תוכלו למצוא מידע נוסף במגזין על

  • מרצדס
  • מרצדס GLB במבחן – אל תקראו את זה

    מרצדס

    מרצדס GLB רוצה לאפשר לכם יוקרה ושבעה מושבים, ומאידך לא להכריח אתכם לקנות את הרכב הכי גדול ואחד היקרים של היצרנית. האם הוא מצליח, והאם זה בכלל משנה?

    • 05-11-2020
    • מאת: פבל צ'רניצקי | צילום: פבל צ'רניצקי

    מכוניות מתחלקות לכמה סוגים. ואני לא מתכוון "סופר מיני" או "ג'יפ-פלצת", וגם לא "טויוטה" או "יונדאי", או אף אחת מהחלוקות המקובלות של קטגוריה. גודל, תכלית וכו'. אני מדבר על סוגים אחרים לחלוטין – אלה המעניינות, אלה הסתמיות, ואלה ש"איך אף אחד לא חשב על זה קודם?!".

    אם אתם בשוק לרכב עממי עם שבעה מושבים, כל מה שאתם צריכים לעשות זה לעצום את העיניים להצביע לאיזה כיוון רנדומלי, כשתפקחו אותם כנראה שתצביעו על אחד כזה. הוא יהיה ג'יפון קטן, או ג'יפון גדול, או מיניוואן, או כל דבר אחר. אם אתם בחיפושים אחרי אחד כזה, אבל עם סמל יוקרתי על הגריל – אתם תצטרכו להתאמץ הרבה, הרבה יותר.

    מרצדס GLB

    אמנם כמעט לכל יצרני היוקרה יש רכבים כאלה היום (להוציא יצרני האולטרא-פרימיום כמו אסטון, פורשה, בנטלי וכו'), אבל אצל כולם יש גם בדיוק אופציה אחת. האופציה הזו תהיה כנראה הרכב הכי יקר – או אחד היקרים – בהיצע, הגדול ביותר (או אחד הגדולים), והמעיק ביותר להתניידות יומיומית. אבל אם אתם לא בקטע של לשפוך 500-600 אלף שקלים לפחות, או להיות מחוייבים להזיז בלוק רכבת בכל פעם שאתם נוסעים לאסוף את יורש העצר מהחוג, אין לכם הרבה אופציות. וזה עוד בכלל לפני שדיברנו על זה שבאיזה קטע הנזק הקטן הזה, שמשאיר אחריו שובל של פירורי במבה, הרס ודמעות בכל מקום שהוא הולך, צריך ריפודי עור נאפה בשורת המושבים השלישית, איזור נפרד בבקרת האקלים ו-18 מחזיקי כוסות?

    מרצדס GLB

    מרדצס GLB, במידה מסוימת, כמעט ופותחת קטגוריה חדשה. היא לא נטולת מתחרים, זו ממש לא הפעם הראשונה שיצרן יוקרתי מייצר מכונית שבעה מושבים קטנה יחסית. במוו היו שם עם הסדרה 2 גרנד טורר, לנד רובר נמצאים שם עם הדיסקברי ספורט, אבל שתיהן מחטיאות את המטרה בקילומטרים – הראשונה היא מיניוואן בעולם שעבר לג'יפונים, שזה גרוע כמעט כמו להוציא דיסק אוסף יומיים לפני השקת ספוטיפיי; והשניה מציעה כישורי שטח בלתי מבוטלים וגובה על זה סכום לא מבוטל, בעולם שאנשים בקושי מטפסים על מדרכות.

    מרצדס GLB קולעת בול לקטגוריה של "איך לעזאזל אף אחד אחר לא מייצר את זה?!" – היא ג'יפון עירוני/משפחתי קלאסי עם הנעה קדמית (או כפולה, בגרסאות עם מנוע חזק יותר), הוא יוקרתי ומאובזר, הוא נותן את כל מה שאתם צריכים ורוצים, ומצפים לקבל, מהרכב שלכם. אבל הוא לא מחייב אתכם לסיים קורס מפקדי נושאות מטוסים לפני שאתם יוצאים איתו לסיבוב הקפצות והוא גם לא יקר בטירוף, אבל גם לא זול במיוחד (החל מ-350,000 ₪. 436,000 לדגם המבחן).

    מרצדס GLB

    בזכות אורך צנוע יחסית של 4.63 מטר ורוחב של 183 ס"מ, יש לו טביעת רגל מאוד דומה לזו של טויוטה קורולה סדאן (אורך זהה, ה-GLB רחב ב-5 ס"מ). אבל בזכות שילוב גובה של 166 ס"מ ובסיס גלגלים באורך 283 ס"מ, הוא מאפשר דחיסה מאוד יעילה של שבעה אנשים – למרבה ההפתעה, בנוחות יחסית.

