פיג'ו 208 (בנזין + חשמלית) – מבחן דרך

פיג'ו 208 החדשה ממשיכה לשבור את המוסכמות של עולם הרכב וממשיכה בקו של קודמתה עם עיצוב מוחצן יותר, התנהגות בוגרת פחות ותא נוסעים צפוף באותה מידה. יש מצב שהיא הסופר מיני הכי סופר מיני שאתם יכולים לקנות כרגע

אמ;לק: אם אהבתם את מה שהייתה ה-208 הקודמת, אתם תמותו על -208 החדשה. היא לוקחת את המתכון של קודמתה, של מכונית צעירה שיודעת שהיא מיועדת לצעירים ולא מנסה לרקוד על כל חתונה אפשרית של עולם הרכב כמו מרווח, התנהגות בוגרת, הנדסת אנוש פשוטה להבנה ושאר דברים של אנשים שקונים מכוניות כמו שהם קונים מקררים, ומגבירה את הכל ל-11.

פיג'ו 208 החדשה היא מכונית שקמה בבוקר עם שיר בלב. המנוע נמרץ, ההתנהגות שובבה וכיפית, העיצוב מוחצן, תא הנוסעים מספיק בדיוק למה שצריך ולא ס"מ מעבר, האבזור טוב, והאיכות גבוהה. אם אתם מחפשים מכונית צעירה ומגניבה, ה-208 לגמרי שם. אם אתם מחפשים תחליף קטן יותר למשפחתית, תמשיכו לחפש. ובכל מקרה, הגרסה החשמלית לא מאוד אטרקטיבית בלשון המעטה.

 

בפירוט:

פיג'ו 208 היא מכונית שקשה מאוד להפריז בחשיבותה. הן עבור היצרנית, הן עבור פלח הסופר מיני והן עבור שוק הרכב העולמי. בכלל, סדרת ה-200 של פיג'ו היא אחד מעמודי התווך של תעשיית הרכב הצרפתית והאירופאית. הפופולאריות של מכוניות סופר מיני באירופה התפוצצה בשנות ה-70 וה-80, ועד היום הן מסרבות לעזוב את ראש רשימות המכירות באירופה. פיג'ו הייתה שם עם ה-205, לצד איקונים נוספים כמו רנו 5, פורד פיאסטה ופיאט 127 ופנדה. עם השנים ה-127 נעלמה, והפנדה ירדה לקטגוריה נמוכה יותר, ה-5 הפכה לקליאו וסדרת ה-200 של פיג'ו יחד עם הפיאסטה היו בין היחידות שהמשיכו לשאת את הלפיד.

ועם שינוי הנוף של עולם הרכב והחשיבות המונחת על כתפיה של ה-208, שאמורה להוות מעתה פלטפורמה גם לאופל קורסה, וגם לדגם חשמלי (של שתיהן), פיג'ו דווקא החליטו להמשיך לדחוף בכיוון אליו הם יצאו עם ה-208 הראשונה. ולמרות שהם כבר הספיקו לצבור ניסיון, עדיין אי אשר להתנער מהפחד של ללכת לכיוון כמעט הפוך לגמרי משאר התעשייה, במיוחד כשמדובר במי שהוא כנראה הדגם הכי חשוב שלהם. אין לחץ.

 

עוד יותר פחות רצינית

אם נדפדף בהיסטוריית העיצובים של הסופר-מיניז של פיג'ו, תמיד נראה שהעיצוב שלהן מצליח לשדר – בדרך שאין מה לעשות, רק צרפתים (ואיטלקים) יודעים – שיק ומגניבות אינסופית, אבל מבלי להיות ילדותי, אינפנטילי או מתאמץ מדי. עם ה-208 הקודמת פיג'ו החליטו לגנוב קצת נקודות מהצד הבוגר ולשים אותן בחלק המגניב, ועכשיו הם עושים את זה שוב.

אני לא אוהב, ולא ידוע כאחד שנוהג לצאת בהצהרות חד משמעיות, אבל הפעם אני אחרוג ממנהגי. ה-208 היא הסופר מיני הכי יפה שנמכרת היום בישראל. נקודה. אני אפילו לא שונא את חיפויי הפלסטיק השחורים-מבריקים על בתי הגלגלים, שבוודאות יהפכו לשחורים-שרוטים תוך שלוש שטיפות. בניגוד למכוניות בהן החיפויים האלה מנסים לייצר תחושת "עאלק שטח" אידיוטית שלא באמת עובדת על אף אחד, פה – אולי בזכות זה שהוא מבריק, או כי הוא נמצא רק שם ולא במקומות נוספים – האשליה היחידה שהוא יוצר היא של גלגלים גדולים יותר, וזה דווקא עובד מעולה.

