוצע תיקון ועדכון של הגיר הרכב נוסע מצויין,,,נגמרה הסאגה. לחברי הפורום,קחו מהסיפור הזה איזה מסקנות שאתם רוצים,אני את המסקנות שלי כבר עשיתי. ללובניסקי : אני בחיים לא מתקרב לשום סחורה שלכם ! גם אם תייבאו מכוניות שמיוצריות ביפן ע"י מהנדס יפני שחתום בעצמו על המנוע.
    35 נקודות
  11. רגשות. סיכום שנה וקצת, במחיצתה של מיאטה na אספנות. הרכב: שנת 1990 יבוא מארה"ב, נרכש במערב קרוליינה, לאחר 4 חודשים של חיפושים קדחתניים. ידנית, מנוע 1.6 יד ראשונה, 30 שנה אצל בעלים יחיד. דבר ששמתי עליו דגש בחיפוש, מתוך הנחה שמי שרוכש רכב מהסוכנות ומחזיק אותו 30 שנה כנראה שומר עליו בקפדנות. 62000 מייל על השעון שמגובים בדוח CARFAX של 17 עמודים המפרט כל טיפול, טסט, בדיקות שבוצעו על הרכב - אמריקה. הרכישה בוצעה בשלהי 2019 ולכן הרכב נגרר ואוחסן במחסן בניו ג'רזי, ובינואר 2020 עם יום הולדת 30 לרכב, היא נארזה בקונטיינר והפליגה מניו-יורק לארץ. החיפוש, הרכישה, והבדיקה נוהלה ובוצעה בצורה עצמאית, את תהליך היבוא והשילוח הפקדתי בידיים מיומנות של דורון ברלצקי ( American muscle imports) מתוך הנחה שצריך זמן וניסיון להתמודד מול כל הטופסולגיהו פקידות המכס, זמן שאין לי הצלחנו לשחרר אותה מהמכס למרות שהמגיפה החלה. שאפו גדול לדורון בשורה התחתונה, זה הרבה יותר פשוט וקל לחיות עם רכב אספנות, במיוחד שמדובר ברכב יפני שהחלקים שלו זולים, זמינים ואמינים. כל הטיפולים והבדיקות מבוצעות במוסך שי לי שממוקם באור יהודה, בניצוחו של עדי המקצוען במיאטה - כל כך כיף לגלות פנינת שירות שכזו. לאחר שהקונטיינר עגן בחיפה והמכונית שוחררה וקיבלה רישיון זמני, הצלחתי להתאפק ולא לנהוג כל הדרך מחיפה וגררתי אותה למוסך, במחשבה שאם יש משהו לא תקין, הנסיעה הזו יכולה להיגמר במפח נפש, במיוחד הטרידה אותי רצועת הטיימינג, שבמקרה של כשל יכולה לגרום לנזק לא נעים. בסופו של דבר בוצעה בדיקה כללית שהעלתה שהכל דנדש. כן בוצע טיפול 10,000 החלפת שמנים כולל שמן גיר איכותי. משאבת הקלאץ' זייפה, והוחלפה ב- 300 ₪ (תודה רבה למזדה 323), וכן ובוצע טסט ראשון בו מקבלים את רישיון האספנות. (טסט וביטוח לרכב אספנות עולים שליש ממחיר של רכב רגיל. זול) הותקן מזגן מקורי שיובא במקביל מארה"ב. קיט שלם אותר בבית מסחר שממוקם בלואיזיאנה, בית עסק שמתמחה במכירת חלקים משומשים למיאטות וג'יפ רנגלר בלבד, לך תבין מה הקשר. כל הקיט, כולל הכל, עד הבורג האחרון במצב טוב, עלה 350 דולר. רביעיית הצמיגים הוחלפה לגומי טרי של קונטיננטל, מדובר בגלגל 14 כך שאין היצע גדול בתחום הספורטיבי. איתוראן גם הוטמן לביטחון ובמקביל בוצעה הערכת שמאי מקצועית על ידי יצחק לוי הבן. המלצה שקיבלתי מסוכן הביטוח שלי (אמיר גבע שמתמחה ברחבים מיוחדים ובביטוח של רכבי ספורט). חשוב מאוד במקרה של תביעה היות ולא קיים מחירון רלוונטי. הפלסטיק של הקונסולה המרכזית ניסדק והוחף, קונסולה חדשה נמצאה באדיבות קבוצת הווצאפ הנפלאה של הna שחיה, בועטת ומטיילת, ויעילה במיוחד לכל מידע וחלק שאדם נורמלי זקוק לו. באופן כללי, המטרה היא להמשיך ולשמור על המכונית במצב המקורי, בלי שיפורים קוסמטיים או קשקושים - אפילו הרדיו קסטות המקורי נשמר! לפני שבוע בוצע טיפול דיטיילינג מקצועי אצל רובן זומר. אז איך זה מרגיש? ההרגשה היא שאתה נוהג באמת במשהו מיוחד (למרות שבינינו יש יותר ממיליון כמוה) אבל היא באמת מיוחדת. התרגשות זה נהיגה לילית באיילון, בואכה בת ים, כניסה למנהרה עם הגג פתוח, והרעש הזה שפתאום משתנה ואז שוב משתנה כשאתה יוצא. התרגשות שאתה נוהג ברכב באמת ספורטיבי ואז טוסטוס Xmax נותן לך בראש בפתיחה. אבל היא באמת ספורטיבית אבל ממש ממש לא חזקה, ולא מהירה. בו נאמר את האמת היא חלשה. סערת רגשות חזקה זה שאתה מסיים סשן של 30 הקפות במוטור סיטי ומבין שהיא באמת כל מה שסיפרו לך, לטוב ולרע ומאוד ברור שיש לה יכולת ליצר חיוכים. יותר מרגש זה שגם אחרי יומיים של מסלול כולל סשן דריפטים, הכל תקין שום דבר לא נישבר, התחמם או התקלקל, ובוא'נה מדובר ברכב בן 31 שנה. התרגשות שאתה מרגיש את הזנב בכל כיכר עירונית ליד הבית התרגשות זה להתרגל לזה שכולם מחייכים אליך ומצביעים, ילדים זקנים וטף. התרגשות גדולה ומיוחדת ,זה לעשות סיבוב עם אמא שלי בת 80 עם גג פתוח ולראות אותה קורנת מאושר שהיא צועקת עליי שכל הפן התקלקל בגלל הרוח, אבל גם מודה שזה כל-כך כיף. התרגשות זה לצאת לסיבוב של שבת בבוקר בלוזית עם הילד, שמעביר הילוכים בסנכרון קלאץ' שלי - בכלל על הגיר שלה אפשר לכתוב פרק מיוחד נ. ב. לגבי השאלה שתמיד נשאלת. כמה זה עולה, אז בלי להכנס לכיס אני יהדהד משהו שכבר כתבתי. כלל שעובד ביבוא רכב אספנות מארה"ב הוא מכפיל של 10 והמרה ל ₪ (אפשרי גם להכפיל ב 9 בתנאי שמבצעים את כל האופרציה לבד, בלי עזרה של חברה מתמחה ביבוא) אם הרכב נרכש ב 7000$ בארה"ב העלות בארץ תיהיה 70000₪~ ( לאחר חישוב ההובלות, אחסון, ביטוחים ומיסים, ומיסים, ומיסים וגם היטלים) ממה שאני יודע טווח המחירים למיאטה נורמלית שנת יצור 1990 נע בין 5000$ ל- 28000$ בהצלחה. נ. ב. אפשר עוד תמונות בבקשה? כן תודה, יש לי מלא. אני כל הזמן מצלם אותה בהתרגשות כל פעם מחדש.
    32 נקודות
  12. וזה מצדיק עוד כתבה שלילית אחרי כלכך הרבה כתבות שליליות? זה הגיע למצב שכל יום בשבוע משתחררת כתבה שמוציא את טסלה באור שלילי ואתה חתום על רובן. הנה הפורום שלנו פה עלה על זה בחצי שניה: הם רק הגיעו, הם מכרו את כל מה שרצו למכור - אין להם זמן להתעסק עם נהגי מוניות, זה לא נראה לך סיבה סבירה והגיונית? העניין הזה שווה כותרת בכלל? הרי לא חסר על מה לכתוב בתחום הרכב והתחבורה בישראל, כל המדינה פרוייקטים. אגב, אוטו איטליה כן מוכרים למוניות? איפה הבדיקה האם יש עוד רכבים חשמליים בישראל שלא ניתן לקנות כמונית? לא, אני לא כתב רכב, אבל אפשר לנסח כותרת שתראה שאתה סוקר את עתיד שוק המוניות בישראל ולהתחיל את הכתבה "אחרי שגילינו שבינתיים לא ניתן לקנות מונית טסלה, בדקנו מה האפשרויות העומדות בפני נהגי מוניות שמעוניין לעבור לרכב חשמלי:", או משהו כזה, כאמור - אני לא כתב רכב, או כתב בכלל. במקום זה בחרת לנסח כותרת תוקפנית ומתלהמת: "תמשיכו לנשום דיזל: טסלה ישראל מסרבת למכור חשמליות למוניות". כאילו שאם אותו נהג מונית בודד (ואפילו הוא ועוד 100 קולגות) היה מצליח לקנות מחר טסלה היינו יכולים להפסיק לנשום דיזל? בחיאת, על כתבה אחת, אף אחד לא היה אומר כלום - אבל התמונה שמצטיירת מהשטף הזה פשוט עגומה.
    32 נקודות
  13. סוף טוב הכל טוב. כפי שצפיתי, החברה התקפלה מהדרישה שלהם והסיפור נסגר בפשרה של 500ש"ח בלבד שלא הייתי אמור לשלם מלכתחילה(הסכום הכולל גבוה מעט יותר אך הוא מגיע להם), גם את הסכום הזה לא הייתי אמור לשלם אך היה בי רצון לסיים את הפרשה עוד בסוף השבוע הזה. יכול להבין את כל אלו שמוותרים בהתחלה או באמצע התהליך של ניסיונות פשרה, התהליך מלווה בהמון לחצים של המחלקה המשפטית שלהם(על סף הרגשה של דיבור עם השוק האפור ) ובהמון הפחדות ואיומים אבל מי שמרגיש או יודע שנעשה לו עוול, ויש לו את היכולות לתעד ולצייר תמונה אמיתית בתוך כל השקרים שלהם, לא צריך לפחד ללכת עד הסוף מולם. אני יכול להגיד לכם שהיום הם הבינו מול מה הם יתמודדו במידה ויפנו את התיק לחברה חיצונית לצורך תביעה בבית משפט. כל הבוקר ועד שעות הצהריים, מספר לא מבוטל של פונקציות , בכל ה3 חברות הקשורות (קל אוטו/ליס פור יו/ קרסו ) קיבלו מיילים ותכתובות , פונקציות בכירות בכל הדרגים ובכל המחלקות(היום ניתן להשיג לא בעבודה קשה מדי המון כתובות מייל דרך הרשת וטיפה היגיון בריא ) נכנסו לסיפור בעל כורחם ונאלצו להגיב (בהתחלה נגד) ולחוות דעה, לא הרפיתי, נתתי להם אני דד-ליין לסגור את הנושא עד יום ראשון לפני שאני מחריף את המהלכים(אני מניח שהם הבינו שעם כל הבלאגן שעשיתי להם בבוקר זאת רק ההתחלה, מה מצפה להם בהמשך??? 😆 ). בשעה 14:10 , לאחר 10 דקות מהמייל האחרון ששלחתי, הגיע המייל המיוחל מעורכת הדין של חברת קל אוטו שהם מקבלים את הצעת הפשרה שלי (במילים אחרות , שחרר אותנו אינעל העולם, שיגעת את רבי). לכל הציניקנים בתחילת השרשור, מנסה להראות לכם שלא כל גזרה היא משמיים, ולא כל דרישה היא בסלע ואם אתם חושבים שיש סיבה טובה להילחם, תעשו זאת. ככל שיותר אנשים יעשו את זה, ככה יותר חברות יחשבו פעמיים לפני שהם פועלים לא כשורה. אני למדתי מכל זה ואני יודע כבר איך אתנהל מולם בהחזרת הרכב הבאה בעוד כשנתיים ו9 חודשים. מקווה שעזרתי לפחות לאדם אחד. סוף שבוע נעים לכולם
    31 נקודות
  14. **** אזהרה! טקסט ארוך לפנייך! אמ;לק בסוף הפוסט **** "אם אתה מקבל מוצר כלשהו ואתה לא משלם עליו, אתה לא הלקוח. אתה המוצר." את המשפט הזה הפך לפופולרי הסרט "הדילמה החברתית" (אני לא זוכר איך הם תרגמו את זה לעברית, אבל אני זוכר שזה היה מטופש, אז נדבוק לתרגום המילולי), אבל שמעתי אותו לראשונה בראיון עם איזה לוחם אנטי-רשתות חברתיות לפני כמה שנים. האמת, המשפט הזה היכה בי הרבה יותר חזק ממה שהוא היה אמור. מאז שקארספורום קיים, בטח שמאז שהוא מערב בעצמו פאן עסקי, תמיד הקפדנו שלא לחצות את הקו של הפיכת הגולשים שלנו למוצר. כן, שיתפנו פעולה עם גופים מסחריים, עם עסקים גדולים וקטנים, אבל תמיד עמד מול עינינו משפט אחד: חברי קארספורום אינם למכירה. אם נרשמתם לאתר, מחובתנו לספק לכם את התכנים הכי אובייקטיביים ונקיים שאנחנו יכולים, מחובתנו לנקות הודעות פרסומיות של עסקים שלא עומדים ברף שלנו, ומחובתנו לספק לכם מקום בו תהיו חופשיים לחפור אחד לשני את הנשמה על התחביב שכולנו אוהבים בידיעה מוחלטת שמה שאתם קוראים הוא דעתנו האמיתית, הוא לא פרסומת, ואף אחד לא אמר לנו מה להגיד. למה אנחנו עושים את זה? בליבת העניין יש בעיה "קטנה", גם עם טראפיק לא קטן בכלל כמו שלנו, ההכנסות מפרסומות הם קטנות מאוד. הדבקות שלנו באובייקטיביות, הסירוב הטוטלי שלנו להפיק תכנים ממומנים עבור עסקים והעקשנות שלנו מול עסקים איתם אנחנו כן עובדים שלא להזנות את הפעילות שלהם כאן, משאירה הרבה כסף על השולחן. כמה הרבה? ספרתי כמה וכמה מיליונים טובים במרוצת השנים. נוצר מצב שאנחנו לא יכולים לתת לכם את מה שאנחנו רוצים לתת לכם ומגיע לכם לקבל, והגענו לצומת דרכים בה היינו חייבים להחליט האם קארספורום ממשיך לחיות ע"י מציאת אפיקי הכנסה אחרים, או סוגר את דלתות ארון השרתים, מוציא את עמוס לפנסיה ומפזר את הביטים שלו מעל האוקיינוס הכי קרוב שנוכל למצוא. איך אנחנו גורמים לזה לקרות? המעבר לפלטפורמה החדשה לא נבע רק מהאובססיה הבלתי נגמרת שלי לכל מה שחדש ונוצץ. עמדה מאחוריה גם מטרה - לאפשר לחברי קהילה שלנו לא רק עוד כלים להפקת תוכן ויצירת קשרים אחד עם השני, אלא גם יצירת עוד אפיקי הכנסה שיאפשרו לכם לקחת חלק פעיל בעיצוב חוויית הגלישה שלכם, ויאפשרו לכם לבחור האם להיות הלקוח או המוצר. מה בדיוק אנחנו מציעים? קודם כל חשוב לי להבהיר שאתם לא חייבים לעשות כלום. גם אם תצאו מהשרשור הזה ממש עכשיו, לא יקרה כלום. כמעט. הגישה שלכם לאתר תישמר, תמשיכו לקבל התראות ולכתוב הודעות. מה שכן ישתנה הוא שתראו יותר פרסומות, כי כמו שאתם מבינים, עם כמויות הפרסום שהוצגו עד עתה, אנחנו לא מצליחים להחזיק את הראש מעל המים. האופציה השניה (וזו שאנחנו מעדיפים. הפתעה!) היא שתירשמו למנוי, או תקנו פיסת מרצ'נדייז כשנתחיל למכור אותן. יצרנו קשר עם זוג אמנים מדהימים שמייצרים דברים מדהימים (ואתם יודעים כמה נדיר השימוש שאני עושה במילה הזו) והם כבר התחילו לעבוד על עיצובים עבורנו. עוד פרטים בנושא הזה, ממש בקרוב. לפני שאנחנו נכנסים לפרטים של המנויים, חשוב לי מאוד לעצור רגע ולהגיד את הדבר הבא: אני מבין שכל הסיפור סוחט הדמעות שלנו השאיר אתכם מייבבים ומתים לדעת מה אתם יכולים לעשות. אבל, אני מבין גם שהתקופה הנוכחית היא אחת המחורבנות - אם לא המחורבנת ביותר - שחווינו, ולכולם קשה כרגע בכל הנוגע ל"דולר דולר בילז יו", אז אני רוצה שתחשבו טוב לפני שאתם מוציאים את הארנק, ותעשו את זה רק אם אתם באמת מאמינים בנו ובמה שאנחנו עושים. אנחנו לא רוצים לקחת כסף שלא מגיע לנו מאנשים שיעשו את זה כי לא נעים להם. אנחנו נסתדר. אוקיי, עכשיו אפשר להמשיך. נו יאללה, מה תפריט המנויים? קודם כל, כמו בכל מקום שרוצה כסף ומכבד את עצמו, אנחנו מאפשרים לכם את האופציה הנדירה והחד פעמית לתת לנו כסף ולא לקבל שום דבר בתמורה. לא, באמת. כלום. ממש כלום. אנחנו רק ניקח את הכסף שלכם וניקנה איתו צמיגים חדשים, טיסות למונאקו ומטאטאים לארון של עמוס. אם הצלחתי לשכנע אתכם, אתם יכולים לתרום לקמפיין הגיוס שלנו. אפשר לתת כל סכום שבא לכם, באיזו תדירות שבא לכם. ולא לשכוח - אתם מקבלים שום כלום אחד גדול בתמורה. כאילו, אנחנו כמובן מאוד נודה לכם, וגם נשלח קבלה במייל. אבל זהו. מעבר לזה, אם אתם בקטע של תמורה, יש לנו את המנויים שלנו. אתם יכולים לקרוא על כולם בעמוד המנויים (תמצאו שם גם את קמפיין הגיוס) אליו תוכלו להגיע מעתה גם דרך התפריט הראשי. - במנוי הבסיסי תקבלו 'יכולות אתר' משופרות - ביטול המתנה בין פרסום הודעות או חיפושים, הודעות פרטיות ללא הגבלה וטקסט חתימה לא מוגבל (אבל עדיין בלי תמונות, זה לא בית ז***ת פה). - ברמה אחת למעלה, תקבלו את כל היכולות האלה וגם תוכלו לצפות באתר ללא פרסומות. אמרנו "מפסיקים להיות המוצר" או לא אמרנו? אמרנו, נו אז מה אתם מתפלאים עכשיו...? - החברים שיחליטו להשקיע ברמה הגבוהה יותר יקבלו גם גישה לפורום פרטי וכמעט לא מנוהל בו נוכל לעשות מלחמות קצף, לזרוק אחד על השני שטרות של כסף וללכלך על כל ה"רגילים האלה" שעדיין רואים פרסומות. פףףףף איכרים. - המנוי שמעל הרמה הזו הוא כבר לאנשים שרוצים לקחת חלק פעיל בתכנים שאנחנו מפיקים - הם יקבלו גישה לעוד פורום פרטי שם נספר להם מראש על מבחני דרכים והשקות צפויות, ונאפשר להם גם לשאול אותנו שאלות על אותם מבחנים והשקות. - אם כל המלל הזה עייף אתכם ואתם רק רוצים שאני אסתום ת'פה ואקח את הכסף שלכם, תוכלו לקנות חברות עולמים ברף הגבוה ביותר שאנחנו יכולים לתת, אתם תקבלו לא רק את כל הדברים שציינתי עד עכשיו, אלא גם פריט מרצ'נדייז לבחירתם (כשהם יגיעו לייצור), גם כל הטבה נוספת שתתווסף בעתיד, וגם סימון כבוד ייחודי להודעות שלכם. דבר נוסף שהחלטנו להשיק הוא ייעוץ צמוד ברכישת רכב. פורום הייעוץ שלנו הוא טוב, ממש ממש ממש טוב, ואני באמת ממליץ לכל מי שמתלבט לנסות קודם אותו. אבל אם קרה ולא קיבלתם את מה שרציתם, רכישה של "ייעוץ ברכישת רכב" (כן, אנחנו אולי צריכים לחשוב על משהו קצת יותר קליט). רכישה של המנוי הזה (תשלום חד פעמי) תפתח לכם גישה פרטית לפורום ייעוץ ייעודי אליו יקבלו גישה רק האנשים הכי בכירים וטובים שאנחנו מכירים, בפורום הזה נעזור לכם לבחור דגם, לצמצם את רשימת המכוניות, נלווה אתכם בלוחות המודעות השונים, נעזור לכם לפענח את תוצאות הבדיקה ואולי אפילו נוכל לעזור לכם להפחית כמה שקלים ממחיר הרכב שתקנו. והקטע הכי מגניב? לא אהבתם, תקבלו את הכסף חזרה. מכל סיבה, ובלי שאלות (כאילו, עם קצת שאלות, כדי שנוכל לדעת איך להשתפר). כן, גם אם עזרנו לכם והבאנו אתכם כמעט עד המכונית. למה אנחנו עושים את זה ופותחים את עצמנו ל"עקיצות"? כי אנחנו מאמינים בטיב הייעוץ שאנחנו יכולים לתת, ואנחנו מאמינים ביושרה של אנשים. אנחנו מאמינים שעל כל אדם שיעקוץ, יהיו 100 שישמחו לשלם מחיר הוגן על שירות הוגן, ויותר מזה, אנחנו פשוט לא רוצים את הכסף של מי שלא רוצה לתת אותו. אם עד עכשיו לא מצאתם משהו שאתם מתחברים אליו, הייעוץ הוא בדיוק המקום בו אתם יכולים לעזור בעוד דרך. מכירים מישהו שמחפש מכונית ויכול להיעזר בייעוץ צמוד של צוות הפורום? או שאולי (בלי שאף אחד שומע) סתם אין לכם כוח שהוא יאכל לכם ת'ראס? שלחו אותו אלינו ואנחנו מבטיחים שנעשה כל מה שאנחנו יכולים כדי ששניכם תהיו מרוצים. לסיום - אם אתם עדיין בהכרה - אני רוצה לשאול אתכם, בנימה אישית, האם יש לכם עוד רעיונות למנויים כאלה? אילו הטבות הייתם רוצים לקבל, וכמה הייתם שמחים (שימו לב, לא מוכנים, לא יכולים, שמחים) לשלם עליהן? כמובן, אם יש בעיות או שאלות כלשהן לגבי המוצרים או המנויים, אנחנו כאן לשירותכם, תיבת ההודעות שלי פתוחה ומוכנה. זהו. אני פבל, מחכה לפגוש אתכם באחד הפורומים הפרטיים, או בפורומים הפומביים, מקווה שנוכל לחזור ולהיפגש בעולם האמיתי מוקדם ככל האפשר, כשכולנו לובשים חולצות וכובעים מגניבים של קארספורום. יאללה ביי. אמ;לק: פתחנו אפשרות לעשות מינוי בתשלום לאתר שיאפשרו לכם לעזור לאתר להישאר באוויר ואובייקטיבי, ויתנו לכם כל מיני הטבות. עוד פרטים כאן. בקרוב יהיו גם מרצ'נדייז שונים.
    31 נקודות
  15. בואו נזכר רגע בתופעה קצת משעשעת, אחרים יגידו מעצבנת, אבל בגדול לדעתי תופעה חיובית מלפני 30 שנה. אחרי שלאורך כל שנות ה 80 מספר העולים לארץ היה נמוך, סדר גודל של 10-15 אלף בשנה, בשנת 1990 המצב הזה השתנה באופן קיצוני. בעקבות מהלכים פוליטיים של ראש ממשלת ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב, שלבסוף הובילו להתפרקות המדינה וכפועל יוצא מאותם המהלכים, יהודי ברית המועצות קיבלו אפשרות יחסית קלה לברוח מכאוס של מדינה מתפרקת ולעלות לארץ במסגרת חוק השבות, עם סיכוי גבוה לשפר את רמת החיים. ו… אפוס… ב 1990 מגיעם 200 אלף עולים. ב 1991 מגיעים 180 אלף, זאת אומרת בשנתיים האלו מגיעים כמעט 400 אלף עולים, זאת כאשר אוכלוסיית ישראל היא כ 4.6 מיליון איש. כמעט עשירית מכלל האוכלוסיה! בשנים הבאות זרם העליה נחלש ועמד על סדר גודל של 50 אלף בשנה עד תחילת שנות ה 2000 ואז נחלש עוד יותר, לרמה שהייתה בשנות ה 80. המאסה הגדולה ביותר הגיעה כאמור ב 1990-1991. "כל יהודי שעולה במסגרת חוק השבות רשאי לייבא רכב הנמצא ברשותו ולרשום אותו בארץ עם פטור מתשלום מסים או לרכוש רכב חדש בארץ עם פטור ממסים". מטרת החוק היא לעודד עליה. החוק הזה קוצץ וקובץ עם השנים והיום לא נשאר ממנו כמעט כלום אבל אז הוא פעל כלשנו באופן מלא. התנאי היחדי - רישיון נהיגה בתוקף מארץ המקור, שאגב היה מוסב ללא התניות לרשיון נהיגה ישראלי. גם החוק הזה שונה בהמשך. לחלק מהעולים היו מכוניות בארץ המקור, הם היו נהגים מנוסים ולא הייתה כל בעיה איתם, הבעיה הייתה עם החלק האחר שהוציאו רישיון לקראת העליה בדרך חוקית או חוקית פחות, בדיוק בשביל לממש את הזכות לרכישת רכב ללא מסים בארץ. ולמעשה היה להם 0 ניסיון בנהיגה. עקב כך בשלב מסויים הפסיקו לבצע המרת רישיון באופן אוטומטי אלא חייבו סוג של מבחן שליטה. אבל, בתחילת שנות ה 90 עדיין שום דבר כזה לא נדרש. תוקף הפטור ממס היה 3 שנים מיום הכניסה לארץ. כל משפחה או יחיד רשאים לשחרר רכב אחד בלבד פעם אחת בלבד. ברישון הרכב נרשמו הגבולות: הגבלת מכס לצורך העברת בעלות. ינהג בעל הרכב או בן זוגו בלבד. לגבי ההגבלה הראשונה - במהלך 5 השנים אחרי הקניה אפשר היה למכור את הרכב בשתי דרכים - או להחזיר למדינה את החלק היחסי של המסים או למכור לעולה אחר בעל זכות, שבכך מממש את הזכות שלו. בעיתונות הרוסית הופיעו מודעות "למכירה מפספורט לפספורט", אם כי זה לא היה מאוד נפוץ. רוב המכוניות האלו נשארו אצל הבעלים המקורי 5 שנים וגם לפעמים הרבה יותר. לאחר 5 שנים אפשר היה להסיר את ההגבלה מהרישיון על ידי פניה למכס, ולמכור בנוהל הרגיל. לגבי ההגבלה השניה, היא יצרה מצב מאוד לא נוח - ילדים מתבגרים של אותה משפחת עולים לא רשאים לנהוג ברכב של ההורים. לזה נמצא פתרון בירוקרטי - אפשר היה לפנות למכס ולקבל מהם אישור רשמי שאומר: אין לנו התנגדות לכך שהילדים של בעל הרכב ינהגו ברכב כל עוד הם סטודנטים או חיילים, מתגוררים עם בעל הרכב באותו בית ואין להם הכנסה. משהו כזה… לא סגור על הניסוח המדויק. עם האישור הזה אפשר היה לנהוג באופן חוקי. אז כמה זה עלה? נניח סובארו לאונה 1.6 בשנת 1993 עלתה כ 60 אלף שקל, עולה עם הפטור היה רוכש אותה באיזור 35 אלף שקל. זה עדיין היה הרבה מאוד כסף לאנשים שרובם המכריע הגיעו לארץ ללא כסף בכלל, אלא רק עם חפצים אישיים ותכולת הבית. אבל עדיין, כמעט כולם מימשו את הזכות, לרוב בשנה השניה או השלישית בארץ אחרי שהצליחו לחסוך. היה נדיר שעולה קנה אוטו משומש. למה? זה פשוט, ב 35 אלף שקל מהדוגמה הקודמת אפשר היה לקנות מכונית משומשת מאוד 6-7 שנים על הכביש. אבל גם מכוניות יותר ישנות, 10 שנים על הכביש "לא התחרו" בזכות. מה לא תארגן עוד 5000-7000 שקל כשההבדל הוא אוטו חדש מול ענתיקה עם 150.000 ק"מ ו 10 שנים על הכביש? ואם לא תארגן, לא תקנה סובארו ג'אסטי חדשה במקום סובארו לאונה או רכב קטן וזול אחר, אבל חדש? עקב סיבות אלו, מכוניות משומשות כמעט ולא נרכשו על ידי עולים, אלא אם כן הם הגיעו ללא רישיון נהיגה ולא היו זכאים לפטור. זה לא סוד שעולים בשלבים הראשונים היו לוקחים את כל העבודות ה"לא סימפטיות" - עובדי ניקון, שמירה, עובדים כללים, וזה שהם היו מגיעים לעבודות אלו במכוניות חדשות "עם הניילונים" היה מנקר עיניים ומעצבן לא מעט אנשים. (כותרת) אבל כאמור, הכללים למימוש הזכות הפכו רכישה של רכב משומש לחסרת כדאיות לחלוטין, וגם ויתור על רכישת רכב בכלל היה סוג של פספוס. דגמום מבוקשים: בערך אותם דגמים שהיו מבוקשים בשוק הכללי - מיצובישי לנסר, דייהטסו אפלאוז, סובארו לאונה, פיאט טמפרה. היבואנים חוגגים. בהרבה אולמות מכירה יש נציגים דוברי רוסית. אגב היה נדיר ביותר שרכשו מכוניות גדולות ויקרות. בעיקר בני הדור המבוגר יותר שהיה להם רכב בעברם, התייחסות למכוניות האלו בכפפות משי, נהגו רגוע מאוד ותחזקו אותן הייטב, גם 15 שנה מאוחר יותר אפשר היה לקנות רכב "מזקן רוסי" במצב כמעט חדש. כאמור, את זכות אפשר היה לממש גם בשביל יבוא רכב. זה לא היה נפוץ אבל עדיין יובאו כמה מאות לאדות וכמה יחידות בודדות של מותגים סובייטים אחרים. אלו האחרונים נעלמו מהר מאוד. הלאדות החזיקו יותר. היו גם אנשים שייבאו אופנועים. חלק מהם בחרו לעולם לא לעלות את האופנוע לכביש, מכיוון שזה היה שורף להם את הזכות החד פעמית, אותה הם העדיפו לנצל לרכישת רכב. ולמה אני חושב שהזכות הזו בצורתה המתוארת היא דבר חיובי: היא שיחררה את העולום בשנים הראשונות והקשות ביותר מהתעסוקת עם שוק הרכב המשומש הסוער, הפתלתל, ההפכפך והלא מוכר להם לחלוטין.
