וולוו V60 T8 במבחן – כמעט מושלמת

וולוו V60 משלבת מנוע יחידת הנעה היברידית נטענת, המון כוח, תא מטען עצום, תא נוסעים יוקרתי, רשימת אבזור בטיחות ארוכה, ומחיר תחרותי. אז מה חסר לה כדי להיות מושלמת ולמה היא לא תהיה רבת מכר?

כביש 12, צפונה. אני לא יודע מה השעה, אבל כבר ממש חשוך והמחסור המוחלט בפנסים לצד הכביש לא עוזר. אני מתקרב לזוג פנסים אדומים במרחק, מחשב את הבדלי המהירות ביננו ומגיע למסקנה שאני צפוי לעקוף את זוג הפנסים בתוך הפניה המתקרבת. הפנסים שלי עובדים על מצב "מטריקס" אז הנהג של זוג הפנסים לא מסתנוור, אבל אני כן יכול לראות שקו ההפרדה בתוך הפניה הוא מקווקו. אני מפגיש (שוב, בפעם המי-יודע-כמה) בין הדוושה הימנית לבין השטיח.

לא עברו 10 שניות והנהג בקורולה כבר רואה זוג קרניים אדומות ובוהקות מתרחקות ממנו. אני לא יודע על מה הוא חשב, אבל זה כנראה לא היה "הטכנאי הזה של בזק נורא ממהר. למישהו כנראה ממש התקלקל האינטרנט".

אני נוטה שלא לדבר על עיצוב במבחנים שלי, כי יש תמונות, וכי מרגיש לי די מטופש לתאר אותן במילים לאנשים עם עיניים מתפקדות. אבל הפעם אני חייב לחרוג ממנהגי, כי צריך לייצר פה איזה קונצנזוס סביב המכונית הזו. אני לא יודע מה אתם חושבים על איך שהיא נראית, אבל יש תשובה אחת נכונה – נהדר. אתם יכולים להסכים עם הקביעה הזו, או שאתם יכולים לטעות. הבחירה שלכם.

זו לא הסטיישן הראשונה של וולוו, ועיצוב סטיישנים לא זר להם. אז אחרי 300-400 שנה או כמה שזה לא יהיה שהם עושים את זה, סביר להניח שהתוצאה תהיה טובה. והיא אכן כזו, הפרופורציות מעולות, היחס בין גודל הגלגלים לגובה הרכב מצוין, היחס בין גובה הגג לאורך הרכב נכון ולא גורם למכונית להיראות כמו משהו שמתחו יותר מדי בפוטושופ, והתפיחות מעל בתי הגלגלים מוסיפות קריצה לכך שיש פה כנראה יותר ממה שאתם מצפים לו. כאמור, נהדר.

בפנים פוגש אתכם אותו תא נוסעים שהתרגלנו אליו מכל וולוו מאז הושק הדור השני של ה-XC90. וזה טוב ורע. זה טוב כי העיצוב מעולה, נקי ולא מצועצע, יוקרתי, אבל עדיין נגיש, בלי פסי תאורת אווירה שאפשר לראות מהירח, בלי דונמים של פלסטיק שחור מבריק ובלי 14 וחצי טון ניקל/כרום. אפילו ידית ההילוכים שעשויה מקריסטל, לא מרגישה וולגרית. אני לא יודע איך הם עושים את זה, כי בבמוו, שם חלק מהדגמים גם מוצעים עם ידית דומה, היא מרגישה כמו בדיחה של מלחים.

אבל זה גם רע, כי הגיל מורגש. הגרפיקות במסכים מיושנות, המסך המרכזי לא מנצל את כל הגובה שלו כדי להציג את שיקוף הטלפון ובמצב כזה שלושת הפסים האחרים במסך הראשי (טלפון, מדיה והניווט שבכלל לא הותקן ברכב המבחן) סתם תופסים מקום ומיותרים לחלוטין. התפריט המשני עמוס בטקסטים מאוד דומים שקשה עד בלתי אפשרי לפענח תוך כדי תנועה, וברור די מהר שהרעיון הראשוני של וולוו – לייצר מערכת מולטימדיה שתדמה טלפון – נאלץ לספוח אליו עוד ועוד תפריטים ואפשרויות עם השנים, והפך למשהו שעדיף לתפעל רק כשרכב עומד.

 

גם בלוח השעונים הבעיה הזו מורגשת, אם כי בעצמה פחותה. היכולת לשלוט במחשבי הדרך עדיין דורשת תואר שלישי בוולוולוגיה, מילה שעצם הכתיבה שלה תקעה לי את המחשב, אז תחשבו מה היא תעשה למוח שלכם. ואפשרויות התצוגה והעיצוב של לוח המחוונים מוגבלות ולא מנצלות את כל הפוטנציאל של המסך. מאידך, מרצדס כן מנצלת את הפוטנציאל עד תום, וזה גורם להכול להיות כל כך מסורבל ומסובך שזה גם סיוט לא קטן. בנושא הזה, של לוח מחוונים דיגיטלי, אני חושב שאאודי הצליחה להגיע לפשרה טובה.

