כבר כיום נחשבת אלפא 75 לקלאסיקה על גלגלים. מדובר באחד מהדגמים היותר מיוחדים שהציגה אלפא בשלהי שנות ה-80 והדגם האחרון שהציגה אלפא כיצרנית עצמאית לחלוטין (לפני שפיאט רכשה אותה). בהתאם, מדובר במכונית ייחודית לחלוטין שהתבססה על מכלולים ישנים של אלפא - השלדה נלקחה מהאלפטה המיתולוגית. אך באלפא כמו באלפא היו חייבים לחדש והמכונית קיבלה תיבת הילוכים מיוחדת במינה שהותקנה לא ליד המנוע כמקובל אלא ליד הסרן האחורי (שהיה גם הסרן המניע). התוצאה הייתה חלוקת משקל נהדרת של כמעט 50:50, אבל החיסרון היה העברת הילוכים לא מדויקת. אפילו הבלמים לא הותקנו בתוך הג'אנטים כמקובל בכל המכוניות, אלא קרוב יותר לסרן. שוב, לטובת שיפור התנהגות הכביש. התוצאה הייתה כצפוי מכונית מתנהגת למדי אך יקרה לאחזקה. אלפא 75 לא הייתה מכונית זולה במיוחד לאחזקה אך הציעה שפע של אופי ויופי. כבר בגרסת הבסיס (1.6 ליטר) הביצועים סבירים אך בגרסת ה-1.8 ליטר הם טובים עוד יותר. מסתובבות בארץ כמה 75 עם מנועי V6 בנזין או 1.8 ליטר טורבו, גרסאות נדירות למדי ששווקו באירופה בכמויות קטנות למדי. אלו כבר מציעות ביצועים מרשימים למדי, גם בקנה מידה מודרני.
עיצוב; התנהגות כביש;
עלויות אחזקה גבוהות; תא נוסעים מיושן;
האלפא האמיתית האחרונה, לחובבי המותג בלבד;