    30 נקודות
  16. שלום לכולם אז אני פותח את השרשור הזה כשרשור עדכונים, תיקונים, עלויות אחזקה וכו'... להונדה S2000 שלי כבר כמה חודשים שאני מחפש רכב מאוד ספציפי: ספורטיבי ו*מיוחד*- המטרה של הרכב היא נסיעות בסופש לכיף (הוא לא ישמש כדיילי). מיוחד-פוסל את כל האיביזות, לאונים וכו' הנעה אחורית וידני- מקסימום פאן, שוב הרכב לא הולך להיות דיילי לכן הפחד מפקקים אינו שיקול. והנעה אחורית פוסל את ההוט הצ'ים. לא גדול- בדרך כלל נוסע לבד\בת זוג (g37 נפסלו) אפשרות לעבודה עצמית עליו-לא רכב עם מיליון מערכות, רגשים, ועוד דברים שיכולים להתקלקל. עדיפות ליפני שנה: לא יותר מבוגרת ממני (24) 1996 ומעלה👨‍🦳 ותקציב עד 100 בסופו של דבר זה התנקז למספר מאוד מצומצם של אופציות: MX5, E36, G37, ברור שמדובר ברכבים לא הגיוניים, לא נוחים, יקרים לאחזקה יחסית וכו' לכן הקנייה היא מראש לא לפי שיקולים "הגיוניים" הרכב אמור להיות weekend car נטו. בחיפוש רנדומלי ביד 2 עלתה מודעה על הונדה s2000 לבנה שנת 2000. לאחר שיחה עם הבעלים שהובילה לפגישה ונסיעת מבחן הבנתי שזה מה שאני צריך אם 10 שעות אחרי אני עדיין עם חיוך על הפנים. הרכב נלקח לבדיקה אצל ירון תייר G-FORCE. קיבלתי את ההמלצה לירון מחבר ונקבעה אצלו הבדיקה, ירון הכיר כל בורג וכל מה שלא במקום ומה שנגעו בו. לאחר סיכום הבדיקה והליקיים עשינו העברת בעלות והיא שלי. קצת על הרכב: הונדה s2000 AP1 שנת 2000 181 אלף קמ מנוע וגיר הוחלפו לפני שנה וחצי עם 45 אלף ק"מ עליהם. קויילוברים עם מחשב קשיחות ומערכת עם סאב בבגאז🤢 סיכום 2000 ק"מ: בקצרה: פשוט וואו. הרכב מגיב לכל input מיידי ובלי delay בכלל. צריכת דלק שנמדדה עד עכשיו נעה בין 9.5-11 ליטר לק"מ(מזגן\גג פתוח עם הגעות ל9000 סל"ד😈) לא נורא בכלל לרכב בן 20 עם 240 כוח סוס נסיעה בכביש בין ערוני ב100 קמש היא סביב ה3500 סל"ד בהילוך שישי המנוע מרגיש כמו מנוע של סיוויק עד שמגיעים לאזור ה5000 סלד וב6000 סלד נכנס vtec ומתחילה החגיגה מעבר בנשר-בית אורן מזכיר למה קניתי אותה כוונות להמשך: ביצוע ישור קו כולל אצל ירון (החלפת נוזלים ושמנים) החלפת גג-הגג הרך ראה ימים טובים יותר. הוזמן גג חדש מבית Robbins. להוציא את המערכת המוגזמת ולהתקין משהו פשוט ובסיסי עם סאונד רגיל. דייטיילנג קליל לאחר הישור קו הכוונה היא לשמור על הרכב יחסית stock. וללכת לכיוון OEM+ כמה תמונות:
    30 נקודות
  17. בהרבה מאוד מודעות מכירת רכב ברשת מופעיות תמונות שמיד מורידות כל חשק להתקשר למפרסם או להמשיך לקרוא את המודעה. תמונות חצויות, חשוכות, לא מפוקסות, תמונות בהן רואים עצמים כמו עמוד חשמל או פח זבל שתופסים 50% משטח התמונה, תמונות שצולמו ממרחק מטר בין מכוניות חונות כאשר מהמרחק הזה אי אפשר להכניס את כל האוטו לפריים, תמונת של מכוניות מלוכלכות, תמונות בהן מופעיות כמה מכוניות ולך תדע איזו מהן מוצעת למכירה ועד שורה ארוכה של טעויות בצילום שגורמות למודעה להיראות רע. תמונות טובות מהוות 90% מהצלחת המודעה. אנשים מסתכלים בתמונות ורק אם התמונות נראות להם, עוברים לקריאת המודעה. ריכזתי פה מספר המלצות לצילום רכב למודעת מכירה. הדוגמנית נמכרה מזמן. 1. לא לצלם רכב שחונה במקום בעייתי. כגון באדום - לבן, על המדרכה, על שתי חניות. אפילו שאין איש בסביבה ורק חניתם שם ל 10 שניות בשביל לצלם. תמונה של רכב שמצולם במקום כזה זועקת: בעל הרכב הוא אחד שלא איכפת לו מהסביביה. אז למה שיהיה איכפת לו מהרכב? 2. רצוי שלא יהיו בסביבה מכוניות אחרות. אנחנו מוכרים את הרכב שלנו ולא את זה של השכן. כל רכב אחר בתמונה מושך תשומת לב מהרכב שלנו. אפשר להשקיע כמה דקות, לנסוע לחניון ריק ולצלם שם. דוגמא לאותה תמונה עם כלי רכב אחרים וללא. בתמונה עם כלי רכב אחרים אנחנו מתחילים להסתכל על האוטובוסים ולא על מה שחשוב באמת... 3. לא לצלם ממרחק קצר תמונות חצויות. לשים לב שההשתקפות שלכם לא מופיעה בתמונה. זה נראה מצחיק. גם את הצל שרואים בו איך מחזיקים את הטלפון, אפשר לא לעלות למודעה. דוגמא לכמה תמונות פסולות. 4. לגבי הסתרת לוחית רישוי. עניין אישי של כל אחר. מי שרוצה להסתיר את הלוחית, אבל לא יודע לעשות זאת בתוכנת עריכה, יכול לפתור את הבעיה מאוד פשוט. לצלם את האוטו כך שלא רואים את הלוחית. הלוחית לא מופעיה בתמונה. זהו. לא צריך להסתיר אותה בדרך מגוחכת. עדיין רואים באיזה אוטו מדובר ואיך הוא נראה באופן כללי, אם כי זווית צילום זו אינה אידיאלית. 5. אם יש פגמים, צריך לצלם גם אותם. זאת אומרת אם יש שריטה בצד ימין, העלת תמונה של האוטו רק מצד שמאל לא תעלים את השריטה. אבל מיותר להדגיש את הפגמים, תמונות כמו אלו לא צריכות לעלות למודעה. 6. התמונות הכי חשובות - מבט 3/4. ככה אנחנו בדרך כלל מסתכלים על המכוניות. שימו לב שוב שקו האופן מאוזן, שכל האוטו בפריים ושלא מופעים עצמים זרים. תפסו מרקח סביר. אם הלכתם רחוק מידי, תמיד אפשר לתקן את זה בעריכה. את המצב ההפוך - צילום מקרוב מידי - אי אפשר לתקן. 7. אם אין מגבלת כמות התמונות באתר, בהחלט כדאי להוסיף תמונות פנים (שימו לב שגלגל ההגה ישר), תמונת תא המנוע ותמונת לוח שעונים לאימות הק"מ שפירסמתם במודעה. 8. כמות תמונות מעל 10 היא מוגזמת, מתחת ל 3-4 תמונות זה מעט מידי. כמובן רכב נקי ותנאי תאורה טובים, לא לצלם בחושך! לדעתי מיותר להשקיע בתמונות מקצועיות עם אפקטים ועריכה. המטרה להראות את הרכב ואת מצבו ולא את יכולת הצלם. 9. לא לצלם תמונות ורטיקאליות. תמונות ורטיקאליות לא נוחות לצפיה. הטלפון בזמן הצילום צריך להיות במאוזן ולא במאונך. 10. לא לחפף בעניין הזה - מודעה עם תמונות מוצלחות עובדת פי 100 יותר טוב ממודעה עם תמונות גורועת ופי מיליון יותר טוב ממודעה ללא תמונות בכלל. לצפייה במאמר המלא
    30 נקודות
  18. שלום לכולם קוראים לי אריה הרמן וחלק מכם אולי זוכר אותי מהשרשור הישן בו כתבתי את סיפור המסע שלי עם משפחתי בכבאית ישנה מתאילנד ועד טורקיה. מי שמכיר את הסיפור יודע גם שהרכב הזה חוסל בתאונה על כביש החוף לפני כמעט שש שנים. הרכב חוסל אבל אני לא, וגם לא הרעיון והשאיפה למסעות נוספים.. מאז נקנו עוד שתי כבאיות וכבר כמה שנים שאני עסוק (כשיש זמן) בנסיון לייצר רכב מסעות חזק, עמיד, בעל עבירות גבוהה, וגם אחד כזה שאפשר לגור בו. ישנם לא מעט רכבי מגורים – motorhome בלעז. אני בונה overland camper, כשההבדל מבחינתי הוא שרוב הקרוואנים הם בתים שיכולים להתנייד, מה שאני בונה הוא רכב שאפשר לגור בו. ברוך ה', תקופת הקורונה הוציאה אותי לחופש ארוך מאד, (פעם, כשעבדתי, הייתי מדריך תיירים😉) ויש לי זמן פנוי בשפע אז התלבשתי על אחת המשאיות והתחלתי תעבוד. במשך ימים ארוכים פירקתי את הארגז, שפשפתי שלדה וצבעתי שכבות רבות של צבע. העבודה טרם נשלמה אבל אפשר להתחיל לראות תוצאות אז פתחתי שרשור. אני חייב לציין שלאחרונה ממש נחשפתי לאתר החדש של מועדון החמש והתחלתי את השרשור שם, אבל הממשק כל כך לא נוח, וגם הפורום לא נראה פעיל אז שבתי לכאן.. המשאית שבתמונות נרכשה לפני כשנתיים. נהלתי מאבק לא קצר מול משרד הרישוי עד שבהתערבותו של שר התחבורה דאז – בצלאל סמוטריץ אושר לי באופ עקרוני שינוי מבנה והפיכת הרכב לקרוואן. אפרופו – כל הכבוד לסמוטריץ! הבן אדם לא מכיר אותי ולא חייב לי כלום, אבל שבועיים אחרי שנשלח אליו המייל מתקשר אלי מהנדס הרכב שטיפל בנושא ומודיע לי שחל שינוי בעמדת משרד הרישוי, ובמקביל, אני מקבל ממיל ממשרד השר שמודיע לי שבקשתי נבחנה משפטית ונמצאה אפשרית. מדהים. אם כן ניגש לתהליך השיפוץ אני אמנם נהנה מאד לעשות הכל בעצמי ואהב את האתגרשל הזזת והנפת חלקים כבדים, אבל המנוף היה כבר יותר מידי.. ניתקתי אותו לבד, אבל הזמנתי משאית עם מנוף שהרימה אותו מהשלדה והניחה אותו על הקרקע. עם הארגז כבר הסתדרתי לבד ואפשר לראות את זה בסרטון. בצביעה השתמשתי בצבע אפוקסי שנראה אולי פחות טוב, אבל אמור להיות עם עמידות גבוהה מאד לקרינת UV, וחומרים מאכלים למיניהם, ומאחר והמשאית לא מיועדת לתצוגה אלא לנסיעה, וגם בשטחים ותאים קשים, הלכתי על הצבע הזה. באשר לגוון, אין שום קשר לביתר ירושלים, תנועת כך או קשר למועצות אזוריות.. פשוט חיפשתי צבע בהיר אבל עם נוכחות, ולא לבן או"ם.. בתמונות אפשר לראות את הכבאית במצבה המקורי, בזמן ההכנה לצבע, צבועה בשכבת יסוד, וצבע סופי לפני הרכבת כל החלקים. כל זה בהנחה שאכן אצליח להעלות את התמונות.. מצרף גם לינקים לכמה סרטונים מהיוטיוב - יש לי ערוץ (אריה הרמן) עם לא מעט סרטונים וכאן אצרף כמה מהאחרונים 1) פירוק הארגז 2)הכנת השאסי לצביעה 3) צבע! וואלה, נראה שאני מצליח! להעלות את הכל כוונתי.. עכשיו אנסה לשלוח. מקווה שזה יעבוד ומקווה שאתם תהנו שבוע טוב אריה ישש!!! זה עבד! אוקיי חברים, להתראות לפורום החדש, ושלום לזה המוכר:) אמשיך לעדכן פה
    29 נקודות
  19. 4 חודשים של חיפוש הסתיימו. אז מה חיפשתי ? האמת שגם אני לא הייתי סגור על זה, כן ידעתי שאני מעוניין ב SUV גדול, 4X4, נוח בכביש וסביר בשטח. התקציב עמד תחילה על 80 אלף ש''ח, משום מה זה היה נראה לי סכום הגיוני להתחיל את המסע לעולם הג'פים, אך מהר מאוד הבנתי שמשימה קלה זאת לא תהיה. איזה מכוניות בדקתי ? יוקון, קאיין, הונדה פיילוט, דיסקו 4, דיסקו 3, פרילנדר 2, לנד-קרוזר ארוך, פאג'רו ארוך וגרנד צ'ירוקי. כמו שניתן להבין מהרשימה לא הייתי סגור על עצמי בכלל, אבל בכלל , התחלתי לעשות טלפונים להפגש עם אנשים לעשות נסיעות מבחן: יוקונים פשוט קירקשו על כל בור בנוסף אפס התחברות לרכב. קאיין רק דיזל - לא נכנס לתקציב אחד נורמלי, ולבסוף הפחד מפורש ועלויות אחזקה עשו את שלהם. פרילנדר 2 - פשוט אין משהו נורמלי, והאמת קטן ממה שאני רוצה. לנד קרוזר - דיי אהבתי אבל השוק שלהם הזוי, אין מצב למצוא רכבים נורמליים בגזרת התקציב. פאג'רו/גרנד צ'רוקי - לא התחברתי כלל. הונדה פיילוט - ממש אהבתי בכביש ! אבל ללא יכולות שטח אמיתיות, אז וויתרתי. דיסקו 4 - אהבה ממבט ראשון, נסיעת מבחן סגרה את כל ההתלבטויות, חוסר ההבנה שלי בשוק של הרכבים האלו גרמה לזה שהפסדתי אקזמפלר לא רע בכלל. אבל איזה דיסקו 4 ניתן למצוא ב 80 אלף ? התשובה היא שאי אפשר למצוא , אז הגדלתי את התקציב ל 100, אבל מסתבר שגם ב 100 וגם ב 120 אי אפשר למצוא משהו נורמלי, אז הגדלתי ל 140 אלף ש''ח וכאן אישתי כבר התערבה, "יש גבול לכל תעלול" אתה לא קונה רכב כזה ישן במעל 140 אש''ח" היא פסקה ! מסתבר שגם ב 140 אלף ש''ח לא קל למצוא דיסקו 4, שמור , היסטוריה מלאה מתועדת ופחות מ 200 אלף ק''מ על השעון, ראיתי מספר נבלות שדרשו עליהם בין 90 ועד 130 אלף , ועבר מפוקפק, ויתרתי. הזמן עבר החיפושים נמשכו , רכבים עם נתונים סבירים נחטפו תוך שעות, והתסכול גבר. החלטתי להכניס דיסקו 3 למשוואה, נסיעה עליו הביאה אותי למסקנה שאומנם מפנק כמו ה 4 הוא לא, אך יש לו מנוע 2.7 ליטר דיזל שעדיף מ 3.0 דיזל שיותר מידי אנשים מביני דבר אמרו לי להתרחק כמו מאש. ואז הוא הגיע - דיסקו 3 , נראה חיצונית ופנימית טוב, אבל ממש טוב! יד ראשונה בבעלות אותו בחור 13 שנה, היסטוריה מלאה במורשה, הכל נשלח אליי לווצאפ בלי חוכמות, ו מעל 350 אלף ק''מ על השעון, 15% מעל מחירון והבחור הודיע לי מראש שזה לסגור ואין גמישות, החלטתי זהו אני הולך על זה, ביקשתי ממנו להפגש מייד , הוא לא יכל וביקש לדחות למחר בבוקר ,בלית ברירה הסכמתי. רצה הגורל ולמחרת הבת הגדולה שלי חולה , מישהו צריך להשאר איתה בבית וזאת לא אישתי, הסברתי את המצב לבחור , הוא מצידו אמר שכבר דחה כמה קונים ולא שומר לי את הרכב עד הערב, ב 12:00 בבוקר הרכב כבר נמכר. התסכול שלי רק גבר. הבנתי שאין ברירה וחייבים לשבת על הלוחות/פייסבוק/השארתי פרטים בסוכנויות ברגע שמגיעה הזדמנות צריך לעשות צעד מיידי. מזלי שאני עובד בתוכנה וגם ככה מול מחשב כל היום , אז כל שעה בערך נכנס ובודק, לפני השינה בודק, קם בבוקר שותה קפה ובודק, בשירותים בודק, ככה ללא הפסקה במשך תקופה לא קצרה, אשתי כבר איבדה סבלנות, טענה שאיבדתי את זה לגמרי ובוא נכנס לסוכנות טויוטה/סובארו הקרובה ונזמין ג'יפון חדש ונגמור עם זה, אני לא וויתרתי !! לפתע צצה מודעה חדשה: דיסקו 3, עם 197,400 ק''מ על השעון , טופל במורשה, היסטוריה מלאה , נראה לא רע בכלל בתמונות, מחיר 10% בלבד מעל מחירון , שיפשפתי עניי , חשבתי שאני הוזה, התקשרתי וקבעתי לעוד שעה. ביקשתי מאשתי להתלוות אלי, כל הרכבים הטובים שקניתי אישתי באה איתי, כל הרכבים הגרועים שקניתי אישתי לא באה, אז החלטתי לא לקחת סיכון הגעתי , ראיתי את הרכב , ותוך 3 דקות ידעתי שהוא שלי ! חיצונית דיי טוב, פנימית סביר , אבל שום דבר קריטי, אחרי כל כך הרבה דיסקואים שראיתי , כבר נהייתי דיי מומחה להבין שעומד מולי אחד נדיר, והכי חשוב אישתי אישרה. את ההתלהבות לא ממש הצלחתי להסתיר לחצנו ידיים , חתמנו זיכרון דברים , הבחור קיבל מקדמה במזומן, הלכנו לדואר העברנו בעלות, אבל פתאום הבנק שלי עושה קונצים, לא שאין כסף בחשבון , אך נדרש אישור פקיד להעברה בסכום כזה, מפה לשם העברתי לבחור כ 70% מגובה התשלום בהעברת זה''ב, ותוך כדי שאני מנסה לתפוס את הבנק לגביי הייתרה , הטלפון של המוכר לא מפסיק לצלצל בקשר לרכב, אני בינתיים מתעכב עם יתרת התשלום , מצב סופר לא נעים כי הרכב כבר על שמי ואני מרגיש חוסר נוחות מצד המוכר, לבסוף לאחר כשעתיים עיכוב הכסף מועבר כולו לחשבון המוכר, אני רואה אנחת רווחה על פניו וחוסר הנעימות שהייתה לי מהמצב מתפוגגת, ואני מתחיל לעכל שסופסוף קניתי רכב !! לפתע טלפון נוסף, למרות שהמוכר כבר הספיק להסיר את המודעה, בצד השני בחור שלא מרפה ומתחנן לסגור במחיר של 10 אלף מעל מה שהמוכר בכלל ביקש, הבחור מסביר לו " חבר הרכב כבר נמכר, אין לי מה לעשות, הוא כבר לא שלי הנה הקונה לידי" , ההוא מבקש לדבר איתי, והמוכר מעביר לי את הטלפון , בצד השני בחור דיי הזוי שמציע לי סכום לא הגיוני לטעמי על הרכב (בקטע שפשוט יותר מידי), חייכתי , אמרתי לו שלא יקרה וניתקתי. מבט חטוף על פני המוכר ואני רואה התבאסות קלה, אני מבין שהוא מרגיש שיכל לקבל יותר על הרכב, משמעותית יותר , והוא בתחושת פספוס - כן אתם קוראים נכון , המוכר מכר רכב תוך שעה מרגע הפרסום , במחיר גבוה מהמחירון והוא מתבאס. מצד שני אני בעננים, נפרד לשלום ונוסע הביתה. בדקתי כל מה שיכולתי ברכב גם נסעתי עליו נסיעת מבחן לא קצרה, בדיקה במכון לא עשיתי, הבנתי שמיותר לגמרי, נסיעה למקום מומחה שעה וחצי מאיתנו שהומלץ לי, לא באה בחשבון מבחינת המוכר ובצדק, אז נסענו למוסך מורשה לנד-רובר, ביקשתי שיבדקו את הרכב , אמרו לי 460 ש''ח + מע''מ, אני אומר, מעולה יאללה תעלה אותו על הליפט !! אבל אז הפקידה פותחת יומן ואומרת "תבוא שבוע הבא, אין שום אפשרות לקבל אותך עכשיו, התבאסתי והלכנו. בסופו של דבר ראיתי שעומד מולי אדם ישר שכל מה שאמר התברר כאמת, אז ויתרתי על זה והלכתי עם ההרגשה שלי - בואו נקווה לטוב. הרכב עבר טיפול במוסך מורשה לפני כמה חודשים ו 6 אלף ק''מ, יש לו טסט לעוד 7 חודשים, למרות זאת כבר בקופה הקרובה אקח אותו לבדיקה מקיפה ויישור קו רציני. החלטתי עם עצמי שלהוציא 10 אש''ח בשנה על תחזוקה זה סבבה לגמרי, 15 אש''ח בשנה מבאס, 20 אש''ח כבר מוכר, נראה לאן נגיע. בנוסף מכיוון שאין יותר מידי מידע לגבי עלויות טיפולים ותחזוקה בארץ (ביוטיוב יש אינסוף), מה שאוכל לבצע לבד אעשה ואשתדל לשתף בתקווה שיועיל לאחרים. אם למישהו יש המלצה על מוסך שמכיר את הרכב באיזור חיפה, אשמח לשמוע. אני יודע בלי תמונות זה לא שווה , אז קבלו כמה:
    28 נקודות
  20. שלום חברים, עברו כמעט 3 שנים מאז שהתחדשתי בקיה ספורטאג 1.6 טורבו פרימיום וקצרה היריעה מלהכיל. בשעה טובה, הרכב נמכר. את הרכב רכשתי חדש מהחברה בחודש פברואר 2018. כבר במסירה עצמה זכיתי ליחס משפיל מהיבואן, כשביקשתי להבין למה הרכב נמסר לי עם צמיגים בני שנה וחצי נעניתי בתשובה לקונית שאלו הוראות משרד התחבורה. כמובן שלא הייתה לי ברירה וקיבלתי את הרכב כי הייתי אחרי חודש מורט עצבים בלי רכב (טעות !) בסה"כ הכללי, הרכב מהנה מאוד לנהיגה, תאוצה מצויינת מ 0-100, תאוצת ביניים מכובדת, טורבו שמגיב היטב לכל לחיצה על הדוושה ויחסית חסכונית בדלק. צריכת דלק בינעירונית הסתכמה ב 1:11 ונסיעה עירונית הסתכמה ב 1:10 ולעיתים 1:9 תלוי בתוואי הדרך (פקקים או זרימה בתנועה). כבר במהלך 40 אלף הק"מ שחלפו מאז שרכשתי את הרכב, התחלתי להרגיש רעידות בלתי מוסברות בעת התחלת נסיעה. תחילה, לא קישרתי זאת למצמדים עד שערכתי חיפוש באינטרנט ואז נפל האסימון. שיחה עם המוסך מורשה היבואן העלתה חרס ובכל פעם שניגשתי למוסך עם התלונה הם התחמקו מלהחליף את המצמדים והסתפקו ב "לימוד גיר" או "עידכון תוכנה". דבר שכמובן לא עזר במאומה. לאחר שמשכתי את הזמן (מאחר שלא היו להם מצמדים במלאי ו/או לא רצו להחליף) נאותו במוסך להחליף את המצמדים כשהגעתי ל 75,000 ק"מ. את הרכב השארתי במוסך להחלפת מצמדים אחר כבוד. במעמד אותה החלפה מפוקפקת, נוכחתי לדעת שסעפת הפליטה נסדקה (!) ושאין אפשרות להחליף אותה ושבשל כך יש להחליף את כל הטורבו כחלק מהאחריות. כמובן שהתפלאתי עם עצמי, איך זה ייתכן שרכב עם 75 אלף ק"מ כבר סופג החלפה של טורבו? ניחא המצמדים (בלאי וכו') אך הטורבו ? רכב שטופל כל 15,000 ק"מ כמו שעון כמובן. בסופו של דבר, הבעיה במצמדים נעלמה אך חזרה שוב לאחרונה בסמוך למכירת הרכב. תקלות נוספות שעלו ברכב במהלך תקופת האחריות: - כפתור פתיחה ללא מפתח צד נוסע שהתקלקל - הוחלף במסגרת האחריות. - טמבון שמתקלף (לכה מתקלפת) אצלי ואצל עוד כמה בעלי קיה ספורטאג - נצבע מחדש במסגרת האחריות. - פנסים שדוהים לאחר שנתיים בלבד - הוחלפו במסגרת האחריות. - ציריות- אוי, הציריות ! כמה פעמים הלכתי למוסך על תיקתוקים ורחשים בזמן פניה ועד לרגע המכירה כולל- לא פתרו את הבעיה. היחס מצד היבואן: יחס גרוע,משפיל, תת רמה של ממש, טלקאר יבואן שקודם כל מאשים את הלקוח, מזלזל בו, מושך אותו ומענה אותו ורק אז לאחר שכלו כל הקיצים מאשר החלפה, זאת לאחר שהתחננת על נפשך להחליף מצמדים. בפעם האחרונה שביקשתי להחליף מצמדים נעניתי ב "קיה הביאה לנו מחשב מיוחד לבדוק אם המצמדים טובים או לא" נצמדים לזה ונוסעים עם הרכב מחובר לסורק תקלות שנותן להם ביקורת על ה JUDDER ובמידה והוא גבוה מספיק- מחליפים. לא גבוה? לא מחליפים. רועד לך ? אז שירעד. בשורה התחתונה: עם הרכב עשיתי לא מעט ק"מ בסה"כ 107,000 ק"מ במסגרתם מצאתי את עצמי ב"משא ומתן" מתיש במסגרת האחריות מול היבואן ומול המוסך, מוצא את עצמי פונה לפייסבוק ומשתמש בשלל אמצעים על מנת שאוכל לקבל מענה לפניותיי ורק לאחר מלחמות אין סוף זוכה למענה הולם. הרכב עצמו היה מאוד מהנה לנהיגה, אבל מענה מאוד בכל הנוגע לאמינות שלו. אפשר לומר שקיה ספורטאג GTLINE בכלל וכל מה שקשור במנוע בנזין בקיה המשודך לטורבו ותיבה רובוטית כפולת מצמדים אינה שילוב מנצח ומתוך אהבת חינם אמליץ לכל חבריי בקבוצה - ראו והימנעו, ראו והיזהרו. אם בכוונתם להחזיק את הרכב מעבר ל 3 שנים, דעו לכם כי הטורבו עלול לשבוק או שהגיר יחליט שנמאס לו לחיות עם המצמדים בשלום. אין ספק שאצלי, בשורת האמינות, לאחר יונדאי ועוד 2 מאזדות משנת 2010 ו 2016 - קיה נכשלה בענק ! רכב שהוא בסה"כ 3 שנים על הכביש עם כל כך הרבה תקלות, קטנות וגדולות, מעצבנות ומטרידות וזה לא משנה שהן במסגרת האחריות- הן שם כדי להישאר ואני ממליץ לכל חובבי קיה ללכת רק על מנועים אטמוספריים ולהימנע מהרפתקאות טורבו כפול מצמדים. אני נכוויתי. תחסכו זאת מעצמכם.
    28 נקודות
  21. בקשה אישית יש כאן כמה מגיבים ש 1. ידועים כלא חובבי רכב / נהיגה / מוטוריקה, ובאמת סוזוקי קרוסאובר זה אובר קיל לחלומות המוטוריים שלהם 2. אותם מגיבים גם יודעים תמיד מה נכון לכל אחד בכל זמן נתון, זאת על סמך ההחלטות הנבונות והמדהימות שלהם לאורך השנים, על בסיס סדר העדיפויות האישי שלהם בבקשה מכם המהות של השרשור הזה זאת BMW X5 רכב נטול כל היגיון כלכלי, פות"ש מודע לזה, ועשה את הבחירות הנבונות שלו לעצמו ורק בא לספר לחבר'ה אין לכם מה לחפש פה חבל סתם להטריל או לגנוב בפעם המיליון את השרשור לכיוון יוקר המחיה משכנתא ושיומי מול סמסונג מה הvfm הגבוה יותר חלאס, מעייף
    28 נקודות
  22. רקע: אני מאוד אוהב את השילוב מנוע גיר twincharger. מבחינתי גם לאחר יותר מעשור מאז שהוצג אין לשילוב הזה מתחרים. בוודאי בגזרת המחירים בה הרכבים האלו נסחרים כיום. ברשותי מזה כמספר שנים 2 רכבים כאלו. אחת דור ראשון של המנוע (2008) עם DSG6 רטוב והשניה דור שני של המנוע (2009) עם DSG7 יבש. למנוע הנ"ל בעיות אמינות אשר רובן שופרו עם השנים.(בעיקר בוכנות מחוזקות). מבחינתי בעיות האמינות אינן כל כך רלוונטיות היות ואני מתקן הכל קטן כגדול עצמאית. רוכש חלקים מחו"ל בזול ויש לי חניה מקורה עם מנוף לשליפת מנועים. לרגל הוצאת רשיון נהיגה של הבן חיפשתי את הכלה השלישית חיפשתי מראש אחת עם בעיות מכאניות ובודי שמור. ולבסוף מצאתי אחת 2008 שמורה חיצונית ופנימית במחיר של 4 ספרות אשר נדרש לה החלפת מצמדים רטובים והחלטתי לעשות כבר אוברול מלא היות והמנוע זרק שמן ליניקה ולמעשה מכל חור אפשרי... התהליך עדיין בעיצומו ואעדכן מדי פעם בהתקדמות עם תמונות. לצערי לא צילמתי את החלפת המצמדים אבל מדובר בפרוצדורה פשוטה יחסית. שליפת המנוע. את הגיר והגשר פירקתי קודם היות ובהתחלה חשבתי להסתפק רק בהחלפת המצמדים. הבלוק על הסטנד (כ 500 ש"ח עלות הסטנד) לאחר הונינג מוכן להתקנת בוכנות. לצערי לא צילמתי את תהליך התקנת הקראנק והמיסבים. שימו לב למחסן של המפקדת ברקע. התקנת מחזיר שמן אחורי. לשם כך נדרש להרים את המנוע מהסטנד ולהניח אותו על שולחן היות וכאשר הוא מחובר לסטנד אין גישה למחזיר ברקע הכלי המיוחד של VW להתקנת המחזיר. היות והמחזיר כולל גם את ה SENDER WHEEL של חיישן סיבובי מנוע. נדרש להתקינו כאשר המנוע נמצא ב נ.מ.ע והכלי גם מאפס את הגלגל וגם לוחץ את המחזיר (כ 300 ש"ח באיביי) הבוכנות החדשות מחוברות לטלטלים. הבוכנות מהרויזיה החדשה של KS שלא סובלות משברים. הכנסת הבוכנות לבלוק. המשך יבוא.
    28 נקודות
  23. ה-M2 אצלי מאז סוף יולי והעובדה שאני נהנה יותר לנהוג ברכב מאשר לכתוב עליו אומרת לא מעט, נכון? אבל עכשיו, כשה-M2 במוסך (קוסמטיקה) ואני בסוג של בידוד מצאתי קצת זמן לכתוב על הרכב. נתחיל מחוות הדעת. מי שעקב אחרי השרשורי חפירות יודע שאני חיפשתי מחליפה ראויה למיאטה האהובה שלי ואחרי לא מעט התלבטויות ושנה עם M235i הגעתי ל-M2. אז האם היא מחליפה ראויה, במילה אחת - כן. ביותר מילים? תמשיכו לקרוא. ה-M2 היא רכב מושלם. כנראה לא לכל אחד, אבל עבורי היא רכב מושלם. אני מניח שאם היה לי תקציב נדיב יותר, הייתי קונה אולי M2 Competition, ועם תקציב נדיב עוד יותר? M2 CS. אבל למרות שהדגמים המאוחרים עדיפים, באמת שאין ל-M2 המקורית (OG בפי הבראנג'ה) במה להתבייש. אז למה היא כל כך טובה? התנהגות. מהירות זה טוב, יפה, חשוב ומהנה, ועם תאוצה של 0 ל-100 של 4.2 שניות, באמת שאין מה להתלונן בגזרת המהירות, אבל האס האמיתי של ה-M2 הוא בהתנהגות. הרכב הזה מתקשר נהדר עם הנהג, בכל מהירות ובכל סגנון נהיגה. אני נהנה לנסוע לאט ולעשות סידורים עם הרכב בדיוק באותה מידה שאני נהנה לתקוף כביש מפותל (למסלול עוד לא הגעתי, התפספס לי פעמיים בגלל הוירוס הזה שמסתובב, אבל עוד אגיע). הוא מצליח להרגיש הרבה פחות מה-1,500 ומשהו קילו שהוא שוקל, ומתגמל מאוד נהיגה מהירה וגם (כמו שגיליתי ערב אחד עם כיכר פנויה) נהיגה חוליגנית עם דריפטים נשלטים סביב סביב. לרכב מתלים קשיחים (לא מתכוננים), אבל התקשורת המצויינת הם תגמול יותר מראוי לנוחות נסיעה לא מפנקת. מי שרוצה ממש לטפל בנושא ההתנהגות, אני יכול להמליץ על החלפה של המתלים המקוריים בכאלו של אוהלינס. רוב הביקורת על ההתנהגות של ה-OG נובעת מביקורת על המתלים המקוריים - הם נוקשים מידי וההתנהגות לא מספיק מהוקצעת. האוהלינס מביאים את הרכב לשלמות (בהערת אגב, גם את המיאטה הם הביאו לשלמות, כנראה שהחברה שם מבינים במתלים). ראוי להקדיש פסקה קצרה לדיפרנציאל של ה-M2. הוא אקטיבי, נשלט מחשב ומהווה נדבך משמעותי ב הרבה מהקסם של הרכב. המהנדסים של במוו הצליחו ממש עם הדיפרנצאל זה והוא פשוט קורא מחשבות. לצאת מסיבובים עם החלקות כוח קטנות וגדולות זה כמעט טריוויאלי, אבל ההפתעה שלי דווקא נבעה מההתנהגות ההפוכה. לקח לי יותר זמן ואומץ להבין כמה מוקדם וכמה חזק אפשר לחזור לגז אחרי האיפקס ופשוט "להשען" על הדיפרנצאל. אפשר ממש להרגיש אותו משתלב, "מיישר" את החלק האחורי של הרכב, מוריד את הכוח לכביש ומשגר את הרכב החוצה מהסיבוב. קסם. מנוע. הפיוריסטים יטענו שה-M2 המקורית היא לא באמת רכב M, כי אין לה מנוע M אמיתי. ובמידה מסויימת, אני חייב להסכים איתם. מנוע ה-S55 המותקן בקומפטישן וב-CS הוא מנוע מעולה ומנוע M "אמיתי". אבל גם זה שמותקן ב-M2 לא ממש רע. החברה של במוו לקחו את ה-N55 המוצלח לכשעצמו והעבירו אותו מקצה שיפורים לא קטן - הטלטלים, פלאגים ועוד כמה חלקים עשו את דרכם מה-S55 המפורסם, נוספו קולרים של שמן ומים, התווספה משאבת שמן לוודא שאין מחסור במסלול והקירור שופר. אחרי כל זה, גם העלו את ההספק ל-370 כ"ס. מה שהתקבל זה מנוע שלא סובל מתחוסת מחסור בכוח. נכון שבנהיגת כביש מהירה (וגם במסלול אני מניח) צריך להעביד את המנוע, אבל אין אפשר ממש להתלונן על מחסור בכוח או מומנט בשום מצב. למעשה, הסיבה היחידה לטענות כלפי המנוע נובעות מהעובדה שה-S55 פשוט טוב יותר. יצא לי לנהוג על ה-CS (שם מותקן ה-S55 בתצורה הלא מוגבלת שלו, 444 כ"ס על פי נתוני יצרן וכ-485 (!) כ"ס על פי מדידות לא רשמיות) וזה פשוט לא כוחות. עם עוד 100 כ"ס ו-1,000 סל"'ד נוספים למנתק ה-M2 CS מרגישה פשוט בלתי מנוצחת והיא ככול הנראה באמת כזו. כך או כך, אם קראתם פעם מבחנים של מיאטה או BRZ שבו הבוחנים כתבו שזה כיף שיש אוטו שאפשר לאמץ בו את המנוע וזה חלק מהכיף - אז כזה. בסוף עם קצת יותר מאמץ, אפשר לעקוב אחרי ה-CS בכביש מפותל (ולאבד אותה בישורת) ויש גם בונוס - המנוע של ה-OG פשוט נשמע הרבה יותר טוב, בכל סל"ד ובכל מהירות וזה פרס תנחומים לא קטן השניים האחרונים (מנוע והתנהגות) מתחברים להם בגיר ידני מצויין שעושה את כל העבודה הרבה יותר מערבת. אחרי שנה עם גיר אוטומטי, אני יכול לומר בפה מלא שהתגעגתי. מסביב. הגדולה של ה-M2 וחלק לא מבוטל מהשלמות שלה בעיני היא כל ה"מסביב". כל ההנאה הזו מהנהיגה, בעיר, בכבישים המהירים וגם במסלול (אני מניח) מגיע עם מעט מאוד מחיר באיכות החיים. הרכב בנוי היטב, איכות החומרים טובה מאוד, אמנם לא ברמה הגבוהה של יצרני הפרימיום (בכל זאת, זו סדרה 2), אבל בוודאי טובה הרבה יותר מהיפניות, קוראניות וגם עדיפה קצת על משהו כמו גולף למשל. מאחור יכולים לשבת בנוחות גם שני אנשים מבוגרים (יש אפילו פתח מיזוג!), יש תא מטען מספיק לקניות, יש גג שמש, מערכת טובה מאוד (HK סטנדרט ב-M2), ריפודי עור, חיישנים לתאורה ומגבים, כניסה והתנעה ללא מפתח, מראות מתקפלות ובטח עוד כמה דברים קטנים שלא ציינתי ועושים את החיים נוחים יותר. מה שכן, יש איזה קרקוש מעצבן שמגיע איפשהו מהדשבורד, כנראה מהתקנות שלי או של האיתורן, יטופל בשלב כלשהו. אז כמה עולה להחזיק ולתחזק את כל הטוב הזה? לא מעט, אם לומר את האמת. המכה העיקרית זה הביטוח. קצת יותר מ-10,000 ש"ח למקיף ועוד כ-1000 לחובה פותחים את חווית הבעלות וצריך לזכור שהמבחן השנתי (ביוני) יעלה עוד איזה 3200 ש"ח. טיפול קטן (בוצע) עלה כ-800 ש"ח לחלקים ועבודה (שמן ופילטר שמן). מה שמעמיד את ה"בוקר טוב, יש לך M2" על כ-15,000 ש"ח. צריכת הדלק דיי דומה ל-M235i ואני מצליח לקבל כ-7 ק"מ וקצת על כל ליטר של אוקטן 98. מעבר לכך, הוצאות שהיו לי עד כה: הרכב הגיע לללא איתורן (בעלים קודם לא ביטח נגד נגיבה) וכיוון שאני רוצה לישון יותר טוב בלילה שילמתי 5,000 ש"ח על התקנה של קוברה, המתקין המורשה של במוו. בדיעבד, הייתה החלטה חכמה, כי המתקין נשען על הכסא החשמלי ושרף את המנוע של הכסא החשמלי (!) אבל התקלה טופלה במוסך מרכזי של במוו ללא עלות מצידי. Shit happens אני מניח. 750 ש"ח נוספים עלתה כרית לטלפון הנייד (קצת יקר, אבל הייתי בשוונג) 1,200 ש"ח שילמתי למישהו שיעדכן את כל התוכנה במחשב לתוכנה עדכנית, אפשר לעשות את זה גם לבד אם יש לכם סבלנות, אומץ והרבה חפירות באינטרנט, אני העדפתי לתת למישהו שהתנסה בזה על אחרים. זה מסדר כל מיני שטויות קטנות ברכב, וגם משפר את התחושה בהגה, התנהגות הדיפ' ובקרת האחיזה. 1,500 ש"ח שילמתי על מערכת אנדראיד עם מסך גדול (10.25) ותאימות מלאה ל-BMW. התקנתי לבד ובאותה הזדמנות גם העפתי את המערכת אנדרואיד המיושנת שהגיע עם הרכב במקור (התקנה מקורית, נוראית, המון קופסאות, חוטים בכל מקום, פשוט נורא) כ-5,000 ש"ח נוספים יצאו על תיקון שריטה + שיפוץ טמבון קידמי (זו הסיבה שהרכב במוסף כרגע) 2,250 ש"ח שילמתי על עוד 9 צמיגים משומשים קלות במצב מצוין כדי שיהיו לי ספיירים ליומיום ומסלול (הקידמיים כבר דורשים החלפה) 300 ש"ח עלו פילטר אוויר לתא הנוסעים (הזמנתי מגרמניה) + ניקוי אוויר עם רימון. כ-1,000 ש"ח עלה סולנאויד תקול של מערכת הפליטה (החלפתי לבד, החלק עלה כ-450, המשלוח עם פדאקס תפר אותי) כ-200 ש"ח עלה פאנל שמאפשר ניתוק חיישני חניה אחוריים (האמת שהוזמן בגלל שאחרי הוצאה מרוורס, הצפצוף המשיך וזה שיגע אותי, אבל עידכון התוכנה שציינתי פתר את זה. סה"כ הוצאות עד כה: 17,250 לא כולל הביטוח. אבל מתוך כל ההוצאות האלו אפשר לומר שרק ה-6,300 ש"ח של הקוברה, הסולנאיד ופילטר תא נוסעים היו דיי הכרחיים. הצמיגים היו כמובן הכרחיים, אבל במזל מצאתי סטים מצויינים במחיר טוב, המחיר המלא לסט עבור ה-M2 הוא בין 5,000 ל-6,000 ש"ח לרביעיה. המשך יבוא...
