טויוטה יאריס הייבריד – מבחן דרך

טויוטה יאריס תמיד הייתה מניה בטוחה – אמינה, שומרת ערך, נמכרת בקלות. אבל אף אחד אף פעם לא חשק בה או הצביע עליה ואמר לעצמו "בא לי!". האם הדור הרביעי משנה את זה? מקסים יצא לבדוק

לטויוטה יאריס יש בעיה. אין - טוב, כמעט ואין - אנשים שקונים אותה כי הם רוצים. אנשים קונים פורד פיאסטה (איפה שמוכרים אותה. אהמ, דלק...) כי הם רוצים דינאמיות, הם קונים סיאט איביזה כי הם רוצים פוזה (אין לי שמץ מה זה אומר), רנו קליאו בגלל העיצוב או הונדה ג'אז המיקרו-ואנית בגלל הפרקטיות.

את טויוטה יאריס, אנשים קונים דווקא כי הם לא רוצים. כי הם לא רוצים לבקר במוסכים, לא רוצים ירידת ערך, לא רוצים להסתבך אחר כך עם המכירה, והכי הם לא רוצים, שישאלו אותם "מה?! למה קנית את זה?!". קוני היאריס פשוט רוצים שקט. יש קונצנזוס, לא רק על היאריס, אלא על טויוטה בכלל. כדי לבחון כראוי את השקט שהיאריס מספקת, הצטיידתי ביאריס אדומה עם גג שחור. ככה, כדי למשוך כמה שיותר שקט. וגם כי זה מה שנתנו לי ואף אחד לא באמת שאל מה אני רוצה.

אחרי 9 שנים שלמות שכללו יותר מתיחות פנים מכוכבת פופ מזדקנת, הגיע אלינו הדור הרביעי ואיתו הבשורה – היאריס החדשה... נראית... טוב? אשכרה.

המבחן דווקא התחיל צולע. תרתי משמע. בשעה 11 בערב המבחן הראשון היאריס קיבלה פנצ'ר. "לשמחתי", כדרך האופנה החדשה, היצרן (או היבואן) לא ציידו אותה בגלגל חלופי. בגלל חוסר הביטחון בערכת הניפוח, נסעתי לבדוק אם פנצ'ריית הבית שלי פתוחה. כי אכן הייתה פתוחה, והם אפילו סיפקו לי ג'ק עגלה ומפתח ברגים (שלא קיים ברכב). אחרי מספר "הלוחזורים" מהבית לפנצ'ריה, בחצות הלילה היאריס שבה לגלגליה והמבחן התחיל. ותודה לפנצ'ריית גלגלי המגן בבית דגן על כל העזרה בשעת לילה הזויה שכזו.

 

מראה

החולשה העיקרית של היאריס היתה האנמיות שלה. היא נועדה להגיע בשקט ובנחת מנקודה אחת לאחרת. אבל בניגוד לכל הדורות הקודמים, היאריס הרביעית פשוט נראית מעולה. היא צעירה, דינמית ואגרסיבית. אם לא הייתי יודע שזאת הגרסה ההיברידית, הייתי משוכנע שהיבואן משווק את גרסת הספורט. רכב המבחן הגיע ברמת האיבזור הגבוהה ביותר – פרימייר אדישן – שמשלבת בין מרכב אדום לגג שחור. שילוב שאני לא מחבב (בגלל ענייני כדורגל) אבל על הרכב הוא נראה מעולה. במהלך המבחן קרה לי דבר מוזר, אנשים עקבו עם המבט אחרי הרכב, עקבו עם המבט אחרי טויוטה יאריס! דבר אחד שלא הבנתי היה למה תושבת לוחית הרישוי עוצבה כמו קרבון. מוזר, אבל שיהיה.

גם פנים הרכב עבר שדרוג רציני. המראה קצת פחות אטרקטיבי מבחוץ אבל עדיין מהווה שדרוג משמעותי מהדגם היוצא. הסלון שחור מאוד, כמעט ואין משחקי צבע. לתחושת החושך מוסיפה גם התקרה השחורה, אבל דווקא אותה כן אהבתי. המושבים הקדמיים נראים טוב עם תפרים אדומים לקישוט. העיצוב של דיפוני הדלתות מעניין מאוד, חלק מהם שחור ורך, וחלק אחר עשוי ממשהו שמרגיש כמו לבד נייר מגולח. זה גם אחד המקומות היחידים שקצת מורידים מהאווירה הכהה, אבל לא בהרבה, כי הם אפורים.

