ניסאן ג'וק – מבחן דרך

הדור השני של ניסאן ג'וק מגיע לא פחות מעשור(!) אחרי שהדגם פרץ לחיינו לראשונה. מקסים יצא לבדוק האם היה שווה לחכות והאם חוץ מהעיצוב שנותר ייחודי, הג'וק החדש מביא עימו שיפורים נוספים

כולם יודעים מה זה ניסאן ג'וק. כשאני אומר כולם, אני מתכוון לכולם! לשכן הפנסיונר שלכם, לדודה הלחוצה וגם להיא מהתואר באוניברסיטה. לרוב אזכור של ניסאן ג'וק גורר שלל תגובות לא מקוריות בעליל (וכמובן שכל מי שמספר את הבדיחה בטוח שהוא לפחות אדיר מילר) בסגנון הצעה לרסס אותו בקוטל חרקים, הנפה של כפכף או סתם "איזה רכב מכוער זה".

עכשיו, הדור השני עומד לרשותי לסופ"ש. זמן טוב לבדוק מה דעת הקהל - ובעיקר שלי - עליו. אז קדימה, להמליץ או לרסס K300 בהקדם? מוזר לי מאוד שאת המבחן אני כותב בתזמון מוזר בו ג'וקים מנסים לכבוש את הבית שלי, אבל אני מבטיח שלא אתן לקאזוס בלי הזה להטות את דעתי.

 

היסטוריה

לפני שנים רבות, לפני עשור ליתר דיוק (נצח במונחי התעשייה) חברת ניסאן הציגה יצור מוזר, סופרמיני מוגבהת, וקראה לו ג'וק. לא חושב שמישהו בניסאן בזמנו חשב שהם הולכים להמציא קטגוריה שתתפוס כ"כ חזק בשוק הרכב שנים אחר כך. אחרי שמקבלי ההחלטות אצל היצרן דווקא כן הבינו מה הם יצרו, כנראה שהם חטפו שינה עמוקה או בידוד ל-9 שנים. אחרת, אין לי איך להסביר את הזמן שלקח לניסאן להציג את הדור הבא של הג'וק.

עם הדור הקודם של הג'וק יש לי ניסיון של שבוע כרכב חלופי ואני חייב להגיד שלא הצטערנו כשהחזרנו אותו לחברת הליסינג. הדור הראשון היה מעוצב מאוד (לטוב ולרע – כל אחד ודעתו. אני אהבתי) וייחודי על הכביש (עד שעלו אלפים על הכביש) אך היה צפוף מאוד, בעל איכות חומרים ירודה ויחידת הנעה חסרת שאר רוח.

 

עיצוב

העיצוב הוא הקלף הכי חזק של הג'וק החדש. גם חיצונית וגם פנימית. אי אפשר להתבלבל על איזה רכב מדובר. חיצונית, הג'וק נראה טוב. רכב המבחן הגיע בצבע לבן עם גג שחור להגברת האפקט הויזואלי, וזה עובד. אבל משהו בג'וק החדש נראה לי מוזר, הפרופורציות שלו השתנו או משהו כזה, לא ברור לי. מלפנים האלמנט הבולט ביותר הוא הגריל הכסוף והפנסים העגולים. אכן המראה המיוחד נשמר כאן.

דווקא מהצד קיים דימיון ל-C-HR של טויוטה. העגלגלות של הדור הקודם נעלמה לחלוטין והמראה החדש מבוסס כולו על קווים ישרים וזוויות חדות. מאחור המצב בסדר בסך הכל, לא משהו שיחקק בזיכרון. לדור הקודם היו זוג פנסים מושקעים וייחודיים שיצרו מראה מעניין מאחור ואילו בדור הנוכחי הזנב לא שונה משמעותית מהקשקאי.

בפנים אנחנו שוב מקבלים עיצוב שמזכיר את הדור הראשון בוואריאציה מודרנית ואיכותית. ברמת האבזור של רכב המבחן – N-Design, הגבוהה ביותר מאלה שנמכרות בארץ (140000 ₪, 125000 ₪ לגרסת הבסיס), הדשבורד, דיפוני הדלתות והמושבים מרופדים בעור לבן שמשתלב נהדר עם חלקי הפלסטיק השחורים ואפילו התיקרה כאן בצבע שחור. בנוסף, מסביב לבסיס ידית ההילוכים יש פס לד עם תאורה אדומה ועוד פס לד אדום ("תאורת אווירה") ניתן למצוא בדלתות בדיוק בתפר שבין העור הלבן לפלסטיק השחור. ביצוע מוצלח למדי.

בסעיף העיצוב הג'וק עשה צעד קדימה. אם הדור הראשון היה נראה מצועצע, הדור החדש הצליח גם להתברגן קצת, וגם לשמור על האופי הייחודי שלו. עבודה טובה ניסאן!

 

מנוע והתנהגות

למי שלא זוכר, לדור הראשון היה מנוע אטמוספרי וגיר רציף שהיו נקודת התורפה העיקרית. כעת, הדור השני עושה שימוש במנוע משולש צילינדרים בנפח 1.0 ליטר המייצר 117 כוחות סוס ומומנט של קצת מעל 18 קג"מ. את יחידת ההנעה משלימה תיבת הילוכים רובוטית דו מצמדית בעלת 7 הילוכים.