    27 נקודות
  24. טוב, מסתבר שאת האח שלה אני מכיר, והוא לקוח שלי. יצרתי איתו קשר והוא הודה לי על הדאגה, סיפר שהיא עברה פגיעת ראש בתאונת דרכם לפני כמה שנים, אבל שהקנייה היא אכן עבור ילדיו (האחיינים שלה) והאמא שלהם מודעת להכל. אז כנראה שיש סוף טוב לסיפור.
    27 נקודות
  25. ליד כפר סבא לא חסר שדות, במיוחד מצפון לעיר. אבל - למה דווקא ביום כיפור? עד כדי כך משעמם לך בחיים? אני אישית הייתי מתאפק, ואני ודת זה ממש לא חברים. פשוט עניין של כבוד לאנשים שכן שומרים.
    26 נקודות
  26. בהמשך לרצון מאות מחברי קבוצת הפייסבוק שלנו למדריך מפורט לרכישת רכב משומש, הכנתי מדריך טקסט רחב המסביר מא' עד ת' איך ניגשים לקניית רכב משומש, ובנוסף מדריך וידאו שמפרט אילו בדיקות לבצע לרכב, מבלי צורך בכלים או ידע מיוחד. המדריך לא מכסה את כל הבדיקות, לכן רישמו גם בתגובות מה אתם ממליצים לבדוק בנוסף למה שכבר צויין בסרטון. זה סרטון הבדיקה וזהו המדריך המלא הכתוב: https://knufia.org/מאמר-מדריך-לרכישת-רכב-משומש/
    26 נקודות
  27. קודם כל, כמו שאמרתי, תודה על ההתייחסות - זה לא מובן מאליו ואני מעריך מאוד את הנכונות להתייחס. יחד עם זאת, חסרה לי קצת התייחסות לכתבות האחרות שפורסמו בנושא. אם תבחר להתייחס אליהן זה יהיה מעולה (אבל זה כמובן לשיקולך). לגבי הדברים שכתבת. לגבי הטרייד, הייתי שואל אם המספר הזה (או המספר של זמן ההירקבות בלוחות) מעוגן בנתון כלשהו, אבל אני מבין עכשיו שזו הערכה, חבל שזה לא צוין באייטם. לגבי האיכות - אין ספק שאחד הפאולים הכי גדולים של טסלה הוא אחידות. אבל ממה שאני מכיר (מניסיון אישי) בממוצע החומרים שם ממש לא נופלים מאלו של יונדאי או סקודה. ייתכן שזו שנהגת בה הייתה משנתון מוקדם יחסית, כשגם איכות החומרים (שמשתפרת די בעקביות) הייתה ירודה. לגבי טעינה ביתית. גם אם נשים בצד את העובדה שעלות העמדה היא בערך 1-2% ממחיר הרכב (הזזול ביותר, הרבה פחות - מן הסתם - מהדגמים היקרים יותר), אני נאלץ פשוט לחלוק על זה כי לי נאמרו דברים אחרים. אני לא אכנס ליותר פרטים כדי לא "לשרוף" אנשים, מקווה שאתה מבין. לגבי קצב הטעינה, טחנו כאן את הנושא כבר, אבל זה כמובן מאוד תלוי באיזו עמדה מדובר. הנתון שאתה מדבר עליו, 15 ק"מ לשעת טעינה, הוא כנראה הערכת חסר פראית שמקורה ברשת החשמל הצפון אמריקאית שעובדת על מתח של 110 וולט, פחות מחצי מזה "שלנו". בתשתית של 230 וולט כמו זו של ישראל (ואירופה, ושאר העולם הנאור) גם העמדה הבסיסית ביותר (קרי סתם כבל שיוצא משקע) תספק שווה ערך של כ-20 ק"מ בשעה. אני מניח שהרקע שלי בלימודי חשמל עוזר לי כאן קצת עם החישובים (לפחות בכל הנוגע ל-80% הראשונים של הסוללה שיכולה להיטען בקצב מקסימלי, לאחר מכן הוא יורד), אבל זה ממש רחוק ממיסטיקה וקל מאוד לחשב את הדברים האלה. לגבי הטיפול, אני מציע לך לחזור ולקרוא את כתב האחריות שוב, ברפרוף קצר מצאתי שלושה סעיפים שאפשר לבסס עליהם התנערות מאחריות על סמך טיפול "לקוי". ולגבי הצגת המחירים, לא היו לי יותר מדי טענות. הם באמת בלבלו וגם לי לקח זמן להבין. הטענה שלי הייתה על ה"חשיפה" שלה את גובה המיסים, כאשר גם אתה יודע שישנם יבואנים שמפרסמים או לפחות פרסמו את גובה המיסים בצורה עקיפה ע"י פרסום מחירי דיפלומט, עולה חדש, מונית וכו'. אנחנו יכולים להמשיך להתפלפל ולהיתפס לקטנות, אבל אני אגיד - בגדול - את מה שאני חושב, עדיין, גם אחרי התגובה האחרונה שלך - זה מרגיש לי יותר מכל דבר אחר כמו קטנוניות מאוד קטנונית. לדעתי, זה סופר לא מקצועי לבנות אייטם שאני לא רואה איך אפשר לקרוא לו מלבד "כניסה באמאמאמא שלהם", על סמך עמדת טעינה שעולה מקסימום 2% מערך הרכב, הערכה של הפסד אפשרי אולי במכירת הרכב ה"ישן" (והצגתה לפחות במשתמע כעובדה), ואיזשהו סעיף קבור (ופירוש לא נכון שלו למיטב הבנתי המשפטית הלוקה בחסר) על טיפול אחד ספציפי שצריך לעשות פעם ב-6 שנים (שלפי הנתון שהבאת על החלפת רכב חדש אחרי כ-3 שנים בממוצע, בכלל לא מעניין את הרוכש ה"מקורי" כי הטיפול ייתבצע ע"י היד השניה או השלישית). אבל אפילו יותר מזה - כתיבה ופרסום של דברים מבלי לבדוק אותם לעומק לפני כן (האחריות, המחירים). אני מרשה לעצמי לדבר בחופשיות, כי אני סמוך ובטוח שאתה מבין שאני לא בא להתנגח או לצאת צודק. אני לא יודע מה היה המניע לכתבות האלה, לסגנון או לכמות שלהן, וביננו - זה גם לא ממש אמור לעניין אותי - שכל אחד יעשה מה שמתאים לו. אני הבנאדם האחרון (או אפילו אחרי אחרון) שיגן על יבואנים או יצרנים, אתה יכול למצוא לזה מספיק הוכחות אפילו ברפרוף קצר במגזין שלנו, אבל אבל אתה (וגם תומר, וכל שאר האנשים שפרסמו אייטמים שמאוד רחוקים מלהיות מאוזנים) חייב להבין שדברים שאחד מאיתנו כותב או עושה, משליכים על כולנו. את השכנה שלי לא מעניין אם כתבה מטופשת או מסריחה מאינטרנסים נכתבה על ידי פבל מקארספורום, קינן מוואלה או אודי מידיעות. ברוב המקרים היא בכלל לא יודעת מי אלה שלושת האנשים האלה. היא רק ראתה "כתבה שבה כתוב שאם אני אמכור את האוטו לבד ואקנה טסלה ולא אעשה טרייד לקורולה, אני אפסיד עליו עשרת אלפים שקל", וכשהיא מספרת את זה לידיד שלה בעבודה שקצת יותר מבין ממנה, התשובה האוטומטית שלו תהיה "אל תאמיני לשום דבר שהשקרנים האלה כותבים. הכל אינטרסים". וכולנו - גם כאנשים אינדיבידואליים וגם כגופי מדיה, סובלים מזה. סובלים מזה אחושרמוטה.
    26 נקודות
  28. הערה חשובה: מאחר ולפי החוק הישראלי, שינוי בתאורת הרכב לא לחלוטין מותרת, סקירה זאת מתייחסת לטכנולוגיה בלבד והתאמתה לכלי רכב, ואינה ממליצה לאיש להתקין או לרכוש נורות אלו. קיצור תולדות האור. משחר האנושות, אנשים חיפשו דרך להאיר את החשכה. אז נכון, כשישבנו במערה, המדורה היתה מעל ומעבר (בהנחה שלא נחנקנו מהעשן) וכשהלכנו ברגל הלפיד סיפק את כל מה שהיינו צריכים, אבל כשהתחלנו להשתמש בבהמות ככלי רכב ולאחר מכן בכרכרות ובמכוניות שנעו במהירות ­(יחסית) גבוהה, הסתבר שיש צורך ממשי בתאורה שתגיע רחוק יותר כדי לפצות על מרחק הגדול שהרכבים עוברים בשניה, ואם אפשר, שתהיה גם חזקה יותר כדי להאיר כמה שיותר פרטים מהדרך. ההתחלה היתה נר, כמו זה שמדליקים בחנוכה, עם רפלקטור מאחוריו שעזר להגביר ולמקד את התאורה שלו. די מהר הטכנולוגיה עברה לתאורה המופקת מבעירת נפט ולאחר מכן מגז. ובסופו של דבר, עם התפתחות הטכנולוגיה, החשמל הגיע גם לכלי הרכב ואתו נורות הליבון שעם הזמן עברו מקצה שיפורים לנורות ההלוגן אשר למעשה נמצאות אתנו עד היום, כבר קרוב ל 70 שנה. נצח. אבל בסופו של דבר, אנחנו תמיד מחפשים להשתפר וכך בתחילת שנות ה-90 - הכניסה חברת BMW לראשונה לסדרה 7 שלה את תאורת ה'פריקה בעצמה גבוהה'. או HID (נו, כן, קסנון, אבל בואו נהיה מקצועיים). הנורות האלו שפותחו ע"י ג'נרל אלקטריק, השתמשו בטכנולוגיה שונה. במקום להלהיט חוט מתכת וכך לגרום לו לפלוט אור, אופן הפעולה הוא זרם חשמלי העובר דרך גז כספית ואדי הלידים של מתכות שונות וכך יוצר קשת חשמלית המפיקה אור לבן וחזק מאוד. הקשת הזאת מושגת על ידי שימוש במתח גבוה מאוד – כ-24 אלף וולט המושג באמצעות סטרטר ייעודי. בשיטה זו, האור המופק חזק פי ארבעה ויותר מתאורת הלוגן מסורתית, מאיר היטב את השטח וכמובן בצבע לבן שלא רק טבעי יותר לעין האנושית, אלא גם גורם לגוף לחשוב שעדיין יום, ובכך מעכב את פליטת המלטונין בגוף ומעכב הירדמות. זו אותה סיבה, אגב, שמסכי טלפון ומחשב מצויידים כיום במסנני אור כחול, בדיוק בשביל המטרה ההפוכה - לעודד את הגוף להירדם. נהוג לקרוא לנורות אלה 'נורות קסנון' למרות שהן לא בהכרח עובדות על גז קסנון. המונח הרשמי הוא HID, High-intensity discharge או נורות פריקה בעצמה גבוהה. עשור מאוחר יותר, בשנת 2004, הייתה זאת אודי שהכניסה לראשונה לשימוש את טכנולוגית LED לעולם הרכב. ה-LED מורכב מדיודות פולטות אור זעירות המייצרות אור חזק מאוד. הדור האחרון של החברות הגדולות מסוגל לייצר תאורה החזקה עד פי ארבעה מתאורת הלוגן, צורך כמחצית מהחשמל ומאחר וכל דיודת לד זעירה כל כך, ניתן לעצב מערכי תאורה ככל העולה על דעת המתכנן, וחברות הרכב פיתחו תאורה חכמה המכבה חלק מנורות ה-LED ביחידת התאורה כדי למנוע סנוור נהגים שמגיעים ממול או נמצאים מלפנים. אז בסופו של דבר, מהי הטכנולוגיה העדיפה להתקנה ברכב שלנו? עם איזו תאורה נראה וניראה טוב יותר? אסור לשכוח! תאורה טובה הינה אביזר בטיחותי ראשון במעלה. תאורה נכונה עשויה להיות הגורם שיבדיל בין בלימה בזמן לבין תאונה. הלוגן היתרונות - מחיר זול, החלפה קלה, התקנה פשוטה ויחס עלות תועלת מעולה. החסרונות - אורך חיי הנורה קצרים (בין 150 ל-800 שעות), ניצולת אנרגיה נמוכה – רוב הצריכה מתבזבזת על חום, רגישות גבוהה לטלטולים ולמגע יד אדם. למרות זאת, הרוב המוחלט של הרכבים היום מגיע עם נורות הלוגן סטנדרטיות כי זה בדיוק כמו שאמר פעם מישהו גאון (או עצלן, תלוי את מי שאלתם). "זה עובד? אל תיגע!" בשנים האחרונות יצרנים שונים כמו פיליפס ואוסרם הוציאו נורות הלוגן בעלות עוצמה גבוהה יותר מאשר נורה סטנדרטית. הפרסומות מדברות על 30 ו-50 אחוז יותר עוצמה. אבל העלות יחסית גבוהה ואורך החיים קצר מאוד – פחות מ-200 שעות. HID (או "יש לך קסנון אחשלו?") היתרונות - ניצול אנרגטי טוב יותר מהלוגן, תאורה חזקה ובהירה מאוד, אורך חיי הנורות מגיע ל-5000 שעות (פחות מכך אם משתמשים במגבר של 55 וואט), מאחר שאין חוט להט, הנורה לא רגישה לטלטולים. החסרונות - ההתקנה ברכב שלא מגיע עם HID במקור, מסובכת יחסית ומצריכה 4 רכיבים שונים כדי להפיק מהנורות את המירב. (באלאסט - מייצב מתח, סטרטר שמספק את המתח הגבוה לנורות – כ-24,000 וולט, ריליי או מתאם CAN-BUS לאספקת מתח רציפה ונכונה ודיווח נכון למחשב הרכב, והנורות עצמן.) בנוסף, מאחר ומדובר במקור אור מאוד ממוקד וקשה ביחס להלוגן, יש צורך תמידי לדאוג לנקיון הפנסים מאחר ולכלוך גורם לאור להשבר, להתפזר ולסנוור את שאר משתמשי הדרך. זאת הסיבה שרכבים שמגיעים עם HID מהמפעל, מגיעים גם עם מייצב (ג'ירו) ממוחשב ומתזים לשטיפת הפנסים. אם התקנתם קיט ברכב שלא הגיע כך במקור, דאגו לנקיון לעיתים קרובות. חיסרון נוסף ומשמעותי יותר נגרם מצורת הפעולה של ה-HID. מאחר ולוקח לנורות זמן של כמה עשרות שניות כדי להתייצב ולפעול במלוא העוצמה, לא ניתן להשתמש בהן כנורות לאור גבוה. הפתרון הוא או שימוש בנורות הלוגן רגילות לאור הגבוה, או התקנת מערכת BIXENON מסובכת ויקרה שמסיטה מעט את הנורה הראשית כלפי מעלה כדי שתשמש גם אור גבוה במקרה הצורך. מחיר נורת HID יקר מאוד ביחס לנורת הלוגן. עוד משהו. נכון שאפשר להרכיב מערכת HID על כל רכב, אבל מאוד מומלץ (שלא לומר חובה) להרכיב אותן על פנסים עם מערכת עדשה (פרוז'קטור) ולא עם רפלקטור פשוט. אלומת האור מאוד חזקה ומרוכזת והרכבה על רפלקטור תגרום לפיזור לא נכון שלה ולסינוור כל משתמשי הדרך (וגם חלק ממשתמשי השמיים). אבל אל דאגה ואל יאוש. אם ממש בא לכם להתקין נורות HID ואין לכם עדשות, ישנן ערכות הסבה שכוללות עדשות בקיט. יהיה צורך לפתוח את הפנס כדי להתקין את העדשות, אבל אני סומך עליכם. יהיה בסדר. LED יתרונות - צריכת חשמל נמוכה מאוד, עוצמת הארה חזקה, התקנה פשוטה וקלה, אורך חיים שנע בין 10 ל-30 אלף שעות עבודה, צבע לבן "נקי", הפעלה מהירה ביותר (כמה מיקרושניות לעומת כעשירית שניה בנורת להט רגילה ועד 20 שניות בנורת (HID, עמידות גבוהה מאד למכות וזעזועים. חסרונות - האור הלבן של ה-LED מבוסס למעשה על LED כחול. וכמו שאמרנו לפני כן, מחקרים מראים שחשיפה ממושכת לאור כחול משפיעה על המוח ויכולה למנוע את ייצור המלטונין וכתוצאה מכך להפרעות שינה. מחקרים חושדים כי ריכוז האור הכחול שבספקטרום ה-LED הלבן, יכול להביא לניוון מקולרי של העיניים. אחרי שהפחדנו אתכם, תשמחו לדעת שיש עוד חסרונות. מאחר ונורות ה-LED הן לא באמת "נורות" אלא מורכבות מדיודות שהן רכיב אלקטרוני ומולחמות כחלק ממעגל מודפס, אין אפשרות להחליף דיודות בודדות כאשר הן נשרפות ויש לזרוק את כל הנורה. מצד שני, גם בנורות האחרות אנחנו לא מחליפים את חוט הלהט. ביחס ל HID והלוגן, נורות LED מסנוורות יותר מאחר ומקור האור מאוד קטן ומרוכז. בנוסף, ה-LED רגיש מאוד לחום ובהעדר אוורור נאות, מאבד מהר מאוד את העוצמה ואת אורך החיים שלו שמתקצר דרמטית. אז בכל זאת, מה לבחור? לפני שנתחיל, כדאי להזכיר מספר דברים. צבע האור נמדד בטמפרטורה או מעלות קלווין וזהו סטנדרט עולמי. טמפרטורת אור הנר היא 1500 מעלות קלווין או K, הזריחה והשקיעה נמצאות ב-3500K, השמש בצהרי היום עומדת על 5500K והשמיים הכחולים מגיעים עד ל-9000K. ככל שהטמפרטורה גבוהה יותר, הגוונים כחולים יותר. קלווין משמעו גוון צבע ולא עוצמה. עצמת האור מתבטאת בערך שונה. LUX או LUMEN. ככל שהמספר גבוה יותר, כך עצמת ההארה גדולה יותר. גם כאן חשוב לציין שהעוצמה לא מתבטאת בהכרח במרחק גדול יותר של הארה. (במיוחד בפנסי הרכב שם ישנם מסננים ומסכות, בעיקר בעדשות, המגבילות למעשה את הטווח המעשי של הנורות כדי למנוע סנוור) אפשר לומר שנורה עם ערך לומן גבוה יותר, תאיר טוב יותר ובעוצמה חזקה יותר את אותו שטח נתון. צריך גם לקחת בחשבון שרוב היצרנים "מאוד אופטימיים" בנתוני עוצמת ההארה שלהם ואפשר לומר בבטחון שניתן לחלק את המספר שלהם ל-2 ולפעמים אף יותר. דוגמאות בהמשך. HID. כיאה לטכנולוגיה וותיקה ועם ירידת המחיר, ישנם עשרות אם לא מאות יצרנים סיניים עלומים שישמחו למכור לכם את מרכולתם העלומה גם היא תמורת כמה עשרות דולרים בודדים. על פניו הטכנולוגיה נגישה לכל, אבל כמו כל דבר, גם כאן צריך לדעת, כמו שכתב בזמנו נביא הזעם של הפורום, "זול וזוגלובק, שניהם מתחילים ב-ז' ובשניהם תקבלו נקניקיה." מומלץ וכדאי להצמד לחברות מוכרות וכאלו שקיבלו מספיק פידבקים טובים ולאורך זמן מקונים. כמו כן, כדאי לשים לב למספר דברים. ישנם הספקים שונים הנעים בין 35 ל-80 וואט ואפילו יותר. המומלץ ביותר הוא להצמד ל-35 ואט, או לכל היותר 55 וואט מהסיבה הפשוטה שככל שההספק עולה, אורך החיים של הנורות יורד. להספק יש השפעה ישירה על עוצמת התאורה. נורת הלוגן מפיקה בין 400 ל-800 לומן, בעוד שנורת HID עם מגבר 35 וואט מסוגלת להגיע ל-3500 לומן או ל-5000 עם מגבר 55 וואט. כלומר – עוצמת הארה של עד פי שישה ויותר(!) נורות עלומות שם, לעיתים לא יכילו את הגזים הנכונים הדרושים לתאורה והזכוכית החיצונית עשויה שלא להיות מקווארץ, מה שאומר שהתאורה תהיה חלשה יותר, והנורה תחזיק הרבה פחות זמן. במידה וברכב שלכם התאורה מחוברת ל-CAN-bus (מחשב הרכב המרכזי) ונשלטת על ידיו, ונורות שרופות מדליקות נורת תקלה, אתם חייבים לרכוש מתאם CAN-bus מתאים (הידוע גם בכינויו Error Free), אחרת תחוו ריצודים והודעות שגיאה כי נורות HID ו-LED דורשות מתח נמוך יותר מנורות הלוגן ולכן גורמות למחשב ברכב "לחשוב" שנשרפה נורה. הרכיב החשוב ביותר במערכת נקרא באלאסט (Ballast, מייצב), והוא אחראי על יצוב ואספקת המתח החשמלי לנורות. רכיבים זולים יגרמו לעיתים להפרעות במערכת השמע והשראות שונות ומשונות על מחשב הרכב. במידה ומערכת התאורה אינה מחוברת ל-CAN-bus או שברכבכם בכלל אין כזה (קיים ברוב הרכבים מה-20-25 שנה האחרונות), חשוב מאוד לרכוש ערכת ממסרים המתחברים למצבר הרכב ולא להסתפק בבלאסט בלבד. גם בחירת הנורות לרכב היא תורה בפני עצמה. על נורת ה-HID מורכבת אלקטרודה חיצונית. האלקטרודה חייבת להיות בצד העליון של הנורה כשהיא מורכבת ולא, היא תטיל צל ותפגע בתאורה. ישנן נורות המסומנות כ-A ו-B. לפני שאתם מזמינים, ודאו איזו הברגה יש לכם והזמינו את הנורה המתאימה. בבחירת "צבע" הנורה, כדאי לדעת שככל שהצבע (או טמפרטורת הצבע) עולה לכוון הכחול/סגול, כך יורדת עוצמת ההארה, מאחר וצביעת הנורה בולעת את קרני האור. טמפרטורת הצבע המומלצת היא בין 4500 ל-5500K – הצבע הלבן הטבעי, וזוהי גם בחירתם של יצרני הרכב. רכבים מסוימים דורשים מתאמי פלסטיק או מתכת כדי להרכיב את הנורות ברכבם. לדוגמא-BMW, מיצובישי, קיה ועוד. דאגו לרכוש את המתאם ביחד עם הנורות. קחו בחשבון שיכול להיות שיהיה צורך לקדוח את מכסה הנורות (במדה וקיים אצלכם מכסה כזה) כדי להעביר את הכבלים מהנורה אל הרכיבים השונים. כדאי לרכוש מכסים נוספים במידה ותרצו לחזור לנורות המקוריות של הרכב. אחת מהחברות הטובות ביותר לתאורה חליפית נקראת מורימוטו (morimoto). המוצרים שלה יקרים מאוד אבל בהחלט שווה להעיף מבט באתר שלהם ולהבין שהמחיר היקר מגיע בגלל האיכות. כך מגיע סט אפטרמרקט מתוצרתם. LED נורות ה-LED חייבות חלק גדול מהפופולריות שלהן לממשלת סין, ששמה דגש על הטכנולוגיה בתוכנית החומש ה-12 שלה (2011-2015) ולמרות שמדובר בטכנולוגיה די חדשה, היצרנים הסינים, בעידוד הממשל, למדו עד מהרה לשכפל גם אותה. השוק מוצף באלפי נורות LED אנונימיות, רובן הגדול מזויפות מכף רגל ועד ראש, וכדאי מאוד לא להתפתות לשמות מפוצצים, נתונים מפוברקים ותמונות מדהימות ולחפור קצת כדי להבין. יצרני ה-LED הראשיים היום הם פיליפס, Cree וסמסונג. חברת פיליפס עם שבב בשם ZES או Lumileds מחזיקה בנתח גדול מאוד של שוק תאורת הלד המקורית וגם בשוק האפטרמרקט. העוצמה של LED זה גדולה כל כך עד כי היא מגיעה לפי 3 (או 2000 לומן מדודים) מעוצמת נורת הלוגן זהה. מיד אחריה (עד לא מזמן) נמצאת חברת Cree שהלדים שלה מספקים עוצמה כמעט זהה. למה כתבתי עד לא מזמן? מהסיבה שהלד האחרון שלהם – בשם XD, מביאה את העוצמה לשיאים חדשים. עד 3800 לומן מדודים – כלומר פי 4 מנורת הלוגן ממוצעת וקצת יותר חזקה מנורת HID עם מגבר 35 וואט. (בדגם האחרון - ULTRA 2 של GRT LIGHTING - יש סרטון יוטיוב בסוף המאמר למי שרוצה לראות) אחריהן בתור, סמסונג עםSMD המשמשים כ-LED עבור אורות חניה, ערפל, איתות ופנים הרכב ו-CSP הסינית עם עשרות מוצרים. גם כאן, כמות הזיופים עצומה וגם כאן כדאי מאוד להיצמד למותגים מכובדים ומוכרים . רוב רובם של היצרנים העלומים שמוכרים את מרכולתם, לא טורחים לעשות התאמות כלשהן. פשוט דוחפים לד מהמדף ומקווים שהביצועים של הנורה יהיו טובים לפחות כמו המעצב הגרפי שעיצב את האריזה. מעטות מאד החברות שדואגות להשתמש בלדים המיועדים ספציפית לתאורה הראשית ברכב ויש להן גם מחקר ופיתוח מתאים. את ההבדל רואים במחיר. וגם בעוצמת התאורה. תאורת לד מחברה עלומה יעלה כמה עשרות דולרים. תאורת לד מחברה טובה יכולה להגיע גם ל 200 דולר. גם כאן, חברות כמו MORIMOTO, GTR LIGHTING ועוד, יתנו תמורה טובה והגונה לכסף שלכם. ואם אתם מחפשים נורה "תקציבית" שגם תהיה טובה, תהיו בטוחים גם עם Hikari,וגם עם Katana. אבל עוד לפני שבחרתם לעצמכם מותג, שימו לב לדבר החשוב ביותר שיקבע אם הנורה תהיה עוצמתית ומדוייקת או חלשה ומסנוורת. יצרני הרכב מתכננים ובונים את פנסי הרכב לפי המידות ושבירת האור של נורות ההלוגן. נורות אלו מגיעות בגודל סטנדרטי, ומיקום חוט הלהט שבתוכם נמדד בקפדנות כדי למנוע חימום יתר. נורת לד שלא עומדת בסטנדרט הזה, תגרום לאלומת האור להתפזר בצורה לא תקינה ולסנוור את משתמשי הדרך האחרים. וכמובן שכל עוצמת תאורה שתתפזר על עיניים של נהגים אחרים, לא מאירה את הכביש. כך שאולי הלד מספק מליון לומן של הארה אבל הכל מתפזר לעזאזל הקפידו על בדיקת מידות הנורה והמיקום הנכון של הלדים לפני שאתם רוכשים. LED איכותי יגיע לרוב עם דרייבר – קופסה אלקטרונית מייצבת מתח המספקת ל-LED את צריכת המתח המדוייקת שהוא זקוק לה. נורות ללא דרייבר יהיו לרוב חלשות יותר ו/או יחיו פחות. בנוסף, לדים עוצמתיים מתחממים מאוד, ודורשים מערכת קירור טובה. ישנם יצרנים המסתפקים בקירור פאסיבי, שמשתמש בגריל אלומיניום קשיח או סנפירים גמישים כדי לפזר את החום. אחרים מספקים מאוורר קטן שעוזר. מאוורר אולי נשמע כמו פיתרון טוב יותר, אבל זה לא בהכרח המצב, ישנם מאווררים שלא תורמים כלום, וישנם גופי קירור פאסיביים שמספקים פיזור חום טוב מספיק. בהתקנה, יש להקפיד שהלדים ימוקמו בצורה שבה יופנו לכוון שמאל/ימין בתוך הפנס בזוית מדוייקת של 90 מעלות ולא למעלה/למטה או באלכסון, כמו בתמונה. את רוב הלדים האיכותיים, אפשר לכוון כך שיותקנו בצורה הנכונה. טיפ קטן למי שמעוניין ברכישת LED של פיליפס. בשוק מסתובבים אין ספור חיקויים גרועים יותר ופחות מהמותג המקורי. במבט פשוט אפשר לזהות די מהר מי מזוייף ומי מקורי. שימו לב לתמונות. זהו זיוף. ההלחמות גרועות, והדיודה שנמצאת בתחתית ה LED, קטנה. נורה כזאת מאירה בעצמה נמוכה ולא תחזיק מעמד זמן רב. גם מיקום הלדים לא נכון. לעומת זאת, זהו LED מקורי של PHILPS. שימו לב להבדלים. הלחמות מדויקות, הדיודה בתחתית ה-LED גדולה ובשרנית, וכמובן שאי אפשר בלי מיתוג. ועכשיו אחד ליד השני . מתאמי התקנה. לא חשוב באיזו טכנולוגיה תבחרו, הקפידו לבדוק האם יש צורך במתאמים המורכבים על נורות הרכב והזמינו אותם בהתאם. אחרת לא תוכלו לחבר את הנורות. גם לנורות ה-LED וגם נורות ה-HID דורשות מתאמי CAN-BUS במידה ורכבכם מצוייד במערכת זאת. הקפידו על רכישה של מתאם כזה במידה ויצרן הקיט שרכשתם לא מצהיר על תמיכה ב-CAN-bus או Error Free. דוגמה למתאמי נורות ו-CAN-bus. סיכום ומסקנות. בסופו של דבר, אנחנו מגיעים לישורת האחרונה. איזו טכנולוגיה עדיפה? עם איזה נורות נקבל תאורה טובה יותר? נכון לעכשיו, מסתבר שטכנולוגית ה-HID (קסנון) עדיין נותנת את התמורה הטובה ביותר לכסף במחיר של התקנה מעט מאתגרת. נורות HID בגוון 5500k עם מגבר 55 וואט נותנות את השילוב החזק ביותר של תאורה לרכב. עצמת התאורה יכולה להגיע עד לפי שישה מאשר נורת הלוגן פשוטה, אבל עם זאת, הסיבוכיות היחסית של ההתקנה יכולה להרתיע. לעומת זאת, נורות ה-LED העוצמתיות היום, נותנות מענה מצויין למי שמחפש התקנת "שגר ושכח". ה-LED של החברות פיליפס ו-Cree הם המומלצים ביותר כיום ועם עוצמת הארה של 2400 לומן ויותר, ניתן בהחלט לומר שיש תחליף ל-HID סטנדרטי. הסיבה היחידה שאנחנו לא רואים תאורת לד מלאה בכל הרכבים היא מיתוגית. היצרניות שומרות את תאורת הלד המלא לרמות הגימור הגבוהות יותר. בסופו של דבר, אני מאמין שהרצון לחסוך באנרגיה במיוחד ברכבים חשמליים והיברידיים, כמו גם התחרות הגדולה שרק מתעצמת בשנים האחרונות כמו גם הרצון לחסוך בהוצאות מיותרות והרצון להיות אלו "שנותנים יותר" תוריד את תאורת הלד המלא לכל הרכבים בעתיד הקרוב. לצפייה במאמר המלא
    26 נקודות