    המושבים הקדמיים, ובכלל – כל איזור קדמת הרכב זהה לחלוטין למה שתקבלו ב-GLA, אני אניח כאן קישור למבחן שלו כדי שתוכלו לקרוא יותר לעומק. כאן אומר בקצרה שאיכות החומרים, ההרכבה, ובאופן כללי כל "חוויית השהייה" מצוינת. אפשר אפילו להגיד שהיא עדיפה על זו שתמצאו במכוניות מסדרה C הגבוהה יותר.

    מרצדס GLB

    שורת המושבים השנייה נעה בין מרווחת בטירוף לבין בלתי נסבלת, בתלות במיקום מושביה על המסילה. לא מדדתי בדיוק מה טווח ההזזה שלה, אבל הוא גדול. מאוד. שלושת המושבים רחבים יחסית וקשה לי להאמין שהתקנת שלושה מושבים בטיחות או שני מושבים ובוסטר תהיה בעייתית במיוחד. יחד עם זאת, אם יש לכם מושבי בטיחות מגודלים, כדאי שתקפצו איתם לאולם התצוגה ותבדקו.

    קחו בחשבון גם שה-GLB מתהדר בלא פחות מארבעה עיגוני איזופיקס, אבל רק שניים מהם נמצאים בשורה האמצעית. השניים האחרים נמצאים בשורת המושבים השלישית, וזה לא מקום שאני אישית הייתי מעודד להושיב בו ילדים שדורשים מושב בטיחות ו/או לא יכולים לצאת לבד מהרכב במקרה של – חס וחלילה, טפו טפו טפו, מלח מים – תאונת דרכים. זה גם יכול לבאס נורא ביומיום, כשתצרכו לעוות את עצמכם כאילו אתם הילדה ממגרש השדים כדי לנתק את מושב הבטיחות במקרה הנדיר שתרצו שיהיה לכם תא מטען.

    מרצדס GLB

    עד כאן, סטנדרטי. מרצדס מסדרה A – איכותית מאוד, מאובזרת, נעימה, מעוצבת לא רע. אבל הגימיק של שורת מושבים שלישית, בטח כזו שמזהירה אתכם עם מדבקה על סף הדלת שלא להושיב שם אנשים בגובה של מעל 1.69מ', מרגיש קצת כמו, ובכן, גימיק.

    הכניסה למושב האחורי לא פשוטה. אבל למרות המדבקה מבשרת הרעות הוא הכיל את כל 1.82 המטרים שלי בקלות מפתיעה. הישיבה לא מאוד נוחה, ואם הייתי צריך לעשות במושב הזה נסיעה ארוכה, אחד משני אנשים – אני או זה ששם אותי שם – היה מת. אבל לנסיעה של כמה עשרות דקות? אפשרי לחלוטין. את היציאה אמנם לא הייתי בטוח שאני מסיים כשכל העצמות שלי במקום שקיבלתי אותן, אבל הצלחתי להשלים את המשימה בלי קורבנות בנפש, או באגו.

    מרצדס GLB

    הקרבן המרכזי בכל הסיפור הזה הוא כאמור תא המטען. כאשר משתמשים בשניים או חמישה מושבים הוא ענק-עד-עצום. אבל אם אתם צריכים את כל שבעת המושבים, קשה באמת לקרוא לו תא מטען. הוא יותר... קלמר. יש לו נפח של 130 ליטר, ועומקו הוא לא יותר מ-20-25 ס"מ. מה שאומר שאפילו את תיק בית הספר של הנסיך תצטרכו להניח בעמידה.

    אחרי הרבה יותר מדי זמן של סידור המושבים, כניסות, יציאות ושלושה שרירים תפוסים, אני עומד מחוץ לרכב, ומסתכל עליו. הוא קטן. יחסית. מסתכל פנימה – הוא ענק. גם אחרי עוד כמה כאלה, אני עדיין לא יודע איך מרצדס הצליחו לעקם את הזמן-חלל בצורה כזו שבטביעת רגל של משפחתית, נכנסים – בקלות ונוחות יחסית – שבעה אנשים, ואפילו אנשים מבוגרים.