מצד אחד, השיפור משמעותי. יחידת הכוח החדשה הרבה יותר זריזה וחזקה מהקודמת. העברת ההילוכים חלקה יחסית והשיוט מאוד נעים. מצד שני, יש 2 בעיות. הבעיה הראשונה אופיינית לרוב מנועי ה-3 צילינדר והיא רעידות בזמן עמידה ממושכת. אבל הבעיה העיקרית של הג'וק החדש היא תיבת ההילוכים. ההילוך הראשון מתפקד גרוע. בין אם בזינוק ברחוב תלול וצפוף בחיפה ובין אם בשיפוע קל בחניון בפתח תקווה, ההילוך הראשון משתלב מ-א-ו-ד לאט. לאורך המבחן מצאתי את עצמי יותר מדי פעמים מופתע מכמה התגובה איטית. גם אחרי שאני כבר לוחץ על דוושת הגז הרכב מסרב לזוז קדימה. במקרים הטובים יותר הוא נשאר לעומד במקום, בפחות טובים הוא פשוט התדרדר.

בתום מלחמה עיקשת עם ההילוך הראשון, הג'וק נוסע לא רע בכלל. הג'וק לא מנסה להיות רכב ספורטיבי והוא באמת לא מהנה בנהיגה אגרסיבית. אבל אם מתעקשים, אפשר לנסוע בו בקצב סביר.

מבחינת צריכת דלק, ימי המבחן כללו נסיעות עירוניות (פקקי ראשון לציון – פתח תקווה), בין עירוניות (בית שמש – חיפה) והרריות (בית שמש וחיפה). בנוסף, הג'וק עמד מונע הרבה זמן לצורך הצילומים בימי המבחן השרביים. בתנאים האלו צריכת הדלק עמדה על 13 ק"מ לליטר סבירים לגמרי.

 

פינוקים ונוחות

הנוסעים מקדימה יפגשו מושבים שעשויים מקשה אחת (משענות הראש והגב מחוברות) אבל דווקא מפתיעים בנוחות שלהם. בנוסף, לפינוק הנוסעים מקדימה הותקנו בג'וק 5 פתחי מיזוג.

אבל רגע! מאחור קורה משהו מוזר, יש מרחב רגליים גדול ולא צפוי בכלל. בניגוד לקופסת הגפרורים שהיה הדור הראשון, כאן יש המון מרחב. המרחב המוזר הזה גורם לי לבדוק את מידות הרכב ואני מגלה משהו מוזר! בסיס הגלגלים צמח ב-10 ס"מ שלמים (אולי זה מסביר למה לקח לניסאן 9 שנים להציג דור חדש לג'וק. כולם יודעים שלוקח המון זמן למתכת לצמוח). בסיס הגלגלים החדש (263.6 ס"מ) מעמיד את הג'וק מול מתחרים קטגוריה מעליו (אטקה – 263.8 ס"מ/קשקאי – 264 ס"מ). בנוסף למרחב הרגליים, בניגוד למכוניות אחרות בהן ידיות הדלתות האחוריות "מוסתרות" בקורה (ומעבות אותה משמעותית), כאן יש שדה ראיה טוב החוצה ואין תחושה קלסטרופובית.

מעבר למרווח הרגליים והמושבים הקדמיים המצב בג'וק בסדר. לא צפוף מידי ולא מרווח מידי. לא שקט ממש אבל גם לא רועש מידי. פשוט הכי בסדר שאפשר לתאר.

 

אבזור, איכות חומרים והרכבה

הג'וק בנוי טוב. התחושה היא כי כל הברגים הוברגו עד הסוף וכל העסק נראה ומרגיש מוצק ואיכותי. החומרים עצמים גם טובים ואין תחושה פלסטיקית כמו בדור הראשון.

אבזור הנוחות כולל את מה שמקובל בימינו, אבל אבזור הבטיחות קצת צולע. בקרת שיוט קיימת אך היא אינה אדפטיבית ומערכת שמירה על נתיב בהגדרתה הבסיסית רק מתריעה בעזרת רטט בהגה. את שמירת הנתיב האקטיבית יש להפעיל ידנית כל פעם. בלימת החירום עובדת טוב מאוד ובולמת בזמן ולא מוקדם מידי (ותודה לך, נהג אידיוט שעזר לי לבדוק אותה).

 

סיכום

הג'וק החדש הוא צעד ענק לכיוון המודרניזציה של הרכב החביב שהוצג לפני 10 שנים. רוב היתרונות שלו נשמרו (עיצוב, ייחוד) והחסרונות שלו טופלו (מרווח, איכות הרכבה, יחידת הנעה), אך לחובתו עומדת תיבת הילוכים שפשוט לא מתפקדת כראוי בהילוך ראשון.

הסיפור הכי מעניין עם הג'וק הוא התארכות בסיס הגלגלים שלו שמעמידה אותו לא ישירות מול קטגוריית הג'יפונים הקטנים, אלא בינה לבין אלה המשפחתיים. הוא גדול משמעותית מסיאט ארונה וקצר רק במעט מסיאט אטקה, והוא עומד בדיוק באמצע בין פיג'ו 2008 ל-3008.

בשורה התחתונה, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהג'וק החדש הוא קפיצת מדרגה ענקית ביחס לדור הקודם, ולא רק ביחס אליו, אלא גם ביחס לשחקנים הוותיקים יותר בקטגוריה, ואף זורק כמה אגרופים לקטגוריית המשקל הגבוהה יותר. במרווח, באיכות החומרים, ולמרות תיבת הילוכים לא מבריקה, גם ביחידת ההנעה. אבל בשנה האחרונה נכנסו לתחרות פיג'ו 2008 וסקודה קאמיק, שניהם לא פחות מרווחים, עם יחידות הנעה טובות לא פחות, וכרגע – גם זולים יותר. מולם, היתרון הכי גדול של הג'וק נותר העיצוב הייחודי, בעוד בפרמטרים האחרים העבודה שלו תהיה לא כל כך קלה.

יש לכם שאלות למקסים? רוצים לספר לנו מה אתם חושבים על ניסאן ג'וק? הצטרפו לדיון בפורום.