  29. קורונה, חל"ת, התמודדות עם טרנספורטר בשרשור הקורונה של הפורום, מסגר אל סגר - אף אחד לא ידע להתכונן לתקופה המתסכלת הזאת. השכרתי לאורך כל התקופה עד כה רכבים אשר שימשו אותי ביום יום. ממיני ועד משפחתיות מפנקות. להלן אפרט את הרשמים שלי מכל רכב בתמציתיות, סיפור בהמשכים, בתקווה שזה יעניין מישהו, ואם לא - לפחות העברתי כמה דק בחל"ת הארור הזה. כל הרכבים הושכרו במסגרת שיתוף פעולה בין AVIS לבין החברה בה אני עובד (מחירון מוזל יותר). נסיכת הכפר: בשלהי חודש מאי, לקראת חופשה באילת שתוכננה זמן רב מראש - השכרתי רכב לצורך החופשה שבאה עלינו לטובה מקטגוריה D - משפחתי קטן, מסניף רמת גן. להפתעתי, בעת הגעתי לסניף שידרגו אותי מס' קטגוריות למעלה ופגשתי לראשונה בנסיכת הכפר - מאזדה 3 שחורה 32,178 על השעון, בציר 2019 ברמת גימור מאובזרת "ספורט" (לא אופייני להשכרה). אחרי התלבטות באשר לשרידות שלי ושל בת זוגתי בחום של אילת עם רכב שחור וריפוד שחור, החלטתי להתפנק עם השדרוג ולקחת. נוחות והתנהגות: מאזדה כמאזדה, במיוחד בשנתונים היותר מתקדמים (לא האחרונים) ידועה במתלים הנוקשים יותר שלה אל מול יכולות שיכוך סבירות ורעשי דרך. על כל אלו מדווח שמאזדה טיפלה במגרעות הללו בדגמים העדכניים, אך בציר 2019 סבל ממס' דברים. ראשית, הרכב מאוד דינמי. כנהג שרגלו לא קלה על ההגה (גם לא על הדוושה), אין ספק שמבחינה דינאמית למשפחתית אוטומטית ממוצעת מאזדה נותנת חווית אחיזה טובה. הסיבובים בדרכנו לאילת על כבישי הערבה עברו בהנאה גדולה. באשר לשיכוך ורעשי הדרך - כאמור, המתלים במאזדה נוקשים (לפחות לי) ולא סלחניים לבורות או במפרים. רעשי הדרך מתחילים להיות משמעותיים החל מ-110 קמ"ש, כנ"ל מנוע צעקני בסל"ד גבוה ורעשי רוח. ככל הנראה גם הצמיגים בחתך נמוך שהגיעו עם הדגם השפיעו על הנוחות, אך לא רק. ההגה תקשר מצוין ובכלל בפן הדינמי יש לה נקודות אל מול החסרונות. מנוע, תיבת הילוכים וביצועים: לנסיכת הכפר בה זכיתי ישב בחרטום מנוע 2 ליטר צמא לדלק בעל הספק של 165 כ"ס. המנוע, כיאה למנוע אטמוספרי רגיל - גמיש מאוד בסל"ד גבוה. יציאה מהירה מהמקום דורשת לחיצה נדיבה על הדוושה ובעקיפות לא-לא סביר לשמוע את רעשי המנוע בסל"ד גבוה. מיותר לציין כי העליות חזרה בערבה עברו בקלילות והרכב בהחלט נמרץ. באופן אישי אני סולד ממנועים גדולי נפח שיכולות הגמישות שלהם היא בסל"ד גבוה ונהנה יותר ממנועי טורבו קטנים יותר המגיעים להספקים דומים. תיבת ההילוכים מתפקדת מצוין (פלנטרית רגילה), עם אפשרות להעברת ההילוכים ממנופים מאחורי ההגה. ללא חבטות מיותרות וללא היסוס בפקקים. מעבר למצב ספורט מושך את ההילוכים לקצה העליון של הסל"ד (למקסימום ניצול של המנוע) ורגישות הדוושה עולה במעט. מלבד בזבוז דלק ברכב שגם כך לא חסכוני לא ראיתי טעם באופציה הזאת. צריכת דלק: המאזדה לא מרחמת על הכיס שלך בפן הזה - במיוחד כשהרגל לא קלה על הדוושה, והצריכה הממוצעת עמדה על 12 ק"מ לליטר בערך. נתוני היצרן מהבחינה הזאת הם אחיזת עיניים ובשום סיטואציה בבינעירוני לא אפשרי להשיג 21 ק"מ לליטר כפי שמוצג. אבזור ובטיחות: רמת הגימור "ספורט" שקיבלתי בהחלט הייתה מפנקת ביחס למקובל ברכבי השכרה אשר נהנים מרמות גימור "ליסינג" פשוטות יותר. וכללה באבזור הנוחות, בין היתר, הנעה ללא מפתח, מצלמת רוורס, בקרת אקלים, פנסי LED מלאים בקרת שיוט ועוד. אין עוררין על כך שאחת הסיבות לשם לה היא זכתה אצלנו הוא בעקבות השילוב בין פנסי הלד לצבע הרכב. בגזרת הבטיחות הרכב כולל כ-6 כריות אוויר, בלימה אוטונומית במהירות עירונית, תיקון סטייה מנתיב והתראה שטיפת פנסים פנימית ועוד. אחד הפיצ'רים שאהבתי היה התצוגה העילית שהגיעה עם הדגם, מעל ללוח שעונים, בה הוצגה מהירות הנסיעה ותמרורים. ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ המלכה בלבן: לאחר כחודש עם המזאדה והחזרתה לסניף בפ"ת, החלטתי שבה לי לנסות משהו שונה. מצד אחד, משהו שלא ישרוף לי את הכיס מבחינת הדלק ומאידך, טכנולוגית משהו. ואז, הגיעה ההצעה המפתה מצד הנציג: איוניק 2020 ברמת גימור פרימיום, חדשה דנדשה עם 15 אלף ק"מ על השעון. מפתה והרכב עצמו תמיד סקרן אותי, במיוחד העניין ההיברידי בו (טרם לא יצא לי לנהוג על רכב היברדי). בשל כך, יצאתי לדרך חדשה עם האיוניק. נוחות והתנהגות: האיוניק הינו רכב משפחתי ממוצע פלוס פלוס. מרווח, נוח... ממוצע מהבחינה הזאת, אבל מצטיינת בהרבה בחינות אחרות מבחינתי. בשונה מהמאזדה, לא הייתי תוקף איתה פניות, אך מנגד הרכב מאוד יציב על הכביש, גם במהירויות גבוהות (רעש משמעותי מורגש החל מ-130 קמ"ש והלאה). בידוד הרעשים ונוחות הנסיעה טובות מהמאזדה ובאופן כללי ממה שיצא לי להיתקל בו עד היום - לא רע בכלל באשר להמון רכבים. ההגה מתקשר טוב אם כי מורגש התגבור החשמלי במהירות נמוכה. המושבים נוחים מאוד לעומת המאזדה שהיו מעט נוקשים, מרווח, תא מטען עצום ותנוחת ישיבה טובה יותר שכשלעצמה מרגישה גבוהה יותר. מנוע, תיבת הילוכים וביצועים: באופן שאותי הפתיע לטובה, מנוע 1.6 באיוניק בעזרת המנוע החשמלי מספקים ביצועים מהנים ומספיקים לגמרי לטעמי עבור רכב שמתריימר להיות משפחתי-רגיל. היציאה מהמקום יכולה להפתיע מאוד לטובה עם לחיצה נדיבה בעזרת המנוע החשמלי שנותן "בוסט" לתחילת הנסיעה, קג"מ 27 שמורגש. עקיפות עוברות בקלילות ורק במקרים מאוד מעתים נאלצתי לדחוק את המנוע לקצה הסל"ד העליון על מנת להפיק עוד קצת כוח. על הנייר זה לא נכון, אבל על הכביש האיוניק הרגישה אפילו זריזה יותר מהמאזדה. הנסיעה על המנוע החשמלי מהנה מאוד בעיר. שקט מופתי. בהחלט התלהבתי מההיברידיות שלה. תיבת ההילוכים הינה רובוטית כפולת מצמד מצוינת שעושה עבודה מעולה הן בעיר (פקק) והן בבינעירוני, אין תלונות. צריכת דלק: התאהבתי באיוניק. לא רק בגלל צריכת הדלק, אבל זה בהחלט היה נטבח חשוב. צריכת הדלק הייתה פשוט פנטסטית למרות נסיעה מאוד לא רגועה שלי, ועמדה בממוצע על 23 ק"מ לליטר. אבזור ובטיחות: התאהבתי בה, כבר ציינתי? האיוניק מאובזרת מאוד לטעמי אל מול המחיר שלה. החל ממערכת מולטימדיה מקורית עם צימוד לאפל ואנדרואיד קאר פליי שעובדות מ צ ו י ן, בקרת אקלים מפוצלת עם אופציה למזגן לנהג בלבד (מוסיף לשקט המופתי של הרכב) ופתחים מאחור, בקרת שיוט אדפטיבית שעובדת טוב מאוד, מחשב דרך מפורט עם לא מעט אפשרויות ועוד ועוד. גם הבטיחות לוקחת חלק ניכר ברשימה של האיוניק וכוללת בלימה אוטומית, היגוי אקטיבי ועוד. יש לציין גם את פיצר הAUTO HOLD שאהבתי והבלם יד חשמלי שמתבטל אוטומטית במעבר ל-D. כיף גדול של רכב. ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ המיני המאכזבת: טוב, נו מה? כסף גדל על העצים? נהנינו מספיק, והגיע הזמן להשתנמך משמעותית אל עבר קטגוריית רכבי המיני. פיקנטו לא באה בחשבון, ה-I10 חלשה וזללנית. טוב, נשארנו עם הספארקית הקטנה ויצאנו לדרך. המיני החזקה בקטגוריה, בציר 2020 עם ק"מ צעיר מאוד יחסית, ברמת אבזור LT+. נפרדנו בעצב רב מהאיוניק היקרה לשלום והמשכנו לדרכנו עם המיני החדשה שלנו. נוחות והתנהגות: יש סעיף כזה בכלל ברכבי מיני? סתם נו. אין ספק שמדובר בשנמוך משמעותי, אבל אם להיות לרגע אובייקטיבים: ביחס לקטגוריה הרכב סביר מאוד לדעתי. הדגם שהושק לפני 5 שנים ועבר מס' מתיחות פנים מורגש מיושן, רועש נורא ומקרקש. להתנהלות עירונית אין ספק שמדובר ברכב סביר לכל הדעות, אם כי רעשי הדרך מורגשים כאילו אתה בתוך מכונת כביסה, כנ"ל לרעשי מנוע. הוא נוח בנוף העירוני וקל לתמרן איתו. אין מה לפרט יותר מדי על ההתנהגות כי מדובר ברכב מיני, אין ספק שהוא מתאים לנוף העירוני כי בבינעירוני הכל מורגש. מנוע, תיבת הילוכים וביצועים: על הנייר יש לספארק את הנתונים החזקים בקטגוריה עם מנוע 1.4 ומומנט של 13.1. המנוע מרגיש טוב, אם כי צעקני כאמור, אך לא היססתי לצאת לעקיפות ולא הייתי צריך לתכנן אותם קילומטרים מראש. המנוע עושה עבודה טובה גם בכביש בינעירוני. כן, צריך לפעמים להקפיץ את הסל"ד וללחוץ על הדוושה מעבר לרצוי. זו פעם ראשונה שאני נוהג על תיבה רציפה, שהרגישה בסדר בסה"כ. קיים סירוס מסוים של המנוע, אך בסה"כ הפעילות שלו בסדר. רק בסדר. צריכת דלק: אחרי שהתרגלת לצריכה של רכב היברדי, זאת סטירה להוציא ממוצע של 14 ק"מ לליטר ברכב מיני. אפשר להבין זאת בגלל שעיקר הנסיעות שהיו לי היו בכביש בינעירוני ששם בהחלט יש לאמץ את המנוע של הספארק, אבל בכל זאת. אבזור ובטיחות: גרסת הליסינג של הספארק מרגישה מאוד מאוד זולה (לא יודע מה המצב בפרימייר הבכירה), בעיקר בעקבות ריבוי מאוד גדול של חלקי פלסטיק זולים, החל מהדלת שמרגישה כמו צעצוע בואך מזגן מכני ועד כדי נעילת דלתות עם הצופציק שיש להרים למעלה, ממש כמו בטויוטה קורולה 99 שהייתה לאמא שלי. מערכת המולטימדיה סבירה (לא סובל את MYLINK של שברולט), והדבר היחידי שטוב בה הוא הצימוד לאפל קאר ואנדרואיד. הרכב מרגיש ונראה זול. מיני. בבחינת הבטיחות הספארק כוללת כמובן מוביזבל ובלימה אוטומית . מצלמת הרווס הייתה מזעזעת והיה עדיף שלא הייתה מותקנת. עוד דבר, קריטי! מה לעזאזל חשבו לעצמם האמריקאים עם המראה הימנית שמקרבת פי 4 את מה שאתה רואה בפועל? בשום צורה לא התצלחתי לכוון את המראה כראוי. מזעזע. ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ עדיין אמריקאי, אבל עם טיפ טיפה שרירים: אחרי החוויה עם הספארק, איתה הצלחתי לבלות שבוע, חזרתי במהרה אל הסניף באשדוד בדרישה חד משמעית: מיני אאוט, קרוז אין. וכך חזרתי לקטגוריית הרכבים המשפחתיים עם שברולט קרוז, בציר 2018, אבל הפעם - ברמת גימור פרימייר, פינוק! המלאך על הצד הימני אמר שאני הולך לסבול עם המושבי עור. השטן אמר קח ותשתוק, העיקר לא ספארק. ויצאנו לדרך. נוחות והתנהגות: הקרוז אכן נוחה ורכה יחסית, כפי שמיימרים לה. התנהגות הכביש טובה אם כי ההגה מרגיש נוקשה יותר ופחות קל לתמרון ממה שחוויתי עד כה. למרות המשקל העצמי שנמוך מהאיוניק והמאזדה, הרכב מרגיש כבד, גדול. חיצונית, הוא נראה הרבה יותר גדול מאשר הוא בפנים. לא רכב מסלול, אבל גם לא פראייר והאחיזה טובה. תנוחת הישיבה סבירה ובגלל הבגאז' המרובע משהו - קשה לעמוד טוב את המרחק שלו. גם כן, כמו בספארק, מה הסיפור של המראה הימנית? אוי ה', מה עשיתי לעצמי פעם נוספת? אם לתמצת - הרכב לא נוח. לא בגלל השיכוך, אלא בגלל הגודל, הראייה הבעייתית ועוד. מנוע, תיבת הילוכים וביצועים: גולת הכותרת של הקרוז היא יחידת ההנעה: מנוע 1.4 מטורבט עם 24 קג"מ ומנוע שכבר בסל"ד נמוך מאוד מרגישים את כוחו. הרכב חזק, ומרגיש חזק. עם לחיצה נדיבה הרכב שועט קדימה ובהחלט מרגישים את היכולות (7.7 0-100 על הנייר). כל זה יתבטא בהמשך יפה מאוד בצריכת הדלק עליה אפרט בהמשך. התיבה בקרוז הינה אוטומטית רגילה בעלת 6 הילוכים שפועלת בצורה טובה. לא משהו מיוחד. דבר משמעותי שיש לציין לרעה - אולי זה היה מצב הרכב, אולי לא, אבל הבלמים מרגישים חלשים ולא פעם הייתי צריך ללחוץ הרבה מעבר למה שאני חושב שסביר על מנת לבלום בצורה סבירה. צריכת דלק: נו? לקפוץ מהגג כבר עכשיו? בתמימותי חשבתי לעצמי שמנוע טורבו אמור להיות חסכוני. אז חשבתי. הצריכה הממוצעת עמדה על בערך 11 ק"מ לליטר. שתיין אמיתי. בתקופה הקצרה בו הייתי עם הקרוז (5 ימים) נאלצתי לתדלק פעמיים בנסועה יומית של בערך 100 ק"מ. אבזור ובטיחות: הקרוז רכב לזקנים. סתם. אבל כן, כפי שחשבתי, מושבי העור היו נוראיים, החימום למושבים לא רלוונטי בארצנו הקטנטונת וממש לא אהבתי את כל דיפוני העור על הדשבורד ובדלתות. אולי זה רק אני, בצעירותי. אין ספק שהרכב מאובזר מאוד, החל משלט עם הנעה מרחוק (כיף בקיץ), בקרת אקלים, מולטימדיה עם צימוד, מושב חשמלי (ללא זיכרון) ועוד. מנגד, בבטיחות, כלום. 10 כריות אוויר אבל חוץ מזה כלום. כמובן שיש מוביזבל. אה ו... בלם יד שמופעל עם רגל. WTF? אחד הדברים הגרועים שנתקלתי בהם. בדומה לספארק (כרגע קטע של התקנה מקומית) המצלמה (רוורס) בסוני אריקסון האדום שהיה לי הייתה טובה יותר. חצונית הרכב נראה טוב, אין ספק. ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ מספיק חגיגות, פרקטיות נטו: לאחר 5 ימים עם הקרושתיינית, חזרתי בבהלה לסניף באשדוד ודפקתי על הדלפק (לא באמת), הגיע הזמן להספיק עם המשחקים. רכב פרקטי, זול במחירון ההשכרה ותו לא. וכך פגשתי במאזדה 2 היקרה. דיינמיק 2020, 22 אלף ק"מ ומוכנה לאחר טיפול. נוחות והתנהגות: בגדול? אחלה סופר מיני. בגדול גדול? אחלה. כיאה למאזדה המתלים על הצד היותר נוקשה, אך התנהגות הכביש טובה ביחס לסופר מיני. יציבה, הגה מתקשר טוב, נוחה מאוד בעיר וגם בבינעירוני היא לא רעה. בסה"כ עושה עבודה טובה כמצופה מסופר מיני (אם כי מיושנת) ולא מעבר. אלא מה, מאזדה בחרו לשים מכסחת דשא בחרטום. לא באמת מכסחת דשא, אבל מנוע שנשמע היטב בהצאת ביניים. בידוד הרעשים לא מצוין, אבל גם לא גרוע. איפשהו באמצע. כל אלו אמורים להשתפר משמעותית עם הדגם העדכני יותר של הסופר מיני שצפוי להגיע בקרוב. מנוע, תיבת הילוכים וביצועים: המאזדה, בעלת מנוע SKYACTIVE 1.5 עם 112 סוסים היא סופר מיני חזקה יחסית. היציאה מהמקום טובה, הנסיעה הבינעירונית טובה וכך גם העקיפות. המנוע כמובן גמיש יותר בסל"ד גבוה אבל בסה"כ נותן ביצועים סבירים למדי. רועש, כבר אמרתי, אבל עושה את העבודה. מעבר למצב SPORT מגביר את רגישות הדוושה ותיבת ההילוכים מושכת את ההילוכים יותר ויותר. התיבה פלנטרית רגילה שעליה אין מה להרחיב. צריכת דלק: באופן מפתיע, ציפיתי לתוצאות קצת יותר גרועות. אחרי הכל מדובר על מנוע אטמוספרי. אבל, המאזדה הייתה סבירה בבחינת צריכת הדלק והציגה ממוצע של 15 ק"מ לליטר, בערך. אבזור ובטיחות: המאזדה בגרסת הליסינג "דיינמיק" לא ממש מאובזרת. מלבד הנעה ללא מפתח, מולטימדיה מעצבנת ללא צימוד (ניתן בתשלום בשנתונים הגבוהים - תלוי גרסה) ובקרת אקלים (בערך), לא קיים אבזור נוסף. גם בגזרת הבטיחות אני לא איש בשורות, אם כי קיימת בלימה אוטומית והתראה על סטייה מנתיב. אה ו.. מוביזבל. מלבד לכל זה, אין ספק שהמאזדה נאה מאוד בעיניי. לסיכומו של עניין, אלו היו השקל וחצי (בקושי) שלי אודות תקופת ההשכרה שנאלצתי להיכנס אליה. כמובן שעץ הכסף הפסיק להוציא פירות, ולצד הסגר סיימתי לעת עתה את הפרק הזה. מלבד הסיפור המצער אותו פירטתי כאן, חווית ההשכרה הייתה טובה בסה"כ. המנצחת הגדולה היא כמובן האיוניק שהייתה עבורי מושלמת מכל בחינה ובהחלט הייתי שוקל מאוד ברצינות רכישה שלה כבן אדם פרטי. השתדלתי לא לחפור מדי, ולכן במידה ויש שאלות על דגם ספציפי או התעניינות באשר לפרט מסוים, אשמח לענות.
    26 נקודות
  30. שנים שאני מסתכל בסרטונים ביוטיוב ומתכנן את השיפוץ האולטימטיבי בשתי ידיים, רק שזה אף פעם לא הגיע לידי מעשה. עד שהפכתי למובטל. אחרי ההבנה שמציאת עבודה כנראה תיקח לי קצת יותר זמן ממה שחשבתי בהתחלה, החלטתי שזה בדיוק הזמן לעשות לביתי. אחרי שהכנתי את האישה למציאות של הרבה זמן בלגאן בבית אבק ורעש של אתר בניה וקיבלתי אישור עקרוני, (ולזכותה יאמר שהיא התלהבה יותר ממני) התחיל שלב התכנון. לא התעצלתי, הלכתי לראות רצפים, בנאים, משפצי בתים וישבתי לידם במשך שעות. השלמתי את ההשכלה בעזרת יוטיוב והרגשתי את עצמי מוכן לכל פעולה. ממש מקגייוור הפולני. הוחלט ללכת על ריצוף בכל הבית באריחים דמויי פרקט קרמיקה חדשה בחדרי האמבטיה כולל ארונות. אסלות צפות ומיכלי הדחה נסתרים אמבטיה ומקלחון חדשים ארונות בגדים, סלון חדש, דלתות חדשות ותיקון וצביעה של כל הבית כולל קיר לבנים כמיטב הקלאסיקה בפינת האוכל. וכמובן, מטבח. הבית כבר בן 20 ועד היום הסתדרנו פחות או יותר עם "סטנדרט מהקבלן" שהחזיק לא רע אבל בזמן האחרון התחיל כבר להתפורר וכמאמר הפתגם החשוב "מיצינו". החומרים. לאחר כל החישובים ובדיקות המחירים, הזמנתי את כל החומר במקום מרוכז אחד (חוץ מדלתות הפנים והמטבח). הרבה יותר פשוט, מקבלים גם הנחה בגלל הקניה הגדולה והשקט הנפשי והאחריות שווים. סה"כ עלות החומר - בסביבות ה 25K ש"ח התחנה השניה היתה בחנות לכלי עבודה וחומרי בנין. שקים של דבק לקרמיקה התחילו להערם בתא המטען, פטיש גומי, שפכטלים, מלאג' (שפכטל עם שיניים) שפורפרות סיליקון, קליפסים לתפיסת אריחים, קערה ענקית, כפפות ועוד מליון וחצי דברים. חותך אריחי קרמיקה רציתי לקנות אבל זה עולה יותר מאייפון 23 פרו מקס עם חצי טרה זכרון, אז וויתרתי וקניתי משחזת שתשמש אותי לעוד דברים אחרים. סה"כ עלות ראשונית לחומרים שיספיקו לבערך חצי בית: כ-1200 ש"ח בנוסף היה צריך גם לחדש מכשירי חשמל: תנורים, כיריים, מדיח, ועוד כאלו. חיפשתי דילים ועודפים עד שמצאתי חנות שסוגרת את שעריה בגלל המגיפה ששחררה לי את כל מה שרציתי במחירי הפסד של סביבות ה 50 אחוז הנחה. כמובן שזה הותנה בתשלום אחד ולא אשראי וכאלה. קיבל. סה"כ עלות לחלק הזה: 6000 ש"ח המטבח - חברת מטבחים גדולה ומוכרת שמשתמשת בגוף סנדביץ, ופרזול בלום עם שיש קיסר וכיור איכותי. סה"כ: 32K ההתקנה עלי, חבר יעזור. ברז הוזמן מהבנגגוד של האינטרנט. של שיומי בעלות 230 שקל בגלל יום הסינים הרווקים. הדלתות - פולימרי בסביבות ה 1300 ש"ח לדלת - כולל הובלה והתקנה שלו לטובת אחריות. אז מה היה לנו? עד כאן עלות של בערך 70K חומרים בלבד. עלות השילוח של ה-כ-ל (לא כולל מטבח) 400 שקל. אז מתחילים? כן.. השלב הראשוני היה לקחת קצת קרמיקה לבית כדי לבדוק התאמה מול הריהוט החדש. צ'ק - תקין. לאחר יומיים, הגיעה המשאית לבית, והמנוף זרק את הכל בגינה. זה היה השלב שבו הבנתי שזהו - הדיבורים נגמרו והתחילו המעשים. אין לאן לברוח... אז התחלתי להכין את התערובת. 8 ליטר מים, 25 קילו של דבק. כשהתחלתי לערבב את הכל עם קרש והשרירים נתפסו, נזכרתי שאת גיל 22 עברתי לפני יותר מ 22 שנים אבל באמת זה הזמן לעשות קצת כושר. מפה לשם, הריצוף התחיל. מאחר ומדובר על הדבקה על הריצוף הקיים, זה קצת יותר קל. וזה לאחר 3 שעות עבודה בערך, כולל חיתוך אריחים עם המשחזת (צולם ביום למחרת, לאחר הסרת הקליפסים ונקיון.) לאחר המטרים הראשונים, כשתפסתי את השיטה של העבודה, זה פשוט רץ. ביום השני, הבנים הגיעו מהלימודים והחליטו להצטרף לחגיגה. בזכותם הספקנו ביום אחד לסיים את הסלון כמעט כולו. זה למעשה המצב של הסלון ומחר אני מתכנן להמשיך לכון המטבח ואז לכל הבית. סיכום ביניים? בא לכם? אל תפחדו. זה כיף. הרבה בלגאן, הרבה לכלוך, הרבה רעש אבל גם הרבה מאד סיפוק ואם אתם גם מסתכלים על החור שבגרוש, חסכתי כאן לפחות 50K ש"ח אם לא יותר על בעלי מקצוע. אני רק מקווה שההתלהבות הראשונית לא תרד לי. אמשיך לעדכן לגבי ההתפתחויות ואם מתחשק לכם לתת טיפים, יאללה לכו על זה. תחזיקו לי אצבעות (וגם את הידיים. הן נופלות.)
    25 נקודות
  31. טוב אני חושב שדרוש איזשהו עדכון. בחודשים האחרונים אכן המשכתי לעבוד על הרכב אך הייתי מאוד מתוסכל. כידוע, המערכות אומנם פשוטות מכאנית, אין אלקטרוניקה ברכב, אך עם זאת דורשות תחזוקה ומיומנויות כיול וכיוון של בעל מקצוע מנוסה, ולעיתים כלים מתאימים. אז אחרי נסיעה קצרה שעשיתי, הרכב כבה לי בזינוק בעליה, ולא רצה יותר להניע. אין סטרטר. פירקתי את הסטרטר, הבאתי למשפץ בפינת הרחוב והוא אמר לי 'סטרטר מעולה, מה אתה רוצה ממנו?' חזרה לרכב, מרכיב, לא עובד. מוציא אותו, ומתחיל לנקות טוב טוב את הקטבים, ומחליף לחיווט חדש וטרי. כל הסיפור בגלל מינוס חלש. 20201203_191450.mp4 לפני - סטרטר לא עובד רציף 20201203_191719.mp4 אחרי- סטרטר בריא. כמה ימים לאחר ההנעה הזו הרכב פשוט נכבה ולא רצה להניע יותר, ואם כבר היה מניע - היה נכבה די מהר, וכשהיה מתחמם קצת מכל ההנעות כבר לא היה מניע בכלל בכלל. מאחר ויש דלק ויש סטרטר, הלכתי לבדוק את ההצתה, ראיתי שלא מגיע ניצוץ מהכויל למפלג. הכויל שהיה ברכב הוא כויל סיני גנרי ששמתי לפני שנה, אולי מתאים לרכבים עם הצתה אלקטרונית... לכן החלפתי לכויל NGK שמותאם לרכבים ישנים, ואכן, הרכב הניע בלי בעיה לאחר שגם כיוונתי פלטינה ומפלג. 20201231_164219.mp4 20201231_162130.mp4 20201231_162130.mp4 בנוסף, חיפשתי בנרות PILOT JET (דיזה למשאבת תאוצה) עבור הקרבורטור, אך לא מצאתי. פנה אליי איש מקסים בשם יעקב כהן ששיפץ קרבורטורים מ1973, ואמר לי לקפוץ אליו למחסן. כך היה, והוא הביא לי קרבורטור מתאים, במצב חדש. הרכבתי את הקרבורטור החדש, והרכב מניע בנגיעה. זהו, מתחיל לראות את הסוף, אז קפצתי השבוע לאחים חדד וגם קניתי מצבר חדש, שהרכב יוכל לנסוע בלי להזדקק לצד ג' כדי להניע, ויצאנו לסיבוב קצר, כדי לצלם תמונת בונוס מיוחדת בסוף הפוסט אשמח שמי שעוד פעיל פה ישחרר תגובה של אימוג'ים או תגובה מילולית בפוסט, שאדע. תודה רבה! WhatsApp Video 2021-03-16 at 00.54.22.mp4 d234ded5-ac3e-4f24-a753-c0ca6e8aef05.jfif
    25 נקודות
  32. בן אדם הגשים חלום ואתם נדחפים לו עם תירוצים למה בחיים לא תגשימו את שלכם... פות"ש, תתחדש ותהנה!
    25 נקודות
  33. שוב השתלטו סופרי האפונים על שרשור לא קשור??? תעזבו כבר, חלאס. זה ***לא*** שרשור ייעוץ כספי.
    25 נקודות
  34. איש נחמד, נקרא לו אבנר קונה רכב חדש במייטב כספו. בקניה קיבל צ'ופר מהיבואן - חיישני רוורס. בהתקנת חיישני רוורס שוברים לו כמה קליפסים והפלסטיק רועד וגורם לצרצור קל שאף אחד לא יכול לאתר. לא קריטי. וגם קודחים חור קטן להשחיל את החוטים פנימה. אבנר קנה אוטו חדש בשביל לא לפתוח את מכסה המנוע, אין מה לחפש שם באוטו חדש. זה עניין של טיפול פעם בשנה וזהו. הוא נוהג רגיל ורגוע אבל כל בוקר בדרך לעבודה קצת מאחר ונותן גז יפה ברמזורים, דקה אחרי שהניע את המנוע. המנוע והגיר אוכלים אותה עקב עבודה במאמץ עם שמן קר, אבל בקטנה. אחרי הכל האוטו חדש. אחרי שנה אשר במהלכה לא פתח את מכסה המנוע פעם אחת, מגיע לטיפול עם חוסר של ליטר שמן. עדיין לא ירד מהמינימום, הכל תקין. רק השמן שחור משחור. הוא גם לא טרח לפתוח את ספר הרכב ולראות שבאופי השימוש שלו, שהוא נסיעה עירונית ברובה היה צריך להגיע לטיפול אחרי 10.000 ק"מ ולא אחרי 15.000. שטויות, יש אחריות. האוטו נוסע ככה 3 שנים, מגיע לטיפולים עם מחסור משמעותי בשמן, גם אף אחד לא דאג לעשות הרצה למנוע כי בסוכנות אמרו שלא צריך. אבל עדיין מטופל במורשה עם פילטרים מקוריים ואחרי הכל אוטו חדש. אחרי 3 שנים אבנר מכור את האוטו למשה. יד ראשנה פרטי מצב מצויין. משה במסגרת יישור קו מחליף 4 צמיגים טובים שעוד במצב סביר ב 4 צמיגים סיניים ב 600 שקל לסט, עושה טיפול במוסך כללי עם שמן שלא בתקן וכל הפילטרים חתליפיים ונוסע מבסוט, הרי קנה אוטו יד ראשונה במצב מצויין ועשה טיפול כמו שצריך. הוא גם יותר דואג לאוטו מהבעלים הקודם. מבקש בתחנות דלק לבדוק שמן-מים ושם מוסיפים לו שמן שלא בתקן אבל שונה ממה שיש במנוע וקצת מים מהברז. אבל האוטו עדיין די חדש והכל עובד יפה. פעם נדקלה נו נורת check, המנוע קצת גמגם. הוא חשב "בטח המחשב השתגע...". הגיע למוסך אחרי 3 חודשים, החליפו סליל הצתה (תחליפי סיני). את הממיר הקטליטי בו חצי מהכוורת הותכה בגלל דלק לא שרוף שנפלט עקב פספוסי הצתה לא החליפו. האוטו כמעט חדש... חיישני רוורס בנתיים התקלקלו, התקינו לו חדשים. את הישנים לא פירקו, שתי הקופסאות עושות צרצור קל, לא קריטי, בקטנה. אחרי כמה שנים האוטו נכשל בטסט על בוקסות למשולשים והתחדש בזוג משולשים סיניים ב 200 שקל. האוטו כבר לא נוסע כמו מקודם אבל שטויות, בקטנה. העיקר לעבור טסט ובכל מקרה עוד מעט צריך להעיף ולקנות חדש... משה מכר את האוטו לאהרון. יד שניה פרטי ק"מ נמוך, מצב מעלוה. רק שהמנוע כבר סתום בבוצה, ברדיאטור תערובת של מים ונוזלים לא ברורים, צמיגים סיניים, משולשים סיניים, פלסטיקה רועשת. אבל בקטנה, האוטו במצב מצויין, מטופל פיקס כל שנה. אהרון לא פרייר, מטפל במוסך זול. טיפול ב 250 שקל פעם בשנה - שנתיים. הולך אלטרנטור, שם אחד משופץ עם חלפים סיניים, לאחר שנה עוד פעם הולך אלטרנטור, וגם נאלץ להחליף שוב משולשים, שנתיים אחרי שהבעלים הקודמים החליף. גם ממיר קטליטי היה צריך להחליף (זוכרים את פספוסי ההצתה אצל היד השניה?). אהרון מתחיל להבין שהאוטו כבר ישן ומתחיל לעשות בעיות. בנתיים התחדש בתושבות מנוע תחליפיות ויש לו רעידות בעמידה בדרייב. בקטנה, האוטו כבר ישן, זה סביר. וגם כל הזמן יש רעידה בבלימה. החליף צלחות, זה הסתדר לתקופה ושוב חזר. הוא מבין שאין מה לעשות, האוטו כבר ישן, אין מה להשקיע. מוסיף שמן מפעם לפם, קונה בתחנת דלק מה שזול ומוסיף. נוסע ככה עוד תקופה ובהזדמנות מעיף לקונה הבא....יד שילישת פרטי במצב מצויין...וחושב לעצמו שרכב אחרי 8-10 שנים על הכביש הוא פג תוקף, אסור לקנות כאלה מכוניות ישנות...מחפש משהו חדש יותר.