גם "ניבי" התאורה מלפנים מגניבים נורא, אם כי נראים קצת לא קשורים בגרסאות שהן לא GT-ליין. בזו האחרונה הם נראים כמו ניבים ממש ארוכים שנמצאים ליד עוד שתי "שיניים" בכל פנס, באחרות הם סתם נראים כמו פס לד שיוצא מגוף התאורה.

אני יכול להמשיך ולחפור לכם עוד ועוד, למשל על העובדה שהפנסים האחוריים הם כנראה הדוגמה הכי טובה לאיך צריך לחבר פנסים אחוריים אם מחליטים ללכת על זה או על תא הנוסעים שיש בו בערך 78 אלף זוויות ומשטחים שונים או על התפרים הירוקים בכל מיני מקומות אסטרטגיים באותה GT ליין (אגב, מתי הוחלט שמעכשיו ירוק זה ספורטיבי? זה נורא מבלבל כל השינויים הדרסטיים האלה). אבל במקום זה, אתם יכולים פשוט להסתכל על התמונות ולסמוך עליי.

 

עוד יותר פחות קונבנציונלית

מכוניות סופר מיני – בואו נודה בזה – הן קצת ילדות. הן מיועדות לצעירים, או לפחות לצעירים ברוחם שלא צריכים מלא מקום לנוסעים ותא מטען שיכול להכיל את כל הרכוש של משפחת שנות ה-50 ממוצעת. אז פיג'ו ניצלו את זה, ולקחו את תא הנוסעים הלא שגרתי כשלעצמו של ה-208 הקודמת, והגבירו גם פה את החוגה ל-11.

אין משטח אחד בכל תא הנוסעים שאני יכול להגיד עליו שהוא "סתם". בכל מקום יש איזו זווית, או טקסטורה, או סתם כפתור במיקום או עם תפקיד מצחיק. אין ספק שתא הנוסעים פה זכאי לכתבת 2000 מילה משל עצמו, אבל אני אנסה לתמצת כדי לא להגיע למצב שכאשר תסיימו לקרוא את המבחן הזה תצא עוד 208 חדשה.

הדבר הראשון שמכה בכם הוא כמובן הסידור של ההגה מול לוח המחוונים. ש...או שאתם בסדר איתו, או שאתם לא. לא משנה כמה ניסיתי, אין דרך לקבל גם תנוחת ישיבה נכונה וגם לראות את כל לוח המחוונים בו זמנית. אגב, מה שההגה מסתיר הוא לוח מחוונים מאוד ייחודי ומגניב עם תצוגה כפולה – מסך ו"תצוגה עילית" הפוכה שמוקרנת על פיסת פלסטיק שקופה – שמאפשרת תצוגה תלת ממדית של המידע. אבל זו פיג'ו, ואלה צרפתים, ואי אפשר בלי מוזרות. אז למרות הטכנולוגיה המתקדמת הזו שאמורה לאפשר לכם לראות הרבה אינפורמציה, המידע שאתם אשכרה יכולים לראות בכל רגע נתון הוא די מוגבל. מה שמשאיר את התצוגה הזו – לצערי – יותר גימיק חביב אך חסר תועלת אמיתית שלא מתעלה כדי להיות כלי יעיל לנהג. עוד גימיק, אבל אני לא בטוח שחביב באותה מידה, אלא יותר... מסקרן, הוא שני החורים מצדי הלוח. אולי כדי לתפוס ולנער את האוטו אם הוא לא מניע בבוקר? לא ברור.

והמוזרויות לא נגמרות שם. אחד הדברים שפיג'ו עשו במעבר מהדור הקודם של ה-208 לזו הנוכחית הוא העברת השליטה על בקרת האקלים אל מערכת המולטימדיה, כפי שהם כבר עשו קודם בדגמים אחרים. מהלך שאיך לומר, לא בדיוק זכה לביקורות אוהדות. אז כדי לספק לאנשים את השליטה הידנית שהם כל כך צריכים ורוצים, בשורת "כפתורי פסנתר" שנמצאת כאן כמו בשאר דגמי הדור החדש, חלק מהכפתורים האלה שולטים על בקרת האקלים. אבל – שוב, צרפתים... – והם שולטים דווקא בפונקציות הפחות חשובות: הפעלת/כיבוי הסירקולציה הפנימית, כיבוי בקרת האקלים, מיזוג מרבי, וכפתורים נפרדים להפשרת החלון הקדמי והאחורי, במקום, נניח... כפתור טמפרטורה, וכפתור AUTO, ועוד שלושה לבחירתם.