מישהו פעם אמר לי, כשסיפרתי לו שאני בוחן את הוולוו V60 - גרסת הסטיישן של S60 - ואת מה שאני חושב עליה, ש"ככה הם היו תמיד. זה הקטע שלהם, במיוחד בסטיישנים. נשארים מתחת לרדאר ונותנים בראש".

וה-V60 שעומדת כאן מולכם ללא ספק נותנת. נותנת הרבה מאוד. היא נותנת תא נוסעים מספיק מרווח לחמישה מבוגרים (אם כי זה שיושב מאחורה-באמצע יצטרך לריב עם תעלת הינע עצומה), היא נותנת תא מטען עצום (כי סטיישן זו התצורה הכי טובה. נקודה), סביבת נהג איכותית ויוקרתית (אך כבר מרגישה שלא יזיק לה ריענון קטן, בעיקר בגרפיקות של המסכים) ורשימת אבזור בטיחות שיכולה להביך את תחנת החלל הבינלאומית.

אבל יותר מזה, היא נותנת מערכת הנעה פשוט... אני לא מצליח למצוא לזה מילה טובה, אז תדמיינו שאני מנשק את האצבעות כמו שף. מממ טעים. כלומר, אני מניח שהיא לא באמת ממש טעימה, כי כמה טעים יכול להיות כל הפלסטיק והשמן הזה שם... והברזלים וה... סליחה. צודקים. רחוק מדי.

היא מצוינת. ולא רק כי היא מפיקה 390 כ"ס ועושה 0-100 תוך 4.9 שניות, אלא כי היא היברידית וכוללת סוללה שמספקת טווח חשמלי של כ-40 ק"מ וגם מציעה אפשרות להטענה משקע חשמלי. יחידת ההנעה הזו, היא ושכמותה, הן פתרון הביניים המושלם לתקופה הנוכחית. הן מאפשרות את כל היתרונות של מנוע חשמלי בנסיעה יומיומית, ויחד עם זאת אף אחד מהחסרונות ושום חרדת טווח בזכות מנוע הבנזין. דבר שגיליתי בכניסה לאילת כשעמדת הטעינה שם פשוט סירבה לעבוד ו/או להכיר בקיומי, דבר שהיה די מבאס לי את היום אם היה קורה עם רכב חשמלי והייתי נאלץ לחזור למרכז ברגל.

יחידת ההנעה היא פנינה אמיתית לא רק על הנייר, אלא גם על הכביש, עם כוח כמעט בלתי נגמר בתנאים יומיומיים. בזכות המנוע החשמלי שמספק 87 כ"ס ו-24.5 קג"מ, ה-V60 יכולה לנסוע על חשמל פחות או יותר בכל תוואי עירוני וגם לייצר תאוצות מספקות לחלוטין מבלי להפעיל את מנוע הבנזין כלל.

כשהסוללה נגמרת, וסוחטים ממנוע הבנזין את כל מה שיש לו לתת, אי אפשר להתנער מהתחושה שלמרות נפח של 2.0 ליטר, טורבו, 303 כוחות סוס ו-41 קג"מ, המנוע הזה כשהוא צריך להניע את המכונית לבדו, מרגיש קצת רזה. הפתרון לזה הוא הפעלת מצב "טעינה" של הסוללה מבעוד מועד. קל מאוד, אבל עדיין צריך לזכור לעשות את זה אם אתם מתכננים לגרום לסטיישן הזו להתחנן על חייה. יש לציין כמובן שבכל מצב שהוא לא 100% תקיפה, המערכת ההיברידית מנהלת את הטעינה מעולה ולא הרגשתי שום צורך להתערב לה בהחלטות.

בידוד הרעשים טוב מספיק לכל מהירות חוקית, ומעל 100 קמ"ש אמנם מתחילים לשמוע רעשי רוח וכביש, במיוחד על סלילה פחות ממושלמת, אבל היא רק "קצת" פחות שקטה מהמתחרות שלה. כן, אני יודע, זה מאוד מדעי. תתמודדו.

 

את רשימת האבזור המלאה של ה-V60 תוכלו לקרוא פה, אז אני חוסך לעצמי את הפיכת הטבלה למשפטים, אבל אני יכול להגיד שבמהלך 800 הק"מ של המבחן, היו רק שלושה דברים שהיו חסרים לי. דברים שאם היו קיימים, הוולוו V60 T8 כנראה הייתה מצליחה להוציא ממני את המילה "מושלם".

הדבר הראשון הוא קירור מושבים. זה אמנם פריט אבזור שלא מובן מאליו משום מה באף מכונית חוץ מאשר היקרות ביותר, אבל לחלוטין צריך להיות. בוודאי בארצות עם אקלים כמו שלנו. מעבר לכך, המושבים, כרגיל אצל השבדים, נהדרים. הם מספקים איזון מעולה בין תמיכה לנוחות ובין אחיזה לבין אפשרות תזוזה. הם נוחים לאורך זמן ובעלי המון אפשרויות כוונון. באותו יום בו ביליתי 16 שעות בתוך הוולוו הזו, פחות או יותר ברציפות, אף פעם לא הרגשתי צורך לעצור להתמתח או להחזיר את העצמות שלי למקום.