    25 נקודות
  35. שבוע טוב, בחמישי האחרון ירדנו לאילת, אני, האישה ואוטו קטן, קצת לנקות את הראש מהתקופה, קצת לשאוב קצת שקט לפני הסגר שבא עלינו, האישה שמכירה אותי כטיפוס סקרן/בוחן/אוהב להתנסות, הרגישה שמשהו ״מסריח״ בנסיעה הזאת, אני ״מתכנן״ משהו, כי וויתרתי על רכב משפחתי סטנדרטי והחלטתי להשכיר אחד, אז תמונה נשלחה, האישה רשמה ״אני רוצה״ (עם הרבה ה וסימני קריאה) והיא נלקחה למספר ימים, ובנינו, היא יודעת שלקחתי את הרכב על מנת שאכתוב גם סקירה לקהל הפורום, גיק משהו, I10 2020 חדשה, מרמת גימור פריים (אחת לפני האחרונה - סופרים), הגיר הזה סיקרן אותי, איים לשבור לי את הגב ברכב קטן בדרך לאילת, אבל, הסקרנות נצחה את ההיגיון, זנחתי את המשפחתית הסטנדרטית ולקחתי אותה, משפט ששמעתי הרבה ״אתה משוגע?״, אז נתחיל, מראה: לטעמי? מהממת, הקו החדש של יונדאי הולם אותה, הפרונט שרירי, מעוצב ואלגנטי, החלק האחורי פחות הולם, הגנט ברמת הגימור הזו, לטעמי, יפה יותר מרמת הגימור הבכירה יותר. נוחות, אבזור וכו׳ - כמה השד גרוע?: למען האמת, הפתעה, אני ובת הזוג לא סבלנו יתר על המידה, להפך, הכיסא נוח, האווירה באוטו נעימה, אלגנטית ונקייה, הרכב לא סובל מעומס כפתורים/מחסור במערכות, יש פה מה שצריך, AA ו-AP יש, עובד מצויין, המיקרופון מעולה, השמע סביר, טוב, רכב מיני, סביר ולא ברמה של ״סביר מינוס״ אלא סביר, זאת לא מערכת שמע יוקרתית, אך בקטגוריה שלה, מערכת מעולה ואני יכול לבצע השוואה לפיקנטו GT Line 2019 שהייתי ברשותי וכאן, היונדאי לוקחת, הגב לא התעייף, המזגן קירר יפה ברוב הזמן (באילת קצת התקשה), המוזיקה טובה, אבזור הבטיחות נהדר (בלימה אוטונומית, שמירה על נתיב הנסיעה, התראה ברמזור שהרכב מקדימה התחילה בנסיעה), מה חסר? חסרה בקרת שיוט, אף על פי שזה לא רכב שמיועד לשייט בין אילת למרכז, הייתי שמח אם הייתה פה בקרת שיוט, לא נורא, על שאר הדברים היא פינקה, נוותר לה. תא מטען? מזוודה בינונית נכנסה יפה, עוד קצת שקיות, מאוד עוזר שיש חלון שחור מאחור + מגש שמכסה את תא המטען, אף על פי שזה לא תא מטען ענק, אך נחמד שיש, אגב, חייב לציין שהמגש מעצבן, הוא עולה בכל פתיחה ולא יורד עם החלון, סף ההטענה קצת גבוה, אבל מי שלא סובל מכאבי גב, יסתדר ובנינו, הרכב מיועד לקניות בסופר מאשר לסחיבת מזוודות. הגימיק המעצבן: סה״כ נחמד. הגיר, הגיר, הגיר - פה הסקרנות גרמה לי לקחת את הרכב לנסיעה, הייתי בעלים של סיטרואן סי 1, 2013, שאם היו אומרים לי שאקח אותה לאילת, הייתי ככל הנראה משכיר קורקינט של בירד ויוצא איתו שבועיים לפני על מנת שאגיע בתאריך, סבלתי מהרכב הזה, מהמון סיבות שהרכב הזה לא הרגיש ״רכב״ אבל בעיקר הגיר, הנדנוד הזה, ההילוכים שעוברים בהרגשה של ״אני עושה לך טובה״ הנדנוד הנוראי בזחילה בפקקים, הרעש של העברת ההילוכים וכו וכו׳, אז אתם שואלים, ״מה גרם לך לצאת למשימת התאבדות הזאת מבחינתך?״, אמרתי, סקרנות, והפתעה, הנדנוד קיים, אבל כל כך ״רגיש ומתחשב״ רוב הזמן, רוב הזמן, הגיר נהדר, הוא עובר בצורה חלקה, מורגש שזה רובוטי, הוא גם אומר לך ״שים רגל על הברקס ותחכה שנייה שאני אעבור ממצב D ל-R״ (עם מנורה כתומה והתראה). אחת הסיבות שגרמו לי לפחד מהסי 1 היו עליות בחניונים בקניון וכו׳, הרכב היה מתדרדר אחורה בצורה ברוטלית כשהייתי מוריד את הרגל מהברקס על מנת שאלחץ גז, החשש הזה שהרכב יחליט ללכת אחורה ולפגוע באדון שנצמד אליי, והנה שוב הפחד מתממש, בדמות כביש תלול והררי ואותה יונדאי אי 10, ו...? ואו, הרכב עולה את זה כמו חמאה, גם כשעצרתי לשנייה, לחיצה על הגז, דרדור קל ורגיש מאוד והרכב מזנק קדימה, כיף כיף כיף ותחושה של ביטחון. אגב, מיסוך שראיתי ברכב ודי מצחיק, לא ראיתי כזה באף רכב שנהגתי בו לזכרוני, חום גיר - לסיכום, הופתעתי, מאוד, יש חסרונות, אבל המון יתרונות, הסקירה הזאת באה לאחר סיטרואן סי 1 שהייתה ברשותי ופיקנטו GT Line 2019, כך שמבחינת סגמנט המיני, יצא לי לנהוג בכמה וכמה ולהחזיק כמה, למשפחה עם ילד? הייתי ממליץ, או שוקל בעצמי ביום מין הימים, אבל מעבר לזה, זה רכב נחמד, שאמור לקחת אותך ממקום למקום, עם גיר רובוטי שסובל מהמון ביקורת שלילית בהמון רכבים אחרים, אך כאן הוא שונה, המנוע, רגיל, של איי 10, לא מיוחד, עושה את העבודה, מאיץ, נינוח, עד שאתה מגיע ל-120 והוא מתחיל לטפס לסלד גבוה, דלק? לא יכול לשפוט כי הרכב לא שייך לי, אך צילמתי תחילת נסיעה (בת ים) וסופה (אילת) ונשאר כמעט חצי טנק, מטנק מלא של 180 ש״ח. תחילה - סוף - קצת תמונות - שיהיה לנו שבוע שקט והמון בריאות.
    25 נקודות
  36. שעת ערב מאוחרת, חוזר מנסיעת עבודה לצפון. בכניסה לחניה רואה עשן בצד ימין של המנוע, מכבה את המנוע, פותח את המכסה ורואה מעט עשן ליד מכסה הטיימניג. מניע לשניה, יש שריקה. מכבה מיד, דוחף את האוטו לחניה. זו ברלינגו 2016 דיזל עם 196.000 ק"מ. יש לי שרותי דרך בחברת דרכים, השעה 23:00, אין מענה במוקד הטלפוני. צליל המתמה. פתחתי קריאה דרך אתר האינטרנט של החברה, הכל עבד בסדר רק לא קיבלתי SMS אישור. למחרת בבוקר מתקשר שוב, עונים מהר - כן הקראה פתוחה. הגרריסט הגיע בזמן. מעמיס את הקורקינט באוטו, מעלים את האוטו על הגרר ולמוסך מורשה סיטרואן. למה מורשה? כי יש על האוטו ריקול החלפת טיימניג פתוח וחשבתי לנצל את ההזדמנות. הגרריסט מוריד את האוטו בזהירות בכניסה למוסך, תודה רבה, שלום. פותח כרטיס, דוחפים את האוטו פנימה למוסך, אומרים לי שיש עומס ורק בצהריים יבדקו אותו. קסדה, תיק גב, קורקינט, 20 דקות ב 40 קמ"ש ואני בבית. הבעיה שצריך לצאת לעבודה. הבעיה השניה שאני עובד עם האוטו. יש אוטו... אבל אין לו טסט. איחרתי בכמה חודשים. משלם אגרת רישוי באינטרנט (איזה כייף שהיא מתעדכנת מיידית), שם בתיק חולצת ספייר (חייב) ונוסע למוסך לקבל אישור רכב מישן. הרבה שנים אני מגיע בשביל זה לאותו מוסך אצל מכונאי מבוגר שבשנים האחרונות עבד לבד, לאט ובכייף שלו. הוא בודק את האוטו ביסודיות, מחזק, מכוון, מאזין לרעשים, עושה נסיעת מבחן. עושה הרבה מעבר למה שצריך בשביל להוציא אישור. הפעם פגש אותי במוסך בן אדם נחמד אחר. המוסך בניגוד לעבר מלא במכוניות, יש צוות מכונאים , יש ציוד חדש. איפה ההוא? פרש. קצת חבל. היה מכונאי old school, אהבתי מאוד להגיע אליו. אבל ברור שהגיל מדבר וכבר היה קשה לו לעבוד. אבל המוסך עדיין אותו מוסך, האוטו עולה על הליפט, נבדק (אם כי בדיקה פחות מקיפה ממה שעשה המכונאי המבוגר) ואני יוצא עם האישור בדרך לתור במכון טסטים. זה למה צריך חולצת ספייר. אלכס אוריגינל עשו אחלה מזגנים אבל מה לעשות שאחרי כל השנים המזגן שלהם לא עובד. ואין לי כוח/חשק/זמן לתקן אותו. בעמידה במקום בתור ביום קייצי בלי מזגן אני מתבשל באוטו. זה בלתי אפשרי. היה תור ארוך. נכנס למסלול כולי מזיע. האוטו עובר חלק, יוצא עם מדבקה ו... אפשר להתחיל את יום העבודה. תכלס, אין לי שום בעיה לנסוע עם האוטו הזה, לא מרגיש שחסר משהו. חוץ מהמזגן... הוא מאיץ סביר, עומד בקצב התנועה באופן מכובד, רדיוס פניה טוב יותר משל הרבה מכוניות היום, רך ונוח ברמה אמריקאית של פעם (יש מצב הבולמים לא משהו...). אפשר לנהוג אותו עם שתי אצבעות, ולא מפריע בכלל שאין הגה כוח כל עוד לא צריך להכניס לחניות צפופות. נסעתי דרומה, חלון נהג פתוח עד הסוף ב 110 קמ"ש. בהתחלה זה מגניב, עד שהתחלתי להרגיש כאבים באוזן. מתקשר למורשה סיטרואן. מה קורה עם האוטו? - עוד לא התחילו לבדוק אותה. עבר עוד יום, למחרת בשעות הצהריים מקבל טלפון - עושים לך את הריקול של הטיימינג. יופי, תעשו. לאחר עוד כמה זמון - ממליצים להחליף משאבת מים. היא לא חלק מהריקול, זה בתשלום. לא מאשר. אבל יש מחזיר שמן נוזל מעט, אותו כן אישרתי להחליף. בנתיים נוסע עם האודי, לקחתי 3 חולצות ספייר. מזמן לא נסעתי בה כל כך הרבה. יש בזה משהו מגניב. ביום השלישי בצהריים טלפון - תבוא האוטו מוכן. מגיע, יש טעות בחישוב שעות עבדוה על החלפת מחזיר שמן. הערתי. תיקנו. ריקול טיימינג למנוע 1.6HDI פיז'ו/סיטראון כולל החלפת רצועת טיימניג, שני מותחנים, פולי קרנק ופולי קאמשאפט, פולי משאבת הזרקה, הריקול לא מוגדר ריקול בטיחותי ולכן אין חובה לבצע אותו בכניסה הראשונה של הרכב למוסך אלא במועד לפי בחירת הלקוח, בתאום. שעותון 2.7 שעות. אחרי הריקול - אין את הציוץ מאיזור הרצועות שהיה, אבל עדיין שריקה מהמנוע בסרק. מתברר שאלו היו שני דברים שונים. אבל לפחות סגרתי את הפינה של הטיימינג. די התייאשתי לנסות להבין מאיפה השריקה...
    24 נקודות
  37. פרולוג אחרי מכירת הקליאו, הדרישה העיקרית הייתה - כוח, רוצה רכב שיעקוף בלי בעיה, לא יפחד מעליות, לא משיוט במהירות גבוהה. כמו כן נוחה כמו הקליאו, אבל גם שיהיה רכב מעניין, שיהיה כיף לנסוע בו, בכול זאת חובב רכב לא? מציאת האפיקומן האמת שהחלפת הרכב הייתה אמורה להיות רק בשנה הבאה, אך יום אחד, רואה מודעה למכירה בקבוצת קקטוס בפייסבוק, ומסתבר שאני והמוכר עובדים באותה החברה. שולח הודעת וואטספ לאישתי בצחוק, ורושם אולי אני אבדוק הלוואה ונחליף? אשתי (אין עליה!) מגיבה " אם אתה חושב שאנחנו יכולים, לך על זה" ככה בספונטניות. פוגש את הקקטוס בחניה, שמורה מאוד, מודל 2016, יד 1, 80 אלף ק"מ, מצבר חדש, צמיגי מישלין בני שנתיים, העברה ריקול של החלפת טיימינג, דוח סליקה נקי וטסט שבוצע לפני שבועיים. מבצע נסיעת מבחן ואומר לעצמי אני רוצה! המוכר ביקש 40 אלף ש"ח כאשר המחירון היה 41.300 אלף ש"ח, אני הצעתי 39 אלף ש"ח. המוכר ביקש לבדוק הצעת טרייד-אין ויחזור אלי. שוק הפשפשים בנתיים המשכתי לחפש, מסתבר שלמצוא קקטוס ידנית ועם מנוע הטורבו לא משימה פשוטה, אין הרבה מכוניות, לא רק באזור הצפון אלא בכלל: 1- מצאתי קקטוס 2017, יד 1, 40 אלף ק"מ ונסעתי לראות אותה. חיצונית מעט שריטות, קצת מכות בפגושים. פנים הרכב נוראי, מלוכלך, כתמים, הגה מתקלף, משהו נשפך ליד מחזיק הכוסות וזה ניראה דביק. ביצעתי אחורה פנה. 2- החלטתי לעלות את התקציב לכיוון ה50-55 אלף ונסעתי לראות קקטוס אם כי אוטומטית, הרכב מ-0 ק"מ, 2018, יד 1, 60 אלף ק"מ. שמור חיצונית ופנימית, הגיר לא העיפרון החד בקלמר מבחינת הפעולה אבל בסדר סך הכול, הבעיה שהרכב היה משעובד לחברת מימון, המוכר ביקש להעביר אליו את הכסף ואז הוא יתקשר לחברה ויסיר את השיעבוד. פחות אהבתי שלא ניתן לגשת לבנק, ולהעביר סכום כסף לאדם זר לא מצא חן בעיני וויתרתי. בסופו של דבר, המוכר של הקקטוס שאיתי בעבודה התקשר אלי, ואמר שהטרייד אין לא הסתדר. אמרתי מעולה ובוא ניקח את הרכב לבדיקה. המזל האיר פנים, ובאותו היום המוכר ביצע בדיקה בשביל הטרייד וזה נחסך ממני. בוצעה העברת לחשבון והתחדשתי בסיטרואן קקטוס. שבי השבלול אז מדובר על מנוע 1.2טורבו פיורטק בעל 110 כ"ס, קיים גם מנוע ללא טורבו 1.2 עם 82 כ"ס. המעבר מהקליאו בעלת 75 כ"ס למנוע טורבו הוא פשוט מטורף! אי אפשר להפסיק לחייך מהזריזות, מהיכולת להאיץ בעליות ולשייט בשקט- תענוג, לביצועים תורמים גם המשקל הקל של 1020 קילו ומומנט של 20.9 כבר ב-1500 סל"ד. המנוע בעל 3 צילינדרים, בסרק יש רעידות חלשות, ב- TSI למשל יש פחות רעידות. כמו כן יש פחות רעידות בנסיעה עצמה עם שילוב של תיבה ידנית לעומת האוטומטית אם כי לאחרונה יש 6 הילוכים לעומת 5 הילוכים בידנית, חבל גם שצליל מנוע הוא דיזלי ויש השהיית טורבו קטנה, אך לאחריה תחזיקו חזק :). אבל זה לא רכב דינמי, אמנם זווית גילגול סבירה אבל כאשר הכביש מעוקל ומעט גלי יש תנועה של המתלים, פשוט מרגישים שקקטוס אומרת לך " חבר, אני לא קסרה WRC ואתה לא קרלוס סיינס". צריכת דלק ראשונה הייתה 1/15.8 כאשר רוב הנסיעות היו בתוואי כביש בין עירוני הררי. אמריקן קומפורט הקקטוס נוחה. בזכות המתלים והמושבים המעולים, אחיזה בפלג גוף התחתון מעולה ומפתיעה לטובה, לאזור הגב בסדר סך הכול, המושבים האחורים גם נוחים עם מרווח ראש טוב ומרווח ברכיים סביר. לחיוב גם ניתן לציין את תאי האחסון הגדולים בדלתות במיוחד מאחור, הם ענקיים! מבחינת נוחות בעיר רוב הזמן היא נוחה, אך הקליאו לדעתי הייתה יותר נוחה במיוחד זה מורגש על הבאמפרים. איכות החומרים סבירה החלק הבז' מעט רך ושאר הפלסטיק קשיח, לחיוב ניתן לציין את הריפוד העבה של משענות היד בדלתות ושל מעשנת היד ימין. מה יש בסלון? האבזור בקקטוס לא רע, מקבלים שליטה על מערכת שמע מההגה,בקרת שיוט, דיבוריות, השחרת חלונות מאחור, מגנזיום, תאורת יום LED, חיישני לחץ צמיגים, שקע USB, פנסי ערפל עוקבי פניה, מערכת למניעת הידרדרות לאחור,sart/stop ורק שני חלונות חשמל, מאחור יש חלון שנפתח הצידה. מבחינת תאי אחסון יש תא קטן אחסון גדול בצד הנוסע שנפתח כלפי מעלה, רעיון מעולה שכן הרגליים לא מפריעים לפתיחתו ועוד תא קטן פתוח בתחתית עם משטח מונע החלקה, עוד משטח כזה יש מתחת ליציאות המזגן, ותא נוסף קטן יש בתוך משענת היד. מושב אחורי מתקפל 40/60 עם נפח תא מטען של 348 ליטר אך עם סף טעינה די גבוה. מערכת המולטימדיה שולטת על הכול, מזגן, מידע כמו צריכת דלק, מערכת השמע. הבעיה שהיא איטית, מעבר בין התפריטים עוד סביר, אבל 3 שניות למעבר שירים זה מוגזם, גם רגישות ללחיצות הייתה יכולה להיות מעט מדויקת יותר. תחזוקה 28/2/21 - ביטוח חובה+מקיף = 3 אלף ש"ח 4/3/21 - התקנת מגבר+ סאב = 750 ש"ח 5/3/2021- כיוון פרונט = 180 ש"ח 15/3/21 - התקנת קומפוננט+טווטר= 850 ש"ח סיכום הקקטוס זכתה לביקורות חיוביות מאוד בגירסת הטורבו בזמנו, ואני מבין למה, היא מיוחדת ובמיוחד הסלון המקורי, זריזה, נוחה, תא מטען סביר בגודלו, מושב אחורי נוח. בנוסף מחיר קניה זול תודות לתדמית הצרפתית מאפשרים לרכוש רכב מיוחד. הבעיה שקשה למצוא שמורה, אין הרבה מבחר ביד 2 ורוב הגירסאות הם עם 82 כ"ס, הקקטוס לא מושלמת כמובן, המולטימדיה האיטית, במיוחד במעבר בין שירים, מאחור אם יש ילדים שאוהבים לפתוח חלון זה בעייתי, כי החלון נפתח הצידהאם כי אישית לא ראיתי בזה חסרון מהותי אף פעם, מהלך ידית הילוכים ארוך, לא דינמית. סך הכול הקקטוס לדעתי מכוניות מפוספסת וגם בפורום לפעמים שוכחים ממנה וחבל, כי היא אופציה מעולה ומעניינת. לצפייה במאמר המלא
    24 נקודות
  38. אמ;לק במודגש. מאז שנוסד, קארספורום תמיד היה אנומליה. מחד, האתר נועד להיות, ואכן נשאר במרוצת השנים, מועדון חברים מצומצם ואקסקלוסיבי יחסית עם מספר לא גדול של משתמשים "בעצימות גבוהה". לא יותר מכמה מאות. מאידך, האתר זוכה להמון תנועת אורחים (935 נכון לרגע כתיבת שורות אלה, לעומת כ-140 משתמשים רשומים). חלק מהתנועה הזו, אין מה לעשות, מגיעה למקומות בהם אנחנו לא רוצים אותה. חלק מהמקומות האלה הם פורומי המכירה שלנו (או ליתר דיוק, שלכם). מדיניות הניהול שלנו בפורומים הללו הייתה פשוטה מאוד לאורך השנים. אנחנו נדאג שלא יהיה שם בלאגן, אבל האחריות להישמר ולא ליפול בפח היא עליכם. חלק מההחלטה הזו נועדה - בכנות - כדי לא להעמיס על צוות האחראים המון עבודה. אנחנו לא יכולים לסרוק ולוודא את אמיתות הנתונים של כל המודעות שעולות לכאן, כל ניסיון לעשות את זה לא יהיה מספק אבל במקביל לכם תהיה התחושה שהתוכן ממודר ו"ראוי למאכל אדם". בסופו של דבר, זה כנראה היה עושה יותר נזק מתועלת. החלק השני הוא כי אנחנו חושבים שחלק חשוב מקניית רכב (או כל מוצר אחר) משומש הוא קריאת המודעה בדיוק כפי שהיא פורסמה. המלל בו המפרסם בוחר להשתמש, הפרטים אותם הוא מספק והתמונות אותן הוא מצרף, הן הדרך הטובה ביותר שיש לנו, כקונים, לקבל רושם ראשוני. ואילו מנהלי הפורומים היו עורכים את המודעות הללו, היינו מונעים את הרושם הראשוני הזה מכם וחוטאים למטרה. עם המעבר לפלטפורמה החדשה והגידול המשמעותי בתנועת האורחים (והנרשמים) שהגיע איתו, החלטנו להגביל את הפרסום בפורומי המכירה - שנועדו כאמור לשרת את חברי הקהילה הפעילים - אך ורק למשתמשים רשומים שפרסמו 30 הודעות ויותר בפורומים הפתוחים, בבלוגים או במאמרים (ו/או בכל מקום אחר שניתן או יהיה ניתן לפרסם בו הודעות שיתווספו למונה ההודעות). אנחנו מקווים ששינוי המדיניות הזה יצמצם את מספר המודעות המתפרסמות ע"י סוחרים במסווה של מוכרים פרטיים ו/או אנשים ללא זיקה לקהילה שנרשמו אך ורק כדי לנצל את הפלטפורמה כדי למכור מוצרים. כפועל יוצא, אנחנו מאוד מקווים שהשינוי יאפשר לחברי הפורום הפעילים לעשות שימוש רגוע ובטוח יותר, גם אם במעט, בפורומי המכירה, ואולי יעודדו חברים נוספים לפרסם בהם את המכוניות, החלקים, ושאר המוצרים שלהם. חשוב מאוד לציין שהשינוי תקף מעכשיו והלאה. כלומר, מודעות שכבר פורסמו לא יושפעו ולא יימחקו, ומפרסימיהן יוכלו להמשיך ולהקפיץ אותן (פעם בשבוע, כאמור בכללים) - לכן אנחנו עדיין מעודדים אתכם להמשיך ולהשתמש גם עכשיו וגם בעתיד בכלים שהפלטפורמה מציעה, ולבצע "בדיקת רקע" למפרסמי המודעה לפני יצירת קשר. בדקו מי הם, ממתי הם חברים באתר, אילו הודעות הם פרסמו ובאילו נושאים, אילו נושאים הם פתחו לאחרונה והאם בכלל יש להם הודעות "אמיתיות" ולא רק מודעות מכירה.
    24 נקודות
  39. בוקר אור אתמול הפכתי רשמית לבעלים של טסלה, חלק ממהפכה. הגיע הזמן לסכם את התהליך. חלק א, טסלה מודל 3 SR: נכנסתי לרכב וברגע שהתיישבתי על המושב נזכרתי בטיולים התכופים לגרמניה ואוסטריה בימים של לפני הקורונה, כשאתה מניח את עצמך במושב של הרכב ואתה מרגיש תחושה של פרימיום, מרצדס, במוו אאודי, יו ניים איט. איכות החומרים לא דומה בשום צורה ליפנית בה נסעתי עד היום למרות שהיא הייתה מדגם חדש ומתקדם יחסית, מוטות ההילוכים והאיתות ברמה הגבוהה ביותר, הקליק של המוט כשאתה פונה שמאלה וימינה והתחושה שהוא מעביר לך היא לא של רכב ב150 אלף שקל אלא לרכבים באזור ה300 אלף פלוס, בדיוק כפי שמצופה מרכב שמתחרה בכל העולם ברמת המכוניות הזו. כך גם פתיחת וסגירת הדלתות וגם בהורדת והעלאת החלונות. תא המטען עושה רושם גדול ומרווח והתא מתחתיו יחד עם התא הקדמי נותנים תחושה שיש המון מקום איפה לדחוף דברים. הקונסולה האמצעית היא המשך ישיר לאיכות הגבוהה, הכל מוצק וקשיח, מרופד ותפור היטב. התאים גדולים מאוד ואיכות החומרים נהדרת. כל כפתור (כן, יש איפה שהוא כמה כאלה...) וכל משטח שאמורים לגעת בו עשוי ברמה גבוהה, זה לא רכב עממי, לא טויטה פיריוס ואם תרשו לי, גם לא איכות הרכבה של מאזדה שהשתפרה לדעתי פלאים לאחרונה, כמו שכתבתי למעלה זה הרבה יותר בכיוון של מרצדס, במוו ואאודי אם לא כבר ממש שם. ואז אתה מעביר לדרייב... ופשוט לא קורה כלום. נאדה. אתה מצפה שהרכב יתחיל לגלוש ברגע שאתה מרים את הרגל מהברקס אבל שום דבר לא קורה. הנציג מכיר לי מקרוב את הנהיגה בדוושה אחת ומסביר לי שאם לא אלחץ על הגז, הרכב לא יזוז מהמקום. בחשש אני לוחץ קלות ומתחיל לגלוש, נוסע ימינה לרחבה הריקה שנמצאת במקום המסירה בחניון מפליגים בנמל אשדוד ומתחיל להפנים שאני אשכרה נוהג על טסלה מודל 3 בישראל. קצת האצות קצת הסברים ויאללה עפים מהחניון הזה מהר מהר הביתה. לרכב לוקח כמה דקות קצרות לכייל את האוטופיילוט שלו ומהרגע שזה נעשה הרכב גמע קילומטרים ארוכים ללא שום התערבות. המסך מציג לך את כל סוגי הרכב שעוברים בהתאם לגודלם, את הרמזורים ובהגעה לצמתים גם את החיצים שעל הנתיבים עצמם. פלא טכנולוגי שניתן לצפייה בכל רגע של נסיעה. לוקח ויקח זמן להתרגל לנהיגה שכמעט כולה בדוושה אחת, אבל אין ספק שמדובר באחלה דבר, לקחת סיבוב ולהישאר עם הרגל על דוושה אחת, להרים ולהוריד ולהרגיש תגובה מיידית זה דבר שמצריך הרגל אבל הרגיש לי קליל ומאוד מהנה. הרכב קשיח אבל שקט להפליא, בידוד הרעשים היה נראה לי נהדר ומפתיע לטובה (גילוי נאות, נסיעה של כ50 ק"מ עדיין לא מספיקה כדי לקבע זאת) ומרגיש שהרכב מגהץ היטב את הכבישים המשובשים בישראל כולל את פסי ההאטה הגדולים והמעצבנים. המושבים הם בדיוק כמו הסיפורים מהיוטיוב, מהמפנקים ביותר שישבתם בהם בטווחי. המחירים של ה300 אלף שקל. חלק ב, טסלה ישראל: אני חובב הייטק לא קטן, עובד בתחום וככזה גם מרגיש תמיד בטחון גדול ברכישה באינטרנט ובכלל בקדמה, כך גם היה עם הרכב הראשון שהוזמן אצלי און ליין בדיוק כמו מאות מוצרים אחרים שהזמנתי. רק שפה בניגוד לכל הזמנה באינטרנט בה הביטחון שלי תמיד קיבל חיזוקים בדמות קבלה לתשלום, מענה אנושי מהיר במידת הצורך, זמן אספקה ברור ועוד, פה מן הרגע הראשון העסק חרק. הסכם ההזמנה והמחיר לא היו ברורים, מועד האספקה היה מעורפל ו"משוער" ונציגי טסלה הפרו יום אחר יום את המילה לחלק מהלקוחות. אני הייתי בין אלו שלא בצעו שינויים ובין אלו שפחדו (למפרע בצדק) שכל שינוי יגרור בעיות ועיכובים. מזל, "זכיתי" להיות מהמקבלים הראשונים, זכיתי במירכאות כי זו בושה גדולה שחלק בכלל נדחו. בכל זמן ההמתנה טסלה הקפידה לשגע את קהל הלקוחות, במקום להוציא מיילים מסודרים לפני עדכון מחירים ולהודיע ללקוחות שהמחיר לא השתנה, הם בחרו לחכות למבול ורק אז להגיב. במקום להודיע בצורה מסודרת מראש לפני כמה ימים שחל טעות בחישוב המס והחשבון יתעדכן בקרוב בהסכם חדש כשהטעות הנל תגיע על חשבון החברה עצמה, הם שלחו שוב מייל עם עדכון הסכם ללא שום הסבר מצורף ושוב הלקוחות היו צריכים לשבור את הראש ולהבין מה השתנה. לזה קוראים ניהול שערורייתי. גם גברת כהן מחדרה יכולה לנהל את זה בדיוק באותה צורה, אני משוכנע שזו לא רמת הניהול אליה שואף אילון מאסק. ואז הגיע יום המסירה, בלי להתקשר, בלי לשלוח מייל, חברים בקבוצה של רוכשים הפנו את תשומת לבי לכך שבחשבון התווסף תאריך מסירה מדויק. ניסיונות לאשר את זה מול טסלה במייל או בטלפון נתקלו בחוסר מענה, ככה זה בטסלה ישראל כנראה. אחה"צ ערב יום המסירה הגיע סמס שהיה האישור הנוסף הראשון לכך שמה שמופיע באתר טסלה הוא לא טעות נוספת של החברה ובאמת ובתמים מדובר ביום המסירה. יצאנו אני ואשתי ב11 בבוקר לאזור נמל אשדוד, הגענו למקום יחסית שקט ורגוע אוהל קר באמצע מגרש חניה ללא אפשרות מסודרת להחנות את הרכב בצורה מסודרת מחוץ לאזור המסירה. מאושרים ושמחים התעלמנו מהמסביב, הרי בעוד רגע אנחנו יוצאים מפה עם רכבנו החביב. נגשים לנציג ומציגים תעודה ואז מתבשרים שהרכב עדיין בהכנה, "רבע שעה עשרים דקות והרכב שלכם פה". נו טוב, לא נשמע נורא. חולפת לה חצי שעה, ועוד חצי שעה והכלה לא נמצאת ברחבה. אתה מתחיל לשאול שאלות ורואה שלנציג אין בדיוק תשובות, אין כסאות ושם מקום היכן לשבת, השתייה בשולחן הכיבוד כמעט מחוסלת ולאט לאט אתה מפנים שאל מול עינך המסירה הולכת ומסתבכת. למעלה מ4 שעות! של המתנה, הכלה סופסוף מגיעה. מותשים וגמורים אחרי עמידה של שעות על הרגליים אתה מגלה שהרכב שלך מוטען בכ 100 ק"מ בלבד! וכשאתה מכניס את היעד אליו את נוסע רשום שתגיע עם 10 אחוז בלבד. מלחיץ ולא תקין. כמובן שלאחר כל כך הרבה שעות לאף אחד אין כוח לבדוק פגמים או לעשות סריקה פשוטה, כל מה שרציתי זה רק לעוף מאותה חניה. כמובן שעל לצלם את הרכב ולעשות איתו תמונה אחרי שעות של המתנה, לא באמת היה לי את הרצון והנשמה. אין לי איך להגדיר את המסירה זולת בושה. חבל שיום כ"כ מרגש צריך להיות מלווה בטעם מר ובפה יבש. קצת מידע שלא היה ידוע לי עד היום: הרכב מגיע עם כבל נייד לשקע ישראלי רגיל. הכבל המדובר בא עם 2 פינים בלבד ולא שלושה (אין הארכה) והוא מוגבל ל13 אמפר שיספקו לכם כ20 ק"מ לשעה. הרכב מגיע עם קיט עזרה ראשונה וקיט לתיקון פנצ'רים שעולה בכל העולם כסף. וכמובן שמגיע גם פח שהושלך מייד לבוידעם בבית. הרכב מגיע בגרסת הבסיס ללא הכיסויים לגלגלים והם ארוזים יפה בבאגז, אם תרצו הצוות במקום יעזור לכם לשים אותם. "הרוב לא רוצים את זה אז לא שמנו את זה ורק אם מבקשים מאיתנו נעזור לשים" אמר לי הנציג במקום. הרכב מגיע בדגם הבסיס עם צמיגי מישלין. עוד אנקדוטה, הרכב שקט בצורה קיצונית, ברמה שאנשים עמדו בחניה ודברו ומגיע טסלה מאחורה ואתה פשוט לא קולט שאתה באמצע הכביש ומאחוריך יש רכב מונע עם למעלה מ250 כוחות סוס פעילים. השקט הוא מדהים ומסוכן. שאלתי את הנציג איפה אפשר לכוון את נושא הנהיגה בדוושה אחת, לטענתו הוציאו את האפשרות הזו מהרכבים. אין לי מושג אם הוא צודק או לא. אבדוק בהמשך. מסקנות לעתיד: אני מקווה שהשירות של טסלה לבעלי הרכבים יהיה ברמה אחרת ולא דומה בשום צורה לתהליך המכירה והמסירה ובטוח שמחזור יוני כבר לא ייתקל בפארסה שעבר מחזור מרץ, הפארסה הייתה כ"כ גדולה שאין מצב שאפילו אותה גברת כהן מחדרה שהייתה מנהלת ככה מכירה ומסירה הייתה מפיקה מסקנות ולא חוזרת על אותה בדיחה. זה מה שעולה לי כעת לאחר יום מפרך אך מספק, כאמור לעיל אשתדל לספק תמונות בהמשך, פשוט אין עדיין כאלה אפילו לי. נ.ב. מתנצל אם יש שגיאות תחביר, ככה זה כשאתה כותב בטלפון במיטה לאחר יום עמוס למכביר.
    24 נקודות
  40. אתה יכול להיות ילד בגיל 40 ולהיות בוגר בגיל 20. אסופה של שטויות נכתבו מעלי.