ההטמעה של בקרת האקלים לתוך המסך פינתה לפיג'ו את האיזור בתחתית הדשבורד לטובת תא אחסון גדול עם דלת שמשמשת גם כמעמד לטלפון (גאוני!) ושני שקעי USB משני צדדיו. אחד רגיל ואחד Type-C. אבל... רק אחד מהם מתחבר לשיקוף הטלפון וזה, ניחשתם נכון, ההוא שיותר רחוק מהנהג. גם המסך עצמו קצת קטן מדי, והמסגרת שלו קצת מאסיבית מדי, אבל זו כבר סתם קטנוניות.

יש עוד כל מיני דברים שההיגיון מאחוריהם לא ממש ברור והגיעו לכאן ללא שינוי מדגמים אחרים כמו כפתורי השליטה על ההגה. למשל, למה השליטה על הווליום נעשית ע"י כפתורים אבל מעבר שירים מתבצע בגלגלת, ועוד על החישור השני של ההגה? מישהו באמת חשב פעם "אני לא אוהב את השיר הזה, בוא נקפוץ שישה שירים קדימה"?

עכשיו כשאתם קוראים את כל התלונות האלה מרוכזות במקום אחד, אני יכול להבין אם עולה בכם ההבנה שה-208 היא סוג של סיוט ארגונומי שיגרום למוח שלכם להישבר בכל פעם שתצטרכו לעשות משהו שהוא לא לנסוע ישר, אבל – ואולי אני סלחני יותר כי אני מבין שזה פשוט הקטע של מכוניות צרפתיות – בשימוש רגיל הדברים האלה יותר מעלים חיוך מאשר מעצבנים. אף אחד מהם, בשום צורה, לא מגיע בשום שלב למצב של "שבירת עסקה". הם יותר כמו "דפקות" חמודות באישיות שגורמים לה להיות מיוחדת.

 

עוד יותר פחות מרווחת, אני חושב

פיג'ו 208 לא הייתה מכונית מרווחת גם בדור הקודם, למעשה, הסופר מיני של פיג'ו תמיד נקטו בגישה האירופאית שגורסת – ואני עושה פראפראזה – שהמושב האחורי בסופר מיני הוא כמו הסוף של הלאפה, הוא שם, אבל השימוש בו הוא רק אם ממש חייבים. למרבה הצער אצל מותגים אירופאים רבים הגישה הזו חלפה מן העולם. פולו, איביזה, קליאו, אפילו C3, כולם הפכו לתחליפי-משפחתיות עם מושבים אחוריים מגודלים שלא באמת נחוצים בסופר מיני כהלכתה.

ועדיין, אני יכול להישבע שהמושב האחורי ב-208 הנוכחית צפוף עוד יותר מזה של קודמתה, ודי בוודאות יותר מזה של ה-207 (אחת כזו חונה ליד הבית שלי). האמת? טוב שכך, כי כאמור – זה רכב לצעירים, לא למשפחה עם שלישייה. המושבים האחוריים של ה-208 מספיקים בשביל לאכלס שני מבוגרים בגודל בינוני, ואם תשקיעו קצת זמן, אז כנראה גם שלושה ילדים רזים, אבל גם אלה וגם אלה לא ממש ירצו להעביר שם נסיעות ארוכות. מצד שני, אם האפשרות השניה של החברים של הצעירים עבורם מיועדת ה-208 היא אוטובוס, אז שיהיו חמודים ויסתמו ת'פה שלהם. או שילכו ברגל. אגב מושבים, אלה הקדמיים – בהיעדר ניסוח אחר – קרובים לשלמות. הם מספיק מרופדים כדי להיות נוחים מיד, אבל מספיק קשיחים מתחת כדי לספק תמיכה ארגונומית טובה. בגרסת ה-GT ליין הם גם מעוצבים בצורה יותר ספורטיבית וממש חובקים את הנהג, אבל בלי לגרום לו להרגיש גדול מדי (שזה ניסוח מנומס ל"שמן") כמו במכוניות ספורטיביות אמיתיות.

תא המטען איכשהו בולט כיוצא דופן בכל תא הנוסעים. הוא גדול באופן לא ברור עם נפח של 311 ליטר, אבל לפחות הוא נטול כל מיני פיצ'רים חכמים וממש לא מגניבים כמו ווים לשקיות וכאלה. את מפרט האבזור המלא של פיג'ו 208 תוכלו לקרוא כאן.