    מרצדס GLB

    מבחינת נסיעה – אין פה הפתעות ולכן גם לא ארחיב. בניגוד ל-GLA, שאם קראתם את המבחן אליו קישרתי אתם בטח יודעים שהיה נוקשה מדי לטעמי, ואם לא קראתם אז קודם כל תתביישו, זה לא יפה, ושנית, עכשיו אתם יודעים, ה-GLB מציע נוחות מצוינת. אולי זה בגלל החישוקים שמגיעים ב"בדיוק הגודל שצריך כדי שיהיה מספיק מקום לבלמים ולא יותר מזה" ומאפשרים צמיגים במידות הגיוניות ביחס לטרלול המקובל בימינו (235/50R19 ברכב המבחן, 235/55R18 בגרסת הבסיס), ואולי זה בגלל שהם החליטו לכייל את הרכב כאילו הוא צריך לשרת בני אדם שנוסעים למקומות ולא עיתונאי רכב שמנסים רק לבדוק כמה מהר אפשר לתפור איתו את מעלה גלבוע.

    בכל הנוגע ליחידת ההנעה, רכב המבחן שלנו צויד במנוע החזק יותר – 2.0 ליטר עם 224 כוחות סוס והנעה כפולה. הוא יותר ממה שאי פעם תצטרכו, ולדעתי האישית, אפילו עדיף לכם לבחור במנוע הקטן יותר כדי לשפר את צריכת הדלק. המנוע הקטן יותר, עם נפח של 1.3 ליטר, 163 כ"ס בלבד ו-9.1 שניות למאה קמ"ש, שנחשבות במונחים של היום לבערך שליש נצח, מרגיש על הכביש הרבה יותר טוב משהוא נראה על הנייר, ולטעמי הוא שילוב שהרבה יותר "מדבר בשפה" של ה-GLB.

    מרצדס GLB

    יש למנוע הגדול שני יתרונות משמעותיים (מי מהם יותר ומי פחות, כל אחד וטעמו). הראשון הוא שילובו עם הנעה כפולה ומצב "שטח" בבורר מצבי הנהיגה, שיעזרו לכם להתמודד עם השבילים בדרך למסיבת יום ההולדת של ניתאי, שאמא שלו – שאני מתה עליה שלא תביני אותי לא נכון – החליטה לעשות באמצע. פאקינג. יער! באיזה קטע היא חושבת שזה הגיוני לגרור אותנו לשם בשביל יום הולדת שנה?! הוא גם ככה לא יזכור את זה הרי... מזל שיש לי ג'יפ 4 על 4, אחרת בדוק הייתי נתקעת. כמו אמא של דניאל, מסכנה, קנתה את הדגם הזול...

    היתרון השני הוא הצליל הבשרני והמגרגר, שחודר לתא הנוסעים בדיוק במידה הנכונה. אם תשאלו אותי, זה הרבה יותר מגניב מה-4 על 4 שההיא מהפסקה הקודמת בכלל לא שילבה בכל הנסיעה שלה ביער. אבל כאמור, כל אחד וטעמו.

    מרצדס GLB

    אני אפסיק לחפור לכם ולבזבז לכם את הזמן עכשיו. את השורה התחתונה של ה-GLB אפשר לחלק לשתיים. החלק הראשון הוא כזה: שלא כמו דגמי משפחת ה-A מהדור הראשון (A קלאס, CLA ו-GLA), את אלה של הדור השני אני לא מהסס לשניה לכנות "מרצדסים אמיתיים". ה-GLB, כמו אחיו, מציג רשימת אבזור (את המפרט המלא אתם יכולים לקרוא כאן), איכות חומרים, נוחות, בידוד, ליטוש, ו"חוויית נסיעה" שלא מביישת את הכוכב שקבוע בגריל. אם זה מה שחשוב לכם, הסירו דאגה מליבכם.

    הדבר השני הוא שתכלס, אין לכם באמת ברירה. אם אתם צריכים רכב שבעה מושבים, ממותג יוקרתי, ולא יכולים או מעוניינים לקנות את הדגמים הגדולים והיקרים, מכל סיבה שהיא, בין אם תקציבית או פשוט כי אתם לא בקטע של לנהוג במרכבה 4 בסמטאות של השכונה, אתם תקנו את ה-GLB. וזה לא משנה אם החניה שלכם מלאה ב-במווים, או שאתם חולי אאודי שאין דברים כאלה, או שמבחינתכם שום דבר לא מתקרב לתמורה של וולוו, אתם תקנו את ה-GLB. כי כמו שאמרתי לפני 1082 מילים (שהמשכתם לקרוא משום מה...), מרצדס GLB, במידה מסוימת, כמעט ופותחת קטגוריה חדשה.

    מרצדס GLB

    dddd