    24 נקודות
  41. סיפורה יוצא הדופן של חברת רליאנט מוכר כנראה יותר מחברות אחרות בסדר הגודל שלה- וודאי שהמכוניות עצמן זכורות לחובבי רכב מעל גיל שלושים, בייחוד אם הם בילו זמן מה בבריטניה. דגמי שלושת הגלגלים עדיין היו מראה שכיח במדינה בשנות התשעים, ואפילו היה אפשר למצוא כמה וכמה דגמי סימיטאר (Scimitar) מסתובבים פה ושם. אבל איך קרה שרליאנט הצליחו להתמיד בייצור רכבים יותר ויותר זניחים ובלתי-ניתנים לייצוא? ומדוע הם נאלצו להפסיק? כאשר יצרני האופניים ראלי (Raleigh Bicycle Co.) החליטו להפסיק את ייצור תלת-האופן הממונע שלהם, מנהל הסדנה, טום וויליאמס (Tom L. Williams) וראש צוות במחלקת השירות, אי.ס. טומפסון (E. S. Thomson) סברו שניתן לבצע תכנון מחודש כדי לקדם את הקונספט של תלת-אופן ממונע. עד 1935, ייסדו השניים את חברת הרכב רליאנט (Reliant Motor Co.) ובנו אב-טיפוס פעיל, ממנו נולד הרליאנט ריג'נט וואן (Regent). רכב זה עדיין שימר את התחושה ה"אופנועית", עם הינע באמצעות שרשרת, פנס בודד מלפנים ותנוחה של כמעט-רכיבה מעל מנוע JAP בעל צילינדר בודד או שניים (בהתאם לדגם). בשנת 1938, עברה רליאנט להשתמש במנועה היעיל של האוסטין 7, בעל ארבעה צילינדרים, מקורר מים ובנפח 747 סמ"ק. לא הרבה אחרי כן, העבירה אוסטין את כל פס הייצור של המנוע לידי רליאנט. לאחר ההפסקה הבלתי נמנעת בייצור עקב מלחה"ע השנייה, התחדש ייצור הריג'נט וואן בשנת 1945, אך בד בבד, היו רליאנט נחושים לכבוש את שוק המכוניות הפרטיות ההולך ותופח. הריגל (Regal), שנחשף בשנת 1952, עדיין עשה שימוש במנוע האוסטין הוותיק והיה בעל שלדת עץ עם בודי מאלומיניום, אבל הגנים האופנועיים הלכו ונסוגו באופן ברור: הדרישה לוואנים קלים ומכוניות זולות הייתה בשיאה בתקופה שלאחר המלחמה, וכך מכרו רליאנט כמויות יפות, בעיקר עקב המס הנמוך שהוטל על רכביהם; הודות לפרצה בחוק, רכבים מתחת למשקל מסוים ובעלי פחות מארבעה גלגלים, סווגו כאופנועים ולא מכוניות. בשל כך חלה בבריטניה אינפלציה בסוגים שונים של תלת-גלגלים ממונעים באותה תקופה. בתמונה למעלה דוגמאות ממתחרים שונים: ה-AC פטיט (Petite), הבונד מיניקאר (Bond Minicar), הטרויאן 200 (Trojan 200) והאינווקאר (Invacar). הפטיט (1952-57) היה כישלון גמור. המיניקאר היה כנראה הטוב מכולן- בונד היו המתחרים הרציניים ביותר בשוק. הטרויאן, שהיה היינקל (Heinkel) בנוי-ברישיון, היה מתקדם יותר טכנית אבל לא נראה בטיחותי במיוחד ולא שרד יותר מכמה שנים (1961-1965). והאינווקאר? על אף שתוכננה בידי AC, היא לא יוצרה על-ידיהם. כפי שהשם מרמז (Invalid), המכונית תוכננה במיוחד עבור נכים, ועשתה שימוש בתפעול ידני בלבד, דלתות הזזה להקלה בכניסה ויציאה ועוד. הייצור המשיך אפילו עד 1975, אבל המכונית לא באמת נמכרה לציבור הרחב אלא חולקה ללא תשלום לזכאים ע"י המשרד לקצבאות (Ministry of Pensions). בכל זאת, כמה הגיעו לידיים פרטיות, כפי שניתן לראות כאן, בערוצו של HubNut ששיפץ ומחזיק אחת שכזו. אז מלבד אולי האינווקאר, עדיין לרליאנט היו כמה וכמה מתחרים מולם היה עליה לעמוד, שלא לדבר על מבחר רב של רכבים בעלי ארבעה (או שני) גלגלים. האס בשרוולה של רליאנט היה אימוץ מוקדם של טכנולוגיית GRP (Glass Reinforced Plastic), או מה שמכונה בעברית- פיברגלאס. עד שנת 1956, כל דגמי רליאנט עברו לשימוש בודי מפלסטיק, שחסכו במשקל רב, עלויות נמוכות ומכוניות שלא מחלידות- טוב, לפחות לא וויזואלית. רליאנט דאגו להדגיש את עקרון החסכנות בפרסומיהם, למשוך את כל אלו שספרו כל פני. למזלם, היו מספיק מעוטי יכולת וסתם קמצנים בבריטניה שאפשר היה "לעזור" להם עם המכונית המתאימה... ריגל מחודש מאסיבית הגיע בשנת 1962, בעיצוב עדכני וזוויתי, ונקרא 3/25. העדכון סיפק את ההזדמנות להיפטר מהמנוע הישן ולעבור לשימוש במנוע OHV חדש מבית רליאנט עצמם, בעל בלוק אלומיניום, בנפח 600 סמ"ק עם 25 כ"ס. כצפוי אחרי עשר שנים, איבד מראה הריגל 3/25 הזוויתי את קסמו ובשנת 1973 תוכנן מחדש דגם שלושת הגלגלים למה שמעתה נודע כרליאנט רובין (Robin), בעל מנוע בנפח 750 סמ"ק: אגב, השם "רובין" נדבק בציבור לכל רכבי תלת-הגלגלים של רליאנט מעתה ואילך, גם אם נקראו בהמשך בשמות רשמיים אחרים. עבור היצרן, היו אלו זמנים טובים- רליאנט טענו להיותם היצרן הבריטי הגדול ביותר אחרי בריטיש ליילנד, תוך שהם משמיטים בצורה נוחה את פורד, ווקסהול ו-רוטס בשל בעלות זרה על מותגים אלו. מה שכן, בסביבות 350 יחידות יוצרו מדי יום בכמה מפעלי רליאנט ברחבי בריטניה, כך שהיה על מה להתגאות. המתחרה הראוי ביותר לריגל היה, מאז הצגתו בשנת 1965, הבונד 875: תלת-גלגלים זה היה משמעותי מספיק כדי להפריע למכירות רליאנט בשוק, עד שגמרו לעשות מעשה- בשנת 1969 נרכשה בונד כולה ופחות-או-יותר, נסגרה ע"י רליאנט. כל הדגמים שבמקורם היו מתכנון וייצור בונד הוכחדו ובמקומם הוצג הבונד באג (Bug), שהיה מבוסס ריגל ולמעשה, הבונד האחרון בכלל. שמו ועיצובו של הרכב המיוחד הזה גרמו למעמד של קאלט בקרב בריטים חובבי-מוזרויות, הרבה אחרי שרוסס בידי קוטל חרקים... אבל רגע, קצת התקדמנו מדי עם סיפור רכבי שלושת הגלגלים של רליאנט- ישנן עוד הסתעפויות קודמות. שנות השישים היו מאד פרודוקטיביות עבור רליאנט, משום שהחברה לא רק עברה תהליכי רכישות והתרחבות, אלא גם החלה לגוון את מוצריה, וביצעה את הקפיצה הגדולה לכיוון רכבי ארבעה גלגלים. הגישוש הראשון לכיוון זה הייתה באמצעות הסייבר (Sabre)- זה היה מאד נבון מצד רליאנט להתחיל להיכנס לשוק רכבי ארבעה גלגלים עם מכונית ספורט; בשוק נישתי, אפילו כמות זעומה של מכירות יכולה להיראות מרשימה, מה גם שקהילת חובבי רכב, יכולים להרים מותג אם הם מתחברים אליו. את הפסקה הבאה, אני רושם בקיצור נמרץ ובכלליות החוטאת לפרטים משום שכל חובב היסטורית רכב ישראלי, אמור כבר להכיר את הנדון; בסוף שנות החמישים, מפעל מכוניות חדש הלך ונבנה בחיפה עבור חברת מכוניות חדשה בשם אוטוקארס. היזם והמנהל, יצחק שובינסקי, סגר עסקה עם רליאנט שתעזור לאוטוקארס לתכנן מכונית ספורט דו-מושבית בשם סברה. היה לה בודי מפיברגלאס, מנוע של פורד קונסול וערמות של קסם. המכוניות הראשונות הורכבו במפעל רליאנט בטאמוורת' (Tamworth) ונחשפו לציבור לראשונה בניו-יורק, בחגיגה גדולה. כך החלה דרכה של אוטוקארס, והשאר ידוע (או שלא, אבל כאן לא המקום להרחיב על כך). רליאנט החלו למכור את הסברה (ששמה שונה ל-סייבר = חרב) תחת שמם בשנת 1961. שנה אח"כ, עיצוב-מחדש, מנוע בנפח 2.6 ליטר מהפורד זודיאק וחלקי מתלים מבית טריומף הולידו את הסייבר סיקס (Sabre Six), שלא ממש תפסה. אבל החל מכאן, רליאנט טעמו טעימה משוק שהיה חדש לחלוטין עבורם, והם רצו עוד. מהסייבר, רצו רליאנט להתקדם לכיוון קופה יוקרתית אמיתית. מנוע הסייבר סיקס, כעת עם שני קרבורטורים ובסביבות 120 כ"ס, הונדס לתוך שלדה ארוכה ורחבה יותר מהסייבר. המעצב דייויד אוגל (Ogle) הגיש הצעת עיצוב לקופה על בסיס פיברגלאס עבור הדיימלר SP250, אך העסקה בינו לבין דיימלר נפלה. רליאנט קנו את ההצעה ובשנת 1965 הציגו את הסימיטר GT (Scimitar GT): ההצלחה הייתה חלקית. מן הראוי לזכור שמעתה התחרו רליאנט במגרש של הגדולים- אוסטין-הילי (Austin-Healey), דיימלר (Daimler) וסאנבים (Sunbeam). לזכותו של הסימיטר עמדה גאוניות העיצוב של אוגל, שהדגיש את הוורסטיליות והעל זמניות של העיצוב. ה-GT יוצר עד שנת 1970 אבל עוד לפני כן, בשנת 1968 רליאנט הציגו את הסימיטר GTE היפה והמצליח אף יותר, בעיצוב shooting brake: על אף עיצובו המרשים (והנסיכה אן שהייתה לקוחה נאמנה של הסימיטר GTE והחליפה אחד בשני), בתוך פחות מעשור התדרדרה המכונית מ-GT הראויה לשנות השישים לכדי סוג של פארסה הזקוקה לאיפור רב בשנות השבעים: לא להאמין, אבל הרכב משך כמעט ללא שינויים עד 1986 כשבשנת 1980, נוספה לו גרסה פתוחה, שהייתה כישלון ולא מכרה יותר מ-500 יחידות בשש שנים: בהתחשב בתיבות האוטומטיות (האמנם אופציונאליות), מושבי העור והמבנה הכללי, הסימיטרים היו סטייה גמורה משאר מוצרי רליאנט. ייתכן והם היו ריווחים מאד, אבל אחרי שיאי המכירות של תחילת שנות השבעים, לא רבים נמכרו בהמשך. סה"כ יוצרו קצת יותר מ-15,000 יחידות בין השנים 1964-1986. בשנת 1984 נעשה ניסיון לחזור לכיוון מכוניות ספורט מסוג רודסטר, אז הוענק השם סימיטר SS1 למכונית ספורט דו-מושבית קטנה יותר, בעלת מנוע בנפח 1.5 ליטר. ה-SS1 עשתה שימוש במנועי פורד וניסן, והייתה אמורה למלא את החלל שנותר לאחר מותם של רודסטרים דומים מבית MG ו-טריומף. אבל המראה המוזר של המכונית (העיצוב האחרון מידי ג'יאובני מיקלוטי לפני מותו) לא תפס, אפילו אחרי עדכון נרחב בשנת 1990, שלא לדבר על הופעתה של המאזדה מיאטה, שטרפה את הקלפים. חזרה לשנות השישים: אחרי שכבשו את שוק רכבי התלת-גלגלים והשיקו לינאפ של מכוניות ספורט, הראו רליאנט שאיפות גדולות יותר בהשיקם מכונית ארבעה-גלגלים קטנה בשנת 1964. הרליאנט רבל (Rebel) למעשה היה גרסת ארבעה-גלגלים של הריגל; אותו מנוע בנפח 600 סמ"ק, אותה תיבת הילוכים המובילה לגלגלים האחוריים, דרך אותו גל הינע ואותם מתלים אחוריים. מלפנים, נעשה שימוש בחלקים מבית סטנדרט-טריומף. הכניסה עם הנעה אחורית למגרש המשחקים של המיני, ההילמאן אימפ והפיאט 500, כל אחת מהן בעלת מבנה הנעה ייחודי, הייתה אולי אמיצה- ואולי מטופשת: הבעיה העיקרית של רליאנט הייתה תדמית של יצרן של מכוניות שלושה-גלגלים זולות, לפני כל שאר המוצרים. תדמית זו התחזקה בציבור אף יותר, לאחר שהודגשה תרבותית (סדרות בריטיות שונות כ-Only Fools And Horses, מיסטר בין ואפילו בתקופות האחרונות, טופ גיר). מלבד זאת, עד שנות השישים, כבר היו מספיק פורדים ומוריסים יד שנייה למי שרצה להחזיק ברכב באופן זול. בשלב זה, נראה שהרוכשים היחידים של רליאנט היו כאלה שבאמת האמינו בחסכון כספי ע"י שימוש רק בשלושה צמיגים, וקשה היה לטעון שאותו החיסכון יהיה זהה ע"י גם לבעלי הרבל בעל ארבעת הגלגלים. כלומר, הלקוחות השכיחים של רליאנט לאו דווקא יהיו מעוניינים באחד שכזה. כל שאר הרוכשים הפוטנציאליים שהיו מעוניינים ברכב ארבעה-גלגלים, לא יחלמו לבקר באולם תצוגה של רליאנט, או לפחות, יעשו זאת כבחירה אחרונה. אגב, למען הדיוק- מאז אותו פרק משעשע, הודו בהפקת טופ גיר על "בישול" הרכבים עם משקולות במיקומים המתאימים, כדי שאכן יתהפכו בנקל. לא באמת חשבתם שתלת-הגלגלים הללו מתהפכים כל-כך בנקל? כלומר, וודאי שזה אפשרי אבל ממש לא בכל פנייה, כפי שמוצג בסרטון. מנוע הרבל הוגדל ל-700 סמ"ק, ואח"כ ל-750 סמ"ק בשנת 1972. המכירות היו איטיות להחריד- בסביבות 2600 יחידות יוצרו במהלך עשר שנים, כולל 580 רכבים שנועדו לייצוא. בכל זאת, אחד היתרונות הצדדיים לרבל נבע מתחילתה של חברת אנאדול (Anadol) בטורקיה. רכבה הראשון, ה-A1 שהוצג בשנת 1967, תוכנן בידי רליאנט ועשה שימוש בניסיון שהופק מהרבל. נראה שההתרחבות המרשימה של רליאנט בשנות השישים רק הלכה ועלתה בשנות השבעים; למעשה, היא הגיעה למישור ממנו כבר לא הייתה עלייה. הסימן הגדול ביותר לכך היה הקיטן (Kitten), שהחליף את הרבל כיריב למיני. מבחוץ, המכונית נראתה די מודרנית אבל מתחת לעור, הקיטן שמר על אותו מבנה מיושן; אמנם המתלים הקדמיים היו חדשים ומתוכננים היטב, אך החלק האחורי נשאר נאמן לסרן החי ומתלי קפיצי העלים שאפיינו את דגמי שלושת-הגלגלים: כדי לשמור על על עלויות ייצור נמוכות, חלק הקיטן חלקי גוף רבים (דלתות, חלק אחורי) וגם שמשות עם הרובין סדאן\סטיישן תלת-הגלגלים: גרסת הסטיישן אף יוצרה ללא חלונות ושווקה כ-וואן, עם חזית פשוטה ופנסים עגולים. למרות כל המאמצים הללו, הקיטן היה פשוט יקר מדי בכדי שיוכל להצליח. כהשוואה, הנה נתונים של מכוניות עירוניות מסוף שנות השבעים: אמנם הסיטרואן לא שווקה בבריטניה באותן שנים, אבל היא נמצאת כאן כתזכורת למתחרים נוספים שרליאנט התמודדה מולם באירופה (בנוסף ל-LN; האוטוביאנקי A112, הסיאט 133 או האינוצ'נטי 90), וספציפית במדינות כמו הולנד או יוון, בהן הייתה לחברה דריסת רגל קטנה. רבות ממתחרות הקיטן היו בעלות הנעה קדמית ומנועים גדולים יותר, כמו גם בלמי דיסק. חלק אפילו הוצעו עם תיבות אוטומטיות כאופציה. לעומתן, לא ניתן היה לשכנע רוכש פוטנציאלי שנכנס לסוכנות של רליאנט, לרכוש את המודל הגדול יותר- כי היה רק אחד. טוב, שניים; הקיטן בנפח 850 סמ"ק או הרובין בעל שלושת הגלגלים. או הסימיטר הסופר-אקסקלוסיבי. כמה אנשים נכנסו לסוכנות של פורד ברצונם פיאסטה אבל יצאו עם קורטינה, או ההפך? שום דבר מזה לא היה קיים ברליאנט- שלושת הדגמים היו מבודדים בתוך עצמם. לפיכך, הקיטן היה הראשון ללכת, אחרי שבסביבות 4000 יחידות יוצרו, כולל כמה מאות בודדות שיועדו לייצוא. כהשוואה, מפעל לינווד (Linwood) ייצר כ-200,000 יחידות מהקרייזלר\ טלבו סאנבים, על טווח שנים קטן יותר (1977-1981). והסאנבים נחשב לכל הדעות ככישלון מכירתי מהדהד. לעומתו, הקיטן הוא אסון סביבתי. בכל זאת, הצליחו רליאנט לסחוט עוד קצת מיץ מלימון הקיטן לפני שחוסל סופית, בעזרת ברית נוספת שטיפחו ביוון; בשנת 1979 פיתחה חברת MAEBA, מרכיבה מקומית של דגמי רליאנט שלושה-גלגלים, רכב בהשראת המיני מוק (Moke) והסיטרואן מהארי (Méhari). הם קראו לו פוקס (Fox) וייצרו אותו משך כמה שנים: רליאנט ייצרו גרסה משל עצמם בבריטניה, אך לא יותר מ-600 יחידות יוצרו עד להפסקת הייצור בשנת 1990. אותו HubNut שהוזכר למעלה מחזיק גם פוקס שכזה (בגרסה מסחרית סגורה), ממנו ניתן להתרשם כאן. דרך נוספת להחזיר את ההשקעות הייתה למכור רישיונות ו\או פס ייצור שלם לידי יצרנים אחרים. רליאנט מצאה מקום בו השלדה הנפרדת והמתלים הבסיסיים של הקיטן, היו נכס: הודו. חברת המכוניות סיפאני (Sipani Automobiles) מבנגלור, שהתמחו בהרכבת רכבים תלת-גלגליים, ייבאה החל משנת 1983 את הקיטן בתצורת קיטים מוכנים להרכבה, יצרה אותם וקראה לגרסה המקומית סיפאני דולפין. היות וכמה מחוזות בהודו התנו חוקית את המקומות לנוסעים מאחור בדלתות אחוריות, במהרה הופיעה גרסה בתכנון מקומי בעלת ארבע דלתות, בשם מונטנה. לא היא ולא הדולפין היו הצלחה כבירה, וסיפאני נטשו את רליאנט ופנו לשותפים אחרים בהמשך הדרך. בשנת 1989, רכשה רליאנט את חברת מטרו-קאמל-וויימן-מטרוקאב (Metro-Cammel-Weymann Metrocab), יצרנית המונית האלטרנטיבית לאוסטין FX4, המונית הבריטית המוכרת. המטרוקאב הייתה בעלת שלדה נפרדת, בודי מפיברגלאס, מנוע של פורד והנעה אחורית. הייצור הועבר למפעל בטאמוורת' אבל המכירות זחלו ורליאנט כבר היו לחוצים כלכלית. בשנת 1991, נמכר כל ענף המטרוקאב לחברת הופר (Hooper), שהמשיכו לייצר את המונית עוד 15 שנה. וכך, למרות שרליאנט לא האמינו במטרוקאב במיוחד, היא עדיין החזיקה את הופר בחיים עוד כמה שנים טובות: למרות טפטוף מתמשך של רכבי ארבעה-גלגלים, רליאנט חזרו למעשה להיות מה שהם היו מלכתחילה; המתמחה מספר אחת בבריטניה לרכבים בעלי שלושה גלגלים. הרובין פינה את מקומו לריאלטו (Rialto) בשנת 1982, ששמר על מנוע ה-848 סמ"ק, אם כי עתה כוון להיות חסכוני יותר. טוב, גם כך רליאנט היו רכבים עבור אנשים... נקרא להם חסכנים. השם רובין חזר לשימוש בשנת 1989 בלוויית עיצוב מעודכן הכולל יחידות תאורה של פורד פיאסטה, אבל לא הרבה חוץ מזה השתנה מאז הרובין המקורי של שנת 1973. אמנם רליאנט מעולם לא היו מגניבים, אבל בשלב זה, סדרות כמו מיסטר בין הרסו את שארית תדמית המותג גם אצל הדור הצעיר. וכעת, הלכו ונסגרו מקומות אליהם אפשר היה לייצא את המכוניות, שכבר לא עמדו בתקנים המודרניים הנדרשים. גם המכירות הבריטיות הלכו והתייבשו כי הנאמנים הרגילים של המותג נפטרו (כן, באמת), או וויתרו על רישיונות הנהיגה לאור גילם המתקדם. אפילו בשנות התשעים עצמן נחשבה המשכיות הקיום של רליאנט כסממן ליחודיות בריטית, אבל האמת, החברה עצמה כבר הייתה בצרות כלכליות רציניות והתקדמה מכח האינרציה בלבד. אם הזכרנו את מיסטר בין, במקרה יצא שרליאנט נרכשו באוגוסט 1990 ע"י תעשיות בינס (Beans Industries). בשנות העשרים של המאה העשרים היו בינס יצרני רכבים, ומשך השנים הפכו לספקי חלפי רכב. בשנות החמישים הם נרכשו ע"י סטנדרד (Standard) ונקלעו לסאגת בריטיש ליילנד, שהכילה אינספור מותגים. באמצע שנות השמונים, הם נפרדו משארית בריטיש ליילנד, וחזרו להיות חברה עצמאית, המחפשת אתגרים חדשים. עם רכישת רליאנט, הם מצאו אתגר שכזה; המפעל בטאמוורת' היה מרופט ובלוי לחלוטין, ובינס השקיעו הון בניסיון להפכו כראוי לייצור של ה-SST (שהייתה SS1 בעיצוב מחודש לחזית ע"י מעצב הלגונדה, וויליאם טאונס) למכונית ספורט ראויה. בשנת 1993 היא הושקה מחדש תחת השם הישן רליאנט סייבר, אבל אף אחד לא שם לב. ייצור הריאלטו חוסל וכל המשאבים הופנו לרובין. בינס תעשיות נכנסו לפשיטת רגל בשנת 1995, אבל איכשהו, ייצור רליאנטים רק הופסק זמנית ולא עצר לחלוטין, כפי שניתן לראות פה: קטע הווידאו הנ"ל בוחן באופן מרתק את מצבה של רליאנט בשנת 1996, אחרי פשיטת הרגל השלישית של החברה. ייתכן ומדובר בגרסה הבריטית למה שקרה בסביבות 1950 בחברות כמו טלבו, סלמסון או דלהאיי; חוסר סדר ארגוני, ציוד מזדקן, בעיות מול ספקים, כח עבודה מצומצם המורכב מעובדים של עשרות שנים (אמנם מנוסים, אך גם נעולים על שיטות עבודה ארכאיות). כל זה מייצר מצב בו זוכים בניצחון קטן היום בשביל להמשיך עד להפסד הגדול מחר. כשאותן חברות צרפתיות שהוזכרו נלחמו על קיומן בשנות החמישים, מעטים שמו לב לכך, שלא לדבר על תיעוד מצבן. לפחות במקרה של רליאנט, הקריסה חלה בעידן הווידאו, כך שניתן לצפות- וללמוד- ממה שהיה. עיצוב עדכני לרובין (למעלה) בשנת 1999 כבר היה חסר טעם לחלוטין- רליאנט סגרה סופית את העסק בשנת 2001, ועמה מתה מסורת בריטית ראויה לציון של מכוניות הנעה-אחורית קטנות ומגוחכות, שיוצרו מתוך רצון רציני לתת מענה לצורך שהתפתח בשנות החמישים ואילך. כשלון מכוניות ארבעת הגלגלים גרם לחוסר יכולתה של רליאנט לשרוד זמנים קשים רק בעזרת מכוניות שלושה גלגלים. אולי אפשר לתלות את רוב הנפילה של רליאנט בקיטן, שאפילו בזמן ייצורו, אין כמעט ספק בהיותו מטרה אבודה. זה היה בלתי אפשרי עבור רליאנט, שעדיין ייצרו שלדות בתצורה מיושנת ולא היו מסוגלים לשנות את שיטות הייצור שלהם, אפילו לחלום על תחרות מול בריטיש ליילנד, פיאט ושאר יצרני המכוניות הקטנות. היה עליהם להבין זאת עוד בזמן ייצור הרבל, אך כנראה שרליאנט היו שחצנים מדי בכדי לוותר. ההשקעה הכספית של רליאנט בקיטן, שלא השתלמה, יכלה להיות יעילה בתחומים אחרים- אפשר היה לנסות לייצר מכונית ספורט פתוחה דו מושבית עם מנוע 1.5 ליטר בשנות השבעים, למשל, או להתפתח בתחום מכוניות ה-GT הספורטיבית (נוסח הסימיטר), שזו הנישה ההגיוניות עבור יצרן מכוניות קטן. במקום זאת, שרפו רליאנט את הונם (ממנו היה די הרבה בתחילת שנות השבעים) על סוס כושל, שהפך לחמור תלת רגלים... לצפייה במאמר המלא
    24 נקודות
  42. מבוא קצר לנפשות הפועלות: הרוכש: איני איש עסקים ועסקאות וחוץ ממה שקראתי בפורום אני לא מבין כלום בסחר-מכר בענף הרכב, ולא עלה בי הצורך כי מתנהל כמעט 11 שנים עם אותו ג׳יפון. בנוסף אני קצת מפגר; הווה אומר, מה שלוקח לאדם ממוצע 2 דקות להבין, לי נדרשת שעה (חרדתי, דיסלקטי, OCD, ADD, וכיו״ב מאפיינים טובים). לכן תהליך בחירת הרכב והחיפוש ארכו חודשים רבים עד שננעלתי וסופסופ מצאתי רכב עם הפרמטרים שאני רוצה. המוכר: בחור צעיר מ״פ משוחרר טרי מצה״ל, מוכר את את הרכב לטובת גיוס דמי לימוד. שיחת טלפון למוכר: עשיתי את כל הטעויות של טירון קניה אהבל. את המודעה בת כמה השעות ראיתי די במקרה ב 11 בלילה והתקשרתי למחרת אחרי 9 בבוקר כדי לא להציק מוקדם מידי. כמובן שאני לא הראשון שהתקשר. בשיחה שאלתי שאלות כלליות אבל בעיקר הללתי את הרכב המוצע למכירה ואמרתי למוכר את האמת: שקשה ביותר למצוא רכב שמור עם נסועה נמוכה ועד שמתפרסם אחד הוא נעלם תוך יממה ושאני רוצה, מאוד רוצה, לראות את האוטו. יעני, הבעתי התלהבות מאופקת. שיחה בת שלוש דקות. על מה לא שוחחנו? לא דובר על המחיר המבוקש, ולא על מחירון או ההפרש ביניהם, ולא על הנחה וגמישות במחיר ולא על התחייבות בבדיקה וכל מיני דיבורים כאלה שאני לא ממש אוהב. המוכר, אמר לי מאוחר יותר, התרשם מהשיחה הקצרה עם האיש המוזר. נסיעת מבחן(?): עשיתי ׳ויברח׳ מהעבודה באמצע היום וכשהגעתי המוכר בדיוק סיים נסיעה עם הקונה הפוטנציאלי הראשון. המתנתי בצד כמה דקות עד שיסיימו את ענייניהם ועד שהוא עזב ובליבי קויתי שהרכב לא נקנה. לשאלתי האם הרכב עדיין זמין, המוכר אמר שעדיין כן כי זה הקונה הראשון שהגיע לראות והם נפרדו בהבטחה שידברו מאוחר יותר. הרמתי מכסה מנוע (להסתכל, לא שאני מבין הרבה) המנוע וסביבתו נראים יבשים, הכל נראה מהודק ובמקום, תא המנוע די מאובק. תא מנוע לא שקרן. הסלון שמור, וחיצונית נראה טוב רק עם מעט שפשופים/שיופים בטמבון הקדמי, כמה שריטות/כיפופי פח, פה דינג שם דונג, כמצופה מרכב בן 4 שעבר שני בעלים, וסהכ די שמור, לא נורא בעיני. זרזיפי גשם. יצאתי לנסיעת התרשמות שארכה דקות ספורות לאורך קילומטר ורבע - אולי הקצרה בעולם. אחרי שעברתי שתי כיכרות במגמת ירידה ככה שהעברתי רק להילוך שני, עצרתי בצד אמרתי לבחור שאני מבין שהוא בתקופת מבחנים ולחוץ בזמן לכן לא אלאה אותו (ואת עצמי) ואני מעוניין להתקדם לקנייה. חזרנו שתי כיכרות במגמת עליה, ושוב העברתי רק עד הילוך שני. המוכר אמר שיתקשר אלי יותר מאוחר כי יש לו עוד קונים פוטנציאלים. לשמחתי כמה שעות אח״כ התקשר ואמר שהתייעץ עם הוריו (שהם בגילי אגב) והוא החליט להמשיך את המכירה איתי, למורת רוחו של הקונה הראשון שבא לראות את הרכב. בהתרגשות העברתי לו דמי רצינות. הייתה לי תחושת בטן, מכירים? נוצר חיבור בין המוכר לביני. הוא נקב בסכום קרוב מאוד למחירון המשוקלל ובנוסף הוא יקח את האוטו לטסט. אמרתי לו שהמחיר הוגן ואני מעריך את העובדה שהוא גם משלם וגם ולוקח את האוטו לטסט לפני המסירה. כן ביקשתי מהמוכר מעט גמישות לאחר שנעבור על תוצאות הבדיקה אם יידרש, והוא נעתר. הבדיקה: רבות נכתב על טיב ואיכות הבדיקות, ותרומתן לתהליך הקנייה, אין צורך להרחיב. רק אומר שבישיבת ההסבר של הבדיקה בעצם יותר מקריאים את תוצאות הבדיקה מאשר מסבירים, וההסברים לא ממש בדיוק מסבירים. כאמור, מוחי קצת איטי, אבל זו לא הפואנטה. אם יהיו שאלות אוכל להרחיב על הבדיקה או על חוסר ההבנה שלי. בבדיקה עלו כמה ריג׳קטים כסת״חיים וכמה אמיתיים. אחד מהם הצביע על סימני פגיעה מאחור (משמעות נמוכה) והחלפת שמשה אחורית. הבנו מדו״ח הסליקה שחברת הביטוח שילמה כ 8,000 ₪ על התיקון. בהתחשב בזה שהשמשה האחורית מקורית (בדקתי) הנחתי שהסכום התיקון הגיוני ואין נזק נראה לעין. עקב זה נקבעה ירידת ערך של רבע אחוז. אגב, המוכר לא היה מודע לעניין דו״ח הסליקה ולא ידע על התאונה כי קנה את הרכב לפני כשנה וזה היה לפני שהדו״ח היה זמין לציבור אני חושב. עוד בבדיקה, מצמד מרים גבוה. הבוחן חושב שנותרו למצמד 50%. (איך זה זה מדיד, לא הצלחתי להבין). בנסיעה הקצרצרה הרגשתי שהקלאץ׳ גבוה מעט, רק שאין לי אמת מידה כי לא נהגתי ברכבים אחרים ולא ידעתי אם זה אופייני לדגם, לרכב הספציפי הזה או שזה אני. כמה זוטות של בלאי סביר בעיני שפתירות בהשקעה לא גדולה: 2 צמיגים יבשים, מצבר בן 4 שקרוב לודאי מתקרב לסיום חייו וכמובן איך אפשר בלי מונחים אלמותיים כגון ״תיקון זווית היגוי״ ו ״רעשים מרצועת מנוע וגלגלות נלוות״. כמובן שהכל ייבדק שוב במוסך ויתוקן בהמשך. משא ומתן: חשבתי לעצמי ואמרתי למוכר שאני לא מתכוון להתקרצץ יותר מידי על המחיר ובהתחשב בזה שהרכב הוא לא ״ללא רבב״, אני מבקש שזה יתבטא במחיר. הוא הסכים, חשב קצת והפחית אלף שקלים. עשיתי את עצמי חושב לשניה והסכמתי. אולי יכולתי להתמקח עוד קצת, אבל לא מצאתי לנכון מכמה סיבות. מה גם שאלף שקל לכאן או לשם לא ישנו הרבה. אבל יותר חשוב לדעתי, מי אני שאגזול מסטודנט מתחיל שנאלץ למכור את רכבו האהוב אחרי שנה בלבד כדי לממן שכר לימוד? לא היה בליבי להתמקח. מתנות קטנות: -המוכר דאג לקבוע עם מכון הבדיקה לשעת בוקר כך שהיינו שם ראשונים, הפיק את דו״ח הסליקה, קבע תור בדואר, העביר את האוטו טסט ומיד שלח לי צילום רשיון רכב חדש - מי שפוטר אותי מענייני מנהלה מקבל נקודות זכות ואני בשמחה והערכה אפצה אותו בהתאם. -עברו 48 שעות עד שהעברתי את סכום הקניה בשל תקלה באתר הבנק. -ברגע המסירה המוכר מסר לי את המפתחות ואני שמתי בידו ח״י שקלים, שתצלח דרכו בלימודים ובכלל. הבחור התרגש מהמחווה הקטנה. -בדרכי הביתה היה חשוך וגשום ודקות ספורות אח״כ עצרתי בצד כדי לכוון את הכיסא והמראות ולהבין איך פועלים המגבים (אין ספר רכב לצערי). המוכר חלף בכביש בדרך לחברה שלו והתקשר אלי לשאול אם זה אני הייתי בצד הדרך ואם הכל בסדר. לא ברור מאליו. -הגעתי הביתה וכשיצאתי מהרכב הרמתי פיסת נייר שבצבצה מתחת למושב. קבלת תדלוק, הילד מילא דלק בסך 100 שקלים כמה שעות לפני המסירה. שעון הדלק הראה שני שלישים. סיכום: כל התהליך ארך שבוע. יש שיקראו לזה מזל. תמימות, טיפשות, כימיה, גורל, זימון מן היקום, קארמה, נס חנוכה, ועוד כל מיני. אולי, לא יודע להגיד. חושב שזה עניין של גישה. תקשורת, חיבור ואמינות נוצרו בין שני אנשים שונים עם מכנה משותף שהתייחסו לכל התהליך מנקודת מבט של חובבי רכב שפויים ולא אנשי עסקים שבאו לדרוס אחד את השני כדי ״לא לצאת פראיירים״. מאחל לכולם חוויות קניה ומכירה כגון זאת - מסתבר שאפשר גם אחרת. אההה… כן כן כמעט השמטתי את העיקר: פולו ידני (ידני,איזה כיף!) 1.2 TSI בציר 2016, 51,000 ק״מ בצבע-לא-צבע לבן. ברוך הבא לעולמי. סליחות על החפירה.