 

הדבר השני שחסר לי הוא בולמים אדפטיביים. ה-V60 נמכרת בישראל בגרסה אחת, אינסקריפשן, שמכוונת יותר לנוחות ויוקרה ופחות לכיוון ספורטיביות – על זה אחראיות גרסאות ה-R-דיזיין ופולסטאר. הבעיה היא שכל הזמן מתקבלת התחושה שהיא הייתה יכולה להיות יותר נוחה. גם הידיעה שיש לי כל כך הרבה כוח מתחת לרגל לא בדיוק מעודדת נהיגה מתונה ורגועה. אז יש תחושת פספוס קלה משני הכיוונים.

אל תבינו אותי לא נכון, ה-V60 מכונית נוחה מספיק לכל נסיעה שתוכלו לחשוב עליה. אבל הייתי רוצה שגרסה המכוונת יותר לכיוון יוקרה ונינוחות, תשכך טוב אפילו יותר. אם מרצדס יכולה להתקין בולמי אוויר ב-C300e, אני לא רואה שום סיבה שוולוו לא תוכל לחבר ל-V60 סט בולמי שמן אדפטיביים.

מאידך, כל הכוח הזה משחית, ואני פשוט לא מצליח להתאפק. הקצב עולה, הפניות מותקפות, והוולוו אמנם שומרת על מרכב מאוזן יחסית, אבל התגובות להעברות המשקל מעט איטיות ומעט מעורפלות. שוב, אין שום בעיה לתפור איתה את כביש 12 ואחריו את 40 במהירות – לכאורה – כפולה מהמותר בלי להתרגש יותר מדי, אבל כמו עם הנוחות, המילה "פשרה" לא יוצאת לי מהראש.

ואגב תפירת כבישים, הדבר האחרון שחסר לי הוא משוטי העברת הילוכים. ניתן להעביר הילוכים מהידית עצמה, אבל רוב הזמן הקצב גבוה מכדי שיהיה הגיוני לבקש מבני אנוש גם להפנות מספיק קשב כדי לשלוח יד ולהחליף הילוך בזמן. במיוחד לא מבן האנוש הזה שכאן, שעוד פחות טוב מרובם בהפניית קשב.

בנסיעה רגועה תיבת ההילוכים שקופה לחלוטין והיא בוררת בין שמונת יחסי ההעברה שלה בלי שום סיכוי שהנהג ישים לב שקורה משהו. אבל כשהקצב עולה, והוא תמיד עולה, היא נוטה להעדיף פעולה חלקה על פני מהירה ולא פעם ההחלפה לוקחת יותר זמן ממה שהייתי רוצה. אני לא יכול להגיד שזה "דיל ברייקר", אבל זה ללא ספק נכנס תחת קטגוריית "מבאס".

מעבר לשלושת הפריטים האלה, שאני בטוח שלפחות חלקכם קראתם ואמרתם לעצמכם "באמת?! למי אכפת מזה?!" (קודם כל, לי. ומאוד מעליב אותי שאתם ככה מבטלים את ההעדפות שלי), ה-V60 עושה את התפקיד של "מכונית" בצורה, באמת, מושלמת.

 

סיכום

כשיבואנית וולוו בישראל השיקה את ה-V60, הם אמרו מיד שהם לא מצפים שהמכונית הזו תהיה רב מכר. ישראלים, אם הם לא טכנאים, או מקבלים את המכונית בליסינג, או שניהם, משום מה מעולם לא הצליחו להתחבר לתצורה הזו. אני חושב שזה אידיוטיות טהורה, כי זו התצורה הכי טובה שיכולה להיות – היא ארוכה כמו הסדאן שאנחנו כל כך אוהבים, אבל מציעה פי שניים יותר נפח בתא המטען ופי 13.2 מיליון יותר נוחות בהעמסה בזכות דלת חמישית ענקית.

וה-V60 מוסיפה חוץ מזה גם כמעט את כל מה שאפשר לבקש ממכונית. היא יוקרתית במידה, אבל לא צעקנית. היא מאובזרת לעילא, והעובדה שהמסכים מרגישים וותיקים לא פוגמת בזה מספיק. היא חזקה כמו שרוב בני האדם לעולם לא יצטרכו, אבל היא גם חסכנית כשהם כן יצטרכו (נתון צריכת הדלק לא מופיע כאן כי הוא לא רלוונטי במבחן כזה וישתנה מהותית בהתאם לאופי ותוואי הנהיגה). וכל זה, עם עודף מ-290 אלף שקלים, זול ביותר מ-5,000 שקלים מהגרסה הבסיסית של במוו 330e וב-85 אלף(!) שקל מהגרסה הבכירה.

אז נכון, היא צריכה בולמים אדפטיביים כדי לנצל טוב יותר את מעטפת היכולות ולהתאים יותר טוב לאופי הרחב שלה, והיא ממש צריכה משוטי העברת הילוכים כדי להאיץ את העברות ההילוכים, והיה יכול להיות ממש נחמד אם המושבים שלה גם היו מאווררים. ונכון, היא לא מושלמת, אבל היא ממש, ממש, קרובה.