 

עוד יותר פחות בוגרת

אחת הטענות הכי גדולות שהושמעו בזמנו כלפי ה-207 כשהיא יצאה, הייתה שהיא כבר לא כיפית כמו קודמותיה. בסך הכל היא אמנם מתנהגת לא רע והיכולות שלה יחסית גבוהות למכוניות מתקופתה, אבל היא באמת לא "כיפית". היא מרגישה כבדה וחסרת שמחת חיים, ופשוט לא רוצה לעשות את זה, שני דברים שעבור סופרמיני צעירה ומגניבה הם פחות או יותר גזר דין מוות. ה-208 תיקנה את זה, אבל לטעמי בגרסאות הרגילות היא עדיין הייתה רכה מדי. ה-208 החדשה מתקנת את זה לחלוטין ובגרסת GT ליין קולעת לטעמי לאותו איזון מושלם בין נוחות להתנהגות שהיה איקוני בצרפתיות ד'אשתקד.

צריכת הדלק בסיום המבחן (של דגם הבנזין) עמדה על קצת פחות מ-12.5 ק"מ לליטר, אבל האשמה היא ממש לא במכונית, אלא בי. כלומר היא כן במכונית, אבל לא במנוע ה-1.2 ליטר שלה, שמגיע מהדור הקודם ומקבל חיזוק בדמות 20 כ"ס נוספים ל-130 בסך הכל. אלא בכך שה-208 הזו פשוט לא נותנת לבנאדם לנהוג רגוע.

גם בתנועה זורמת בכביש שש, בחזרה מהצפון, מצאתי את עצמי עוקף מכוניות בתדירות הרבה יותר גבוהה ממה שאפשר לצפות מנהיגה מנהלתית. ובלי סיבה אמיתית. סתם. סתם כי היא מתגרה בך, כי ההגה הקטנטן והקצרצר גורם לה לירות את עצמה בין הנתיבים והמנוע מגיב לכל לחיצה קטנה במיני-גרגור חביב שחודר את מעטה הבידוד המעולה-במקרים-אחרים כמו איזה חתול שדורש ליטוף. לא כועס, לא נוהם או שואג, לא מאיים לתלוש שום דבר או לשנות את המיקום של איברי הפנים שלי, סתם מגרגר בקטע חמוד ומתמסר, אבל יש בזה משהו שפשוט אי אפשר להתנגד לו. אז קיבלנו צריכת דלק לא טובה.

למרות כל זה, אל תצפו לביצועים מסעירים או משהו כזה. הם טובים, ללא ספק. יותר טובים מאלו של יונדאי I20 או קיה ריו, וכנראה גם מאלו של שלישיית פולקסווגן. אבל מול קליאו או יאריס ה-208 תתקשה לפתוח פער, אם בכלל.

אבל ההתנהגות. אוי ההתנהגות... אני זוכר כמה שיבחתי את ה-208 הקודמת, על כך שהיא הצליחה להשיל את כל הכבדות הכל כך מבאסת של ה-207, וה-208 החדשה לוקחת את זה עוד שלב אחד קדימה. היא לא בוגרת, היא לא "נטועה" או "מרגישה גדולה". היא שובבה. היא כיפית. היא מגיבה לפרובוקציות כמו שפיג'ו – על אחת כמה וכמה סופר מיני של פיג'ו – צריכה להגיב. היא משנה כיוון במהירות ודיוק כמעט טלפתיים, ומהדקת את הזנב, רק קצת, בעזיבת הדוושה. מספיק רק כדי להגיד "קיבלתי, היישר". ההגה הקטן, שאני כל כך שונא בנהיגה מנהלתית כי הוא מהיר ותזזיתי, ובעיקר כי הוא מסתיר לי את לוח המחוונים, הופך להיות החבר הכי טוב שלי. הוא ההתגלמות המושלמת של האופי בו כל המכונית מתנהגת – קטן, זריז, ומתמסר.

בעולם בו סופר מיני הופכות גדולות יותר, כבדות יותר, בוגרות יותר, וביננו – קצת יותר מדי סאחיות. ה-208 שוברת את השבלונה האפורה והמשמימה הזו. היא כיפית, שובבה, קטנה, והיא חברה בקבוצה מיוחדת מאוד של מכוניות. מכוניות בלי יומרות מיוחדות, לא ספורטיביות או יוקרתיות, ולא בקטע של שטח, אלא מכוניות רגילות לחלוטין שמצליחות לעשות חשק כמעט בלתי נדלה לנהוג עוד ועוד.