 

אבזור

היאריס מסמנת וי על כל מה שצריך ומקובל היום. לוח מחוונים דיגיטלי (שמסיבה לא ברורה מפוצל ל-3 מסכים קטנים במקום אחד גדול), מערכת מולטימדיה עם סאונד די טוב אבל עם ממשק משתמש מיושן למראה, מעבר אוטומטי בין אור גבוה ונמוך (עם כפתור הפעלה במיקום חסר היגיון) ועוד. ברמת האבזור הנבחנת יש (ולמיטב ידיעתי רק כאן מכל הקטגוריה) גם בקרת אקלים מפוצלת, פיצ'ר מועיל למרות תא הנוסעים הקטן.

יש כפתור מיוחד הנושא את הכיתוב "EV" ומשמש לנסיעה במצב חשמלי בלבד עד 50 קמ"ש הפונקציה וכשלא נדרשת האצה חזקה במיוחד. אני מניח שזו הייתה הכוונה של טויוטה במסגרת היכולות של מערכת ההנעה החשמלית, אבל לי זה הרגיש לא מספיק גמיש ולא באמת משהו שמאפשר התנהלות על חשמל בלבד, אפילו בתוך בעיר בנסיעה לא תובענית.

מערכות הבטיחות האקטיביות קיימות כמקובל וכוללות בלימה אוטומטית, בקרת שיוט אדפטיבית ומערכת לתיקון סטיה מנתיב. זו האחרונה לא מהמוצלחות שבחנתי, התיקונים היו לא אחידים, או מאוחרים מדי, ולא הצלחתי לסמוך עליה.

 

איכות חיים

אם הפנצ'ר מתחילת המבחן לא הפסיק, אז המזל הנהדר שלנו המשיך ביום אחרי, עם בילוי של כ-3 שעות בפקקים אינסופיים. 3 שעות רצופות בהן הצלחתי לגבש דעה מוצקה על איכות החיים של הנוסעים (או ליתר דיוק עומדים... יושבים...? סטטיים.) ביאריס. בקצרה: אחלה ממש.

נתחיל מהישיבה. המושבים הקדמיים לא רק נראים טוב, הם מתגלים בנוסף כתומכים ומאוד נוחים, ובמהלך כל הנסיעה הרגשתי סביר לגמרי באיזור הגב והישבן. מאחור המצב סך הכל בסדר, לא הייתי מתנגד ליותר מרחב לברכיים, אבל אפשר לזכור שיש מתחרות צפופות יותר. שיכוך המהמורות עובד טוב, היאריס קשיחה במידה מספקת כדי לרסן טוב את המרכב, אבל גם מספיק רכה לשכך חלק ניכר מהזעזועים. גם עבודות הרכבת הקלה בת"א, למשל, לא פירקו איברים חיוניים בגוף הנהג והנוסעים. לזכות היאריס נציין גם כי מידת הצמיגים, 195/55, על חישוקי 16 אינץ', סבירה לתקופה ותורמת גם היא לשיכוך המהמורות בכביש. בסה"כ ברמה האורתופדית, אין תלונות.

הנדסת האנוש טובה מאוד. מערכת המולטימדיה נוחה לתפעול, ומערכת המיזוג שומרת על הכפתורים הפיזיים, כך שהנהג לא צריך להסיט את המבט יותר מדי כשחם (או קר, אם יש דבר כזה בארץ). התלונה העיקרית שלי היא לאיזור הכפתורים על הדלת. ידית הפתיחה ממוקמת "מאחורה" מדי, וכפתורי החלונות דווקא רחוקים מדי, שני דברים שהיו לי מאוד לא נוחים.