    24 נקודות
  43. טעיתי. למרות תהליך ארוך (מדי?) שרובו תועד ממש כאן מעל דפי הפורום. למרות הניסיון, נהיגות המבחן ואין ספור התלבטויות - טעיתי. ה-M235 פשוט לא התאימה לי (סיכום בשרשור המקושר בעמוד 9, לא אחזור על עצמי) ואיפשהו בגל הקורונה הראשון הבנתי שזו לא היא, זה אני והחלטתי לשחרר. הרכב פורסם ביד 2 ותחושת ההקלה לאחר ההחלטה הצביע שאני בכיוון הנכון. כל ההתלבטויות שצפו ועלו בתהליך הראשון צפו שוב, רק שהפעם הגעתי מוכן יותר וההתהליך היה ממוקד יותר. המועמדת הראשונה: M3 E92. לקוראי השרשור הקודם זכור הפספוס של ה-M3 E92. עשיתי עוד נסיעות על שני רכבים כאלו. ה-E92 היא רכב מאוד מיוחד. הוא לא מאוד ספורטיבי, כי המשקל והבלמים (בעלי נטייה להתעייף) קצת מקהים אותו אבל הוא ללא ספק רכב ספורט וכזה הסובב בעיקר סביב מנוע ה-V8 האטמוספרי המדהים שבונה כוח בצורה משכרת על לקו אדום שנמצא בגבהים בהם מנועי טורבו מודרניים כבר מחזירים נשמתם לבורא… לא פחות מ-8,300 סל"ד וסימפוניה שיוצאת דרך קווטט האגזוזים (שהיו מתוצרת אקרפוביץ' באחד האקזמפלרים). הרכב הזה חי על הגבול שבין ישן וחדש - בין קלסיקה מודרנית למכונית ספורט. M3 E92 - קלסיקה מודרנית אגזוז של אקרפוביץ, צליל מדהים אבל... לאחזקה של קלאסיקה מודרנית יש מחיר. מחירי יישור הדו ותיקון המחלות (מיסבי קראנק וסרוו של המצערת) כמו-גם ריענון של חלקי מתלה ושאר חלקים - היו סיפור לא זול של עשרות אלפים (20-40) בכל אחת מהמכוניות שראיתי. יחד עם מחיר רכישה גבוהה וערך resell לא ברור… קצת הרחיקו אותי. בנוסף, למנוע המדהים הזה יש גם חסרונות - יש חוסר מורגש במומנט בטווח הנמוך יותר של הסל"ד ובהתנהלות יומיומית (בואו נודה - 98% מהזמן…) זה היה פשוט צעד גדול אחורה יחסית ל-M235. אגב, אני חייב לומר שלהפתעתי הרבה, שתי המכוניות יותר דומות משחשבתי - שתיהן מספקות את הצורך ברכב ספורטיבי מהיר, נוח ויוקרתי. ההבדל הגדול הוא בעיקר באופן הגשת הכוח וכמובן - תקשורת במגבלות. מועמדת שניה: הונדה סיויק Type R FK8. במשך כל השנה שעברה ההונדה לא הפסיקה לצבור עוד שבחים בתקשורת ובשילוב עם מחיר קניה (הפעם כמשומשת) מאוד אטרקטיבי ואקזמפלר שמור ומומלץ במיוחד הייתי במרחק של פסע מלהתקדם לעסקה. ביום לפני המכירה של ה-M235 הייתי דיי סגור על כך שזה הרכב הבא שלי. כמעט... אבל במהלך שיחה לילה קודם, הבנתי שהליכה על ההונדה היא בעצם סוג של פשרה שאני עושה מכל מני שיקולים רציונליים (תקציב, עלויות אחזקה, תקופת קורונה לא ברורה) וזה לא מה שאני באמת רוצה, כי מה שאני באמת רוצה זו M2. M2 היא הייתה שם כל הזמן. כשפירסמתי את ה-M235 למכירה היו לא פחות מ-3 M2 בלוחות שכולן התאימו לבריף שלי, שהיה דיי פשוט האמת: שתהיה שמורה וידנית, ועדיף שנתון מוקדם ככול הניתן כדי שיכאב בכיס כמה שפחות. לאט לאט הן נעלמו מהלוחות אחרי הסגר הבא וביום שהייתי עם הכסף ביד כבר לא נותרה אף אחת. M2 ידנית בטרייד של BMW, נמכרה לפני שהספקתי למכור את שלי חמוש בהחלטה שאני הפעם לא מתפשר, ועם הכסף ביד, החלטתי שאני הולך להנות מהתהליך ואם צריך אחכה כמה שצריך עד שאני קונה את הרכב הנכון הפעם. והנה הגיע יום שישי (מכרתי את הרכב ביום רביעי) ובבוקר יצאתי לסיבוב לראות כמה רכבים M3 F80 זו לא E92, אלא חיה אחרת לגמרי. מנוע טורבו של M "אמיתי", ידוע גם בתור S55 עם כ-420 סוסים והמון מומנט - מהווה למעשה את ה"דבר האמיתי" - M3 מודרנית. ובתקציב הנכון לרכב שמור, זה בהחלט בא בחשבון. הלכתי לראות אחת שהייתה אצל סוחר חביב (בלי ציניות!) מראשון. בסיבוב הרכב נראה בסדר אבל לא מדהים, ועם היסטוריית טיפולים מלאה. הבעיה היא שהנסועה הייתה דיי גבוהה (75K) לשנתון, לא הרגשתי בנוח לקנות רכב בכל כך הרבה כסף (בקצה הגבוה מאוד של התקציב שהקצבתי לעצמי) מבלי לראות את האדם ששמר עליה עד כה והלכתי… 997.2 לקוראי השרשור הקודם ידוע שגם הרכב הזה היה ברשימה והלכתי לראות אקזמפלר שנראה טוב. האמת? האקזמפלר נראה מצויין. עם ק"מ נמוך יחסית של קצת יותר מ-100K ק"מ ומצב לא פחות ממדהים, זה היה מפתה. גם המחיר היה בסדר. אז מה קרה? צבע הפנים. אדום. מילא אדום מבחוץ (התרגלתי), אבל עם האדום פנים הזה שבפורשה מכסה כל סמ"ר… בשבילי זה היה יותר מדי ולא יכולתי לשאת את המחשבה שזה מה שאראה כל יום ובכל נסיעה. הכל אדום, הכסאות , הדשבורד, הידיות ההגה והריפודים (כולל השטיחים!) - ה כ ל אדום. וגם לא אדום יפה במיוחד לטעמי. אשתי סגרה את העניין עם וטו וזה היה הסוף של הסיפור והלכתי לישון צהריים. 997.2 מדהימה... אבל יותר מדי אדום ואז אני קם ורואה הודעה מחבר טוב באחת הקבוצות בווטסאפ שפורסמה כ-40 דקות קודם. "בצער רב אני מוכר את ה-M2…" לקח לי בדיוק… טוב, לא ממש לקח לי זמן, פשוט עשיתי סוויפ והשבתי "קניתי. אל תפרסם". וממש כך, בשישי אחרי הצהרים, יומיים אחרי שנמכרה ה-M235 האדמונית נסגרה העסקה. וזה הסיפור הקלאסי על האקדח במערכה הראשונה שירה במערכה השלישית, כי מי שקרא את השרשור הקודם, יודע שלפני שנה וקצת לקחתי M2 מחבר ואפילו החנתי אותה אצלי בחניה לצד (מתחת למעשה…) המיאטה. והנה, שנה וקצת אחרי, בדיוק אותה ה-M2 מוצאת מקומה באותה החניה בדיוק, רק שהפעם אני לא צריך להחזיר אותה לאף אחד… "האקדח" מהמערכה הראשונה הפעם לא צריך להחזיר לפעמיM חלוMות MתגשMים.
    24 נקודות
  44. שלום לכולם. קראתי את הפוסט רכב לסופר וחזרה של וודים, אני רואה שהוא העלה הרבה עניין. אני רוצה לשתף בהמשך, ובנושא קשור, איך זה לחיות יום יום רכב משנת 2002 כבר למעלה מ 10 שנים. הכוכבת היא מיצובישי כריזמה אייר 2002, כחול מטאלי. האוטו ברשותי כבר למעלה מ 10 שנים, לפני זה היה במשפחה. יש לו כיום 160000 ק"מ , מטופל ב 10 שנים האחרונות במוסך יבואן ניראון מוטורס בחדרה, נכנס פעם בשנה לטיפול, משתמש בחלקים מקוריים היכן שחשוב, צמיגים מוחלפים כל 3 שנים לא משנה כמה נסענו(וזה לא הרבה), רק מותגים מוכרים וטובים, לעולם לא סיני שקר כלשהוא, כיום עם פלקון ze310. האוטו משמש לנסיעה יום יומית של אשתי, אני ברכב השני, יאריס 2005 עם 60000 קמ, זה סיפור אחר 😁. הרכב נוח לנהיגה, המנוע והגיר לעולם לא "נפתחו". כל המסביב מוחלף כשצריך בלי לעגל פינות. מוחלף שמן גיר פעם ב 4 שנים, פילטר שמן,אוויר, מקורי בלבד, תושבות מנוע מקוריות. לפני שנתיים הגיע זמן הטיימינג, הוחלף בניראון, ועל הדרך, החלפתי את הרדיאטור המקורי עדיין!, ביחד עם כל הצנרת והברזים. באותו טיפול, שופץ מסרק ההגה לראשונה, בעלות 1800 שקל. לפני 3 שנים הוחלפו 2 הפנסים הראשיים, אחרי נזילה של מים פנימית, ואי היכולת לנקות את זה. באותה ההזדמנות צבעתי את הגג ומכסה המנוע, והורדתי את הסמלים מקדימה ואחורה, יש מראה יותר זורם, ואנשים תמיד שואלים איזה רכב זה?. אלטרנטור שופץ לפני 4 שנים, אחרי 16 שנה של תיפקוד מצויין. מצבר מוחלף כל 3 שנים, שוב רק מותגים טובים, לא ישראלי או סיני כל שהוא. שיפצתי בשנים האחרונות את המנגנון של החלונות החשמליים, שהחזיקו גם כ 16 שנה. עלות שיפוץ כ 600 שקל למנגנון. האוטו עצמו נוסע חלק, שקט, יציב. יש לו צמיג ברוחב 195 על 65 קוטר 15. 4 בלמי דיסק, הגה הידראולי שמרגיש מצויין. מחשב דרך מקורי, הריפודים הם המקוריים, בצבע כחלכל. את הריפודים בדלתות החלפתי לפני 8 שנים אצל רפד בשוק בעפולה. בשיוט בכביש המהיר על 100, הרכב עושה 1 ל 15/16. יש,לו תיבה 4 הילוכים חכמה לומדת, מאוד חלקה. במוסך הם תמיד שואלים, אתה עדיין עם הכריזמה??, ואני כן, למה להחליף? ביטוח מאוד זול, תחזוקה לא יקרה, הרכב אמין. יודע שיש את עניין הבטיחות, אני השקעתי המון בנהג, המון קורסים לנהיגה מתקדמת. נוסע רגוע, גם אשתי. כל המסביב, צמיגים ומה שצריך לבטיחות מטופל במיידי, ואף לפני. חייב לציין שלרכב יש מזגן מדהים!, בינתיים לא היה צריך חוץ ממילוי גז פעם ב 5 שנים ו ניקוי המערכת כלום. בתוכנית החלפת בולמים, הגיע הזמן. יש לי יכולת כלכלית להחליף לרכב חדש יותר, אבל באת שאני קשור לרכב, ואין לי את הדרייב לחדש, אולי בסוף נגיע לאספנות ביחד. שם תמונה של הכריזמה, שתתרשמו שבת שלום
    23 נקודות
  45. האמת - ממליץ לוותר על הרעיון. יום החתונה הוא יום עמוס גם כך, הרבה התרוצצויות מתישות, ומסתיים עם לא מעט אלכוהול, הזוג לא יהנה כלל מהרכב היוקרתי, והאורחים בודאי לא ישימו לב האם הרכב המקושט הוא מרצדס נוצץ, ג'יפון מצוי או קורולה 2008, וזה גם לא יעניין אף אחד, שכן האורחים יודעים שהרכב היוקרתי הוא שכור ומישהו צריך לשלם תמורת המנה. אם רוצים רכב לצילומים בלבד הייתי מחפש דוקא איזו ענתיקה מטופחת - אבל צלם מוכשר יוכל להוציא תמונות מדהימות גם בחדר המדרגות בשיכון ד'. המלצתי היא למצוא כמה 2-3 חברים עם רכבים נוחים ומרווחים שיתנדבו להעביר את היום עם הזוג הצעיר ולהסיעו, וגם לוותר על השתיה בערב המשמח. את חוויית הרכב היוקרתי להשאיר להזדמנות אחרת, למשל איזה טיול מפנק, כאשר הזוג הצעיר יוכל לנסוע יחד כאשר הראש פנוי להנאה מהרכב. עדיף בנסיעה לחו"ל (גם אם זה אומר להמתין לרגיעת הקורונה) - במדינה שבה המחירים יותר נוחים וחוויית הנהיגה משתלבת בשאר הטיול.
    23 נקודות
  46. כשהוצאתי לפני כ-10 שנים רישיון (כן, צעיר יחסית.) היה לי notes בטלפון עם מספר רכבים חלומיים אך אפשריים : מיאטה nb, קליאו ספורט b ii (אחרי מתיחת הפנים, בכוונה), golf gti mk5 וכמובן wrx כמו שכל ילד חולם. ב 2015 בעודני חייל רכשתי כמעט את אותו רכב שהיה ברשימה, קליאו ספורט b 2001, כשהשתחררתי והתפנה לי עוד כסף החלטתי לשדרג, חיפשתי הנעה קדמית יותר עדכנית או miata nb. על nb כמעט סגרתי והבדל של כ 2000 ש״ח הפריד בין הסגירה שלה, ראיתי את ה ds3 וחשבתי על עוד אופציות כמו קליאו 197. פרט למיאטה, כל רכב שהשוותי מול הקליאו היה אמנם עדכני ממנו, אך זה לווה בחסרונות של דינמיות, תקשורת, ובקיצור כל מה שחיפשתי ברכב. הבנתי שמבחינת vfm, עד תקציב של 60k לא ניתן למצוא (לטעמי גם היום) הנעה קדמית חזקה, מתקשרת, זולה יחסית לתחזוקה, ומתנהגת כמו הקליאו 172. ואז, כשעדיין נכחתי בקבוצת הקליאו ספורט בוואטסאפ, ושניה אחר כך גם במודעה בפורום, ראיתי רכב שבאמת היה ברשימת החלומות שלי - אחד לאחד, קליאו ספורט 172, פייז 2, לאחר מתיחת הפנים. אבל מעבר למתיחת הפנים, הרכב היה שמור בצורה מופתית, מקורי ברמה פסיכית, על ידי פדנט אמיתי, חבר פורום שרכש גם מחבר פורום, את המשך השרשרת הלא ארוכה במיוחד אני לא יודע אך דיי בטוח שהיה בידיים טובות. צבע (שחור) מקורי ושמור בצורה יוצאת דופן, וכך גם כל השאר, מטופל בקפדנות. מגיע לראות את הרכב מהר מאוד, עם ניסיון יחסי בתחום הרכב וידע בבדיקת רכב, אבל אין תחליף לזה כשבעל הרכב מתעצבן כשאתה פותח חלונות כי זה ״שורט את החלונות״ - פה אתה מבין ש א.נפלת על פדנט ב.אין טעם להמשיך לבדוק את הרכב, הכל פיקס. מפה אני עושה סיבוב, רואה שהיא מתנהגת כמו קליאו, בודק את הנקודות החלשות ורואה שאין כאלו, ואומר לו shut up and take my money. וזה לא זול, בטח שלא לצרפתייה מזדקנת, אבל הוא יודע מה יש לו בידיים ואני יודע שגם אם אכפיל את הסכום לא אמצא משהו יותר טוב מזאת. אז מה קניתי? קליאו 172 שנת 2003, טיימינג שבוצע לפני שנה, גם קלאץ, בקיצור אחת שלא צריך לדאוג לה, 186k על השעון, זה לא מעט אבל הרכב בלי צקצוק אחד מהפלסטיקים ושלא נדבר על הפאן המכני ששם הכל במקום. הופ, 4 שנים אחרי, אני מסיים השבוע את התואר הראשון, הרכב אותו רכב, מצבו כמעט אותו מצב (קשה לעמוד במה שהשאירו, אבל משתדלים). הטיימינג שנעשה שנה לפני הרכישה ונותן שקט ל 5 שנים, צריך להתבצע עד סוף השנה, ותכף נדבר גם על מה זה הטיימינג שכולם מפחדים ממנו ברכב הזה ולמה לא ביצעתי אותו נניח שנה לפני הזמן. בואו נדבר על איך זה להחזיק רנו קליאו ספורט. הקליאו ספורט, למי שקרא את השרשור של rk לגבי ה106 ראלי, היה גם הוא אחד מהאגדות המוטוריות כאן בארץ וגם כאן בפורום. בכירים בפורום שהחזיקו במכונית, דיונים ארוכים על תחזוקת הרכב, קבוצות רכישה לחלפים, תלונות מרוכזות ליבואנית על כשלים, מפגשים גדולים, או כל מה שרכב צריך כדי להפוך לאגדה. הקליאו ספורט דור שני, הגיע בשנת 2001 לארץ וב 2002-3 עבר מתיחת פנים ( phase 2). במתיחת הפנים, הרכב נשאר אותו רכב, ובדיוק אותו מנוע, אבל רנו החליטו ״לשפר כמה דברים״, נסקור את השיפורים בקצרה, או נשווה מול הראשונה שהייתה לי לשנייה: א. רנו הוסיפו esp - בפועל ה esp מתערב בצורה רעה איפה שלא צריך (ואף מבטל את הגז כך שבעצם מסכן את הנהג), וממשיך לעבוד בזריקות אגרסיביות גם כשמבטלים אותו! (הפתרון - הוצאת החיישן). ב. רנו החליפו את המצערת באחת אלקטרונית - וארחיב בהמשך עד כמה זה נוראי. אבל בקצרה, יש יותר דיליי מן הסתם בתגובה לדוושה, ויש תקלות (שאני פתרתי) בגלל החיווט הזה. ג. רנו הוסיפו קסנון - וזה אומר שצריך לפרק את הטמבון כמובן בשביל להחליף נורה או לטפל בתקלה שנובעת מהקסנון (פרט לנורה, יש עוד 2 חלקים שיכולים לגרום לכשל במערכת הקסנון). ד. רנו הוסיפו בקרת אקלים דיגיטלית, שכמובן כושלת ואני מוצא את עצמי יומיים עם הרגליים במושבים האחוריים והראש מתחת לתא הכפפות על מנת לתקן את החלק הסורר. ה ו ז. רנו חיזקו את הגיר הידוע לשמצה אך זה לא עזר, רנו הגדילו את מידת הג׳אנט ל 16 וזה לא תרם בכלום. בקיצור פרט למראה היותר עדכני גם מבחוץ וגם מבפנים, כל דבר שרנו הוסיפו היה פחות טוב. אבל הניהוג והשלדה בדיוק אותו דבר, והמנוע הוא אותו מנוע, במילים אחרות, כשמגיעים לכביש הנכון הקליאו היא בדיוק אותה קליאו. הקליאו שרכשתי, תמונה מאת הבעלים הקודם. והנה הפנים. מערכת בקרת האקלים שם למטה, הרדיו דיסק המקורי, ההגה-אוטובוס הידוע לשמצה, הדוושות אלומיניום הייחודיות. סטינו מהנושא והשמצנו קצת את רנו, עכשיו נגיע לפרטים החמים. הדבר שהכי חשוב לי ברכב הוא ההתנהגות, הגה מתקשר ולא חשמלי מנותק,כזה שאומר לי רגע לפני שאני מאבד אחיזה, שלדה שניתן להרגיש דרכה כל פרט בכביש, בלמים נושכים ולא דועכים ומנוע שזמין לסייע בכל עת. וזה שם, בקליאו יש הכל, התרכובת הזאת יוצרת חיוך על הפנים שמזכיר לך למה רכשת את הרכב הזה. ההגה מעביר את התקשורת ישירות לנהג, אני יודע מתי אני מאבד אחיזה בדיוק בזמן, את מה שהשלדה מעבירה לי הקשחתי, באמצעות קוילאוברים (בילשטיין b14). גם נושא הבלימה היה חשוב לי, ולכן רכשתי רפידות של ferodo מדגם ds 1.11, מדובר על רפידות מסלול קיצוניות מאוד, ניתן לקרוא עליהן במרשתת, זאת לצד צינורות שזורים. בתושבות קריטיות אפשר לשים בושינגים פוליארתן, וכך כבר בוצע על ידי הבעלים הקודם בתושבת המשקפיים התחתונה ובבושינגים שונים במרכב עצמו, התושבות מנוע והגיר הקריטיות הן מקוריות. המנוע המנוע הוא פנינה אמיתית, אבל כשיודעים להשתמש בו. 172 כ״ס ו 20 קג״מ, על משקל של כ 1100kg בדור הזה של הקליאו, יחד עם vvt שנכנס בסלד גבוה יחסית, גורם לו להיות חזק ובועט מאוד, אבל בסל״דים גבוהים. שלא תחשבו אחרת, גם עד 3000 סל״ד הוא יהיה חזק, מעל 3000 סל״ד מתחילה סימפוניה ודחיפה, אבל ב 5000 זה הדבר האמיתי, וזה נמשך עד למנתק ב 7200. בטווח הזה הרכב פשוט בועט קדימה בצורה שהיא בהחלט יוצאת דופן לרכב אטמוספרי ועוד בשנתון הזה. כששומרים על טווח סלד גבוהה, מקבלים רכב שנותן קצב ורמת הנאה של ספורטיבית שעולה פי 10 ממנו. פרט לשני השיפורים המרכזיים שצוינו, שמרתי על הקליאו הזאת מקורית, ביצעתי עם הזמן יישור קו אגרסיבי מאוד (החל מפלאגים עד מזרקים), ואני יכול לומר ש 60 אחוז ממה שהחלפתי לא דרש החלפה גם לא שנתיים קדימה. אבל ככה זה להחזיק קליאו ספורט,אז בואו נדבר על איך זה לתחזק אחת כזאת. נתחיל בדברים שכמעט כולם יודעים, אין דבר כזה לחסוך, אין דבר כזה טיפולי שבר, אין דבר כזה חלקים לא מקוריים. חסכת? אתה תאכל אותה בדמות תקלה שתעלה פי 2 ממה שהיית משלם אם לא היית חוסך. שמת חלק לא מקורי? תקלה מוזרה תופיעה בדמות החלק שכשל, אך לא תאמין שזה משם כי בדיוק החלפת אותו! הלך חס וחלילה מנוע? תגיד שלום לרכב, אין מנועים וגם לא יהיו, לייבא אחד כזה על ידי יבואן זה סיפור כמעט בלתי אפשרי, ונעזוב בצד את כמה זה יעלה. אז מה עושים? שמן ופילטר מחליפים! כל 5k או חצי שנה. את מכסה המנוע פותחים! לעתים תכופות, למרות שבאמת לא צריך, כי אני כמעט תמיד לא מוצא שם משהו בעייתי, וגם הרכב הזה לא מאכזב כשנוסעים איתו. אחרי זה מקסימום יכולים לגלות בעיה, אבל ככה באמצע נסיעה זה (עדיין) לא קרה. מוסכים? יצאו אצלי מזמן מהמשוואה, תמיד נכוויתי, גם ממוסכים מוכרים, במשך 4 שנים עם הרכב הזה למדתי איך לעבוד עליו בעצמי, ובמקרה הכי גרוע עם עזרת חבר. למזלי הרכב נפוץ מאוד בממלכה הבריטית, יחד עם פורום שצבר ידע עצום לאורך השנים, וכיום אין חלק שאין עליו מדריך מפורט. ואולי למעשה אין חלק שאני לא יודע מה תפקידו, ואיך מחליפים אותו. יותר מזה, מאוד קל לטפל ברכב הזה כמעט בהכל, הכל נגיש וקל לפירוק, בוקסה 10 יכולה לפרק חצי רכב, בקיצור תענוג לטיפול עצמי. ואז, מגיע, הטיימינג. ואם מישהו קרא בעבר שרשורים על טיימינג ברכב הזה, מדובר בתהליך נוראי גם למי שמבין במכונאות ויודע תאורטית מה צריך לעשות בעל פה. התהליך כולל פירוק של כל דבר ברכב כמעט, וגם אז סיוט אינסופי מבחינת גישות. ואם זה לא מספיק, בגלל שהמנוע הזה תוכנן בצורה מטורפת לזמנו, רנו עשו את הטיימינג צף. מה זה אומר? שלהרכיב רצועה ולסמן את המיקום של הקאמשאפטים ממש לא מספיק, צריך לנעול בכלי ייעודי, ואז לבדוק את הכיוון לאחר ההרכבה. הכיוון לא טוב? זה כולל עוד תהליך מייגע של סיבוב המנוע וכיוון מחדש, עד שמגיעים לתוצאה הרצויה. ולא נדבר על זה שאת החלקים החשובים צריך לסגור בטורק מסויים כי זה משפיע מאוד, ואפילו גם לפי מעלות (לדוג׳, 30nm פלוס 120 מעלות). ויש רק מוסך אחד שיודע לבצע זאת לפי הספר בארץ. אה בעצם, אין. ואולי אני מפספס מוסך, אבל אני אישית לא שמעתי על אחד כזה. יש את קרסו, שהם עם החלקים המקוריים, והם בהחלט יעבדו איתם, אבל לדאוג לסגירות לפי הוראות היצרן, לדאוג לזה שהקאמשאפטים יהיו מאופסים בדיוק, זה לא יקרה. והתוצאה של טיימינג לא מכוון זה איבוד של כוחות סוס, טורק וכד׳. יש הבדל משמעותי (נוסה בעבר בחו״ל). שנתיים לתוך אחזקת הרכב, אני שם לב שפולי הקראנק שלי החליק מעט, יחד עם רעש חריקות ממנו, אני מבין שאם אני לא מבצע החלפת פולי ורצועת אביזרים, אני יכול להפרד יפה מהרכב. ולצערי עם הידע מגיע כאב הראש, כי אני גם יודע שאם לא אבצע את החלפת הרצועה כמו שצריך, הרכב לא יהיה מה שהיה. אדם אחד או שניים שלא מתפקדים כמוסכים אך בעלי קליאו ספורט יודעים לבצע את התהליך, אבל גם להם הוא מייגע, ולשמחתי אחד מהם נענה לי ומבצע איתי את החלפת הרצועה. מגלים שקרסו כיוונו את הטיימינג אבל לא מספיק טוב. 12 שעות עבודה לאחר מכן עם 2 אנשים שמבינים ואחד מתוכם שביצע זאתכבר בעבר מספר פעמים, ורצועת האביזרים מורכבת! עכשיו אתם מבינים כמה זה קשה? עם אחיותיה רציתי לרשום מה הוחלף במהלך ארבע שנותיי עם הרכב, אבל האמת שזו תמיד הייתה תחזוקה מונעת. מזרקים, חוטי הצתה, פלאגים, חיישנים, מיסבים, בלמים, צמיגים (והרבה). הכל זול כשמזמינים מחו״ל, יש מספיק חלפים שם בחוץ והם מאוד מאוד זולים, לא נשווה מול הארץ כי בארץ או שאין מקורי או שהוא יקר בצורה מוגזמת. פעם אחת הורדתי מהכביש על ידי בוחן קטנוני שנטפל אליי ומצא תקתוקים מהמסרק הגה, הקנס היה עצום והקנס במוסך (שנאלצתי להציג את אישורו לאחר התיקון) היה עצום. זוכרים שרנו הפכו את המצערת לאלקטרונית? אז מי שביצע שם את החיווט ככל הנראה עיוור, ועם כל הכבוד לזה שהם מעסיקים עיוורים, הם החליטו לתכנת במחשב שלהם משהו נחמד. אם המחשב מזהה שהפקודה מהדוושה אל המצערת לא מדוייקת, כלומר יש חוסר אחידות בקו החשמל (אינני מומחה חשמל), הרכב נכנס למצב ״בטוח״, מה שמגביל אותו ל3000 סלד ו 90 קמש. זה נוראי, וסבלתי מזה מספר שנים, למזלי ניתן לכבות את הרכב ולהדליק והכל חוזר לקדמותו עד הפעם הבאה, אבל זה לא נחמד. לפני כחודש עשיתי מהלך ופניתי לחשמלאי מקצועי מאוד שחיווט לי מחדש את חיווט הדוושה, ובעצם עקף את הבעיה ופתר אותה, פתרון ידוע בחו״ל. דיילי, צריכת דלק ועוד פרטים משעממים. מנוע 2 ליטר עם צריכת דלק שיכולה להגיע ל 1 ל 18 בנסיעה הנכונה, אבל מי נוסע נכון? צריכת דלק ממוצעת של 1 ל 10, שזה מספיק טוב בשבילי, גם בנסיעות חזקות שלאחר מכן כוללות נסיעות בינעירוניות הביתה, מציגות צריכת דלק של 1 ל10. בקיצור בסופו של דבר הממוצע זה שם. הרכב מתודלק ב 98 כמובן. הדיילי נוראי, בגלל הקוילאוברים, הרכב מתרסק. עם הבולמים המקוריים הרכב היה מאוד מאוד נוח, אבל מי צריך נוחות? זה מסוג הרכבים שאתה מקלל כל רגע אתה נוסע איתם בעיר, או בפקקים, והרכב הזה הוא הדיילי שלי. אבל ברגע שאתה מגיע לכביש הנכון, אתה מבין למה אתה מחזיק אותו. הרכב הוא סליפר אמיתי, חומק מתחת לרדאר של אנשים שהוא צריך לחמוק ממנו, אף אחד לא פותח עיניים (כן, עצרו אותי לא מעט פעמים להתפעל מהרכב, לשאול אם אני מוכר וכדומה, אבל לא כמו כמות הפעמים שיעצרו לדוגמא מיאטה). הרכב ראה מסלולים, אבל לא מספיק, הנהג השתפר בנהיגה ומנצל יותר את הרכב, אבל ממש לא מספיק, הרכב ראה לא מעט טיולים, לא מספיק. יש עוד הרבה מה ללמוד ומה לעשות. חיפשתם הוט האץ׳ - ספורטיבית אמיתית שתוכל לעשות גם דיילי? שתוכל להתעורר משינה של שבועיים? שתהיה אמינה יחסית וזולה לתחזוקה? זה הרכב. מה בעתיד? כנראה brz, אוספים כסף בנתיים, בטוח לא הנעה קדמית כי במקרה כזה עדיף להשאר עם הקליאו. איך הכתיבה? האם פספסתי משהו? תמיד אשמח לשמוע ביקורת, שאלות וכד׳. דיטיילינג, יום מסלול, או הדברים היפים באמת:
    23 נקודות
  47. המשך שיתוף הפעולה עם car-pad, והפעם על חילוצים בשטח בפוסט שעורר סערה לא קטנה ברשתות החברתיות, סיפורנו מתחיל באגדה אורבנית, או אירוע שבאמת התרחש, אי פעם. על פי האגדה, נסע ג'יפאי תמים ורך לבב בדרכו בשטח. לפתע שמע קריאות זעקה של נסיכה במצוקה, שנסעה על שביל עם רכבה הפרטי (יש האומרים מרכבה העשויה מדלעת) אך התחפרה בחול, ולא יכולה עוד לנסוע עצמונית. זעקה הנסיכה לעזרה, וג'יפאינו הגיבור נחלץ לעזרתה. אץ רץ, יצא מה-SUV האימתני שלו, הוציא רצועות חילוץ ושאקלים לחיבור, ורתם את רכבה של הנסיכה לחלק שחשב שהוא החזר ביותר בדלעת. עלה גיבורינו התמים לנהוג ב SUV הנוצץ שלו, נתן משיכה קלה, והדלעת יצאה החוצה. אמנם קצת חבוטה, איזה קמט בפח, הפגוש קצת רופף אבל נסיכתנו הודתה לו מקרב ליבה, ונסעה לדרכה. עברו ימים, עברו שבועות ולפתע מביא הדוור (זה איש שמחלק את הדואר) מכתב רשום לגיבורנו. במכתב מפורטת רשימת נזקים שנגרמו לדלעת של הנסיכה. מסתבר שנגרם נזק לגשר הקדמי של הדלעת, הפגוש נשבר בחלקו התחתון, וגם העוגן בו נעזר גיבורנו כדי לרתום את רכבה של הנסיכה התעקמה למדי. הנסיכה פנתה בתמימות לחברת הביטוח וביקשה שיתקנו את הנזקים שנגרמו לדלעת, תוך שהיא מספרת בפירוט מלא את החילוץ ההירואי. חברת הביטוח שלה, שלא נולדה אתמול, החלה לשאול האם למחלץ מותר לחלץ? האם מותר לו לגרור רכב אחר? ומשלמדה שהתשובה היא שלילית, חברת הביטוח תובעת את גיבורנו בגין הנזקים שנגרמו לדלעת. כמובן שהאירוע כולו צולם, ומספר הרישוי של ה SUV הופיע כמעט בכל תמונה. גם כשבכתה הנסיכה וביקשה לא להזיק למצילה, לא שעתה חברת הביטוח לתחינותיה, ותבעה אותו על רשלנותו. היה או לא היה, זאת לא נדע, אבל כהכנה לאירוע דומה, אני מחזיק אצלי ברכב מסמך משפטי אותו ניסח לפני שנים ידידי עו"ד שלמה מרבאום. במסמך שאצרף כאן מיד, רשומים פרטים מלאים ומדוייקים, וכן התחייבות של המחולץ לשפות את המחלץ בגין כל נזק שייגרם לו, לרבות תביעה של חברת ביטוח המחולץ. אני לא נוגע ברכב תקוע לפני שהטופס חתום, מצולם ושמור אצלי. לא רוצה לחתום? היה נעים להכיר – ומנתק מגע. תתפלאו לשמוע כמה אנשים מתחננים לעזרה, וכשאתה שולף את הטופס שנועד להגן עליך, הם ישר 'לא, אחי, אין מצב, לא חותם, סמוך עלי, יהיה בסדר'. אז אני לא סומך, ולא אח של אף אחד למעט אחי ואחותי הביולוגיים. רוצה עזרה – תחתום. לא חותם – 'איחלתי לחייל בהצלחה'. הטופס מצורף כאן. תורידו אותו, תדפיסו ושימו כמה עותקים ברכב. ותודה לעו"ד שלמה מרבאום על העצה ששווה זהב. כתב שחרור ופטור מאחריות אני הח"מ _____________ ‎‏ מספר ת.ז. _____________ ‏‎ ‎‏ הנוהג ו/או המחזיק ו/או הבעלים של רכב מספר רישוי _________‏‏ (להלן "הרכב המחולץ") שכתובתי ב-______________________________________ מצהיר, מסכים ומאשר בזה כדלקמן:‏ 1. ‏הואיל וביום _________במקום__________________________________ נתקע הרכב המחולץ ללא יכולת תנועה והמשך ‏נסיעה, פניתי בבקשת עזרה וחילוץ אל ה"ה שם_____________ ת.ז. _____________ (להלן "המחלץ") שהינו המחזיק ו/או הבעלים ו/או המשתמש של רכב מספר רישוי _________ (להלן "הרכב ‏המחלץ"). כל הפעולות שנעשו על ידי המחלץ ו/או הרכב המחלץ לשם המשך תנועתו ו/או ‏נסיעתו ו/או הזזתו ממקומו של הרכב המחולץ ייקראו להלן: "החילוץ"‏. ‏2. אני מצהיר בזאת שידוע לי היטב וכי הוסבר לי עוד בטרם החילוץ כי במהלך החילוץ עלול ‏להיגרם לרכב המחולץ ו/או לי נזק כל שהוא.‏ ‏3. הואיל והמחלץ, מבלי להודות באחריותו לחילוץ האמור או בחובתו לעשות כן, הסכים לחלץ ‏לפנים משורת הדין, את הרכב המחולץ הנני מצהיר ומתחייב בזה שלא תהיינה לי שום ‏דרישות ו/או טענות אל המחלץ ו/או אל כל אדם אחר שהוא בקשר עם נזקי הרכוש ו/או הגוף ‏שנגרמו לרכב המחולץ ו/או לי עקב החילוץ או בקשר אליו. ‏4. הנני מצהיר בזה כי אין לשום אדם ו/או גוף אחר מלבדי זכות לתבוע בגין נזקי הרכוש שנגרמו ‏לרכב המחולץ או בקשר אליו, והנני מתחייב בזה לשפות את המחלץ בגין כל תביעה שתוגש ‏נגדו ע"י כל אדם אחר בקשר לנזק כל שהוא ישיר ו/או עקיף שנגרם בגין החילוץ ו/או הקשור ‏לחילוץ.‏ ‏5. כמו כן, הנני מצהיר, מסכים ומתחייב בזה לפצות ולשפות את המחלץ בגין כל נזק שהוא ‏שייגרם למחלץ ו/או לרכב המחלץ בגין החילוץ ו/או בקשר לחילוץ.‏ ולראיה באתי על החתום:‏_____________ תאריך: _____________ ‏ ‎‏ אישור עד לחתימה אני הח"מ _____________ מספר ת.ז. _____________ ‏‎‏מאשר בזה כי הכתוב הנ"ל נחתם בנוכחותי ע"י _____________ לאחר שזיהה עצמו ‏לשביעות רצוני, ולאחר שווידאתי שקרא והבין את המסמך.‏ בשיתוף car-pad אתר הרכב של יואב פולס לצפייה במאמר המלא
    23 נקודות
  48. חודש יולי, אמצע שבוע, חם כבר מהבוקר. 8:45. לוקח בקבוק מים מהמקרר, אף פעם אין כוח להכין סנדוויצ'ים. אקנה משהו בדרך. אני צריך לקפוץ למפעל מגנזיום בסדום, כ 170 ק"ם לכיוון. יוצא מראשל"צ, עולה על כביש 6 בשורק (כדי להימנע מהקטע שבתשלום...) ויורד דרומה. עצירה ראשונה אחרי שעה ו 100 ק"מ דרומית יותר בפקק בצומת שוקת, הפקק עקב עבודות בניה של מחלף מעל כביש 60. אחרי זה הפסקה קטנה לסנדוויץ' ושתיה בתחנת דלק בערד, כבר ממש ממש חם. ממשיך דרומה. תצפית נווה זהר. רואים את בריכות האידוי של המפעלים. טריסטרמיות. הן ממש לא מפחדות מבני אדם. התעכבתי בתצפית איזה חצי שעה, אין כמעט תיירים בתקופה זו. רק נוף, שקט ורוגע. וטריסטרמיות. ממשיך לרדת, ימינה לכביש 90 בצומת נווה זהר, משם עוד כ 15 ק"מ נסיעה לאורך החלק הדרומי "התעשייתי" של ים המלח. קשה לתאר את זה במילים, התמונות מדברות הרבה יותר טוב. גם פה התעכבתי איזה חצי שעה...צבע המים פשוט מרתק. מגיע למפעל, עובר בידוק ותדריך, מקבל מסכה שיש להצמיד לברך במשך כל זמן שהיה במפעל. המפעל עצמו נראה קצת כמו תחנת הכוח בצ'רנובל. במקומות מסויימים במתחם האוטו מתמלא ב"שלג" כזה. רוב העובדים במפעל מגיעים בהסעות מערד ומישובים אחרים בסביבה. כל מי שעובד מחוץ למשרדים לובש ביגוד מגן, יש אווירת עבודה רגועה יחסית. לקח לי כשעתיים וחצי לסיים את המשימות שלי, השעה 15:30. בחזרה עצרתי שוב ליד הר סדום ו"בזבזתי" עוד כמה דקות. המקום ריק לגמרי...הייתי נשאר שם עוד אבל אי אפשר, הטמפרטורה בחוץ לא בדיוק נעימה. חזרתי מעט אחרי 6 בערב, כ 340 ק"מ נהיגה, כשעתיים וחצי עבודה נטו. וזה כייף. לדעתי לפחות. ימים כאלה ממלאים את הסוללות, קצת שוברים שגרה, מאפשרים להתאוורר והם אחד הדברים שמחיקים אותי בתפקיד הזה כל כך הרבה שנים...