 

עוד יותר פחות הגיונית

אחרי ה-GT ליין, הגיעה אלי (או יותר נכון אני הגעתי אליה, אבל בואו לא נהרוס סיפור יפה עם עובדות) ה-208 החשמלית. המבחן שלה אמנם ארך זמן זהה לשל ה-GT, אבל הטקסט עליה הולך להיות קצר משמעותית.

במילה אחת – תוותרו.

ביותר מילים – ה-208 החשמלית היא מכונית לא רעה. היא אפילו די טובה. גם כי הביצוע טוב בסך הכל, וגם כי ה-208 מכונית כל כך טובה שצריך ממש לרצות להרוס אותה כדי להצליח לעשות את זה. אבל ל-208 החשמלית יש כמה בעיות מאוד גדולות שלדעתי הופכות אותה ללא רלוונטית לאף אחד מלבד מי שממש חייב מכונית חשמלית ולא מוכן לחכות.

ראשית, הסוללה די מחריבה את כל האופי הזריז והקליל של ה-208 הבנזינית כי היא, ובכן, לא קלילה ולא זריזה. הסוללה שוקלת 300 קילו ומביאה את המשקל הכולל ל-1,530 ק"ג (כולל נהג), מה שמבטל כל רעיון של "קלילות" באופן כללי. שנית, הטווח המוצהר הוא אמנם כ-340 ק"מ, אבל בעולם האמיתי הוא כנראה יגרד את ה-300 מלמטה, וגם אם תצליחו להוציא ממנה 340 ק"מ, זה עדיין טווח קצר מכדי לזנוח בשבילו את מיץ הדינוזאורים הדחוסים שאנחנו כל כך אוהבים.

שלישית, היא פשוט לא הרבה יותר טובה או מעניינת מגרסת הבנזין. כן, המנוע החשמלי אמנם חזק, אבל לא ברמות של חוויה חוץ גופית כמו במכוניות חשמליות חזקות. ונכון, יש פה תאוצה מיידית, אבל בכל מצב חוץ מזינוק מהמקום היא כנראה לא הרבה יותר חזקה מסתם סופר מיני חזקה. וכמה פעמים כבר אפשר להתלהב מזינוק מהמקום או להאיץ בכל הכוח עד שזה נמאס או נזכרים שכל זינוק כזה מקצץ משמעותית את הטווח? ונכון, הכל שקט במהירות נמוכה, אבל גם ה-208 הבנזינית לא רועשת במיוחד, ובמהירויות גבוהות בכל מקרה שומעים את רעשי הרוח והכביש יותר מאשר את המנוע.

רביעית, והקו דה-גראס עבור ה-e-208, הוא המחיר. תמורת 153,000 שקלים תקבלו את גרסת הפרימיום של ה-208 החשמלית, 31 אלף שקלים יותר מ-115 אלף השקלים שלובינסקי גובה עבור גרסת הבנזין המקבילה. ואם אתם רוצים GT ליין? או גרסה פשוטה יותר? כזו אופציה בכלל אין.

31 אלף שקלים הם פלוס-מינוס 5,500 ליטר דלק שיספיקו – בקילומטראז' ממוצע ועם צריכת הדלק שקיבלנו במבחן – לכמעט 4 שנים. זה, יחד עם שאר הפשרות, הם פשוט מחיר גבוה מדי לשלם לטעמי על מכונית שכל מה שהיא עושה יותר טוב, זה להיות נחמדה לדובי הקוטב.

כן, אני מבין שסוללות, והטכנולוגיה והכל זה יקר. וברור לחלוטין שאי אפשר לתת את הדברים האלה "בחינם". אבל כאשר רוצים שאנשים אשכרה יקנו מוצר כלשהו בכסף שהם עבדו בשבילו, צריך לשקלל פנימה גם את פקטור ה"כמה כסף אנשים ישלמו על היתרונות הפרקטיים של המוצר" ולא רק חישוב קר של X עלות ועוד Y אחוזי רווח.

הבעיה כאן היא שה-208 החשמלית, למעט היתרון האדיר של אי הצורך לתדלק אותה, לא באמת מציעה יתרונות מהותיים על אחותה הבנזינית, ואפילו דורשת פשרות. כך שלמרות שבעולם האמיתי בו יש לדברים עלויות זה באמת לא הגיוני, לדעתי המחיר הנכון עבור ה-208 החשמלית היה אמור להיות באותה סביבה של ה-208 הבנזינית. אבל היא לא, היא ממש ממש לא, אז כאמור – וותרו עליה ולכו על הבנזינית.

יש לכם שאלות לפבל? בואו לפגוש אותו בפורום.