בידוד הרעשים לא רע רוב הזמן. יש קצת רעשי רוח וכביש אבל בתחום הסביר. הבעיה מתחילה כשמנוע הבנזין מתחיל לעבוד. האצות חזקות ומתמשכות גורמות לרעש מנוע לא נעים בכלל בתא הנוסעים. לפי דעתי, אנשי טויוטה חשבו שהנהג יהיה עדין ויסע כמה שיותר על חשמל, אז הם חסכו בבידוד רעשי המנוע.

 

יחידת הנעה

חטיבת הכוח של היאריס עובדת מעולה, המנוע החשמלי עושה עבודה טובה ומספק כוח זמין במהלך הנסיעה, בעיקר במהירויות נמוכות והאצות מהמקום. נסיעה עירונית בערים מישוריות כמעט ולא דורשות התערבות של מנוע הבנזין, אך מקומות מאתגרים יותר או האצות חזקות דורשות התערבות של מנוע הבנזין שמוסיף 1.5 ליטרים של נפח להספק כולל של 116 כ"ס. מנוע הבנזין משלים את המנוע החשמלי כשצריך כוח, אבל כאמור, הרעש לא נעים. במיוחד כשהוא עובד קשה.

למרות המון פקקים במהלך המבחן וגם בלי ממש ניסיון לחסוך. צריכת הדלק בסוף המבחן הפתיעה אותי מאוד עם נתון ממוצע של 24.5 ק"מ ליטר. מרשים למדי.

 

עזרת חבר

למבחן הצטרפו שתי ידידות, נקרא להן נועה ודנה (השמות האמיתיים שמורים במערכת. או היו שמורים, בטח איבדנו אותם). שתיהן נוהגות ביאריסים, הראשונה משנת 2014 והשניה 2019. נושא העיצוב כמובן עלה ראשון. שתיהן מאוד אהבו את המראה של הדגם החדש. לאחר מכן הן התיישבו מקדימה והתחילו לזרוק מכל העולה על הראש. הכי אהבו את המיקום של פתחי המיזוג שנמצאים עמוק בתוך הדשבורד מתחת למסך המולטימדיה. התוצאה הוא ידיים פחות קפואות. מעניין.

המדפים לאורך אמצע הדשבורד משכו את תשומת ליבן בדגש על המשטח מתחת למערכת המולטימדיה שמאפשר לאחסן בו את הטלפון הנייד.

לנועה (או שזו הייתה דנה? או נטע? אה, לא משנה) יש גג פנורמי ביאריס שלה וכאן ביאריס הנבחנת עם התקרה השחורה התחושה הייתה כהה מידי והיא העדיפה את האווירה ברכב שלה יותר. דווקא דנה לא התלוננה על זה. כי לדנה יש את הדגם הפושטי, בלי גג פנורמי, אז ברור שהיא לא תתלונן. שתגיד תודה, גם כן. לסיכום, גם דנה וגם נועה ציינו שהתחושה קצת יותר צפופה ממאשר במכוניות שלהן (למרות שבסיס הגלגלים והרוחב דווקא גדלו) אבל הן היו שמחות לשדרג ליאריס החדשה. וואלה, מה אתן אומרות...

 

סיכום

טויוטה יאריס תמיד הייתה מנייה בטוחה. זו מכונית אמינה סולידית מאוד שגם שמרה מצוין על ערכה. החולשה העיקרית, והמחיר על כל הטוב הזה, היה השיעמום הנלווה. חובבי נהיגה לא ישבחו את היאריס על התנהגות מצטיינת ועוברי האורח לא יעקבו אחריה עם המבט.

הדור החדש עשה צעד ענק קדימה. אפשר לאהוב אותה או לא, אבל היא לחלוטין כבר לא בנאלית. אני אהבתי מאוד. היאריס אמנם לא מכונת מסלול ולא תגרום לבעליה לצאת לחרוש כבישים בלילה, אבל יחידת הכוח חזקה וזריזה מספיק מצד אחד, ומצד שני די חסכונית. מה שאומר שבסופו של דבר, שתי החולשות העיקריות – השעמום העיצובי והנהיגתי – טופלו. מחיר של 120,000 ₪ לרכב המבחן אמנם אינו נמוך כלל אך אנחנו מקבלים חבילה מאוד מוצלחת ועל הדרך גם היברידית.

יש לכם שאלות למקסים? בואו לפגוש אותו בפורום