    23 נקודות
  49. לאחרונה סקרתי את האוסטין מאסטרו: האצ'באק שעל הנייר הייתה בעלת נתונים הגיוניים ויעילים, אך התקשתה לתרגם אותם הלכה למעשה בשל גורמים שונים ולאו דווקא בשל בעיות האמינות הרגילות של בריטיש ליילנד\אוסטין-רובר. התוצאה הייתה אכזבה באולמות התצוגה וכמובן, במכירות. אך מה בנוגע לאחותה הסדאן הגדולה יותר, האוסטין מונטגו? באביב 1984, בדיוק שנה לאחר הצגת המאסטרו, הושקה המונטגו לאחר סאגת פיתוח ארוכה וכואבת עוד יותר מזו של ההאצ'באק. זכרו, המאסטרו הייתה נגזרת של המונטגו ולא המונטגו נגזרת של המאסטרו- אבל בכל זאת הוצגה לציבור שנה קודם לכן. מבולבלים או עדיין לא? אחרי כל תלאות בריטיש ליילנד עליהן סופר בסקירות קודמות, החדשות הטובות היו שהמונטגו הייתה בגודל הנכון על מנת להתמודד מול מובילת השוק, הפורד קורטינה. הקונספט תוכנן כהלכה (הנעה קדמית, מתלים ראויים, מחיר הגיוני, מנועים "יותר" חדשים, מרווחת דיה ובעלת תא מטען גדול), ולמכונית היו רמות אבזור וציוד אופציונאלי ברמה טובה. החלק השלילי היה העיצוב- הוא תואר במגזין CAR ככזה שבוצע בידי "וועדה שחבריה לא נפגשו מעולם". זה לא היה נכון, אבל המכונית אכן עוצבה בידי שני אנשים שביניהם היו שש שנים- האחד במרכז העיצוב של אוסטין-רובר בקאנלי (Canley) שבקובנטרי בשנת 1976, והשני במרכז בלונגברידג' (Longbridge) בשנת 1982. אבל הם אכן נפגשו. תרגילי העיצוב הראשוניים עבור המונטגו (הידועה גם כפרויקט LM11) בוצעו בשנת 1976, והיו עדכניים לזמנם. אבל אז הוחלט לפתח את ה-LM10 (המאסטרו) מתוך ה-LM11, ולהתקדם עם תצורת ההאצ'באק לפני הסדאן. ושוב עלתה בעיה שבריטיש ליילנד עמדו בפניה בעבר- הצורך להשתמש בדלתות של מכונית אחת עבור מכונית אחרת, שונה מהראשונה. סיפור ה-Landcrab והאוסטין מקסי חזר על עצמו שוב בצירוף הקיעור המעוצב לאורך הדלתות, שהפעם הייתה לו השפעה מכרעת גם על עיצוב פנלי הצד הקדמיים והאחוריים של המכונית. בתיאוריה, העברת הדלתות בין שתי תצורות המרכבים הייתה אפשרית לחלוטין- אחרי הכל, באותן שנים רוב זוגות ההאצ'באק\סדאן, כמו הפורד סיירה, ווקסהול קבאליר (אופל אסקונה), רנו 9 ו-11, או הפולקסוואגן גולף וג'טה, השתמשו כולן באותן דלתות- אך לא פחות חשוב, תוך שימוש בבסיס גלגלים זהה. למונטגו היה בסיס גלגלים בן 256 ס"מ, כמעט 6.5 ס"מ יותר מהמאסטרו, וכך הדלתות, שהיו מתאימות להאצ'באק הקצר יותר, היו קצרות מדי עבור הסדאן הגדולה יותר, וללא ספק קצרות מדי עבור מערך שמשות הצד של המונטגו. וכך נולד חלון הצד השלישי, אשר מוקם אחרי קורה C העבה-יחסית של המונטגו. שיטות עיצוב שונות נוסו כדי להתגבר על הבעיה ולא נמצא פתרון (או סוג של פתרון) עד לכניסתו של ראש מחלקת העיצוב החדש של בריטיש ליילנד, רוי אקס (Roy Axe) לאוסטין-רובר בשנת 1982. רוי אקס בנה את עצמו בקבוצת רוטס (Rootes, עליה אפשר לקרוא כאן או כאן), אליה הצטרף כשוליה בשנת 1955 ובה התקדם עד לתפקיד מנהל מחלקת העיצוב בגיל 29 בלבד. בשנת 1976, הוא עבר לקרייזלר בדטרויט ושם התמקם עד שפותה חזרה לבריטניה שש שנים מאוחר יותר ע"י הרולד מאסגרוב (Harold Musgrove), יו"ר בריטיש ליילנד. מאסגרוב סבר שעם תחילת שנות השמונים, אוסטין-רובר כבר עמדה ביכולות הייצור הנדרשות כדי להתמודד בשוק באופן תחרותי, אבל נדרשה לעדכן בדחיפות את מוצריה שהיו תת-תחרותיים. באותה מידה, יחסיו עם קודמו של אקס בתפקיד, דייויד באש (David Bache, מעצב הרובר SD1 והרובר 2000), היו עכורים דיים מספיק כדי להוביל להזזתו הצידה בתוך החברה וסופו של דבר, פיטוריו בשנת 1981. כבר ביומו הראשון בבריטיש ליילנד בתחילת 1982, הספיק אקס לראות את המאסטרו והמונטגו ולטענתו, כפי שסיפר שנים אחר כך, נחרד למראה המכוניות. הוא המליץ בחום כי עיצובי המכוניות יעודכנו באופן משמעותי, כמעט מחדש. בשלב הזה, לא היה ניתן לשנות שום דבר דרסטי במאסטרו והיא עלתה לייצור כמות שהיא. בכל זאת, הצליח אקס לבצע כמה תיקונים בעיצוב המונטגו- הוא הוסיף חיפוי סביב בסיסי החלונות בכדי להרים ולאזן את קו החלונות, ואף העלה את בסיס החלון השלישי מעל לקו החלונות הכללי, זאת בכדי להסתיר את אחד החסרונות הגדולים של עיצוב המונטגו- קו המותניים המשתפל, שהלך וצנח ככל שהתקרב לאחור (ביחס הפוך לאופנת האחוריים המוגבהים). ולמרות אותם עדכונים, זו עדיין לא הייתה מכונית יפה בשום אופן. לפחות ניתן היה להתנחם במונטגו סטיישן, שוויזואלית נראתה הרבה יותר טוב בשל מסגרת חלון דלת אחורית וחלון צד שלישי השונים לחלוטין מהסדאן, בשל המרכב השונה. התוצאה הייתה אחידה, אם כי עדיין לא מסובבת ראשים: אקס עשה את מיטב יכולתו להעניק למונטגו תרומה חיובית נוספת בצורת תא נוסעים טוב בהרבה מהמוצע, אשר פעל לשם בידולה מהמאסטרו, אולי הרבה יותר מהעיצוב החיצוני. אפשר לומר שזה היה תא הנוסעים הראשון בשורה של תאי נוסעים מוצלחים תחת אוסטין-רובר, ולא פחות חשוב, נאה יותר מתאי הנוסעים המקבילים של פורד או ווקסהול. אקס היה גם אחראי לחזית החיצונית השונה, המעודכנת בהרבה מחזית המאסטרו. מבחינת יחידות ההינע, המונטגו עשתה שימוש במנועי ארבעה צילינדרים רוחביים בנפחי 1.3, 1.6 ו-2.0 ליטרים, בעלי תיבות 4 או 5 הילוכים המותקנות "בקצה" (להבדיל מיחידות ההינע הקודמות של בריטיש ליילנד עם תיבות הילוכים הטובלות באגן השמן). ה-1.3 היה למעשה דגם הכניסה הבסיסי והונע ע"י מנוע סדרה A הוותיק. ה-1.6 היה עמוד השדרה של קשת הדגמים, בעל המנוע החדש של אוסטין-רובר מסדרה S ושודך לתיבת הילוכים מבית פולקסוואגן. מנוע ה-2.0 היה מסדרה O שבעברו הניע את הליילנד פרינסס (Princess) ומחליפתה האוסטין אמבסדור (Ambassador), ושודך לתיבת הילוכים מבית הונדה. אותה יחידה, בצירוף הזרקת דלק, הולידה את ה-MG מונטגו EFi, שעשתה ככל שביכולתה להעניק זריקת מרץ למותג. לזכותה, מול מוצרים דומים של פורד או ווקסהול, היא אכן הייתה תחרותית, גם באולם התצוגה וגם מבחינה דינמית: לפחות בתחילת הדרך, הציגה גרסת ה-MG לוח שעונים דיגיטלי, בדומה ל-MG מאסטרו. הוא היה ברוח שנות השמונים, והוסיף מעט ברק למונטגו, אך לא הרבה אהדה מקהל הקונים. בלי רעש וצלצולים, תוך שנתיים הוא הוסר מהמכוניות כליל. לפיכך, כאשר הושקה המונטגו בשנת 1984 כמחליפת האוסטין אמבסדור המגושמת והמוריס איטל (Ital) המאוד-מיושנת, היא הייתה אמורה להיות קלף חזק, אולי פרט לעיצוב החיצוני. לעומת זאת, היא נתקלה בבעיה. שתיים, למעשה. ראשית, המכונית הייתה בפיתוח מתמשך עוד משנת 1976 ובמקורה, מוצבה מול הפורד קורטינה דור רביעי, גם היא מ-1976 (ובהמשך, דור חמישי משנת 1979) והווקסהול קבאליר דור ראשון (אופל אסקונה B) משנת 1975. אבל בשנת 1981 הוחלפה הקבאליר בדור שני (אסקונה C) בעל הנעה קדמית שהייתה להיט, ובשנת 1982 הוחלפה הקורטינה השמרנית בידי הפורד סיירה החדשנית (וויזואלית, טכנית לא ממש). וכך, מכונית שהייתה יכולה לעמוד בכבוד כנגד מתחרות מולן תוכננה, נראתה כאחת שהגיעה באיחור למסיבה, ובנוסף, נקשרה בתדמית האפרורית של אחותה ההאצ'באק, המאסטרו. איכות הרכבה ירודה מבית המפעל בקאולי (Cowley) שבאוקספורד, לא עזרה. משך שנים, סיירי חילוץ של ה-RAC וה-AA (המקבילים של "שגריר" הישראלים) התייחסו לשולי הכביש כ"מפרץ מונטגו" (Montego Bay). כאנקדוטה, מכסה מנוע שנפתח במהירות של 100 קמ"ש הוא לא פיצ'ר חיובי, כפי שכמה רוכשים בריטיים גילו על בשרם. שנית, למונטגו הייתה מתחרה מבית; ביולי 1984 השיקה רובר סדאן משפחתית חדשה בשם הרובר 213/216 בכדי להחליף את הטריומף אקליים (Acclaim). היא הייתה מבוססת על ההונדה סיביק דור שלישי, אך בניגוד לאקליים, הייתה בעלת מנועי רובר ובעלת עיצוב ותא נוסעים מבית רובר. מכונית זו נמכרה באולמות התצוגה לצד המונטגו והמאסטרו, וללא ספק הציעה אופי, איכות ומוניטין עדיפים על אלו של צמד האוסטין: בתוך שלוש שנים הסתמן בבירור כי גם המאסטרו וגם המונטגו היו כבולות בתדמית אפרורית, ואוסטין-רובר הגיבו ביצירת גרסאות מושכות יותר ע"י שימוש בטריק הישן של הוספת אבזור בכדי לספק למכוניות איזושהי משיכה באולמות התצוגה, ותוך שמירה על מחירים "שווים לכל נפש". כך למשל, בשנת 1987 הושקו דגמים משודרגים של המאסטרו והמונטגו, שעשו שימוש בסכמת שני צבעים כדי להזכיר לקונים את הרובר 825 היוקרתית. וכדי שלא תתבלבלו, אפילו קראו להן Duotone: ניסיונות השיווק של אותן מכוניות היו מכוונים ישירות לקונים פוטנציאלים צעירים יותר מהקליינטורה הרגילה של המותג, והובילו לאחת מהפרסומות הזכורות ביותר משנות השמונים בבריטניה. סוף סוף קלטו אוסטין-רובר את רוח העשור ההוא: גרסת דיזל הופיעה בהמשך, וגם MG טורבו בשנת 1985, שהייתה בעלת תיאבון רב לצמיגים קדמיים. היא הייתה ל-MG המהירה ביותר אי פעם, המכונית המהירה בקטגוריה ואוסטין-רובר עשו ככל שביכולתם כדי להישען עליה בשיווק וכמקדמת מכירות. המכונית נתפסה כ-בונת מוניטין חיובי עבור המותג, וכסממן להתחדשות כל החברה. מאמץ אמיתי להשתנות היה שם, אין ספק: לאחר שנים, חלה הבנה בהנהלת אוסטין-רובר כי המותג אוסטין משמש הלכה למעשה כמחסום בפני המכירות וכך, חרף התנגדות הדילרים של אוסטין, הופסק המיתוג הנ"ל- כל המכוניות נמכרו מעתה בשם הדגם בלבד. השם אוסטין אסף אליו כל כך הרבה מוניטין שלילי עד שבשנת 1988 שקלו ברצינות למתג מחדש את המונטגו כרובר 400. המהלך בוטל מפני שסדרת R8 של רובר, אשר פותחה בשיתוף עם הונדה עבור הרובר 400 (וההונדה קונצ'רטו) הייתה כמעט מוכנה. למרות זאת, בשווקים אירופאים רבים המכונית מותגה כרובר מונטגו. גרסאות רבות נמכרו תחת שמה של רמת הגימור ולא אותיות או מספרים, כגון מונטגו מייפייר (Mayfair): כל מאמצי השיווק הסתיימו בסביבות 1990, כאשר הרובר 400 עלתה לאולמות התצוגה, אך המונטגו המשיכה להימכר עד 1994. האגדה מספרת כי בתחילת אותה שנה, בזמן השתלטות ב.מ.וו. על אוסטין-רובר, היו"ר ברנד פישצריידר (Bernd Pischetsreider) הופתע לגלות מעיתונאים כי המאסטרו והמונטגו עדיין נמצאות בייצור- בשלב ההוא הן נמכרו במספרים זעומים בעיקר עבור ציי רכב של ארגונים כגון המשטרה, חברות תחזוקה ואפילו הצבא, והורכבו באופן כמעט-ידני בפינה נידחת של המפעל בקאולי. במהרה הפסיקו ב.מ.וו. את הייצור סופית בשנת 1994. וכך, בתהפוכות שרק הגורל יכול לספק, מפעל קאולי, במקורו בבעלות וייצור מוריס, הרכיב דווקא את האוסטינים האחרונים (היריבים המרים בעבר). לעומת זאת, מפעל האוסטין האגדי, לונגברידג', דווקא הוא הרכיב את המוריסים האחרונים (המוריס איטל). המונטגו זכתה להיות הסדאן הכל-בריטית בגודל בינוני האחרונה (פרט כמובן לתיבת ההילוכים הגרמנית), אבל באותה מידה, תיזכר גם כאכזבה גדולה. בחלקה, האשמה נופלת בחלקה על האופי, או יותר נכון, המחסור באופי ייחודי של אוסטין. גורם נוסף הוא הקשר עם המאסטרו האפרורית, וכמובן, המכונית עצמה. כל מוניטין של אמינות רעועה נולד איפשהו, ולמונטגו לא היה חסרות סיבות למוניטין שכזה. במיוחד בבריטניה, שם לשוק המוסדי היה משקל רב בהצלחת רכבים בקטגוריה הבינונית (מכוניות מסוג הפורד קורטינה, ווקסהול קבאליר, והמונטגו עצמה), אפילו סרטים מסוג זה לא עזרו: אותו אופי אנמי לא הפריע במיוחד למונטגו סטיישן שרכשה תדמית של מעין וולבו קומפקטית (כמעט), וניתן היה לאבזר אותה בשורה שלישית, הפוכה, של מושבים ולזכותה אולי יירשם המגב האחורי הראשון שנע ב-180 מעלות מצד לצד... אבל בכנות, היא כנראה הייתה "בסדר" יותר מאשר "יוצאת-מן-הכלל": סה"כ, משך עשר שנים נבנו יותר מ-570,000 מונטגו (ויותר מ-600,000 מאסטרו) בבריטניה, שם שרדו בסביבות 500 יחידות, מספר זעום באופן בלתי-רגיל בהשוואה לכמות הייצור. המכונית האחרונה שירדה מפס היצור, זכתה לתהילת עולם כנמצאת במוזיאון המוטורי הבריטי כשעליה מתנוססות כל חתימות המעורבים בייצורה: המאסטרו והמונטגו המשיכו את חייהן בעולם הבא של רכבים שייצורם פסק; אוסטין-רובר התקנאו בהצלחתן של פיאט ורנו במכירת מוצרים שחייהם הסתיימו למדינות מתפתחות. כך, כשהסתיים הייצור בבריטניה, נמכר פס ייצור המאסטרו והמונטגו לחברה בולגרית. המיזם כשל, ורק כ-2000 יחידות יוצרו מקיטים שחלקם יוצאו מהמפעל בקאולי. סביב סיפורים על רשלנות, כביכול-שחיתות וכניסת סקודה לבולגריה, כל העסק קרס והקיטים מצאו עצמם בחזרה בבריטניה. לא ייאמן, אבל חלק מאותם קיטים הורכב במדינה ע"י חברה עצמאית, ומכוניות נמכרו אפילו מאוחר כשנת 2001 (!). המונטגו נמכרה לחברת סיפאני (Sipani) שבהודו, בעסקה שאולי הייתה אמורה לדמות את ההעברה המוצלחת של המוריס אוקספורד דור שני משנת 1955 לאותה מדינה בסוף שנות החמישים, וגם היא הייתה אז מכונית שזה עתה יצאה מייצור. אך במקרה המונטגו, ייצור המוני מקומי מעולם לא תפס והסתכם בכמה מאות יחידות בטרם נזנח. המונטגו מצאה את עצמה בסין, יחד עם המאסטרו, והתכנון נמכר לחברת איצונג (Etsong). צאצאים מבוססי המונטגו נמצאים עדיין בייצור, אם כי הקשר העיצובי בינם לבין המקור מבית בריטיש ליילנד הפך לכמעט בלתי אפשרי: אולי זה לא רע כל כך. לצפייה במאמר המלא
    22 נקודות
  50. מכיוון שהנושא עלה במקום אחר חשבתי לשתף קצת את החוויות מתהליכי ראיונות בחברות הגדולות. לאורך השנים (ובשנה האחרונה בחיפוש עבודה האחרון) יצא לי לדבר ולהתראיין אצל כמה מהחברות הגדולות בתחום (אני מדבר ספציפית על משרות של פיתוח) ושווה לשתף קצת על החוויה. נתחיל מהגשת קורות החיים , מניסיוני ומניסיון של הרבה מחברי - הדרך הכי טובה להגיע לחברות האלו (שנוחתות אצלהם כנראה מאות אם לא אלפי קורות חיים למשרה היא אחת מה2 הבאות: 1. דרך חברים וקשרים - מה שנקרא referral - לכל החברות יש מנגנונים של חבר מביא חבר , מעבר לבונוס גיוס שהחבר יקבל - החברות האלו בהחלט לוקחות את ההמלצות האלו יותר ברצינות. ככה הגשתי כמעט לכל המשרות בסבב האחרון - וגוגל , פייסבוק ועוד כמה החזירו טלפון אשכרה יום אחרי. 2. עשיה עם נראות גבוהה - הרצאות , פרוייקטים קוד פתוח , תרומת קוד לפרוייקטים גדולים בגיטהאב. היו לי לא מעט פניות ישירות מחברות גדולות עקב דברים ציבוריים שעשיתי. זה נשמע הרבה יותר ממה שזה באמת מבחינת קושי והשקעה - אבל חשוב לעשות את זה ולא לטמון את הראש בעבודה. לגבי מבנה הקורות חיים עצמם - אני לא אכנס לזה כי קורות חיים לשוק הישראלי והאמריקאי ממש שונים , אם משהו רוצה לראות דוגמאות למה עובד בשוק האמריקאי - אני אשמח לשלוח. שלב הבא - הקשר עם המגייס. המגייסים בחברות הגדולות הם לא! כח אדם ולא האויב , הם הגורם שצריך לוודא את הפרטים וללוות אתכם (אתם בעצם הלקוח שלהם וההצלחה שלהם זה גיוס מוצלח). הם בעצם עושים את כל הקישורים , קביעת ראיונות , נותנים בהרבה מקרים טיפים ותיאום ציפיות לגבי הראיונות ולמה להתכונן וכו. אז כן - יש שיחה איתם של למה אתם רוצים לעבוד וכו - אבל גם לפני כל עניין הקורונה - פגשתי פנים מול פנים את המגייסות רק אחרי הימי ראיונות המרוכזים במעין שיחת offloading ומה הלאה. הם יהיו הרבה פעמים האנשים שילוו את כל התהליך עד להצעה הסופית. השלב הבא הוא שלב הסינון הטלפוני. זה כבר הראיון הטכני הראשון בסידרה. לרוב נעשה אונליין עם שיחת אודיו + שיתוף מסך כלשהו. פותרים 2 שאלות (לרוב) של אלגוריתמים / מבני נתונים. אם לא עברתם את השלב הזה - חזרתם לsquare one - נתראה עוד חצי שנה עד שנה. השאלות הן לרוב יחסית קלות עד בינוניות - אבל הצפייה היא לביצועים חזקים. (עוד לגבי השאלות וכו - בהמשך) אם עברתם את השלב הזה - מזל טוב - הגעתם כנראה להיות מזומנים לonsite. אונסייט בימים רגילים = הטסה או נסיעה ליום שלם של ראיונות back to back במשרדי החברה. היום הזה מורכב מ4-6 ראיונות של שעה אחד אחרי השני + ארוחת צהריים יחד עם משהו מקבוצה (לא ראיון). כתלות קצת במשרה זה יהיה 2-3 ראיונות תכנות , ראיון דיזיין וראיון עם המנהל / culture של החברה. (יש חברות שעושות את זה בצורה שונה - לדוגמא באמזון כל מראיין שואל גם שאלת culture/ מצבים) הראיונות הטכניים לרוב מורכבים משאלות קידוד. ברוב המקרים מבחינת השפה ישאלו אתכם מראש במה נח לכם לתכנת - תבחרו את השפה הכי נוחה לכם שאתם מכירים לעומק ויכולים לכתוב ולממש דברים בצורה טובה ונקיה - מהר. השאלות מיועדות לזה שיש לרוב דרך אופטימלית לפתור אותן גם מבחינת סיבוכיות וגם מבחינת מבנה הנתונים. בהרבה פעמים נותנים חלק מהפרטים (ובמיוחד ככל שהראיון יותר ברמה גבוהה - יש יותר ציפיה לשאול ולהבהיר את הפרטים בהתחלה) חלק חשוב מאוד מעבר להבהיר את הפרטים , לפתור את השאלה כמו שצריך ולכסות מצבי קצה - זה לדבר. הרבה וכל הזמן. להסביר מה אתם הולכים לעשות , מה האלגוריתם , מה המבנה נתונים וכו לפני שמתחילים לשפוך קוד , להראות שאחרי שהקוד כתוב עברתם עליו עם קלט לדוגמא וכו. הקוד לא צריך להיות מושלם מבחינת סינטקס - אבל צריך להיות נכון לוגית. וכן - תצטרכו לפעמים לממש דברים כמו עץ , מחסנית , גרף וכל מני אלגוריתמים של מיון , מציאת מסלול קצר , הכנסת איברים על עץ וכו. לרוב יש 2 שאלות כאלו בסבב או לפחות שאלה + הרחבה של השאלה. אז הצפייה היא לפתור אותן מושלם תוך 20 דקות. יש מקומות ששואלים / מערבבים את זה גם לנושאים יומיומיים (מה שנקרא domain knowledge) - אלו לא שאלות קלות יותר - למעשה תצטרכו להראות שאתם יודעים את שני הדברים. כדי להתכונן לזה - אחלה אתר עם המון שאלות , דוגמאות ואופציה להריץ את הקוד במגוון שפות ולדעת אם הוא יעיל זה leetcode האתר הזה הוא זהב. הסוג ראיונות הבא הוא ראיונות דיזיין / סיסטם / ארכיטקטורה. הראיונות האלו (אחד או שניים , תלוי ברמה) הם המקום שבו מנסים להבין את הרמה שבה פעלתם , כמה הייתם בורג קטן מול גורם מתכנן וכו. השאלות משתנות בסגנון אבל בגדול מדברים על מערכת / בעיה ידועה ואז מבקשים מכם לדעת איך הייתם פותרים אותה. לא מבקשים פה פתרון בקוד אלא בהסברים ודיאגרמות. לדוגמא - אם הייתם צריכים לתכנן את אובר - מה הייתם עושים. זו שאלה מאוד כללית ולכן המטרה הראשונה היא להבין מה באמת מצפים מכם ואם יש מגבלות כאלו ואחרות ידועות בשאלה. הצפייה (כתלות ברקע) גם שונה - אבל בגדול - טבלאות ומבני נתונים , api של השרת מול האפליקציה ואיך הוא בנוי , איך השרתים (ואיזה שרתים) , איך חוסכים קריאות (זה הרבה בapi ובחלוקה של הטבלאות) , באיזה כלים אפשר להשתמש להוריד עומס (פרוקסי , cdn וכו), הוספת פיצ׳רים ועוד. הקונטקסט וסוג השאלות משתנות בין המשרות והחברות - (גם קיבלתי שאלה הרבה יותר ממוקדת לדוגמא של פיצ׳ר במובייל של מה חדש. נשמע קטן - אבל הרמת חפירה והציפייה לארכיטקטורה מעולה היתה גבוהה). הסוג ראיון האחרון הוא הראיון ה״חברתי״ , עם ראש צוות או משהו בכיר מהקבוצה. אלו לא ראיונות fluff של תכונה חזקה ותכונה חלשה. אלו שאלות של מצבים שמתחילות בספר לי על פעם ש... (והמצב היה מורכב) ואח״כ מעבר מהחלק ההתנהגותי לחלק הטכני של מה עשית ומה היתה ההשפעה. לשאלות האלו יש מבנה לתשובה שנקרא באנגלית star - שמורכב מsituation task action result המצב - מה היה המצב המשימה - איפיון המשימה , מה היה צריך לעשות , עם מי לדבר וכו העשיה עצמה - מה נעשה , מה אתם עשיתם , מה היה החלק שלכם התוצאה - בצורה מכומתת מה היתה ההשפעה של זה. יש שאלות כאלו באינטרנט - ממליץ מאוד להכין את הסיפורים האלו מראש (ולפחות 5-6 של כל מני מצבים שונים). הם מראים לחברה מעבר לידע הטכני והיכולת לתכנן - את היכולת שלכם להשפיע על החברה והעשייה בתוך צוות. בתוך כל אחד מהראיונות האלו יש שלב של הצגה של שני הצדדים ושלב של שאלה או שתיים בסוף. כדאי גם לזה להכין שאלות מראש. ספר מעולה לקרוא על כל זה עם המון המון דוגמאות מעולות , הסברים לגבי התהליכים בחברות ספציפיות , הסבר של החומרים (אלגוריתמים ומבני נתונים) ושאלות לפי נושאים זה cracking the coding interview. זה ממש ספר חובה לדעתי לעבור עליו (כמעט) מקצה לקצה (כמעט כי - אפשר לקפוץ על השאלות advanced ואפשר לקפוץ על פרקים שפחות רלוונטיים - אחרי שווידאתם מה ישאלו מבחינת נושאים מול המגייס). הוא מספר על כל התהליך כולל שלבים של הכנה מנטאלית סביב זה. המקור השני הוא האתר שכבר ציינתי - leetcode. מבחינת הכנה - בסבב הקודם לקחתי לעצמי חודש ומשהו של לימוד ותרגול לפני שהגשתי קורות חיים בכלל , מה שיצא שאחרי חודש וחצי של תרגול עשיתי את הראיונות הטלפונים (עברתי את כולם , כולל פייסבוק גוגל ואמזון) , ואחרי עוד כמה שבועות אח״כ עשיתי את הימי ראיונות onsite (שם נכשלתי בפייסבוק בסבב אחד שלי ו למראיין היתה כימיה לא מוצלחת , מה לעשות גם טיפת מזל לא מזיקה). יש אנשים שמתכוננים משמעותית יותר. ומכיוון שכל השאלות האלו זה מעין ״שריר״ - מומלץ כמו חדר כושר - לחזור על החומר הזה פעם ב... ולתרגל קבוע כמה שאלות בשבוע כדי להישאר חדים. יש פה חברה שמתכוננים גם חצי שנה. מן הסתם בסופו של דבר יכולת וניסיון עוזרים המון - ויש אנשים שגם אם יעשו את זה 4 שנים במקום התואר - לא יוכלו ממש לפתור את זה - אבל חשוב להבין. זה לא דבר לעשות כלאחר מעשה. הגעתם לפה ואתם שואלים את עצמכם האם זה שווה את זה? לפחות לדעתי זה בהחלט שווה. גם מבחינת האנשים שאתם עובדים איתם (שבהרבה מקרים ומוצרים הם בטופ של הטופ) וגם מבחינת התנאים שהרבה פעמים נמצאים בטופ 80-100% בשוק (והפרשים יכולים להיות ממש פי 2 ואפילו יותר)
    22 נקודות
לוח הניקוד מוצג לפי אזור זמן ירושלים/GMT+03:00
×
×
  • תוכן חדש...